החברים של ג'ורג'

המדינה היהודית מעדיפה אלימות

החוק שקיבלה הכנסת אמש מראה שוב כיצד ישראל בוחרת, מרצונה ובמודע, בהתקוממות אלימה נגדה

כנסת ישראל הצביעה אמש (ב’) בעד מאבק אלים פלסטיני. הכנסת קיבלה בקריאה שניה ושלישית את הצעת החוק של רועי “מי” פולקמן (כולנו) ובצלאל סמוטריץ’, שקובעת כי שר הפנים לא יאשר את כניסתו לארץ של אדם התומך בחרם על ישראל, כמשמעותו ב”חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם.” את הצעת החוק אפשר לקרוא כאן.

ההתייחסות לחוק החרם קריטית, כי כך הגניב הימין היהודי את איסור התמיכה בחרם על תוצרת ההתנחלויות לספר החוקים הישראלי. החוק, כזכור, חל לא רק על מדינת ישראל אלא על “אזור שבשליטתה”, אותו אזור שהפך לבעל כוח משיכה משל עצמו שהמדינה שלכאורה שולטת בו סובבת סביבו. במילים ברורות יותר, אם אתה קורא לחרם על ההתנחלויות ואתה לא אזרח ישראלי, לא תוכל להכנס “לאזור שבשליטת” ישראל.

וזו, בסופו של דבר, המטרה של החוק. אנשים שקוראים לחרם על ישראל, אחרי הכל, לא מנסים להגיע לישראל. הם מנסים להגיע לשטחים הפלסטיניים הכבושים; השטחים, שמתוקף העובדה שהם נשלטים על ידי הדיקטטורה הצבאית הישראלית, הכניסה אליהם מותרת רק ברצונו של הכובש.

זו לא הפעם הראשונה שישראל מפגינה את העובדה שהיא ספרטה קטנה ומסריחה. בשנת 2008, מנעה המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון בעיני עצמה את כניסתו של ההיסטוריון נורמן פינקלשטיין, בטענה המטומטמת שהוא מהווה סיכון בטחוני. בשנת 2010, מנעו המנגנונים שלנו את כניסתו של הליצן הספרדי איוון פראדו, שרצה לארגן פסטיבל ליצנים ברמאללה. באותה השנה, מנעה ישראל את כניסתו של נועם חומסקי לגדה המערבית. בשנת 2014, מנעו המנגנונים את כניסתו של אמן הקומיקס מקסימיליאן לה רוי.

אבל החלטת הכנסת אמש חורגת מגבולות צרות המוחין המקובלת, או ממסגרת הצנזורה על טקסטים שהפעילה ישראל ב”אזור” שבשליטתה עד הסכמי אוסלו. מה משמעותו של מאבק באמצעות חרם כנגד ישראל? משמעותו היא דחיה של השימוש באלימות. הבחירה בחרם היא בחירה מודעת בפעולה לא אלימה על פני מאבק אלים.

יש לכך סיבה טקטית טובה: מאבק אלים משחק לידיה של הדיקטטורה הצבאית. האלימות שהיא מסוגלת להפעיל גדולה עשרות מונים מהאלימות שמסוגלים הפלסטינים להפעיל, ואין לדיקטטורה כמעט שום מעצורים ביחס לטרור שהיא מפעילה – כל זמן שהיא יכולה לתרץ אותו באלימות פלסטינית, בלתי יעילה ככל שתהיה. איום הקסאמים, למשל, משמש כל כמה שנים כאצטלה לטבח של מאות מאזרחי רצועת עזה (על מדיניותה הכוללת של ישראל כלפי הרצועה, בתקווה בקרוב).

המאבק האלים הישראלי במאבק כלכלי איננו חדש. חלק מרכזי מהאינתיפאדה הראשונה היה מאבק כלכלי: שביתות כלליות וסירוב לרכוש מוצרים ישראלים. ישראל הגיבה באלימות ושלחה חמושים כדי לאלץ סוחרים לפתוח חנויות, ובאפיזודה טראגי-קומית אף הכריזה על עדר פרות של פלסטינים כסכנה לבטחון הלאומי. את ה”אינתיפאדה הלבנה”, ההפגנות העממיות בשורה של כפרים בגדה, כינתה הדיקטטורה “טרור עממי” ודיכאה אותה באש והרוגים.

אוכלוסיה כבושה ומדוכאת מתקוממת. זה הטבע האנושי, ומולו קצת קשה לטעון שהמתקוממים אינם קיימים, אינם בעצם עם, או שאיזה לורד בריטי ביטל פעם את זכויותיהם עד דור אחרון במשיכת קולמוס. ההתקוממות יכולה להיות שלווה או שהיא יכולה להיות אלימה; אתמול הבהירה הדיקטטורה הצבאית הישראלית – זו שאחד מבכיריה, מי שספר קלוריות לתושבי עזה, כבר הצהיר שהיא “לא טובה בגנדי” – שהיא בוחרת באלימות.

אז אנא, כשתגיע האלימות, אל תייללו. כשתדקרו ברחובות או תתפוצצו באוטובוסים – כל אחד מהמעשים האלה פשע מלחמה עד פשע נגד האנושות, ואף על פי כן הם יקרו, כי פשעי הדיקטטורה היומיומיים פשוט לא מגיעים לכותרות – זכרו שרועי פולקמן ובצלאל סמוטריץ’ חושבים שמותכם הוא מחיר מקובל כדי למנוע חרם על ההתנחלויות. הנציגים שבחרתם בחרו להעלות אתכם לקורבן. את התלונות נא להפנות אליהם.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • שלום ישראל

    חרם אינו תחליף לאלימות אלא סוג של אלימות. אין הבדל בין הצתת חנותו של מתחרה לבין הפצת שמועות עליו כדי שאף אחד לא יקנה ממנו.

    • Y.

      חרם אינו “סוג של אלימות“. אני הפסקתי לקנות בחנויות עם מחירים מנופחים או עם סחורה שפג תוקפה, ואמרתי כך לאחרים. אז זה “סוג של אלימות“? אני לא שובר ולא מכה.
      מי “מפיץ שמועות“? אלה שמועות שישראל שולטת בגדה? אלה שמועות שלתושביה הערביים אין זכויות הצבעה במדינה השולטת על חייהם?

      • שלום ישראל

        בענין "הפצת שמיעות עליו"-
        הנסוח המטעה שלי גרם לאי הבנה.
        עקב תגובתך החלפתי "הפצת שמיעות עליו" ב"החרמתו".
        מלכתחילה כל כוונתי היתה לצייר ציור ריאלי של אופן החרמה אפקטיבי, ולא לטעון שמוצרי המתנחלים מוחרמים בגלל שמועות.

      • שלום ישראל

        בענין "חרם צרכנים"-
        הוא לגיטימי רק מפני שלא נועד באמת להחרמתו של המוכר, הוא רק בטעות נקרא חרם. זאת זכותם של צרכנים לא לקנות מוצרים שמחיריהם מנופחים באופן נצלני, אבל חרם צרכנים שמטרתו להרוס את פרנסת המוכר בגלל שהוא נוהג במכוניתו בחסר זהירות הוא סוג של עשית דין עצמית ואסור.
        |
        http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/838/515.html?hp=1&cat=404&loc=5 מקור ראשון אריאל כהנא 07.10.16
        ביהמ"ש … העליון של מחוז אסטוריאס—בספרד … מצטרפת למספר החלטות דומות שקיבלו לאחרונה בתי משפט ב.. מדינה—ביטל החלטה של מועצת העיר חיחון —
        פסק… על סמך חקיקה חדשה … הכוללת .. איסורים מחמירים על אפליה, הסתה ואנטישמיות—: חרם על ישראל אינו חוקתי…
        ..[ בעקבות הצלחותיה של ].. מפלגת השמאל הרדיקלי פודמוס, הכוח העולה של הפוליטיקה הספרדית. החרמת ישראל היא אחד מהדגלים המרכזיים של המפלגה.

        • Y.

          “חרם מסחרי אמתי שמטרתו להרוס את פרנסת המוכר בגלל שהוא נוהג במכוניתו בחסר זהירות, למשל, הוא סוג של עשית דין עצמית שמותרת רק לפי חוקי הג'ונגל.“
          בסדר. ראשית, זו עדיין לא “אלימות“. שנית , אתה נותן בכוונה דוגמה של הפרה של מה בכך. מה אם המוכר פשע במשהו איום ואיכשהו התחמק מעונש? שלישית, בניגוד לחוקים נגד נהגים פרועים בתוך מדינה, אין אכיפת חוק בינלאומי שמסוגלת להעניש מדינה על עוונותיה. יש מלחמה, ויש חרם כלכלי, מה שמכונה סנקציות בדרך כלל; כאלה הוטלו על איראן ודומותיה.

          • שלום ישראל

            "אלימות"- היא לאו דוקא גופנית. כל תקיפה של הזולת שמזיקה לו, גם אם התוקף עושה זאת מסבות שמוצדקות בעיניו שלו ואף בעיניו של המחוקק, היא אלימות, לדעתי. למשל, כליאת עברינים היא מעשה כשר אבל אלים.
            בתגובתי הראשונה הדגשתי שחרם הורס פרנסה ולכן אינו שונה מהצתה של רכוש שמשמש לפרנסה, דבר שהוא ללא ספק בגדר "אלימות".
            האם חרם שונה מהצתה בכך שהוא בגדר אלימות חוקית? נראה לי שגם חרם אינו חוקי, אבל אין לי זמן להכנס לצד המשפטי (רק אזכיר שוב את פס"ד העליון במחוז בספרד) אלא אני מבחין פה בצד המוסרי.

          • שלום ישראל

            "נותן בכוונה דוגמה של הפרה של מה בכך"-
            הופתעתי לקרא זאת אחרי שמלכתחילה בחרתי בדוגמת הנהיגה הלא זהירה כי האמנתי שאין עליה מחלוקת שהיא עברה חמורה. בעיני נהיגה רשלנית קרובה לרצח.
            לצרך הבנת דעתי על לגיטימיות החרם אתה יכול להחליף את הדוגמה שנתתי בכל עברה חמורה אחרת כפי שתבחר, ואם תרצה שהדוגמה תהיה דומה יותר לנדון שלנו אז בחר משהו שיש חושבים אותו לעברה חמורה ואחרים חושבים אותו למוסרי, כי גם על הכבוש יש דעות שהוא מוסרי, אבל לא יהיה לי זמן לפרט זאת.
            כללו של דבר, המשפט הוא היסוד שמקיים את החברה התרבותית, לפיכך עשית דין עצמית מחריבה את החברה. אמנם, בשנים האחרונות התכהו החושים בענין זה עקב ההשפעה העקיפה של הדמוקרטיה על לבוי היצרים ושסוי קבוצות בני אדם אלה באלה, עד שעשית דין עצמית נעשתה כמעט נורמטיבית וענין אלאור אזריה ממחיש זאת.
            בענין הספציפי של הרס פרנסת מתנחלים, עשית דין עצמית ע"י צד אחד מהצדדים הנצים עלולה להכשיר עשית דין עצמית מצד אחר שלהם ולפתוח מעגל של נקמה הדדית מסלימה שתחילתו באלימות מסחרית, המשכו באלימות כלפי רכוש וסופו טבח הדדי.

            • Y.

              לא לקנות מוצרים מהשטחים, או מטיב–טעם, זה חוקי לגמרי. כשאתה מדבר על הרס פרנסה, עשיית דין עצמי, הסלמה, וכו׳ אתה מדבר על מעשים לא חוקיים, שבאמת יכולים להביא להסלמה (למשל, יריות על קיבוצים, עקירת עצי זית של כפרים ערביים.) אי אפשר להשוות.

          • שלום ישראל

            "אין אכיפת חוק בינלאומי שמסוגלת להעניש מדינה על עוונותיה… סנקציות … הוטלו על איראן ודומותיה."-
            |
            דוקא הסנקציות הבינ"ל שהוטלו מוכיחות שיש אכיפת חוק בינלאומי ובמסגרתה אפשר להעניש מדינה. אמנם, החלטת האכיפה תלויה באוכפי חק משוחדים משני הצדדים.
            |
            דוקא הסנקציות הבינ"ל שהוטלו מוכיחות שעשית דין עצמית פסולה אפילו כאשר מדינה עושה את הדין לעצמה, שהרי הן הוטלו, תמיד, ע"י מוסדות בינ"ל, משותפים למדינות רבות, שדנו בצדוק להן (אמנם, אני לא הייתי סומך על אוביקטיביות שלהם). ראיה מכאן שאומות העולם משתדלות לנהוג כבני תרבות, ולפחות להעמיד פנים שכאלה הן, ולא יעלה על דעתן להתיר סנקציות רק בגלל שלמנהיגי מדינה מסוימת יש בטחון עצמי במסקנתם המוסרית, ואם מדינה כך, הרי אדם פרטי, או קבוצת אנשים- על אחת כמה וכמה.
            אולי הם למדו לקח היסטורי: חניכי החנוך הנאצי היו משוכנעים שהשמדתם של בני העם של אויבי השלום מלידה, הפרזיטים מלידה ואויבים מלידה לתרבות הנאורה היא מעשה השמדה מוסרי שמציל את אירופה מגורמי המלחמות הנוראיות בה ומחורבנה הכלכלי והתרבותי.
            בהעדר דיון כנ"ל לצרך החלטה מה צודק, גם אתה אינך יכול לדעת שהנמוקים המוסריים שלך תקפים יותר משל הצד שכנגד.
            שים לב שמדינות הגוש האירופי, על אף שאינן אוביקטיביות כלפינו, נזהרו שלא לקבל החלטה להחרים את מוצרי ההתנחלויות אלא החליטו לצין את מקורם של המוצרים על אריזותיהם כדי לאפשר לכל צרכן, כפרט, לקבל החלטה עצמאית אם לקנותם (וזה לגיטימי גם בארץ כי החלטה עצמאית אינה חרם).
            |
            עצם כוונתך להסתמך על מה שנראה לך כצדק בינ"ל שמנוגד לצדק בעיניהם של נבחרי (ושופטי) הצבור הישראלי ועדיף עליו, יש בה טעם, בכוונתך, רק אם המחויבות שלך למסקנותיהם של בני עמים אחרים גדולה ממחויבותך למסקנותיהם של בני עמך. זאת שאלה של נאמנות: "הלנו אתה אם לצרינו?".

            • Y.

              המחויבות שלי היא למוסר ולהגינות האנושית. אני לא תולה את זה במה שאומרים בני עמים אחרים. לנו אני ולא לצרינו, אלא שאני רואה את צרינו כאחרים משלך.

              אני אזכיר לך גם שאונג סאן סו צ׳י, כשהיתה במעצר בית, קראה לחרם גם מדיני (מסחר) וגם פרטי (תיירות) על בורמה, במטרה להטיל לחץ על משטרה הרודני. החרם הופעל, ובלחצו הוכרזו בחירות.

              עכשו, אני מנסה להבין אותך: “החלטה עצמאית אינה חרם.“ סנקציות של מדינות בהחלטה בינלאומית הן לגיטימיות. אבל חרם מאורגן של יותר מאיש אבל פחות מגוש מדינות הוא אי–מוסרי? אני לא מבין את ההיגיון בזה.

        • גיל ב'

          ומה הדין אם אני מחרים את "טיב טעם" ולא קונה שם גם קופסת גפרורים כי הם מוכרים מוצרים לא כשרים? האם זה חרם לגיטימי? אני לא רוצה להוריד מחירים אלא להשפיע על מדיניות הרשת. אני מניח שבעיניך חרם כזה הוא חסר טעם ולא יתקיים אבל המציאות מראה שזה לא המצב. כמה אנשים דתיים נכנסים ל"טיב טעם"? מה לדעתך יקרה לכרזת פרסומת של "טיב טעם" שתתלה במאה שערים או בני ברק, אפילו כזאת שלא תראה שום מוצר "בעייתי"?

          רק שאתה אפילו לא חושב על זה בתור חרם. בעיניך זה מובן מאליו.

          • שלום ישראל

            "ומה הדין אם אני מחרים את "טיב טעם" …להשפיע על מדיניות הרשת" – אני לא נכנס לשאלה הזאת כי היא מחוץ לתחום הדיון פה כי היא לא על חרם אלא היא על החלטה פרטית שאתה מכנה בטעות "חרם". החלטה פרטית, אפילו של רבבת אנשים, לא לאכול במסעדה מסוימת כי המלצריות שם מכוערות איננה חרם, זה משהו אחר. לא על דבר כזה כתבתי שלא יתקים אלא על מה שמכונה בטעות חרם צרכנים להורדת מחיר כשהמחיר אינו מנופח.
            "חרם" – מארגן את הצבור לפעולה משותפת לפגיעה פסולה במוחרם או לחסולו והיא מאימת על הפרט שאינו משתף פעולה עם הצבור המחרים בתחושה לא נוחה לפרט שהוא חריג ומכשיל את הכלל. ולפני שאתה מגיב לי: כן. יש תופעה כזאת בצבור החרדי, והיא אינה מתישבת עם הנורמות של צבור נאור.

            • גיל ב'

              כן, ממש, "החלטה פרטית". אין כאן שום החלטה פרטית וברור לך מה יקרה לאברך מבני ברק שמישהו יראה אותו קונה תרסיס לטיהור אוויר ב"טיב טעם". יש כאן חרם מאורגן כולל גופים שאוכפים אותו באלימות שזה הרבה יותר מכל מארגן חרם שמאלי.

  • Gilad Hablani

    נו וכל הדיבור המתריס והמתסיס של ח"כ ושרים, כמו נאום העמות של אורן חזן. לא סתם ממלאים את האוויר במילים, הם לא סתם רוצים בלגאן וחוגגים כל פיגוע, הם יודעים מה טוב להם.

  • Shimi

    "זכרו ש….", "אל תייללו…", "את התלונות להפנות…."
    תגיד אתה רציני ? הניסוחים הללו נכתבו כאילו לקהל מדומיין של מאות אלפים, אבל אם לא שמת לב, הבלוג כמו הדמוקרטיה בישראל הלך והתדרדר בגלל הורדת תדירות דרסטית. אינדקציה פשוטה לטענה זו היא לפי כמות התגובות והדיונים המתפתחים בתגובה לפוסט, אם לא שמת לב אז מדיונים של עשרות תגובות בעבר הנפח ירד לבודדות, כלומר בקושי נכנסים כבר לפה,הפניות הנ"ל נקראו ע"י כמה עשרות אנשים במקרה הטוב, אפילו המגיבים הימנים נטשו.

    • ygurvitz

      אני כותב למי שקורא. יותר מזה אני באמת לא יכול לעשות. אם הנקודה שלך היא שאני צריך לכתוב יותר, אני לא יודע אם אני יכול לעשות את זה.

  • אישרגיל

    החרם הוא לא נגד ההתנחלויות. החרם הוא נגד החברה הישראלית כולה, לא משנה איפה אנחנו גרים. המטרה של החרם היא לרסק את החברה הישראלית ולהוריד אותה על ברכיה עד שתסכים לקבל את הדרישות הפלסטיניות כולן, שזה כולל את זכות השיבה, מה שיביא לביטול קיומה של מדינת ישראל ולריסוק החברה הישראלית.
    כמו כן מי שנפגע לראשונה מהחרם הם האנשים והעובדים הפשוטים. מצחיק שמי שבוכה על ענישה קולקטיבית ברצועת עזה הולך ומנפנף בחרם על ישראל בתור משהו צודק.

    החרם לא פחות אלים מהטרור הפלסטיני.

    • ygurvitz

      אתה טוען שסירוב לקנות תוצרת התנחלויות הוא אלים כמו פיגוע בדיסקוטק? זו טענה…. משונה. יש התעקשות פלסטינית על עמדותיהם שאיננה "אלימה"?

    • Y.

      החרם של אירגון מיועד (ע“פ ויקיפדיה) ל–“א) סוף לכיבוש וקולוניזציה של אדמות ערביות, וכמו כן הריסה של החומה. ב) הכרה ישראלית בזכויות הבסיסיות של האזרחים הערבים הפלסטיניים של ישראל, עד כדי שוויון מלא. ג) כיבוד, הגנה וקידום ישראליים של זכויות הפליטים הפלסטיניים לשוב לבתיהם, כפי שהוחלט בהחלטת העצרת הכללית של האו"ם 194."

      החלק הראשון הוא כן, בדיוק, “חרם נגד ההתנחלויות.“ החלק השני קורא פשוט להחלת חוקי השוויון שכבר קיימים. בחלק השלישי לא דורשים את זכות השיבה לפליטים בקול מלא, רק לקחת את הרעיון ברצינות. וזה רק BDS, יש תנועות אחרות שדורשות פחות. אם אתה אומר ש“החרם לא פחות אלים מהטרור הפלסטיני“ אולי כבר שכחת את הפיגועים ההמוניים, שהרגו אלפי ישראלים ופצעו קשות עוד הרבה יותר, וגרמו אולי קצת יותר סבל מחוסר השקעה ב“סודהסטרים“.

      ישראל היא דמוקרטיה, ואתה באה אחריות. אם רוב האנשים הצביעו שוב ושוב לממשלות ימניות למרות שידעו בדיוק מה השפעת מדיניותן על האוכלוסיה הפלסטינית, הם נושאים באחריות למעשי מדינתם. בעזה היו בחירות, אך עכשו יש דיקטטורה. באיראן, אגב, כמו בארץ, אלה היו “האנשים והעובדים הפשוטים“, הדתיים, ואנשי הפריפריה שהצביעו ברוב מכריע בעד שמרנים כמו אחמדינג׳אד, והם היו אלה שהכי סבלו מהסנקציות הבינלאומיות.

      • אישרגיל

        ה BDS הוא המנוע המרכזי מאחורי החרם. הBDS אכן דורשים את זכות השיבה, מה שיביא לסופה של מדינת ישראל ופירוק החברה הישראלית. סעיף ג' שצוטטת קורא במפורש לקדם את זכות השיבה ע"פ החלטה מס' 194 וסעיף ב' למעשה גם מדבר על כך, שכן הכרה ב"שוויון מלא" הוא למעשה רמיזה על ביטול האופי היהודי של המדינה, וכנראה החלפתו באופי ערבי ("פלסטיני"). סעיף א' מדבר על "סוף הכיבוש והקולוניזציה", אבל אי אפשר אפילו לדעת אם מדובר פה על הגדה המערבית או על ישראל כולה ואפשר לנחש שמדובר פה על ישראל כולה.
        במילים אחרות התאבון של ה BDS לא מוגבל להתנחלויות, שכן לפי ה BDS כולנו גרים בהתנחלויות, בין אם הם בגליל, בנגב או בגוש-דן.

        ודאי שאני זוכר את הפיגועים ההמוניים, אבל אם החרם של ה BDS ודומיהם היה מצליח, הכלכלה הישראלית הייתה מתמוטטת, אנשים רבים היו מאבדים את עבודתם, זה היה יוצר מצב של חוסר שליטה וחוסר אונים בקרב האוכלוסיה, דבר שהיה במהרה מתדרדר לאלימות ולכאוס ועלול להתפתח למלחמה דתית-אתנית נוראית ומכוערת נוסח "האביב הערבי".
        אז כן ה BDS לא שונה בהרבה מהטרור הפלסטיני, ואולי אפילו גרוע ממנו.

        • Shimi

          אם רוב הישראלים מעלים פעם אחר פעם ממשלות ימין (המערך הוא גם ימין) המסרבות לסיים את הכיבוש, אז במה הם שונים משאר המתנחלים ? על בחירות בחיים יש לשלם, ישראל ואוכלוסית הבוחרים הימנית ברובה, מתחמקת מתשלום על בחירותיה על ידי מערך אדיר של הטעיה והתקרבנות ותחמנות דחיינית, בתקשורת העולמית, לא עוד. טראמפ ההזוי הוא אפיזודה חולפת שמסופקני אם ישלים קדנציה אחת, בקולג'ים ובאוניברסיטאות בארה"ב ואירופה גדל הדור הבא של הפוליטיקאים, וישראל הימנית מוקצית שם מחמת מיאוס, כשהם יגיעו לעמדות בשלטון בעוד שנים ספורות, המצב ישתנה מקצה לקצה, הם כבר מכירים את השטיקים של ביבי ושאר תחמני הימין, ולהם יהיה הרבה יותר קל לנתק לחתוך את חבל הטבור ממנו ישראל ניזונה. חרם על כל ישראל יציל אותה מעצמה לפני שתשקע באבדון שהימין גורר אליו

          • שלום ישראל

            "על בחירות בחיים יש לשלם …ואוכלוסית הבוחרים הימנית ברובה, מתחמקת מתשלום על בחירותיה"- האם זאת מובאה מ"תורת המלך"? בכל אופן זה נראה כך.

          • Meni Zehavi

            גם אם חרם "יציל את ישראל", יש קושי עקרוני לישראלים לתמוך בחרם נגד החברה שבה הם חיים.
            לגבי הדור הבא של הפוליטיקאים הלומד כיום בקולג'ים, הוא לא יגיע לשלטון "בעוד שנים ספורות" אלא עוד משהו כמו 25-15 שנה. לא שזה עוזר למישהו, אבל חוסר היכולת של אנשים בעולמנו לא רק לתכנן דברים לפרקי זמן כאלה אלא לא להיות מודעים לקיומם מדאיג בפני עצמו.

            • Shimi

              החרם לא תלוי בתמיכת ישראלים, וחוצמזה לפעמים כדי שיהיה טוב, צריך שיהיה רע קודם.
              לגבי הדור הבא של הפוליטיקאים, בוא נעשה רגע חשבון: אובמה למשל הגיע לסנאט בגיל 36,
              ובגיל 48 הושבע כנשיא.
              BDS קיימת מ- 2005, ולפני כן לא היה וואקום.קורי רייצ'ל נרצחה ב- 2003, הפרו-פלסטיניות התגבשה אצלה אני מניח לפחות שנתיים שלוש קודם. כך שאם אנו מדברים על בציר 2000-2005 קיימת שכבה שכיום נמצאת בגילאי 36-30, בו אפשר כבר לאייש את הסנאט והקונגרס. להגיב להתקרבנות הדוחה של הקוזאק הנגזל שלום ישראל, אני מוותר.

              • Meni Zehavi

                ודאי שהחרם אינו תלוי בישראלים. כרגע הוא אינו מהווה איום ממשי אלא יותר הצגה, לשני הכיוונים. אבל יכול להיות יותר גרוע, ואם כלום לא ישתנה כאן, סביר להניח שיהיה יותר גרוע.
                אובמה היה חריג בהרבה מובנים, גם מבחינת התקדמות הקריירה שלו. אנשים, משום מה, אינם מבינים את זה. החבר'ה שנמצאים היום בקולג'ים הם בסביבות גיל 20, גג 25. אבל אפילו אלה שהם היום בני 35 לא יהפכה לשדרה המרכזית באליטה המערבית — פוליטית, עסקית, משפטית, אקדמית, וכו' — לפני עוד 15 שנה בערך. העניין הוא שזה ממש לא הרבה זמן.

        • Y.

          אתה מתאר מין מצב אפוקליפטי כתוצאה של החרם, בלי שכנוע שהוא צודק. גם אני יכול לתאר מצב של הרג וחורבן אם המצב הנוכחי ימשיך. לאלימות וטרוריזם מלוליים יש תוצאות מיידיות וחד–משמעיות. אתה מדבר על סתם סברה, שאותי לא משכנעת בכלל.

          אני לא התעמקתי במעשיהם של BDS, קל וחומר במחשבותיהם, אז אני לא אשבח או אתנגד להם. לדעתי האישית בלבד, חרם כנגד מדיניות הכיבוש הוא לא יותר רע מן החרמים נגד הגרעין האיראני, העריצות בבורמה או האפרטהייד בדרום אפריקה, גם שהם פגעו בכלכלה, בפרנסתם של אנשים, וכו׳. בסוף דבר כולם הביאו לשיפור (לפחות חלקי) של המצב הקודם.

          • אישרגיל

            המצב הנוכחי לא אידיאלי, אבל הוא עדיף על פני מצב שבו הBDS מנצח.
            אני יכול להביא לך מספר דוגמאות למה החרם לא יביא לשיפור המצב הקיים :

            1) החרם הוא אלטרנטיבה למשא ומתן. ההנהגה הפלסטינית יכולה להתחמק ממשא ומתן ולחכות שישראל תקרוס כתוצאה מן החרם. למזלנו זה רחוק מלהתרחש שכן החרם לא מצליח לתפוס תאוצה ולהביא לתוצאות.
            2) במידה והחרם יתפוס תאוצה, וכתוצאה מכך אנשים בישראל יאבדו את פרנסתם, התוצאה תהייה הפוכה. עוד כעס ועוד ייאוש בקרב הישראלים. תחושה חזקה יותר של "כל העולם נגדנו". הדבר יחזק רק את גורמי הימין ויביא להתגברות של אלימות. בדיוק כמו שהסגר על רצועת עזה לא הביא להתמרדות האוכלוסיה נגד שלטון חמאס.
            3) האזור שלנו הוא אחד הנפיצים בעולם. עם זאת צלחנו את האביב הערבי שגעש סביבנו באופן רגוע יחסית. בעוד מדינות כמו סוריה, עיראק, לוב ותימן התפרקו לגורמים עקב מתחים דתיים-אתניים אצלנו זה לא קרה, למרות שגם אצלנו קיימת חלוקה דתית-אתנית עם מתחים קשים בין הקבוצות השונות. במידה והחרם יצליח והחברה הישראלית תתחיל להישבר, האלימות הדתית-אתנית עלולה שוב לפרוץ, מה שיוביל לאלימות קשה בין יהודים לערבים. במידה וצה"ל לא יוכל עוד לתפקד, שאר השחקנים באזור יכולים להצטרף למערכה, בין עם אלו חמאס, הג'יהאד האיסלאמי, חיזבאללה, דאעש, מיליציות שיעיות בסוריה ושאר חברים. סך הכל אנו חיים בשכונה מאוד קשה ולשמור על ישראל חזקה ויציבה צריך להיות אינטרס שהוא לא רק מקומי, אלא גלובלי. החרם לא שומר על ישראל חזקה ויציבה, הוא מעוניין לשבור אותה ולרסק אותה. כל פעם שאני רואה שמאלנים מבקרים את צה"ל אני תוהה לעצמי איך הם שוכחים שאם צה"ל העוצמתי לא היה יושב עכשיו על גבול סוריה-לבנון אז המיליציות האיסלאמיות שם כבר מזמן היו זולגות לצפון הארץ או לחילופין המיליציות האיסלאמיות בסיני היו זולגות לתוך הנגב.
            4) יש לקחת בחשבון שכמו שאמרתי ה BDS לא מעוניין בנסיגה לקווי 67 ותו לא. ה BDS רוצה את זכות השיבה, שזה אומר ביי ביי למדינת ישראל שאנחנו מכירים. אני לא רואה שוב מצב שבו הפלסטינים מצליחים לכפות את זכות השיבה על ישראל והדבר לא מוביל לפריצה של אלימות או נטישה המונית של יהודים מן הארץ.

            אז כן, הטרור הפלסטיני היה קשה ונורא, אבל החרם הוא המתכון לחיסול המדינה והחברה הישראלית, ולא הייתי רוצה לראות אותו מתבשל, וזה מאוד מוזר לראות ישראלים תומכים בחרם הזה, מבלי להבין במה הם תומכים.

            • Shimi

              ה BDS לא יכול להכתיב מטרות חרם למדינות אירופה וארה"ב, מבחינתן מתווה קלינטון או יזמת השלום הסעודית (ללא שיבת פליטים) זה המקסימום, אני חושב שעדיין זה פחות מידי, מאחר והסדר שישאיר התנחלויות טריז כמו אריאל למשל התקועות כמו עצם בגרון באמצע הגדה זה רעיון עיוועים, המתנחלים שישארו יגרמו להתלקחות מכוונת עם הפלסטינים כדי למשוך את צה"ל לקלחת ולהשתלט שוב על השטחים והפעם לתמיד, עם הנראטיב השקרי על פושעי אוסלו "ניסינו לא הלך" ששופרי התעמולה שלהם יטפטפו לציבור הישראלי.

              • אישרגיל

                זה לא חייב לבוא מכיוון של ממשלות. למשל בספרד, שם לBDS יש הצלחה מסוימת, בערך 50 מועצות מקומיות הכריזו שהם מחרימים את ישראל. אני לא יודע אם החרם הזה הוא הצהרה בלבד או אם הוא יושם למעשים בשטח. אני יודע שיש ארגון פרו-ישראלי כלשהו בספרד שהצליח להפוך חלק מההחלטות הללו בבית המשפט הספרדי – וטוב שכך.

                כמו כן, אין צורך לשופרי תעמולה של הימין כדיי להבין שהנוסחה שאומרת שנסיגות ופינויים יביאו שלום אינה עובדת. המציאות הוכיחה זאת כבר היטב. בין אם זה המקרה הקטסטרופלי של חיזבאללה בלבנון, אשר השתלט על המדינה כולה והפך להיות בין הגורמים הצבאיים החזקים במזרח התיכון, או המקרה של חמאס בעזה שגם הוא רק ממשיך להתעצם ולהתעצם. למעשה במציאות המזרח-תיכונית של ימינו יש לנו דוגמאות גם ממקומות אחרים. המקרה הסורי והעיראקי, שם מתבצע טיהור-אתני בסונים ואיראן מכניסה במקומם מתיישבים שיעים ושולטת בשטח בעזרת מיליציות שיעיות, או תימן, שם המיליציה החות'ית עושה צרות, גם בחסות איראן.
                אין היום אף גורם אחד בשמאל הישראלי שיכול להגיד מה יקרה ביום אחרי שישראל תפנה את הגדה המערבית. במיוחד אם זה יהיה פינוי פזיז וכפוי שיתרחש כתוצאה מחרם. יוצר סוג של ואקום, והממשלה של אש"ף לא תוכל לשלוט בו או אולי אפילו לא תרצה לשלוט בו.
                רוב הישראלים היום מבינים שבסופו של דבר נסיגה תביא להפיכת הגדה המערבית לבסיס טרור נוסח לבנון או עזה, ועם בסיס שכזה בלב הארץ ישראל לא תוכל להמשיך להתקיים הרבה זמן.
                בכל סוג של נסיגה צה"ל יהיה חייב לשמור על נוכחות מסוימת בגדה, אבל לזה הפלסטינים בינתיים עוד לא מסכימים. סבב השיחות האחרון שהתרחש, תחת חסותו של ג'ון קרי, כשל בדיוק על הנושא הזה. ישראל התעקשה, ובצדק, להשאיר נוכחות צה"לית בבקעת הירדן, הפלסטינים סירבו. קרי הציע תוכנית מגוחכת של ניתור הפעילות באזור מרחוק באמצעות אמצעים טכנולוגיים. בהתחשב בהצלחות האמריקניות בניהול המשברים בעיראק ובסוריה אני חושב שזה היה חכם שלא הקשבנו לג'ון קרי.

                • ygurvitz

                  נעשה את זה קצר: אם ישראל חייבת להמשיך ולכבוש את הפלסטינים כדי להתקיים, אז רצוי שישראל תחדל להתקיים. כיבוש הוא סביר לטווח קצר, לא כמצב נצחי.

                  לחילופין, ישראל יכולה להציע אזרחות לכל האנשים שהיא כובשת. מצב שבו היא ממשיכה לכבוש אותם ("נוכחות בגדה המערבית") לדורי דורות הוא פשע ולא יעלה על הדעת.

              • אישרגיל

                כתבתי תגובה מפורטת, אבל אינני רואה אותה כבר מזה מספר שעות. או שמדובר בתקלה, או שהיא נמחקה בידי האדמין, למרות שלא הכילה כל שפה פרובוקטיבית.

                עצוב!