ספקולציה פרועה, מה שנתניהו לא מבין, כנירון מול חורבות רומא, והמנוע של הקטר הישראלי: ארבע הערות על המצב
ספקולציה פרועה: פעם, לא כל כך מזמן, מוטט ג'ורג' סורוס את כלכלת דרום מזרח אסיה כמעט לבדו. הוא קנה כמויות גדולות של המטבע המקומי, מה שהקפיץ את מחירו מעבר למחירו "האמיתי", מה שגרם לעוד ספקולנטים לקנות את המטבע, והעלה את מחירו עוד יותר. ואז, בוקר אחד בהיר, שפך סורוס לשוק את כל יתרות המטבע שלו, זרק שורה של מדינות למשבר כלכלי מתמשך, הרס את חייהם של מיליונים, וגרף עוד כמה מיליארדים שהוא לא באמת צריך.
בעולם מתוקן יותר, אדם שרושש בכוונת מתכוון מיליוני אנשים כדי לשפר קמעא את חשבון הבנק התופח ממילא שלו, היה מועמד בזריזות אל הקיר הקרוב ומוצא להורג על ידי כיתת יורים, שנבחרה בבהילות שהיתה גורמת לחיסולם של הערפדים הרומנים ב-1989 להיראות הליך שקול ומתון. בעולם שאנו חיים בו, ראו זה פלא, סורוס הוא אלילו של השמאל האנטי גלובליסטי. היי, הוא מתנגד לבוש.
ולמה אני מזכיר את זה עכשיו? בגלל שמה שקורה בשבועות האחרונים לשקל מתחיל להיראות באופן מעורר חשש כמו תרגיל סורוס. אפשר להבין התחזקות של השקל מול הדולר – זו תוצאה של חולשה אמריקנית יותר מאשר עוצמה ישראלית – אבל הוא מתחזק גם מול היורו ומול השטרלינג. אני לא כלכלן, רחוק מכך, ויכול להיות שזהו פחד נטול בסיס – אבל אני מתחיל לפחד. מה שקרה למעצמת ההיי טק דרום קוריאה ב-1998 יכול לקרות ב-2008 למעצמת ההיי טק המזרח תיכונית.
עדיין לא קולט: בנימין נתניהו לא מבין מה רוצים ממנו. הוא אפילו שוקל תביעת דיבה. למי אכפת שהוא הוציא כ-175 אלף שקלים על שבוע אחד בבריטניה? למי אכפת שהוא הוציא 11,000 שקלים על תיאטרון? כ-5,000 שקלים על ארוחה אחת? מה זה עניינכם? זה לא על חשבון המדינה. זו, לדבריו, רדיפה פוליטית.
אין ספק שהאנשים שמסרו לערוץ 10 את הפרטים על הבככנליה של בני הזוג נתניהו אינם שוחרי טובתם. זה לא קשור. כמעט כל סקופ עיתונאי נשען על כך שמישהו לא אוהב מישהו אחר עד כדי כך שהוא מוכן להדליף מידע מזיק. נתניהו מתעקש לא להבין שני דברים.
ראשית, שהעובדה שהכספים לא שולמו על ידי המדינה איננה נסיבות מקלות. להיפך. מועמד לראשות הממשלה שמקבל סכומי עתק ממיליונרים זרים, אפילו אם היה בעבר מועמד לתפקיד שר האוצר של איטליה, הוא מועמד בעייתי מאד. על פניו, זה אפילו מנוגד לחוק – כך ערוץ 10 – אבל אני לא משפטן. הכנסת, אגב, הכחישה היום את טענתו של נתניהו, על פיה אושרה גם נסיעתו של אשתו, שרה.
שנית, וחשוב יותר, נתניהו עיוור למשמעות הציבורית של המעשה. האיש שעישן סיגרים ב-10,000 כל חודש על חשבון הציבור עד שתפסו אותו, האיש שידוע בכך שהוא לא מרבה לשלם במסעדות, האיש שאוהב את החיים הטובים, הוא האיש שהרס להרבה מאד אנשים את החיים. יש פער איום בין הדרישה שאנשים יתקיימו משכר מינימום ושהמדינה תקצץ את תמיכתה בנזקקים, ובין נסיעת תענוגות שבזבזה, בשבוע אחד, פי שניים ממה שהישראלי הממוצע מרוויח בשנה. נתניהו הוא איש ציבור, לא איזה מוטי זיסר. אחד הדברים שפגעו במועמד הדמוקרטי הפופוליסטי – פופוליסטי במובן הטוב ביותר של המילה – ג'ון אדווארדס היתה העובדה שהוא נתפס משלם 400 דולר לתספורת. זה רדף אותו לאורך כל הקמפיין.
נתניהו לא פופוליסט, רחוק מכך – אוליגרך תהיה הגדרה מדויקת יותר – ואף על פי כן, יש לזקוף את התנהגות האלפיון-העליון שלו, גם אם היא חוקית, כנגדו. לא שזה יקרה, כמובן.
הברווז הצולע מגעגע: נשיא ארצות הברית, לא עלינו, הוא ג'ורג' וו. בוש. הוא ישמש בתפקידו עד ה-20 בינואר 2009, שאז יושבע במקומו נשיא אחר. מטבע הדברים, עם כניסת מסע הבחירות לנשיאות להילוך גבוה, הופך בוש לפחות ופחות רלוונטי. המועמדים הרפובליקנים – לנשיאות ולקונגרס; בזה האחרון צפויים הרפובליקנים למשבר, כשיותר מ-30 חברי קונגרס הודיעו שהם לא יתמודדו שוב על מושבם – מתרחקים ממנו כמו מנושא צרעת.
אבל הוא עדיין הנשיא, והוא עדיין אסון מהלך. לפני כשבוע, חשף בוש את שקרי הממשל שלו בנושא העינויים; לאורך כל הדרך, מהרגע שבו אמר צ'ייני ש"נצטרך לפעול בצד האפל", הכחיש הממשל כי הוא מענה. לכל היותר, התוודה ל"שיטות חקירה מורחבות". בוש נחשב לנשיא הממעט להשתמש בסמכות הווטו – בדרך כלל הוא פשוט כותב על החוק שאין לו כל כוונה ליישם אותו – אבל לפני שבוע, הוא הטיל ווטו על חוק שאסר על הסי.אי.איי. להשתמש ב"שיטות חקירה" האסורות על ידי הצבא, ספציפית "ווטר בורדינג" שהיא סימולציה של הטבעה.
השוק האמריקני מסתחרר, הממשל מעביר בבהילות כספים לחברת ההשקעה בר סטיירנס שנמצאת על סף קריסה – ובוש נושא את אחד הנאומים הגרועים ביותר שלו. בעלת הטור מורין דאוד – בלשון המעטה, לא מעריצה של בוש – הגדירה את התפקוד שלו כשווה ערך להופעה הראשונה, הקטסטרופלית, של בוש אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר. לדבריה, הוא נראה חופשי ומאושר ככל שהכל סביבו קורס.
לא צריך לקבל את התיאוריה הפרוידיאנית של דאוד – שבוש חש משוחרר משום שעכשיו אין עוד טעם למרוץ, שהיה חסר טעם מלכתחילה, שבו התחרה באביו – כדי להבין שמשהו דפוק קשות באיש. די להקשיב למה שאמר לחייליו באפגניסטן בסוף השבוע: "אני חייב לומר, אני קצת מקנא [בכם]. אם הייתי מעט צעיר יותר ולא מועסק, אני חושב שזו היתה יכולה להיות חוויה פנטסטית – להיות בקו החזית של סיוע לשגשוגה של הדמוקרטיה הצעירה הזו. אתם ודאי מוצאים את זה מסעיר… במידה מסוימת רומנטי".
זה אותו אדם שהשתמש בקשרים של אביו כדי להמנע מהצבה בוויאטנם ושימש בתור טייס במשמר הלאומי של טקסס.
לקרוא ולא להאמין: "מכינים את הילדים לקראת המסע אל העבר הקולקטיבי של עמם, אל המנוע עשוי אפר המתים אשר ממשיך להפעיל את חיי המדינה בהווה ולשרטט את דמותה בעתיד. אי אפשר להפריז בחשיבות המסע לפולין, חשיבות המפגש עם החומר שממנו עשויה הרוח הרודפת את האומה הישראלית והמרוממת אותה". כך כתבה היום טלי ליפקין-שחק על המסע אל מחנות ההשמדה. ההדגשות שלי.
כן, יש במאמר כמה הסתייגויות צנועות על "הצורך לעצור מדי פעם ולבחון את התכנים" – אבל רוב המאמר מוקדש לתלונות על כך שהמסע לשם עולה כסף. "אם הנסיעה לפולין היא ערך כמעט מקודש" – איזה יופי של 'כמעט' – "של סדר היום הישראלי, יש לאפשר לכל התלמידים המעוניינים בכך להשתתף במסע".
הייתי אומר שזה מדהים, אבל זה כבר מזמן הפך לשגרה.
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
אני לא מבין מדוע אתה המום אל מול דבריה של ליפקין שחק, הרי היא צודקת בכל מילה. פולין הפכה מזמן לחלק חשוב מן הצדקה הקיומית שלנו. ללא פולין ומפעלי ההשמדה שלה, לא היינו יכולים היום לפעול בחופשיות כה רבה בשטחים, לא היינו יכולים להאשים את מי שיוצא כנגדנו באנטישמיות, לא היינו יכולים להישאר הקורבנות. עבור רבים בקרבנו הישראליות כפי שהם חווים אותה ומכירים אותה, נולדה מן האפר של אושוויץ
אני לא מבין מדוע אתה המום אל מול דבריה של ליפקין שחק, שהרי היא מעולם לא היתה מופת של כתיבה אינטיליגנטית בלשון המעטה. אבל זה נכון שיש לא מעט אנשים שסבורים כי מטוסי F-16 "יהודיים" (שיוצרו על ידי ארה"ב ונקנו גם בכספה אם להיות קטנוניים) הטסים מעל אושוויץ הם תשובה לנאצים, וכאמור, זו אכן פסיכוזה ישראלית מסוכנת.
עם זאת, גם אלו הממהרים לומר כי "ללא פולין ומפעלי ההשמדה שלה, לא היינו יכולים היום לפעול בחופשיות כה רבה בשטחים" מזהמים לא פחות את השיח בנושא. החיים מורכבים יותר.
קטעים. עבדתי משמרת לילה הלילה; עורך הלילה הנרגי הוא שבוחר אילו טורי דעה להעלות מתוך הבליל שמתפרסם במעריב, וכשבחרתי את ליפקין-שחק, חי ה', חשבתי עליך. (את "המיליון השביעי" של תום שגב קניתי אחרי שנתקלתי בו במדפיך ;).
החשש שלך בנוגע להתערבות של ספקולנטים בשקל הוא חשש שווא שבעיקר מופץ ע"י היצואנים ובעלי האינטרסים הכלכליים המעוניינים בשקל חלש.
מערכות הפיקוח בנוגע לסחר במטבע מפותחת בהרבה היום ממה שהיו פעם ובנק ישראל יודע מי השחקנים המרכזיים בשוק בכל רגע נתון. ההערכות של בנק ישראל הינן שאין ספקולנטים שמנסים "לעשות סיבוב" על השקל. צריך לזכור שהדולר נמצא בירידה בכל העולם ושלא מדובר בעניין מקומי.
יחד עם זאת, אין ספק שההתערבות הגסה של בנק ישראל בסחר במט"ח מעוררת חשד. הרי רק שבוע שעבר שמענו כולנו את ר' מחלקת מט"ח בבנק שלא תהיה התערבות בשוק אלא אם כן המצב יהיה חמור. מה שנגיד בנק ישראל עושה הוא יישום של המדיניות הצבועה של הגירסא הישראלית של הקפיטליזם; לכאורה אין התערבות של הממשלה במשק כשזה נוגע לאינטרסים של מעמד הביניים ושל השכבות המוחלשות, אך כאשר בעלי ההון, הזכיינים, סרסורי כוח האדם, הבנקים, התאגידים הרב-לאומיים וחברות התקשורת נקלעות לאיזושהי מצוקה (שער הדולר, מכסות על כניסת עובדים זרים או הריבית) אז פתאום מדובר בשעות חירום לאומית, הכרח להתערבות וכאשר הנגיד מתערב אז הוא מגלה מנהיגות כלכלית ושאר דברי שבח.
ההתערבות הזו של הנגיד, לא רק שהיא לא יעילה בעליל (כל התערבות של בנק מרכזי בשוק המט"ח נכשלה בעשורים האחרונים) והיא יוצאת מהכיס שלי ושלך אלא גם מן הראוי שהוא יתערב בשוק שזה פוגע באינטרסים של מעמד הביניים והשכבות החלשות.
יוסי,
יש לך רפרנס לזה שסורוס היה מעורב באיזושהי צורה במשבר האסייתי ב-1997?
אני מתכוון למשהו טיפה יותר מוצק מההזיות הפרנואידיות של מהטיר מוחמד, שאפילו הוא כבר ירד מהעץ:
http://www.iht.com/articles/ap/2006/12/15/asia/AS_GEN_Malaysia_Mahathir_Soros.php
התיאור שלי של פעולותיו של סורוס לקוח מספרו של תומאס פרידמן, "עץ הזית והלקסוס". לא רק מהאטיר יצא נגד סורוס: בתאילנד הוא כונה "פושע מלחמה כלכלי".
http://business.timesonline.co.uk/tol/business/movers_and_shakers/executive_movers/article3228264.ece
מן הראוי לציין, אגב, שסורוס ביצע תרגיל דומה, חמש שנים קודם לכן, כנגד הפאונד הבריטי. זו לא הפעם הראשונה שלו.
פרידמן הוא לא מקור אמין במיוחד לנושא הזה. הספר נכתב ב-1999, סמוך מאד למשבר ולא הייתי מגדיר אותו כמקור אמין במיוחד.
זה שסורוס ביצע את זה בבריטניה לא אומר שהוא גם אשם במשבר באסיה.
מהטיר מוחמד גם האשים במשבר את הקונספירציה היהודית הבינלאומית. גם זה שכמה פוליטיקאים תאילנדים ניסו למצוא שעיר לעזאזל לא אומר שזה נכון.
שלא תקבל רושם מוטעה, אני מאד אוהב את הטורים שלך וקורא אותם בנאמנות. הבעיה היא שלעתים, ביחוד כשזה עוזר לך להשתלח בשמאל "ההזוי", אתה מוותר על הנאמנות לעובדות ולא ממש טורח לחפש עובדות שיכולות לקלקל לך את התזה.
חבל שבחרת למחזר את הרפש שהטילו בסורוס מנהיגים כושלים שחרבו את כלכלתם הם ובחרו בו כשעיר לעזאזל. מי שאשמה בחולשתם של מטבעות חלשים היא המדיניות הכלכלית שהחלישה אותם, ולא הספקולנט שניצל את ההזדמנות. זה כמו לבלבל בין כח המשיכה לתפוח.
"פרידמן הוא לא מקור אמין במיוחד לנושא הזה." למה לא?
"הספר נכתב ב-1999, סמוך מאד למשבר" אז?
"ולא הייתי מגדיר אותו כמקור אמין במיוחד." פעם שניה שאתה אומר את זה. על סמך מה אתה קובע שפרידמן הוא מקור לא אמין בנושא?
"זה שסורוס ביצע את זה בבריטניה לא אומר שהוא גם אשם במשבר באסיה." נכון, זה לא אומר. אבל זה בהחלט מכניס אותו לרשימת החשודים הבולטים.
"מהטיר מוחמד גם האשים במשבר את הקונספירציה היהודית הבינלאומית." אני יודע. איך זה קשור? אני לא נשען על מהאטיר כמקור.
"גם זה שכמה פוליטיקאים תאילנדים ניסו למצוא שעיר לעזאזל לא אומר שזה נכון." בהחלט, אבל זה מפריך את הטענה שההאשמות נגד סורוס נובעות ממקור אחד – מהאטיר – שהוא גם אנטישמיר מוצהר למדי.
"הבעיה היא שלעתים, ביחוד כשזה עוזר לך להשתלח בשמאל ”ההזוי“, אתה מוותר על הנאמנות לעובדות ולא ממש טורח לחפש עובדות שיכולות לקלקל לך את התזה." שמע, אני קראתי ספר בנושא. הספר נכתב על ידי עיתונאי בעל שם, אולי בעל הטור המפורסם ביותר בעולם בשעתו (זה היה לפני עיראק, שדי השמידה את המוניטין של פרידמן). מה שפרידמן כתב לא הוכחש על ידי סורוס, והוא גם נמנע מהגשת תביעת דיבה. באיזה מובן הסתמכות על מקור כזה היא "ויתור על נאמנות לעובדות"? ואיך, לאלף עזאזל, נכנס לכאן מהאטיר בן מוחמד?
"מי שאשמה בחולשתם של מטבעות חלשים היא המדיניות הכלכלית שהחלישה אותם, ולא הספקולנט שניצל את ההזדמנות.". אין ספק שהמדיניות היא שאשמה בחולשת המטבע; השאלה היא מי ניצל את החולשה הזו כדי לרושש מיליונים ולהעשיר את עצמו. באותה מידה, אפשר לטעון שהעובדה שאין לי מערכת אזעקה בבית אומרת שאם תהיה פריצה, האשם הוא בי ולא בפורץ.
יש בזה הגיון מסויים. למה שרק בעלי האמצעים יוכלו לטוס לפולין כשזה מאורכן דרך ביה"ס? נראה לי הגיוני שהמדינה תממן את זה.
נמרוד,עם כל השנאה לאנשים שמרוויחים כסף, קיומה של תעשיית יצוא משגשגת בישראל זה חלק חשוב מעצמאותה הכלכלית של המדינה. אם יצואנים לא יכולים להתחרות בשווקים בחו"ל, חלק גדול ממערך היצור בארץ יקרוס, על האבטלה והמשבר הכלכלי הכרוכים בכך. אז נכון שלא צריך לקפוץ על כל פיפס שלהם, אבל זה גם די אדיוטי להתעלם בהפגנתיות מכל מה שהוא בין השאר גם האינטרס שלהם.
השקל מתחזק כרגע מול כל המטבעות. כן, הדולר יורד גם יחסית לאירו, לין ולפאונד, אבל לא באופן פרופורציונלי לירידה שלו מול השקל. מכיוון שהכלכלה שלנו רחוקה מלהיות איזה גן עדן פלאי, הרי שיש משהו שדורש הסבר בהתחזקות הנוכחית של השקל. אולי לא קונספירציה, אבל לפחות איזשהו דפקט של השוק.
דובי – אין עוררין על כך שליצוא יש תרומה חשובה לכלכלה הישראלית. הטרוניה שלי היא על ההתערבות החד-צדדית של בנק ישראל ושל הממשלה במשק. מתי הם מתערבים? כאשר לבעלי ההון יש בעיות עם הכיוון אליו הולך המשק. מדוע בנק ישראל אינו מוריד את הריבית על משכנתאות כאשר 2,000 משפחות בשנה מפונות מבתיהן עקב אי-יכולת לעמוד בתשלומים? מדוע הפיקוח על הבנקים מסמא את עיני הציבור בפיקוח מצומצם על עמלות כאשר המערכת הבנקאית בישראל היא מהריכוזיות בעולם המערבי ויש בה דואפול שמחזיק 75% מהשוק? אין לי בעיה עקרונית עם התערבות של הנגיד במשק, הבעיה שלי היא עם הצביעות שלו, ההתערבות החד-צדדית ועם כך שמדובר במדיניות שנידונה לכישלון (כאמור, כל התערבות של בנק מרכזי בשוק המט"ח בעשורים האחרונים נכשלה).
את נושא הספקולנטים צריך למחוק מהמילון כשאנחנו מדברים על התערבות בשוק המט"ח כי היא זורה חרדה ללא כל ביסוס ומעוותת את הדיון.
בקשה לבעל הבלוג – אנא התקן תוספים לוורדפרס שיאפשרו קבלת דוא"ל כאשר מישהו מגיב לתגובה שלך. בבלוג הישן ב"ישראבלוג" זה היה קיים ולמען האמת שם המערכת הזו פעלה יותר טוב מבכל הבלוגים שאני מכיר. הדבר מאפשר לנהל דיון בתגובות בצורה רצינית ועקבית.
הספר של פרידמן איום. התחזיות והניתוחים שלו לא עומדים במבחן המציאות. בתור דוגמא אני מציע לקרוא את עמוד 346, הוא מסביר שאין צורך ברגולציה, כי בכלכלה הגלובלית "השוק מטיל על עצמו משמעת באורח ברוטלי" בעקבות הארועים של 1998. תוך פחות מעשור לאחר כתיבת הספר אנחנו יכולים לראות שהמערכת היום גרועה בהרבה משהיתה לפני המשבר באסיה.
אבל אפילו פרידמן לא מאשים את סורוס. בעמוד 101 הוא מצטט את ראש ממשלת מלזיה ובעמוד 271 הוא מזכיר את ההאשמות כשהוא שואל אישה תאילנדית-סינית "אם שמעה אי-פעם על ג'ורג' סורוס, המיליארדר מנהל קרן הון סיכון שהואשם בביצוע ספקולציות במטבעות אסיאניים ובהנעת תהליך הקריסה שלהם".
"באותה מידה, אפשר לטעון שהעובדה שאין לי מערכת אזעקה בבית אומרת שאם תהיה פריצה, האשם הוא בי ולא בפורץ."
נכון, וזו בדיוק תהיה טענתה המוצדקת של חברת הביטוח שלך.
ההקבלה המתאימה יותר, אגב, היא אם השארת את הדלת פתוחה, פיזרת עוגיות לאורך השביל ופרסמת במודעה ב"ירחון לגנב המתחיל" את כתובתך ותכולת הבית.
דאגתו של הבנק המרכזי היא לכלכלה בכללותה. עם כל הכבוד, גם 3000 משפחות בשנה שיזרקו מבתיהן אינן משפיעות כהוא זה על הכלכלה הישראלית, בעוד ששניים-שלושה יצואנים שיפשטו את הרגל דווקא כן. זו לא צביעות, זה פשוט שילוב של התפקיד הרשמי של הבנק יחד עם חוסר רגישות מסויים לעובדה המצערת שהכלכלה נועדה לשרת את האזרחים ולא להפך.
הסיבות למשבר הפיננסי באסיה שנויות במחלוקת. הן קשורות בכל מיני גורמים כמו החוב החיצוני של תאילנד, התחזקות הדולר באותה תקופה, האטה ביצור במזרח אסיה וכו'. לכל הגורמים הללו היו השפעות אפשריות על משקיעים ועל ספקולנטים. כל הגורמים האלה מושפעים מגורמים אחרים ולהפך. לספקולציות היה חלק חשוב במשבר באסיה, בדיוק כפי שיש להן חלק חשוב במשבר הנוכחי שהחל בארצות הברית. אך גם ההשקעות של הון פיקטיבי נובעות למעשה מהחוקים של "הכלכלה האמיתית". זאת לא אשמתו של אדם ספציפי וזאת לא עילה להעמידו מול כיתת יורים כיוון שפעל לפי חוקי השוק ולא מתוך רוע לב. המשקיעים פועלים על פי החוקים בחברה בה הם חיים, ואם פעילות זו גורמת למשברים כלכליים תכופים, המסקנה היא שיש לשנות את השיטה ולא לצפות ממיליוני משקיעים פרטיים לנהוג בניגוד למה שהסיטואציה הכלכלית מכתיבה להם.
אם אתה מעוניין, חיברתי היום ניתוח קצר של המשבר הכלכלי הנוכחי, שניתן ליישם אותו גם על המשבר באסיה, כיוון ששני המשברים הם תוצאה של אותם גורמים בקפיטליזם העולמי.
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1214800