עדכון חשוב: גיא רונן, עורך החדשות של וויינט, שלח לי את המייל הבא:

יוסי שלום.

הערב הובא לידיעתי מאמרך בעניין "מיניסטריון האמת של ynet".

http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1426

התיאוריה שבנית שם יפה מאוד, אבל אין לה כל קשר למציאות!

הסיפור האמיתי שונה כמובן לחלוטין:

בעקבות פרסום עיקרי הדו"ח בסוכנויות הידיעות, שאבו עורכי ynet את הדו"ח המלא מאתר "עיתונאים לזכויות אדם". אלא שאז התברר שלא היה זה הדו"ח המעודכן, כי אם זה של 2008 (שעסק בהרחבה גם בעופרת יצוקה). מיד עם היוודע הטעות, בין חצי שעה לשעה אחרי הפרסום אצלנו (וכאשר עלה הדו"ח המעודכן באתר שלהם), תיקנו את הנדרש. בדו"ח החדש צה"ל והחמאס לא מוזכרים.

מעבר לתיקון המיידי הנדרש כאן מצידך, אני מצפה להבהרה/התנצלות באותו פורום ובאותה תפוצה בה נכתב המאמר המקורי, שכבר מתפשט באש בשדה קוצים. ולהבא – בעיקר ממי שמתיימר למתוח ביקורת פוליטית עיתונאית – ניתן לצפות שיעשה את המינימום העיתונאי הנדרש: לבקש תגובה מהגוף המבוקר.

גיא רונן,

עורך החדשות של ynet

בעקבות המייל ניהלנו שיחת טלפון, רגועה בהתחשב, ובה הבהיר רונן שוויינט נמצא במאבקים מתמשכים מול צה"ל ושמעולם לא היה מעלה בדעתו להעלים ידיעה או לצנזר אותה, רק משום שהיא עשויה לפגוע בצה"ל. הוא הדגיש – מעבר לפאשלה הקשה שלי, של אי קבלת תגובה, שאני יכול לתרץ אבל אני לא בא לי לצאת יותר אידיוט היום – שמהלך כזה מנוגד לעקרונותיו וש-ynet נאבק בנסיונות צה"ל למנוע ממנו מידע במהלך "עופרת יצוקה".

יודגש, עם זאת, שבניגוד לדבריו של רונן, אתר עיתונאים ללא גבולות ממשיך להכיל את צה"ל ברשימת ה"טורפים" שלו ושהוא עדכני עד 2010. רונן קיבל את הדברים ואמר שיבדוק אותם מול העורך האחראי, ושתיקון יתבצע במידת הצורך. יש להתייחס לכל מה שמופיע למטה בהתאם.

ארגון "עיתונאים ללא גבולות" פרסם אתמול (ב') את רשימת "טורפי העיתונות" שלו, קרי האנשים והגופים שעושים כמיטב יכולתם להקשות על חייהם של עיתונאים ולעיתים גם לפגוע בהם. השנה הצטרפה גם ישראל לרשימה המפוקפקת שלו, בגלל פעולותיו של אחד מארגוניה, צה"ל. בישראל מעדיפים לשכוח, אבל כוחותינו המזוינים הרגו שישה עיתונאים במהלך התרגיל האוגדתי "עופרת יצוקה", ופצעו כ-15 אחרים. כמו כן, שני עיתונאים ערבים-ישראלים, שלא חרגו ממה שהרשה לעצמו רוני דניאל, הועמדו לדין בחשד ל"העברת מידע לאויב בעת מלחמה". כתב האישום היה כה קלוש, עד שהם נידונו לשני חודשי מאסר – שגם אותם ביטל בית המשפט העליון. מעבר לכך, חמושינו האמיצים נוהגים להפגין את נחת זרועם כלפי עיתונאים פלסטינים, ביודעם בבטחון שהם לא יועמדו לדין. לאתר היו גם כמה מילים נבחרות לומר על החמאס.

עד כאן, הכל סביר והגיוני. אתר החדשות העברי הנפוץ בישראל, ynet, מיהר להעלות כתבה בנושא, שהכותרת שלה היתה "דו"ח: צה"ל וחמאס בין 40 "טורפי" העיתונות", והטקסט שלה היה בהתאם. גם זה סביר והגיוני. סימנתי את הכתבה כחומר לפוסט.

אבל הבוקר היא כבר לא היתה שם. במקומה יש כתבה אחרת לגמרי. הכותרת שלה היא "דו"ח: אחמדניג'אד וקדאפי "טורפים" את העיתונות". צה"ל נמחק לחלוטין, גם מהכותרת וגם מהטקסט. ממש הקומיסר הנעלם. במקום הטקסט המקורי, שלא עושה כבוד לצה"ל, יש טקסטHasbara קלאסי, שמאפשר לישראלי הממוצע להמשיך להתגרד בשביעות רצון. כל הצרות האלה שייכות, כרגיל, למאורת החיות שמקיפה את הווילה שלנו בג'ונגל.

לא מאמינים? יש תמונה. ואפשר להסתכל על תוצאות החיפוש הזה בגוגל. הטוקבקים הראשונים עדיין מתייחסים לטקסט המקורי. בוויינט כל כך רצו לדחוף לנו את הנבלים הרגילים, שהם ויתרו על זה שמופיע בהתחלת המצגת של "עיתונאים ללא גבולות": עבדאללה מלך ערב הסעודית. המושחת המנוון הזה, שחולש נוסח ברז'נייב בימיו האחרונים על ממלכה שהדבר היחיד שמפריד בינה ובין תואר "המדינה האיומה ביותר במזרח התיכון" הוא המון דולרים של יח"צ, פשוט לא מוכר מספיק לציבור הישראלי. תדחפו לו שוב את אחמדניג'אד ואת קדאפי. את אלה הוא מכיר ואוהב. אפילו החמאס הוסר מהכתבה, אולי מתוך תחושת אי נוחות של העורך.

לא קל לכתוב היום כנגד צה"ל. אפילו אם אתה רק מצטט ארגון בינלאומי. הפוטש הצבאי מרצון – כל הזכויות שמורות לדורון רוזנבלום – שמשתולל פה כמעט עשור נעשה פחות ופחות סובלני. עיתון ישראלי שמזכיר לנו שצה"ל הורג מדי פעם עיתונאים, מסתבך עם צה"ל, עם הקוראים, לפעמים עם מפרסמים. הרבה יותר קל ללכת בעקבות מעריב ולהקדיש מוספים ועמודי אמצע ל"יום המילואימניקים".

אבל תפקידו של עיתון איננו לספק לקוראיו את מה שהם אוהבים לשמוע. התפקיד שלו הוא לספק להם את החדשות שהם צריכים לשמוע. עיתון לא אמור ללטף את האגו של הקורא. כל התפישה של חופש העיתונות נובעת מהנחת היסוד שציבור האזרחים צריך להיות מודע למתרחש במדינה שהוא בעליה, ושתפקידה של העיתונות הוא לספק לו את המידע הזה, ללא מורא ורצוי גם ללא משוא פנים. כשעיתון מתחיל להתחנף לקוראיו עד כדי כך שהוא מעוות את המידע שהוא מגיש להם, הוא מועל בתפקידו. הוא הופך להיות שופר – וחותר תחת זכות קיומו שלו. חבל שזה המקום אליו בחר ynet ללכת.

(יוסי גורביץ)