המרצ'נדייזינג של גלעד שליט, או: שכול ובזיון
קצת הופתעתי לשמוע שמשפחת שליט הוציאה ספר ילדים, שנטען שנכתב על ידי בנם המוחזק בידי החמאס. הסיפור, כמסתבר, נמסר למשפחת שליט על ידי מורה של גלעד שליט, שלדבריה כתב אותו כשהיה בכיתה ה', והם הוציאו אותו לאור.
זה כבר נשמע לא טוב. רוב האנשים לא היו רוצים שמה שהם כתבו בגיל 11 ימצא את דרכו לעיניו של מישהו אחר, ונראה לי שאפשר לומר בוודאות שאף אחד לא שאל את שליט. הסיפור הפך למביך יותר אתמול, כשהסופרת שלי אלקיים תקפה את משפחת שליט בציינה ש"כשהכריש פגש את הדג" של שליט מבוסס בצורה ניכרת על ספרה, "כשהנחש פגש את העכבר".
אף אחד משני הצדדים לא ניחן בעודפים של טאקט. אלקיים כתבה על שליט שעם שובו "הוא יתחפר מרוב בושה, כי נמחה קו הגבול בין טהרן-עזה לירושלים-תל-אביב. עבורי, הקו הזה הוא זכויות היוצרים והאתיקה הבסיסית שמעצבת את פניהן היפות של החברה הישראלית". אני חושב שאם גלעד שליט יחזור הביתה, יהיו לו עניינים חשובים יותר ודחופים יותר לענות בהם במשך, הממ, 37 השנים שלאחר מכן. גם הכותרת "משפחת שליט וההולילנד של הספרות" היא, איך לומר, בומבסטית משהו.
עם זאת, תומכי המשפחה היו הרבה יותר גרועים. "שלי עשתה משהו שאיש לא העז לעשות מעולם – היא יצאה פומבית נגד משפחה שהיא סמל ופרה קדושה במדינת ישראל. יש הסכמה בשתיקה שלא יוצאים נגד משפחות שכולות ומשפחות חטופים. כאן נחצה קו אדום", אמר אחד מהם למעריב. על פי ההגיון הזה, משפחות שכולות ומשפחות של חטופים נמצאות מעל לחוק, או לפחות מעל לחלק מהחוקים. מותר להן, כמסתבר, לגנוב.
דובר משפחת שליט – יש תפקיד כזה, כמסתבר; יש גם קריאייטיב? מישהו צריך להיות האמרגן של כל המיצגים המשונים בנושא – סירב להגיב והמשפחה עצמה מסרה (למה יש לה קו שונה מזה של הדובר שלה?) שהיא "מעדיפה לא לעסוק בדברים שמסביב".
בזה אני בטוח. הם בטח לא צריכים את החור בראש הזה. אבל אין מה לעשות: המשפחה אולי התייעצה עם עורכי דין לפני שהוציאה את הספר, שהכנסותיו משמשות את העמותה למימון הפעילות לשחרור שליט (הממ, יש עמותה!), אבל מדבריה של אלקיים עולה (ואיש לא מכחיש זאת) שאף אחד לא טרח להתייעץ איתה. המשפחה/העמותה פשוט כתבה בתחילת הספר שהוא "מבוסס על" ספרה של אלקיים, וזהו.
אפשר, וצריך, להבין את כעסה של אלקיים: היא סופרת. היא חיה מהתמלוגים. מהם היא מאכילה את הילדים שלה. משפחת/עמותת שליט פשוט הטילה עליה מלווה חובה מרצון, תוך שהיא מדלגת על הצד ההגון של בקשת אישור – כנראה מתוך הנחה שהיא לא תעז למחות, כדי שלא להפוך בעיני ההמון הזועם לבוגדת שתוקעת סכין בגב גלעד שליט. ואכן, מי שעשה את הטעות וקרא את הטוקבקים בנרג, היה יכול לטעות ולחשוב שאלקיים מנסה לעשוק את משפחת שליט, במקום להיפך.
ראש מטה המאבק למען שחרור גלעד שליט – עוד גוף! – אמר לגלובס ש"חשוב לי לציין כי כל הכנסות הספר מוקדשות למען הפעילות לשחרורו של גלעד שליט במהרה, ללא רווח אישי של אף גורם כזה או אחר. צר לי ששלי אלקיים בוחרת לתקוף את משפחת שליט בשעה שבנה גלעד נמק במרתפי החמאס". זה היה אחרי שהוא טען, בשם מומחה שלא צוין, ש"המוטיב של חיה גדולה הנפגשת עם חיה הקטנה ממנה קיים בספרות העולמית עוד מימי ישעיהו הנביא, 'וגר זאב עם כבש'". לכזה דבר קוראים בדרך כלל 'הרצחת וגם ירשת": גם גזלת את הספר, וגם האשמת את הסופר הנגזל על כך שהוא מעז למחות.
ומסתבר שזה עובד: לדבריה של אלקיים, היא פנתה להוצאות ספרים, סופרים אחרים ולאגודת הסופרים. כולם פחדו לעזור לה. כבר היו חטופים במדינה הזו. אף אחד מהם לא הפעיל מכונת יח"צ כל כך משומנת, כל כך מוצלחת, שהצליחה לכפות את עצמה על הציבור על ידי פניה למכנה המשותף הנמוך ביותר שלו. לאף אחד לא היה אומץ להתייצב מול ההמון, מול הפטריוטיזם הזול, חסר המאמץ או המחשבה, שגלעד שליט הפך מזמן לסמל שלו – משום שמשפחת/עמותת שליט הצליחה ליצור פטריוטיזם כה רדוד, כה ממוקד בסיפוק מיידי, עד שכולו מתמצה בתפיסה של "שמישהו אחר ישלם", בין אם אלה יהיו הקורבנות של משוחררי עסקת שליט ובין אם זו סופרת שקניינה נחמס.
(יוסי גורביץ)
Pingback: Tweets that mention המרצ’נדייזינג של גלעד שליט, או: שכול ובזיון » החברים של ג’ורג’ -- Topsy.com()