החברים של ג'ורג'

שלושה עובדי אל על הגישו תלונה, משום שלדבריהם הם מופלים בעבודתם על רקע דתי. הכיצד? ובכן, השלושה מאמינים בחבר הדמיוני העונה לשם יהוה, וכתוצאה מהשגיון ×”×–×” – הנפוץ, למרבה הצער – הם מתעקשים שאסור להם לעבוד בשבת.

שזה כמובן לגיטימי. אז מה הבעיה? אה! הם טוענים שכתוצאה מכך הם מקבלים פחות משמרות עבודה, דבר שלדבריהם הוא פגיעה בזכויותיהם. לטענתם, מנהל המשמרות אמר להם ש"כשתפסיקו להיות דתיים ולשמור על השבת, נדבר על משמרות", דבר שהזכיר לאיש הוועד שלהם "זיכרונות לא נעימים על דברים שהוטחו ביהודים בתקופותיה האפלות של אירופה, במיוחד לפני השואה". נו, מי לא ראה את זה בא? השואה הופיעה בדיוק במקום הקבוע שלה: בפסקה השלישית של הסיפור.

כמה הערות. קודם כל, אני מתקשה להאמין שהמנהל שלהם אמר להם "תפסיקו להיות דתיים ולשמור על השבת". זה מריח יותר מדי מספרות פנים-מגזרית. שנית, עם כל הכבוד, ויש מעט מאד, הבחירה לעבוד במשמרות – דבר שמצריך, כמעט בכל מקום, עבודה בשבת – היא בחירה שלהם. אם אמונתם חשובה להם, הם יודעים שצריך להקריב בשבילה דברים.

אבל לא: יהודים אורתודוקסים משוכנעים שהעולם חייב להם. הם הפכו את עצמם לנכים – הם ולא מלאך, הם ולא שרף, הם ולא Sky Daddy, המכונה במקומותינו "אבינו שבשמים" – והם אלה שצריכים לשאת בתוצאות. בפועל, מה שקורה הוא שהם דופקים את האנשים שעובדים איתם.

איך? בכלל לא מסובך. אם יש x אנשים ו-y משמרות סופ"ש, שאף אחד לא רוצה לעשות, ויש שלושה אנשים שלא מוכנים בשום מקרה לשאת בנטל אבל גם לא מוכנים ללכת לחפש עבודה אחרת, המשמעות היא שכל העובדים הלא אורתודוקסים טוחנים יותר שבתות. אם יש כאן מישהו מקופח, אלה העובדים החילונים: הם אלה שצריכים לשאת בנטל האמונה של אחרים.

עכשיו, אילו הייתי מאמין בכנות אמונתם של השלושה, הייתי נוזף בהם על כך שהם מחטיאים את אחיהם, וגורמים להם ליותר חילולי שבת. אבל יש לי ספקות. למה? בגלל יובל פרייליך.

זוכרים את יובל פרייליך? לפני שנה וחצי הוא – או, ליתר דיוק, אביו – תבע את איגוד הסיף הישראלי בטענה שהוא לא יכול להשתתף בתחרויות שנערכות בשבת ושעל כן חובה למצוא לו תאריך אחר. איגוד הסיף טען בתגובה ששבת, מהיותה יום שבתון, היא היום הנוח ביותר מבחינת רוב מוחלט של המשתתפים. בג"צ פסק לטובת הילד.

וראה זה פלא, בתחילת החודש שעבר נאלץ פרויליך להתמודד בתחרות בחו"ל, שם אף אחד לא התרשם מהנכות שכפה על עצמו ולא היה מוכן לטרטר עשרות אנשים אחרים כדי להפוך את החיים שלו לקלים יותר. אז מה קרה? האם פרוייליך, יהודי גאה, הודיע שיהדות פירושה גם קורבנות, ושהוראותיו של מלך מלכי המלכים חשובות יותר מאיזו אליפות? האם הוא קידש שם שמיים ברבים?

כמובן שלא. הוא הלך לשחק, בשבת, נלחם היטב – וחזר הביתה עם מדליה. במקומו, הייתי מסיק מזה משהו על קיומו של אלוהים ועל העונשים שהוא מטיח במפירי דברו. למעשה, אם הייתי מאמין ביהוה, הייתי נחרד מהמחשבה על העונש הצפוי לנושאי שמו לשווא.

המסקנה שלי היא שיהודים גאים הם בריונים שמנסים לכפות אנשים לציית למשוגותיהם – ושעמידה תקיפה נגדם, כמו זו של השופטים באזרבייג'אן, תועיל גם לנו וגם להם. לנו, כי החגיגה על חשבוננו תסתיים; להם, כי היא תאלץ אותם להרהר באפשרות שאמונה דתית אין פירושה רק פריבילגיות.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו כמה תרומות בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לכל התורמים.

(יוסי גורביץ)