החברים של ג'ורג'

מקלף המסיכות

מרדכי ואנונו נעצר שוב בתחילת השבוע (שני), בתואנה שהוא נפגש עם אזרחית זרה ובכך הפר את תנאי השחרור שלו. בכך הגיעה מסכת ההתעמרות של מערכת הבטחון הישראלית בוואנונו לשיא חדש: המדובר בחברתו לחיים של ואנונו.

מרדכי ואנונו, נזכיר, ריצה את כל עונשו, עד יומו האחרון. 18 שנה הוא שרץ בכלא ישראלי, שנים ארוכות מהן בבידוד, שמטרתן ככל הנראה להטריף עליו את דעתו. הוא שוחרר לפני חמש שנים, ומאז מונעת ממנו המדינה לעשות את מבוקשו היחיד: לעזוב את ישראל מאחוריו. רצוי להזכיר שזו הבחירה שהוא עשה עוד בתחילת שנות השמונים: הוא עזב את ישראל, המיר את דתו, ובכלל ניסה לנתק כל קשר בינו ובין העם הקטן והמאוס (זה לא אני אמרתי, זה נורדאו) היושב בה.

ואנונו מצליח, ייאמר לזכותו, לקלף בעקביות את הקליפה הדמוקרטית-ליברלית הדקה שישראל מרבה להתהדר בה (היום אמר איזה אפרטצ'יק יהודי באוסטרליה ש"אוסטרליה, כמו ישראל, היא מדינה שמקדשת רב גוניות ושונות". בחיי.): הוא אסיר שריצה את עונשו – אבל המדינה ממשיכה להתעלל בו; הוא גר בישראל – אבל הוא עצור בתוקף צו של עלוב הפיקוד. מה קשור עלוב הפיקוד לעסק? למה לא צו רגיל של בית משפט? אה, כי למקרה ששכחתם, תקנות שעת החירום (1945), שעליהן אמר מנחם בגין שהן גרועות מהחוקים שקבעו הנאצים, עדיין בתוקף. ויש להן עליהן הרבה פחות ביקורת משפטית.

כלומר, ישראל היא מדינה דמוקרטית עד שנמאס לה להיות כזו, ואז היא שולפת את נשק יום הדין מהמחסנים, לוקחת אזרח שנמצא בליבה של ישראל עצמה, ומעמידה אותו תחת שיפוטו של קצין בלתי נבחר, כזה שהתרגלנו שיש לו סמכות בשטחים. זה לא חייב להיעצר בוואנונו, אתם יודעים. כפי שלמדה טלי פחימה על בשרה, אם תעצבן מספיק את מנגנוני החושך, אתה יכול למצוא את עצמך במעצר מנהלי, לשמוע את נציגי התביעה מודיעים שהם לא ידרשו נגדך עונש מוות בסעיפים שמתגמדים במהירות, ונגרר לעסקת טיעון שבמסגרתה אתה מודה בסעיף אישום מגוחך רק כדי שיתנו לך לגמור עם זה כבר. אם ישראל לא אוהבת מפגינים זרים, היא יכולה לנסות לשסות בהם את יחידת עוז, כששופט נמצא בחדר סמוך ולא מתערב – אף שהיא מפירה את הוראותיו – וזאת למרות שליחידת הקלגסות הזו אין שום סמכות על אנשים שנמצאים בישראל ברשות.

מרדכי ואנונו הטיח בישראל את כל מררתו. התנצרותו, יותר ממה שכונה בגידתו, היא יריקה בפרצוף. היא הוציאה נגדו בשעתו אפילו את ישעיהו ליבוביץ', שכינה אותו בשמות גנאי בשל כך – עוד הוכחה לנטייתו של ואנונו לקלף מסיכות: ליבוביץ' אהב להתחפש לדתי סובלני, למרות שתפיסת עולמו לא היתה סובלנית במיוחד.

ואנונו גרם לשופט המוערך בדרך כלל, מאיר שמגר – שהיה מסוגל לכתוב את מילות הזהב "הוואכמן איוואן דמיאניוק יוצא זכאי מלפנינו", ולהעמיד היטב את החוק מעל צדק ההמון – לשגיאה גסה: שמגר פסק, בערעורו של ואנונו, שהוא אשם בריגול חמור, למרות שלא נפגש עם סוכן זר ולא העביר את הידיעות שברשותו לסוכנות מודיעין כלשהי. זאת משום שהפרסום כמוהו "כהעברת המידע לכל הסוכנים כולם". האם שמגר באמת לא עמד על ההבדל שבין פרסום – שמפקיע ידיעה מכלל סוד והופך אותה לפומבית – ובין ריגול, שמעביר ידיעה סודית לצד אחר, בעוד הצד ממנו נגנבה הידיעה עדיין משוכנע שהיא ידועה רק לו? קשה להאמין. אחרי הכל, הוא היה הפרקליט הצבאי הראשי ועניין בטחון לא היו זרים לו. ואולי מי שהיה הפרקליט הצבאי הראשי מסוגל לזכות אדם כמו דמאניוק, אבל לא אדם כמו ואנונו.

החלטותיה של המערכת המשפטית, במקרה של ואנונו – כמו בכל מה שקשור לתכנית האטום הישראלית, כמו במקרה של פחימה, כמו במקרה של התרת העינויים, כמו במקרה של כביש 443 עד לשבוע האחרון, כמו במקרה של "נוהל שכן", כמו במקרה… – מעידה על כך שהיא מיישרת את עצמה לצידה של מערכת הבטחון כמעט אוטומטית. הקלגסים והשוטרים החשאיים צריכים להיות טיפשים במיוחד וגסים במיוחד כדי לגרום למערכת המשפטית לראות את מה שרואה כל אדם בעל עיניים. והמקרה של ואנונו חורג במיוחד, כי המשך שהותו בישראל, בניגוד לרצונו, נעשית בשל הטענה של מערכת הבטחון שיכול להיות שיש לו מידע שהוא עוד לא פרסם.

יכול להיות. זה לא צריך להיות שיקול. הרעיון שאפשר להעניש אדם בגלל משהו שהוא עלול או עשוי לעשות לא מקובל, בדרך כלל, במערכת המשפטית שלנו. יתר על כן, רצוי לשים לב לעובדות: ואנונו עזב את עבודתו בכור הגרעיני ב-1985. את המידע שהיה לו, הוא פרסם ב-1986. כלומר, מדובר במידע שהתיישן לפני 23 שנים.

המקובל במקרים כאלה הוא לפעול כדי לשנות את המערכת, כדי להגיב על המידע שפורסם ולהפוך אותו לבלתי עדכני. האם המערכת השושואיסטית שלנו לא עשתה זאת ב-23 שנים? אולי, אולי לא. בישראל לא מדברים על ענייני גרעין ורשמית האזרחים לא יודעים אפילו שיש לישראל נשק כזה – כי אנחנו מדינה דמוקרטית, כידוע – והמידע הזה לא יגיע אלינו עד הוואנונו הבא.

אבל ראוי לשים לב לטענה נוספת של מערכת הבטחון: יכול להיות שוואנונו יודע משהו שהוא עצמו לא יודע שהוא יודע, והוא יכול לפרסם את המידע אפילו בלא יודעין. מעבר למופרכות הטיעון הזה – ומעבר לעובדה שבתי המשפט מתייחסים אליו – צריך לשאול: למה לעצור בוואנונו? יכול להיות שגם ראש המלמ"ב יודע מידע כל כך סודי שהוא אפילו לא יודע שהוא סודי, והוא יכול לפלוט אותו בטעות. ולא רק הוא: כל מי שאי פעם נחשף לסודות הכור יכול להגיע למצב האומלל הזה. המסקנה היא שיש למנוע מכל מי שכף רגלו דרכה אי פעם בכור הגרעיני – סליחה, מפעל הטקסטיל – בדימונה מלצאת את הארץ או לשוחח עם אזרחים זרים. למעשה, אולי פשוט מוטב לכלוא אותם שם לשארית ימי חייהם.

לא, הא? ואנונו עושה לנו שירות טוב: הוא חושף את ערוות טמטומם של שירותי הבטחון, ואת כניעותן של שאר המערכות. הוא, במובנים מסוימים, הסוקרטס שלנו: הוא הזבוב המציק, המציב את השאלות שאיש אינו שואל. אולי, אם תשוב המערכת ותדון בשאלתו, יתחוור לה שראוי להרחיק את האיש האיום הזה מישראל. הוא מסוכן למעמדה של מערכת הבטחון בעיני אלו שהיא מתיימרת להגן עליהם הרבה יותר משהוא מסוכן לבטחונה של ישראל.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

31 תגובות על ”מקלף המסיכות“

  1. יובל הגיב:

    שתי נקודות:
    הראשונה, והפחות חשובה, היא שאני לא חושב שליבוביץ' אי פעם הציג עצמו בתור דתי סובלני. ההפך – גם את החלקים הליברלים מאוד בתפיסת העולם שלו הוא דאג לעגן בדת ולהציגם כנובעים ממנה. גם לגבי ואנונו הוא הקפיד לציין שהוא מגנה רק את המרת הדת, ובהחלט לא את פעולותיו האחרות. דווקא משום כך הוא קורא תיגר על תפיסת העולם *שלך*, הרואה בדת היהודית מקור לרוע בלבד.

    הנקודה היותר חשובה היא שואנונו באמת היה יכול לשמש כ-"הזבוב המציק, המציב את השאלות שאיש אינו שואל" לו איזשהו כלי תקשורת היה עוסק בסוגיה הזו ודואג שתופיע בסדר היום הציבורי. אבל במקרה הזה, כמו במקרים רבים אחרים, גם התקשורת מעמידה עצמה לימין גופי הבטחון ואף אחד לא מעיז להציג את העובדות הפשוטות. במצב כזה, כל השיעורים שניתן ללמוד ממקרה ואנונו פשוט לא נלמדים.

  2. ערן הגיב:

    אני רק רוצה לחזק את התגובה שמעלי בעניין לייבוביץ' – לא רק שהוא מעולם לא הציג את עצמו כסובלני (ובוודאי לא "אהב להתחפש" לסובלני – אפשר להגיד עליו הרבה דברים אבל לכל הפחות הוא לא התחפש לשום דבר), אלא הוא היה הדבר הכי רחוק מסובלני. למעשה, סביר שאם הוא היה שומע שמישהו טען שהוא סובלני הוא היה מכפכף אותו. מי שמכיר אפילו ברמה שטחית את הגותו יודע את זה, וחבל שהדברים נאמרו.

    • ygurvitz הגיב:

      אה, אין לי שום ויכוח עם כך שהוא היה "הכי רחוק מסובלני". התדמית שהוא הפיץ, מצד שני, היתה משהו אחר לגמרי. כן, התדמית השתנתה משמעותית מאז שהוא מת, והוא חזר להיות לנחלתם של דתיים, אבל כשהוא היה חי – במיוחד בשנות השמונים – הסיפור היה אחר לגמרי. אני זוכר ששמאלנים טובים היו נדהמים פעם אחר פעם כשהייתי מראה להם ציטוטים שלו.

  3. ערן הגיב:

    איפה למשל הוא "הפיץ" תדמית כזאת?
    צריך להבדיל בין מעשיו ודבריו לבין מה שאנשים עשו ממנו. זה שכל מיני שמאלנים בשקל אימצו אותו ועשו ממנו דברים שהוא לא (וזה מסביר את תגובותיהם המפותעות של אותם "שמאלנים טובים", שבטח ציפו לדדי צוקר עם כיפה) – זו אינה אשמתו, וזה לא קשור לשום דבר שהוא עשה. להיפך, הוא תמיד דאג להדגיש ולחדד את חוסר הסובלנות שלו ואת המחויבות שלו לערכים שלו. הוא קרא למלחמת אזרחים, למען השם. הוא אמר באופן מפורש וגלוי שהוא שונא את הנצרות, ושהוא שונא "משומדים". הוא אמר בכל הזדמנות שהוא איננו הומניסט ואיננו פציפיסט. וכן הלאה.
    אני אשמח לראות מראי מקום או ציטוטים שלו שמדגימים את הטענה שהוא מתחפש לאדם סובלני. למיטב ידיעתי זה פשוט הפוך מהמציאות.

    • ygurvitz הגיב:

      זה עניין של דגשים. הוא דיבר אחרת לקהלים שונים. יצא לי להקשיב לו כמה וכמה פעמים. בפעמים שהוא דיבר לקהל חילוני ברובו, הוא די הנמיך את מינון האמונה ודיבר הרבה יותר על פילוסופיה. כשהתראיין, בכלל הצניע נושא אמונתו.

      אז כן, חלק מהעניין זה שאנשים שמעו את מה שהם רוצים לשמוע – יותר עמוס עוז דתי מאשר דדי צוקר דתי, לדעתי – אבל הרבה מאד מהעניין היה ידיעה מה לומר לאיזה קהל.

      • ש.ב הגיב:

        שמעתי דווקא שפעם, לייבובוץ' התפוצץ על המנחה באירוע שמאלני על כך שהציגה אותו כ"הומניסט".

        אני גם לא בטוח שהוא "חזר להיות נחלתם של הדתיים". הוא מוקצה מבחינת רובם, וזאת למרות שבד"כ אין להם מושג ירוק על הגותו.

  4. יהושאפט הגיב:

    פרט לגיחוך שבכל העניין הזה ("אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק" וגו'), יש לי איזושהי תחושה שאם השיטה הישראלית מלמדת אותנו משהו, הרי זה שבכור הגרעיני שיש-או-אין-לישראל-לכאורה לא עשו שום שינוי או שדרוג מ-1986.

    נשמע לי יותר מסוכן ממעצר של סלב-וואנאבי דה-לה-שמאטע.

    • אפרת הגיב:

      נכון מאד, והצנזורה תדאג שהשאלות לגבי רמת הבטיחות של מתקני הגרעין לעולם לא תישאל בפומבי בארץ. מישהו עוד עלול לחשוב שהסכנה האמיתית לבטחון תושבי ישראל לא נמצאת בגרעיון האירני אלא בגרעין הישראלי

  5. ערן הגיב:

    אוקיי.
    נראה לי הגיוני לחלוטין להתאים את הדגשים שלך לקהל בפניו אתה מדבר. אבל אם הוא נשאל – הוא תמיד ענה, והעמדות שלו היו קונסיסטנטיות באופן מרשים, הן בתחום האמונה והן בתחום הפילוסופיה. ואני אומר את זה כאתאיסט מוחלט, אגב.
    אני מסכים איתך שהוא *נתפס*, בחוגים מסוימים, כדתי מחמד של השמאל המתון והסובלני, אבל אני לא חושב שאפשר להאשים אותו בזה.

  6. אורן הגיב:

    אוף טופיק לגמרי, אבל הייתי שמח לשמוע את דעתכם
    http://www.youtube.com/watch?v=59wyfldwsPg

    • אור ברקת הגיב:

      מפגן נהדר של רמתו של מרגלית

      • אלכס ז. הגיב:

        רמתו של מרגלית? אחד אמר "חצוף", אחר קרא לו "אפס" אבל רק רמתו של מרגלית מפריעה לך?
        לדעתי היה כאן סתם עוד "רגע פופוליטיקה" והבעיה היא ברמת השיח שלנו בכלל ולא ברמתם הנמוכה מאוד של שני בני שיח אלו.

        • אור ברקת הגיב:

          כן, רמתו של העיתונאי, שלאורך כל הראיון התייחס באדנות ובזלזול מופגן למרואיינו (נו בחייך, תגובה נהדרת) מפריעה לי יותר מרמת הח"כ שחטאו הוא בנפילה למלכודת ומזג חם מידי.

          זה היה רגע פופוליעטיקה אבל מהסוג המכוון – ומצא את האישיות המשותפת לכאן ופופוליטיקה.

    • ירדן הגיב:

      לדעתי כאב ראש. זה לא עוזר שהבחור מבל"ד לא יודע להתבטא כמו שצריך. מצד אחד מרגלית והבחור השני מזלזלים בו לאורך כל הראיון, מצד שני הייתי מצפה מנבחר ציבור לדעת להתבטא קצת יותר טוב מ"אתה לא תקרא לי חצוף!"

    • אילן הגיב:

      עם קצת אוף טופיק לאוף טופיק, לא ברור לי איך מי שנחשבים לופבליציסטים הבכירים מגיעים למעמד הזה: דן מרגלית, יואל מרקוס, נחום ברנע, בן כספית או בארה"ב תומאס פרידמן. בסדר, הדעות שלהם מייצגות איזה מרכז מיינסטרימי אבל אתה לא שומע רעיון מקורי או ניתוח רענן של המצב אחד בין כולם. מה כבר תומאס פרידמן כתב חוץ מקלישאות שגרם לספרים שלו להיות רבי מכר?

      זה נראה כאילו דווקא בזכות הבנאליות והאנמיות שלהם הם נחשבים ל"חשובי הפובליציסטים", כאילו הם ההתגלמות האנושית של סך כל הקלישאות והדעות הקדומות של השיח הציבורי.

  7. עמיש הגיב:

    את וענונו היו צריכים להרוג.
    ואם לא הרגו אותו אז עדיין חשוב להוציא לו את הנשמה ככל שהחוק מתיר.
    מה שהוא עשה אינו מאפשר לסלוח.

    • מני זהבי הגיב:

      אה, על מה אתה מדבר? אז הוא גילה שישראל מפתחת נשק גרעיני. So what?

    • פטריוט הגיב:

      גם אם נניח שאת צודקת, יש דרך מסודרת לעשות את זה. נגזר עליו עונש והוא ריצה אותו. לא מוצא חן בעינייך, את יכולה להגיש תביעה מסודרת. הוצאת נשמות זה לא חלק מהשיטה

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      מה הוא עשה שאינו מאפשר לסלוח?

  8. TIBERIVS GRACCVS הגיב:

    כמובן שצריך לשחרר אותו. מעצריו החוזרים ונשנים רק מושכים אליו ואל דעותיו תשומת לב. שיעזוב את ישראל וישכח מלב אנוש. כמובן שהיה הרבה יותר חכם להתנקש בו בחו"ל וככה לחסוך אי נוחיות למדינה, אבל כמובן שפה אף פעם לא רואים קדימה…

    ד"א אני בטוח שהרדיפה שלו זה יותר משהו תרבותי מאשר ביטחוני ונובעת מכל הקטע הזה שהוא המיר את דתו ומוצאו המזרחי (השוואה אותו לאודי אדיב או מרקוס קליינברג).

  9. עמיש הגיב:

    כל השאלות המתממות הללו לא משנות את העובדה שוענונו בגד במדינת ישראל, מסר סודות חשובים לידי אויביה והוא עלול לעשות זאת גם בעתיד.
    במקום להוריד את הראש הוא עדיין מתריס ומעצבן. לכן, מאחר ואי אפשר להרוג אותו אז אפשר עדיין למרר את חייו במסגרת החוק.
    ואני תומך בכך, למרות שאין לי הסברים מושכלים ומפותלים להסביר למה.
    הגיע הזמן שוענונו ותואמיו יבינו – אם אתה משתין על המדינה אז המדינה נרטבת אבל אם המדינה משתינה עליך – אתה טובע.

    • עכברוש הגיב:

      חשבתי שמה שצריך להבין זה שקשה בלחם זה קל בחומוס. מה הקשר לשתן?

    • מני ל הגיב:

      די נו. "בגד במדינה" זה כל כך המאה העשרים…

      ומה תגיד אם אזרח איראני יחשוף את סודות האטום של המדינה שלו? גם הוא "בגד במדינה" שלו? או שלא, יש הבדל, איראן היא תיאוקרטיה איסלמית בעוד שישראל היא מדינה דמוקרטית, אה סליחה, מדינה יהודית ודמוקרטית, אה סליחה, דמוקרטית ליהודים ויהודית לכל השאר.

      • עמיש הגיב:

        אתה עושה לי עכשיו בוחן מוסרי?
        אם מישהו יבגוד באיראן (או בכל אוייב אחר של מדינת ישראל)ויסגיר לידינו את סודותיה אני אשמח מאד מאד ולא אגנה אותו כלל וכלל.
        יש לך עוד שאלות מטופשות מהסוג הזה?

    • ygurvitz הגיב:

      אולי די?

      א. ואנונו לא הורשע בבגידה. הוא גם לא הועמד לדין באשמת בגידה.

      ב. לידי אילו אויבים מסר ואנונו סודות חשובים?

      ג. אילו סודות חשובים שוואנונו טרם מסר נמצאים בידיו?

      • עמיש הגיב:

        אנחנו לא נמצאים כאן בבית משפט והסעיף הספציפי עליו הוא נידון לא ממש מעניין אותי. מעניין אותי מה שהוא עשה/ניסה לעשות/רצה לעשות.
        אלו דברים שבעיני מצדיקים את העונשים שקיבל ואת המשך הרדיפה וההתנכלויות.

        • ygurvitz הגיב:

          רגע, לא הבנתי. מעניין אותך מה *הוא עשה*, או מה *הוא רצה לעשות*? כי על האחרון בדרך כלל לא מעמידים לדין.

          בקיצור, אתה אומר, אל תבלבל אותי עם עובדות. הוא בוגד וזהו כי המלמ"ב אמר.

          • עמיש הגיב:

            אל תחבר אותי למלמב, לא לאמיתי ולא למדומיין.
            סיפור וענונו הוא חבילה גדולה שכוללת גם את מה שהוא עשה, גם את מה שהוא התכוון וגם את מה שהוא עוד עלול לעשות.
            וכאמור, אנחנו כאן לא בית משפט, אני בטח לא שופט, אני רק אומר מה דעתי על כלבים שוטים מהסוג שלו.
            מבחינתי עובד בכור האטומי שבורח לחול ומפרסם/מפיץ/מוסר מידע שברשותו הוא בוגד בלי קשר לדעתי על כרמון או על יחיאל חורב.