החברים של ג'ורג'

שבים ומרסנים את החיה

עם כל הבעיות, הפסיקה בתיק אזריה חשובה – משום שהיא משיבה סטנדרטים שאבדו

בית המשפט הצבאי הרשיע הבוקר (ד’) את אלאור אזריה בהריגה, ומדברי השופטים עולה הרושם המובהק שמדובר ברצח ולא בהריגה, ושאלמלא השתפנה התביעה הצבאית והעמידה לדין את אזריה בפשע הנכון, הוא גם היה מורשע בו.

קל לזלזל בפסיקה הזו, ולא חסרות לכך סיבות. הפסיקה הזו היא למרבה הצער החריג ולא הנורמה. אזריה הוא החמוש הישראלי הראשון שהורשע בהריגה מאז תייסיר אל היב, שרצח את תום הורנדל ביריה בראשו בזמן שהאחרון ניסה לסוכך על ילדים. אל היב הורשע ב-2005. עונשו הקצר גם כך קוצר עוד יותר.

בימים אלה מסתיים משפטו של בן דרי, חמוש מג”ב שרצח את נדים נאוורה בן ה-15 וככל הנראה גם את מוחמד אבו טאהר בביתוניה. כפי שציין הבלוג הזה בזמן אמת, הירי היה רצח ולא הרג  כי היורה החליף קליעי גומי בקליעים חיים – בזמן שצה”ל טען שטכנית ירי כזה בלתי אפשרי, ושכנע כתבים צבאיים לחזור על השקר הזה. ובכן, אף שדרי החליף את קליעי הגומי שלו בקליעים חיים, הוא לא הועמד לדין באשמת רצח אלא באשמת הריגה – והוא צפוי להיות מורשע ב”גרימת מוות ברשלנות”, כשבכתב האישום המתוקן ייכתב ש”כדור חי השתרבב למחסנית כדורי הגומי.”

אבל דרי הוא עדיין חריג: המקרה שלו נחקר והוא הועמד לדין. מנתוני יש דין לשנת 2015 עולה שכוחות הכיבוש הרגו 116 פלסטינים באותה השנה, אבל נפתחו רק 21 חקירות – בניגוד לעמדה הרשמית של הפרקליטות הצבאית, על פיה היא חוקרת כל הרג אלא ב”נסיבות מבצעיות.” מקרה דוגמא הוא מותה של סמאח עבד אללה, צעירה בת 18 שחייל צה”ל הרג אותה ביריה אחת לראשה כשישבה ברכב בין אחיה, אף שלא היתה מעורבת בשום תקרית. החמושים טענו אחר כך שהיא “נשאה סכין.” לאחרונה הודיעה הפרקליטות הצבאית, רק שנה וחודשיים אחרי התקרית, שהיא החליטה שלא לפתוח בחקירה. לא להמנע מהעמדה לדין – לא לחקור. (גילוי נאות: הח”מ מספק שירותי בלוג בתשלום ליש דין.)

כך שאי אפשר אפילו לטעון שמערכת הצדק הצבאית מתפקדת. ואף על פי כן, פסק הדין בפרשת אזריה חשוב.

[…]

ומכמה סיבות. קודם כל, פסק הדין מפרק את ההגנה העיקרית של חמושי צה”ל לדורותיהם – “תחושת הסכנה.” לכאורה, עצם העובדה שחמוש חש בסכנה די בה כדי להביא להריגה מצידו, ושעל ההרג הזה אי אפשר להעמיד אותו לדין. בית המשפט הצבאי ציין שתנאי לירי הוא סיכון “ממשי ומיידי” – בדגש על ממשי. העובדה שאזריה לא זיהה מטען על גופו של האיש שרצח – אפילו לא לטענתו-שלו, השקרית בעליל – שומטת את ההגנה שלו. כלומר, כדי שחייל יוכל לא רק “לחוש מאוים” אלא גם לפעול על סמך התחושה הזו, הוא צריך ראיות.

שנית, הדברים הנכוחים מאד של הרמטכ”ל איזנקוט אמש (ג’), על פיהם חיילי צה”ל אינם “ילדים.” אני חושב שהפעם האחרונה ששיבחתי רמטכ”ל היתה כשדיברתי על השתיקה המתמשכת של גבי אשכנזי, ואני מקווה שלא אקלל את הרגע הזה, אבל בפרשה הזו איזנקוט נהג היטב לאורך כל הדרך. הישראלים רגילים לראות בחיילים שלהם “ילדים”, וההתיילדות הזו מתירה לחמושים, מצד אחד, לעשות ככל העולה על רוחם ומצד שני מרגילה את הציבור הישראלי לתפיסה של פושעי מלחמה: התפיסה שכדי למנוע פגיעה בחיילים מותר לפגוע באזרחים לא מעורבים. התפיסה הזו חוזקה על ידי טיפוסים כמו אסא “פושט טלפיו ואומר ראו” כשר.

ושלישית, וכנראה חשוב מכל, תחושת “רוח הרפאים.” חמושים ישראלים מבצעים פשעים על בסיס יומיומי. רובם כמובן לא מגיעים לרצח או הריגה, אבל כולם מתודלקים בתפיסה שאין להם באמת ממה לפחד. התחושה הזו מאותגרת על ידי החשש מ”רוח הרפאים המתבוננת” – הפחד שדווקא אותך תתפוס מצלמה, שדווקא את הפשע שלך יראו בפריים טיים, והידיעה שברגע שזה יקרה הצבא יזרוק אותך לכלבים, שהקצינים שלך יעמדו מאחוריך עד לרגע שבו ההגנה עליך תסכן את הקריירה שלהם.

ולאור העובדה שמצ”ח והפרקליטות הצבאית לא עושים את העבודה שלהם – ואני מאד נדיב פה – בהרתעה של חמושים ישראלים בגדה; ולאור ההערה הנכונה כל כך של ציון נאנוס – שאלמלא הסרטון, אזריה היה חופשי ושחייל שהיה חושף את התקרית היה מוקע כמי שמכפיש את הצבא – רוח הרפאים הזו חשובה. היא בעליל עושה את העבודה שלה הרבה יותר ברצינות מאשר הפרקליטות הצבאית.

בדיוק מהסיבה הזו צריך לדחות על הסף את הרעיון של חנינה לאזריה – רעיון שמדהים בעיני ששלי יחימוביץ’ תמכה בו היום. המסר של חנינה יהיה הפוך: גם את יתפסו אותך, גם אם יהיו מצלמות, גם אם תגיע לבית המשפט עם ערימה של שקרים מטומטמים וחצי אפויים, גם אם תורשע – אתה לא תשב יום בכלא. להיפך, אתה תוכל לצאת מהצבא כגיבור של הימין היהודי.

וזה יהיה כנראה המסר הרצחני ביותר. חמושים, כפי שצריך להזכיר, הם חיות טרף. כדי לתפקד, צבא צריך לעבוד על הסרת המחסומים שיש לאזרחים טובים מפני רצח. אחרי הכל, הג’וב של צבא הוא השגת משימה באמצעות אלימות, לעתים קרובות מאד אלימות קטלנית (לאלימות פחות קטלנית יש לנו משטרה.) בו זמנית, הצבא חייב לוודא שכאשר הוא משחרר את החיה שבאדם, היא לא תסתובב ותנגוס בו. זה לא סנאריו בלתי סביר: דמוקרטיות או דמוקרטיות למחצה מחוסלות בדרך כלל על ידי הצבא שלהן. צבא חייב גם לוודא שהוא לא יהפוך לכנופיה – ולאור תרבות ה”רעות” הרעילה שלו, הוא מלכתחילה נמצא מרחק קצר משם.

מה שמונע מצבא להפוך לכנופיה הוא משמעת פלדה, שאומרת שכן, אנחנו מתירים לך להרוג אבל בתנאים מסוימים מאד; ואם תחרוג מהם, תחטוף, ותחטוף הרבה. בלי זה, אנחנו נשארים עם הדבר המסוכן ביותר למין האנושי – בן 19 שטוף הורמונים עם נשק ואפס אחריותיות (accountability). כשתומכי אזריה קוראים לחנון אותו, הם קוראים בעצם להפוך את צה”ל לכנופיה – אפילו לארגון טרור יש יותר משמעת.

כך שפסק הדין הזה הוא דבר חיובי, ועכשיו נשאר לראות איך סייעני פשעי המלחמה בכנסת, מלפיד עד בנט, ינסו למסמס אותו. וכשזה יקרה, וכשיגיע הרוצח הבא, צריך יהיה לזכור מי התיר מעליו את הרסן.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • תמיר

    פסק הדין הזה הוא מגוחך.
    המשפט הזה היה מלכתחילה מגוחך, וממשיך את המסורת המפוארת של צה"ל בלהאשים את הש"ג.

    השאלה האם הוא הרג או רצח זה ממש לא העניין.
    גם הקריאות לחנון אותו זה לא העניין

    העניין הוא העובדה שהוא בכלא בזמן שהקרימים, הוינטרים והבנטים שיצרו אותו מסתובבים חופשי.

  • דוד

    אם השִ.ג. רצח הש.ג. צריך לשלם על פשעו. והגנרל ישלם גם הוא על פּשעיו. אין שום מקום להנחות .

    • תמיר

      אני לא רואה פה אף גנרל שהולך לשלם על איזשהו פשע.
      גם לא אף רב, חבר כנסת או שר.

      פקודות פתיחה באש הן דבר נוראי. יש פקודות רשמיות, יש פקודות לא רשמיות, ויש את "מה שכולם עושים".

      וכל אחד מאלה יכול להשתנות מיום ליום.

      בוודאי שהש"ג צריך לשלם. אבל הגועל נפש הזה שבו כל הגנרלים מתנערים מזה ואומרים פתאום שהוא פעל בניגוד לפקודות זה צביעות לשמה.

  • a.c

    לגבי כדורי הגומי שהזכרת , הצבא כנראה לא שיקר, כדורי גומי נטענים מהקנה ולא ממחסנית. במחסנית ממלאים "תחמישים" שהם כדורים חסרי קליע.
    עם זאת, במקרה של הכנסת מחסנית רגילה הכדור ייפלט מהקנה *יחד* עם כדורי הגומי (זו אנקדוטה בלבד. אין לי מושג לגבי המקרה הספציפי).
    ולעניינינו, אני ממש מצדיע לרמטכ"ל. מיום ליום אני מעריך אותו יותר.

    • ליקיאון

      אחת לכמה זמן הנקודה הזו עולה פה שוב. אני זוכר שזה אחד הדיונים שנכנסנו אליהם באריכות, ועשרות אנשים פה שיתפו מה שהם יודעים ע"פ הנסיון שהם צברו בצה"ל. הרבה אנשים חקרו כמיטב יכולתם את הנושא, והמסקנה שהצטיירה, שהיא חד-משמעית אם אני זוכר נכון, היא שצה"ל שיקר.

  • דוד

    זה לא מנקה את ידי הרוצח.
    ואולי יגיע יום בּו גם הגנרל לא יתחמק ,בּתירוץ הנקלה׃״אני רק מלאתי פּקודות״,או כּל תירוץ בּזוי אחר.

  • דוד

    התקווה היא אלמנט מרכּזי בּתרבּותנו אז הרשה לי להחזיק בּנר הבּודד הזה.

  • Y.

    כמוך (וכאחרים) אני עומד בפה פעור כששמעתי שיחימוביץ׳ תומכת בחנינה. למה?! היא לא היתה צריכה את זה פוליטית. היא היתה יכולה לשתוק, לפחות עד אחרי שתהיה בקשת חנינה רשמית.

    • Z420

      מן הסתם היא חושבת שהיא צריכה את זה פוליטית. טראמפ קופיקטס אולל אובר

      • Z420

        למה פה פעור? הרי כשהיא רצה לראשות הממשלה התנהגה כאילו אין בעיה פלסטינית. וואו. איזו הפתעה. לא פלא שהפסידה לביבי. חוסר כנות=חוסר אותנטיות. אולי תלמדו מסנדרס?

  • שלום ישראל

    אולי אלאור אזריה ירה במחבל כי הבין שישנה "פקודה" סמויה להרוג, בשמו של המוסר.
    |
    אפשר שאלאור אזריה הבין שהפקודה הגלויה שקבל נתנה כמס שפתים עקב כניעה לדעת הקהל העולמית (גם של משקיעים פוטנציאליים זרים שכלכלת המדינה תלויה בהם), לבי.די.ס., לאדוני הארץ שבבית הלבן, לבי"ד בינ"ל לא אוביקטיבי וכיו"ב. אפשר שאלאור הבין שמאחורי הפקודה המוצהרת ישנה כעין פקודה אחרת, סמויה, אשר מיצגת את דעתם האמתית של המטכ"ל ושל הממשלה הנבחרת, והיא להרוג את המחבל.
    |
    למסקנה זאת יכול היה החיל אלאור להגיע באופן עצמאי. ** כלומר, הוא ראה דגל שחור של אי חוקיות מתנפנף מעל גרימה עקיפה של הרג יהודים ** ע"י עדוד רוצחי יהודים ותגבורם באמצעות הותרת המחבל בחיים לעסקת גלעד שליט מס' 2.
    |
    הרי אפילו גלעד ארדן, השר הממונה על מג"ב ומשטרת ישראל, אמר כי " צריך לירות על-פי הנהלים, ברור… ורצוי גם שכל מחבל שיוצא לפגע יידע שרוב הסיכויים זה שהוא לא ייצא בחיים מהפיגוע". מפקד מחוז משטרה וח"כים של "יש עתיד" אמרו דברים שעשויים להתפרש בנקל כמחיבים הריגת כל מחבל (למשל: "אני שמח לראות … אזרחים, שיורים על מנת להרוג את המחבלים. אמרתי זאת … והמנחה שאל אותי … אם לא טעיתי. אז כן, אני בטוח… לנטרל זוהי מילה מכובסת… הרגנו .. רק כך באמת נטרלנו אותו. מחבל שבא להרוג, אחת דינו – מוות" –ידיעה מאת ריקי רט ב-23.10.15 nrg). זאת, בנוסף ל-4 גנרלים בדימוס (משטרה + שב"כ + צה"ל) שהתבטאו כך.
    גם פרשן "הארץ" עמוס הראל ב 10.04.16 נאלץ לשבח את מותם של ילדים מחבלים: כשהסביר את דעיכת גל הטרור מנה, בין יתר הסבות, גם "פעילות …של הרשות … כדי לשכנע תלמידים לא לצאת לפיגועים שסביר כי יסתיימו במותם".
    |
    אלאור יכול היה להגיע לאותה מסקנה גם מספורים שהוא שמע (נכונים או שקריים, אולי באמצעות "שוברים שתיקה") על תקדימים רבים של הרג מחבל שנוטרל, שהמערכת נתנה להם הסכמה שבשתיקה, לכאורה.
    "כמה מקרים של יד קלה על ההדק בגל הטרור האחרון, מתוך מחשבה שתוקף הרוג כבר לא ישוחרר בעוד כמה שנים" (- עמוס הראל ב"הארץ" 01.07.16 ).
    "מח"ש סוגרת תלונות על ירי פסול של שוטרים במחבלים – בלי לחקור" (- כתבה מאת שרון פולבר ויותם ברגר "הארץ" 05.08.16)
    |
    אלאור יכול היה להסיק זאת גם בקל וחומר מההתיחסות של קציני צה"ל בכירים לחייהם של חילי צה"ל שבידי האויב, לפי מה שהונהג בצה"ל עקב עסקת גלעד שליט, בתנאים שבהם המנעותו של צה"ל מהריגת חיליו שלו עשויה לעודד את הטרור (דרך אגב, גם זאת היתה פקודה סמויה):
    "בפורומים צבאיים רבים התבטאו בשנים האחרונות מפקדי חטיבות … כי בעיניהם, מוטב להרוג חייל שלהם שנחטף, כדי לשלול מהאויב … את ההישג הכרוך ב.. משא ומתן …, שבסופו שחרור המוני של מחבלים, כמו בתום פרשת שליט" (- עמוס הראל ב"הארץ" 28.06.16 )
    "מפקד העורב …: 'אתה מעדיף חייל הרוג ולא חייל בשבי חמאס, כמו שליט 2. …חידדנו לכוחות פעמים רבות על איום החטיפה והמטרה לשבשה … גם במחיר הפגיעה בחבר… הכול כדי לא להכניס מדינה שלמה למערבולת גלעד שליט' " (-הובא ע"י יואב זיתון ב- ynet 24.09.14 )
    "אחת הפעולות עליהן קיבל את העיטור הייתה ירי לעבר בית אליו הכניס איש חמאס לוחם חטוף של צה"ל" (- בן כספית ב"אל-מוניטור, ישראל פולס" 29.06.16 ).
    |
    ואולי למד מעוד קל וחומר: ח"כ יעל דיין (מפלגת העבודה) חבקה בפומבי את כ.ב. אחר שהורשעה ברצח בעלה שהתעלל בה כמה שנים.

    • גיל ב'

      לפי דבריך אפשר להבין שהוראות הפתיחה באש שונו בזמן האחרון בגלל BDS. ההוראות היו קיימות מאז ומתמיד, הרבה לפני BDS או שוברים שתיקה. מה שהשתנה זה היחס הציבורי. אם בפרשות דומות במלחמת לבנון היה ברור שאסור לעשות זאת, היום מתייחסים למבצע בתור גיבור. ועם כל הכבוד, זה לא מתפקידו של עזריה להחליט מה פוגע ביהודים ומה לא. אני ראיתי דווקא התייחסות הפוכה של ראשי הצבא שטענו שהרג מחבלים רק מגביר את המוטיבציה לחקיינים ומכניס עוד אנשים למעגל אלה שנפגעו וכעת מחפשים נקמה. בדרך כלל כשבודקים את הרקע של מבצעי פיגועים כאלו מוצאים בן משפחה קרוב שנפגע בידי צה"ל. ולא הבנתי מה הקשר לגלעד שליט ונוהל חניבעל. לפי אותו הגיון היית יכול להצדיק אותו גם אם היה ניגש לסתם פלסטיני אקראי ומכניס לו כדור בראש כי קציני צה"ל לא מתייחסים לחייהם של חיילים שנפלו בשבי.

      • שחר כ.

        אם שניכם צודקים, אזריה החליט כבר מה פוגע ביהודים ומה לא. החליט וירה.
        אני חושב שאני יודע מה חושב גיל ב', אבל אני סקרן לשאול את שלום ישראל, כי לא ברור לי מדבריו מהי דעתו: האם אתה, שלום ישראל, רואה "דגל שחור של אי חוקיות מתנפנף מעל גרימה עקיפה של הרג יהודים ע"י עדוד רוצחי יהודים ותגבורם באמצעות הותרת המחבל בחיים לעסקת גלעד שליט מס' 2", או, בלשון פשוטה יותר – האם אתה חושב שאזריה פעל כפי שראוי לפעול?

        • שלום ישראל

          הצגתי השקפה אפשרית של אלאור אזריה ושל תומכיו. דעתי הפרטית חשובה כקלפת השום.

          • שחר כ.

            להיפך. דעתך על מה חושב אזריה חשובה כקליפת השום, ובכל הניתוח שלך אין כל חדש, וייתכנותו ברורה. לעומת זאת, דעתך שלך הפרטית חשובה מאוד, או היחידה שחשובה בהקשר הזה. אז מה אתה אומר – האם עשה אזריה מעשה מוסרי או שפשע ועליו להיענש?

            • שלום ישראל

              שמחתי לקרא שזוית הראיה שהצגתי לא מחדשת כלום, ומכאן שהסבה לכך שלא מזכירים אותה בשיח הצבורי הנה שזוית ראיה זאת היא כל כך נדושה ומובאת בחשבון גם בלי שידובר בה.
              סקרנותך לדעת את דעתי הפרטית הפתיעתני. למה נראה לך שאני כל כך חשוב? אני בעל זכות להטיל בקלפי פתק אחד בלבד, לפיכך השפעתי המעשית בטלה לא באלף, אלא באלפי אלפים. מה הנפקות של דעתי הפרטית?

      • שלום ישראל

        "הוראות הפתיחה באש … היו קיימות … לפני BDS …השתנה ..היחס הציבורי… במלחמת לבנון היה ברור שאסור "-
        אם אני מצליח להבין את עמדתם של תומכי הריגת מחבלים, מהגנרלים שבהם ועד ל"עמך", אז דומני שעמדתם מושפעת מתחושת חסר האונים מול הטרור שפשתה בצבור, או בחלק ממנו, עקב התקדים של עסקת גלעד שליט, שסכל הרתעה חוקית של טרוריסטים.
        על רקע תחושת חסר האונים שרווחת מאז, כפי שהראיתי, בולט העדרו של דיון צבורי או ממסדי בשאלת שנוי הוראות הפתיחה באש והתאמתן לדברי הגנרלים שהטיפו לכך שמחבל לא יצא חי.
        (אילו היה מתקים דיון אז היו נשקלות גם הטענות שהעלית, שהן נכונות כשלעצמן, אבל לא בהכרח מכריעות)
        לדעתי, כשאני "נכנס לנעליהם" של תומכי הריגת מחבלים, הם, מעמדה של בטחון בצדקתם, מבינים שלא מתקים דיון בשנוי הוראות הפתיחה באש והתאמתן למצב החדש של העדר הרתעה ממסדית של רוצחים פוטנציאליים, כי דיון כזה לא יכול להתקים (לפחות לא דיון אמתי, כלומר דיון חפשי מפחד להביע דעה או לקבל החלטה), בגלל הכניעה המחויבת של מדינת ישראל לגורמים הבינ"ל שפרטתי.
        אולי הם חושבים כך גם על המצב שקדם לעסקת גלעד שליט, אולי גם אז הכלא לא הרתיע טרוריסטים, לדעתם, ולכן גם אז הם תמכו בהריגת מחבלים, אבל גם אז היתה כניעה מחויבת לכוחות בינ"ל שמחוץ לדמוקרטיה הישראלית, וגם אז היו רבים שפעלו כמו אזריה, וחמור ממנו, אבל בלי רעש צבורי, לכן נדמה שאז לא הרגו מחבלים פצועים.
        המוטיבציה לצית לכוחות בינ"ל שהחלטותיהם נאכפות על "מקבלי ההחלטות" הישראליים למרות שלא התקבלו במסגרת הדמוקרטיה הישראלית ונראות לכאורה כנוגדות את האינטרס הישראלי, היא כמו המוטיבציה של פלסטיני להסגיר פלסטיני אחר, טרוריסט, לשב"כ הפלסטיני, המשת"פ של ישראל, רק בגלל ה"מחויבות" הפורמלית של השלטון הפלסטיני כלפי שלטון הכבוש הישראלי, לכן עושים זאת רק כל עוד אי אפשר להתחמק.

      • שלום ישראל

        "מה הקשר לגלעד שליט ונוהל חניבעל"-
        כפי שכתבתי "קל וחומר מההתיחסות של קציני צה"ל בכירים לחייהם של חילי צה"ל שבידי האויב, לפי מה שהונהג בצה"ל עקב עסקת גלעד שליט, בתנאים שבהם המנעותו של צה"ל מהריגת חיליו שלו עשויה לעודד את הטרור". כלומר, אזריה היה יכול לאמר בלבו שאם צה"ל (כארגון. לא קצינים פורקי עול מתוכו) החליט שזה מעשה מוסרי לגרום הריגת חילים שלו כדי למנוע את האסון הצפוי מתוצאת עסקת גלעד שליט מס' 2, אז קל וחומר שיהיה זה מוסרי להרוג מחבלים כדי למנוע תוצאה כזאת, ולכן הפקודה להמנע מהמעשה המוסרי הזה היא כ"דגל שחור".

        • גיל ב'

          כן, אף אחד לא תמך בהריגת מחבלים שלא מהווים עוד סכנה לפני גלעד שליט. תופעות של הרג שבויים היו כבר לפני עשרות שנים. ותמיד היו כאלו שתמכו בכך. ראה פרשת דני פינטו ממבצע ליטני שקיבל חנינה מרפול. או יורם שקולניק. ההבדל הוא שפעם אנשים עם דיעות גזעניות במוצהר כמו של אנשי לה-פמיליה לא היו מעיזים לפרסם אותם ברבים והיום זה נהפך לנורמה. לזה אין שום קשר לגלעד שליט.

          ובענין המוסריות, גם אני, בתור חייל אמרתי לשופט שהסקתי שאם צה"ל מתייחס כך לחיילים שבויים אני הסקתי שקל וחומר שאני יכול לא להתגלח וללכת בלי כומתה. משום מה זה לא עזר לי. צבא זה לא חוג לפילוסופיה, אף אחד לא מצפה מחפ"ש להסיק מסקנות כאלו. יש פקודות והחייל אמור לבצע אותן.

          • שלום ישראל

            "אף אחד לא תמך בהריגת מחבלים שלא מהווים עוד סכנה לפני גלעד שליט"-
            הופתעתי לקרא זאת לאור דבריו של יצחק רבין שהבאתי בתגובתי הראשונה. הוא בוודאי היה לפני גלעד שליט.
            והנה מובאה מעוד איש של תנועת העבודה ("שמאל"), סגן הרמטכ"ל לשעבר, לפני גלעד שליט, אלוף במילואים עוזי דיין: "נתתי הוראות להרוג מחבלים בלי קשר לשאלה אם באותו רגע הייתה סכנה. מחבלים צריך להרוג. דינם של מחבלים הוא למות".

          • שלום ישראל

            "לזה אין שום קשר לגלעד שליט"-
            לא נמקת, ולכן אינני יכול להשתכנע שהשערתי שגויה, ולא רק בהשערה מדובר אלא גם נראה לי שלא טעיתי בהבנת המשפט הבא:
            "כמה מקרים של יד קלה על ההדק בגל הטרור האחרון, מתוך מחשבה שתוקף הרוג כבר לא ישוחרר בעוד כמה שנים" (- עמוס הראל ב"הארץ" 01.07.16 ).

          • שלום ישראל

            "צבא זה לא חוג לפילוסופיה, אף אחד לא מצפה מחפ"ש להסיק מסקנות כאלו. יש פקודות והחייל אמור לבצע אותן"-
            כאילו לא שמעת על פקודה ש"דגל שחור" מתנוסס מעליה?! הרי "דגל שחור" כל מהותו היא לסכל בצוע פקודות בשם ה"פילוסופיה".