החברים של ג'ורג'

לברק אובמה, הבחין בשעתו אנדרו סאליבן, יש תכונה מיוחדת: הוא גורם ליריביו להקצין, ובסופו של דבר להרוס את עצמם. מותר לתהות אם זה מה שהוא עשה, בקרירות המפורסמת שלו, לבנימין נתניהו.

לאובמה בעליל נמאס מהבחישה חסרת התקדים של נתניהו בפוליטיקה האמריקאית, והתייצבותו לצד מיט "אני אוהב לפטר אנשים" רומני, שנתמך על ידי פטרונו של נתניהו, שלדון אדלסון. נמאס לו מהנסיונות של ישראל להלך עליו אימים ונסיונותיו של נתניהו לחרחר מלחמה עם איראן דווקא קודם לבחירות בנובמבר. נתניהו נשמע אומר לאחרונה, ציינו פרשנים פוליטיים, שהוא חייב לתקוף קודם לבחירות – כי אובמה, אם ייבחר מחדש, יאכיל אותו מרורים.

אז אובמה דוחף בחזרה. וכמאמר הצבאי הגס והישן, כשאתה משתין על הצבא, הצבא נרטב; כשהצבא משתין עליך, אתה טובע. זה התחיל לפני כשבועיים, כשבתגובה לאולטימום ישראלי להתחייבות אמריקאית לתקיפה עד יום כיפור, הודיע הרמטכ"ל האמריקאי דמפסי שלישראל אין יכולת להפסיק את פרוייקט הגרעין האיראני, אלא לכל היותר לעכב אותו בשנה-שנתיים. זה לא היה חדש במיוחד – אהוד ברק הודה בכך כמה ימים קודם לכן – אבל ההכרזה של דמפסי היתה ההצהרה הפומבית ביותר בנושא, ואי אפשר היה להתעלם ממנה.

בסוף השבוע השמיע דמפסי הצהרה תקיפה יותר: הוא אמר שלא רק שישראל לא תצליח בתקיפתה, הוא לא רוצה להיות שותף לתקיפה כזו. קשה להניח שההצהרות של דמפסי נעשו שלא בתיאום עם הבית הלבן. הבוקר דיווח "ידיעות אחרונות" שהאמריקאים פתחו ערוץ חשאי לאיראן, ובו הבהירו למשטר האייטולות כי במקרה ותפתח התקפה ישראלית כנגד איראן, הם לא חלק ממנה ובהתאם ארה"ב מצפה שאיראן לא תתקוף אותה. יש להניח שההדלפה ל"ידיעות אחרונות" לא היתה מקרית: בממשל כנראה זיהו אותו כעיתון שמוביל את ההתנגדות למלחמה. סקופ נוסף של העיתון בסוף השבוע דיבר על שיחה לא דיפלומטית בעליל בין נתניהו ובין שגריר ארה"ב בישראל, כשהאחרון מאשים את נתניהו בסילוף עמדותיו של אובמה בנושא איראן. סביר להניח שההדלפה הגיעה ממקורות אמריקאים; קשה לראות את אנשיו של נתניהו מדליפים אירוע כזה.

שני המהלכים האחרונים האלה הם סטירת לחי שקטה לנתניהו, שבשבועות האחרונים מנסה לשכנע את המתנגדים לתקיפה שיהיה בסדר: גם אם תהיה הסתבכות, לארצות הברית לא תהיה ברירה אלא להתערב לצד ישראל. תשכח מזה, אומרים לו בשקט אנשי ממשל אובמה. לא תצליח לגרור אותנו למלחמה. ואם תנסה, נצא נגדך בקמפיין חריף בארה"ב; דמפסי כבר הכין את הקרקע.

קשה לזכור מתי ממשל אמריקאי וממשלה נכנסו ראש בראש באופן דומה – מה שקורה כאן חריף יותר מבייקר ו"אתם יודעים את הטלפון שלנו, תתקשרו כשתהיו רציניים" ששלח בכיוונו של שמיר. אולי צריך להרחיק עד אייזנהאואר ושיחת הטלפון שלו עם בן גוריון, שבעקבותיה הורה הלז לכוחות צה"ל לסגת מסיני הכבושה והמסופחת שתי יממות אחרי שהגמד הארסי הכריז על "מלכות ישראל השלישית." המצב יכול להיות גרוע יותר, כמובן – נתניהו יכול אשכרה לתקוף באיראן למרות הכל. הוא הרי אמר בשעתו למשפחת מתנחלים שארה"ב היא משהו ש"אפשר להזיז בקלות," והמומחה לארה"ב בעיני עצמו עוד עשוי לבחוש בקונגרס נגד אובמה בנושא.

אבל לא נראה שאובמה מתקפל, ושעל כל מכה של נתניהו הוא מגיב במכה שקטה משלו, והוא בהחלט יכול להיות נשיא שיסתכן בהפסד הכהונה שלו ובלבד שלא להפוך לווסאל של מדינה שקיימת בחסדיה של ארה"ב. בחרחור המלחמה הבלתי פוסק שלו, הופך נתניהו את הממשל האמריקאי לשונא, הופך את התמיכה בישראל מעניין דו מפלגתי לעניין של הימין הדתי הפסיכי שמתגלם היום במפלגה הרפובליקנית. בפעולותיו לחיסול הדמוקרטיה הישראלית, הוא עוזר לליברלים האמריקאים להבין שישראל איננה מדינה-אחות, ואם הוא ינסה לגרור את ארה"ב למלחמה שרוב מוחלט מהציבור – פה ושם – לא רוצה בה, הוא סולל את הדרך להבנה כלל-אמריקאית שישראל היא נטל מיותר, בעל ברית בוגדני שמקבל ממנה כסף, מודיעין וציוד צבאי, אבל ברגע המבחן מנסה לגרור אותה למלחמה מיותרת למרות כל הפצרותיה. נתניהו, בקיצור, עומד לסייע לאמריקנים להבין שישראל היא מקבילה של פקיסטן.

היופי, מבחינת נתניהו, הוא שהוא יוכל להציג כל תוצאה של מלחמה, כל זמן שהיא פחות מחורבן גרעיני של מדינת ישראל, כהצלחה. מצד שני, כרגע הוא לא יכול להגיע לבחירות: אם אחרי כל הטררם הזה, הוא יילך לבחירות בלי לתקוף את איראן, הוא ייחשב על ידי העולם לנמר של נייר ועל ידי הבוחרים שלו לרכרוכי. בחירות אחרי גזירות כלכליות גם הן תהיינה בעייתיות מבחינתו: אין תחום שבו נתניהו פגיע כמו התחום הכלכלי. אחרי ששימש שר אוצר, הוא ריסק את הליכוד ל-12 מנדטים. שורה של פרשנים דיווחו השבוע שהוא מנסה לדרוש מהשותפות שלו לקואליציה לקבל את התקציב על גזירותיו, ללא דיון – דרישה מדהימה בחוצפתה, שספק אם יש לה אח ורע בישראל – או שהוא מאיים לצאת לבחירות. יציאה למלחמה פותרת אותו מהמלכוד הזה ומאפשרת לו לשחק בלהיות צ'רצ'יל. על חשבוננו ועל חשבון חלק ניכר מתושבי המזרח התיכון, יש לציין.

בדרך, כמובן, יאיץ נתניהו את תהליכי חורבנה של ישראל. זכרו: כשהמטוסים הראשונים ימריאו, דעת הקהל תתהפך. הישראלים ילכו אחרי הצליל שמלווה את כל ההיסטוריה האנושית, תופי מלחמה, וישכחו את העובדה שהם התנגדו לה לפני שהתחילה – וירדפו את אלו שימשיכו להתנגד לה. התבונה תכונה בגידה; המתינות תכונה פחדנות; חמום המוח יכונה נאמן תמיד, והמדבר נגדו – ייחשד .

כשזה יקרה, ספק אם העובדה שגמדים כמו חוטובלי, לוין, רגב, אלקין, שאמה לאמה דינג דונג הכהן, אקוניס ואחרים עודדו אותו מאחור תעזור לו, או לנו, יותר מדי.

ועוד דבר אחד: עיריית תל אביב הודיעה שתאפשר שימוש באופניים של שירות תל אופן בחג האופניים הקרוב, המוכר גם כיום כיפור. מיד קפץ עליה רוגזו של שר התחבורה, ישראל כץ, והוא הודיע שאם העיריה תממש את כוונתה, הוא יפסיק את התקצוב של משרדו לשירות. כלומר, שר התחבורה הודיע שאם עיר בישראל תאפשר לתושביה גישה לתחבורה ביום שבו כל שירותי התחבורה מושבתים, הוא יתנקם בה. איך לומר, זו לא בדיוק הצורה המקובלת שבה פועל שר תחבורה. כשמוסיפים את העובדה שמשרד התחבורה כלל לא מממן את הפרויקט, כץ יוצא לא רק שר שפועל נגד מהות תפקידו, אלא גם אידיוט. אבל זה בסדר: לכץ כלל לא אכפת משירותי התחבורה שלכם. הוא רק רוצה את הקולות של חובשי הכיפות בפריימריז שלו.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)