החברים של ג'ורג'

ראי, אדמה: שלוש הערות על פרשת אסף רמון

ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאד:

פרחי פרחים בך טמנו רעננים ובהוד,

אשר נשקתם השמש מנשיקתה ראשונה…

הא לך הטובים בבנינו, נוער טהור חלומות,

ברי לבב, נקיי כפיים, טרם חלאת אדמות,

וארג יומם עודו שתי, ארג תקוות יום יבוא,

אין לנו טובים מכל אלה. את, הראית? ואיפה?

שאול טשרניחובסקי

ההיסטריה: אתמול התרסק מטוסו של סרן אסף רמון בהרי חברון, הוא נספה בתאונה, והמדינה נאחזה היסטריה. הנשיא דיבר, ראש הממשלה קשקש (על כך מיד), שר החינוך הורה להקדיש שיעור ל"משפחת רמון", "ידיעות" הקדיש לנושא הזה 18 עמודים, בכללם כפולת האמצע, ושורה ארוכה של בעלי טור הודיעו לנו שאסף רמון "הוא הילד של כולנו".

אבל הוא לא. הוא בנם של אילן ורונה רמון. ואחרי שהחגיגה התקשורתית המחליאה הזו – שבשיאה הגיעו הכתבים לבית משפחת רמון לפני הקצינים שהודיעו על המוות – תמצה את עצמה, רונה רמון תשאר לבדה. ידידיה יתמכו בה, כפי שתמכו קודם לכן, אבל כל אהדת הציבור המתוזמרת הזו תתאדה. היא תמיד מתאדה, רק כדי להתגבש שוב ביום הזכרון לחללי צה"ל, לשם מירוק מצפון הציבור.

כל הבכי והנהי הזה לא במקומו. חיילים אינם אמורים לבכות, לא בפומבי בכל מקרה. הרמטכ"ל דן שומרון עוד העז לנזוף בחיילים שבכו בפומבי; אחריו זו כבר הפכה להיות נורמה. גם ההתבהמות התקשורתית – המרוץ המטורף אחרי תמונת ההתמוטטות של האלמנה הטריה/הבן שזה עתה שכל את אביו/ האחות שאיבדה את אחיה, מרוץ שאנחנו מכירים היטב מכל מקרה מוות של דמות בעלת שמץ עניין ציבורי – כבר יצאה לחלוטין מכל שליטה. עורכים וצלמים מפחדים שמישהו יגיע אל הסקופ הענק הזה לפניהם, והתוצאה היא צלילה עמוקה לביבים. לעזאזל, תנו למתחרה שלכם לצלם אדם אחר בכאבו – היו אתם מעל זה. ותרו לו על הסקופ הזה, ושיהיה לו לעורכי דין. אף עורך, כמובן, לא יעז לעצור את המרוץ – כי הדמוס רוצה את התמונות האלה. הוא מסניף אותן. הן צורה ענוגה של קתרזיס מרחוק: להרגיש את אסונו של אחר בלי באמת לגעת בו. די כבר. מספיק עם ההתיילדות הזו.

התקשורת לא לבד בבזיון הזה. הידיעה על זהותו של הטייס הודלפה כמעט בוודאות מהצבא – פרמדיקים, כתבים וצלמים ידעו שנפל מטוס, ואולי גם יכלו למצוא אותו, אבל הם לא ידעו את זהות הטייס – והצבא התייחס לסרן רמון כאילו היה גנרל עתיר תהילה שנפל בקרב. זה לא המצב. הוא היה צעיר שזה עתה סיים את קורס הטייס שלו. הוא לא שונה מכל חייל גולני שנפל בקרב מול החיזבאללה או חמאס – או, לצורך העניין, מכל שק"מיסט שנורה למוות בשל המדים שאולץ ללבוש. התרגלנו שהצבא רואה בקציניו הבכירים אצולה – בניגוד לסתם חיילים מן השורה, למשל, יש להם מאבטחים – אבל כאן היא הורחבה באופן חמור. מה צריכים לחשוב חיילי השדה, שיודעים היטב איזה הבדל יהיה בין לווייתם ובין לווייתו?

הבורות: ראש ממשלתנו היקר – ההוא שראה חיילים בריטים בירושלים ושנסע בנגמ"ש עם שרון וברק במלחמת יום כיפור, וגם העריך מאד את העצות שנתן לו השר רחבעם זאבי, לפני ששקל ברצינות הצעה להיות שר האוצר של איטליה – נוטה לעתים קרובות לקונן על מצב החינוך בארצנו, ואומר שצריך לחנך את הנוער ליותר ערכים, בעיקר תנ"ך, כנראה כדי שלא ישכחו מה זה להיות יהודי.

ובכן, ראש ממשלתנו הלז התראיין הבוקר לגלי צה"ל בעקבות האירוע, ואמר שכאשר שמע את הידיעה על התרסקותו של סרן רמון במטוסו, התגובה הראשונה שלו היתה "ציטוט מקינת דוד על יהונתן: 'הצבי ישראל, איך נפלו גיבורים במרומים".

להלן הנוסח המקובל של קינת יהונתן: "הצבי ישראל, על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים. אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון, פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים", וכן הלאה. הביטוי "איך נפלו גיבורים" מופיע פעמיים נוספות, פעם אחת כשמצורפת לו הקינה "ויאבדו כלי מלחמה", אבל המילה "במרומים", שנתניהו מצא כל כך מועילה לתיאור האירוע, איננה מופיעה שם. אולי הוא התבלבל עם "איך נפלת משמים, הלל בן שחר". קורה.

תפקיד ראש הממשלה הוא, גם, תפקיד ייצוגי. אם נתניהו לא מסוגל לצטט כיאות את התנ"ך, יואיל נא ויימנע מכך. ואם דובר בשבועות האחרונים על חוסר תפקודה של לשכת נתניהו, הנה עוד דוגמא לכך. גם אם נתניהו לא זכר היטב את הקינה, מישהו היה צריך לוודא שהוא שינן את החלקים הרלוונטיים.

(תודה לאיה מרקביץ' על ההפניה.)

הטרגדיה: ואחרי שהעיתונאים יסגרו את הלאפטופים והצלמים יקפלו את חצובותיהם, מישהו בצה"ל יצטרך לחשוב שוב ברצינות על נושא שירותם של חיילים שהוריהם או אחיהם נפלו. לא אנושי להתיר את הבחירה הזו בידי אמם.

אפשר לאסור על חיילים כאלה לשרת בתפקידים קרביים, אבל זו תהיה פגיעה ניכרת בזכויותיהם, במדינה שהסטטוס בה נשען בין השאר על מקום שירותו של אדם. הפתרון הקשה אך הראוי הוא להניח להם לבחור בעצמם האם להתנדב ליחידות קרביות או לא – ולהמנע מלגייס אותם ליחידות כאלה בכפיה. בשום פנים אין להותיר עוד אמהות במצבה של רונה רמון, מצב שבו היא תחיה לשארית חייה עם השאלה מה היה קורה אילו סירבה לאשר לבנה לסכן את חייו. אין שום סיבה להעמיד ולו אם נוספת אחת במבחן כזה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • פסטיבל רמון כל כך מטופש שחבל שבכלל מצאת לנכון להתייחס אליו ברצינות, מטרה קלה מידי.

    ולגבי הפסקה האחרונה – מידי פעם יש לך כאלה התפלקויות מביכות, שאני מעדיף להעמיד פנים שהיא פשוט לא שם.

    • ygurvitz

      נמק, הרחב, פרט?

      • או ששואלים את כל האמהות אם הן מסכימות שבנן ישרת בקרבי, או שלא שואלים את כל האמהות.

        • א.ה.

          נראה לי שלא הבנת – יוסי התייחס למצב הקיים. כיום, לפי הנוהל, אם שכולה נשאלת האם לאפשר לבנה שירות קרבי.

          את התלונות הפנה למדינה, לא ליוסי.

      • ג'ו

        נותנים להם לבחור בעצמם היכן לשרת, ברירת המחדל של הצבא היא שן למשפחה שכולה לא משרת ביחידות קדמיות, אלא אם הוא מגיש בקשה מיוחדת בנוסף לאישור ההורים, לכן לא ברור כלל המשפט

        "… הראוי הוא להניח להם לבחור בעצמם האם להתנדב ליחידות קרביות או לא – ולהמנע מלגייס אותם ליחידות כאלה בכפיה."

        • א.ה.

          מה שיוסי אומר הוא שצריך להשאיר את הבחירה בידי הבחור בלבד, ללא דרישה לאישור ההורה, על מנת שההורה לא יעמוד במצב בו הוא המכריע בנושא.

          • ג'ו

            טוב, זה לא היה ברור.

  • לא הבנתי למה חיילים לא אמורים לבכות. לפעמים יש להם סיבות טובות מאד להיות עצובים.

    • אלכס ז.

      אין בעיה שיבכו, אבל לא בפומבי, ובמיוחד לא מול התקשורת. כשהם במדים הם מייצגים משהו מלבד את עצמם.

      • נו, אז זה שהם אנושיים מבייש את הצבא והמדינה?

        אני לא מדבר על חיילים שבוכים כי מישהו תפס להם את המקום באוטובוס.

        • בוב גה"ז

          נראה אותך מפסיד בקרב על הכיסא לזקנות האימתניות של שעה 08:30 – אתה תילל כמו מינימום מפונה נווה דקלים.

      • אלכס ז.

        אפרופו "מייצגים משהו מלבד עצמם", את מי אתה מייצג מתחזה יקר?

  • שרון

    קודם כל – תיקון שגיאת כתיב – גנרל עטור תהילה (מלשון עיטור)

    דבר שני – לא כופים על אף אחד להתגייס ליחידה קרבית. זאת תמיד התנדבות. לפחות לפי מיטב ידיעתי.
    גם אם החייל מתנדב, עדיין נדרשת הסכמת האם במידה ויש שכול במשפחה.

    • נכון שזו במידה רבה התנדבות דה-פקטו – לא בעיה להתחמק משירות קרבי – אבל דה-יורה, אם הפרופיל שלך מתאים, ישבצו אותך ליחידה קרבית ואין לך מה להגיד בעניין.

    • דור

      כופים, כופים

    • איתמר

      להרחבת הידיעה, בעוד מבחר לא קטן של סוגי שירות קרביים הם התנדבותיים, כמו הסיירות, טייס, חובלים, צוללות ועוד כהנה וכהנה, שירות קרביהינו חובה לבעלי פרופיל מתאים. גולני, גבעתי, שריון, תותחנים, נ"מ, סטי"לים ועוד.

      • ש.ב

        שירות קרבי הוא חד משמעית לא התנדבותי, וגם לצאת ממנו זה לא בהכרח קל. לפעמים כן, לפעמים זה כרוך בהמון טרטור. לא כל מי שבא לקב"ן עם צנצנת נמלים מקבל את מבוקשו.

        יש יחידות התנדבותיות, שאליהן יש לבעלי פרופיל קרבי אינטרס להגיע כי אם לא יתנדבו אליהן יגיעו ליחידות קרביות פחות טובות והשירות יהיה פחות סימפטי. לדוגמא, מי שיכול לשרת על סטי"ל, כנראה יתנדב לשם כי האופציה האחרת היא תותחנים וכיו"ב.

    • הדס

      מניסיון (של ידיד שלי שבילה שלוש שנים בתותחנים) שירות קרבי הוא לא התנדבותי.

  • על איזה חיילים שלא אמורים לבכות אתה מדבר? התקשורת?

    ומחיילים שנלקחו לעבדות בכל מקרה אין זכות לבוא בדרישות כמו "אל תבכו – זה מוריד מהזקפה הלאומית".

  • כשהחיילים יתחילו לבכות

    יהיה שלום

  • MuyaMan

    שני דברים:

    1. נראה שהעיוות הזה של הציטוט תפס חזק, שימו לב לכותרת של דף הכתבות בנושא: http://news.walla.co.il/?w=//1573627
    (ציטוטים שגויים כאלה תמיד מעבירים בי צמרמורת, זה כמו הסטיקר של "שמור וזכור את יום השבת לקדשו, כי היא מקור הברכה", שהוא מופת לעילגות – משפט אחד שמצליח לצטט פסוק שלא קיים (והולחם משני מקורות שונים), תוך כדי החלפת המין מזכר לנקבה באמצע.)

    2. קצת מפליא שלא אמרת מילה על ציטוט נוסף של נתניהו בהקשר הזה (שמובא באותה כתבה שבה קראתי את הציטוט שהבאת: http://news.walla.co.il/?w=//1573633) – "הוא השמיד את מחנה המוות בעירק ואחר כך, כשהוא הלך לחלל, הוא לא שכח לקחת מזכרת מאותה טרגדיה איומה של השואה.". עירק 1981 היא גרמניה 1939?

    • ג'ו

      הקטע הזה שתנ"ך ששרד את אושוויץ נשרף כשלקחו אותו לחלל מצחיק אותי כל פעם מחדש.

      אגב, יש שם עוד ציטוט תמוה שנראה כמו גרסת אדלר לתנך

      "שהלכו אחר אהבתם לשחקים ועלו לשמיים במרכבות ברזל וירדו ארצה במרכבות האש."

      מישהו מזהה מאילו פסוקים נעשה הקופיפייסט פה?

    • ג'ו

      בנוסף:

      "אם ברצונך לצפות בסיקור הטרגדיה של משפחת רמון שלח 1 ב-SMS למספר 4343, ותוכל לצפות בווידאו מחדשות ערוץ 2"

      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3777134,00.html

    • MuyaMan

      אמרתי שני מקורות שונים? התכוונתי שלושה כמובן…

  • אלקבידיס

    אני שמח לשמוע על כמה אנשים שפויים שמתנגדים לאיוולת הזו, אני חטפתי שלל ביקורות על אטימות, ציניות, חוסר לב, וכו', על כך שניסתי ללא הואיל להעמיד את הדברים במקומם.

  • אני עדיין גורסת שזו פראפראזה ולא אידיוטיזם סטנדרטי.
    ביבי אהבל, אבל אפילו הוא לא היה מבלבל את אדמת הגלבוע הספוגה בדם עם יירוט אווירי ממוקד.

    נכון…?

  • דודי

    "הוא שראה חיילים בריטים בירושלים" – שוב?!

    http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=152

    דרוש כיול. קשה לי להאמין שאתה משקר ביודעין.

    • ג'ו

      העניין הוזכר בבלוג שלך לפחות ארבע פעמים, בחלק מהפעמים חזרת בך וקיבלת את גרסת התיקון של 7 ימים ובחלק הצבעת על המופרכות של אותו תיקון. למשל

      http://friendsofgeorge.blogli.co.il/archives/107

      " גרסת נתניהו, שדומה שגם “ידיעות” עומד מאחוריה, היא שהיתה כאן עריכה רשלנית במיוחד ושנתניהו דיבר על חיילים ישראלים שהתאמנו במתקן בריטי. זה מעלה את השאלה מדוע שאל בלום על יוני והחיילים הבריטים, או מדוע החליט נתניהו להדגיש שמדובר במתקן בריטי – איזה מתקן זה יהיה? ממלוכי? – אבל ניחא. "

      אני נוטה להאמין שביבי דיבר על חיילים בריטים, ומצד שני זה לא עד כדי כך חשוב.

      • דודי

        ידיעות כתב, שהם שגו בתמלול הראיון, והוא דיבר על חיילים שהתאמנו במתקן בריטי. אין שום סיבה בעולם להניח, שתיקון הטעות הזה של ידיעות היה שקרי. למה שעיתון יתנצל על טעות אם לא טעה?

        למה שביבי יציין שהחיילים התאמנו במתקן בריטי? כנראה כך התייחסו באותה תקופה, שלאחר קום המדינה, לאותו מתקן. זה לא משהו חריג במיוחד וגם לא טעות התמלול. מה שחריג זה ההיאחזות בשקר\טעות שצפה שוב ושוב.