לחיי המדינה שבדרך
שמעוננו היקר היה היום בקהיר, ככל הנראה משום שהדבר נבצר משר החוץ שלנו – הוא מקובל רק במדינות חבר העמים וקצת באפריקה – ונפגש עם שליט מצרים, חוסני מובארק. פרס ליהג כמנהגו, והבטיח ש"ברגע שיחל משא ומתן לא ייבנו התנחלויות חדשות, ואלו הבלתי חוקיות יהרסו".
לכנות את ההבטחה הזו "כתיבה על הקרח" יהיה עלבון למסורת ארוכה של קליגרפיית קוטב, ובכלל לא ברור שלפרס היתה סמכות לתת אותה – שר החוץ המעיק מיהר להודיע, עוד קודם לנסיעתו של פרס, שהוא לא מודע לשום תכנית מדינית חדשה – אבל זה לא העניין. העניין הוא שפרס מנסה למכור את אותו סוס צולע פעם שניה.
נזכיר: פרס היה אדריכל הסכם אוסלו. זה היה ב-1993. גם אז התחמקה הממשלה, שפרס היה בה שר החוץ, מצעדים רציניים לפינוי התנחלויות – היא לא הצליחה לפנות אפילו את המורסה מחברון לאחר הטבח שביצע שם, למצהלות "פורים שמח, יהודים", ברוך גולדשטיין – אבל היא הודיעה שהיא מפעילה שורה של צעדי הקפאה. המתנחלים צרחו, צווחו, מרטו את שערות ראשיהם, רצחו את ראש הממשלה – וכעבור 15 שנים, ראה זה פלא, מספרם יותר מהוכפל. כשפרס אומר עכשיו לפלסטינים שהוא רוצה משא ומתן ובתמורה הוא יקפיא התנחלויות, הם לא מאמינים לו ובצדק. מעמדו, אחרי הכל, חלש הרבה יותר משהיה אז. בעצם, בכלל לא ברור מדוע הוא עוסק במשא ומתן, זה כלל לא תפקידו – אבל זה שימון, התרגלנו. ונזכיר עוד עובדה, כזו שמעדיפים לשכוח, לגבי שימון: הוא זה שהיה אחראי לגל ההתנחלויות. החתירה הבלתי נלאית ההיא תחת רבין בסבסטיה ושאר מקומות.
למה, בעצם, מדבר פרס על משא ומתן עם הפלסטינים? מאותה סיבה שהוא ונתניהו דיברו עליו לפני שבוע: קרב עליהם מר המוות. הפלסטינים תפסו, סופית, שמשחקים בהם, והם רוצים להפסיק את סיבוב הרולטה. יותר ויותר הם מדברים על כך שתוך זמן קצר, עם התפטרותו של אבו מאזן מתפקיד נשיא הרשות, תפנה הרשות לאו"ם ותבקש להכיר במדינה פלסטינית בגבולות הארבעה ביוני 1967.
ישראל הרשמית צרחה וצווחה ואיימה בווטו. בולשיט. דיון כזה, אם יהיו לפלסטינים ביצים, ייערך לא במועצת הבטחון – שגם בה, יש לומר, הווטו רחוק מלהיות אוטומטי – אלא במליאה. שם יש להקמת מדינה פלסטינית רוב בטוח של יותר מ-150 חברות. אולי אפילו הרבה יותר. קשה לראות אפילו את ארה"ב מצביעה נגד. אולי, כמו בריטניה בהצבעה במליאה בנובמבר 1947, היא תמנע. אבל סביר למדי שתצביע בעד. אחרי הכל, הקמתה של מדינה פלסטינית היא מדיניות אמריקנית רשמית. 
ישראל איימה שהיא תפסיק מיד את הסכם אוסלו. בזזזזזזזזזזזזט. הסכם אוסלו היה הסכם מסגרת למשא ומתן, שאמור היה להמשך חמש שנים. הן תמו במאי 1999 – עוד זכור החשש של ממשלת נתניהו הראשונה ממהומות פלסטיניות קשות תוך כדי מערכת הבחירות – והפלסטינים יכולים לומר ביושר שהסכם אוסלו הסב להם רק אסונות. הוא היה, מרצון או לא, במכוון או לא, נסיון ליצור בנטוסטנים בגדה המערבית. ממשלת רבין לא פינתה אפילו את עזה. הפלסטינים השיגו את הפינוי ההוא בנשק.
אם תוכר מדינה פלסטינית, והיא תוכר, ישראל תמצא את עצמה במצב הדיפלומטי הקשה ביותר בתולדותיה: ה"תפיסה הלוחמתית" שלה בגדה תהפוך סופית לבלתי מוכרת מבחינת החוק הבינלאומי. היא תצטרך, תוך פרק זמן סביר, לפנות את כל כוחותיה וכל מתנחליה מהגדה המערבית, או שתמצא את עצמה בבידוד חסר תקדים.
הדבר יביא באבחה אחת קץ לוויכוח שמנהלים הישראלים בינם לבין עצמם כבר שנות דור, ויאלץ את ישראל להחליט איפה היא רוצה להיות: בעולם המערבי או עוד מדינה קולוניאליסטית, שמאחר והוקמה על ידי אירופאים – פליטים אירופאים, אבל היי – לא מתייחסים אליה באותה סלחנות שמוקנית לקלגסי העולם השלישי, רוסיה בכלל זה.
זה יפסיק, בנוסף, את משחק האשליות הישראלי, שהגיע השבוע לשיאו בפרשת גילה. ודאי ששכונת גילה היא התנחלות: אף אחד חוץ מישראל לא חושב אחרת. גילה נמצאת מעבר לקו הירוק, ואידך זיל גמור. יתר על כן, רצוי לציין שהיא לא "סתם" שכונה ירושלמית: יש לה תפקיד אסטרטגי, למנוע רצף טריטוריאלי בין בית צאפאה בעיבורי ירושלים ובין בית לחם. זו התנחלות פר אקסלנס.
הקו הירוק, נזכיר, הוא הדבר הכי קרוב שיש להסכמה בינלאומית על גבולות ישראל. המדובר בקווי הפסקת האש, כפי שנחתמו ברודוס ב-1949. ישראלים יכולים לומר זה לזה ש"גושי ההתנחלויות יישארו בידינו", אם ממש בא להם, אבל אף אחד אחר לא מכיר בכך. ישראל יכלה, אולי, להשאיר אותם בידיה במשא ומתן תמורת חילופי שטחים – אבל כולנו יודעים מה היא עשתה ב-16 שנים של משא ומתן.
הפתרון שמציעים אנשי הפתח הוא לא אידיאלי – רחוק מכך – אבל הוא הרע במיעוטו. עוד כמה שנים הפתרון של מדינה דו לאומית ייחשב ללגיטימי; הם פשוט יבקשו זכות הצבעה לכל התושבים בין הנהר לים, ואף אחד לא יתן לנו לבצע את השטיק שעשינו במזרח ירושלים – לתת להם רק תושבות. חלק מההנהגה הפלסטינית כבר מדבר על כך בגלוי. מדובר בהבל מוחלט – זה יהיה סיבוב שני של מלחמת הבלקנים, רק מתודלקת בהרבה יותר דת ובהרבה יותר אידיאולוגיה רצחנית.
הפתרון הזה, הצלת רעיון שתי המדינות מלוע התבוסה, יהיה הרע במיעוטו גם אם המדינה הפלסטינית תסתמן כנפל, מה שמאד יכול להיות. הפלסטינים הם עדיין הרבה יותר אסופת חמולות מאשר אומה. הם הפגינו עד כה יכולת מועטה מאד לשלוט בחמושים שלהם, ואפס יכולת למשמעת לאומית שאומרת שלפעמים, כדי להשיג מטרה לאומית, צריך לדעת לרסן, באלימות אם אין מנוס מכך, אלמנטים פרועים בציבור שלך. בהחלט יתכן, כמו במקרה של מלחמות שחרור קודמות – אלג'יריה, ויאטנם, פחות או יותר כל אפריקה – שהעריצות הישראלית על הפלסטינים תוחלף בעריצות תוצרת בית, גרועה יותר. ודאי כשמדובר בפתח, שמחזיק בהישג הנדיר של שחיתות קודם ששלט.
אבל מסתבר שאין מנוס. ישראל לא יכולה לנתק את עצמה מהקולוניות שלה. חייבים לנתק אותה משם, לטובתה ואולי גם לטובתם; אולי סלאם פיאד יצליח. אולי הם למדו משהו. זה או זה, או לתת לאיסמעיל הנייה תפקיד בכיר בממשלת ישראטין (הזכויות שמורות למועמר קדאפי).
ישראל, כמובן, יכולה לנסות לטרפד את המהלך. היא השולטת בשטח. היא יכולה להטיל מצור כבד ולמנוע הכנסת מזון ותרופות. היא כבר עשתה את זה בעבר. אם זה הכיוון שישראל תלך אליו, רצוי שמישהו יעלה מחדש לדיון את הצעה 181, זו של הכט' בנובמבר, ויזכיר שהיא הקימה לא את ישראל – כמקובל לחשוב כאן – אלא שתי מדינות: יהודית וערבית. אם ישראל לא מכירה במדינה הערבית, שזוכה להכרה בינלאומית, אז אולי הגיע הזמן לבטל את החלטה 181 ולהפסיק את לגיטימיות קיומה של ישראל.
נשארת בעיית המתנחלים. עידן לנדאו הציע, בבלוגו, לא לפנות את המתנחלים, אלא פשוט להודיע להם על תאריך העזיבה, שמגיע להם מענק אם הם יואילו לשנע את עצמם עד אותו תאריך ושום דבר אם לא יעשו זאת, ופשוט לסגת. לדעתי הרעיון הזה לא מעשי, ולו מנסיון הפייה-נואר באלג'יריה: משעה שתודיע ישראל על הנסיגה, המתנחלים הקנאים – עם תמיכה שקטה ושקטה פחות ממתנחלי-איכות החיים – יתחילו בשורה של פיגועים כנגד פלסטינים, במטרה להפוך את האזור לעוד יותר גיהנומי מכפי שהוא ולגרור פיגועי נקם פלסטינים, שימוטטו את הנסיגה. זה, צריך להזכיר, היה ההגיון שמאחורי הפיגוע של גולדשטיין, והפלסטינים הוכיחו שהתרגיל הזה עובד היטב. יהיה צריך לפנות אותם, את כולם – ויש להתחיל דווקא מהגרעין הקשה, אותו ראשית כל יש לפרוק מנשקו. אם הם מרגישים לא בטוחים בלעדיו, הם תמיד רשאים לחזור הביתה, לישראל.
צריך יהיה אומץ פוליטי נדיר כדי לעשות את זה. בהחלט יתכן שיהיה צורך בתותח קדוש, או בסוללה של הוביצרים מבורכים, כדי להשלים את המהלך. אומץ פוליטי איננו בנמצא, כידוע; ניאלץ, על כן, להסתפק ביאוש פוליטי, בתהום שבסופה ממתין גורלה של רודזיה. ישראל הוכיחה פעם אחר פעם שהיא מבינה רק כוח, ולפלסטינים יש הזדמנות ייחודית להפוך חולשה לכוח. סלאם פיאד, הכט' בנובמבר חל בעוד שבוע; נצל את התאריך ההיסטורי והכרז על מדינה פלסטינית.
מספיק ליהגנו; יוטלו נא הקוביות.
הודעה מנהלתית: ביום חמישי הקרוב ארצה על היסטוריה אלטרנטיבית יהודית. ההרצאה תיערך בשעה 20:30, ברח' מסילות ישרים 7 בירושלים. המעוניינים להגיע מתבקשים לאשר מראש את הגעתם במייל לכתובת[email protected] , ולהצטייד בחמישה שקלים לצרכי מימון מזון ומשקה.
להלן הטיזר:
ההיסטוריה היהודית המקובלת בנויה על תפיסה תלמודית: "מפני חטאינו גלינו מארצנו". אף מילה בפסוק הזה איננה נכונה. לא היתה גלות, והחורבן המדיני לא נבע מחטאים אלא מסגידה רבה מדי.
העליה הגדולה מבבל שלא היתה, הבור ההיסטורי בין הפרסים לחשמונאים, מלחמות האזרחים ומשיחי השקר, הבגידה הגדולה של כותבי התלמוד, המלחמה חסרת הסיכוי נגד הרומאים, משיח השקר בר כוזיבא, המיתוס של עם יהודי שתמיד נרדף – כל אלה אינם היסטוריה עתיקה, הם מיתוסים חיים ונושמים, והם מרעילים את סיכויי השרדותה של מדינת ישראל.
(יוסי גורביץ)
בשנות השמונים היה סיפור על השמאלני עם האצבע הקצר, כי כל הזמן הוא דפק עם האצבע על השולחן בזעם 'האמריקאים לא יתנו לנו…' .
נניח כי שליט הבובה האמריקאי סלים פיאד יכריז מדינה, לא שכחנו כי לא מזמן מלאו 23 שנה להכרזה העצמאות הקודמת על ידי ערפאת. הם יכריזו והמחסום בין רומיידה לחברון ישאר על תילו. האמריקאים והאירופאים יתנגדו? בינתיים אובמה כבר כמעט שנה בתפקיד וההתנחלויות עדיין נבנות, הנשק האמריקאי ממשיך לזרום ובקרוב נתחדש במטוסי אף 22 חדשים. בינתיים רק איי שלמה הפסיקו את תמיכתם.
עוד לא גמרתי לקרוא והמשך יבוא, אבל זה
"לכנות את ההבטחה הזו "כתיבה על הקרח" יהיה עלבון למסורת ארוכה של קליגרפיית קוטב"
הרג אותי. חזק D-:
1. הסכם אוסלו לא כלל התחייבות להקפאת ההתנחלות (או אפילו ריסון) כך שהתלונה שלך על ממשלת רבין-פרס לא מובנת (ברור שזה היה משגה רציני מצידם של הפלסטינאים…).
2. להחלטות מליאת האו"ם יש רק מעמד של הצהרות. רק להחלטות מועצת הביטחון יש משמעות אופרטיבית (למרות שאני מסכים איתך שלא תהיה להם בעיה להעביר החלטה במועצת הביטחון).
3. אני דווקא חושב שאוסלו הועיל מאוד לפלסטינאים. בפעם הראשונה נוצרה יישות לאומית ערבית בא"י, כמו כן זה הכניס את התביעה למדינה פלסטינאית לקונצנזוס העולמי ואף הישראלי במידה מסויימת.
4. מדינה קיימת משום שהיא קיימת, כלומר היא יישות בעלת מוסדות, דרכי אכיפת ריבונות וכו'. אין שום קשר להחלטות האו"ם.
5. בניגוד אליך אני חושב שהכרזה של מדינה תהיה הדבר הגרוע ביותר מנקודת מבט פלסטינאית. הרי ברור שאחרי ההכרזה ישראל לא תיסוג מגושי ההתנחלויות ובטח שלא ממזרח ירושלים (ובניגוד לפנטזיות של חלק מהשמאל הישראל אני לא רואה את צבאות האיחוד האירופי/ארה"ב פולשות לישראל כדי לגרום לכך) כך שלאחר שתהיה להם מדינה העניין והתמיכה הבינלאומית בהם תדעך והם ישארו בלי ירושלים, בלי חלקים מהגדה ובלי זכות השיבה לתוך מדינת ישראל.
אני מסכים עם הערות 1-4 של כבוד טריביון העם. להערה חמש ענה יוסי יפה שמרגע שתוכרז מדינה ותוכר, הרי שהמדינות שיכירו במדינה יצטרכו להכיר בנוכחות ישראלית בשטחים כפי שהיו מתייחסות לניסיון ישראלי ליישב את דרום לבנון ולבתר אותה בכבישים וכו' וכו' וכו'. אנחנו רואים את הדינמיקה של הרדיפה המשפטית אחרי האחראים לכיבוש. מרגע שתוכרז מדינה זה יעבור להילוך גבוה וכל סג"מ במילואים יתחיל להיעצר. מי שחושב שהפלסטינים לא מכירים את כל הפרטים של כל סגן וסרן (שלא לומר ומעלה) מכפיר, מג"ב, והיס"מ שעושים קלגסות בשטחים, הוא טועה. אני הכרתי את השמות, הדרגות, והייתי משיג את המספרים האישיים של רוב הקצינים שהיו בבילעין בתקופה הקצרה שביקרתי שם. כשהאנשים האלה יתחילו להיעצר בשדות תעופה, זה לא יעבור בשקט כמו כשזה קורה לקודקודים.
מבחינה משפטית טהורה הגדרה של המשטר הישראל ביהודה ושומרון כ"כיבוש" הוא בעייתי (מכיוון שלפני השליטה הישראלית האזור לא היה שטח ריבוני של שום מדינה וכו') אם הדרישה של המדינה הערבית החדשה לריבונות על כל השטחים תוכר ע"י האיחוד וארה"ב אז באופן רשמי מבחינה משפטית השליטה תהפוך ל"כיבוש". למה יעצרו את אלו שמשרתים בפלסטינה הכבושה? בניגוד למה שתעמולנים של השמאל הרע-דיקאלי ירצו שנאמין בו הקמת משטר כיבוש היא עדיין חוקית.
כיבוש זמני הוא חוקי בתנאי שהכובש אינו מנסה לספח את השטח הנכבש. ברור לכולם שזה לא המצב אצלנו – השליטה הזמנית נמשכת שני דורות ואנחנו בעקביות מיישבים את אנשינו בשטח כבוש (ואף מגרשים ערבים משטחם) – ככה שססססמול רעעעע-דיקלי או לא, הכיבוש שלנו כבר מזמן לא חוקי.
אני תוהה, האם לא קיימת החלטה 242 עוד מ67? האם פינינו מטר מהשטחים בעקבותיה?
האם לא קיימת החלטת האום 1701? האם מישהו בלבנון שם עליה? האם מישהו בעולם התרגש כשנחשף הנשק שנשלח לחיזבאללה לא מזמן בניגוד אליה?
מה האוולת הזאת של לקוות שפתאום להחלטה של האו"ם שמום תהיה איזושהיא משמעות באזורנו?
עלי אבו ניעמה מהאינתיפדה האלקטרונית (אתר מידע, לא ארגון מאבק) ציטט את סטיבן וולט:
http://walt.foreignpolicy.com/posts/2009/11/10/department_of_meaningless_gestures
""The sun is now setting on the "two-state solution" — if it is not already well below the horizon
השאלה הבאה היא כיצד תיראה אכיפת הסדר בסיטואציה הזו ואם המדינה היחידה תיקרא ישראל, יהודה, פלשתין או משהו אחר.
שטויות.
במידה ותוכרז מדינה פלסטינית, היא תהפוך תוך דקה וחצי למדינת חמאס, כי ככה, וכי בלי ישראל והקלגסות זה היה קורה מזמן.
ככזו, פלסטין תהיה המדינה היחידה בעולם שבה מתקיים איסלם אחים מוסלמים באופן ריבוני. זו פחות או יותר הגדרת הסיוט העיקרי של מדינות ערב, כולן.
זו גם הסיבה, לדעתי, שהדבר הזה לא עומד לקרות. אירופה לא תזיז אצבע בעד הפלסטינים ונגד הנפט, וארצות הברית בוודאי שלא תעשה את זה. אולי בזמנים אחרים כן, אבל לא במצב שבו הכלכלה העולמית בסכנה.
החלטה של האו"ם להכיר במדינה פלסטינית לא תשנה דבר באזור. למעשה, ברמה לוגית קרה – ישראל צריכה לייחל להכרזה כזאת.
מה שיקרה לאחר מכן הוא שישראל (אם יהיה לה שכל) תיתכנס לתוך גבולות שטובים לה (בגדול – גדר ההפרדה), ובזה יגמר הסיפור מבחינת ישראל.
הסכסוך יהפוך מסיפור דמוי אפרטהייד לסיכסוך גבולות בין שתי מדינות, אשר כמוהו יש עוד עשרות בעולם (כמה הפגנות המוניות ראית בעולם בנוגע לסכסוך הגבול בינינו לבין הסורים, לדוגמא? או בין הודו לסין?). גדר ההפרדה (או – קו הגבול הזמני) תהפוך לגבול הקבוע.
מבחינת הפלסטינים זה יהיה גול עצמי מטורף. הם יוותרו בכך על "הנשק" החזק ביותר שלהם – היותם עם תחת כיבוש.
א.ה לדעתי אתה טועה פעמיים. ישראל לא תתכנס בתוך גבולות שטובים לה כי (א) לא יפנו את המתנחלים שמחלקים את הגדה לקנטונים (למשל, מה יעשו עם קלקיליה? כיום זו מכלאה עם שער שמוקפת בישובים קונצנזואליים לחלוטין) ו-(ב) ישראל עדיין תרצה להחזיק בכל מעברי הגבול, באוויר ובים שמסביב למדינה החדשה, ולכן היא לא תסכים להפסיק להחזיק בשטחים שממזרח לקו הירוק.
נשק המסכנות של הפלסטינים לא ייעלם כל כך בקלות. הפלסטינים ימשיכו לסבול מאפלייה בתוך הקו הירוק, גם אזרחי ישראל, גם פלסטינים תושבי ישראל, וגם פלסטינים חסרי מעמד שסתם נכלאו בישראל ע"י הגדר. אלפי אסירים פוליטיים עדיין ישבו בכלא, חלקם בלי משפט.
הטענה שלי היא שהיות ומדינת ישראל היא מדינה דו לאומית דה פקטו מכל הבחינות, הפתרון הקל והטוב ביותר עבור רוב האוכלוסייה יהיה סיפוח פלסטין. אף אחד לא יצטרך להתפנות כמעט, חוץ מפולשים לקרקע לא שלהם, והשיטה הפדרלית שניצור תקים למעשה את מדינת יהודה מחדש לצד ישראל של החוף אבל גם פלסטין אחת ואיזו "דרום סוריה" אחת בגליל וצפון סיני בנגב. אני אומר את זה כבר שנים ונחמד לראות שעכשיו השיח הציבורי מתחיל לדון ברצינות באופציה הזו, למרות שאין חולק שזה עשוי לפגוע ברמת החיים של היהודים האשכנזים (אשמח אם מישהו יספר איך הולך היום ללבנים בדרא"פ) ויכניס לישראל את הסכסוך עם האיסלאם, אבל ישראל היא מקום טוב להתחיל לפתור בו את המשבר העולמי הזה. אם הייתי מנהיג הייתי מוכן לקחת על אחריותי את כל הפיגועים והפוגרומים נגד פלסטינים ויהודים שיתלוו להתהוות המדינה הפלסטינית, תוצר מצער של שינויים רדיקליים במשטר ובחיי האזרחים. מי שחושב או דורש שהפתרון לסכסוך לא ילווה באלימות קשה סובל כנראה מאמנזיה.
אם אי אפשר לפתור את הסכסוך בלי אלימות קשה, למה פשוט לא לגרש את כל הערבים/יהודים?
גם אז הסיכסוך יפתר, אבל בניגוד לפתרון שלך לפחות צד אחד יצא נשכר מכל העניין.
דווקא יש משהו במה שאתה אומר. יודע מה? במקום להדפיס חולצות עם שמו של אלוהי היהודים, אולי עדיף להדפיס כמה עם תמונה של פרקריק וילם דה קלרק והכיתוב "Make peace now. Ask me how"
מוזר שמישהו שנחרד מפני כל אלימות דתית יתמוך בפתרון שיביא מלחמת אזרחים (או סתם אלימות אתנית/לאומית).
תראה, הייתה מידה מסוימת של אירוניה במה שכתבתי (אילו היית מזהה את מקור הכיתוב המוצע, היית אולי מבין זאת טוב יותר). אבל היה בזה גם יותר מסתם אירוניה. עם כל הרצון שלי שתקום מדינה פלסטינית עצמאית ובירתה מזרח ירושלים, אי-אפשר להתעלם מכך שרעיון ההפרדה בין העמים, שהשתרש בשיח הציבורי שלנו במידה רבה הודות למאמצים של מה שמקובל לכנות "השמאל", יצר כאן גל של גזענות שלא היה כמוהו הרבה זמן. לדעתי, תרומתו של "שיח ההפרדה" לגל הגזענות הזה גדולה יותר מזו של כל כתבי הדת היהודית ורבניה. לכן, או שהציבור היהודי בישראל יכיר בכך שמדינה עצמאית מגיעה לפלסטינים בזכות (ולא כדי להפוך את חיי היהודים לנוחים יותר), והקמתה אינה צריכה לפגוע במאומה בזכויותיהם האישיות והקולקטיביות של פלסטינים אזרחי ישראל, או שהפתרון בסגנון דרום-אפריקה יהיה בהחלט הרע במיעוטו.
הייתי ממש רוצה להיות בהרצאה שלך, אלו נושאים שעניינו גם אותי מזה שנים רבות.
יש סיכוי אולי לקבל מייל עם רשימות ההרצאה לאחריה? או אולי איזה לינק ליוטיוב עם ההרצאה?
שכחתי אולי לציין שאני גר בשבדיה, כך שלהגיע להרצאה זה לא בדיוק אפשרי.
"הבגידה הגדולה של כותבי התלמוד", מעורר תיאבון גדול וסקרנות רבה(הכוונה ליצירת מיתוס החורבן? או להקפאת ההלכה?), אולי תעלה את ההרצאה(בקובץ או משהו) להורדה בתשלום?
מצטרף לבקשה.
גם אני! גם אני!
קובץ להורדה בתשלום נשמע לי רעיון טוב מאוד.
תהיה הקלטה. אולי יהיה גם וידאו. זה יקח זמן, כמובן. אשר להורדה בתשלום – צריך לחשוב על זה.
אם יש בעיה עם תשלום, תמיד נשמח לשלוח לך מזונות אקזוטיים…
…לא שאתה צריך להרצות בשביל זה.
אם יש בעיה טכנית, אתה יודע שאני לשירותך.
תיאבון גדול, סקרנות , בהחלט כן. למה שזה ישנה משהו בדיוק? פעם במאה ה 12 שחטו המונגולים את הגייסות ההונגרים בקרב (יותר נכון טבח) בפאתי הונגריה. אחרי שכ30,000 אבירים הונגרים שכבו מתים בשדה הקרב התקבלה ההודעה שהחאן הגדול אוגדי במונגוליה מת והלוחמים מיהרו לחזור הביתה . זה לא מפריע להונגרים לחגוג עד היום את הניצחון הגדול על המונגולים בטקס מסורתי ולספר לעצמם שהם הבריחו את המונגולים אחרי קרב עיקש.
למה אתה חושב שחשיפת שקרים לגבי החורבן או התלמוד ישנו משהו היום?