שובר את כל השיאים: נשיאנו הטרי-ביחס, שמעון פרס, מצליח פעם אחר פעם לשבור את המסורות הקשורות לתפקיד הנשיא. עכשיו, אני כולי בעד ביטול תפקיד הנשיא, אבל אם התולעת טרח, התאמץ, התחנן, שידל, התחנף, צרח, צווח ובסופו של דבר נבחר – שיכבד את התפקיד. ומסורות הן כל מה שיש לבית הנשיא להציע.

הפעם, שימון החליט שלא מתאים לו שמבקר המדינה יערוך ביקורת במשכן. הוא העמיד שני נימוקים להחלטה התקדימית הזו – מבקר המדינה ביקר את משכן הנשיא עד כה ללא תקלות – ושניהם מגוחכים. ראשית, טוען פרס, המבקר לא רשאי למתוח עליו ביקורת, משום שהחוק פוטר את הנשיא "מכל הליך שיפוטי".

על הטמטום שבהעלאת הנימוק הזה, זמן קצר כל כך לאחר שקודמו הנתעב השתמש בו כדי לחפות על עצמו בפרשת אונס, חבל להכביר מילים. נציין רק שהוא פשוט לא נכון: ביקורת איננה "הליך שיפוטי". הלאה.

שנית, פרס – סליחה, מקורביו – לא רוצה את לינדנשטראוס. לינדנשטראוס, אחרי הכל, היה קרוב מאד להמלצה על חקירה כנגד פרס בחשד לקבלת שוחד. המדובר היה בקבלת תרומות גדולות מן המותר בפריימריז 2005 של העבודה; האירוניה היא שפרס הפסיד, כידוע, בפריימריז ההם. נחום ברנע כתב בזמנו שלינדנשטראוס רצה להמליץ על חקירתו של פרס, אך פרס התפרץ בצעקות, ולינדנשטראוס נרתע. כך או כך, לינדנשטראוס הגיש דו"ח חמור בנושא.

ברור, אם כן, מדוע פרס לא רוצה להבדק על ידי לינדנשטראוס. ברור באותה מידה שאם הוא כל כך רוצה לחיות ללא חשש ביקורת, הוא צריך להיות אזרח מן השורה. כדאי לו לנסות את זה פעם.

עולם המראה: מי שזוכר את תקופת ההתנתקות, יזכור בוודאי את הרגע שבו התברר שהכתומים חיים במציאות מקבילה. הדברים רק התדרדרו מאז. השבוע נחצה גבול נוסף לכיוון לה-לה-לנד.

אל"מ הרב משה הגר, ראש המכינה הקדם-צבאית בהתנחלות יתיר – גם המכינה וגם ההתנחלות עברו, למרבה השמחה, מן העולם – הודיע ש"להערכתי הגירוש מגוש קטיף בא כדי לשבור את הציונות הדתית. הציונות החילונית הרגישה כי יש אצלה וואקום ערכי ופחדה שהציונות הדתית תוכל להוציא את מדינת ישראל מהמשבר". כלומר, החילונים הם כל כך רשעים, שכדי למנוע מהדתיים להציל אותם – ולמרות ידיעתם שהם זקוקים להצלה שכזו- הם מוכנים להחריב את עולמם של הדתיים.

הרב הקולונל נעזר בהוכחה הבאה: "אפילו העיתונאי יאיר לפיד כתב במאמר כי כל השיקולים האחרים היו תירוצים, חורבן גוש קטיף בא כדי לוודא שהציונות הדתית לא תרים ראש". וואלה. לא הרצון לנתק מגע מן הרצועה, שרוב מוחלט של הישראלים תמך בו מאז 1992; לא חוסר התוחלת הצבאי שבשהות שם; לא ההוצאות; לא הסלידה התהומית מן הפלסטינים, מגעילי השועלים; לא כל החיילים שמתו כדי להגן על עגבניות-הדם של בעלי הלטיפונדיות; רק הרצון לדפוק את הדתיים.

הגר קרוב מאד לאמירה מפורשת שהחילונים הם רעים מטבעם, בגדר ערב רב או עמלק. הוא לא עובר את הקו הזה. לא במפורש; אולי הוא נמנע מכך במקום שיש בו תקשורת חילונית. רבים במחנהו חצו אותו מזמן.

הצעה צנועה: הכנסת קיבלה אתמול את הצעת החוק האוסרת על ארגונים גזעניים וניאו נאציים. חופש הדיבור שלנו צומצם עוד קצת. בקנה, אם אני זוכר נכון, יש גם הצעת חוק של ח"כ קולט אביטל (עבודה), שמטרתה לאסור על השימוש בנאצים בוויכוח.

עכשיו, הבה נעשה נסיון קטן. הנה כפפה לעורכי דין המתעסקים בזכויות אדם: תוגש נא תלונה במשטרה כנגד שני ארגונים, קק"ל ובית"ר ירושלים. בואו נראה אם מדינת ישראל חזקה רק על כמה מהגרים אובדי דרך מפתח תקווה, או שהחוק חל בה גם על ארגונים פטריוטים לעילא.

זו שיש לציית לה: שרה נתניהו, האשה והמתנות, הגיחה לפתע מן הקופסה בה קבר אותה בעלה בתשע השנים האחרונות. לפני שבוע, היא הגישה תביעת דיבה כנגד "מעריב", בטענה שהכפיש אותה ואת בעלה פעמיים ביום אחד.

אחד מסעיפי התביעה נשמע הגיוני: לכאורה, כתב "מעריב" שנתניהו מארגנת לעצמה חניה שלא כדין, בעוד שלדבריה הדרישה לחניה הגיעה דווקא ממאבטחי השב"כ. זה משהו שלא מסובך לברר עובדתית: תמציא נא הגב' נתניהו את המכתב מיחידת המאבטחים, והסיפור סגור. זה גם עניינה שלה, ושמה-שלה.

הסעיף השני מוזר. נתניהו טוענת ש"מעריב" הכפיש את בעלה. לדבריה, העיתון כתב שנתניהו – במה שנראה כמו עוד התקף של זכרונו הגמיש במיוחד – טען ששביתת הסטודנטים בימיו הסתיימה תוך ימים, בעוד שבמציאות נמשכה השביתה שבועות. לדברי הגב' נתניהו, בעלה לא אמר את הדברים המיוחסים לו.

יכול להיות. והחוק מאפשר לבן משפחה להגיש תביעת דיבה בשם בן משפחה אחר שנפגע. אבל זה מאד לא מקובל, ואם יורשה – גם מעורר אי נוחות רבה. מדוע נתניהו איננו מגן על שמו בעצמו? מדוע אשתו היא זו המגישה תביעות דיבה בשמו?

וכל זה בא בימים שבהם נטען, בשורה של כלי תקשורת, כי מספר בכירים בלשכתו של נתניהו התפטרו – או התפוטרו – בשל התנגדותם למעורבות-יתר של הגב' נתניהו בעבודת הלשכה. זו נקודה שרצוי לברר באשר למי שנראה, למרבה הצער והאימה, כראש הממשלה הבא – ולפני שנמצא את עצמנו מול בילארי משלנו.

הערה מנהלתית: הוספתי לעמודים הקבועים של הבלוג, משמאל, את "קופת השרצים". במקור, זה היה פרויקט של צוות מערכת בחירות 2006 של נענע (זו היתה מפלצת דו ראשית: ככלל, אני כתבתי, איתמר שאלתיאל ערך). אני רוצה לעדכן את הפרויקט, שנראה לי ראוי, אבל יתכן שזה מעבר לכוחותי בכוחות עצמי. אחרי הכל, אז הקדשתי כמה ימי עבודה בתשלום.

על כן אני מבקש מקוראי הבלוג לסייע לי לעדכן את הפרויקט, עם דגש על הרחבתו לחברי כנסת מהכנסת הנוכחית. אנא שלחו את הצעותיכם לדואל שלי.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)