צו היושר וצו הרחמים/לו יהיה בה כמוה אכזר!
מעט מאד השתנה מאז העז נתן אלתרמן, בנובמבר 1948, לפרסם את השיר הראשון העוסק בפשעי המלחמה של ישראל:
חָצָה עֲלֵי גִ'יפּ אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה.
נַעַר עַז וְחָמוּשׁ… נַעַר-כְּפִיר.
וּבָרְחוֹב הַמֻּדְבָּר
אִישׁ זָקֵן וְאִשָּׁה
נִלְחֲצוּ מִפָּנָיו אֶל הַקִּיר.
וְהַנַּעַר חִיֵּךְ בְּשִּׁנַּיִם-חָלָב:
"אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע"….וְנִסָה.
רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו…
וְדָמוׁ אֶת הַכֹּתֶל כִּסָּה.
מה שהשתנה, למרבה הצער, הוא שאף משורר "לאומי" לא היה מעז לכתוב משהו כזה היום – סערת הזעם של הציבור היודו-נאצי היתה מחסלת את הקריירה שלו. בשבוע האחרון התפקעה מורסת השתיקה של "עופרת יצוקה", וכל מה שצה"ל ניסה להכחיש – בסיוע נמרץ של מקהלת הטובקבים הלאומית, שהסיסמה הלא רשמית שלה היא "זה לא קרה ועל כל פנים זה הגיע להם" – נשפך החוצה. תחילה, הגיעו הפרסומים מדיון "יורים ובוכים" של המכללה ע"ש רבין, ואפילו שם לא כל כך בכו.
צה"ל נקט בכל צעדי המנע המקובלים: תחילה הוא הודיע שהוא בכלל לא ידע על זה (למרות שהמסמך המדובר נשלח על ידי מנהל המכללה לצבא כשבועיים לפני הפרסום), ואחרי שהשקר הזה נחשף הוא נקט בשיטה היעילה מכולן: הוא מנסה לזמן לחקירה במצ"ח דווקא את אלו שהתלוננו. זה ילמד את הבאים בתור, אם נשאר מישהו שיטעה לחשוב שצה"ל מתכוון לפרופגנדה שלו על "צבא מוסרי".
קו ההגנה השני של צה"ל היה שמדובר ב"חריגים" (ראוי לשים לב לאופן שבו הופך צה"ל דומה יותר ויותר למיליציות הפסיכיות משני הצדדים, אלו של המתנחלים מצד אחד, על "עשביהן השוטים", ושל "המשוגע התורן" הפלסטיני/ירדני'/מצרי). יש כמה בעיות עם הטיעון הזה, אבל נסתפק בכך שהוא שקרי.
"הארץ" חשף בסוף השבוע את החולצות שחיילינו האמיצים מזמינים לעצמם. "יריה אחת, שני הרוגים", חוגגת יחידת צלפים את מותה של פלסטינית הרה; כוונת על ראשו של ילד פלסטיני מלווה בכותרת "יותר קטן, יותר קשה"; כובש כנען בסופה מתהדר בחולצה שחורה עם הכיתוב המתאים לבן עם סגולה: "תדע כל אם ערביה שגורל ילדיה תלוי בידי!" [תחביר עקום במקור – יצ"ג]. חולצה אחרת אומרת "לא נרגע עד וידוי הריגה" – והכתבה מציינת, והקוראים מגחכים, שצה"ל בכלל מכחיש את עצם קיומו של הנוהל הזה.
שניה, לא סיימנו. כוחותינו האמיצים – צריך, אחרי הכל, הרבה אומץ כדי לירות באזרחים לא חמושים – השאירו מאחוריהם הרבה זבל, וכמקובל גם קצת מסמכים מסווגים. אחד מהם, שככל הנראה נכתב על ידי איזה קצין זוטר בגולני, נפל דווקא לידיה של עמירה הס. הוא, כמו שאומרים האמריקנים, "אקדח מעשן".
הקצין מציין בו את הוראות הפתיחה באש: מותר לירות על צוותי חילוץ (הבהמה הכחישה פעם אחר פעם שיש הנחיות כאלה בזמן תרגיל "עופרת יצוקה"), אבל לא על נשים וילדים. מאליה עולה השאלה מדוע צריך קצין להבהיר שאסור לירות בנשים וילדים. הקצין שכתב את המסמך, אומר איש מילואים בכיר להס, זוטר מכדי שיכתוב את ההנחיות בעצמו. הן מגיעות מלמעלה. המסמך הזה מייצג את רוח המפקד של צבא מופז-בוגי-חלוץ-אשכנזי. והחולצות מעידות שהיא חלחלה עמוק.
* * * * *
אני מודה בעוינות כלפי הבהמה הירוקה. היא התגלמות כל מה שרע בישראל, והיא גורם מרכזי בהשחתתה של ישראל.
מלחמה היא גיהנום, אבל צה"ל רוצה מלחמות דה לוקס. הוא רוצה להיות מסוגל לצאת למלחמה כל שני וחמישי, אבל לא מוכן לשלם את המחיר של המדיניות הזו, והמחיר הזה הוא הרוגים בצידנו.
חוקי המלחמה שנוסחו, החל מהמאה ה-16 והלאה, קובעים באופן חד משמעי שחיילים אוכלוסיה בלתי מוגנת, שהפגיעה בה – במגבלות מסוימות, כגון מעמדם של חיילים שבויים – מותרת. המדים שהם לובשים משמשים, בין השאר, כדי לסמן אותם כנפרדים מהאוכלוסיה האסורה בפגיעה.
בשני העשורים האחרונים עובר על צה"ל תהליך של התיילדות, מה שהוביל להיפוך בתפקידו. החייל – מגויס כפיה, אבל אם באמת אכפת לו מכך, יש לו אופציות – הפך לילד. על ילדים צריכים להגן. כדי להגן על ילדים עושים הכל.
אבל חיילים אינם ילדים. הם המגפה הגרועה ביותר המוכרת למין האנושי: גברים צעירים חמושים. גרועים מרעב, גרועים מדבר – משום, בין השאר, שהם גוררים את שני אלה איתם. לעיתים יש צורך בצבא. הוא תמיד רע הכרחי. מרוב שהוא הכרחי, שכחנו שהוא רע. הצבא, מעצם תפקידו, מפורר כמעט עשרים שנים של חברות, של איקלום האדם כחלק מחברה, ומלמד אותו שתפקידו הוא להרוג ולפגוע באחרים. הוא משחרר את הזאב שבאדם.
ושוב: הצבא לא היה כשיר לתפקידו אלמלא היה עושה בדיוק את זה. אבל בדיוק בגלל זה הוא ארגון פסול במהותו, שקיומו מוכשר רק בגלל שהאלטרנטיבה – נפילה בפני צבא של חיות-אדם חמושות אחרות – גרועה יותר. ועל כן החוק הצבאי הוא הנוקשה שבחוקים, ועל כן חוקי המלחמה הצבאיים כוללים עונשי מוות על ביזה, אונס ורצח. כשכל כך קל לחיה האנושית להתפרץ מכלאה, השוט והרסן חייבים להיות קיצוניים.
אבל הישראלים חושבים שהחיילים אינם חיילים, אלא ילדים. ולכן הם לא מוכנים למשמעת, ולכן הם מוכנים להניח לחיות האדם החמושות לעשות הכל, כולל הכל, ולתרץ את המעשים אחר כך. לכן כאשר הפגינה הבהמה אוזלת יד בסיסית, ולא הצליחה לפתוח קווי אספקה לאורך חמישה קילומטרים במלחמת לבנון השניה (בשל החשש מאבידות, כלומר החשש שלהרפתקה הצבאית יהיה גם מחיר) וכתוצאה מכך נתקעו יחידות הבהמה ללא מזון ושתיה, עשה קצין האספקה הראשי את המתבקש: הוא אישר ביזה.
תירוצים לא חסרים: מגוון פשעי המלחמה של צה"ל גרוע מעט פחות מאלה של הפלסטינים, שכת השאהיד והלוחם והרובה שלהם מגיעה לשיאים של היסטריה והתיילדות שעוברים, במאמץ, את אלה הישראליים. הברבריות של שני הצדדים מזינה זו את זו.
אבל לפלסטינים יש מיליציה, או, גרוע מכך, מיליציות; וישראל טוענת שיש לה צבא. אם זה המצב, אם אכן יש לה צבא, יופעלו נא חוקי הדין הצבאי בכל אימתם הטקסית, שמיועדת בדיוק לשם כך. יימצאו נא הקצינים שאישרו את הדפסי החולצות הללו, יועמדו נא לדין, יגורשו מהצבא בטקס פומבי ויישלחו לכמה שנות מאסר, בשל ביזוי כבודו של הצבא – ובהשוותם את הצבא שלו נשבעו אמונים לאסופת פיראטים, זה בדיוק מה שעשו. יימצאו נא הקצינים שאישרו את הפקודה לירות ברופאים וחובשים פלסטינים, יועמדו נא לדין צבאי, יישללו נא דרגותיהם ברוב טקס – ולאחר מכן יוצאו להורג. ביריה, אם היו פשעיהם כנגד חיילים; בתליה, כגנב פשוט, אם היו כנגד אזרחים. זה החוק, וקשה הוא, ואין בלתו.
רק כך, ולא בשום דרך אחרת, אפשר יהיה להפוך את צה"ל מאספסוף נטול משמעת עם ציוד הייטקי וקווי אספקה סדירים-למחצה לצבא. ההבדל בין צבא ובין מיליציה הוא שמזו האחרונה אין לצפות לשום דבר, ומצבא מצפים למקצועיות ולקוד התנהגות מסוים. מי שירחם על האכזרים, מי שיהפוך אותם לילדים, יחזיר לציבור האזרחי הישראלי חיות אדם שכבר טעמו טעם דם, ושכבר מנוסות במציאת תירוצים. כמו שכתב זאת אלתרמן ב"על זאת", לפני יותר משישים שנה:
אַכְזָרִית מִלְחָמָה! הַמַּטִּיף הַתָּמִים
בְּאֶגְרוֹף מִפָּנֶיהָ יֻחְזַר!
אַךְ לָכֵן
צַו הַיֹּשֶׁר וְצַו הָרַחֲמִים
לוּ יִהְיֶה בָּהּ כָּמוֹהָ אַכְזָר!
וְלִקְהַל הַמְּפַיְּטִים רַק עַל קֶסֶם הוֹדָהּ
וְתוֹרְמִים לָהּ רַק דְּבַשׁ עַל מִרְדָּהּ
לוּ יוּכְנוּ בְּיָדָהּ עֳנָשִׁים שֶׁל פְּלָדָה!
בָּתֵּי דִּין צְבָאִיִּים שֶׁל שָׂדֶה!
לא הקשיבו לו אז; עולה החשש שלא יקשיבו כעת, שעברנו את נקודת האל חזור.
(יוסי גורביץ)
בציטוט, זאת אם ערביה, ולא אם עבריה… אחלה כתבה.
תוקן. תודה.
אני נגד עונש מוות למישהו. זה גם דיי הורס את הנקודה לדעתי כשאתה מוציא מישהו להורג כי הוא הוציא מישהו אחר להורג. ההבדל בינך לבינו הוא שלך יש אישור מדינה ולו היה בערך.
חוץ מזה מסכים במאה אחוז.
ג'סי מקבת' וסקוט בושאמפ עשו עליה והתגייסו לצה"ל.
ולגבי צוותי חילוץ – אולי הכוונה היתה לצוותים כאלה:
http://www.youtube.com/watch?v=5oesBeCFAlg
אתה מתכוון שזה לגיטימי לפוצץ אמבולנסים בלי הבחנה?
אני זה שכתבתי את התגובה מלמעלה.
איפה אתה רואה שאמרתי שצריך לפוצץ אמבולנסים בלי הבחנה?
מצד שני, כשהחמאס משתמש ברכבי חילוץ של האו"ם והסהר האדום (גם UNRWA מודים בזה), אפשר לראות מאיפה יכולה להגיע ההוראה לירי (ובמסמך לא נאמר "ללא אבחנה") על צוותי חילוץ שהופעתם בשטח לא תואמה (חילוץ של מי? – כמו שהסרט מראה).
כמו כן, היות והמסמך הוא "נקודות לתדריך" ולא מה שהקצין אמר לחייליו – אי אפשר לדעת מה באמת הכוונה:
"להערכתו הכותב סימן לעצמו נקודות שונות לתדרוך של חייליו, על סמך תדרוך מוקדם שעבר אצל קצינים
בכירים ממנו."
אני בהחלט יכול לראות קונסטלציה בה הקצין אומר לחיליו שבנשים וילדים אין לירות ולא משנה מה המצב, גם אם מסתתרים מאחוריהם מחבלים.לעומת זאת, למרות שבאופן עקרוני אסור לירות על רכבי הצלה, ניתנת רשות אם מזהים את הרכבים והצוותים הללו כמסייעים לחמאס או אם נורית מהם אש.
זה נשנמע קצת יותר הגיוני לא? הרי מי שמוכן לירות על צוותי הצלה ללא אבחנה – גם יהיה מוכן לירות על נשים וילדים, אז למה לציין הבדל?
היות ולא אני ולא (אני משער) אתה לא היינו בתדרוך של אותו קצין, אי אפשר לדעת מה היו ההוראות שנתן לאנשיו ואני לא ישר מתנפל ומתלהם.
אתה לא חושב שהצעד הראשון אמור להיות ביטול גיוס החובה? מי שהולך לצהל הולך מרצונו החופשי, כי לא משנה איך תסובב את זה, יש מספיק אנשים שבכלל לא רצו את זה, אבל מצאו את עצמם בחזית.
אני חושב שזה פסול לתת לערסים בני 19 ו-20 רובים, שרק לפני שנה קיללו מורים ועישנו בשירותים, איך אתה מצפה מאנשים כאלה להתנהגות ראויה?
אם החיילים יקבלו משכורת נורמלית ויעבדו לכל דבר, הרי תיפסק כל הילולת ה"ילדים" הזאת, ואף אחד לא יוכל לטעון שצריך לשמור על החיים שלהם בכל מחיר- הרי זה לא יותר מסיכון מקצועי שהם לוקחים על עצמם ברגע שהם מתגייסים.
אבל הבעיה הכי רצינית זאת החברה הישראלית, שהתבהמה עד כדי כך שכל מי שמעז להגיד מילה רעה על הצבא, הוא בוגד ומקומו לא בארץ. מבחינת הישראלים הצבא הוא מושלם כמו שהוא, ובוודאי שכולם חייבים לשרת, כיוון שהשירות הצבאי הוא תג המחיר שלך בתור בנאדם, אחרת אתה לא שווה כלום.
אני אישית לא רואה איך אפשר לשנות את זה.
חכיתי לקרוא התייחסות שלך לסופשבוע-חירוע שעבר על בלון "הארץ", אבל לצערי נראה שהשנאה הלא-מוסברת (שהרי כל צבא בעולם הוא "בהמה ירוקה" מטבעו, רק ששאר הצבאות לא מגינים על החיים שלך באופן יומיומי) שלך לצה"ל לא מאפשרת ניתוח אחר.
לדעתי הפרסומים האלה הם עוד תהום בשרשרת שצהובון "הארץ" מדרדר אליהם מאז שפסק לתקשר עם המציאות, עם קריסת תהליך אוסלו. מה יש כאן בכלל? פתק שכתב איזה מ"מ או מ"כ. כמה עלוב העתון שקורא לזה "מסמך צה"לי"? אין לאף אחד מושג על מה מדובר, מה ההקשר, איזה שלב של הלחימה, איזה סוג של חילוץ מדובר או אם בכלל הפתק הזה שימש למשהו – האם המפקד הזוטר שכתב אותו בכלל העביר את התוכן? אולי מדובר בהוראה שלא הבין או שבוטלה אח"כ? יש כל כך הרבה אפשרויות שמבטלות את תוכן הפתק הזה שעתון צריך להיות לא רק מגויס ולא מקצועי, אלא פנאט ברמה של החמאס כדי לחשוב שזה מסמך לגיטימי.
מצד שני, ברור לכל מי שעוקב אחרי התקשורת בחו"ל שמרגע הפרסום ב"הארץ" הפתק אכן הפך להיות מסמך לגיטימי לגבי כל העולם (שבאופן מוזר רואה ב"הארץ" עצמו עתון לגיטימי). הפרסומים יהיו קצרים: "מסמך של צה"ל מגלה שנתנה הוראה לירות באמבולנסים פלשתינים" או משהו דומה. עוד צעד בדרך לצרע את ישראל. איזה מטעמים יעשה מזה אנדרו "צריך להרוג את כולם" סליבן? (שהרי במלחמת עירק שהוא תמך בה אף חייל אמריקני בשום שלב לא אמר דברים כאלו)
בסופו של דבר, אתה מנצח ו"הארץ" מנצח. מליון טוקבקיסטים כמוני לא יגיעו לאלפית ההשפעה של כתבה אחת ב"הארץ". ענין של זמן עד שתצליחו למתג את ישראל כדרום אפריקה היודו-נאצית החדשה, ולכפות בכח מדינת כל אזרחיה רצחנית. ולי רק שאלה – מה התוכנית שלכם לאחרי שתפרקו את ישראל? כלומר, במשור היום יומי, ממה אתם מתכננים להתפרנס, כפליטים? לא מכתיבה, אני מקוה?
"לכפות בכוח מדינת כל אזרחיה רצחנית"… מדינת כל אזרחיה, איזה חלום בלהות, לישון איתם באותה מיטה!!! בלתי נתפס.
וואלה. תסתכל על מערכת היחסים הפוריה בין הפתח לחמאס כשהם חולקים את אותה מיטה לשבוע-שבועיים, ותדמיין מה יהיה המקום שלך שם. כשיאזקו לך את הידיים ויזרקו אותך מהגג, תגיד להם שאתה דוקא היית בעד שלום – אולי יעזור.
כלומר, הבעיה שלך היא עם הפרסום, לא עם המעשים? העובדה שכולם קוראים לנו מצורעים, ולא הצרעת הפושה? ש צבאות טובים יותר וטובים פחות מצה"ל. אין צבא שלא ביצע פשעים, אבל את הבהמה הירוקה הספציפית הזו אני מממן ובה אני נאלץ לשרת. מטבע הדברים, היא מציקה לי יותר מזו הצרפתית או הבלגית, למשל.
הבעיה עם הפרסום היא לא המסר שמשתמע ממנו אלא העובדה שהוא לא מתבסס על כלום. אתה מאמין שעורך הניו יורק טיימס, למשל, היה מוציא כתבה בסדר גודל דומה על צבא ארה"ב על סמך פתק עלוב כזה? (לא שזה היה אייטם ממילא, כי לסגור שטח בצורה כזו זה דבר שכל צבא בעולם עושה בלחימה). אם היה פה ספור אמיתי, היה ראוי לפרסם את זה.
לגבי הצרעת הפושה, אני לא חושב שזה קרוב אפילו לרמה שאתה מדבר עליה. מה שמוצאים בפינצטה בצה"ל הוא לא רק המיינסטרים בצבאות מערביים אחרים, הוא לפעמים גם הנוהל הרשמי. אנחנו פשוט ירדנו מהפסים והמצאנו איזה סוג של קדושה שאף צבא בהסטוריה לא הגיע אליה, כשמי שמניע את התהליך הזה יודע בבירור שהוא מסתיים בפירוק מדינת ישראל.
קח לדוגמה את כל מה שהיה פה סביב החסול של שחאדה – האמריקנים "מנזלים" מנהיגי אויב בפקיסטן ואפגניסטן על בסיס שבועי יחד עם 20-30 אזרחים שהיו בסביבה. מישהו הגיש תביעה בספרד? אני לא מביא את זה בתור בכיינות של "העולם נגדנו", אלא כדוגמה למסע שמתנהל בארץ ובחו"ל ויש לו מטרה מוגדרת.
קח את ארועי "שבוע האפרטהייד הישראלי" הפופולרי. אתה חושב שזו יוזמה מהשטח, לקיים את זה שנה אחרי שנה בכל הקמפוסים, להתמיד למרות ההתעלמות הראשונית, עד שאפילו טיים אאוט ניו יורק מפנה לאירועים במדור "לאן השבוע"?
אי אפשר לנצח את ישראל במלחמה, כמו שאי אפשר לנצח אף מדינה שיש לה נשק גרעיני. פגועי המתאבדים בראשית שנות האלפיים היו טקטיקה יעילה עד שצה"ל והשב"כ הצליחו לעצור אותם. הטקטיקה הבאה היא להפוך את ישראל לדרום אפריקה השניה ואז לכפות מדינה דו לאומית – שמשמעותה בעצם בריחה של היהודים מכאן (וחסול של מי שישאר). כתבות מופרכות כאלו הן חלק מהקמפיין הזה, במודע או לא.
אני מסכים לגמרי עם הראייה שלך את טקטיקת האוייב, וגם אני דוחה על הסף מדינה דו-לאומית. אבל במקום להסתיר את ההתבהמות וההתגזענות של החברה שלנו אני בוחר להוקיע אותה ולהאבק בה, כי היא זו שעשויה לסתום את הגולל על החזון הציוני.
מה שיגרום להכרזה על ישראל כעל מדינת אפרטהייד היא הצבתו של אדם שקורא לשלילת אזרחותם של הערבים הלא "נאמנים" במשרד החוץ. על זה אתה צריך להתקומם.
החולצות הזוועתיות הן תופעה אמיתית. הכתובות המפלצתיות על הקירות הן אמיתיות ומתועדות. היקפם של פשעי המלחמה שביצע צה"ל עשוי להיות קטן בהרבה ממה שמצטייר בתקשורת, אבל מה שיגרום להאשמתה של ישראל (שלא בצדק) ב"פשעים נגד האנושות" הוא טאטואם מתחת לשטיח.
בבלוג שלו יוסי מביא שלל דוגמאות ליחס הסלחני שמקבלים חיילים ושוטרים שמבצעים פשעי מלחמה. באווירה שכזו מתפתחת ההסתה הגלויה נגד ערביי ישראל שמצמיחה את התופעות שעליהן דיווחה התקשורת לאחרונה. יש לשים להתבהמות הזו סוף, או שהיא תגמור אותנו. אם יתגלה שיש בסיס לראיות שהופיעו בתקשורת יש להוקיע אותן, ולהעמיד את האחראים להן למשפט צבאי.
ברור שאני מודאג מהעליה של ליברמן ומהעובדה שחיילים מדפיסים כאלה חולצות, אבל במסגרת הטוקבק אני לא יכול להתקומם נגד הכל בבת אחת 🙂
כמו שאמרתי, אם הידיעה רצינית היא צריכה להתפרסם, גם אם זה כביכול מזיק לישראל. זה לא טעון של "לכבס את הכביסה המלוכלכת". מה שאני טוען הוא שהספור הזה הוא כלום, אפס מאופס של אייטם שלא ראוי אפילו ל"מעריב לנוער", אבל הפרסום שלו ב"הארץ" יחד עם הדרך שהוא מגיע לתודעה העולמית, מסבות אוביקטיביות ולא, גורמים לנזק עצום שמצטבר.
תכפיל את זה בעשרה סיפורים כאלה בשבוע ואתה רואה בדיוק איך עובד הקמפיין הזה. זה לא ענין של "הסברה", זה ענין של לכפות שנוי, שהוא למעשה פירוק של ישראל, על ידי הפיכתה למצורעת.
מה הבעיה לירות בצוותי חילוץ, בהנחה שהם מפנים לוחמים (או גם לוחמים)?
בכלל, הפרסומים בכלל לא מבוססים – עדויות ספורות ממקורות שניים. אם אתה מכיר את תרבות הווסאח בצבא, בהחלט ייתכן שמדובר בשטויות. כן, גם כשמאוד רוצים לומר משהו – בטח משהו כזה – יש צורך בהוכחות, ולא, מי שדורש הוכחות הוא לא פושע מלחמה או מסייע לפושעי מלחמה, כמו שחלק מהמגיבים עשויים לרמוז.
בקיצור, צריך עובדות מוצקות לפני שכותבים את התגובה הקבועה הכוללת האשמה בפשעי מלחמה וכו', עם כל הדוגמאות השחוקות (חיילים בלי אספקה אכלו מבתים לבנון – פשע מלחמה מחריד) והשיר (זו לא פעם ראשונה שאתה מביא אותו).
כדאי לשמור פוסט כזה למקרים הבודדים שבהם הוא באמת נצרך.
מה הבעיה? אתה רוצה לומר, להוציא העובדה שזה אסור?
אסור לירות על פצועים במלחמה? או על צוותי החילוץ שלהם? מאיפה זה בדיוק?
זה מהתנ"ך
אם כך, יוסי, כהסטוריון ושמאלן,האם תוכל להעלות באוב מלחמה שהתנהלה ב"שלמות" מוסרית?
but everybody else is doing it
(טון בכייני)
אני לא חושב שאפשר לנהל מלחמה ב"שלמות מוסרית". אין דבר כזה, כשמסירים את מחסומי הרצח. אין מלחמה שלא יהיו בה פשעי המלחמה. השאלה היא מה עושים איתם ואיך מצמצמים אותם.
איך?
הרי השמאל (ואתה ביניהם) טוען שאיננו מוסריים יותר משאר יושבי הפלנטה.אם כך, מדוע אתם מלינים על שאנו מתנהגים כמוהם? אם רמתנו המוסרית שווה, הרי שגם מעשינו שווים.ובהרחבה, אם השמאל טוען ליתר מוסריות על שאר חלקי החברה, איך יהפוך הצבא למוסרי יותר, אם השמאל מדיר ממנו את רגליו?
השמאל מדיר ממנו את רגליו? יש לך נתונים שחלקם של השמאלינים בקרב ה"משתמטים" גדול יותר? סרבנות המצפון למרבה הצער לא הגיעה למימדים מספיקים בשביל להוות פקטור.
מי דיבר על סרבנות מצפון?
מדובר על השתמטות מטעמי נוחות,בטלנות ואגואיסטיות.
רוצה נתונים? בדוק את אחוז ההתגייסות בתיכוני ת"א,הצלב זאת עם כוכבני הטלוויזיה והזמרים וקיבלת תשובה.
ד"א, גם באי-הליכה לשירות קרבי יש מין ההשתמטות.קרא לזה השתמטות איטלקית מצידי.
כי כידוע כוכבני הטלוויזיה מהווים 20% מהאוכלוסיה.
אגב, מאיפה אתה שולף את הנתונים על "תיכוני תל-אביב"? מהכתבות של בן כספית?
http://www.shivyon.org.il/52572/השתמטות-משירות-צבאי
זה מספיק טוב בשבילך?
ד"א,לאייר שריונר עם נעליים אדומות בטוח לא מוסיף לטיעון שלך 🙂
רגע, ואם הייתי מאיירת איש מודיעין עם נעליים אדומות, היו לוקחים אותי ברצינות?
עדיגי – תלוי – אם גומיות או בלי?
כלומר איש מודיעין (כמוני) שהיה במפקדה של אוגדת מילואים והיה יכול (בתיאוריה ובקומבינות) להשיג נעליים אדומות זה לוקח או לא?
(בשלב מסויים מפקד האוגדה ניסה לכפות כומתה אדומה על יחידת המודיעין. כולנו התנגדנו והבוס שלנו הצליח לבטל את רוע הגזרה. אני אמרתי שאני רצתי מסע כומתה 15 ק"מ עבור הכומתה הירוקה שלי ואני לא רוצה כומתה אדומה. יהירות נעורים טפשית)
כלומר, אתה מודה בעצם שאתה מזיין את השכל.
מילא, אם לפחות היינו מנצחים! אבל גם פשעי מלחמה וגם להפסיד? זה די אידיוטי. שלא לומר כואב.
גנדי והבריטים
חוץ מזה שהבריטים ריססו לתוך קהל מפגינים בלתי חמוש והרגו אלפי אנשים זו דוגמא נהדרת! שאפו!
מקור? אם אתה מתכוון לאמריצר, אז המספר נמוך משמעותית, המפגינים לא היו כל כך לא חמושים ועסקו בהתקוממות קלה, והקצין הבריטי האחראי הודח לאחר מעשה. אבל יפה שניסית.
לא חסרות זוועות של הבריטים ברחבי העולם, אני לא ממש מבין איך זה אמור להצדיק את אלו של צה"ל.
נו באמת, זו תגובה ראויה? אתה נשמע כמו אחרון הטוקבקיסטים המתלהמים בווינט שמתחשבנים אם הנער הפלסטיני שנהרג באמת היה בן 14 או עבר את גיל 16 ואם הוא נשא רובה אמיתי או קלאצ' צעצוע.
אז נהרגו באמריצר "רק" 379 איש (וזה המספר שמסר "דובר צהל" הבריטי.)ושם לא היה באמת ברור אם מי מהמפגינים היה חמוש במשהו יותר מסוכן ממקל.
אבל אם אתה מתעקש על דוגמאות:
בפשוואר 1930 למשל, נהרגו 400 איש למרות שההפגנה היתה שקטה וללא אלימות בכלל מצד המפגינים. (הטבח בשוק קיסה חוואני).
כמו שאפשר להגיד על כל הפוסט הזה שנשען מבחינה עובדתית על כרעי תרנגולת: Nice Try
לא ברור לי איך בדיוק התפתח הדיון על מעשי הבריטים בשנות השלושים, אבל אם כבר, אז די לבחון את הדרך שבה דיכאו את המרד הערבי של 1936-9 ואין צורך להרחיק להודו.
אני לא בא להגן על הבריטים או על ארמיצאר, וכפי שאמר דודי מי שרוצה לדעת איך הבריטים טיפלו בהתקוממויות עממיות, צריך רק להסתכל מה הם עשו לפלסטינים כאן, עם הוצאות להורג לשם נקמה בשדה. ארמיצאר חיסלה את הסיכוי להמשך הנוכחות הבריטית בהודו, זו היתה תחילת הסוף.
אתה עושה את עצמך או מה?
זה מאמנת ג'נבה הרביעית )1949(.
עם כל זאת נאמר שם בפירוש שהאמנה חלה על "תנועת ההתנגדות המאורגנת" רק אם הם עצמם שומרים על חוקי המלחמה. שימוש בכלי רכב ומתקנים רפואיים לשם סיוע ללחימה מוגדר כפשע מלחמה.
וכמו כן, סעיף 21 קובע ש
"The protection to which fixed establishments and mobile medical units of the Medical Service are entitled shall not cease unless they are used to commit, outside their humanitarian duties, acts harmful to the enemy. Protection may, however, cease only after a due warning has been given, naming, in all appropriate cases, a reasonable time limit and after such warning has remained unheeded."
והנה מה שיש לביל קוסבי להגיד על הנושא:
http://www.youtube.com/watch?v=0i31UzeaVJA
מוזר. זו שלי תגובה לאמיר מלמעלה ששאל:
"אסור לירות על פצועים במלחמה? או על צוותי החילוץ שלהם? מאיפה זה בדיוק?"
משום מה היא התפרסמה כתגובה עצמאית.
אכן. הבה נעמיד אנשים כאלה לדין כפושעי מלחמה – יחד עם הפושעים שלנו. כמו מי שנתן הוראה לירות על רכבי סיוע, בלי לסייג את ההוראה.
הבעיה שאתה יוצא מתוך הנחה שהיה מי שנתן הוראה כזו ("ירי על צוותי חילוץ ללא סייג") ובאיזשהו תהליך אלכימאי לא מובן הפכת את ה*הנחה* ל *עובדה* – כלומר, לך ברור מאליו שאכן ניתנה פקודה כזו.
וכמו שאמרתי קודם – כמו שכל מלחמה מפיקה זוועות, כל מלחמה גם מפיקה את ה"סקוט בושאמפים" שלה.
אהמ. יש מסמך עם ההנחיה הזו. אתה טוען שהוא מזויף, או שהכתבה פוברקה? ראיות, בבקשה. אתה רוצה לטעון שהקצין שכתב את המסמך לא הבין את ההוראות שקיבל? לא בלתי אפשרי. בוא נראה מה היו ההוראות האמיתיות שהוא קיבל, לא אלו שצה"ל דיווח עליהן לתקשורת.
(סקוט בושאמפ? החייל שכתב לניו רפבליק?)
מה שאני ראיתי במסמך בכתב יד זה "נקודות לתדריך בע"פ" – ראשי פרקים.
מה שכתוב שם זה:
"הוראות פתיחה באש: אש גם על חילוץ. על נשים וילדים לא. מעבר לטנצ'ר – הפללה"
זה ברור שאלו נקודות לתדריך ולא התדריך עצמו.
כשאני מכין הרצאה ואני בטוח שגם אתה, אתה לא כותב בפתקיות את כל המידע שאתה הולך להעביר לקהל. יש מידע שמועבר בעל פה.
כמו שכתבתי בתגובה קודמת, אני יכול לראות בהחלט את המפקד מתדרך בשטח את חייליו, מביט בפיסת הנייר ואומר –
"אה, עכשיו צריך לדבר על ירי לכיוון צוותי חילוץ מתי מותר ומתי אסור. ברמת העיקרון חיילי היקרים, אנחנו יודעים מקדמת דנא שאסור באופן מוחלט לירות על צוותי הצלה ע"מ לפגוע בהם. עם זאת יש כמה סייגים להוראה זו ובמספר מקרים *אפשר* לירות לכיוון אותם כוחות חילוץ, כמו למשל אם נפתחת אש לעברנו מכיוונם, אם באופן ברור הם משמשים להעברת מחבלים ואמצעי לחימה.
מה הנקודה הבאה: אה, ילדים ונשים
טוב חברה, בניגוד לנהלי הפתיחה באש לעבר צוותי החילוץ שיש שם מקרים יוצאים מן הכלל –
ירי על ילדים ונשים אסור באופן מוחלט ולא משנה מה המצב"
זה נשמע הרבה פחות שטני לא?
עכשיו, אני לא יודע (וגם אתה לא) אם תדרוך כזה נערך ומה נאמר בתדרוך המקורי שנתן אותו מפקד לחייליו, אבל אני בטח לא מתייחס לפיסת הנייר הזו כ"אקדח מעשן" ש*מוכיחה* שהיתה הוראה גורפת לירי חסר אבחנה לכיוון צוותי חילוץ. אני חושב שאם היתה הוראה כזו, שיפא לא היה מתמלא כל כך…..
ואכן, סקוט בושמפ הוא זה שהפך את ה TNR ועורכיו לבדיחה.
כן, זה נשמע פחות שטני, אבל זה לא מה שנכתב, זה הופך את מה שנכתב. גם המקרה של בושאמפ לא כל כך חד כפי שעשית אותו: לא נראה שהוא הועמד לדין – לא מהערך בוויקיפדיה, על כל פנים – והניו ריפבליק שוחח עם עוד חמישה חיילים שאישרו את הסיפורים שלו. אחר כך, בחקירה צבאית, הם חזרו בהם. אפשר להבין למה. אני לא רואה סיבה להאמין לדובר הצבא האמריקני יותר מלדובר צה"ל – הם שיקרו שוב ושוב, גם במקרה שבו נהרג פאט טילמן.
עוד פעם: מה שנכתב זה ראשי פרקים. זה גם היה כתוב כרשימה של ראשי פרקים. מה שנכתב זה "גם על צוותי חילוץ" וזהו. מה מי למה וכמה, לא כתוב שם. ברור שזה לא ההוראות המלאות. אפילו ההוראות הסטנדרטיות למעצר חשוד יותר ארוכות.
הא לך דוגמא. פעם כתבתי הרצאה. הכותרת של השקף היתה "מעבר יונים דרך ממברנה".
כל מי שמתמצא בתחום יודע שיונים לא עוברים עצמאית דרך הממברנה ומן הסתם אני דיברתי על תעלות יונים. אם מישהו שלא היה בהרצאה מוצא את השקף הוא היה חושב שאני באמת אומר שהממברנה חדירה ליונים. אהה – הנה ההוכחה שאני לא יודע ביופיזיקה בסיסית.
הבעיה של מקרה סקוט בושאמפ היא לא סקוט בושאמפ. כאלה יש עשר בשנקל בכל מלחמה (ג'סי מקבת' הוא עוד דוגמא)
הבעיה היא של ה TNR שנתנו לדעותיהם הפוליטיות להתעלם מהתהליך הסטנדרטי העיתונאי של אימות העובדות וכשעובדות (גם טכניות – כמו סיפור דריסת הכלבים) נגדיות צצו – הם נעמדו על רגליהם האחוריות בשצף קצף עד שהם נאלצו להודות (אחרי כמה חודשים) שאין להם אפשרות לאמת את העובדות.
אותו מקרה גם קרה לדן ראת'ר. הם כל כך רצו להאמין שהמזכרים על בוש אותנטיים שהם עקפו כל תהליך אימות סטנדרטי. היום דן ראת'ר וצוות ההפקה מחפשים עבודה.
וזה גם קורה כאן. יש לך הנחה. אבל אתה כל כך מאמין שאכן – צה"ל הוא ארגון פשע (כי זה בערך מה שאתה כותב כל פעם שאתה כותב על ה"בהמה הירוקה"), שאתה מוכן להפוך את ההנחה שלך לעובדה ללא חקירה ואימות נוספים על סמך פיסת נייר שאין לך מושג מי כתב אותה ובאיזה קונטקסט.
ולצורך הענין – אני לא מאמין לאף אחד. לא לדובר צה"ל ולא לעמירה הס ופאליווד.
בהחלט דברים של טעם, יוסי. ובכל זאת… העקב אכילס שלך הוא, כמו תמיד, הנטייה הבלתי נשלטת להתהלמות ולחד צדדיות בכל נושא אליו אתה בוחר להתייחס. אני לא מכחיש כי חלק מן הקסם שבכתיבה שלך נעוץ בדיוק בדברים הללו (אם כי, לדעתי לפחות, זה לא העיקר), אבל הנקודה היא שברגע שזה הקו בו אתה נוקט אתה מאבד אוטומטית את הרוב המכריע של הקהל הפוטנציאל שהם, מה לעשות, בדיוק אלה שחשוב שייקראו ואולי-מי יודע-אפילו יפנימו משהו. במקום זאת, אתה בוחר במודע לנהל דיון שמסתכם בך, באור ברקת ובעוד שניים שחושבים בדיוק כמוך. חבל. זה היה יכול להראות אחרת
הממ… חזור לפוסטים מתקופת עופרת יצוקה וטרום הבחירות.
אני מסכים עם יוסי הרבה פעמים ולא מסכים איתו הרבה פעמים. ודווקא הנחרצות שלו היא מה שגורם לי להווכח איתו במקרה השני – סוג של אתגר.
פוסט מצויין ומדוייק, שמתאר היטב מציאות מוסרית מורכבת.
"לעיתים יש צורך בצבא. הוא תמיד רע הכרחי. מרוב שהוא הכרחי, שכחנו שהוא רע." "אין מלחמה שלא יהיו בה פשעי המלחמה. השאלה היא מה עושים איתם ואיך מצמצמים אותם."
אני רואה שצה"ל "מככב" גם באתרים של הגארדיאן והאינדפנדט בימים האחרונים. למה זה נראה לי כאילו העיתונות הבריטית יותר מתעניינת ומכירה את צה"ל מאשר הצבא הבריטי? האובססיביות הזאת יותר ממטרידה
*מאשר את הצבא הבריטי
לא יודע, שאל את קוראי הגארדיאן. אגב, עד כמה אתה משוכנע שצה"ל מככב שם יותר מאשר, נניח, מעללי הצבא הבריטי בעיראק או באירלנד בשעתו? לא הייתי מהמר על זה.