החברים של ג'ורג'

בוגי "משה" יעלון, האיש והתולעים, הוא אחד האנשים המאוסים והמסוכנים ביותר שנמצאים היום בהנהגת ישראל. מזה שנים, מאז ששימש כסגן רמטכ"ל ורמטכ"ל שהיה הכושל ביותר בהגנה על ישראלים – מספר שיא של ישראלים נהרג כתוצאה מפעולות טרור בזמן שהחזיק בשני תפקידים אלה – הוא מטפח ארשת כפולה של אדם ישר במאורת נחשים. הבעיה היא שיעלון, שהתפרסם כשאמר לאחר שכהונתו כרמטכ"ל לא הוארכה שהוא הולך בקריה עם נעליים גבוהות "בגלל הנחשים", הוא מגדולי הנחשים שפעלו כאן אי פעם.

כשהיה רמטכ"ל, נזכיר, הוא חתר תחת הממשלה שלה היה כפוף. שר הבטחון בן אליעזר הורה על הסרת מאחזים, ובדיוק אז הודיע בוגי שהתנחלויות חיוניות לבטחון ישראל. התוצאה היתה פארסה, סירוב פקודה שקט של הצבא. ראש הממשלה שרון הורה על ההתנתקות – והיה צריך להתמודד עם הרמטכ"ל שלו, שטען שהסרת התנחלויות היא "רוח גבית לאויב". בוגי, כמובן, טען שמדובר בעצה מקצועית ולא בחריגה בוטה לתחום הפוליטי. הוא מעדיף שנשכח שאת העצה הזו הוא השמיע לא בפורום מטכ"ל אלא בפורום של רבנים, כשכבר חשב על הקריירה הפוליטית שלו. ואם זה לא היה מספיק, יעלון ניסה לסחוט משרון שנה רביעית ואיים להתפטר תוך כדי ההתנתקות אם לא יקבל אותה. למותר לציין שיעלון, שכיום מיילל מעל כל גג שההתנתקות היתה אסון, ידע היטב שאם יקבל את השנה הרביעית, הוא גם יידרש לבצע אותה. כנראה שזה לא הפריע לו כל כך אז.

עם ההודעה על הפסקת תפקידו, תקף יעלון את הממשלה בוועדת החוץ והבטחון, ואחר כך – עדיין במדים! – אמר ש"נזק נגרם לצבא על ידי פוליטיקאים, שרואים בי איום". כלומר, האשים את הדרג הפוליטי הממונה עליו בפגיעה בבטחון המדינה, כי לא רצה להמשיך את כהונתו. למה הוא לא הודח מיד, לשרון ומופז הפתרונים.

אבל הוא לא הודח, והמשיך להפיץ ארס. בעקבות מלחמת לבנון השניה, שהוא היה אחראי מרכזי לכשלון בה בשל הפיכתו את צה"ל לצבא בט"ש, הוא תקף את הרמטכ"ל שהחליף אותו בתפקידו, דן חלוץ, האשים אותו בשחיתות, ואמר שאם רק היו נותנים לו, או הו מה היה קורה לחיזבאללה. היו בישראל מלחמות גנרלים, אבל כזה דבר עוד לא היה. הנחש, יודע שההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר, הכיש קודם – וצבע בהתאם את דעת הקהל.

היום הכיש יעלון שוב. הוא אמר שבביצוע ההשתלטות על המרמרה "היו תקלות". אין ספק. אבל, הוא אומר לנו, "אני התרעתי על כך כבר לפני האירוע." לעצור את המדפסות!

בוגי יעלון היה ראש הממשלה בפועל במהלך הקרב על המרמרה; הוא החליף את נתניהו, שהיה בקנדה. בוגי קיבל כל עדכון. אם הוא חשב מלכתחילה ש"יש תקלות" בנוהל הקרב המיועד, ולא עשה שום דבר בנידון אלא הורה להמשיך בו, הוא אשם מרכזי בכל מה שקרה. אבל הוא יודע שאף אחד לא ירחיק ללכת ויזכור את זה: הוא, בהתכוננו לוועדת חקירה, מכין לעצמו את האליבי כבר עכשיו – וכמו במלחמת לבנון, על ידי תקיפת אנשים אחרים. עכשיו הוא יוצר את האווירה הציבורית שהוא רגיל אליה: הגיבור הצדקן, זה שהזהיר אבל לא הקשיבו לו, והוא עצמו – מה הוא כבר הוא יכול לעשות? הוא רק רמטכ"ל, רק ראש ממשלה בפועל, לא נותר לו אלא לשחק – בדיעבד! – את תפקיד קסנדרה. בזמן אמת, ידיו כבולות. הוא לא יכול לעשות כלום.

ככה זה. ככה מתכוון יעלון לשרוד עוד ועדת חקירה. והאנשים שהוא משאיר אחריו, מוכשים בצד הדרך? הם היו צריכים לנעול נעליים גבוהות.

(יוסי גורביץ)