פוסט אורח: הדחליל של ליברמן
בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בזירת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. התקשורת המסחרית מתעלמת מהמהלך הזה כמעט לחלוטין (מלבד יחידי סגולה כמו צבי יחזקאלי), אבל מי שהצליח לפתח רגישות מסוימת למצבו של האדם ומכיר את הפרטים לא יכול להתעלם מכך שהמציאות משתנה: המאבק של הפלסטינים כנגד ישראל הופך פחות ופחות אלים, ופונה לאפיקים אחרים – פוליטיים, משפטיים, כלכליים ודיפלומטיים.
אין ספק שמדובר במכלול של גורמים שמעודדים את המהלך הזה. מדיניות החיסולים, למרות הצחנה המוסרית העולה ממנה, הוכיחה את עצמה כיעילה מאוד בפירוק הנהגת הזרועות המבצעיות של הגופים הפונדמנטליסטיים בגדה ובעזה; גם הגדר עצמה מקשה על אלו שעדיין רוצים לפוצץ את עצמם יחד עם עוד עשרות בני אדם. אבל המניע העיקרי לדעיכת המאבק האלים ולהעברתו לזירות אחרות מקורו בפלסטינים עצמם. כמעט חמישה עשורים הישראלים חיכו שיקום "בן גוריון פלסטיני", מנהיג שיהיה אמיץ מספיק לדחות את דוקטרינת הכול או כלום שהובילו ערפאת ושאר אנשי אש"ף שבאו מטוניס, ויתחיל לפעול לראשונה לטובת הפלסטינים. והנה, כשסוף סוף החלה לצמוח בגדה הנהגה שמבקשת לבנות מדינה פלסטינית מלמטה למעלה, נתניהו מעדיף לטרוק בפניה את הדלת פעם אחר פעם.
מי שנמצא בשטח יודע שהשינוי הזה מהותי ועקבי, והכוונה היא לא רק לישראלים שפועלים לצד הפלסטינים במאבקם נגד הדיכוי והכיבוש – אפילו קציני צה"ל ברמת מפקדי פלוגות וגדודים מספרים על שיתוף פעולה הדוק, יומיומי ואפקטיבי מאוד עם כוחות הביטחון הפלסטיניים. שמעתי את זה מכלי ראשון: לא מזמן חזרתי משירות מילואים (שקט מאוד, לשמחתי הרבה) באזור, וראיתי עד כמה הקצינים האלה חשים שלא בנוח עם המצב הזה, אבל אינם יכולים להתכחש לו. הם חוזרים ומדגישים שהסיבה לשיתוף הפעולה הזה היא שזהו האינטרס של הפלסטינים נכון לעכשיו ובכל רגע זה יכול להשתנות ("אל תמהרו להפנות אליהם את הגב"), אבל למרות שהדבר כל כך חורה להם, הם לא יכולים להתעלם מכך שהמציאות בשטח משתנה – ההנהגה הפלסטינית (בגדה, בעזה זה סיפור אחר) זונחת את ההתנהלות האלימה כנגד הישראלים, ולוחמת יחד עם צה"ל והשב"כ נגד החמאס ושאר הגופים הפנאטיים.
איתמר שאלתיאל אמר לי לפני כמה ימים שהסיבה העיקרית לכך שהוא בוחר להקדיש כל כך הרבה אנרגיה במאבק נגד הגדר בבילעין היא ששם הפלסטינים לומדים להוביל, אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה של מלחמת מאה השנים הזאת, מאבק לא אלים. וזה גם מה שקורה בזירה הבינלאומית: חרם צרכנים, איומים דיפלומטיים והפרעות לנאומים מעולם לא גרמו למותו של אף אדם. אין ספק שרוב הישראלים אינם מפיקים נחת מהקמפיינים האלה, אבל צריך להיות אטום כמו בלוק כדי להשוות בינם ובין אוטובוסים מתפוצצים ברחובות.
אבל לא מעט ישראלים, כאלה שגדלו על הקביעה המפורסמת מהגדה של פסח ש"בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו", מתקשים לקבל את העובדה שהמציאות משתנה. מבחינתם, "הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב", וגם אם מובילי פעולות המחאה נגד ישראל מדברים בגלוי נגד הכיבוש ונגד הפגיעה בזכויות האדם, מתחת לפני השטח הכוונה שלהם היא להשמיד את מדינת ישראל מתוך מניעים אנטישמיים טהורים שטבועים בגנים שלהם.
כדי לחשוף את המזימה הזדונית הזאת החליטו הפיונים של ליברמן להקים ועדת חקירה שתאתר את מקורות המימון של ארגוני זכויות האדם, וכשיתברר שהמקור לכספים שמתחזקים את הפעילים האלה הוא במדינות ערביות ובגופים עוינים לישראל, תזכה תיאוריית הקונספירציה של הימין הישראלי לראיות. כך מבקשים הגורמים שמחזקים את כוחם באמצעות זריעת פחד ושנאה להקים דחליל מפואר על בסיס ארגוני זכויות האדם. דחליל שמאיים להביא לסופה של מדינת היהודים באמצעות מניפולציות שאין להם שום קשר למוסר (שהרי המוסר האמיתי הוא רק ה"מוסר היהודי") או לזכויות אדם. הפגנות וחרמות צרכנים מתפרשים בעיניהם כטכסיסים מתוחכמים שמהווים תחליף זמני לפצצות ולרובים, לחץ בינלאומי הוא תמיד התערבות פנימית חצופה של גויים שהם האחרונים ללמד אותנו מוסר מהו, וכל ישראלי (ובעצם – כל יהודי) שמשתתף בקמפיינים האלה הוא משת"פ, בוגד, שונא את עמו ואת עצמו, או בקיצור – יהודון.
האספסוף שנרתע מהדחליל המאיים הזה ונסחף להתלהמות הכללית מחמיץ, כדרכו של אספסוף, כשל לוגי בסיסי מאוד במסכת הטיעונים הזאת: יכולה להיות רק סיבה אחת שאותם "אנטישמיים" נאלצים להסתיר את מטרתם האמיתית, והיא שעצם ערעור על זכותה של ישראל להתקיים נתפס בעולם כהצהרה בלתי לגיטימית. כלומר – גם אם יש ביסוס לתיאוריית הקונספירציה של הימין הישראלי, לאותם גופים מרושעים שמבקשים להשמיד את ישראל באמתלה של דאגה למצב הפלסטינים אין שום סיכוי לעמוד במשימתם, שהרי איך ערעור על לגיטימציה יכול להיות בלתי לגיטימי כלשעצמו!? אבל כאמור, לוגיקה מעולם לא עניינה את אוחזי הקלשונים והלפידים שמבקשים לכלות את זעמם בבוגד הראשון שייפול לידיהם.
ובכל זאת, נראה לי שיש מקום לאופטימיות. הרי בעוד כמה שבועות או חודשים, ועדת החקירה הנלעגת הזאת תרד מהכותרות ותישכח (בין כה אין לוועדה כזו שום סמכויות ביצועיות), ואני רוצה להאמין שבסופו של דבר השפיות תנצח. הישראלים והפלסטינים – מלבד הפונדמנטליסטיים וכמה פוליטיקאים שמגבים אותם – חולקים אינטרס משותף, שהוא בעצם משותף לבני האדם כולם: אנחנו פשוט רוצים לחיות כאן בשקט. זה הכול. כמה פשטני שזה נשמע, בשטח עצמו יותר ויותר מיושבי פיסת האדמה המסוכסכת הזאת מתחילים להפנים את ההבנה הזאת, והקיצוניים שמרגישים מאוימים מהנורמליות המתקרבת מגיבים בצורה היחידה שהם מכירים – מרימים את הקול וקופצים את היד לאגרוף כהכנה למכה. מאחורי הצעקות של המיעוט הרועש הזה מסתתר רצון אמיתי לשפיות, אני מקווה שהרצון הכן הזה גם יתממש במציאות בקרוב, על אפם ועל חמתם של ביבי, ליברמן ושאר יוצרי הדחלילים.
(אהרן פורת)
הלוואי שאתה צודק, אהרן. אני דווקא לא חווה, לפחות בתחושתי הסובייקטיבית, את ועדת החקירה ושאר גילויי הרדיפה והגזענות כתגובת נגד בלבד למאבק הלא-אלים. זאת נראית לי יותר כמו הקצנה של אווירת קפיצת האגרופים, שהסלימה משמעותית בשנה האחרונה ומובילה בהכרח לחיפוש שעירים לעזאזל. ואת האווירה הזאת מייצר הרוב שבחר בליברמן, בליכוד וגם בקדימה (שחלק מהח"כים שלה תמכו בוועדת החקירה) – לא מיעוט קיצוני ומבוטל.
אתה צודק, ואולי הייתי צריך לסייג בפוסט עצמו: הקשר הסיבתי בין זניחת האלימות מצד הפלסטיניים ובין ההקצנה של הישראלים, כמו כל קשר סיבתי שהוא (אפילו במדעי הטבע)\ הוא השערה ולא עובדה.
אין ספק שיש עוד הרבה גורמים שקשורים לזה, אבל בסופו של דבר השורה התחתונה כתובה בתגובה שעוקבת אחריך, כמו שניסח אותך במדויק עדו: "כל שהפלשתינאים נהיים יותר נורמליים הישראלים נהיים פחות"
או במילים אחרות: ככל שהפלשתינאים נהיים יותר נורמליים הישראלים נהיים פחות.
נתקעתי עם הכשל הלוגי. האם לדעתך קיום מדינת ישראל הוא עניין לגיטימי או לא?
אתה שואל ברצינות? אני לא מתבייש בהיותי ישראלי, ותסלח לי על הקלישאה, זה המקום שלי ובו אני מתכוון להישאר, כך שאני רחוק מאוד מלשלול את הלגיטימיות של ישראל להתקיים.
הכשל הלוגי הוא בכוונה שאנשי הימין מייחסים לארגוני זכויות האדם בשטחים. על פי ליברמן, קירשנבאום ושאר המתלהמים, המטרה הסופית של הנאבקים בכיבוש ובדיכוי היא להשמיד את מדינת ישראל, אבל הם נאלצים להסתיר את הכוונה הזאת מאחורי מסך מתעתע של מונחים כמו זכויות אדם ושוויון.
אנשי הימין לא מסבירים איזה מניע יש לארגונים האלה להסתיר את הכוונה האמיתית שלהם. סיבה כזו יכולה להיות רק הסברתית – כלומר, טיעון נגד זכותה של ישראל להתקיים לא ייתפס כחיובי בדעת הקהל העולמית כי הוא לא לגיטימי כשלעצמו.
וכמו שכתבתי – מה הסיכוי של טיעון למניעת לגיטימיות להתקבל, אם הטיעון עצמו נתפס בעולם כבלתי לגיטימי?
ההיגיון שלהם מאוד פשוט. כל השמאלנים (סמולנים כמו שאוהבים לומר במחוזותיהם), רוצים בהפסקת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. במקום זה הם רוצים מדינת כלל אזרחיה. את זה הם רוצים כי הם בוגדים\מתיוונים\יהודונים (כל חלקיק אספסוף והסיבה האהובה עליו). בשביל לעשות את זה הם חוברים לפעילי זכויות אדם בינלאומיים שהם, כידוע, שונאי ישראל\אנטישמים\פרעה\עמלק\עשיו, ויחד איתם פועלים למניעת הלגיטימיות של ישראל בעולם. עכשיו תשאל איך מגיעים מהסכם שלום לאובדן המדינה היהודית? פשוט מאוד, זכות השיבה+עובדים זרים יגרמו ליהודים להיות מיעוט.
כל התורה כולה על רגל אחת.
אפשר להתווכח על התפיסה הפולקית והגזענית של האספסוף, אבל יש לוגיקה מסוימת שהם עובדים איתה.
ועדיין, התיאור הזה לא מסביר מדוע אותם פעילים בינלאומיים לא קוראים במפורש להפסקת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
התשובה ברורה: קריאה לסופה של מדינת ישראל כמדינה יהודית או בכלל ואולי קריאה לסופה של כל מדינה נתפס כלא לגיטימי. יתרה מזו, כיצד אפשר לטעון בעד סוף מדינת היהודים מחד ובעד הקמת מדינת הפלסטינים מאידך? הרי כל טיעון בעד מדינה פלסטינית יכול לשמש – תוך החלפת "פלסטינים" ב"יהודים" – בעד הקמת מדינה יהודית. לכן קריאה לסוף מדינת ישראל אינה הגיונית ואינה לגיטימית. סופה של מדינת ישראל כמדינה יהודית – איך אפשר לטעון זאת מבחוץ? זה נשמע כמו התערבות בעניינים פנימיים של מדינה ואין לזה כל ערך בין-לאומי. תאר לך שהיו קוראים להפיכת איראן לחילונית – מה זה משנה ולמי, בזירה הבין-לאומית? זה עניין פנימי. התערבות חיצונית היא לגיטימית בממדים החיצוניים, לא הפנימיים. לכן, מכל הסיבות האלה, הרבה יותר פשוט ויעיל להילחם בעד הפלסטינים באופן שמחליש את ישראל מעשית וכך להביא לסופה. ספק אם כל הפעילים האלה רואים את הדברים לטווח הארוך ובראייה צלולה כל כך, אבל זה אחד הכוחות המניעים שפועלים ברקע.
אני לא מצליח להבין את הכשל הלוגי בעניין הלגיטימיות. ואני באמת מנסה.
לטעון בעד סופה של ישראל לא ייתפס כלגיטימי ולכן מסתירים אותו מאחורי מאבק למען זכויות הפלסטינים. מה בדיוק הבעיה פה?
ובכן, הטענה הכללית הנוספת אצל מכפישי האנטי-ציונים (אני למשל) היא שאנטי ציונות היא תנועה די חזקה. היא תנועת ריבונית באופן מוחלט בעולם הערבי והמוסלמי, והיא תנועה שמאגדת קבוצה גדולה מאד של אינטלקטואלים מערביים מעודכנים, ממומנים, מנומסים, ומניאקים (ארבעת המ"מים). יוצא שהם החזקים ואילו אנו הציונים בתפקיד המורדים חסרי הסיכוי. סוסים שחורים.
אממה, אם זו המוטיבציה שמאגדת את הכח והידע, תוהים למעלה בנעימות, למה בעצם צריך להסוות אותה ?
התשובה היא די פשוטה. בעולם הערבי אכן אין צורך להסוות אותה, ובעולם הערבי אנטי ציונים לא מסווים אותה. בעולם המערבי יש עדיין בעיה לדבר על מחייה של מדינה קיימת, הגליית תושביה שלא יטבחו, וחידוש הגלות הכפויה של היהודים כמשאת נפש. על כן בעולם המערבי, לעת עתה, מדובר על זכויות אדם. בנוסף ולא פחות חשוב, זכויות אדם ושיח זכויות אדם הם הסכולסטיקה הכי מתוחכמת, זמינה, יעילה וקלה שמסתובבת בעולם. הן הלטינית, המנדרינית, הערבית הספרותית של ימינו. הן המדיה שדרכה מבוצע הקשר, ובמובנים אלו – כל קשר. לכן, אם היו רוצים לתמוך בישראל היו עושים זאת מתוך ארגוני זכויות אדם ממש כשם שהמהלך להכחדתה מבוצע דרך ארגונים כאלו. כמו שבימי הבינים, לא משנה מי ניצח, תמיד איכשהו היו מעורבים בזה סוסים, קשתות וחרבות. סבבה ?
האם זה עונה על השאלה שלי בעניין הכשל הלוגי שמוזכר במאמר? אם כן, עדיין לא מבין. מצטער.
החלק הראשון היה ניסיון להסביר את עניין הכשל הלוגי, השני ניסיון לענות עליו…
עוד פעם, ורק ההסבר של הכשל הלוגי:
1. נטען שארגוני זכויות אדם הם בעצם פעילות שעיקרה הוא אנטי ציונות ושלילה שיטתית של ישראל ושל זכויות פוליטיות ריבוניות ליהודים.
2. נטען גם שזו פעילות מצליחה בטירוף, אימפריה של רוע.
3. אבל, אם זו אימפריה ואם כל העולם הערבי והמוסלמי שותפים בה, יחד עם כל האינטלקטואלים בעולם המערבי ובכלל, אז מדוע צריך להתחבא מאחורי דיבור על "זכויות אדם" כשאפשר לומר בפשטות "קדימה להרוג את הציונים" ?
4. יוצא מזה שאו שהארגונים הם בעצם לא לגמרי נגד הציונות והיהודים, או שהאנטי-ציונות לא כזו חזקה.
5. מקווה שהפעם זה יותר ברור… כאמור, אני לא מסכים שיש פה פרכה. יש פה פרכה לכאורה. דרך לומר שהישראלים, כלומר הפשיסטים, הם גם מטומטמים שלא שמים לב לסתירותיהם הברורות לגמרי.
תודה. עכשיו אני שואל עצמי איך זה שלא הבנתי אותך קודם. אבל סעיף 4 פה עומד בסתירה, נראה לי, לטענתך כי בעולם המערבי מקובל לדבר על זכויות אדם ולכן מסתתרים מאחורי השיח הזה. מדוע פה, בסעיף 4, אתה טוען כי ההתחבאות מעידה על חולשת האנטי-ציונים? זו לא חולשה, אלא הסתגלות לשיח המערבי. אלא אם כן סעיף 4 הוא בעצם מה שנטען במאמר.
אין חיילים, אין מלחמות!
פוסט מצויין, מאיץ בכותב לפתוח בלוג משלו.
פוסט מעולה!
פוסט יפה, אבל אתה לא אני לא יכול שלא לכמה דברים:
1. מן הסתם שיפעלו כוחות הבטחון הפלסטינאים בגדה כנגד חמאס: יש להם זכרון מר לאיזשהי התרחשות מאוד אלימה בעזה ביוני 2007 ולא מצד ישראל. מה שהיה שם יכול לקרות גם בגדה. ובלי קשר לזה, רוב הנהגת חמאס הצבאית של הגדה יושבת בבתי הכלא הישראלים.
2. פיאד אולי רציני בכוונתיו אבל מעליו עדיין יש את נשיא הראשות שפג תוקפו כנשיא לפני כשנה ומאז הבחירות נדחות ונדחות. האחרון הוא זה שדחה את ההצעה של אולמרט. ולא נראה שהוא יסכים לאיזשהי הצעה גם כיום.
"ובכל זאת, נראה לי שיש מקום לאופטימיות. הרי בעוד כמה שבועות או חודשים, ועדת החקירה הנלעגת הזאת תרד מהכותרות ותישכח (בין כה אין לוועדה כזו שום סמכויות ביצועיות), ואני רוצה להאמין שבסופו של דבר השפיות תנצח."
הייתי רוצה להיות אופטימי כמוך, אבל ועדת החקירה הזו לא קמה במקרה, והיא חלק ממהלך מתוכנן. אם האופטימיות שלך באמת בנויה על זה שהאנשים מאחורי המהלך הזה יחליטו, אחרי שיוגשו מסקנות הועדה, להרוג את המהלך שלהם באמצע ולהתעלם מהמסקנות, אני לא חושב שיש לה מקום.
המטרה של הועדה הזו היא לגייס את התמיכה בחקיקת חוקים שיסייעו במאבק נגד זכויות האדם. זה נכון שאין לה שיניים, אבל יש לה תפקיד חשוב בדלגיטימציה של פעילי זכויות האדם בישראל. אין פה מקום לאופטימיות בעלמא, אלא רק לכזו שמבוססת על התקווה (אם נשארה) שהמלחמה במהלך הזה תצליח.
אם הכותב יפתח בלוג משלו, מי יסתום את החלון עד לפוסט הבא של גורביץ ?
סחתיין אהרן! פוסט מעולה (וגם: לכבוד הוא לי להיות החוליה המקשרת-באופן-כלשהו בין החבר של ג'ורג' לכותב האורח).
תודה על הסקירה מאירת העיניים. לא ידעתי שהמאבק נגד הכיבוש עובר לאפיק של אי-אלימות. טוב שיש מי שצופה, מתעד ומבאר.