זה לא בן גביר
מאות חוליגנים חובשי כיפות הגיעו אמש לג'בל מוכבר, התעמתו עם שוטרים, פרצו מחסומים, וניסו לבצע פורים שמח בתושבים המקומיים. כל אזרח אחר שהיה פורץ מחסום, במיוחד אם קוראים לו מוחמד והוא גר בכפר בלתי מוכר, כבר היה חוטף כדור באוויר של הריאות. אבל לבהמות הקדושות אנחנו רגילים לוותר – מה גם שמדובר בירושלים ובמשטרת ירושלים, שחיים חפר הגדיר כבר בשנות השמונים כ"משטרה של כ"ך".
המשטרה מודיעה שהיא הופתעה. האמת, גם אני. אמנם, היתה התרעה מודיעינית מוצקה: כרוזים קראו כבר לפני שבוע לצאן הקדושים להגיע לג'בל מוכבר, לקחת את החוק לידיים ולהרוס את "בית המחבל". הסיוע המוסרי מצד דיכטר ואיציק ודאי לא הזיק: אפילו 'השמאל' (לתפיסתם, כל מה שמשמאל לכהנא הוא שמאל) איתנו.
במבט ראשון, אלה נראים כמו הכרוזים שהתרגלנו אליהם. איתמר בן גביר, אשף התקשורת שמריץ את הקמפיינים של ברוך מרזל, מסוגל להנפיק אותם מתוך שינה. ועד כה, בדרך כלל הם לא הצליחו לייצר יותר מאשר גימיק, כמו נסיונות לעלות להר הבית עם כבש במטרה להקריב אותו בפסח (המשטרה בלמה את העליה, לכבש שלום). נסיונות לארגן משהו גדול יותר, כמו "רבבה" – הנסיון להביא 10,000 אנשי ימין להר הבית, כדי לשבש את תכנית ההתנתקות – גוועו בקול חלושה.
ככתב בנענע, יצא לי לעבוד די הרבה מול בן גביר. קשה שלא לחבב את השרץ הקטן. מדובר בגאון תקשורת בלתי מוכר, ומה שהוא שכח על זכויות אדם ואזרח, רוב עורכי הדין כבר לא ילמדו. ראיתי אותו עושה סיבובים סביב עורכי הדין של הפרקליטות שהזכירו, אבוי, את סרטי רואד ראנר, כשהפרקליט בתפקיד הקויוטה. כמעט בכל פעם שהוא נכנס במשטרה – שבתסכולה, מפעילה מולו את כל כוח הקלגסות שלה – הוא ניצח. הוא הצליח לגרום למשטרה לשלם על מזונו של הכלב שלו, צ'ומפי, אחרי ששוטרים כיוונו נשק אל הכלב (מיפ מיפ!). כמי שיודע שפעילי הימין הקיצוני נתונים להטרדה בלתי פוסקת ולעיתים קרובות בלתי מוצדקת מצד המשטרה, קשה שלא להעריץ את השימוש המושכל, הנתעב והמבריק בו זמנית, שעושה בן גביר בזכויות האדם כדי לחתור תחת הדמוקרטיה הישראלית, שאת ערוותה הוא חושף לעיתים כה קרובות. אתה כל הזמן אומר לעצמך "אם הוא רק היה בצד שלנו…".
אבל הוא לא, כמובן. הוא לחלוטין בצד האחר, גם אם החוזר בתשובה הזה גרר איתו לצד האופל שקיעין של מנהגים חילוניים כמו החזקת כלב. מצד אחד, בן גביר הוא הדובר הבלתי מעורער של הימין הקיצוני. אין אף אחד אחר בצד ההוא של המפה הפוליטית, שבו סלידה מן התקשורת באה עם חלב האם, שמסוגל ללהטט כך בתקשורת. בן גביר יודע שכל ביפר שהוא מנפיק יצליח להכנס לפחות לשני אתרי תקשורת, בדרך כלל ליותר. מצד שני, כפי שיעיד הכשלון של "רבבה" ומספר האנשים המועט שמתלווים אליו במסעותיו להגחכת המשטרה והפרקליטות, המשקל הממשי שלו ושל מרזל קטן.
אז למה "רבבה" נכשלה, וההסתערות על ג'בל מוכבר היא הצלחה – תקשורתית, על כל פנים – כבירה? כי הפעם אשף התקשורת כיוון היטב לנקודות הנכונות של הציבור שלו. הזעם על הפיגוע במרכז הרב הכניס את הכתומים להיסטריה. הזעם היה כה גדול, עד שהרבנים הסכימו לצאת מן הצללים.
עד כה, הרבנים שיחקו תפקיד אפל מאד: הם נתנו פסקי דין שאישרו פיגועים – המחתרת הראשונה, רצח רבין, ולפי דיווחי ערוץ 1, גם אחרי מרכז הרב – אבל לא הסכימו להיחשף. כשחשף יואל בן נון את דב ליאור ונחום רבינוביץ' כרבנים שהנפיקו את הפאתווה לרצח רבין, הוא הפך במהירות למנודה בציבור שלו-עצמו, ונאלץ – הוא ולא הרבנים – להסתובב עם שומרי ראש.
היציאה של הרבנים מן הארון התחילה כבר בשבוע שעבר, כשפסק הלכה הקורא "לכל אחד לתאר לעצמו מה האויב זומם לעשות לנו, ולקיים בו מידה כנגד מידה" פורסם בירושלים. נעזוב עכשיו את המופרכות האינהרנטית הקיימת בתפיסה שיש ל"נקום" במישהו על סמך מה שאתה מדמיין שהוא רוצה לעשות לך, ונתמקד בשתי עובדות: האחת, שהכרוז הסתיים בקריאה ל"ונקהלו היהודים בעריהם לשלוח יד במבקשי נפשם" – ציטוט מתוך מגילת אסתר הנקראת בחג הנקמה היהודי פורים, וקריאה די מפורשת לפעולה; ובכך שהכרוז הזה היה חתום.
בין החותמים אפשר למצוא את דוד דרוקמן, החב"דניק שמכהן כרב קרית מוצקין, שקרא בעבר להטלת "פולסא דנורא" על ראש הממשלה דאז שרון; את יעקב יוסף, בנו הסורר והימני מאד של עובדיה יוסף; עידו אלבא, שהורשע ונאסר בעבר לאחר שפרסם חוברת בכותרת המעודדת "הלכות הריגת גוי"; והרוצח המורשע עוזי שרבף, מאנשי המחתרת הראשונה, שהיה בין מבצעי הטבח במכללה האיסלמית. בין הרבנים שהגיעו בג'בל מוכבר אמש, היו אליקים לבנון מאלון מורה, שמאז ההתנתקות מטיף ל"השתלטות אמונית" על השלטון בישראל, ודודי דודקביץ' מיצהר, שנחשב לסמכות הרוחנית של "נוער הגבעות" – במידה והאנרכיסטים האלה בכלל מקבלים סמכות כלשהי.
זה כבר לא בן גביר, על כל גאונותו, וגם לא התמהונות של נדיה מטר. הם תמיד תופסים את תשומת הלב של התקשורת; אבל הם מעולם לא הצליחו לארגן משהו בסדר גודל כזה. הרבנים הם העיקר, הם הכוח הדוחף, ויש מקום לחשוש שהם יידו אתמול את האבן הראשונה של מלחמת האזרחים הישראלית, בזהותם את נקודת השבר הבולטת של הרפובליקה: מיעוט ערבי גדול השנוא על רוב האוכלוסיה היהודית, מיעוט שממילא נתפס בחוגים רבים כעמלק, מיעוט שפגיעה בו לא תביא לתגובת-נגד קשה מצד רוב הציבור – אבל המשטרה והממשלה יתקשו להגן עליו. וזה, כמובן, יביא לרדיקליזציה של הציבור הערבי, וחוזר חלילה, עד שמלחמת אזרחים – "טיהור הארץ", במונחי הימין – תהיה לא רק סבירה, אלא בלתי נמנעת.
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
"עם משפט מכוער כזה חבר של ג‘ורג‘ אתה כבר לא". למה לא?
הערה טכנית: כתבת "ונתמקד בשתי עובדות", אבל ציינת רק אחת.
ישראל, העובדה השניה היא "בכך [ש]הכרוז הזה היה חתום". הש' נשמטה והוספתי אותה. תודה.
ראשית כל, אני שם סייג לדברי ומכריז כי ההתהבמות של ג'בל מוכבר גרמה לי בחילה, ושהמשתתפים בה הם בעיני החלק הדוחה והמסוכן שבחברה הישראלית. אין לי ספק שאם הם היו יכולים, הם היו לובשים חולצות שחורות ועולים על הכנסת.
עם זאת, נראה לי שההיסטריה סביב האירוע היא תקשורתית מעיקרה. אם ההפגנה הייתה כ"כ אלימה, לא ברור לי איך לא נפגע אף ערבי, אפילו שדמם של אלו לכאורה היה מטרת המפגינים. שני שוטרים נפצעו קל, אבל דברים כאלו קורים גם בהפגנות סטודנטים. כמו שזה נשמע מדובר בסך הכל בהפגנה בלתי-חוקית שיצאה באופן חלקי משליטה, ורק ההד התקשורתי שניתן לה הפך אותה לאירוע מרי אזרחי או לאינתיפאדה יהודית. אני ממש לא תומך במפגינים, וממש לא תומך במטרת ההפגנה (קריאה להריסת בית המחבל), אבל אני מאמין שעד כמה שהם ודעותיהם מבחילות, הן עדיין בגבול הדעות שזכותם לבטא בהפגנה.
ניתוח יפה. התעלמות מחלקו של הציבור הערבי בעניין – מנהיגיו של ציבור הם לו לפה.
לתשומת לב המשרתים בצבא ובמילואים.
אפי איתם: " הם הכי גרועים, הם גייס חמישי."
אני מתקשה שלא להסכים עם האמירה הזאת… אני נתקל בזה ביום יום ובעיתונות. יש והיו אומרים לא להאמין לעיתונות, אבל מה עם היום יום?
זכותם להילחם על מה שהם מאמינים מהצד השני של הגדר, לא!?
למרות שלפני שקראתי את מאמרי הדעות השונים הפחד מפני מלחמת אזרחים קינן גם בי. הצינקנים יאמרו כי הפחד מקנן שנים מאז בן גוריון נתן להם תעודות כחולות.
"אם ההפגנה הייתה כ“כ אלימה, לא ברור לי איך לא נפגע אף ערבי, אפילו שדמם של אלו לכאורה היה מטרת המפגינים". במאמר המערכת של "הארץ" הבוקר נטען שהדבר נובע מכך שהתושבים הסתגרו בבתיהם, ודובר על פוגרום שגרם נזק ניכר לרכוש.
עצם העובדה שעיתון "הארץ", במאמר המערכת שלו, מנסה להסביר איך למרות ה"פוגרום" הנורא (שים לב לטרמינולוגיה!) לא היו נפגעים ערבים בכלל, מעידה על העובדה שמדובר בבלון תקשורתי. מדובר על נזקים לרכוש – מעניין אותי לקרוא רשימה מפורטת. למעשה, בין שורות של מאמר המערכת ניתן אף להריח את צערו של העורך על כך שלא היו נפגעים ערבים… איזה מטעמים הוא היה יכול להכין אז!
כפי שזה נקרא לי, עם מנה גדושה של ביקורת התקשורת, מדובר היה בהפגנה מכוערת ופרועה במיוחד של הימין הדתי הקיצוני (הפולקיסטי, במילותיך), שנערכה להכעיס בכפר ערבי. לא פוגרום, לא מרי אזרחי, לא מרד. אין לי שום כוונה להיות סלחן כלפי אלימות, ואני סבור שיש לנקוט בכל ההליכים המשפטיים הראויים כלפי המפגינים האלימים. עם זאת, ולמרות התיעוב שלי כלפי המפגינים ודעותיהם, אני עדיין חושב שצריך לדעת להבדיל בין מציאות ובין היסטריה תקשורתית. אם כמה מאות אנשים שנכנסו לכפר ערבי באמת היו מחפשים דם, הם היו מוצאים אותו, עם או בלי דלתות נעולות. ההיסטריה התקשורתית לא משרתת אף אחד, בוודאי לא את האינטרס הציבורי בהשקטת הרוחות.
בכנות, למרות שזה יציג אותי באור שלילי, שמחתי על ההפגנה האלימה הזאת. אני מרגיש שהפורעים האלה עושים עמנו חסד כי המדינה שבה אני חי מאוד אדישה לחיי אזרחיה.
מה כבר עשו שם? שברו כמה חלונות והרסו רכוש. הנזק של גנבי המתכות וגנבי המכוניות הערבים בישראל הוא הרבה יותר גדול. האם גם לזה נקרא פוגרום?
האם אני צריך להרגיש לא בנוח שתושבי ג'אבל מוכבר הרגישו מפוחדים לכמה שעות?
התקוממות אזרחית נגד האלימים והמסוכנים שבערביי ישראל היא עניין מוצדק מבחינה מוסרית, גם אם לא מבחינה חוקית. הייתי שמח אם היו מצליחים לפוצץ את בית המחבל הזה, יחד עם כל האנשים הרגישים שבאו לנחם את משפחתו הגאה.
אני יודע שמה שאני אומר מעלה 'בחילה' אצל רבים מהקוראים האופייניים לבלוג הזה, אבל לא אכפת לי מה אתם חושבים. אתם מיעוט קטן ושולי. טוב שיש אנשים כמוכם שמצקצקים בלשונם וטוב שיש את המשוגעים שהולכים להתפרע ולפוצץ בתים. אנא, מלאו את תפקידכם נאמנה.
אני מת על הפקאצות (ולפעמים פקאצים) שבאות, משאירות לך תגובה נוזפת ואז מתאדות, כי כמובן שלא לכבודן אשכרה להסביר את צקצוק הלשון המתנשא שלהן. שוין.
שמרלינג, מעניין מה תגיד שיבואו ערבים מיפו ויפוצצו לך רק את הבית ואת האוטו. ולגבי גנבי רכב ומתכות…אני מעדיף אותם על גנבי מיסים כמו ש"ס
ובכן, ענר, לא זכורה לי האדרת רוצחים בשכונה שלי. מהחלון שלי לא רואים דגלים של כהנא או קריאה להריגת ערבים. אני מניח שהאנלוגיה ברורה.
מי שבוחר בדרך אלימה, אם היה מעורב באלימות ממש וגם אם רק הביע בה תמיכה, ולא סתם אלימות אלא טווח ממש של בני נוער, לא יכול לבוא בטענות לכך שיש כאלה שמנסים לפגוע בו.
לגבי ה'גנבים' מש"ס, צריך לזכור שהם לוקחים רק מה שמאפשרים להם לקחת. ממש כמו במקרה של טרור של אזרחי המדינה באזרחיה האחרים, מחאה עממית קולנית עשויה לעזור.
אבל כמובן שמחאה בקלפי עדיפה.
אם נשאל את אורן שהגיב בפוסט על קבורת גופת המחבל, הרי שלו תושבי ג'בל מוכבר היו פשוט יורים למוות במפגיני הימין, עבודות שירות היו עונש מוגזם ליורים.
שמרלינג: "מי שבוחר בדרך אלימה, אם היה מעורב באלימות ממש וגם אם רק הביע בה תמיכה… לא יכול לבוא בטענות לכך שיש כאלה שמנסים לפגוע בו"
התכוונת לתנועת ההתנחלות בכלל ותלמידי ישיבת מרכז הרב בפרט, נכון?
לדודי ה'קינג',
הנערים והבוגרים בישיבה ישבו ולמדו בזמן שנכנס מחבל ורצח אותם. יכול להיות שהם תמכו בתנועת ההתנחלות ואפשר להניח שכן. אז מה? מבחינתך זה רצח מוצדק?
השכנים של משפחת הרוצח כמו גם המשפחה היו לכל הפחות צריכים להביע צער על האירוע מאחר והרוצח הזה הופך להיות הנציג הכי מפורסם שלהם. לא רק שהם לא הסתייגו מהעניין, עושה רושם שהרוצח הוא גאוות השכונה. לאנשים כאלה מגיע לחטוף. לא כל דעה היא לגיטימית. הם חוגגים רצח של יהודים.
אם חס וחלילה מחר בחורצ'יק מג'בל מוכבר יתן בך כדור יהיו שם חגיגות. אני רוצה שהשמחה שם תהיה מהולה בעצב וציפיה למכות שהם הולכים לקבל.
לגבי המתנחלים ותנועת ההתנחלות, אני שואל דבר אחר ממה שרמזת. אני שואל למה לעזאזל המדינה שלנו מתירה להם לפעול ככה.
שמרלינג,
באופן מוזר משהו, אני יכול להבין את ההבנה שאתה מגלה לפורעי הימין הקיצוני. אני מסתייג מאלימות, אבל כאשר ציבור א' מכה (באמצעות נציגים מסוימים, לובשי מדים או לא) בציבור ב', וציבור ב' אינו יכול להיפרע מאותם נציגים, אני מבין את אלה מציבור ב' שבוחרים לפגוע בציבור א' באשר הוא, כל עוד תגובתם היא מידתית ביחס לפגיעה שציבור ב' עצמו סופג.
אלא שבמקרה הנדון, הציבור היהודי בישראל (שהוא הסובל העיקרי מהטרור הפלסטיני) נפרע ועוד איך מאלו מבין הפלסטינים שמפעילים את הטרור הזה. להזכירך, המחבל מממרכז הרב הוא בר מינן, ואם היה מי ששלח אותו לפעולה, לאור הרקורד של צה"ל והשב"כ, סביר להניח שגורל דומה מחכה גם לו. לכן, במקרה הזה, נסיונות ענישה סביבתית נגד בני משפחתו ובני כפרו של המחבל הם מקוממים, במיוחד כשהם באים מצד אנשים וארגונים שלא הוסמכו להילחם בטרור.
מנגד, הפגיעות שסופג הציבור הפלסטיני מזרועות הביטחון של ישראל (בואו לא ניתמם, פגיעתם הרעה של המתנחלים היא כאין וכאפס לעומת פגיעתו הרעה של צה"ל) עולות בכמה סדרי גודל על אלה שסופגת ישראל, ורוב הפלסטינים הנפגעים מפעולות צה"ל אינם פעילי טרור אלא אוכלוסייה בלתי-מעורבת. לכן, כאשר הפלסטינים מפעילים טרור נגד יהודים, זה אומנם מקומם גם אותי, אבל אני מבין אותם, הרבה יותר משאני יכול להבין את פורעי הימין היהודי
כמובן, אני לא חושב שהאלימות (במקרה הזה) היא אמצעי לפתור את הבעיה שיצרה את האלימות הזאת מלכתחילה. כדי לפתור את הבעיה, שני הצדדים צריכים לוותר על השאיפה לדפוק את הצד השני עד כמה שניתן ולנסות בכנות להגיע לפשרה. הצרה היא שאני לא רואה את זה קורה בעתיד הקרוב.
ולשאלתך: "למה לעזאזל המדינה שלנו מתירה להם (= למתנחלים) לפעול ככה" — התשובה היא פשוטה מאוד. בגלל שרוב הציבור היהודי בישראל, ובעקבותיו כל ממשלה שיכולה לקום כאן, רוצה לדפוק את הפלסטינים עד כמה שאפשר, זה למה
מני,
אני מסכים אתך כמעט בכל למעט שתי נקודות.
ההבנה שלך לטרור הפלסטיני כנגד יהודים מפליאה אותי. אני גם לא משוכנע שאתה מעודכן לגבי הסיבות הנוכחיות לטרור הזה. זו לא התקוממות נגד העוולות שישראל עושה בהם, זו התקוממות נגד קיומה של ישראל. זה נסיון ספורדי שילך ויתעצם לטיהור אתני כפי שמיטב המנהיגים בעולם המוסלמי (הקיצוני?) מבטיחים לנו. אין מה להבין פה לליבם.
טענת שרב הפלסטינים שנפגעים מפעולות צה"ל הנם חפים מפשע. טענה בעייתית. צה"ל מחפש פעילי טרור ובהם הוא מתמקד. מכיוון שאלה עוטים עליהם מחסה של אוכלוסיה אזרחית, נהרגים גם אזרחים חפים מפשע. נניח שהיו רוצים לשגר קסאמים מתוך ביתי, הייתי עושה הרבה על מנת לגרש את המשגרים ואם לא הייתי מצליח הייתי פשוט מסתלק במידת האפשר מביתי עד יעבור זעם.
לעומת זאת, בישיבה, את מי בדיוק ערביי ישראל מחפשים לרצוח?
לגבי המתנחלים, אני קצת יותר אופטימי ממך. כשאולמרט דיבר על פינוי התנחלויות, האמנתי שלא מדובר בספין. גם ברק בכיוון. יש לא מעט מנדטים לחלוקה על בסיס גבולות 67'. יש רוב לכך גם בתוך הציבור היהודי. הבעיה שהפוליטיקאים שמיצגים אותנו לא עושים את מלאכתם, לא מוודאים אכיפה של החלטות ומפחדים מהצל של עצמם.
צריך להפריד בין גועל מהתנהגות הימין האלים לבין הבנה לטרור הפלסטיני. אין בי שום הבנה לטרור הפלסטיני או לאתוס המופרך שהם מפתחים כעם (אם אפשר לקרוא להתקבצות המקרית שלהם יחדיו כעם, אבל זה כבר דיון היסטורי לא ממש רלוונטי). מדובר בטרור עם דלק פאן איסלאמי שלא סופר את הגופות שבדרך ולא מבדיל בין ילדים לחיילים. לא רק כאן אלא בכל העולם.
ועדיין, איך זה מצדיק פריעת חוק כל כך מאורגנת וכל כך נחושה על ידי הימין? זו אלימות עם הרבה פנים, חלקן מעונבות ו"חוקיות" וחלקן סתם של חוליגן. אתה אופטימי לגבי פנוי התנחלויות? אין סיכוי שהם יתפנו שוב ללא קרב אמיתי ואלים. אני גם לא רואה את הממשלה שיש לה ביצים בכלל להתקרב אליהם.
אני בטוח במאה אחוזים שאם היו נכנסים לכפר ללא משטרה הערבים היו עושים בהם שפטים, מזל שמהשטרה מנעה מהמתפרעים לכנס לשם ושמרה על החיים שלהם, בכל מקרה אירוע זה ואירוע חטיפת השוטרת באירועי פקיעין האחרונים מדליקים נורה אדומה לגבי תפקידה של המשטרה במדינת ישראל
ענר,
לא טענתי שאני מצדיק את פריעת החוק והשלכת האבנים בג'בל מוכבר, אלא ששמחתי על כך שאזרחים יהודים מתקוממים נגד הטרור שמופנה כלפיהם. לצדק אין פה תפקיד, אין לי מה להצדיק.
ענר ושמרלינג,
שאלת המטרה של הטרור הפלסטיני היא שאלה מורכבת. אם ב"מטרה" הכוונה היא לדבר-מה שאדם או קבוצת אנשים מצפים להשיג ע"י פעולה מסוימת, הרי שעל-מנת להניח שמטרת הטרור הפלסטיני היא השמדת ישראל, צריך לחשוב שמנהיגי הטרור הזה הם מטומטמים לחלוטין. (כאילו, אלף הרוגים בשבע שנים יגרמו ל-5.5 מיליון יהודים להיעלם כלא היו?). מצטער, לא קונה. אני בכלל לא בטוח שלטרור הפלסטיני יש מטרה כלשהי מלבד להכות ביהודים עד כמה שניתן. בעיני הפלסטינים, אגב, עצם קיומה של ישראל הוא עוול שיש לנקום עליו — מה שמובן לחלוטין לאור האסון שהקמת ישראל גרמה לציבור הפלסטיני.
שוב, אני ממש לא חושב שנקמה תביא לפתרון. אבל בלי שיהישראלים יבינו את סיבותיו של הדחף הפלסטיני לנקמה, ויכירו באחריותה של ישראל להיווצרות של חלק מהסיבות הללו, לא ניתן יהיה להגיע לפתרון. אגב, גם הפלסטינים יצטרכו להבין את הסיבות שגרמו ליהודים להיאחז באזורי ההתיישבות שלהם בפלסטין בכל מחיר, כולל הביצוע של הטיהור האתני ב-1948. העניין הוא שאחרי 1948, הפלסטינים כבר לא היוו גורם של סכנה קיומית עבור היהודים, ואילו היהודים המשיכו לרמוס את זכויותיהם (ולא רק בשטחים הכבושים)
מני ושמרלינג,
אני דווקא חושב שלטרור האיסלאמי בכלל והפלשתיני בפרט יש מטרה ברורה, והיא התשה מתמשכת. הטרור הוא הנשק האפקטיבי ביותר מול המערב העשיר יותר, מאורגן יותר וחמוש יותר. והוא אפקטיבי – מחליף
ממשלות, משנה מדיניות, מביא לייאוש ולבריחה. בסופו של דבר הטרור הוא זה שיוציא אותנו מהשטחים כך שהשימוש בו אולי מקפיא דם אך הוא מאד רציונלי.
אני לא מבין את הסימפטיה ל"יהודים שמתקוממים נגד הטרור". יש לך סימפטיה דומה לפלשתינים שמתקוממים באותו אופן? ואיזה התקוממות זו בדיוק ושל מי? של יהודים שעושה רושם שהם כמעט נהנים מפעולות שכאלו ומהלגיטימציה שהן נותנות להם לפוצץ לעוד איזה ערבי את הצורה? הרי זו שנאה גזענית במובן הכי בוטה שלה.
ומני – לא נעים לומר אבל "טיהור אתני" הוא כנראה המפתח לשקט. חיכוך דמוגרפי לעולם יעצור את השלום. הפרדה אתנית הייתה כורח בין הודו לפקיסטן, בין גרמניה לצרפת, וגם בינינו לערבים. גם לי זה מפריע אבל זו כנראה האמת.
חברים,
זוהי לא שנאה גזענית, זוהי תגובה אנושית לרצח שבוצע ביהודים מפני שהם יהודים. הטרור הוא גזעני, התגובה היא רק תגובה לכך. נוסף לכך, הרוצח הוא לא תפוח רקוב במגזר של שוחרי שלום. ראינו את זה בסוכת האבלים של המשפחה ובדגלים שתלו שם. בגלל זה, ורק בגלל זה, מצידי שיחטפו קצת אבנים ותסכול כמו שמגיע לחבורה של מקדשי רוצחים אלימים ואנשים לא מוסריים באופן כללי.
ולא, ענר, אין לי כל סימפטיה לערבים שמתקוממים נגד ישראל, משום שהם דורשים את חיסולה של ישראל כבית לעם היהודי.
ועוד משהו, תפסיקו כבר עם השאיפה הזאת לאובייקטיביות. זה בלתי אפשרי להשאר אוביקטיבי בסכסוך הזה. במלחמה בין היהודים לערבים אני בצד היהודי. לגמרי. זה לא אומר שאני שואף למעשי רצח והתעללות באוכולוסיה, אבל ברור לי מי צודק יותר במאבק הזה ובידי מי נמצא רוב היכולת להפסיק את המאבק האלים. לפלסטינים. פשוט אין להם אנטרס להשלים עם קיומנו פה ולוותר על זכות השיבה ועל ריבונות בלעדית על כמה אבנים בירושלים. הם מעדיפים דם על ויתורים רציונאליים. אני מעדיף שהדם יהיה שלהם ולא שלי.
אתה מבלבל בין אובייקטיביות לביקורתיות. גם אני לחלוטין "בצד שלנו" אבל זה לא אומר שיש לי איזושהי סימפטיה לגזענות חשוכה ודתית בגוון יהודי. אלימות שרירותית כנגד ערבים לא משרתת שום אינטרנס, נהפוך הוא, היא רק משחיתה.
לא במקרה מפלגות הימין נשענות כל פעם על "הערבים הבוגדנים והאלימים" כמצדיקי דרך האלימות הנגדית. הרי הבעיה היא לא סוכת האבלים בג'בר מוכבר אלא כל תפישת המציאות שלנו.
וסתם ככה, הייתי שמח עם פעם איזושהי קבוצה של "יהודים גאים" בראשות בן גביר ומרזל הייתה נכנסת לכפר ערבי שבתמורה היה מבצע בה שפטים. פעם ב, אתה יודע, בשביל הצניעות.