עסקה באפלה
צריך לפתוח באזהרה המקובלת: שום דבר לא בטוח. בהחלט יתכן שגם הסיבוב הנוכחי של השיחות, כמו עשרות אם לא מאות הסיבובים הקודמים, לא יניב עסקה לשחרורם של מאות אנשי חמאס, חלקם פושעים נגד האנושות, תמורת שחרור של גלעד שליט. אבל אין ספק שתופי הטם-טם מהדהדים הרבה יותר מבעבר, וגרוע מכך – נראה שמסתירים מאיתנו חלקים קריטיים של העסקה.
הקולות שמדברים כנגד העסקה כמעט שלא נשמעים בישראל. בצה"ל מעדיפים שזה יישאר כך. לאחרונה נשמעו קולות, בעיקר בעיתון "הארץ", על שימוש בצנזורה כדי למנוע מהציבור הישראלי ידיעת פרטים עליה, לכאורה בשם "בטחון המדינה" ובפועל כדי להחניק את המחאה באיבה.
צה"ל רוצה את העסקה. שם לא יודעים לאכול את הצעירים ששואלים אותם "אם אתם לא משחררים את שליט, למה שאתגייס?". הם לא מסוגלים לומר שבמלחמה יש קורבנות: יש הרוגים ויש פצועים וכן, יש גם שבויים שלא חוזרים. כולם מכורים לשיח השקרי של "שלחנו ילד לצבא", כשהמציאות היא שאף אחד לא שלח אף אחד – הצבא לקח אותם מכוחו של חוק גיוס כפיה. אם ישראל צריכה צבא, ובינתיים למרבה הצער מתקבל שיש צורך בכזה, אז זה צריך להיות צבא שמסוגל לספוג אבידות כדי להשיג את מטרותיו, לא להקריב את המטרות כדי להציל את החיילים.
צה"ל לא אשם בכך. הפוליטיקאים שלנו בדרך כלל אינם מסוגלים לומר דברים לא נעימים כאלה. כולם תקפו לפני מספר חודשים את אהוד ברק, שאמר מילים דומות מאד לנער ששאל אותו את השאלה. כמעט אף אחד לא זכר שברק עצמו תקף את ציפורה לבני כשאמרה בדיוק אותו הדבר.
אין טעם להשחית מילים על צביעותו של אהוד ברק. אבל הישראלים צריכים לדעת שזו עסקת רוצחים תמורת שבוי. שבקרוב, תשחרר ישראל עשרות מגדולי הרוצחים שחיו כאן: המוחות שמאחורי פיגועי ההתאבדות. הרוצחים עצמם, כמובן, נהרגו במהלך הפיגוע; האנשים שתכננו אותו, שבמזיד שלחו אותם לטבוח בנערים ונערות שאכלו בפיצריה, שרקדו במועדונים, באנשים קשי יום שסתם ניסו להגיע לעבודה וממנה באוטובוסים – אלה, בין השאר, האנשים שלא רוצים שנדע שבקרוב יתקבלו בחגיגות נצחון. וזה יהיה, ללא ספק, נצחון.
וגלעד שליט הוא חייל אחד. יהיו עוד חטופים. הם כבר חטפו בעבר וימשיכו לחטוף. החטוף הוא הנשק האולטימטיבי שלהם. שלוש שנים ויותר, וכל המדינה עוסקת בגורלו של שליט. שני החיילים שמתו לצידו באותו התקפה בגבול עזה – שמותיהם אינם מוכרים לאיש.
העלמת שמותיהם של הרוצחים המיועדים לשחרור – הנושא כבר עלה לבג"צ – תקשה על השרים להצביע בעד. הם יצטרכו להסביר את עצמם. על שרי הימין – ומדובר בממשלת ימין, כזכור – יופעל לחץ כבד. יש חלקים ניכרים בציבור, שקולם כמעט ולא מושמע, שמתנגדים לעסקה. השקט, אותו דורש גם שר החוץ הגרמני, מיועד להפוך את המחאה לבלתי לגיטימית.
נזכיר: בעשור האחרון ביצעה ישראל שורה של עסקאות כאלה, כולן כושלות ומנוגדות לאינטרס הציבורי. לאחר "אסון השייטת" באנסרייה, החזירה ישראל אנשי חיזבאללה חיים בתמורה לגופתו של חייל השייטת רס"ל איתמר אליה. בתחילת העשור, ישראל שחררה שבויים תמורת העבריין אלחנן טננבאום ושלוש גופות החיילים שנהרגו בתקיפת חיזבאללה. לפני שנה וארבעה חודשים שחררנו, בעסקה הבזויה מכולן, עצירים תמורות גופות – והממשלה, כמסתבר, לא טרחה אפילו לברר מה היא מקבלת.
בכל העסקאות הללו ניסו להשתיק את ההתנגדות. ההשתקה הגיעה לשיא בפרשת עסקת טננבאום, כששרון הפיץ מידע שקרי על העינויים שעבר טננבאום ובין השאר טען שעקרו את כל שיניו. הוא לא שילם מחיר ציבורי על השקרים הללו. עכשיו אומרים לנו שצריך לסתום את הפה, אחרת החמאס ייעלב ולא יסכים לבצע את העסקה.
אולי, לשם שינוי, יהיה פעם אחת דיון ציבורי נרחב בעסקה לפני שהיא מתבצעת? בסופו של דבר, אנחנו עומדים לשחרר עשרות רוצחים מיומנים ומפעילי חוליות בעלי יכולת. כרגע, שורר שקט בינינו ובין החמאס. הוא יופר מתישהו; יהיה זמן שבו הם ינסו לשלוח שוב מחבלים מתאבדים לישראל. יתר על כן, האנשים האלה, שכל תהילתם על מעשי הרצח שלהם, הם לא הטיפוסים שיסתגלו לחברה האזרחית; הם נרקומנים של דם, אבק שריפה ותהילה. יש רק דבר אחד שהם יודעים לעשות – והם ינסו לעשות אותו שוב. אם יהיה דיון פנימי בחמאס בשאלת חידוש הפיגועים, הם יהיו בין אלו שידחפו לביצועם.
מותר גם לשאול מדוע מתבצעת העסקה דווקא עכשיו: עקיבא אלדר ציטט הבוקר את ד"ר מתי שטיינברג, שלהערכתו העסקה מיועדת למיטוט סופי של הלגיטימיות של הרשות הפלסטינית. הענקת נצחון גדול לחמאס, זמן קצר אחרי שברשות החלו לדבר בגלוי על הפסקת משחקי המשא ומתן והכרזה על מדינה פלסטינית, היא משהו שצריך לעורר תהיות גם בקרב אנשי שמאל.
אבל זה בסדר, לא יהיו תהיות. כולם יסתדרו בשורת מקהלה אחידה. אחרי הכל, גלעד שב הביתה.
הערה מנהלתית: ב-11 בדצמבר ייערך מצעד זכויות האדם הראשון בישראל. נראה לי שמן הראוי יהיה להגיע לשם. פרטים על המצעד אפשר למצוא כאן.
(יוסי גורביץ)
מסכים שנדרש דיון ציבורי בעניין. ובכל זאת, לא מסכים עם שתי מסקנות:
(א) לא בטוח מה גודל "הנצחון" שהחמאס גוזר. בהנחה שיש בקרב הפלסטינים מי שחושב באופן ביקורתי, אז נהיר לו שחטיפת שליט הביאה לאסון קולוסאלי. מאות הרוגים, מצור וכד'. זה בעצם "המחיר" שישראל גובה בעבור מאות האסירים שהיא מחזירה בשביל חייל אחד. עצוב, אכזרי, לא בטוח בכלל שמוסרי – אבל זו המציאות
(ב) אני לא יודע מה אחוז הרציטיביזם של אסירים בטחוניים. יש לי תחושה – אם מסתכלים על הרבה מבוגרי האינתיפאדה הראשונה כמו רג'וב וסופיאן אבו זיידה – שהכלא הישראלי דווקא ממתן. ככה שלא בטוח שהשחרור הוא עד כדי כך בעייתי מבחינת הסיכון שהוא מהווה.
רק לי יש תחושה שקצת אחרי העיסקה הזו והרעש בעקבותיה ביבי והרק עשויים לרצות למחות את חרפתם בדם?
ואולי זה כבר מתחיל:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1130382.html
למה הפוליטיקאים שלנו חושבים שאם הם ידברו כמו ביריוני רחוב, זה יוסיף להם כבוד? (רמז: ההנהגה הלבנונית, עד כמה שישנה כזאת, יודעת היטב איזה נזק עשוי להיגרם לארצה מהתקף שגעון תורן של צמרת צה"ל וממשלת ישראל. אין שום טעם להזכיר לה את זה.)
בעצם, אולי הם פשוט לא יודעים לדבר אחרת, וכשהם מנסים לדבר על האפשרות של משא ומתן, זה יוצא להם עוד יותר עילג. הנה, מאותה כתבה: "מסוריה אני שומע קולות. אני לא יודע לפרש אותם אבל אני מקשיב להם".
ברק לא מדבר ללבנון, הוא מדבר אל הישראלים. לישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים.
רע מאוד שזה מה שצריך להגיד כדי להשביע את רצונם של הישראלים. זו אחת הסיבות לכך שאני לא רוצה שיהיה לישראל ניצחון אחד נוסף בעימותים מול יריביה (אני גם לא ממש רוצה נצחונות לאירגוני טרור, אבל זה כבר סיפור אחר.)
והאם ייתכן שגם הידיעה הבאה:
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20091125_1130462
קשורה?
(הפניית כסף נוסף למערכת הבטחון, לשם צרכים שלא מוכנים לפרט כרגע).
אני לא מסכים שאין דיון ציבורי.
כבר תקופה ארוכה שהנושא הזה באוויר. הטיעונים לכאן ולכאן ידועים, ההמרצה שעיסקה כזו נותנת לחטיפות נוספות גלויה לכל מי שמוכן לראות אותה, בלוגרים ואנשי ציבור אמרו את שלהם. קולם של המתנגדים לעסקה, כמו רביב דרוקר, הושמע. אם הוא הוטבע בקולותיהם של תומכי העיסקה המשמעות היא לא שלא התקיים דיון ציבורי, אלא שהוא הוכרע.
אני רואה את הדברים קצת אחרת, אומרים שבמזרח התיכון אסור להיות נחמד ולשחק לפי הכללים, מי שהבין זאת היו משפחות הנחל"אים ששוחררו בעסקת ג'יבריל. הם הרעישו עולמות לחצו על כל מי שצריך ובסוף השיגו את הבנים שלהם חזרה בבית. נו, אחר כך מדינת ישראל מרגישה קצת פראיירית ופתאום נופל רון ארד בשבי, מכיוון שמשפחתו של ארד היא 'אצילית' (פראיירית למי שלא הבין, הפועל הזה עוד עומד לחזור כאן הרבה) אפשר לשקם את הגאווה הלאומית החבוטה על חשבון רון ארד ולהתחיל להתמקח על פרוטות עם דיראני עד שמאוחר מדי.
שידור חוזר – אחרי שיחרור טננבאום גלעד שליט נפל בשבי, אבל משפחתו ישבה פחות או יותר בשקט כי נועם שליט הבין שיותר מדי רעש יעלה את המחיר על בנו וידחה את העיסקה (תמים, סליחה, פראייר שכמוהו) לעומתו משפחות גולדווסר ורגב שוב נהגו כמו במזרח התיכון והרעישו עולמות עד שקיבלו 2 ארונות מתים בחזרה תמורת מפלצת כמו סמיר קונטאר .
עכשיו שוב מרגישה מדינת ישראל שיצאה פראיירית מהעיסקה, מה גם שאחרי שצה"ל כולו נכנס לעזה גלעד שליט לא חזר הביתה (מזל שלא נרצח שם) אז בכלל התגלינו בקוצר ידנו.
ושוב תשוקם הזיקפה הלאומית על חשבון משפחת שליט, הם היו תמימים, הם התנהגו ב'אצילות' (פראיירים! פראיירים!) ועכשיו כולם ניהיו גיבורים גדולים על חשבונם. פתאום הקו האדום עובר אצל גלעד שליט ולא אצל אף אחד אחר, מיסכן, אם היו קוראים לו גלעד גרוף הוא כבר מזמן היה בבית גם אם היה צריך להקים את שייח יאסין לתחייה בשביל זה.
גרוף??
הוא מתכוון כמובן ליוסף גרוף ששוחרר בעסקת ג'יבריל, ושאמו מרים גרוף ידועה בלחצים הכבדים שהפעילה על פרס ורבין כדי להגיע לעסקה ("הייתה מתעלפת על שולחן הממשלה").
אני דווקא חושב שכשגלעד ימות ישחררו מאות רוצחים בשביל הגופה, אבל לא בשביל אדם חי, יש סדר עדיפויות.
מה שבאמת טראגי הוא שהזדמנות זו היה אפשר לשחרר לא את עשרות הרוצחים הכבדים אלא מעל 10000 פלסטינים חפים מפשע הכלואים בישראל בכך להקל באמת על הפלסטינים ולקדם הפשרה משמעותית ביחסים, אבל אותה רבבה תשאר מאחורי הסורגים ורק מחרחרי האלימות הגרועים ביותר ישוחררו.
האם חזרתו של גלעד שליט הביתה תסמן את סוף המצור על רצועת עזה? האמתלה הפעם היא "אם לגלעד שליט אין טמפונים גם לעזתיות לא יהיו טמפונים" אז מה תהיה האמתלה החדשה לאי אספקת טמפונים?
זו כנראה הסיבה שלא משחררים אותו, אובדן ההצדקה למצור יהיה מכה קלה לממשלה.
מעניין שבמאמר גורביץ מציג את עמדתו כנגד העסקה כאילו מדובר בדילמה בין חיי חייל לבין בטחון המדינה. בלי לבקר את הטיעונים שלו שהם אמנם תקפים, אין שום קשר בינם לבין הסיבות האמיתיות להתנגדות לעסקה בממשלה ובצבא.
האם מישהו באמת חושב שברק לא רוצה בעסקה כי מבחינתו המשך החזקת האסירים היא עניין משמעותי?
אני לא מסכים בכלל. אני חושב שהסיבה שלא שיחררו אותו עד עכשיו היא בדיוק מה שכותב גורביץ בפוסט שלו – מכבש לחצים ביטחוני על כל שם ברשימה. אני לא חושב שברק, ציני ומגעיל ככל שיהיה, יחזיק את גלעד שליט בשבי בשביל לנסות למוטט את החמאס. מעבר לזה אני גם לא חושב שהסיפור לגמרי בידיו של מר ביטחון.
אני חושב שהשיקול של רוב המתנגדים לעיסקה הוא אחד – כולנו יודעים שככל שהעיסקה הזו תהייה טובה יותר לחמאס, וליתר דיוק, תתפס כטובה יותר לחמאס, כך יתגברו המאמצים לחטיפה הבאה.
מהבחינה הזו חבל שהמתנה של שלוש שנים, עם הרוגים ואסון כלכלי ועצורים ואובדן ההזדמנות ההיסטורית של עזה אחרי 2005 – חבל שכל אלו לא נתפסים כמחיר שהחמאס נאלץ לשלם על ההרפתקאה הזו. אובייקטיבית לא נראה לי שזו הצלחה כל כך גדולה, כם אם יקבלו את תו המחיר שנקבו בו.
אבל אם סובייקטיבית היא כן תתפס כהצלחה גדולה, זה כל מה שמשנה….
לא מסכים. אם אמנם הגיוס היה בהסכמה, אפשר היה לקבל הקרבת חיילים. אבל בגלל שהצבא חוטף אותם בלי לשאול אף אחד אם הם באמת רוצים את זה, אז יש לו אחריות מלאה עליהם, אין לו זכות להפקיר אותם בגלל אינטרסים פוליטיים-תועלתניים. גם אם ישוחררו מחבלים שימשיכו לרצוח, בשביל מה יש צבא?
אם הממשלה רוצה להקריב חיילים, שתשכנע אותם לעשות את זה. אי אפשר לחטוף אזרחים ולהקריב אותם למען הכלל. זה גובל בקומוניזם.
"אי אפשר לחטוף אזרחים ולהקריב אותם למען הכלל. זה גובל בקומוניזם."
אתה מדבר כאן נגד גיוס חובה בכלל? כי רק אז יש איזו מידה מעטה של הגיון במה שכתבת.
אבל רק מעטה
כן שרלוק.
טוב אז ראשית, אני חושב שהתכוונת לפאשיזם.
שנית, אתה לחלוטין לא רלוונטי לדיון.
(אני כאן בשביל לעזור.)
לא להיות קטנוני, בבקשה.
אני חושב שמה שהוא כתב עשוי להיות נכון ועשוי להיות שגוי, אבל זה אכן רלוונטי לדיון.
הטענה שלו היא שאין זה מוסרי להכריח אדם להתגייס לצבא, להכריח אותו לשרת ביחידה קרבית, לסכן את חייו ואז גם להיחטף, ואז להחליט שלא עושים מאמצים לשחרר אותו כי "העלות גדולה מדי".
לי זה נשמע כמו טיעון מאוד לגיטימי.
מה פתאום? הסכנה לחיים ולחירות טמונה בתוך השירות הצבאי. הרי ההגנה האולטימטיבית על החיים של החייל היא פשוט לא להציב אותו מול הסכנה ולהשאיר אותו בבית. לפי ההיגיון הזה, מה שהצבא צריך לעשות הוא לסגת חזרה לפתח-תקווה או משהו.
אם אתה לובש מדים, אתה מטרה. זו משמעותם של המדים. לא רוצה להיות מטרה ולסכן את חייך? תסרב לשרת, ותסבול בתוצאות.
בתוך הצבא לא צריכים להיות שיקולים פוליטיים, אלא רק שיקולים מבצעיים: האם זה משיג את המטרה, והאם נהרגו המספר המועט ביותר של בני אדם.
אם הממשלה מחליטה לשחרר מחבלים ורוצחים, זה תפקידו של הצבא להתמודד עם המציאות הזו ולהגן על אזרחי מדינת ישראל. אם הממשלה מחליטה לא לשחרר מחבלים ורוצחים, זה תפקידו של הצבא לנסות למצוא פתרון מבצעי. זה בשום פנים ואופן לא תפקידו של הצבא לומר "משחריים את החייל ויהי מה, לא משנה העלות".
אתה מסביר למה הטיעון שגוי או למה הוא לא טיעון לגיטימי או רלוונטי?
כי אם אתה מנסה להסביר למה הוא שגוי, אתה בעצם מודה בכך שהוא לגיטימי.
אני חושב שהטיעון לא רלוונטי (לא אמרתי לא לגיטימי) כי הנימוק בעד החזרתו של שליט לא רלוונטי למדינה בה יש גיוס חובה, מהסיבה אותה פירט גרייף. לכן טרחתי לוודא אם זה באמת הנימוק לפני שחרצתי משפט.
קראתי את הפוסט, נותרתי בעיקר עם שאלה אחת –
מה זה "דיון ציבורי"?
איך מנהלים אחד כזה ומצליחים להגיע למסקנה כלשהי?
בסופו של דבר, מקבלי ההחלטות יקבלו את ההחלטה שלהם כאשר לי ולכל אחד אחר היו לפחות שלוש שנים להביע דעה.
אז האם הקריאה ל"דיון ציבורי" היא פשוט דרך אחרת לומר "אני לא אוהב את ההחלטה שכנראה תתקבל"?
שאלה טובה, והתשובה היא רק על דרך השלילה, הסתרת המידע מהציבור על ידי הצנזורה מבטיחה שלא יהיה דיון שכזה.
איזה מידע חסר לך?
הסבר לשאלה:
הדיון הוא דיון עקרוני. בתוך דיון עקרוני לא נכנסים לפרטים לגופו של מחבל. את ההחלטות הפרקטיות אני מצפה מאני מקצוע לעשות לאור "הלך הרוח" שנושב מהדיון הציבורי העקרוני.
בסופו של יום, אפשר להחליט "לא מדברים עם טרוריסטים", "משחררים בכל מחיר" או איפשהו באמצע ("משחררים, אבל לא מחבלים מסוכנים מדי\לא כמות מחבלים גדולה מדי") – אם לא נפלה אחת מהחלטות הקיצון, סיווג "מי משחררים" דורש יותר מידע מאשר יטרח האדם מן הרחוב (או הפובליציסט הממוצע) לאסוף – מה שהופך דיון בו לחסר תועלת.
לכן אני אשאל שוב – איזה מידע חסר לך כדי להגיע להחלטה עקרונית? אתה יכול להסיק עד כמה רע מרגישים בני משפחת שליט, עד כמה חמורה או זניחה ההשפעה של אי שחרורו של גלעד שליט על המורל הציבורי, את ההשפעה שיש לשחרור מאות מחבלים על המוטיבציה לחטיפות נוספות וכו'. איזה מידע שאתה צריך מסתירים ממך?
אני רוצה לדעת אם יש איזה סמיר קונטאר שמשתחרר בעסקה הזו. אני חושב שזה פרט שהציבור צריך לדעת.
לפי עדכונים אחרונים מהתקשורת הערבית (שיותר חופשית בימינו מהתקשורת בישראל), יש לפחות 4 סמיר קונטרים במוקד הדיונים:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3810280,00.html
אין ספק שהחלטת הצנזורה סולה מעיקרה, ולא מעצם העובדה שתפקיד הצנזור הוא למנוע פרסומים שעלולים לפגוע בבטחון המדינה. פרסום שמות המחבלים עלול אולי לפגוע בהתממשות העסקה, אך בשום צורה לא מאיים על בטחון המידנה, ובהפעלת הצנזורה במקרה זה הצנזור חורג באופן בוטה מסמכותו.
אגב, ראוי להזכיר ולציין שממשלת אולמרט ניצבה בפני אותם לחצים ציבוריים ואותן הפגנות, ובחרה שלא לעשות עסקה דומה, בטענה ברורה שהמחיר גבוה מדי. במקרה זה, לממשלת ישראל הקודמת דווקא הייתה מדיניות חוץ ברורה.
"סולה" צ"ל "פסולה", "ולא" צ"ל "ולו", "המידנה" צ"ל "המדינה". אני כנראה מפתח דיסלקציה לעת זקנה.
גם אם לא היתה צנזורה לא היה מתקיים דיון ציבורי כי בישראל אין דיון ציבורי כי אין דיונים. "דיונים" מתנהלים ככה שצד אחד אומר את דעתו ובעל הדעה המנוגדת משמיץ אותו. אחר כך חוזרים על זה יותר חזק ויותר חריף. לפעמים המשומץ טוען שהשמצה זה לא באמת דיון, אבל זה לא מונע ממנו להשתמש באסטרטגיה הזאת בעצמו.
מה"דיון" הציבורי אפשר היה לכל היותר לדעת מי בעד ומי נגד – דעות מגוונות יותר זה ליפי נפש, ובדעתם ממילא לא מתחשבים, כי אנחנו לא בשוויץ.
יצחק שמיר וחבריו רצחו המוני חפים מפשע, ולא התנהגו אחר כך כנרקומנים של דם (בלי לשבח את עמדותיהם המדיניות).
מדוע אתה מניח שאסירים פלסטינים שביצעו מעשים דומים יתנהגו אחרת?
נדמה לי שכבר יש בידינו מידע על כך שרבים מן המצטרפים לחמאס אינם קנאי דת, אלא מיישמי הווידוי המפורסם של אהוד ברק בנוגע למה שהיא עושה אילו היה פלסטיני.
פרט, הרחב, נמק.
לשמיר ואחרים היה מוצא לגיטימי לתאוות ההרפתקנות שלהם: הם הצטרפו לשירותי הבטחון ולצבא. מה יעשו אנשי החמאס המשוחררים, שתהילתם על רצחנותם? יגדלו עופות?
לא התייחסתי כלל לקנאות דתית, למרות שגם זה שיקול.
הפוך, שמיר וחבריו לא רצחו המונים הם רצחו מעט, אחר כך בשלטון הם דווקא כן התנהגו כנרקומנים של דם.
תלוי במה הכוונה ל-"חבריו". הלח"י אכן לא רצח המונים. האצ"ל, לעומת זאת, עשה כמה וכמה פגועי תופת שרצחו עשרות חפים מפשע.
עדו: בלי לזלזל אפילו לרגע בכאב של משפחת שליט – אני לא ממש רואה איך אפשר לתת להתנהלות שלהם את התואר "לשבת בשקט".
גם משפחת ארד הרעישה עולמות – אבל בערך שנה מאוחר מדי, משפחות הנחלא"ים מעיסקת ג'יבריל ומשפחות גולדווסר ורגב הפעילו את המכבש מהדקה הראשונה
מצחיק שאתה דורש דיון ציבורי בנושא עסקת גלעד שליט, בעוד איש לא טרח לעשות דיון ציבורי לגבי המבצע "עופרת יצוקה" או לגבי מלחמת לבנון השנייה.
אם לממשלות יש מנדט להוציא אותנו למלחמות, יש להן מנדט גם לעסקת שבויים. גם אם הפין הלאומי התבאס בעסקה האחרונה עם חיזבאללה.
מעבר לכך, הטיעון שאם נעשה את העסקה יהיו יותר חטיפות הוא מגוחך. האם חמאס חיכה לראות מה ייסגר עם החטופים ללבנון לפני שחטף את גלעד שליט?
גם אתה לוקח חלק בתעמולה כשמצד אחד אתה מודה שאינך יודע מי הם האסירים שעומדים להשתחרר, ומצד שני טוען "שבקרוב, תשחרר ישראל עשרות מגדולי הרוצחים שחיו כאן", שזו ספקולציה דמגוגית. לא עובדה.
בנוסף, אולי לצנזורה יש סיבה נוספת: בין המשוחררים סביר מאוד שיהיו מאות של עצורים שלא הגיעו מעולם למשפט ונעצרו מסיבות "מנהליות" של ישראל לשנים ארוכות ללא מועד לדיון בעניינם וללא סיבה מוצקה. אולי בממשלה מעדיפים להסתיר את הנתון הזה, שאל לנו לשכוח שהוא מהותי ביחסי העוינות בין העמים.
גלעד שליט לא מת (אני מקווה). זו עובדה ידועה שזה מצער מאוד אנשים כמו ברק, ביבי והרמטכ"ל שהיו מעדיפים שהוא ימות (מאש כוחותינו, אם אין ברירה) ויישכח אחרי יומיים (כמו שותפיו לתקרית החטיפה), מאשר להתנהל בסיטואציה מורכבת יותר. ומכיוון שהוא חי, והוא כבר ספג על גבו שלוש שנים של התרברבויות וספוקלציות של גיבורים וגאונים אסטרטגים, אני חושבת שהגיע הזמן לשחרר אותו.
אתה צודק, כמעט. גלעד שליט נחטף *לפני* שגופותיהם של גולדווסר ורגב נחטפו ללבנון. כלומר, החזבאללה הוא שאמור היה להתרשם מהמדיניות של אולמרט שבאותו שלב סירב לנהל מו"מ עם חוטפיו של שליט (ומעשה שטן, החזבאללה לא התרשם).
בראבו יוסי, פוסט מצויין.
בהחלט יש מקום לדיון ציבורי בעסקאות שחרור מחבלים.