החברים של ג'ורג'

“תחושת הסכנה” עומדת לדין

המשפט של אלאור אזריה הוא משפטו של המפלט האחרון של הנבל במדים, “תחושת הסכנה”

אלאור אזריה, אחד הרוצחים של חטיבת כפיר, ניצב השבוע בבית המשפט הצבאי וייבב את עצמו לדעת. אכלו לו, שתו לו, היה לו ערפל בקיטבג, הוא “סיים את יום העבודה” (איזה חייל מתייחס כך ליומו?) בלי לדבר עם המשפחה והחברה, הוא היה צריך להזמין אוכל לבסיס. והחלק שבו אזריה הציג את עצמו כחייל שוקולד (הוא שלח את אבא לדבר עם המ”פ, כי היה קשה לו) היה עוד החלק הקל יותר של עדותו, היום הראשון.

היום השני והשלישי הוקדשו לחקירה הנגדית. התובע האזרחי ששכרה התביעה הצבאית לייצג אותה עשה את העבודה היטב. הוא ניהל חקירה נגדית צולבת. אפשר לעקוב אחריה כאן, בפיד של כתב וואלה שבתי בנדט (קראו אחורה בסדר כרונולוגי). שוב ושוב התעקש אזריה שהסרטון לא מייצג את המציאות וחזר ללא הרף על הסיסמה שפה, “במזגן”, אי אפשר להסביר מה היה “שם”, בשטח. הוא התעקש שהטמפרטורה היתה 30 מעלות, גם כשהתובע הביא נתונים מטרואלוגיים שמצביעים על כך שהיא היתה 18. לו זה הרגיש 30.

אלאור אזריה הוא אשפה אנושית שחשבה שתוכל, במיטב המסורת של חטיבת כפיר, להגניב רצח ולהסוות אותו כפעולה מבצעית, רק שלרוע מזלו היו שם מצלמות, המצלמות שהוא התעקש שאינן קשורות למציאות גם כשבית המשפט שב והזכיר לו שעורכי הדין שלו קיבלו את הסרטונים שלהן כראיה.

הרצח שביצע אזריה, רצח יומיומי כמעט מבחינת כוחות צה”ל, הפך לסמל משום שבאופן חריג כל כך הוא הועמד לדין. והסיבה להעמדה לדין היו, שוב, המצלמות של ארגון בצלם. כן, כן – הצבא מיהר להודיע שחקירת מצ”ח נפתחה לפני שבצלם פרסמו את הסרטון. זה כנראה נכון, למרות שאסור להאמין לצה”ל בלי בדיקה. אבל העובדה שנפתחה חקירת מצ”ח לא אומרת כלום. חקירות מצ”ח יכולות, כשצריך, להמרח שנים. ראו, למשל, את המקרה של הריגתו של מחמוד בדראן בן ה-15 לפני כחודש על ידי כוח כפיר שירה לעבר המכונית שבה נסע והרג אותו לשווא; הדיווח הראשוני של שקרני דובר צה”ל היה שהחמושים שלהם הרגו “מחבל”. רק שהתחוור שיש יותר מדי עובדות סותרות, נפתחה חקירה. מי היורה? אנחנו לא יודעים. למה הוא ירה? אנחנו לא יודעים. האם הוא יעמוד לדין? אל תבנו על זה. אין מצלמות, אין סרטון מביך, ובמצב הזה לצה”ל יש כבר נוהל – ממזמזים את הזמן עד שהחייל יוצא מתחולת חוק השיפוט הצבאי.

במקרה של אזריה, עומד לדין המגן הקבוע של החמושים הרצחניים: “תחושת הסכנה.” הרגת מישהו בלי סיבה? אמור שחשת בסכנה, וזה יוציא אותך. מצ”ח לא תתאמץ לחקור והפרקליטות תקבור את התיק. זוכרים את בני הדוד קוואריק? לא? ובכן, הם שני הפלסטינים שרצחו חמושי כפיר במארס 2010. תחילה הודיע דובר צה”ל ש”סוכל פיגוע קלשון”, אחר כך הוא שונמך ל”פיגוע מזרק”, וזה נגמר בכך שהוחלט לא להעמיד לדין את המפקד שעצר אותם, כי הוא “חש בסכנה.” צה”ל לא האמין לו, וצה”ל לא אוהב מפקדים שמשקרים לו, אז הוא הודח; אבל הוא לא הועמד לדין.

פעם אחר פעם, לאורך השנים, חיילים רוצחים פלסטינים ללא סיבה, ואחר כך אומרים לחוקרים שלהם שהם “חשו בסכנה.” ברוב גדול של המקרים, זה מספיק כדי להוציא אותם מזה. זוכרים את המקרה של השופט הירדני שנורה כי חייל “חש סכנה”? התיק נקבר. כזכור, במקרה ההוא “המצלמות לא עבדו.” זוכרים את הרצח הכפול בביתוניא? ובכן, יש חמוש שמועמד עליו לדין, בן דרי ממג”ב. מה היה מיוחד במקרה ההוא? נכון, הוא תועד בשתי מצלמות. יש לציין שבשני המקרים הנדירים האלה, זה של דרי וזה של אזריה, שבהם חמוש צה”ל (ובגדה, נזכיר, מג”ב הוא כוח שכפוף לצה”ל) הועמד לדין על הריגה, הוא צריך היה להיות מועמד לדין על רצח. דרי שיחק עם מחסניות כדי להסזות את הירי החי שלו כירי גומי; אזריה ניגש לאדם שאליבא דכולי עלמא לא היווה סכנה וירה בראשו.

ובמשפט שלו, אנחנו רואים מה שווה “תחושת הסכנה”: הגנה שמטרתה לחלץ את החייל מאישום. ממה חששת, שואל התובע. מהסכין, אומר אזריה. אבל הסכין בכלל לא היתה בסביבה. ממה חששת? חששתי ממטען. אז למה החשש ממטען לא עולה בכלל בדברים שלך עד אחרי חקירת מצ”ח? אם חששת ממטען, למה הזזת את הגופה אחר כך, למרות שאמרו לך שיש חבלן בדרך? מתי חשת סכנה? לא יודע, אי אפשר לדעת, לא היה מזגן.

כשמציבים, פעם אחת לרפואה, את “תחושת הסכגה” מול תובע נחוש, לא נשאר ממנה אלא ערפל של שקרים, ולא שקרים מוצלחים במיוחד. ובמשפט רב הסמליות הזה, מאד סמלית היא העובדה שמי שחושף כך את השקרים הוא עורך דין אזרחי. התובעים הצבאיים הרגילים, איך לומר, לא להוטים כל כך בתפקידם וגם לא טובים בו במיוחד. הם רגילים לסגור תיקים, לא לרדת לחקר האמת.

וכמובן, מעל לכל השקרים של אזריה ריחף אחד השקרים הגדולים מכולם, זה שמקובל על כמעט כל החברה היהודית: שאזריה הוא “לוחם” או “חייל.” הוא לא. הוא שוטר שמבצע תפקיד של דיכוי אוכלוסיה. הפעילות שלו היא פעילות שיטור גרידא. ישראל מעדיפה להתייחס אליו כאל חייל הן משום שהתדמית הנמוכה של המשטרה תקשה מאד על גיוס המוני אליה, הן משום שנוח לה להתייחס לפעולות שלה בגדה כאילו הן פעולות צבאיות, בעוד שאין להן דבר עם פעילות צבאית. תחת חוקי המלחמה, אפשר לדחוף הרבה מאד פשעים. אבל אםנדבר על אזריה כעל שוטר, אנחנו בבעיה. את החוקים של מי הוא אוכף? האם הוא עושה זאת בהסכמת הנשלטים? מי העניק לו לגיטימציה?

התשובה – שהוא שוטר של דיקטטורה צבאית, חלק מיחידה שתפקיד מרכזי מהפעילות שלה הוא לעצור מתנגדי משטר ולהעביר אותם לידי המשטרה החשאית – לא נוחה. אבל אחרי 50 שנים, אולי כדאי שנישיר אליה מבט.

המשפט של אזריה הוא במידה מסוימת משפט ראווה. הוא בא בתקופה שבה הפיקוד חש שהוא מאבד שליטה על החיילים והמטרה של המשפט היא להחזיר לעצמו שליטה, ולכוחותיו – סוג של משמעת. אבל אם התוצאה שלו תהיה שהחמושים של צה”ל בגדה יחששו לפני שהם יורים בחפים מפשע; יחששו שמא יש מצלמה שהם לא זיהו ולא כיבו; יחששו שמא דווקא עליהם יחליט סגן הרמטכ”ל שהוא מבצע יעף קמיקזה – אז יש סיכוי שמספר הנרצחים הפלסטינים ירד. טוב הדבר.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

60 תגובות על ”“תחושת הסכנה” עומדת לדין“

  1. אורי ברייטמן הגיב:

    מאמר מעולה, מלבד שני ביטויים מיותרים שפוגעים בו:
    1) "אחד הרוצחים" – אפשר לקרוא לו חשוד בהריגה ולצאת קורקטי. אין צורך ליצור אנטגוניזם ישר על ההתחלה.
    2) "אשפה אנושית" – ביטוי ירוד שאין מקומו כאן, קביעה ערכית שאין לה מקום.

    כל שאר המאמר – מצוין.

    • זיגי הגיב:

      לשגרתי,
      עברתי.
      עבודתי היתה קלה במיוחד, כי התחלתי מהמאמרים שנמצאים משמאל (תחת "למה אנחנו כאן"). השביעי מלמעלה הוא זה –
      http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?page_id=124
      ושם אפשר למצוא התקפות "עסיסיות", כלשונך, נגד מוסלמים.

      • מני זהבי הגיב:

        אני לא מבין את הלהיטות הזאת לטפוס פוזה של שופט כל העולם ולהחליט האם לאומיות כלשהי הגיעה אל סופה או לא.
        בארץ הזאת חיים מיליוני אנשים שאינם אזרחי ישראל, ואינם רוצים להיות אזרחי ישראל. יש להם זכות מלאה להקים להם איזו מסגרת שלטונית שהם ירצו, בין אם הם משגרים אלינו טילים או חתולים. איזו מסגרת זאת תהיה ואיך היא תפעל, זה משהו עבורם להחליט. הם רשאים להקים מדינת לאום דיקטטורית, מדינה חילונית ליברלית, או את סניף דעא"ש המקומי. במקרה האחרון, ההנהגה שתעשה זאת כנראה לא תאריך ימים, אבל זה אינו מעלה ואינו מוריד מהזכות העקרונית של הפלסטינים לשלטון עצמי.

    • יוסי הגיב:

      הבלוג של גורביץ, מלבד היותו מתעד ומתאר עובדות, הריהו גם במה להבעת עמדה ערכית הומנית. ומשכך, יש מקום לניסוחים שמביעים גינוי ערכי למי שראוי לגינוי כזה.

  2. גיל ב' הגיב:

    לי זה תמיד מזכיר את הפרק בסאות'פארק שבו הדוד לוקח את הילדים לציד. כיוון שאסור להרוג חיה אלא אם היא תוקפת אותך קודם הציידים פשוט צועקים "תקיפה" ואז יורים בחיה. זה מתחיל בדב ומגיע לארנבת שגם היא "תוקפת" את הציידים ומעמידה אותם בתחושת סכנה.

  3. נתן הגיב:

    מאמר מצוין.
    העובדה שמדובר בפעילות שכל מטרתה היא דיכוי של אוכלוסיה הזכירה לי הפגנה שהייתי בה לפני מספר שנים בנעאלין .
    אחד החיילים שזיהה כנראה שאני יהודי ישראלי החליט לצעוק לעברי ללא הרף "בוגדים","בוגדים","בוגדים",..

    אחרי כמה דקות כשנמאס לי שאלתי אותו מה בדיוק הוא עושה פה והוא התחיל לצעוק "אני שומר על המדינה שלי","אני שומר על המדינה שלי","אני שומר על המדינה שלי"….
    שאלתי אותו איפה בדיוק נמצא פה הגבול שעליו הוא שומר , הוא השתתק כמה שניות , חשב קצת וחזר לצעוק "אני שומר על העם שלי", אני שומר על העם שלי"…

  4. אור הגיב:

    רוצה לספר לכל הכיתה יבגני?

  5. ג׳וני הגיב:

    כל הכבוד יבגני, במיוחד בהתחשב בזה שאתה כותב ב-30 לחודש.

  6. דברים שרואים משם הגיב:

    אולי אלאור אזריה ירה במחבל כי הבין שישנה "פקודה" סמויה להרוג.
    |
    אפשר שאלאור אזריה הבין שמאחורי הפקודה הגלויה (שנתנה אולי כמס שפתים עקב כניעה לדעת הקהל העולמית, בי.די.ס. וכיו"ב) ישנה כעין פקודה אחרת, סמויה, אשר מיצגת את דעתם האמתית של המטכ"ל ושל הממשלה הנבחרת, והיא להרוג את המחבל.
    |
    למסקנה זאת יכול היה החיל אלאור להגיע באופן עצמאי. * כלומר, הוא ראה דגל שחור של אי חוקיות מתנפנף מעל גרימה עקיפה של הרג יהודים * ע"י עדוד רוצחי יהודים ותגבורם באמצעות הותרת המחבל בחיים לעסקת גלעד שליט מס' 2. הרי גם פרשן "הארץ" עמוס הראל ב 10.04.16 נאלץ לשבח את מותם של ילדים מחבלים: כשהסביר את דעיכת גל הטרור מנה, בין יתר הסבות, גם "פעילות …של הרשות … כדי לשכנע תלמידים לא לצאת לפיגועים שסביר כי יסתיימו במותם".
    |
    אלאור יכול היה להגיע לאותה מסקנה גם מספורים שהוא שמע (נכונים או שקריים, אולי באמצעות "שוברים שתיקה") על תקדימים רבים של הרג מחבל שנוטרל, שהמערכת נתנה להם הסכמה שבשתיקה, לכאורה.
    "כמה מקרים של יד קלה על ההדק בגל הטרור האחרון, מתוך מחשבה שתוקף הרוג כבר לא ישוחרר בעוד כמה שנים" (- עמוס הראל ב"הארץ" 01.07.16 ).
    |
    אלאור יכול היה להסיק זאת גם בקל וחומר מההתיחסות של קציני צה"ל בכירים לחייהם של חילי צה"ל שבידי האויב, לפי מה שהונהג בצה"ל עקב עסקת גלעד שליט, בתנאים שבהם המנעותו של צה"ל מהריגת חיליו שלו עשויה לעודד את הטרור (דרך אגב, גם זאת היתה פקודה סמויה):
    "בפורומים צבאיים רבים התבטאו בשנים האחרונות מפקדי חטיבות … כי בעיניהם, מוטב להרוג חייל שלהם שנחטף, כדי לשלול מהאויב … את ההישג הכרוך ב.. משא ומתן …, שבסופו שחרור המוני של מחבלים, כמו בתום פרשת שליט" (- עמוס הראל ב"הארץ" 28.06.16 )
    "מפקד העורב …: 'אתה מעדיף חייל הרוג ולא חייל בשבי חמאס, כמו שליט 2. …חידדנו לכוחות פעמים רבות על איום החטיפה והמטרה לשבשה … גם במחיר הפגיעה בחבר… הכול כדי לא להכניס מדינה שלמה למערבולת גלעד שליט' " (-הובא ע"י יואב זיתון ב- ynet 24.09.14 )
    "אחת הפעולות עליהן קיבל את העיטור הייתה ירי לעבר בית אליו הכניס איש חמאס לוחם חטוף של צה"ל" (- בן כספית ב"אל-מוניטור, ישראל פולס" 29.06.16 ).

    • גיל ב' הגיב:

      כן, ובפעם הבאה שיתפסו חייל לא מגולח הוא יסביר איך הבין את הפקודה "הסמוייה" שאסור להתגלח. אני בטוח שזה יעזור לו במשפט. זה נחמד להיות ראש גדול, אבל מי בדיוק הסמיך את אזריה להחליט החלטות כאלו? ובקשר לחיסכון בדם מה בדבר החייל שייהרג במקום ולא ילקח בשבי כשהחמאס יבין שאין שום יתרון בהחזקת שבויים?

      • דברים שרואים משם הגיב:

        את הסיפא לא הבנתי. לא הבנתי במה אתה חולק עלי. הרי לא נכנסתי לשאלה אם נהל חניבעל נכון או לא. רק הצגתי את משמעותו האפשרית בעיני אלאור.
        |
        לשאלה "מי הסמיך", לפי הבנתו האפשרית של אלאור, התשובה היא- בתי המשפט בפסקי דין תקדימיים על "פקודה בלתי חוקית". הם קבעו ש"דגל שחור" לא נקבע ע"י שום סמכות אלא ע"י "כל מי שיש לו לב להרגיש ועין לראות". האנרכיה, לטוב ולרע, היא חלק משיטתנו המשפטית.

        • גיל ב' הגיב:

          כמו שאמרתי, הוא יכול להחליט מה שהוא רוצה אבל הוא צריך לקחת בחשבון שהפרשנות שלו לא תעמוד במשפט. ועניין הדגל השחור לא רלוונטי כאן. הוא מדבר על סירוב לבצע פקודה לא חוקית ולא על מצב שבו חייל מחליט לבצע פעולה שאף אחד לא פקד עליו לעשות כי נראה לו שזה מה שצריך לעשות.

          • שחר כ. הגיב:

            אתה צודק, גיל, אבל אין ספק שיש משמעות לעובדה שהרבה מאוד חילים ומפקדים עשו את אותו הדבר בדיוק ולא נענשו כלל, רק משום שלא נתפסו במצלמה או מסיבות אחרות, שחלקן יכולות להיות גזעניות.
            זה אינו מוריד כהוא זה מרצחנותו הפסיכופטית של אזריה, אבל שם אותה בפרופורציןת הנכונות: הרבה מאוד אנשים כאן חושבים ומרגישים כמוהו, ומספר לא מבוטל של ישראלים עשו את זה בפועל ולא נענשו כלל, או אפילו זכו לשבח.

          • דברים שרואים משם הגיב:

            לטענתך שדגל שחור יכול להיות מונף רק מעל "קום ועשה" ולא מעל "שב ואל תעשה", אולי אתה צודק מבחינה משפטית, אינני יודע.
            |
            בכל זאת, מכיון שהשקול המשוער של אלאור היה במישור המוסרי ולא המשפטי, אני יכול להבין שהוא לא הבחין בין אי מוסריות של "קום ועשה" לבין זאת של "שב ואל תעשה", אלא הסתפק בשקילה מוסרית של תוצאות ההריגה / אי- הריגה.
            |
            דרך אגב, גם אחריותם של מפקדי צה"ל לטבח בסברה ושתילה היתה בגלל שנקטו "שב ואל תעשה".

            • גיל ב' הגיב:

              שוב, אין קשר. מפקדי צה"ל היו אחראים על השטח והעובדה שאיפשרו לנוצרים לטבוח במחנות אמרה שהם לא מילאו את תפקידם. אם צה"ל לא היה בלבנון ואותם מעשי טבח בדיוק היו קורים, אף אחד לא היה מאשים את צה"ל שלא עשה כלום. במקרה הזה אין ספק שזו לא היתה אחריותו של אזריה. הוא הגיע למקום 10 דקות אחרי שהאירוע נגמר, המקום היה מלא בחיילים ובמפקדים ולא היתה שום סיבה "להגדיל ראש" ולטפל במצב לבד. ובקשר לשקילה המוסרית, איפה הגבול? ואם הפלסטיני היה מתקרב עם סכין ואז מתחרט וזורק אותה האם עדיין צריך להרוג אותו? ואם יש לך יגיעה שהוא מתכנן פיגוע דקירה האם אז צריך להרוג אותו? נימוקים כאלו מזכירים לי את תומדי ברוך גולדשטיין שבעיניהם מנע פיגוע גדול כשאיכשהו היה היחיד לדעת שהמתפללים במערת המכפלה עסוקים בתכנון פיגוע.

  7. Jose לך ברח הגיב:

    אלאור ירה בפצוע כי זה מה שהוא מאמין שצריך היה לעשות. הבעיה היא בלשאת בתוצאה של מה הוא מאמין. במילים אחרות: פחדנות.כל השאר זה צואת תרנגולות.

  8. אביבית הגיב:

    במסגרת שיגרת מניפולציית "תחושת הסכנה"- צריך לציין גם את מד"א שטחים שהפך למד"א מתנחלים שלא רואה עצמו מחוייב ל'ערכי ישראל/צה"ל/מד"א' (לפחות כפי שרצו לראות עצמם)– אלא ל'ערכי המוסר היהודי' המתנחליסטי, ובזירות פיגועים צווחים את הזנת חיסול המחבל/התנהלות המוסר היהודי שלהם.
    במקרה המסויים פה -איש מד"א מתנחלים גם בעט חזרה לזירה את סכין המחבל,גם צווח הוא זז הוא זז , גם צווח מטענים מטענים וככה ניסה לדלג מעל החולייה הצה"לית ומפקדיה שניהלו את האירוע.

  9. עמי מרום הגיב:

    הבטחת מלחמה לפני שנים, מה קורה עם זה?

    • מני זהבי הגיב:

      בינתיים יוסי נלחם נגד מגיבים שאיכשהו עצבנו אותו.
      עוד ביטוי לפרסוניפיקציה של האינטרנט, כשבמקום להתייחס לדעות (או לעובדות, חלילה), מתייחסים לאנשים שאמרו אותן. זה לכשעצמו הוא תוצאה של התפשטות הרשתות החברתיות שחיסלו כמעט לגמרי את האנונימיות של האינטרנט. וחבל, כי מהסחורה הזאת יש לנו מספיק באוף-ליין.
      אין לי מושג מי זה "השגרתי" שאת תגובותיו יוסי מחק. אבל בתגובותיו (שיוסי מחק, משום מה) לא היה שום דבר פוגעני, מלבד ציון של עובדה מסוימת והבעת דעה (שהיא בעיניי שגויה, אך נפוצה למדי).

      • ygurvitz הגיב:

        יש לי מדיניות קבועה, מוצהרת, שאומרת שאנשים שכותבים עם שמות בדויים וכתובות מייל מפוברקות יימחקו. לא טרחתי לקרוא מה הוא כתב בכלל.

        • מני זהבי הגיב:

          מה זה שם בדוי וכתובת מפובקרת?
          הכינויים מהמגיבים פה לא בדיוק מופיעים במרשם התושבים, ואנשים נוטים להחזיק כתובות דוא"ל שהם לא תמיד משתמשים בהן.
          ובעיקר, למה? הבלוג שלך והכל, אבל לא הגיוני יותר לקרוא תגובה למלבדוק האם למי ששלח אותה יש כתובת מפוברקת?
          נניח לצורך העניין של"יבגני" המפציע כאן מדי פעם הייתה כתובת אמיתית אסלית, בכל הגדרה שתבחר. זה היה מצדיק איכשהו את ההתפרעות שלו?

          • תום אלקיים הגיב:

            אני דווקא עם גורביץ בעניין הזה, ואני מדבר כאדם שמועף באופן עקבי מפורומים שמאליים אחרי בערך שלושה פוסטים וחצי בעיקר בגלל התוכן של דברי, קשה הביקורת לשמאלנים ויעידו החסימות של שמאלנים בטוויטר. תופעת טבע ששווה תזה לתואר, מעולם לא חסמו מעטים כלכך רבים כלכך בלי סיבות ממש.

            אבל אין שום טעם בהצפות של אנשים הכותבים בחמש כינויים וארבע כתובות אימייל. עמית כותב כאן לא מעט והוא ימני או איש מרכז או משלותירצה. סוק פופטס זו מכה של פורומים, אני ראיתי דיונים שלמים שמנהל אדם אחד עם עצמו, תוך עידוד עצמי וטפיחות על השכם, לא משהו שאתה רוצה.

  10. עמית הגיב:

    מי שצריך להישיר מבט למציאות הלא נוחה זה לא הציבור הישראלי, אלא גורביץ וחבריו. התיאור של המציאות בשטחים כ"דיקטטורה צבאית" ושל חיילי צה"ל כשוטרים הוא שקרי מכל בחינה שלא נסתכל. בוודאי מבחינה משפטית, אך גם מכל בחינה פרקטית אחרת. השטחים הם שטח כבוש שנכבש במלחמת מגן והפלסטינים הם נתיני אויב, שממשיכים מאז ועד היום לבצע מתקפות מזדמנות כנגד חיילי ואזרחי ישראל, בתוך השטחים, בתוך ישראל, ומחוצה לשטחים וישראל, תוך סירוב מתמיד לשלום תמורת החזרת השטחים. לעובדה הזו יש שורה של נגזרות על המציאות שלנו, עד למקרה האומלל של אלאור אזריה – לא שוטר שפעל בשירותה של דיקטטורה צבאית, אלא חייל צה"ל שפעל באופן לא מקובל (ככל הנראה בעקבות דעות מוקצנות) במסגרת הדיפת מחבל ועל כן מועמד לדין בגין אחת העבירות היותר חמורות בספר החוקים.

    • סמולן הגיב:

      נכון, ועדיין המונח "תחושת סכנה" משמש לכיסוי של אותה פעילות לא מקובלת.

  11. דבורה אילן הגיב:

    האם אתם זןכרים את פרשת סגן דניאל פינטו? הוא ביצע רצח יותר חמור מאלאור אזריה והעונש שלו הומתק.
    מדובר על שנות ה70.
    מעניין מה יהיה היום.
    הנה על הפרשה:
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%95

  12. תום אלקיים הגיב:

    יוסי, שאלה.
    אתה תיארת את רציחתו של נתן זאדה במאמר בנענע 10 כך.
    ״זמן קצר לאחר מכן, חוסל נתן-זאדה על ידי תושבים זועמים.״

    וגם את זה, ״בדרכו האכזרית, הלינץ' בנתן-זאדה היה צודק יותר מאשר מאסרו ושחרורו אחרי פחות מעשור״.

    אני לא מצליח לאזן בין העמדות המוסריות שאתה מציב. מחד, האם חיסולו של המחבל על ידי אלאור עזריה לא היה צודק יותר מאשר שחרורו של המחבל אחרי עשור? מאידך, אלאור אזריה הוא אשפה אינושית.

    עכשיו על מנת שלא יאמר כאן שאני מוציא את הציטוט מההקשר בו נאמר, אתן את ההקשר. לדעתי הציטוט המלא נגוע בגזענות.

    להלן הציטוט.
    ״תושבי המדינה הערבים חולקים, בצדק, על התפיסה(לפיה אין לקחת את החוק לידיים. ת.א). הם יודעים שהמדינה – הדמוקרטית ליהודיה ויהודית לערביה – לא תעשה עמם צדק. הם יודעים שככל הנוגע להם, בתי המשפט מפנים עין עצומה. הם יודעים, מנסיון רב שנים, שמי שיהרוג בהם יצא לחופשי תוך זמן קצר, שדמם נחשב בעיני רשויות החוק זול. מכאן הנטיה המיידית למשפט המון: בדרכו האכזרית, הלינץ' בנתן-זאדה היה צודק יותר מאשר מאסרו ושחרורו אחרי פחות מעשור״

    • תום אלקיים הגיב:

      עד נקודה קטנה אחת, לאור שחרור מחבלים מהכלא עקב עסקאות שבויים גם יהודים יודעים שמי שהורג בהם עלול לצאת לחופשי. והדוגמאות רבות. אז לפי אותו הגיון …. וגומר

      • תום אלקיים הגיב:

        לעיתים שתיקה, היא התשובה הטובה ביותר.
        הנה שיר על שקט.

        עכשיו, דממה.
        הצל על הבמה.
        כל כך חם.
        שהקהל שם מקדם הגנה.

        • חגי נהיר הגיב:

          "לעיתים שתיקה, היא התשובה הטובה ביותר": אכן כך, וכדאי שתפנים זאת, אלקיים הגרפומן (עם שלוש "שתיקות" רצופות). תודה

          • תום אלקיים הגיב:

            באמת? כותב יכול פשוט להתעלם מהרקורד שלו, כי זה נח לו.

            האם לעמת כותב עם דבריו מהעבר שאינם מתיישבים עם דבריו מהווה, זו גרפונמניה?

            או שמה אתה אחד מהקוראים אותי בעקביות ומוצא שאני מעמיס עליך יותר משאתה מסוגל לשאת. אני מבין בהחלט, עצתי לך ידידי, תקרא פחות ממני, אני יודע שזה ממכר, אבל אל תעמיס על עצמך, מאתיים מילה, שלוש מאות מילה בשבוע, זה המון בשביל אדם ממוצע מאד.

            • חגי נהיר הגיב:

              אתה איש חולה, אלקיים. לך לטיפול

              • תום אלקיים הגיב:

                תבין יקירי, אין תוכן במה שאתה כותב.

                אתה לא מוסיף שום מידע, כלום. אתה רק מבטא רגשות שממלאים את הריקנות שממלאת אותך ומקיא אותם באופן אד-הומינמי משום שאין לך שום דבר בעל ערך לאמר. כל מה שאתה מנסה להשיג זה לגרום לי להרגיש רע, לנסות להעליב, לפגוע. אתה נכשל כמובן, אני מניח שלא רק בכך.

                זו רטוריקה, [במקרה הספציפי שלך ברמה נמוכה מאד], שהיא ההיפך מדיאלקטיקה, שהיא המבואה לדיון. אריסטו ב״רטוריקה״ שלו התעכב פעם על ההבדל בין רופא לטבח. התרופה מועילה אבל מרה, העוגיה מזיקה אבל טעימה, משום כך אנשים מחבבים את הטבח ומפחדים מהרופא, [אתה עוגיה, רכה מפנים. אני כימותרפיה]

                בפסקה האחרונה הרטוריקה מוקפת בברקטס. האם אתה מבין? אני מניח שלא, באותה ״רטוריקה״ אותו אריסטו כתב, בתרגום חופשי, ״טיעון המבוסס על מידע, מניח לימוד. וישנם אנשים שאותם אתה אינך יכול ללמד״.

                עכשיו הסיבה שאני מתעכב על זה היא לא אתה כמובן, אתה חסר כל חשיבות, אלא שאתה נפוץ מאד, בעיקר בקרב שמאלנים.

                הרבה דיונים הופכים במהירות למלחמות רטוריות חסרות כל מידע או תוכן ומתדרדרות לזעקות וקללות ״פשיטסט, טיפש, נאצי, מיזוגן, חולה״ וכן הלאה.

                זו טקטיקה שהתפשטה כהשלכת צואה בכלוב קופים בקרב השמאל העולמי והיא אחד המנועים לצמיחת הימין האלטרנטיבי האמריקאי. אלמנט הריאקציה לטירוף הרגשי הרטורי חסר התוכן העובדתי שממלא את הפוליטיקה של השמאל העולמי חוצה מגזרים והינו גורם מאחד.

                אז ברצוני לברך אתך שגיא נהור, חגי נהיר, או איך שאתה לא מכנה את עצמך הבוקר, המשך בדרכך, אתה, ברגשותיך הזועפים, בצורך הבלתי נשלט להתיז רוק, באי השליטה בסוגרים שלך, אתה מועיל, ממש מועיל. היית מאמין שזה אי פעם יקרה לך?

                יאללה, תגיד לי שאני טיפש וגזען, וצריך תרופות. קדימה בובו.

  13. שחר כ. הגיב:

    אוקיי תום. אז נכתוב לך בפעם האלף שאין דין לינץ' עבדים באדון כדין לינץ' אדונים בעבד, למרות ששניהם מזעזעים ולא חוקיים.
    לפעמים, כמו שכתבת, הצל על הבמה הוא צלו של אשמדאי.

    • תום אלקיים הגיב:

      שחר, עבדים? אדונים? על מה אתה מדבר לכל הרוחות.
      עד דוגמה לרטוריקה ריקה.

      שפרעם היא עיר בישראל, תושביה הם אזרחי ישראל, אני מסכים שישנו קיפוח, אבל לכנות ערבים אזרחי ישראל עבדים זה עלבון לערבים לאינטליגנציה. קשקוש רטורי שמנסה לשכנע על בסיס פניה לרגש כלשהו ולא לשכל, אני רואה את השמאלני מגלגל עניו ואומר לעצמו ״כן, זה מרגיש לי נכון, אדונים, הם רעים, עבדים הם טובים, מוות לאדונים, בלינץ׳ איפה החזיר הזה, נפוליאון״

      תנסה שוב, עם שכל ועובדות הפעם. אין שום עבדים בסיפור הזה.

      גורביץ, שהוא אדם ישר יותר ממך כנראה, לא ניסה את הנתיב הנחות הזה.

      אגב, אם ראפר נחות, המפומפם על ידי התקשורת על מנת לסמן את ה״ימני, המזרחי, הנחות״ הוא אשמדאי בעינך, אתה בדיוק המטרה של התקשורת הזאת, מה זה אומר עליך?
      יש מילה באנגלית גאליבל, בב׳ דגושה. אני מחפש למצוא לה חלופה בעברית, אולי ״שחרורי״

  14. שחר כ. הגיב:

    אני לא מתייחס לאליאסי. התייחסתי לשיר הנחמד שהבאת. באמת מצא חן בעיני, וחשבתי על צל רגיל, אתה יודע, אינשמש.
    אשמדאי מדבר על ישראל ולא על אליאסי. אבל אל תקפוץ, זה סוג של מטפורה, לא מדוייקת כל כך, הרי אין לנו באמת קילשון וזנב.
    ועכשיו, למה אתה חוזר לרטוריקת הוקעת ה"שמאל" הפורחת-עבשה שלך, זה קצת משעמם. אף אחד פה הוא לא "השמאל" שאתה מרבה לקונן עליו. טוב, אולי חוץ משנים שלושה.
    והעיקר: שפרעם עבדים, מזרחים עבדים. גם זאת מטאפורה. לא מדוייקת כל כך אבל מעבירה את המסר הנכון.
    אין לי מושג מה זה גאליבל, אבל אם אתה מתכוון להמציא לי כינוי, בבקשה תפסיק. כינויים זה לחברים. אם זה תאור הפרסונה האינטרנטית שלי, אנא, תמשיך לחפש, (כמה זמן אתה מנסה כבר?) מצא לי כינוי עברי.

    • תום אלקיים הגיב:

      האם אתה מכונה להעברת מסרים, או אדם חושב?
      כי אם אתה אדם חושב, אז אנא, עזוב את המסרים. תושבי שפרעם אינם עבדים בשום אספקט של המלה, באותה מידה יכלת לקרוא להם דולפינים הצדים את טרפם, מה הקשר?

      מעולם לא טענתי שמזרחים עבדים ומעולם לא הצדקתי רצח שבוצע על ידי מזרחים כ״צדק אכזרי״, אלאור אזריה הוא מזרחי, אני חושב שהוא רוצח מחליא וצריך לשבת כל חייו בכלא, אני זכאי לעמדה הזאת כי אני חושב שרוצחי זאדה הם חלאות המין האינושי והיו צריכים לשבת כל חייהם בכלא.

      זה גורביץ שלא יכול להחזיק בעמדה הזו בלי להסביר את עצמו, כי הוא און דה רקורד בעד לינץ׳ באם יש סיכוי שמטרת הלינץ׳ לא תענש מספיק. עמדה מוסרית וחכמה ללא ספק.

      האם גם אתה חושב שרצח נתן זאדה הוא ״צדק אכזרי״

      שאלאור עזריה ישפט ויקבל שנתיים בכלא, כמו רוצחי זאדה. אתם לא תוכלו להתלונן, כי העמדות המזוייפות שלכם נושכות אתכם בישבן.

      אגב ביקורת על שמאלנים, ראה מה קורה, אף אחד לא מאמין למלה שיוצאת מהפה של שמאלנים יותר, העמדות שלכם כלכך מפוברקות, כלכך מונעות אג׳נדה, מטרות סביב חצים שוב ושוב ושוב, אי אפשר לקרוא את הניו יורק טיימס יותר או ה״ארץ״, כותבים נטולי כשרון שמפמפמים אג׳נדה כתיכוניסטים מחוצ׳קנים. בעעע

      • גיל ב' הגיב:

        אין ספק שכל לינץ' הוא פסול. אבל יש הבדל מוסרי בין מי שזה אתה הותקף והצליח להשתלט על התוקף לבין מי שהגיע למקום 10 דקות מאוחר יותר. זה לא קשור למוצאו של האדם. זה נכון להורגי נתן זאדה או ברוך גולדשטיין כמו שזה נכון במקרים של יהודים שהורגים מחבל שנתפס. רק שבדרך כלל אין משפט במקרה של מחבל שנהרג לאחר שהוא לא מהווה שום סכנה. רק בסוף שבוע זה היתה על כך כתבה ב"הארץ".

        ובקשר לתכונות שאתה מייחס לשמאלנים. תמיד אתה מפתיע אותי בסלחנות המופלגת שלך לאנשי ימין שמבצעים בדיוק אותם מעשים. ברור שיש שמאלנים רבים שחוטאים ברטוריקה זולה וכל הדברים האחרים שכתבת אבל לייחס את זה לשמאל זה עיוורון מוחלט. על כל שמאלני שתוקף מישהו כפאשיסט תוכל למצוא עשרה ימנים שיתקפו שמאלני כבוגד ועוד תארים שאני מעדיף לא לחזור עליהם. חלקם אפילו חברי כנסת.

        • תום אלקיים הגיב:

          נתן זאדה היה כבול ומנוטרל ובידי המשטרה בעת שנרצח על ידי אנשים שעלו לאוטובוס מן החוץ, ותקפו אף את השוטרים שהחזיקו בו כשעה לאחר הפיגוע שביצע.
          עובדות, לא מאמרים בהארץ.

          גולדשטיין חוסל בעת הטבח, כאקט ברור של הגנה עצמית אין דינו הורגיו כדין רוצחי זאדה או אלאור עזריה.

          האם אתה משווה טוקבקיסט בטמקא לכותבי הטיימס או הנפולת האינסופית שכותבת בהארץ מאמרים הנעים בין קשקוש הנכתב בחוסר כשרון, נגיד משהו שצ׳יקי ארד יכתוב על הים ותל אביב ושערות על החזה או פמפלט פוליטי מלא חצאי אמיתות ושקרים מביכים הנכתב בכשרון של פקיד שומה, נאמר כל מאמר של חמי שלו.

          זה מביש, ואלו ליברלים עם נטיה שמאלה אנשים שאני תופס כחברים בקבוצה הפוליטית שלי שהפכו לקרנפים קהי קרן גרוע מכך משעממים ושקופים עד מוות.

          אני מוכן לסלוח על הרבה תמורת כתיבה טובה, אני קורא את גורביץ למרות שהוא מעצבן, בולשיט, בגלל שהוא מעצבן, סלבי קשת הייתה טרול עם כשרון של שד לפני שהמציאו את האינטרנט, קראתי אותה בצמא כילד באשדוד לפני שידעתי משהו בכלל. חיים ברעם לימד אותי כל מה שאני יודע על כתיבה אישית פוליטית ואני לא מסכים אתו על הרבה.

          תפסיק להגן עליהם, הם לא ראויים לשום הגנה. שבוע שהחברים בילו בדיונים מלאי נפיחות על ציור נחות להפליא של אמן נטול כשרון שהדרך היחידה שעלתה בדעתו לאותת את מידותיו הטובות לקבוצה הדוחה שלו היתה באמצעות הפות של איילת שקד, אין ספק שמאל מובחר יש לנו כאן, מובחר ואיכותי.

          • גיל ב' הגיב:

            לא הגנתי על אף אחד. להיפך, טענתי שאתה מגן על אנשי ימין. היו לך טענות נגד מגיבים כאן, ואותם כן אפשר להשוות למגיבים בטמקא. אם הטענות שלך הן נגד כותבים בעיתון, אפשר למצוא דברים גרועים באותה מידה (לדעתי יותר) אצל כותבים ימנים. שלא לדבר על פוליטיקאים. דרך אגב, אתה יודע בוודאות שהאמן ששם את איילת שקד ביצירה שלו הוא שמאלני? או שאתה רק מניח את זה בצורה סטריאוטיפית?

            • תום אלקיים הגיב:

              חחחחח. אני ממש צוחק. באמת.

              זה ציטוט מים עמרני על הפרוייקט שלו, ״סדינים״

              "בפרויקט 'סדינים' אני מייצר הכלאות, מקבץ גלויות וגורם להתנגשות והפרעות בין דימויים. בכך אני מנטרל את הפונקציונליות שלהם ומשרה אי נוחות המשדרת ניהיליזם והיעדר עמדה קוהרנטית. את הכל אני מניח על בד שגרתי, כהצהרה התוחמת שדה קרב".

              נו, אם כבר מדברים על סטראוטיפים, דמות האמן כזיין מוח צעיר. אין ימני בעולם שהיה מפיק את הגבבה המילולית הזאת, באמת. זה רק השמאל הפסודו אינטלקטואלי מסוגל להפיק. מלל חסר פשר, נטול משמעות שכל מטרתו טשטוש שכאילו מסתיר עמקות, מחלקות מדעי הרוח מלאות בזבל הזה. אין כאן כלום, הוא לא אומר כלום, הוא גם לא עושה כלום מזה בעבודה אגב, הציורים מכוערים להפליא, הדימויים פשטניים ובנאליים עד אינטפנטיליים והציצים של שקד הם במוקד העבודה, מבריק באמת, אל גרקו הצעיר. עמרני אגב נשמע תימני, אז הנה, אני יורד גם על מזרחים שצריך.

              • גיל ב' הגיב:

                כן, מהמעט שהצלחתי להכריח את עצמי לקרוא מהגיגיהם של נערי הגבעות הם לא צריכים להתבייש ברמת זיוני השכל שלהם.

                לאמנים יש את השפה שלהם שלרובנו נשמעת כזיוני שכל. אבל אין לזה קשר לימניות או שמאלניות. זו השפה המקובלת בתחום. אלא אם כן אתה חושב שאין אמנים ימנים.

                • תום אלקיים הגיב:

                  אופ טופיק המחץ אבל זה דיון מרתק. השפה הפוסט מודרנית.

                  פיסיקאים יכולים לכתוב משפט מהסוג של ״האנטרופיה של חורים שחורים נגזרת משטחו של אופק האירועים״ זה משפט אטום לגמרי לאדם רגיל, משום שהוא לא מבין את המושגים. אבל אם אומר לך שאתה יכול לחשוב על אנטרופיה כטמפרטורה ועל אופק האירועים כשטח הפנים, אז המשפט נהיר לגמרי. יש אי נהירות שנובעת מבורות, וזו אי-נהירות טובה.

                  אין שום מלה בטקסט של האמן הצעיר שאתה לא מבין, הוא גם לא משתמש בהן באופן לא סטנדרטי, אין למילים משמעות טכנית יוצאת דופן, נאמר כמו ל״גבול״ במתמטיקה.

                  זה פשוט רצף נטול משמעות שמטרתו לתת פסאדה של עמקות, כמו תיאור מוגזם ומופרך של מנה במסעדה יקרה יתר על המידה. למה אתה נדרש להגן על זה?

                  ולמה העובדה שימנים מטומטמים יותר או פחות מניחה את דעתך? האם אתה מודד הכל לפי מעשי הימין? אני לא טורח לתקוף את הימין, הם לא מעניינים אותי במיוחד, בטח לא דתיים, למה שיהיה אכפת לי? אני מקוה שאנשים בוחרים בדרך מסויימת כי היא טובה להם, לא כי הדרך האחרת גרועה מאד. נדמה לי שהבחירות הגרועות ביותר הן אלו שנעשו על בסיס ״הרע במיעוטו״.

          • תום אלקיים הגיב:

            אבל מה עם נתן זאדה? הסכמנו שמדובר במקרה הזהה לזה של עזריה, אולי חמור יותר אפילו?

            • אביבית הגיב:

              מבצעי הלינץ' בזאדה לא היו מגוף רשמי מטעם המדינה, וגם לא חובשים -עבור הפיוט האירוני שבמקרה עזריה..
              תשווה ללינץ' בב"ש ,אם אתה חייב.
              אם הימין רוצה להגיד שמה שלא נתבע מערביי ישראל שלא יתבע מהם – שיגיד.
              נמאס מהמנטרה ההשוואתית לערביי ישראל.
              לא ערביי ישראל מעצבים את החברה הישראלית חוקיה והתנהלותה והגדרות המצפון והמצפן שלה .

              • תום אלקיים הגיב:

                ולכן עזריה נשפט בבית משפט צבאי.

                השאלה שהעליתי נוגעת לשיפוט מוסרי אישי, לעקביות וליושר אינטלקטואלי, לא לנורמות חברתיות.

                הלינץ׳ בבאר שבע קרה במהלך האירוע, הקורבן לא מת מהמכות שקיבל אלא מהכדור שחטף בשוגג. לא מדובר ברצח בדם קר כאשר החשוד כבול בידי המשטרה או הצבא.

                אגב, מה דעתך על הלינץ׳ בזאדה? צדק אכזרי?

  15. שחר כ. הגיב:

    האם המאסות של המזרחים שנשלחו לישב את השממה הגבולית, שנידונו לחינוך נחות, הסללה לעתיד והלעגה מתמשכת, אינם סוג של עבדים? האם המילה מקופחים טובה יותר? מנוצלים? מבוזבזים? האם ניתן להבין, אם גם לא להצדיק, לינץ' של מבוזבים במבזבז יותר מאשר לינץ של המקפח במקופח? זה מה שיוסי התכוון אליו. הוא בשום אופן לא בעד לינץ'.

    • תום אלקיים הגיב:

      אם אתה מתכוון לרדד את העבדות, את האדם בשלשלאות, הרכוש המהלך, זה שנשללה ממנו אנושיותו, זה שנשלל ממנו גופו, רצונו, דעתו וחייו עצמם, אם לבך גס בעומק האימה של השפחה הנאנסת, בכאב המצמית של מכות השוט על הגב המצולק, אם אתה חרש לזעקות האם שבתה נלקחת ממנה אל השוק להמכר לאדונים. אם אינך מבין מדוע נאמר מה שנאמר על העבדים, אז למה לעצור שם?

      מה עם מבועסים? לינץ׳ של מבועסים זה גם בסדר יחסית?
      מה עם הלא מרוצים? האם לינץ׳ של לא מרוצים באלו שאינם מרצים אותם מובן יותר? אתה כבר מבין את מידת האבסורד בדבריך? את העובדה שאתה משתמש ברטוריקה במקום בטיעונים?

      ותסלח לי, אני לא חושב שאתה הדובר של יוסי גורביץ, אז אנא, אתה עדיין רחוק מלהסביר את עמדתך המדדה בקושי על כרעי תרנגולת. אז אנא, בעל הבית מסוגל לכתוב טוב יותר מכמעט כל מי שאני קורא.

  16. שחר.כ. הגיב:

    אם אתה מתכוון להמשיך לנפוח את הנפיחות המשומשות האלה, חדל. קראנו כבר את הזעם-הקדוש-דה-לה-שמאטע הזה וזה לא ממש עושה רושם. גם אין טעם להגיב לגופו של זעם.

    • תום אלקיים הגיב:

      בקיצור, אתם רצים החוצה בזעקה צרודה אל הצהריים. אל תתחילו מה שאינכם יכולים לסיים

      • שחר כ. הגיב:

        " …אם לבך גס בעומק האימה של השפחה הנאנסת, בכאב המצמית של מכות השוט על הגב המצולק, אם אתה חרש לזעקות האם שבתה נלקחת ממנה אל השוק להמכר לאדונים
        אם זה לא לרוץ החוצה בצעקה צרודה אל הצהרים, מה זה?

        • תום אלקיים הגיב:

          נסיון להסביר לך מדוע לעבדים יש חבות מוסרית נמוכה משמעותית, זה לא תופס לאזרחים גם אם מקופחים.

          אגב, אני קופץ ראש מגבעת הפאתוס אל תהומות האבסורד והיומיומי תוך חצי פסקה בתגובה הזו. לא שמת לב?

  17. שחר כ. הגיב:

    ומה אם הם לא אזרחים מקופחים אלא נתינים של אוכלוסיה בכיבוש? מה אם הם אזרחים סוג ד'? איפה עובר הגבול, סימן שאלה
    כן. שמתי לב. אתה יודע לכתוב

    • תום אלקיים הגיב:

      עבדות היא ליגה אחרת, באמת, אם ילדה יזידית תרצח את המענה שלה בשנתו, אני אברך אותה על אומץ ליבה.
      לנתיני כיבוש נתנת החובה והזכות להלחם בכובש באלימות, גם קשה, גם ברוטלית. אין להם זכות לרצוח ילדים ונשים, אזרחים חפים מפשע. כך מקובל לפחות בקרב אנשים נאורים.

      אין הנחות כאלו לאזרחים, גם מקופחים, הם יכולים להפגין, לזעוק, להאבק פוליטית. מדוע אתה נותן לאזרח שפרעם הנחה מוסרית שלא ניתנת לאזרח, שלא ניתנת לכבוש, אלא ניתנת לעבד. אין כאן מטאפורות, רק פרקטיקה של מאבקים.

      • חנן הגיב:

        אתה כימותרפיה?? אתה דידיטי לטיפול בהפרעות אכילה.
        האנלוגיה שלך מעוותת: נתין הכיבוש ניסה להלחם בכובש והצליח לפצוע חייל, שזה תקין. באנלוגיה לנתן זאדה הוא אמור להקביל (בערך, ועם הסתייגויות וכו') לארבעת הנרצחים. המקביל לרוצח נתן זאדה הוא הרוצח אלאור אזריה. אף אחד לא דיבר על לבצע בו לינץ'.