ספינה נטולת הגה
אנקדוטה חביבה עלי מימי סוף הרפובליקה הרומאית מתייחסת לחוק שהעביר פומפיוס, כששימש כקונסול יחיד – ובפועל, כקיסר הראשון – שבגרסתו הראשונה קבע שלא יעמיד עצמו אדם לבחירה לתפקיד הקונסול, אלא אם היה ברומא. שותפו לטריומוויראט הראשון, גאיוס יוליוס קיסר, הזדעק והזכיר לו שהחוק מנוגד להסכמה ביניהם, על פיה הוא יוכל לסיים את תפקידו כמפקד בגאליה ולעמוד לבחירה, כך שיוכל לדלג מאימפריום לאימפריום מבלי להיות ולו לרגע אזרח פרטי, חשוף לאויביו. פומפיוס שינה את החוק, כך שלא יחול על קיסר. באותו הרגע, אמר מורי ורבי צבי יעבץ, מתה הרפובליקה: היא מתה משום שהחוקים הפכו לבדיחה.
אין הרבה מה לומר על מחול שבעת הצעיפים המאוס שבין הליכוד וקדימה, אלא "מארה על שני בתיהם". מאחורי חזותה המצודדת של ציפי לבני – מצודדת מספיק כדי למשוך אליה את רוב השמאל הישן – מסתתרת אסופת אופורטוניסטים כה דוחה עד שהאדם הסביר היה נמלט מפניה אל מושבת מצורעים. אלי אפללו, דליה איציק, חיים רמון, עתניאל שנלר, רונית תירוש, צחי הנגבי, רוחמה אברהם-בלילא, שאול מופז ושאר אנשים שלא שמעתם עליהם או שהייתם מעדיפים שלא לשמוע עליהם מאכלסים אותה. איש איש וקופת שרציו, כולם – בפרפרזה על טולסטוי – אפסים בדרכם שלהם.
קדימה נולדה בחטא, ילידת הציניות העמוקה של אריאל שרון, וחוקתה הדיקטטורית נתפרה למידתו. אין להזיל דמעה על קריסתה, אם תבוא. גם על צביעותו ושחיתותו של בנימין נתניהו, שמנסה לתפור ממשלה בת 50 שרים וסגני שרים תוך קינה בלתי פוסקת על "האיש השמן" שהוא המגזר הציבורי, מיותר להשחית מילים.
ואף על פי כן, יש כאן שקיעה חדשה, ירידת מדרגה אם תרצו. נתניהו כבר קידם את "חוק מופז", שמיועד לאפשר לו למשוך שבעה ח"כים מקדימה. דא עקא, אלי אפללו קפץ מוקדם מדי, ודרש להיות סיעת יחיד; עכשיו נראה שבלעדיו חסרים לנתניהו השבעה.
אז כדי להציל את נתניהו מכשליו הפוליטיים – רבאק ערס, אתה זוחל בשביל תולעת כמו אפללו, לא יכול לבקש ממנו לסתום את הפה עוד שבוע? – אץ רץ לו ח"כ כרמל שאמה (ליכוד) לבצע עוד מעשה מגונה בשאריות של חוקתה-בפועל של ישראל, ועל פי ההצעה שלו אפשר יהיה לצרף ח"כ פורש לשישה ח"כים אחרים כדי לארגן בפועל עריקה של שליש מפלגה.
כלומר, זמן קצר אחרי חוק מופז, שהיה נסיון עירום לשנות את כללי המשחק לטובת רוב קואליציוני מקרי, כרמל שאמה רוצה לשנות אותו עוד יותר כך שיתאים למצב פוליטי נקודתי. זו, בקצרה, תוספת "פרט לאפללו" לחוק של פומפיוס. ואם מחר יתברר שרונית תירוש לא תסכים לערוק מ"מפלגת הדמיקולו" שלה אלא אם תמונה לקיסרית הירח, ורשויות הירח יערימו בעיות, ודאי ינסה שאמה להתאים את החוק לצרכים החדשים. צריך היה לצפות ממפלגה המקבילה בישראל למפלגה השמרנית, שתזהר כנדרש בשינויים חפוזים בחוקי יסוד. אז צריך היה לצפות. אלוהים, לשלטון בחרתנו.
שאמה לא התחיל את המגמה הזו. התחיל בה אהוד ברק, ששינה את חוק יסוד: הממשלה כך שיוכל לנפח אותה עוד יותר. ממי שמתחיל הקמת ממשלה בשינוי חוק היסוד אי אפשר לצפות להרבה, ואכן כהונתו של ברק היתה מהגרועות, אם לא הגרועה שבהן (בכל זאת, גם גולדה בתחרות). עם קריסת ברק בלהבות, ניסה בנימין נתניהו – "אזרח מודאג" במשך 18 חודשים בערך – להפוך לראש הממשלה, אך החוק דאז לא איפשר זאת; הוא דרש שהמועמד לראשות הממשלה יהיה חבר כנסת, ונתניהו כבר התפטר. מיד אצו חנפיו בליכוד לשנות את החוק, והוא – לזכותו – עצר בהם ואמר שהוא לא מוכן להיות ראש ממשלה אם לא יהיו בחירות גם לכנסת.
התוצאה, מבחינת נתניהו, היתה גלות פוליטית של שמונה שנים כמעט. הוא היה שר אוצר של ראש ממשלה שהשפיל אותו פעם אחר פעם ונהנה מכך בעליל, ואחר כך נבעט למדבר האופוזיציוני. עכשיו, מסתמן, אין לו אותם מעצורים שהיו לו ב-2001.
והציבור? שקט. כשפרס ביצע את התרגיל המסריח, הכושל כמו כל תרגיליו, היתה מחאה עממית ניכרת ואז נטבעה הסיסמא "מושחתים, נמאסתם". היו הפגנות המוניות. התוצאה של התרגיל היתה שפרס הפסיד – לראשונה מזה 15 שנים כושלות – את הנהגת מפלגת העבודה לרבין, האיש שכביכול לא התלכלך. כיום כמעט לאיש לא אכפת, כבר אין טעם לכעס. נתניהו היה יכול ללכת לא רק בעקבות פומפיוס אלא גם בעקבות קליגולה, ולמנות את הסוס שלו לשר, וסביר שגם זה היה מחזיק כותרות רק יומיים.
שיטה שיש בה נתק כזה בין הנבחרים ובין הבוחרים, לא תחזיק זמן רב – ולו משום שהבוחרים אדישים ומיואשים כמעט כולם. אחד להם מי אוחז במושכות, כל זמן שגמר "כוכב דועך" משודר בזמן. נתניהו הצליח במקום שבו נכשלו שליטי רומא: הוא הרגיל את נתיניו לחיות לא על לחם וקרקסים, אלא על קרקסים בלבד. במצב כזה, אין באמת טעם בבחירות, אלא כאמצעי קלוש להענקת לגיטימציה לשלטון. אולי הגיע הזמן להפסיק את הפארסה הזו ולהודות שהיהודים, כמו הפלסטינים, טרם בשלים לשלטון עצמי.
(יוסי גורביץ)
אכן, מראות קשים, ומבחינתי גם עצובים (הו ארצי מולדתי, את הולכת פיפאן).
האם ניתן לעשות משהו פחות דראסטי מ"הפסקת הפארסה הזאת"?
ואם לא, מי בדיוק אמור לבקש מהאו"ם להחזיר את המנדט?
לא קשור לפוסט: הלינק הראשון ב"קישורים" כבר לא בשימוש.
כן קשור לפוסט: אתה מייחס את המצב הנוכחי של הציבור לנתניהו ("הוא הרגיל את הציבור…") ולא כך הוא. טוקבק נראה לי כמו במה קלושה להרים הסבר אלטנטיבי, אבל זה תהליך גדול בהרבה ממידותיו של נתניהו וארוך בהרבה מהקריירה שלו כפוליטיקאי.
"נתניהו היה יכול ללכת לא רק בעקבות פומפיוס אלא גם בעקבות קליגולה, ולמנות את הסוס שלו לשר, וסביר שגם זה היה מחזיק כותרות רק יומיים"
או, לחילופין, למנות את שרה'לה.
קשה לקרוא לתפקיד שר האוצר גלות פוליטית.
למעשה הקדנציה של ביבי כשר אוצר הייתה משמעותית יותר, ככל הנראה, מכהונתו כראש ממשלה (בסיבוב א' ובשנה האחרונה). אילו נערכו הבחירות היום, היה נתניהו משווק כ"האיש שהציל את הכלכלה", על סמך אותה תקופה. מעבר לכך, נראה שהוא עצמו, לפחות, באמת מאמין בזה.
קמפיין "מושחתים, נמאסתם" כוון נגד הליכוד ב-1992, לא נגד פרס.
התרגיל המסריח אמנם היה לבוז, אבל נכשל לא בגלל סרחונו, והדרך שהתקבל בציבור, אלא סתם כך מפני שלא היה מוצלח במיוחד, וסוכל פוליטית. הכישלון העצים כנראה את הבוז.
אני מצטער אבל הסיפור על פומפיוס וקיסר אינו נכון.
החוק על חובתו של המועמד להמצא בעיר היה קיים מיום ייסוד הרפובליקה.
שנית, קיסר לא התייצב לבחירה כי הוא סירב לוותר על הצבא שלו, המועמד היה חייב להופיע ברומא ואסור היה להכניס צבא לגבולות איטליה.
שלישית, פומפיוס בפירוש סירב לכל הקלה לקיסר וזו היתה הסיבה שקיסר חצה את הרוביקון (גבול איטליה) עם צבאו ופתח במלחמת איזרחים נגד פומפיוס.
(ובנוסף, זה לא היה המקרה הראשון של קונסול יחיד אבל אין לי כח לחפש כרגע את התקדים)
חוצמיזה, הכל בסדר.
מתוך ויקיפדיה, בערך פומפיוס, על התדרדרות היחסים בינו ובין קיסר:
"Pompey also prohibited Caesar from standing for the consulship in absentia, although this had frequently been allowed in the past, and in fact had been specifically permitted in a previous law."
יוסי,
זה לא מכבודך לצטט ויקיפדיה כמקור מוסמך למשהו.
חוצמזה, ביבי כבר מינה איזה סוס לשר אוצר, לא?
אני חייב להגיד שלמנות את שטייניץ – שאולי זה לא התחום שלו אבל הוא בהחלט איש רציני – היה הפתעה לטובה לעומת האפשרויות שנתפסו, בעיניי לפחות, כיותר סבירות.
סילבן שלום כנראה השאיר אצלי טעם רע.
שטייניץ רציני? סילבן שלום, לעומתו, חכם כמו שפינוזה ואחראי כמו אומנת אנגלייה
מסכים. מלבד ענייני תדמית – איזה דבר רע עשה סילבן שלום?
צריך לעשות משהו כדי לעשות דבר רע.
זה סתם מיתוס.
סילבן היה שר האוצר בזמן תחילת המשבר הכלכלי והתמודד איתו (*). ביבי נכנס לקראת סופו ומייד ניכס את ההתאוששות לעצמו (טיפוסי…), למרות שייתכן שהשר שלום אחראי לא פחות ממנו.
(*) אני לא מסכים בהכרח עם הצעדים שנעשו , אבל בשביל מישהו ממפלגה שמרנית-כלכלית הם מתבקשים.
הטעות הגדולה ביותר שעשה שלום הייתה שותפותו בדיונים שהובילו להחלטה האומללה של נגיד בנק ישראל (נדמה לי שאז זה היה דוד קליין) להוריד את ריבית הבסיס במשק ב-2% בבת אחת. ההחטלה ההיא (ששלום היה מספיק טיפש כדי לקשור את שמו אליה) הובילה לבריחה מהירה של משעיקים מאפיקי השקעה שקליים לאלו הדולריים ולעליית שער הדולר שבנקודה מסוימת איים לחצות את הרף של 5 ש"ח לדולר. שנאמר: ראשית כל אל תזיקו.
בכל מקרה זה הפוך מכפי שכתבת וכן זה לא היה בסמכותו של פומפיוס להתיר או למנוע. איך שלא יהיה הסיפור מסובך יותר. הסנאט חוקק חוק כי על קיסר לסיים את תפקידו כפרו קונסול בגאליה לאחר עשר שנים במשרה. משמעות הדבר היתה כי קיסר הופך להיות אזרח פרטי החשוף לתביעות משפטיות ולהטרדות מצד יריבים כפי שהיה מקובל ברומא. לכן רצה קיסר להבחר לקונסול ולהשאר חסין מפני תביעות או לחילופין להשאר בגאליה כשכל צבאו בידו. כשנמנע ממנו להבחר לקונסולט והוא לא מילא את החוק שחוקק בעניין סיום התפקיד בגאליה הוא מצא את עצמו בסטטוס של מורד והחליט לפתוח במלחמת האזרחים.
ואל תצטט לי את הויקי כי זה מעצבן אותי
בתחומים מעין אלו (תחומים בהם אין הטיות אידיאולוגיות ויש בהם עניין רב) ויקיפדיה היא מקור אמין ביותר.
ואם יש טעויות (אני אופתע אם תמצא טעיות בערך כזה) תתקן.
אני חושב שצריך לשפוט כל ערך לגופו, כבר מצאתי שגיאות בהרבה ערכים של היסטוריה בוויקי (את חלקם תיקנתי).
ד"א אל תהיה כל כך בטוח שהטיות אידיאולוגיות לא נכנסות כאשר כותבים על היסטוריה עתיקה (או כל תחום שהוא כביכול א-פוליטי).
לא מתאים לך לתרגם כל כך גרוע,התרגום הוא:
פומפיוס מנע מקיסר לעמוד לבחירה כל עוד הוא לא ברומא,למרות שדבר זה נעשה כבר בעבר ולמעשה קיבל היתר בחוק קודם
כפי שאתה רואה מה שאתה כתבת ומה שכתוב בוויקי הם שני דברים שונים
אם לדייק, "הותר *במפורש* בחוק קודם". בדיוק מה שכתבתי.
אבל לא פומפיוס שינה את החוק, ודברים כאלו כבר נעשו בעבר,כלומר ממש לא מה שכתבת
איפה נאמר שלא פומפיוס שינה את החוק? ואיפה כתבתי שדברים כאלו – העמדה לבחירות מרחוק, לא חוק ספציפי עם שם; קרא שוב – לא בוצעו בעבר? ודאי שהם בוצעו. כך הפך גאיוס מאריוס לקונסול בפעם השניה. זו היתה כל מטרת החוק של פומפיוס: למנוע חזרה על תקדימים כאלו.
אני קרוב ללהזיל דמעה שעלי לתקן אותך בעניין זה, אך שמו של הח"כ המתנחל ומזכ"ל מועצת יש"ע לשעבר הוא עתניאל שנלר.
"מיד אצו חנפיו בליכוד לשנות את החוק, והוא – לזכותו – עצר בהם ואמר שהוא לא מוכן להיות ראש ממשלה אם לא יהיו בחירות גם לכנסת. ". ממש לא לזכותו. הוא הבין שהכנסת, בהרכבה דאז, תמרר לו את החיים כמו שעשתה לברק, ואף יותר, כי לליכוד היו רק 19 מנדטים מול 26 של העבודה. נתניהו העדיף ששרון יוציא בשבילו את הערמונים מהאש, אם כי הוא לא היה יכול לחזות, כמו כולנו כנראה, איך זה ייגמר.
ושאלה לכל קוראי הבלוג: עם יד על הלב, כמה מכם כששמעו על פרישת אפללו מ"קדימה", ידעו שהוא עדיין ח"כ?
"ליכוד היו רק 19 מנדטים מול 26 של העבודה"
אה, הימים הרעים-פחות 🙂
הנוסטלגיה היא לא מה שהיתה פעם…
"חלפו הימים הטובים, וגם הם היו רעים"
אני מצטער, אתה לא משכנע. כשהרוב הרפובליקני צייר מחדש את מפת המחוזות האלקטורליים כדי להקל עליו להחזיק את הרוב בבית הנבחרים, ואז הרוב הדמוקרטי שהחליף אותו עשה בדיוק אותו הדבר, אף אחד לא דיבר על הפיכת החוקים לבדיחה או מותה של הקונפדרציה. כל עוד זה נעשה במסגרת המחוקק, זה עדיין חוקי. מסריח, מעורר קבס, בסדר; אבל לא רוצח-רפובליקות.
אתה הרגע הבאת את ארה"ב בתור דוגמא למשהו טוב -_- ?
שלא לדבר על הקרקס שקרא סביב ההחלפה של טד קנדי.
או הפיליבסטרים של הרפובליקנים שמנעו מינוי שופטים מטעם קלינטון.
קונפדרציה?
ולא, סימון מחדש של גבולות מחוז לצרכים פוליטיים – רעה חולה אבל לא חדשה – הוא לא שווה ערך לתיקון לחוקה.
ונקרא בלע"ז Gerrymandering
http://en.wikipedia.org/wiki/Gerrymandering
http://news.cnet.com/Study-Wikipedia-as-accurate-as-Britannica/2100-1038_3-5997332.html
אפשר לרדת כבר מהקטע של "ויקיפדיה רעה"?
http://www.youtube.com/watch?v=eaADQTeZRCY
ויש בזה משהו….
הבאת את קולג'-היומור כעדות לכך שויקיפדיה רעה?
הו, האירוניה! 🙂
היא לא רעה, היא בעייתית כמקור מוסמך לגבי חלק מהנושאים (כאלה שאינם בחזקת common knowledge). אגב, גם אנציקלופדיות רציניות טועות לפעמים בדברים טריוויאליים לגמרי. זכורה לי מהדורה של בריטניקה (עוד בטרם האינטרנט השתלט על כל חלקה בחיינו), בה נכתב שממשלתו השנייה של יצחק רבין הוקמה ב-1991.
אני חושב שהיא פחות בעייתית מהרבה מקורות אחרים.
לכל מקור יש רמת אמינות מסויימת, ושל ויקיפדיה לא נמוכה יותר משל הרבה מקורות אחרים שנחשבים "מהימנים".
לדעתי הסיכוי שיכתבו משהו שגוי בעליל בעיתון גדול בהרבה מהסיכוי לזה בויקיפדיה, ועדיין אף אחד לא מרים גבה כשאני אומר שבידיעות אחרונות היה כתוב כך וכך (אולי במקרה של ידיעות אחרונות צריך להררים גבה…)
אתה יודע מה? בנושאים שלגביהם ניתן לסמוך, כעיקרון, על מה שכתוב בעיתון, אפשר וכנראה גם עדיף לסמוך על הוויקיפדיה. אבל אם מישהו יפנה אותי לעיתון בתור מקור לאירוע כלשהו מחיי יוליוס קיסר, אני אתרגז.
חסמת את האמינות של ויקיפדיה מלמטה ולא מלמעלה. עוד לא הבאת דוגמה למקור מידע שהיית סומך עליו יותר מויקיפדיה (ומאמרים מקצועיים בתחום המדובר אינם דוגמה טובה כאן, כי אף אחד לא באמת ילך לחפש בספרות המקצועית על כל עניין טריביאלי).
מאמרים מקצועיים הם דווקא דוגמא טובה (כן, אני מוכן לחפש בהם, ודאי בהעדר מקור אחר זולת ויקיפדיה). אבל לא חייבים להרחיק עד כדי כך. יש אנציקלופדיות וספרי מבוא לתחומי ידע ספציפיים, שלא קשה להגיע אליהם (חלקם זמינים אפילו ב- Google Books), והם נכתבו ע"י מומחים מוכרים בתחום שגם מוכנים לעמוד מאחורי דבריהם. ויש גם אתרי אינטרנט שנכתבו ע"י אנשים ספציפיים (שוב, כאלה שמוכנים לעמוד אחרי דבריהם), והאתרים האלה לא רק מביאים מידע אלא אשכרה מצטטים את המקורות הרלוונטיים או לפחות נותנים הפניות מדויקות להמשך החיפוש. למשל, האתר הזה: http://www.livius.org/
לא משנה את העובדה שאני קורא נלהב של גורביץ ואוהב את כתיבתו ואת השקפותיו.
חסרה הכותרת: זה שאני חושב שהויקי היא מקור בעייתי לא משנה את העובדה וגו'
אני חושב שהוויכוחים על פומפיאוס ועל האמינות של ויקיפדיה הסיטו קצת את הדיון מהנקודה המרכזית: המעמד של ישראל כמדינת חוק הולך ומתערער.
בארה"ב (ויסלחו לי על השימוש בארה"ב כדוגמא למשהו טוב) לפחות האתוס, אם לא המציאות, מעמיד את החוק מעל הכל. גם הנשיא אינו מעל החוק ואינו יכול לשנות חוקים כאוות נפשו.
בארץ החוק ואפילו חוקי יסוד הם דבר נזיל ביותר.
אכן נתניהו תרם לערעור מעמדו של החוק במדינה אך הוא פעל במערכת נסיבות שהקלו עליו מאד.
אני חושב שאלפיים שנות גלות יצרו אצלנו ד.נ.א תרבותי של התחכמות מול החוק שפאר היצירה שלה הוא הקומבינה הישראלית.
באמת?
באופן אישי אני לא מתנגד חריף של בוש. אבל הוא וצ'ייני התנהגו בכמה תחומים ללא כל מחוייבות לחוק.
כולל הגישה החדשה של בוש שהוא יכול להטיל וטו על חלקים מחוק.