אתמול דוד גרוסמן נמנע מללחוץ את ידו של רה"מ בטקס חלוקת פרסי א.מ.ת. לעיתונאי 'הארץ' אמר גרוסמן: "אני לא לוחץ את ידו של ראש הממשלה. אני מתאר לעצמי שאתה יכול להבין מה הסיבה לכך".

על פניה, החלטתו של גרוסמן שלא ללחוץ את ידו של רה"מ נראית כהמשך ישיר לביקורתו מהשנה שעברה על התנהלותו של רה"מ. גרוסמן, ששכל את בנו, אורי, בימים האחרונים למלחמת לבנון השנייה, הביע את ביקורתו על אולמרט בעצרת בשנה שעברה לזכר יצחק רבין. גרוסמן אמר כי "אחד הדברים הקשים שחידדה המלחמה האחרונה הוא התחושה שבימים האלה אין מלך בישראל. שההנהגה שלנו חלולה, ההנהגה הצבאית והמדינית שלנו חלולה."

אלא שהמנעותו של גרוסמן מללחוץ את ידו של אולמרט איננה מתיישבת עם דבריו הנוקבים מהשנה שעברה. פרס א.מ.ת מוענק ע"י משרד ראש-הממשלה וקרן אלברטו מוסקונה נסים. כלומר, הכבוד הכרוך בפרס היוקרתי שגרוסמן הסכים לקבל מוגש לגרוסמן על-ידי אותה היד שלא הסכים ללחוץ. דווקא לוּ הסכים גרוסמן ללחוץ את ידו של רה"מ, אפשר היה ליישב זאת עם ביקורתו הקשה. ניתן היה לטעון אז שגרוסמן לא מסכים לראות במעמד קבלת הפרס מעמד סמלי. אלא שבהחלטתו שלא ללחוץ את ידו של רה"מ, הודה גרוסמן כי הוא אכן מקבל את המימד הסמלי שבלחיצת יד שכזו. לא ברור, אם כן, מדוע גרוסמן אינו מתייחס למימד הסמלי הגלום בעצם ההסכמה לקבל את הפרס.

החלטתו של גרוסמן להמנע מלחיצת ידו של רה"מ זניחה, כביקורת ציבורית, לעומת מוכנותו למסור עצמו לחיבוק הדוב של משרד רה"מ. בעקבות התנהלותו של גרוסמן בטקס הענקת הפרס, דבריו מהשנה שעברה התרוקנו מהתקווה לשינוי, שרבים זיהו בהם. הנאום של גרוסמן זכה לתהודה משום שהצביע על בעיה מערכתית שרה"מ הוא מיצגה המובהק – בגין התנהלותם, טען גרוסמן, מוסדות המדינה אינם ראויים ליוקרה שנהוג לייחס להם. ביום רביעי בערב, כשגרוסמן העניק תוקף סימלי לקבלת הפרס היוקרתי שהרעיף עליו הממסד שנגדו יצא, הוא נכנע לכוח המשיכה של מושא ביקורתו ובחר שלא לשלם את המחיר הכרוך בהתנערות ממנו.

בהסכמתו לקבל את הפרס גרוסמן הכריז, למעשה, כי לא שבר את הכלים. למרות כאב האבדן הנורא שלו, גרוסמן לא מתנער מטפיחת השכם של מי שעל-פי דבריו שלו אחראי להתנהלותה הקלוקלת של ישראל במלחמה האחרונה, המלחמה בה אבד בנו.

גרוסמן נפל בקסמו של הפרס, השואב את יוקרתו מיוקרת משרד רה"מ, וכדי לא לחוש את גודל הויתור, הוסיף גרוסמן איזו מחווה קטנה של התנגדות, איזה 'לא' חלוּש ומיואש, שלמרבה האירוניה הפך את כניעתו לברורה עוד יותר ונסך בדמותו מימד טראגי של ממש. על מנת להישאר נאמן למסקנותיו שלו מהמלחמה האחרונה, היה על גרוסמן לדחות את ההכרה והיוקרה שהציעו לו מושאי ביקורתו – אחרי הכל, כמה יוקרה גלומה כבר בתואר שניתן מיָדה של "הנהגה חלולה" שבראשה עומד "אין מלך" בעל גינונים מלכותיים?

כדי לחיות, המילים זקוקות למעשים. בהתנהלותו אתמול, חזר בו דוד גרוסמן מדבריו בכיכר רבין בשנה שעברה: גם אם לא יאות למגע ידו, גרוסמן הכיר כי יש מלך בישראל, וכי יד המלך איננה חלולה – היא מגישה לו פרס.

(עודד נעמן)