החברים של ג'ורג'

ה'חוסיין' הזה: קווים לדמותן של הבחירות לנשיאות

למועמד הרפובליקני לנשיאות, ג'ון מק'קיין – כן, כן, זה עוד לא הוכרע רשמית, אבל מייק הקאבי ציין שהוא נשען "על ניסים ולא מתמטיקה", ואני לא חושב שלאלוהים יש חוש הומור טוב כל כך – יש שורה של בעיות בדרך לבית הלבן.

בתור התחלה, הוא זכה לתמיכתו של ג'ורג' וו. בוש. סביר להניח שזה כבר גרע ממנו כמה אלפי קולות. האגף הימני של המפלגה שלו שונא אותו שנאת רצח; "מלכת הדראג המחופשת לפאשיסטית" (הזכויות, אני מאמין, שמורות לאנדרו סאליבן), אן קולטר, כבר הודיעה שאם מק'קיין יהיה המועמד, היא תעביר את תמיכתה לקלינטון.

הגורו הגדול של הפונדמנטליסטים, דר' ג'יימס דובסון, נמנע מהודעה על תמיכה במועמד רפובליקני – עד שמיט רומני, המחסום האחרון בפני נצחונו של מק'קיין, הודיע על פרישה. אז הודיע דובסון, באופן קנטרני, על תמיכתו בהקאבי. (ולמה לא תמך דובסון ברומני? משום שלפונדמנטליסטים יש בעיה משמעותית עם מורמונים).

זו יופי של התחלה גרועה. ואז התברר שמק'קיין, אפעס, לא ממש מבין בכלכלה, וזאת במילותיו-שלו. את המידע הזה הוא החליט לחלוק עם האמריקנים בשנה שבה הכלכלה מאבדת גובה באופן שהיה גורם לטיטאניק לקנא.

בשבוע שעבר פרסם הניו יורק טיימס תחקיר בעייתי משהו על מק'קיין. הכתבה נכשלה, והותקפה אפילו על ידי המבקר הפנימי של העיתון, משום שהיא התמקדה בחשדות בלתי מוכחים, על פיהם ניהל מק'קיין רומן עם לוביסטית. אלא שכתבה זהה, להוציא שאלת הרומן, פורסמה בוושינגטון פוסט: ליבן של שתי הכתבות לא היה במין, אלא בשאלה אם למק'קיין היו מגעים בעייתיים עם לוביסטים, והאם נתן להם להשפיע על מדיניותו. התשובה היא, ככל הנראה, "כן".

לאמריקנים יש מושג למשהו שאנשים נמנעים מלדבר עליו: "הפיל באמצע החדר". הפיל של מק'קיין, זה שמגמד את כל שאר המגרעות, הוא תמיכתו במלחמה בעיראק. אלא שמק'קיין מתעקש לטפס על גב הפיל ולנאום מעליו: לפני כחודש, במהלך עימות, הודיע שהוא תומך בשהות אמריקנית בעיראק במשך מאה שנים; כשניסה להבהיר, יצא לו "ואולי אפילו עשרת אלפים". המספר הזה הזכיר, למי שהספיק לשכוח, שלפני פחות משנה התבדח מק'קיין על הפצצת איראן. מעטים צחקו.

וכקינוח, ג'ון סידני מק'קיין השלישי הוא המועמד הזקן ביותר המתמודד על הנשיאות: באוגוסט הקרוב, הוא יהיה בן 72. באחד הבלוגים התבדח מישהו שתוצאות הפריימריז של הדמוקרטים יהיו תקדימיות בכל מקרה: אם אובאמה ינצח, ייבחר הנשיא השחור הראשון של ארה"ב; ואם תנצח קלינטון, יזכה בנשיאות הגבר הלבן המבוגר ביותר.

מק'קיין, אם כן, הוא מועמד רפובליקני בעייתי מאד. הסיבה שהוא המועמד היא שהאחרים היו בעייתיים עוד יותר. מה, אם כן, תהיה תכנית הפעולה של הרפובליקנים? איך יצליחו להביא לבחירתו של זקן ספק-אשמאי, תומך בהמשכת מלחמה מאד לא פופולרית, שרוצה להרחיב אותה למדינה נוספת, שבנוסף לכל איננו מבין בכלכלה בעת משבר כלכלי? איך יצליחו להתגבר על הפער העצום בהתלהבות, שנראה היטב בפריימריז, בהם השתתפו מספרים חסרי תקדים של דמוקרטים, ומספרים עלובים של רפובליקנים?

אפשר שהתשובה נעוצה בשמו השני של מי שמסתמן כמועמד מולו בנובמבר: ברק חוסיין אובאמה.

* * * * *

ה'חוסיין' הזה עומד לאובאמה לרועץ בקרב הגזענים האמריקנים, מיהודים מבוגרים ועד לשמרנים הקיצוניים. הוא מסמן זרות, הוא מתקשר לאיסלם, והוא מזכיר אויבה המחוסל של ארצות הברית, רודנה הקודם של עיראק.

התוצאה היא קמפיין לחישה, הרומז שאובאמה הוא בעצם מועמד מנצ'ורי, מוסלמי שבא להשתלט על ארה"ב בעת מלחמתה בג'יהאד העולמי. המם הזה חזק מאד בקרב יהודי הימין, במיוחד בישראל, ואפילו – לטענת 'מעריב' – בקרב 'גורמים מדיניים בירושלים'. לכך נוספת גם גזענות מושרשת כלפי שחורים, המקובלת בישראל; יואב קרני טיפל יפה בנקודה הזו.

אבל הישראלים הם לא הבעיה של אובאמה, וגם לא היהודים. היהודים הצעירים ממילא אצלו, היהודים המבוגרים – כמו כל המבוגרים – הם ממילא הקהל של קלינטון. הבעיה שלו היא בורותו של הציבור האמריקני ביחס אליו; תפיסת ה'מוסלמי המתחפש' רווחת למדי, ועם מספיק חזרה עליה בתקשורת – במיוחד בקרב האנשים שסבורים משום מה שרשת פוקס מספקת חדשות – היא יכולה להשתרש.

שלא במפתיע – הקלינטונים תמיד נלחמו מלוכלך – ההשמצות בנוסח הזה יצאו דווקא ממחנה קלינטון. בוב קרי (לא ג'ון קרי, חבר קונגרס אחר) חזר שוב ושוב על ה"חוסיין" לפני איווה, עד שאולץ להתנצל. מישהו בקמפיין של קלינטון שלח למאט דראדג' – הסימביוזה בין קמפיין קלינטון לדראג' מרתקת, בהתחשב בכך שדראג' חשף את פרשת לווינסקי – תמונה של אובאמה, שלבש בעת ביקור בקניה לבוש סומאלי מסורתי (בקניה יש מיעוט סומאלי גדול, בשל אי קיומה בפועל של מדינה סומאלית).

הקמפיין של אובאמה, בדרך כלל מתון, הגיב הפעם בחריפות. המסר הסמוי היה ברור: הנה אובאמה בלבוש מוסלמי, הנה הזרות בהתגלמותה. העובדה שקמפיין קלינטון סירב להכחיש שההדלפה יצאה מתוכו לא סייעה; חברת הקונגרס הפרו-קלינטונית סטפאני טאבס ג'ונס, שאמרה – כשנשלחה להגיב בשם הקמפיין – ש"אין שום דבר רע בזה שאובאמה לובש את הבגדים המסורתיים של בני ארצו" הזיקה בפועל.

זה, כנראה, יהיה קו התקיפה של הרפובליקנים: פחד מזרים, פחד מן החלום האמריקני עצמו, שמבטיח למהגרים סיכוי לאושר אם יאמצו את ערכיה של הרפובליקה. זה ישתלב היטב בשנאת המהגרים הלטיניים שסוחפת כעת את המחנה הרפובליקני.

האם מק'קיין עצמו יאמץ את הקו הזה? כלל לא בטוח. כשמנחה רפובליקני הציג את מק'קיין לאחרונה, לאחר שנקב שלוש פעמים בשם "ברק חוסיין אובאמה", מק'קיין התנצל, התנער ממנו, והבטיח שהאיש הזה לא יציג אותו יותר. הוא עשה את הדבר הנכון. ולא בלי סיבה.

בתו בת ה-15 של מק'קיין, ברידג'ט, עשתה לפני שנה טעות קשה: היא גיגלה את עצמה. היא גילתה את הקמפיין המכוער שניהל ג'ורג' וו. בוש נגד אביה המאמץ ב-2000. ברידג'ט היא ילידת בנגלדש; המסע הקודם של אביה לנשיאות התרסק בדרום קרולינה, כשקרל רוב הפיץ בכל הכוח את השמועה שברידג'ט היא ילדה שחורה, שלא אומצה על ידי אביה אלא שהיא בתו מחוץ לנישואין. זה קצת יותר מדי לילדה בת 14: "אמא, למה הנשיא שונא אותי? בגלל שאני שחורה?" מק'קיין מכיר היטב, בדמעותיה של בתו, את מחירם של קמפייני הגזענות הרפובליקנייים. האירוניה היא שעל פי ידיעה שפורסמה היום, בהחלט יתכן שמק'קיין הוא הזר: הוא נולד מחוץ לארצות הברית, ויש אפשרות סבירה לגמרי שמועמדותו לנשיאות מנוגדת לחוקה.

אבל גם אם מק'קיין לא ינקוט בשיטות הללו – ומק'קיין, בניגוד לדימוי המוקפד שלו, הוא הרבה יותר פוליטיקאי מהשורה מאשר חריג – ישנה מכונת השנאה שנבנתה עוד בימיו האחרונים של ריצ'רד ניקסון. היא לא מוותרת על כוח בקלות, והיא לא בוחלת באמצעים.

הטיעונים הרפובליקניים אפסו, החשיבה השמרנית הגיעה לפשיטת רגל; נותרה רק השנאה. יהיה מלוכלך, מלוכלך מאד, לפני שזה ייגמר.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • כרכתודה על רשימה מצוינת.

  • מה שאבידן אמר 🙂
    אתה עושה סדר בבלגן.

  • לפי האתר הזה מועמדותו של מק'קיין חוקתית

  • טל

    אני חושבת שטעות בידיך. מטה קלינטון עשה הכל כדי להכחיש שהם עמדו מאחורי הפצת התמונה. קלינטון עצמה אמרה שאין למטה שלה כל קשר לעניין. התמונה פורסמה בארה"ב עוד לפני דראדג', כך שדראדג', יכול היה להשיגה שלא באמצעות איזה פעיל זדוני המפיץ אותה (אפשר לבדוק את אתר האינטרנט של החינמוך האמריקני examiner מראשית חודש פברואר, התמונה הזו הופיעה שם בגדול).
    ולגבי הבעיות של מקיין – אני מסכימה עם דבריך ושולחת לך לינק עם חיקוי מוצלח לוידאו השחור-לבן של אובמה רק הפעם, טקטס הנאום של מקיין המושמע ברקע הוא bomb, bomb, bomb Iran
    http://www.youtube.com/watch?v=3gwqEneBKUs

  • טל

    ועוד דבר לגבי דראדג' – כמי שתמיד תקף דמוקרטים ללא רחם, אני חושבת שהוא מפיק הנאה רבה משפיכת שמן לתוך המדורה שבין אובמה לקלינטון. ההנחה שלך, שיש "סימביוזה מרתקת בין קמפיין קלינטון לדראג‘" יכולה להיות שגויה, ומאחר שבארה"ב לא הוצגה כל הוכחה לכך שהתמונה הופצה מתוך המטה שלה, אני חושבת שאתה עושה לקלינטון עוול.

  • אילן בכר אבנטור

    לא הוצגה שום הוכחה, אבל אפילו מטה קלינטון לא ממש הכחיש
    ("עובדים אצלנו שבע מאות אנשים, אין לי איך לדעת מה הם שולחים באימייל")
    ובעיקר האמירות שלהם אחר כך, בסגנון של מה הוא מתלונן,זו בכלל לא תמונה פוגעת, וכמובן – הוא לא צריך להתבייש בלבוש המסורתי של בני ארצו

  • ygurvitz

    טל, התגובה האחרונה מצד קמפיין קלינטון שאני ראיתי היא זו שציין אילן – שאין להם אפשרות לדעת אם מישהו מאנשי הצוות שלהם עשה את זה. זו לא הכחשה, זה כיסוי תחת.

  • אזרח.

    תודה לטל על הקישור המעולה.מזכיר לי את דברי אכיש:

    חסר משוגעים אני? כי הבאתם את זה(מקקיין) להשתגע עלי? הזה יבוא אל ביתי?(אל הבית הלבן?)

  • אסף

    ראשית, הנקודה בדבר זכאותו או אי זכאותו של מקיין להיבחר לנשיאות היא נקודה ישנה למדי. הוא לא המועמד הראשון שנולד מחוץ לגבולות ארה"ב.

    עד היום היה מקובל להניח שמי שנולד אזרח (כמו מקיין, שנולד להורים אמריקאיים), גם אם נולד שלא על אדמת ארה"ב, יכול להיות נשיא. מאד לא סביר שבית המשפט העליון יחליט אחרת, בעיקר אם הציבור האמריקאי יבחר בו.

    שנית, קצת מצחיק להגיד שלרפובליקאים "אין טיעונים" ולתמוך באובמה, האיש שפרט לקסם אישי וליהוגים דמויי ביבי אין בו דבר. אישית, אני חושב שאם אובמה יבחר, סביר להניח שהרפובליקאים יקחו את הקופה. וטוב יהיה לאמריקה אם כך יקרה.

  • ygurvitz

    "קצת מצחיק להגיד שלרפובליקאים ”אין טיעונים“". אין להם טיעונים שהעם האמריקני מקבל. האמריקנים, פעם אחר פעם, דוחים את העמדה הרפובליקנית בכל נושא, מביטוח בריאות ועד המלחמה בעיראק.

    "לתמוך באובמה, האיש שפרט לקסם אישי וליהוגים דמויי ביבי אין בו דבר". אני מניח שלא טרחת לקוא את המצע שלו, או לברר מה הוא עשה קודם לסנאט. דמויי ביבי? אני זוכר את נתניהו לוחש לאיזה בעל אוב "הם שכחו מה זה להיות יהודים". אובמאה מדבר על פעולה מתוך אחדות. לא קרוב להיות אותו דבר.

  • אילן בכר אבנטור

    יפה אמר יוסי.

  • אסף -הוא לא? מי הקודם? אני כמובן חושב שזה קשקוש וכמובן שהוא זכאי לרוץ. אבל אני חוש שהוא אכן הראשון.

  • ygurvitz

    רחביה, אובאמה הודיע שלשום על כך שיתמוך בחוק שהגישה סנאטורית מתומכיו, קלייר מק'קסקיל, שתגדיר כ"אזרח יליד" כל מי שנולד לחיילים המשרתים מחוץ לארה"ב. לינק:
    http://ap.google.com/article/ALeqM5iJ3AHoO_Qz6G8f2AyVBVqU0q9RkwD8V3N9283

  • אסף

    רחביה – מועמד שכזה, לדוגמא, היה גורג רומני (בשנת 1968, הפסיד את המועמדות לניקסון בסופו של דבר).

    יוסי – הצעת החוק הזאת, מלכתחילה, היא תעלול פוליטי מכוער מצידו אובאמה ותומכיו. מאחר שבכך שהם מציעים את החוק הזה הם רומזים שהמצב החוקי הקיים אינו מאפשר את ריצתו של מקיין. אם זה נכון, ידרש תיקון לחוקה, ואין סיכוי שכזה יעבור בזמן. יש סיבה שהתיקון הזה לא הוצע על ידי תומך של מקיין.

    אם אובאמה באמת היה רוצה להיות נקי כפיים בנושא מה שהוא היה צריך לעשות זה להתנער מהצעת החוק הזאת, ולהצהיר בגלוי שלטעמו (כמו גם לדעת רוב המשפטנים), גון מקיין זכאי. זה הכל.

    ולגבי הדעות של אובאמה – אני שופט אדם גם לפי הקמפיין שלו, לא רק לפי המצע שלו (שכמו שאנחנו יודעים היטב מהפוליטיקה הישראלית, הוא בסך הכל חתיכת נייר). והקמפיין שלו נבוב, ריקני, ועמוס לעייפה בססמאות.

  • יוסי,

    תודה על הפוסט המרתק. דבר אחד איכשהו מתפספס לי בטיעון שלך: אתה אומר שלרפובליקנים יש קושי במציאת "חומר" טוב ושהם ילכו לכוון ה"חוסיין", אח"כ אומר שכנראה מקיין לא ילך על זה, ומסיים שה"חשיבה השמרנית הגיעה לפשיטת רגל"? נשמע לי כאילו אתה רואה את השמרנים עצמם כשני מחנות, "הם" ומקיין. איפה העומק (שלהם)?

  • ygurvitz

    "ולגבי הדעות של אובאמה – אני שופט אדם גם לפי הקמפיין שלו, לא רק לפי המצע שלו (שכמו שאנחנו יודעים היטב מהפוליטיקה הישראלית, הוא בסך הכל חתיכת נייר). והקמפיין שלו נבוב, ריקני, ועמוס לעייפה בססמאות." ןאתה מנגיד אותו לאיזה קמפיין? ראוי לציין שזה הקמפיין המצליח ביותר עד כה.

    אגב, האם תוכל לומר לי מה היו ההצלחות הגדולות של קלינטון ומק'קיין?

  • ygurvitz

    "אתה אומר שלרפובליקנים יש קושי במציאת ”חומר“ טוב ושהם ילכו לכוון ה“חוסיין“, אח“כ אומר שכנראה מקיין לא ילך על זה". למפלגה הרפובליקנית יש אגפים לא רשמיים – גם למפלגה הדמוקרטית יש דברים דומים – שמסוגלים לנסח מסרים בעצמם. אני חושב שמק'קיין יתנער מהתקפות על אובאמה בשל מוצאו של גופי-הלוויין, ושהוא לא ינקוט בהתקפות כאלה בעצמו – אבל כל זה בתנאי שמצבו בסקרים יהיה שפיר. אם לא, הכל פתוח.

    "נשמע לי כאילו אתה רואה את השמרנים עצמם כשני מחנות, ”הם“ ומקיין", נכון. מק'קיין הוא רפובליקני מזן ישן יותר, שהיה מסוגל להיות שמרני כלכלית וליברלי חברתית. הזן הזה כמעט ולא קיים יותר; רובם ערקו אל הדמוקרטים. כשכתבתי "שמרנים" התכוונתי לשמרנים חברתיים.

  • אסף

    יוסי, הרושם שקיבלתי אני הוא שהן קלינטון והן מקיין שניהם דיברו ביתר רצינות על התוכניות שלהם, לטוב ולרע.

    אובאמה נמנע, יחסית, מלדבר על תוכניותיו, ובחר במקום זאת לדבר בסיסמאות על אחדות, אמריקה, שינוי, וכו'.

    אכן, כפי שגילנו גם אנחנו בישראל, קל לעשות קמפיין בחירות מצליח אם אתה מחליט שלא להגיד שום דבר שנוי במחלוקת. אתה לא מרגיז אף אחד, ואם אתה גם כריזמטי, תוכל לסחוף את ההמונים. אבל, אני אישית מכבד יותר את מי שלוקח סיכון (קלינטון עם תוכנית הבריאות הממלכתית שלה, או מקיין והתזה העיראקית שלו, לדוגמא).

  • ygurvitz

    "אובאמה נמנע, יחסית, מלדבר על תוכניותיו, ובחר במקום זאת לדבר בסיסמאות על אחדות, אמריקה, שינוי, וכו‘.". אובאמה נתן שורה של נאומים על התכניות שלו. התגובה התקשורתית היתה "משעמם".

    בקיצור, רץ כאן איזה מם קלינטוני-רפובליקני, שאומר שהנאומים של אובאמה הם רטוריים ולא מתייחסים לעובודת, ומתעלמים מהעובדה שהוא דווקא כן. זה לא מתאים לשטאנץ.

  • אסף

    העובדה היא שהתקשורת כן עסקה בתוכניות של מקיין וקלינטון. אז, עם כל הכבוד, או שאובאמה נמנע מלהבליט את תוכניותיו, או שהתקשורת בוחרת לו לעסוק בהן רק במקרה שלו. אני לא כל כך משוכנע בהסבר השני.

    אבל, אובאמה יכול להירגע – אני גם לא מצביע בבחירות האמריקאיות. ובנוסף, גם שייך לאלו שחושבים שחשיבותן הולכת ופוחתת בכל מקרה.

  • אסף

    לו = לא, כמובן.

  • Pingback: The Daily Dolly 2/03/2008 at The Daily Dolly()