הביאו לי את ראשו של הרב הראשי
ראש ממשלתנו היקר עד אימה הודיע היום בקול ענות חלושה שהוא מתנגד להצעת חוק הגיור של ישראל ביתנו וש"ס, ושהוא חושב שהיא מזיקה. מיד קמה עליו הברית הבלתי קדושה של ישראל ביתנו וש"ס לבולעו: ש"ס איימה לפרוש מהקואליציה, כמובן. זה המהלך הראשון והאחרון שלה. היא לא מכירה מהלך אחר. ח"כ דוד רותם מישראל ביתנו הלך צעד אחד קדימה, שבמדינה נורמלית היה גורם לראש הממשלה לפטר את שרי המפלגה רק כדי להוכיח שהוא טועה: הוא אמר בלעג ש"ראש הממשלה לחיץ, הוא יהיה בין אלה שיצביעו בעד החוק." גורם לך כמעט להתגעגע לאריאל שרון, שעם כל מגרעותיו המרובות ידע להוריד את שרי ש"ס על ארבע ולפטר אותם כשנסחפו, ושאף אחד לא חשב שהוא לחיץ. אבל נתניהו הוא קריקטורה של ראש ממשלה: מלך אביון/נע לרגעים/נחפז מפגעים/נבהל בשיגועים/עד מתי ימלוך?
הוויכוחים הם אותם ויכוחים מייגעים. הדתיים מאיימים ב"ספרי יוחסין", שלא יאפשרו לגרים וחילונים להתחתן עם דתיים וחרדים. דובי קננגיסר ענה היטב על כל מה שצריך לענות בנושא כאן. אם יש חדש בפרשה, הרי זו מעורבותו של שלמה עמאר, הרב הראשי – ההוא מהחטיפה והתקיפה, לא ההוא מהשוחד והמעשים המגונים.
באופן חסר תקדים בהיסטוריה של ישראל, הודיע היום עמאר – פקיד ממשלה, אוכל לחמו של הציבור – כי אם הקואליציה לא תעביר את חוק הגיור, על המפלגות הדתיות לפרוש ממנה.
המצנפת עלתה כנראה לעמאר לראש, כי הוא חושב שהוא קרדינל קתולי בצרפת של המאה ה-17, אייתולה באיראן שאחרי השאח', או מינימום חכם באשי בימי הטורקים. כלומר, הוא חושב שיש לו זכות להשמיע הצהרות ציבוריות על האופן שבו צריכה הממשלה להתנהל, ושהוא יכול ממרומי משרתו לקבוע את גורלה של ממשלה בישראל.
הוא טועה. הראשון לציון הוא, כמו עמיתו האשכנזי, פקיד ממונה. הוא מחזיק ברוטציה בתפקיד נשיא בית הדין הרבני הגדול. הוא איננו ממונה לכל החיים, כחכם באשי, כקרדינל או כאייתולה, אלא לכהונה קצובה בת עשר שנים. אמנם, קציבת הכהונה היא דבר חדש ביחס, וימיה פחות מארבעים שנה – אבל בכל זאת, זה החוק.
לפקיד ממונה, לשום פקיד ממונה, אסור למתוח ביקורת על הממשלה הממנה אותו. אנחנו רגישים לכך מאד כאשר קצינים עושים זאת, משום שהסכנה שבכך ברורה. אבל, אם לצטט את הרצל, המדינה צריכה לדעת להשאיר את הקצינים בקסרקטין ואת הרבנים בבית הכנסת. הסכנה שברבנים המתערבים ישירות בפוליטיקה נראית לנו משונה, משום שאיננו מכירים די הצורך את ההיסטוריות של מדינות שבהן הקריסה לא היתה לתוך פאשיזם "קלאסי" אלא לתוך פאשיזם דתי. ספרד של פראנקו היא מקרה אחד, סלובקיה של הכומר יוזף טיסו היא אחר, ומשטר האוסטשה של הקרואטים היא מקרה שלישי. היום אומר עמאר את דברו בענייני חוקי גיור, ומחר רב בכיר אחר יחליט לתקוף את הממשלה משום שראש הממשלה אוכל שרימפס.
רוצה עמאר לתקוף את הממשלה – יואיל נא לפשוט את גלימתו ולהסיר את מצנפתו, ויתכבד ויקח מספר. אמנם, הסכנה בפעולה מצד עמאר קטנה יחסית: אין לו שום מעמד בציבור, ולמצגר עוד פחות; יוסף שלום אלישיב היטיב לבחור גמדים לתפקיד, כדי להקטין את הרבנות הראשית; בניגוד לאפיפיור או לעובדיה יוסף, לשני המוקיונים האלה אין אוגדות וספק אם יש להם מחלקות. ועדיין, במדינה מתוקנת היה שר המשפטים מזמן אליו היום את עמאר, מודיע לו שהוא יוצא לחופשה ללא תשלום עד לבירור עניינו, ומכנס בדחיפות ועדת הדחה.
זה כמובן לא קרה ולא יקרה. כל כך התרגלנו לבוז למבנים של הדמוקרטיה שלנו – הפוליטיקאים יכולים להאשים בעיקר את עצמם, אבל לציבור המושחת עד העצם החי בישראל, שחיתותם של מספר פוליטיקאים נוחה מאד – ששוב איננו מזהים שיש קווים שלפקידים אסור לחצות. אם יאמרו לעמאר שמה שעשה לא היה תקין, סביר שהוא יופתע באמת: ממשל ראוי מעולם לא היה בקדימות גבוהה כאן.
ובכל זאת, עמאר צריך ללכת. ובכל זאת, הוא לא יילך.
(יוסי גורביץ)
נו שויין
עדיין לא הצלחתי להחליט האם ישראל היא אתנוקרטיה, או תיאוקרטיה. יכול להיות ששניהן?
הכשל שלך הוא ב"קרטיה".
מה הבעיה? קרטיה דווקא יש, השאלה היא של מי בדיוק.
קריפטוקרטיה. מישהו שולט בנו אבל אנו לא יודעים מי…
היא מדינה יהודית ודמוגרפית.
אתנובירוקרטיה?
תיאוקרטיה אתנוקרטית!
קריקוטורקרטיה?
הגהה: לחבור, שיראל ביתנו
השיראל ביתנו היה בכוונה או טעות? חשבתי שהליברמניסטים הם לא בקטע של מוסיקה מזרחית.
ואל תשכח את חזית המולדת האוסטרית, המקרה הראשון של פשיזם קלריקלי.
רק מלה על הפיוט: זה לא שהמחבר אלמוני אלא שהוא (או היא!) בוודאי הסתתר מהבושות שעשו לו דברים כמו הבית החמישי.
("הכל למען האכרוסיטקון" – אביו הקדמון של "הכל למען החרוז")
ישראל היא סוג חדש של מדינה – כאוסקרטיה. כל בעל תפקיד עושה ואומר ככל העולה על רוחו, כאילו היה אחרון הרוכלים בשוק. הסטריונים של המאות הבאות יוכלו לעשות קריירות שלמות מחקר התופעה היחודית הזו.
אנטרופוקרטיה?
" לחבור גמדים "
נראה לי שהתכוונת "לבחור גמדים"
מה הבעיה בביקורת?
גם ממי שאינו עובד ב"בלוג לביקורת המדינה" או איך שזה נקרא פה. גם אם אני ביבי מותר לי לבקר את מי שאינו מוצא חן בעייני. חופש הביטוי וכל החרטה הזה.
כאילו, מצחיק מה שכתבתי, אבל הכוונה אינה לתקוף אותך יוסף, אלא להבין את התשובה.
אין שום בעיה בביקורת ויש לך חופש דיבור מוחלט כל עוד אתה אדם פרטי. ברגע שאתה ממונה לתפקיד ציבורי חלות עליך הגבלות ואין לך חופש דיבור. שר בממשלה לא יכול לצאת באופן פומבי נגד החלטת ממשלה אלא אם כן התפטר. רמטכ"ל לא יכול להתבטא נגד שר הביטחון, שופט לא יכול להתראיין לעיתון ולפרוש את משנתו הפוליטית וכדומה. במישטר דמוקרטי, המדיניות ניקבעת בידי ניבחרי ציבור ולא בידי אנשים שממונים לתפקידם. אם כל הביקורת (הרבה…) שיש לי לנבחרינו ואם כל חסר ההערכה שלי לכישוריהם, הם אלו שאמורים לקבוע מדיניות והפקידים הממונים אמורים לבצע אותה. פקיד שלא מרוצה ממדיניות הפוליטיקאים יכול לנסות להשפיע באופן דיסקרטי בתוך המערכת או לצאת באופן ציבורי נגדה ולוותר על מישרתו.
אני מניח שהשיטה של הרב עאמר ולפניו השר נאמן מועתקת מסרבני השמנת של הימין. בניגוד לסרבני השמאל שאולצו לשלם מחיר על סרבנותם, סרבני הימין רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
לא ידעתי שלנושא משרה ציבורית אסור להתבטא. תודה. השכלתי 🙂
אולי הרב הראשי חושב שהוא נשיא בית המשפט העליון.
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000133084
הקבלה לא מדויקת.
הכתבה מתארת את המלחמות של ברק בנושאים שרלוונטיים אליו- הקמת בית משפט חוקתי ואחרים., בניגוד לרב הראשי שהתעסק בענייני קואליציה. ברק הוא לא פקיד- הוא ראש של אחת הרשויות. הוא לא נתן הודעה לעיתונות- הוא נאם בכנסת.
שמו (האירוני) של אלישיב הוא יוסף שלום, ולא כפי שכתבת.
כמה הערות:
א. אני לא משוכנע שאפשר להגדיר את הרב הראשי כ-Civil Servant. הוא לא מכהן מתוקף מינוי לתקן בנציבות שירות המדינה, אלא מתוקף חוק ישיר. כלומר, שלא כמו, נניח, ראש גף במשרד הרווחה, משרתו של הרב הראשי קבועה בחוק, לא בתקן של הולנדר. הרבנות אמנם שייכת למשרד ראש הממשלה, אבל הרב הראשי לא ממונה על ידי מחלקת משאבי אנוש במשרד הזה, אלא הוא נבחר בבחירות ישירות וחשאיות על ידי גוף 80 רבנים ו-70 אנשי ציבור. במובן הזה, הרב הראשי יותר דומה לנשיא המדינה מאשר למשרת ציבור. חוק הרבנות לא מציין, ככל הידוע לי, סיטואציה שבה ניתן בכלל לפטר רב ראשי – יש רק אזכור (מהזכרון, אין לי כוח לחפש את הטקסט) למצב שבו נבצר רפואית מרב ראשי לבצע את תפקידו. רוצה לומר – רב ראשי אינו מינוי של פוליטיקאים וממילא אינו כפוף לפיטוריהם, לענ"ד.
ב. אבל מה לנו כי נלין על הרב עמאר בכל מקרה? הרי פקידי אוצר אומרים דברים חריפים בהרבה כנגד מדינאים. אלה הם בוודאות ולפי כל קנה מידה Civil Servants, ובכל זאת מרשים לעצמם התבטאויות יוצאות דופן כנגד מדינאים מבלי לשלם על כך כל מחיר. והדברים אמורים גם בפקידות במשרד החוץ, במשרד החינוך וכמובן במשרד הבטחון. הרב לפני עמאר, יש לא מעט פקידים שהיו צריכים לשלם לא רק במשרתם אלא גם בקלון הציבורי שאמור לדבוק במשרת ציבור שחרג מהקווים. המשנה לראש הממשלה שלך הוא אחד כזה, מה שמראה שהבעיה כאן היא עמוקה בהרבה.
ג. וכל זה, בלי להזכיר שממילא הרבנות הראשית היא בזבוז כספי משלם המיסים חסר תכלית.
אני באמת לא מבין מה הבעיה שפקיד ציבור מבקר את מדיניות הממשלה. זכותו להגיד מה שהוא רוצה, כמובן שאין לו יכולת להחליט ולקבוע חוקים. אבל להגיד?? שיגיד מה שהוא רוצה. זכותו של מרצה באוניברסיטה לבקר את מדיניות הממשלה, זכותו של ראש הביטוח הלאומי לבקר את מדיניות האוצר וזכותם של פקידים ברבנות לבקר חוקים אילו או אחרים. אותי מעניין מאוד לדעת מה חושבים דווקא בעלי תפקידים ולא סתם אנשים פרטיים ללא נגיעה בנושא.
אבי, תספר את זה לאחות מוסמכת בעלת וותק של עשרים שנה בשירות המדינה שפוטרה כי הפגינה נגד מלחמת לבנון השניה.
אהמ. זו לא תשובה לשאלה שאבי שאל וגם אני אשמח לקבל תשובה אליה. מהיכן מראש נובעת הבעיה עם ביקורת מצד פקידי ציבור?
מזה שפקידי ציבור אמורים לקיים את מדיניות הממשלה הנבחרת ולא לפעול נגדה. מזה שרב ראשי לא אמור לעסוק בפוליטיקה מפלגתית ולהגיד מי צריך או לא צריך לשבת בקואליציה.
זה כמובן בהנחה, שאני לא שותף לה, שמדינה בכלל צריכה רבנות ראשית. את המוסד הזה יש לבטל.
כעקרון יש תקשי"ר – תקנון שירות המדינה, הכולל התייחסות לכל קבוצה (שופטים, עובדי משרד הבטחון, משרד החוץ וכו) – פלוס כללי אתיקה המנוסחים עבורם. כאן למשל מופיעה רשימה של סוגי עובדים בשירות מדינה שאסור להם להשתתף בהפגנותף והיא כוללת עובדי סעד
http://147.237.72.225/doc/nasham/nashamprod.nsf.
ופה על איסור העברת ביקורת ברבים:
http://147.237.72.225/doc/nasham/nashamprod.nsf
http://147.237.72.225/doc/nasham/nashamprod.nsf
מתוך אתר נציבות שירות המדינה
שלושת הלינקים מובילים לאותו תפריט. היכן בדיוק נמצאות שם ההנחיות?
משום מה אותה כתובת מופיעה בכמה עמודים שונים. אם הגעת לתפריט הראשי, כנס ל"חלק 4" (משמעת), אח"כ תעשה "חיפוש" (סימונים כחולים למטה) לפי חלק 4 פרק על איסורים וחובות של עובד, תת-פרק "פרסום ברבים וביקורת", ומילת-מפתח "פומבי".
א. נכון זו לא תשובה, זהו ציון עובדה שבמקרה שפקיד הציבור הוא אחות ערבייה היא מפוטרת בלי חוכמות ובמקרה שזהו הרב הראשי עוברים על זה לסדר היום.
ב. פוליטיקאים נבחרים על ידי הציבור, פקידים לא. לחברי הכנסת משלמים כדי להביע את דעתם ולפקידים כדי לבצע הנחיות, אתה פקיד במשרד החלקאות ולא אוהב את התנהלות השר שממונה עליך? לך ותיבחר לשר החקלאות אם אתה מסוגל, לא רוצה? תבצע את הנחיות השר כפי שמשלמים לך לעשות. לשבת על משכורת כפקיד ולדבר כמו פוליטיקאי זו צביעות.
תאר לעצמך שבמלחמה יקום קצין ויגיד שחיילים טובים נהרגו בגלל שהממשלה עשתה כך ולא אחרת? הרי זו התחלה של הפיכה צבאית… בעצם דוגמה לא טובה, זה קרה כבר מזמן.
דווקא הייתי מאוד רוצה לדעת אם פקידים בכירים חולקים על המדיניות של שר החקלאות. מאוד חשוב לי לדעת מה בעלי תפקידים אומרים על החלטות וחוקים. מן הסתם שיש להם ידע וניסיון חשובים בתחום המדובר.
גם לא אכפת לי מצביעות, כן שיעשו את ההחלטות, אבל שיבקרו אותם בפומבי כדי שאני אדע שיש גם דיעות אחרות ואשמע את ההיגיון שלהם. אדם לא צריך לאבד את מקום עבודתו כדי שתהיה לו הזכות לבקר החלטות של הממשל. אסור למנוע את הזכות להביע את דעתם גם מעובדי המגזר הציבורי. אסור למנוע מהם את חופש הביטוי גם כשהם מכהנים כעובדי מדינה (ושנית, אדם לא צריך לאבד את מקום עבודתו כדי שתהיה לו הזכות לבקר את הממשלה).
הם צריכים לבצע את המדיניות, אבל זכותם להביע ביקורת נגדה.
אסור לשלול מהם את זכותם להביע את דעתם אפילו אם הם רוצים לעבוד בעבודתם ולא להתפטר. עובד במגזר הציבורי הוא לא אזרח סוג ב' שיש לו פחות זכויות מלכל אחד אחר. מה עוד שמדינה היא לא פירמה פרטית והיא צריכה לאפשר ביקורת נגדה גם ע"י "עובדיה".
רב ראשי הוא דיין ונחשב כמו שופט עליון. אם לדעתך זה בסדר ששופט עליון היה אומר את הדברים האלה, אז אין בעייה.
בדקתי את הרשימה בתקנון שירות המדינה.
רבנים כלולים בה
42.312
לא יארגן עובד הפגנה או תהלוכה בעלת אופי מדיני.
(חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי"ט-1959, ס' 4)
………..
מקבילה.
(ג) שופטים, דיינים, חברי בתי דין דתיים, וכל נושאי משרה שיפוטית אחרת;
(ד) רבנים וכוהני דתות אחרות ששכרם או חלק משכרם משתלם מאוצר המדינה;
גם אני, ולא מצאתי סעיף שנוגע לאיסור מתיחת ביקורת בפומבי. אלא אם כן הגענו לכך שכל העברת ביקורת כמוה כ"פגיעה בשירות המדינה" "התנהג התנהגות שאינה הולמת". קצת קשה לומר שהרב עמאר ארגן הפגנה.
42.536
למרות האמור בפסקה 42.535 –
(א) אסור על העובדים המנויים בפסקה 42.321 לבקר את הכנסת וועדותיה, ובכלל זה חוקים והחלטות שנתקבלו על ידיהם, במסיבת עיתונאים, בריאיון עם עיתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור, בעיתון או בספר;
(ב) אסור על העובדים המנויים בפסקה 42.321 לראיין אישים בנושאים פוליטיים או מדיניים, בין בשכר ובין שלא בשכר, בעיתון, במסיבת עיתונאים, ברדיו, בטלוויזיה, בספר או במקום פומבי; איסור זה חל גם על ריאיון הנערך לאחר שעות העבודה;
(ג) אסור על עובד באיזו דרגה שהיא לבקר, בצורה מעליבה או פוגעת, את הכנסת וועדותיה, ובכלל זה חוקים והחלטות שנתקבלו על ידיהם, במסיבת עיתונאים, בריאיון עם עיתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור, בעיתון או בספר;
(ד) שר רשאי להסמיך עובד משרדו להגיב על ביקורת שנמתחה על- ידי הכנסת, ועדותיה או חברי כנסת על החלטה או עניין הנוגעים למשרדו.
42.537
(א) אסור על העובדים המנויים בפסקה 42.321 לבקר את הממשלה ומשרדיה ובכלל זה מדיניותם, במסיבת עיתונאים, בראיון עם עיתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור, בעיתון או בספר;
(חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי"ט-1959, ס'1(5); החלטת הממשלה,
י"פ 701, התשי"ט-1959, ע' 1904)
(ב) אסור על העובדים המנויים בפסקה 42.321 לבקר ממשלה שכיהנה בעבר או מדיניות קודמת של משרדי הממשלה, במסיבת עיתונאים, בראיון עיתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור, בעיתון או בספר;
(ג) אסור על עובדים באיזו דרגה שהיא לבקר, בצורה מעליבה או פוגעת, את הממשלה המכהנת באותה עת ומשרדיה, ו/או כל ממשלה שכיהנה בעבר ו/או מדיניות קודמת של משרדי הממשלה.
(נח/21)
חוק דרקוני ומטורף. ראוי לבטלו בהקדם האפשרי.
כל התשובות שאני מקבל כאן הן או חזרה על אותה ההצהרה ללא ביסוס, או ציטוט החוק. אני מגיב כאן לך, רות, כי נראה שיש מצידך איזה ניסיון לתשובה שאינה סתם ניסוח מחדש של אותו המשפט. אבל השאלה שלי לא הייתה בנוגע לחוק, והיא מופנית לכולם. אני מתכוון לשאול, בכנות, מהו ההיגיון, הנובע מהמוסר או מהפרקטיקה (לא אכפת לי, כרגע), לפיו אסור לפקיד שאינו נבחר ציבור לבקר את החלטות הממונים עליו ובתוך כך הממשלה כולה.
לשם השוואה חלקית בלבד, אני בטוח שאסור לי לבקר את חברת ההייטק בה אני עובד בפומבי או במקום בו יצטטו אותי. ובכל זאת, את ההיגיון בזה אני מבין בקלות – אני עובד של חברה פרטית שהחתימה אותי על חוזה דרקוני לפיו אני שייך לה בנדבכים רבים של חיי הפרטיים כמו גם הפומביים. זה כך פשוט כי הם יכולים להרשות לעצמם להחתים אותי על כזה חוזה. למה זה כך גם לעובדי ציבור?
הממ.. זוכרים את פרשת אלי גבע? עד היום הימין מנפנף בה כהוכחה לחוסר נאמנותו של השמאל, בכל אופן הנה משרת ציבור (כן, הצבא אמור לשרת את המדינה לפחות בתיאוריה) שלא מרוצה מהתנהלות הממונים עליו ופותח את הפה.
עכשיו נניח שאני שר (החקלאות, בסדר?) ונתתי הוראה לבטל את ההקלות למגדלי החסה או משהו כזה, ראש אגף במשרד שלי מתבטא בפומבי שזו החלטה גרועה (אולי הוא צודק אגב, זה ממש לא משנה). יש פקידים שתפקידם לבצע את המדיניות של השר אבל הם יודעים שראש האגף כועס ולא רוצים לעלות לו על הכוונת, סך הכל הוא קרוב אליהם הרבה יותר מהשר שבמילא יתחלף בבחירות הבאות (אולי הם יוקדמו, אחרי הכל ראש האגף אמר שמפלגת העבודה צריכה לפרוש בגלל זה). חוץ מזה מגדלי החסה יודעים את זה גם כן ולכן יצפו להמשיך לקבל הקלות למרות דברי השר.
בקיצור שום נבחר ציבור שהצביעו בשבילו לא יכול באופן כזה לבצע מדיניות אלא אם כל הפקידים הבכירים שלו מסכימים איתו.
מה שכן, אם הסגן של אותו ראש אגף דמיוני יקום ויגיד שהבוס שלו טועה הוא יכול להיות מפוטר, לראש האגף הרי אין בעיה לפטר מישהו ש'רק הביע את דעתו' כי יש כאן פגיעה בסמכותו.
עכשיו, אחרי כל ההסבר הארוך על משרד החקלאות, האם ברור שהרב הראשי לא אמור לנהל את הממשלה אלא להיפך?
תשובה לא טובה. אם ראש האגף מתבטא נגד המהלך של שר החקלאות, אז שר החקלאות יודע שהוא צריך לפקח ולבדוק טוב טוב, הוא ואנשי אמונו שהוראותיו יתבצעו באותו אגף. במידה וההוראה לא מבוצעת, אז יש את כל ההצדקה שבעולם לפיטורין. אבל אין שום זכות למנוע את חופש הבעת הדעה לאף אדם.
בכלל, איך אני אדם מהשורה שלא רוצה ויכול להתעניין בכל התחומים בעולם אמור לדעת שיש גם דעות אחרות מהחלטותיו של שר החקלאות. חשוב לי מאוד לדעת שראש האגף מתנגד וחושב שהמדיניות פגומה לדעתו.
יכול להיות אולי שאחד השיקולים בחוק זה הוא לא עצם הביקורת, אלא הפרסום שלה בכלי תקשורת, מה שיכול לאפשר משחקים פוליטיים מצד הדרג המקצועי. נדמה לי שאנחנו כן שומעים את הדעות שלהם, אבל באופן לא אישי, בפרסומים בסגנון "הדרג המקצועי הוציא דוח בו הוא מתריע וכד', אך בלי ציון שם של דובר ספציפי.
זאת התשובה היחידה שיש לי, כשהתפוצצה פרשת אלי גבע טענו אנשי הימין שהמסר לחיילים שנלחמים הוא מבלבל, מה הם אמורים לחשוב כשהמפקד בשטח מצהיר שכניסה לביירות היא טעות אם יגידו להם להיכנס לביירות. זה לא הפריע להם לצטט את הרמטכ"ל בכל הזדמנות וכך ידע כל חייל שעסק בפינוי גוש קטיף שלדעת המפקד העליון הקודם של הצבא הוא נותן 'רוח גבית לטרור' בכך שהוא מבצע את הפקודה הזאת.
עכשיו תעביר את זה למישור האזרחי ותבין שאותו ראש אגף דמיוני יכול אם הוא ממש כועס על החלטת השר לקום ולהתפטר, אחרת שישמור את דעתו לעצמו
אז מבחינתך לראש הביטוח הלאומי אסור לבקר את המדיניות החברתית של ישראל? למרצה באוניברסיטה אסור לבקר את הממשלה?
גם בהסכמה, ערבי אונס
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3921932,00.html
שמת לב מי היה בחבר השופטים? משה דרורי הזכור לרע מפרשת דורס האתיופית. בושה למערכת המשפט שהאיש הזה נמנה על שופטיה.