מרכז רבני אירופה מיילל על אנטישמיות, אבל בדיקה של המספרים שלו-עצמו אומרת שזה לא המצב

בפרצוף חמור סבר, דיווח חלק ניכר מהתקשורת היהודית בישראל על הודעה לעיתונות של מרכז רבני אירופה (מר”א). האחרון, שמורכב מרבנים אורתודוקסים למשעי, הכריז ש-40% מיהודי אירופה “מסתירים את דתם”, ובעיתונות היהודית מיהרו לייחס את הסיבה לכך לאנטישמיות. הנה, נמצאה הסיבה שבגללה אסור לכם לברוח מכאן לברלין: יש אנטישמים שם בחוץ.

רק שמבט מעמיק יותר על הנתונים מציג תמונה שונה באופן ניכר. לטענת מר”א, 70% מיהודי אירופה לא יגיעו לבתי הכנסת במהלך החגים. 40% מיהודי אירופה, אומר הארגון, “כלל לא מביאים את יהדותם לכדי ביטוי בחייהם, לא מבחינה דתית ולא חברתית קהילתית”, כאשר 75% מהילדים היהודים באירופה לא לומדים בבתי ספר יהודיים, ובארגון טוענים שהיקף ה”התבוללות” בקרב יהודי אירופה הוא 80%.

אני אשתמש במספרים האלה כי אין לי מספרים אמינים משלי, ואצא מנקודת הנחה שהם נכונים. אלא שמה שהם מעידים עליו הוא לא אנטישמיות: מי שליהדותו “אין כלל ביטוי בחייו”, מי שלא רוצה שהילדים שלו ילמדו בבתי ספר יהודים ומי שברוב מוחלט של המקרים מעדיף שהצאצאים שלו לא ימשיכו את המסורת היהודית, לא סובל מאנטישמיות. להיפך: הוא חי בחברה שכל כך מקבלת את היהודים, עד שאין לה שום בעיה שהם יתערבבו בקרבה. חברה אנטישמית, נזכיר, לא היתה מקבלת יהודים; האנטישמיות המודרנית ראתה ביהודים נטע זר ובעצם הרעיון של התערבבותם באוכלוסיה האירופית, סכנה לטוהר ה”גזע” או “האומה.” זה לא המצב היום. להיפך.

הבעיה של מרכז רבני אירופה – כי מבחינת יהודי אירופה, כמסתבר, אין כל בעיה – היא שרוב יהודי אירופה לא רוצים להיות יהודים יותר. בכך, הם מצטרפים למסורת היהודית הארוכה ביותר: זו של נטישת היהדות. המונח המדויק יותר למי ש”כלל לא מביא את היהדות לכדי ביטוי בחייו” הוא “לא יהודי” או “יהודי לשעבר.”

אבל, כמובן, רבנים אורתודוקסים לא יכולים להכיר במושג של “יהודים לשעבר.” התיאוקרטיה היהודית היחידה במזרח התיכון, שמוציאה עשרות מיליונים מדי שנה כדי לשכנע אנשים ממוצא יהודי שהם צריכים להשאר יהודים גם אם יהדות מעוררת בהם במקרה הטוב פיהוק ובמקרה הרע סלידה, מחזיקה באותה העמדה עצמה. כלומר, במקום “יהודי אירופה” צריך לקרוא “אנשים שנתפסים כיהודים על ידי הרבנים, לעתים קרובות בעל כורחם,” והכותרת “40% מיהודי אירופה מסתירים את דתם” צריכה להפוך ל-”40% מהנתפסים כיהודים על ידי הממסד הרבני לא רואים את עצמם ככאלה.”

אבל זה היה פחות מפחיד, נכון? אחרי הכל, הרבנים מדברים על “השואה השקטה” כשהם מדברים על “התבוללות” – כלומר, אובדן עניין של יהודים בדת שלהם וסירוב שלהם לשתף פעולה עם איסור קיום מערכות יחסים עם לא-יהודים – אלא שספק אם יש שימוש בזוי יותר בזכר השואה. זו היתה רצח של מיליוני יהודים, שלוותה בתהליך של דה-הומניזציה ועינויים שלהם; ה”שואה השקטה” לכאורה היא בחירה מודעת של יהודים להפסיק להיות יהודים. כדי לחשוב שזו מקבילה לשואה, אתה צריך להיות נאצי או רב אורתודוקסי – שניהם יראו בכך אסון לטוהר הגזע.

אלא שלאסונה של האורתודוקסיה היהודית, הנאציזם הוציא שם כל כך רע לתורות גזע, שהיא מתקשה מאד – בקרב יהודים אירופאים ואמריקאים, על כל פנים – לשמר את תפיסת הגזע הטהור שלה. בין בחירה של יהודים להפסיק להיות יהודים ובין אנטישמיות אין כלום; אם כבר, נטישה של היהדות האורתודוקסית היא נטישה של תורת גזע, כלומר ההיפך מאנטישמיות, וזה משהו שאדם סביר צריך לעודד.

וכן, יש אנטישמיות באירופה. היא מתפרצת בכל פעם שישראל טובחת בפלסטינים במספרים חריגים. העובדה הזו, וזו עובדה, מאד לא נעימה לתועמלנים ציונים: היא אומרת שיש קשר בין עליה באנטישמיות ובין פעולתה של קבוצה של יהודים, לגמרי במקרה ציונים. אז המטרה של התועמלנים הציונים היא להכחיש את הקשר הזה. אבל הוא שם.

האנטישמיות באירופה היא היום, ברובה המכריע, אנטישמיות מוסלמית. ככזו, אי אפשר לנתק בינה ובין פעולותיה של ישראל. היהודים באירופה נתפסים, לעתים קרובות שלא בצדק, כשלוחה של ישראל; אבל בכך, אין מנוס מלומר, יש להאשים דווקא את ישראל. היא-היא שמתעקשת לדבר על עצמה שוב ושוב כמדינה יהודית; היא זו שדורשת מהפלסטינים בה כמדינה יהודית; היא זו שראש הממשלה שלה בירך את ראש הממשלה הבריטי, בבואו לכנסת, ב”ברוך בואך לכנסת היהודית”, אף שיש בה מספר לא מועט של לא-יהודים.

הירידה באנטישמיות היא מה שמטריד את המדינה הציונית. ירידה באנטישמיות, ולמרות תקריות אנטישמיות ברור שהחברה האירופית הלא-מוסלמית הרבה פחות אנטישמית מאי פעם, שומטת את הקרקע מתחת לציונות. ישראל הרי לא מסוגלת למשוך אליה יהודים אלא בכוח הפחד. היא מתקשה לשמור בה את צעיריה. ואנשים שמפסיקים להיות יהודים מפחידים אותה עוד יותר: המסר לצעיר החילוני המשכיל בישראל, שיהדותו היא במקרה הטוב קליפה דקה, חתרני במיוחד. הרי הטענה הציונית הניצחת נגד “התבוללות” היתה שזו היתה טקטיקת השרדות גרועה. הנה, היא מצליחה. והיא מאפשרת חיים טובים הרבה יותר. אז מה נשאר למדינת היהודים דה לה נתניהו להציע?

כלום. וזה מה שמפחיד. זוכרים איך איימו עלינו לפני כמה שנים בכך שהשם הנפוץ בבריטניה הוא מוחמד? אז השבוע הסתבר שזה גם השם הנפוץ ביותר בישראל – וזה התברר אחרי שרשות האוכלוסין וההגירה צנזרה את העובדה הזו. כפי שהיא עושה כל שנה.

אולי הכשלון הגדול ביותר של הציונות הוא להפיח תוכן חיובי כלשהו ביהדות. בשעתו היא דיברה על החזרת היהודים אל הנורמליות אבל אי אפשר להיות בו זמנית נורמלי ויהודי. התפיסה היהודית הבסיסית מדברת על “עם נבחר.” שני אלה לא מתערבבים, על כל פנים לא מתערבבים טוב. יהודי אירופה הפנימו את לקחי השואה, קרי שגזענות והסתגרות אתנית הם דבר שלילי – ואולי האירוניה העליונה של ההיסטוריה היא שהם יישמו את הלקח הזה על הדת שהרבנים וישראל מתעקשים, כמו אתם יודעים מי, שהם שייכים אליה מעצם לידתם.

למזלם של היהודים לשעבר, הם לא חיים בישראל ולרבנים אין כוח כפיה עליהם. מה שאי אפשר לומר על אחיהם לדעה שחיים בישראל.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

פרסום חריג: אני לא נוהג לעשות את זה, ובעצם לדעתי זה המקרה הראשון מסוגו, אבל לכו קראו את ספרו של צפריר בשן, “כתיבה אפקטיבית.” כמעט כל אחד כאן עוסק בכתיבה, בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לא, והספר הזה הוא מדריך יוצא מן הכלל. עותק דיגיטלי אפשר לרכוש כאן.

(יוסי גורביץ)