החברים של ג'ורג'

בגדי השרלטן החדשים

למי שיקר רונן שובל, למתפקדי הבית היהודי או לבית המשפט?

אחחח, תענוג.

רונן שובל לומד על בשרו עד כמה סובלני הציבור חובש הכיפות. בעקבות מאמר מרתק של תומר פרסיקו על הפילוסופיה הפוליטית של שובל (תקציר גס – שובל הוא שטראוסיאני שמאמין ב”שקר האצילי” של אפלטון, שיאפשר לאליטה בעני עצמה לנתב את ההמון), תוהה אתר “כיפה” האם רונן שובל הוא יהודי רפורמי. אתמול, הזכיר אתר “סרוגים” (ההוא שתמך בשתיקה במחנות השמדה לעמלקים אבל לא בביקורת עליהם) שפעם, לא כל כך מזמן, רונן שובל העמיד פני “ימני שפוי” ואף “איש מרכז.”

כל זה הכניס את שובל למצוקה מסוימת, והוא פרסם בעמוד שלו את התגובה שנתן ל”סרוגים,” עם מעט הרחבות.

shoval_page

שובל טוען שהוא איש ימין מזה יותר מעשור, שהוא היה בעמונה (פברואר 2006), שהוא שבת רעב במהלך ההתנתקות נגד המהלך הזה. האמת, הטקסט הזה היה מוכר לי – כי שובל אמר את אותם הדברים, כמעט מילה במילה, לערוץ 7 ב-2008:

“אני נגד נסיגות – שיקדמו רק את הטרור. נגד העברת סמכויות ביטחוניות לפלשתינאים – תגידי השתגענו ? נגד עקירת מאחזים – שבתתי רעב 12 ימים  נגד ההתנתקות (בתא כתום), וגם הייתי בעמונה. (אגב, אני ממש נגד אלימות אבל זה סיפור אחר).”

טוב לדעת שהוא נגד אלימות. אולי הוא צריך לומר את זה לתומכים שלו, כי לא נראה שהם קלטו את המסר.

או, על כל פנים, היה נגד אלימות. זה, כאמור, היה ב-2008. גם אז שובל היה מועמד לבית היהודי. אבל פחות משנתיים לאחר מכן, שובל בורא את עצמו מחדש. בראיון הידוע לשמצה שערך איתו האידיוט המועיל בן כספית, שובל מתואר כאיש מרכז וכחילוני. בראיון ההוא, אומר כספית ששלוש מפלגות התעניינו בשובל – הליכוד, קדימה והעבודה. כנראה שכספית (שכותב בתחילת 2010) לא ידע, או בחר שקוראיו לא ידעו, ששובל היה מועמד של הבית היהודי ב-2008. כידוע, כשניסו בוויקיפדיה העברית לכתוב את האמת – ש”אם תרצו” היא תנועת ימין – שובל איים עליהם בתביעת דיבה אם יעזו לכתוב שהיא משהו שאיננו “תנועת מרכז ציונית.”

לשקר לעיתונאים זה ספורט מקובל בקרב מועמדים פוליטיים. לשקר למצביעים שלהם, אם אתה מאמין שאין אמת אלא האמת שאתה בורא, זה דבר שבשגרה. לשקר לבית המשפט, מצד שני, זה כבר סיפור יותר בעייתי.

shoval_lie

בתחילת דצמבר 2011 – כלומר, כשלוש שנים ויותר אחרי התגובה שלו לערוץ 7 – הגיש שובל תצהיר לבית המשפט המחוזי בירושלים, כחלק מתביעת הדיבה שהגישה “אם תרצו” כנגד האנשים שהעזו לומר עליה שהיא פאשיסטית. בתצהיר, שהוא הצהרה בשבועה שעל שקר בה צפוי שובל להרשעה בעדות שקר, כתב שובל שאם תרצו היא “תנועת מרכז”, ציין שהוא ממקימי הארגון, ושמטרת העמוד “אם תרצו תנועה פאשיסטית” היא “נסיון לשים קץ לפעולת התובעת, פעיליה והרעיונות שהם מקדמים.” שובל לא אומר את זה במפורש, אבל במשתמע הוא מצהיר שהוא איש מרכז. כלומר, מכר לבית המשפט את אותו הבולשיט שהוא מכר לבן כספית – ושעכשיו, הו האירוניה, שב ונושך אותו כשהוא מנסה לשכנע את מצביעי הבית היהודי שהוא תמיד היה איש ימין נאמן.

(במאמר מוסגר, שובל טוען כעת ש”פרצו לו למאגרי המידע.” את הטענה הזו העלו האנשים שלו לפני כשבועיים, וכפי שכתבתי, היא נסתרה על ידי הטענה הראשונה שלהם. ראוי גם לציין ששובל מייבב שמעלילים עליו שהוא מגייס כספים שלא כחוק – ושאם תרצו מיהרה להכחיש בעיני, מבלי שהדובר שלהם נשאל על כך, שהיא משתפת פעולה כספית עם שובל.)

לכל דבר ועניין, שובל הוא אם תרצו. בית המשפט, כשפסק שיש באם תרצו סממנים פאשיסטיים, עשה זאת בעיקר תוך השענות על תורתו הפוליטית של שובל. כששובל אומר מצד אחד שהוא איש ימין, וקודם לכן טען שהוא מוביל “תנועת מרכז,” הוא משקר למישהו. לדעתי, הוא שיקר לבית המשפט, לבן כספית, ולפחות או יותר כל התקשורת היהודית. אנחנו הרי זוכרים את מה שהוא אמר ב-2008, לפני הפריצה של אם תרצו: שביתת רעב בהתנתקות, השתתפות בעמונה.

אז למי שיקר שובל? למצביעים שלו, או לבית המשפט ולכלל האזרחים הישראלים? לשובל עצמו אין את היושרה לענות על השאלה הזו. אם יש בקרב מצביעי הבית היהודי יושרה, הם לא יכניסו לרשימה שלהם אדם שכל המהות הציבורית שלו היא שקר, לא יסייעו לבזות את הכנסת עוד יותר על ידי בחירת אדם שכל מלאכתו רמיה.

ולו משום שכתם השקר הזה ידבק גם בהם. ולו משום שהם מתיימרים להאמין ב”מדבר שקר תרחק.”

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות גדולות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    • עדו

      הוא לא פיספס, זה קישור בפוסט

  • גורו יאיא

    אני תוהה האם עמוד הפייסבוק הלא קיים "רונן שובל – איש מרכז", גם צפוי לתביעת דיבה בקרוב.

  • קו 451

    בית המשפט לא קבע שאם תרצו היא פשיסטית, אלא שמותר לאדם או ארגון לומר-במסגרת חופש הביטוי- על "אם תרצו " שהיא פשיסטית.
    כלומר : חופש הביטוי כולל את הזכות לומר על מאן דהו שהוא טיפש/מכוער /פשיסט.

    • מודי תולששש

      הטענה היתה "אמת דיברתי". לא "חופש הביטוי"

  • א

    אפשר להציע לבית היהודי לקזז את רונן שובל עם אלדד יניב

  • מודי תולששש

    לאליטה בעני עצמה –> בעיני עצמה

  • מודי תולששש

    שובל משקר במשתמע, אבל אני לא חושב שזה מספיק כדי להרשיע אותו בעדות שקר. הוא יכול לטעון שדעותיו ימניות אבל "אם תרצו" עוסקת בפעילות מרכז, כמו שאדם דתי יכול לטעון שפעילותו בעמותה כלשהיא אינה קשורה לדתיות.

  • שלום מר גורביץ,
    רציתי לומר לך תודה מקרב לב על הכספותים התכופים שאתה מקדיש לד"ר שובל. (או דאלק שובל.) בזכותך יכולתי לבוא היום לכנס באונ' ת"א עם שאלות קשות מוכנות ולהתקיל אותו. למרבה הצער הכנס נפסק בטרם עת כי מפגינים להט"בים וסוציאליסטים עוררו שם מהומת אלוהים, ולא היה שלב שו"ת, אבל יכולתי לגשת אליו באופן פרטי, בנוכחות מספר תומכי שמאל להט"בים אחרים, ולשאול אותו בנושא. אגב, אמרתי לו שאתה מחכה לתגוב לגבי הטלפון לגב' וקס.
    שוב תודה רבה, הפעם מראש לקראת ההתקלות שאני מתכנן לקראת פאנלים פוליטיים נוספים.

  • אין לי שם

    טיפוס מוזר רונן שובל.

    תומר פריסקו לא ממש מגיע למסקנה שהוא פשוט אופורטוניסט שמנצל את הפלטפורמה הנוחה ביותר שיש לו.מצד שני לי אישית קשה לפקפק בזה שהוא איש ימין. מצד שלישי האיש משקר בכמעט כל דבר שהוא מפרסמם (משקר, מסלף, מציג חצי אמת).

    סביר שהוא באמת מאמין בערבון מאוד מוגבל וגם לא ממש שומר מסורת. אז מה כן? ציונות רוחנית בסגנון אחד העם? סתם רדיפה אחר השלטון? כי בשביל זה אני לא בטוח שהוא היה צריך לעבור להתנחלות.

    יש לי התחושה שכמו עוד כמה חברי כנסת מהצד הפוליטי שלו, הוא לא מונחה על ידי הגיון בריא של ממש (איילת שקד זו עוד דוגמא). מה כן מניע אותם? אולי ניתוח של פסיכולוג או פסיכיאטר יכול להסביר

    • נו די עם ההתנשאות הזאת.
      יש ימין לאומי/לאומני, ניצי, "פטריוטי" וחובב ארץ ישראל השלמה בלי להיות דתי ושומר מסורת בהקפדה. לומר שזה מונע מ"חוסר הגיון" – ממש לא עוזר להבין את הצד שכנגד.

      • אין לי שם

        אסף, זו ממש לא התנשאות.
        יש ימנים לאומנים, חובבי ארץ ישראל השלמה, לא דתיים ולא שומרי מסורת. אני לא בטוח שבני בגין מסורתי. אני לא בטוח שדן מרידור גם בימי הזוהר שלו היה מסורתי או דתי.

        ספציפית אנשים מאוד קונקרטיים כומ איילת שקד ורונן שובל, שבוחרים לחבור דווקא לבית היהודי? בעייני זו תעלומה, כשאחד מהפתרונות לה זה חוסר שפיות ברמה כזו או אחרת. בטח במקרה של שקד, שמצטיירת כפירומנית אוהבת אלימות לשם האלימות, אבל גם במקרה של שובל, שהיה יכול באותה המידה להתמודד בליכוד ולא במפלגה דתית.

        • שאלתי את שובל בנושא אתמול. הוא אמר שהוא לא הצטרף לבית היהודי או לישראל ביתנו כי הם בעד מדינה פלסטינית.

        • אני מצטער, לטעון שזה "חוסר שפיות" זו עדיין התנשאות.

          רק לשם דוגמה, איפה היית שם את אלייקים העצני?

          • אין לי שם

            אני לא יודע איפה הייתי שם את אליקים העצני, אני לא מכיר אותו מעבר לקריאה שטחית ולא יודע מה הדעות שלו. אני גם לא טוען שכל מתנחל או ימני שהוא לא דתי הוא לא בריא בנפשו.

            אני לא פסיכיאטר ולא מציע כאן הסבר חד משמעי להתנהגות של איש מהם. אני כן חושב שזה לא מתנשא לעסוק בזה ולהבין שאנשים מונעים מכל מיני גורמים וסיבות. כשיש לך חברת כנסת שכותבת ומדברת על אלימות בלהט שלא היה מבייש, סלח לי, מלכת סאדו מקצועית, אז אני לא חושב שזה מתנשא לתהות לגבי זה.

            יש להבנתי לא מעט מחקרים שעוסקים בפסיכולוגיה ופוליטיקה ובוחנים דמויות של מנהיגים רדיקלים, כמו היטלר (שזה כנראה הכי נדרש) או אחרים. לא רואה שום דבר מתנשא בהעלאה של תהיות דומות לגבי דמויות אלימות במיוחד בביצה המקומית שלנו.

  • לפחות שם קל לקהל לסווג אותו, ולהבין שהוא לא תומך בו. מסוכן הרבה יותר היה הניסיון להציג את עצמו בתור "הציונות המרכזית" ואת כל מי ששמאלה ממנו כבוגד לא לגיטימי (ע"ע הקרן החדשה). זו הייתה גניבת דעת מודעת ומכוונת של הקהל הרחב, שכיוונו גורמים מתנחליים ברורים, ושיצרה מחול שדים מטורף נגד השמאל (בסיוע "גיבורת היום" העבריינית פאינה קירנשבאום, ודרישתה לנהל בכנסת מאבק נגד מימון של תנועות לזכויות אדם). עדיף לי ששובל נמצא ב"בית היהודי". ככה לא יהיה לאף-אחד ספק מה תוקפן וערכן של טענותיו הנבובות.

    • שמחה

      ליברמן לא הבטיח לו שריון ובליכוד לא הסתדר, אז הזיקית הלכה לאחים היהודים

  • סמולן

    ראוי להתנער מחלקים ארוכים ונרחבים בטקסט של פרסיקו, ולו בגלל שהוא – כמו בכל דבר אחר כמעט – מצטט רק מקורות משניים. הוא לא יודע דבר על סורל פרט למה שקרא וציטט מישעיה ברלין, וכנראה חושב ש"רומנטיקה גרמנית" היא מין שם קוד מובחן היטב. בלי בלבולים רבים, בלי מחלוקות אקדמיות, בלי שיש סיבה טובה לחשוב שזה לא הכי רומנטי, הרומנטיקה הזו, וגם לא לגמרי גרמנית.

    כל זה לא נורא בכלל, היות והתובנה המרכזית שלו עומדת בהחלט, ואפשר להוסיף עליה קצת, כלהלן:

    1. "חכמת הלב", קהילת הלהיט הרפורמית, מופיעה גם ב"אם תרצו – כוכב מישראל, מניפסט לציונות המתחדשת". עמ' 45. באותו עניין, אפשר לשים לב ששובל מדבר על "ניאו-ציונות" ועל "ציונות מתחדשת". לא מן הנמנע שאכן שובל מיישם בציונות מבנים רעיוניים בעלי השראה רפורמית, ומה גם שהוא נוטה לבקר את ה"שמרנות" בחוגים האורתודוקסיים, בדיוק בעמודים הקודמים (43-44). מדי פעם מבליחה בספר הצבעה על הניאו-ציונות החיובית, או איך שלא קוראים לה שם, כהשלמה ראויה המכילה גם את החילוניות וגם את הדתיות (69-70).

    2. רצון וסובלנות: "האנטי ציוני… אם אכן זוהי פסגת שאיפותיו… אין שום טעם להתווכח עמו. על רצונות אי אפשר לחלוק" (37). לפיכך, רצון הוא משהו עמיד לוויכוחים ומחלוקות. זו לא בדיוק עמדה יהודית קלסית, וממש לא העמדה שלי, אבל היא כן קשורה בזרמים רעיוניים מהסוג שפרסיקו חש בהם וציין אותם. מכל מקום, רצון נראה קשור ל"אם תרצו", שאכן לא נראה שהשתכנעה ממשהו, אי פעם. למרות זאת, הם לא לגמרי רודפנים. יש סיבה לדבר, והיא סובלנות. לשיטתו של שובל, בעלי הרצון, אלו שאי אפשר להתווכח איתם – ומכל מקום לא בהצלחה – אוחזים בעמדה לפיה סובלנות, בשונה מפלורליזם, היא עמדה הכרוכה בסבל. נדמה לי שמשתמע מכך שהסובלנים הם קורבנות, אבל נדמה גם שמשהו מטעמה הטוב של התיאולוגיה הנוצרית רוויית הסבל הסתנן איכשהו למקדש היהודי, או הניאו-יהודי. וכך:
    "א. הסובלנות אינה רלטיביסטית. מקורו של רעיון הסובלנות נעוץ בעולם שבו קיימת אמת אובייקטיבית [השערתי: איין ראנד, שמופיעה גם בספרות המוערת בסוף הספר].
    ב. הסובלנות גורסת כי לעמדה אליה היא נדרשת לגלות סובלנות יש ערך שלילי.
    ג. הסובלנות אינה גחמנית ואינה שרירותית. להתנגדות לעמדה הנסבלת יש טעמים מבוססים. לצד טענתו שהצדק איתו, האדם הסובלני מרסן את עצמו ומקשיב לטיעוניו של הצד השני.
    ד. הסובלנות אינה פלורליסטית. בעוד שהפלורליסט אינו מניח שיש לעמדותיו עדיפות מוחלטת על עמדות הזולת ומניח את האפשרות שהזולת צודק, האדם הסובלני מניח באופן מוחלט שהאמת מצויה לצדו."

    דברים אלו היו נפלאים אילו נכתבו כתיאוריה של השמאל. כפי שהם, ביטוי נורמטיבי של הראוי, הם קצת בעייתיים. בין היתר, קיים כאן דמיון לא מבוטל ל"רצונות" שלא ניתן להתווכח אתם: גם עם הסובלני הסובל אי אפשר להתווכח. לכל היותר הסובל(ני) נדרש לנמק לעצמו את עמדתו. שוב, מדובר במשהו מאד שמאלני. אבל כתיאור ולא כאתיקה, בשם השם.

    • אין לי שם

      תגובתי מס' 11 הייתה מכוונת לפוסט שלך.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      למה זה שמאלני? עם איזה זרם של השמאל זה מתחבר?

  • אין לי שם

    מעניין.
    צריך למצוא את הזמן ולקרוא את הספר שלהם כבר.

    אגב, גם הפוסט שלו על ההיסטוריה של ימין ושמאל (שפריסקו מתייחס אליו גם) והוא די מעניין. הוא מעניין בעיקר כי הרושם שלי היה, אחרי שקראתי אותו, ששובל עושה סלט (בין אם מכוון או לא).

    החלוקה, למשל, לציונות אתנית או מדינית (מה שהוא מתייחס אליו כ"ימין ושמאל" בגדול) הייתה קיימת לפחות מסוף המאה ה-19. כך גם הדיבורים על אנטי או פוסט ציונות כ"פוסט מודרניזם" הם לעיתים ריקים למדי מתוכן. לא צריך לחיות בעולם שבו אין אמת אובייקטיבית, כדי לבקר את מדינת ישראל ו\או לחשוב שהיהודים הם לא הקורבן של הנעשה בא"י במאה שנים האחרונות.

    ועם זאת הוא כנראה הפוליטיקאי היחיד ברמה של חבר – כנסת – עוד – רגע, שהוגה תיאוריות פילוסופיות כאו בימינו לציבור הרחב.

  • נתן

    אני לא חושב שדבריו של שובל הם מופרכים או מעידים על פשיזים.

    אומות נבנות סביב מיתוסים וזה לא ממש משנה אם הם אמיתיים או לא , מה שחשוב זאת הסימליות.

    כל ילד אמריקאי יודע לדקלם את ההמנון האאמריקאי :"האם תוכל לראות באור השחר הבוהק.." השיר מתאר את דבריו של לוחם בקרב במלחמת האזרחים לאחר שהמוצב שבו נלחם עמד כביבול ב25 שעות של הפגזה רצופה.

    האם זה באמת היה? האם זה באמת חשוב?
    לדעתי לא. מה שחשוב הוא שהיו אמריקאים שנלחמו ונהרגו בשביל לקבל עצמאות.

    לדעתי לזה שובל התכוון , שמיתוסים מכוננים אומה ואלו שמטפחים מיתוסים מתעלמים לא פעם מהעובדות כמו למשל אלה שכוננו את מיתוס תל-חי התעלמו מהעבדה שלמעשה מדובר היה בטרגדיה של טעויות.

    בכל מקרה פשיזים אין פה.

    • מני זהבי

      ההמנון האמריקאי נכתב אחרי מלחמת 1812, לא אחרי מלחמת האזרחים.

      • נתן

        צודק. תודה על התיקון. מדובר במלחמת העצמאות.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          מלחמת 1812 היא לא מלחמת העצמאות.

          • נתן.

            נכון, טעות שלישית אני קונה לעצמי גלידה…….

    • מיכאל

      נתן תארת פאשיזם בהתייחסות שלך לשורה בהימנון…= העדפת סמלי לאום על זכויות אזרח…= העדפת שורה בשיר שהפכה לסמל על חיים שיכלו להנצל במניעת מלחמה הבנויה על ערכים של "טוב למות וגו…"

      • מני זהבי

        ואללה, פשיזם, לא פחות…
        נותר העניין הפעוט של להבין מי בדיוק מעדיף את סמלי הלאום וגו'. איכשהו, יש לי רושם שלא מעט אנשים מעדיפים אותם מרצונם החופשי (עד כמה שקיים רצון חופשי).
        עכשיו, זה אינו אמור להפתיע. בני אדם התפתחו כייצורים עדריים (טוב, חברתיים) לאורך מיליוני שנות אבולוציה. היכולת לספר לעצמם סיפור משותף ולהאמין בסיפור הזה היא חלק מההתפתחות הזאת, כמו גם היכולת להקריב כל מיני דברים שחשובים ליחיד למען סיפורים כאלה.
        זה אינו אומר שהתכונות שירשנו מאבותינו האבולוציוניים יישארו אתנו לנצח. כיום, אנחנו אינדיווידואליסטים הרבה יותר משהיו אבותינו לפני מאה שנה, שלא לדבר על מאה אלף שנה.
        מצד שני, זה כן אומר שלאנושות אין ניסיון ממשי של חיים במצב בו האינדיווידואליזם הוא הדרך המרכזית שלה להתייחס אל העולם. מי שרוצה לקדם תפיסות אינדיווידואליסטיות, רשאי לעשות זאת, ולו מן הטעם שמניעת קידום של תפיסות כאלה תגרום יותר נזק מאשר אי-מניעתו. אבל רצוי שנזכור שאנחנו מתקדמים לתוך תחום שיש לנו מושג קלוש בלבד מה ניתן לעשות ולמה ניתן לצפות בו.

      • נתן

        מיכאל. אנשים מוכנים לסכן את חייהם למען ערכים מסוימים מאז שחר ההסטוריה.
        למעשה כל הזכויות שבני אדם נהנים מהם היום הושגו רק לאחר מאבק.
        אני לא חושב שזה פשיזים.

  • מני זהבי

    "תקציר גס – שובל הוא שטראוסיאני שמאמין ב”שקר האצילי” של אפלטון, שיאפשר לאליטה בעני עצמה לנתב את ההמון"

    ובכן, כמו שאומר שובל, זה מורכב יותר.
    כיום, עם זרימת מידע ממקורות שונים שיש עליה מעט מאוד הגבלות מעשיות, שום אליטה אינה יכולה "לנתב את ההמון" כרצונה (אלא אם היא מנהלת משטר צפון קוריאני, ונראה לי ששובל חכם מספיק כדי להבין שזה לא משהו שיעמוד לרשותו אי פעם).
    מה ששובל מציע לציבור הוא, בסך הכל, מה שהוא חושב שהציבור רוצה — סיפור ישן ומוכר של "הכל כאן שלנו, האלוהים בעצמו הבטיח לנו (גם אם לא בדיוק בא לנו לקיים את הדרישות שהוא לכאורה הציב), ומי שזה לא מוצא חן בעיניו יכול ללכת לסוריה". וככל הנראה, חלק גדול מהציבור אכן רוצה את הסיפור הזה בדיוק.
    זה שאפשר לבצע על הציבור מניפולציות קנטות פחות או יותר, זה נכון (וכל פוליטיקאי עושה את זה), אבל התנאי שמאפשר את זה הוא לספר לציבור סיפור בסיסי שהציבור מעונין בו. שובל עצמו אינו מחדש כאן כלום.

  • סמולן

    בשם העשרת הדיון עוד קצת, ובשם הפרכת ה"רומנטיקה הצרפתית", הנה פיסת מחקר עצמאי. מדובר בתקציר התיזה של שובל, כפי שהוגשה לאחד מהפוסט-סורבונים.

    Soutenance : La sainteté collective dans la politique biblique : aux sources de la théologie politique
    Portrait Shoval

    (C) DR

    M. Ronen SHOVAL, présente ses travaux de recherche en vue de l’obtention du doctorat en Lettres et Sciences Humaines, le 16 juin 2014 à 9h30 à l’université Paris Ouest Nanterre La Défense, bâtiment B – salle B016 Paul Ricoeur.

    Directeur de thèse : M. Shmuel TRIGANO, Professeur Emérite

    Membres du jury
    M. Gidéon KOUTS, Professeur des Universités, Université Paris 8
    M. Georges Elia SARFATI, Professeur des Universités, Université Clermont Ferrand
    Mme Catherine CHALIER, Professeure des Universités, Université Paris Ouest Nanterre La Défense,
    M. Shmuel TRIGANO, Professeur des Universités, Université Paris Ouest Nanterre La Défense,

    Résumé
    La thèse analyse le rôle social et politique de la « sainteté » dans la théologie politique biblique. Nous l’abordons comme la poutre maîtresse d’un système qui inscrit la transcendance dans l’immanence. L’objet de notre recherche se focalise sur l’univers de l’action sociale qui se règle sur une certaine représentation de la Divinité et du système de relations qu’elle engendre. Notre recherche a montré que la conception de la sainteté, telle qu’elle fut appréhendée dans la recherche (chez Durkheim, Otto, Eliade, James, Underhill, Zehner, Comstock, Berger) ne suffit pas à épuiser le sens de la sainteté biblique. En effet, les théories de ces auteurs partagent toutes l’axiome d’une séparation de la sainteté et du profane et l’idée que le message religieux vise à communiquer la sainteté, qui se limite elle-même, au profane, et ainsi à exercer ses effets sur le milieu. Toutefois, comme l’a montré Joseph Dan, cette conception échoue à rendre compte de la pensée biblique parce que dans sa perspective, la réalité ne se divise pas en deux domaines séparés, le profane et le saint dans la mesure où le texte biblique oppose l’impureté à la sainteté et à la pureté, en elles-mêmes deux notions distinctes, tandis que le profane n’y joue qu’un rôle secondaire.
    Nous avons soutenu l’idée que la sainteté biblique dérive de l’idée d’alliance, cadre du système des relations entre la transcendance et l’immanence, dans lequel le politique trouve son impulsion. Elle reflète l’exigence adressée au peuple biblique de fonder une histoire théocentrique sanctifiant l’espace public. La sainteté, qui est imposée à l’individu, s’inscrit dans le cadre d’une finalité à l’échelle collective exigeant tant de l’individu que du collectif un travail moral sur soi. Elle comprend une série de présuppositions philosophiques, qui concernent les relations matière-esprit et le rôle du libre choix. La finalité de la sainteté n’est donc pas individuelle, mais collective: elle est destinée à « produire » la sainteté collective d’une communauté politique. Cette nation s’inscrit, selon le récit biblique, dans une finalité universelle. Notre recherche contribue à pénétrer les arcanes de la philosophie politique biblique, en analysant la place que la sainteté collective y occupe ainsi que ses effets sur les cérémonies, les institutions et la Constitution.

    • סמולן

      אופס, כוונתי היתה לטעון נגד הרומנטיקה הגרמנית, יצא רומנטיקה צרפתית. מכל מקום, נא לשים לב שבצרפתית, אותם דברים עצמם נשמעים, כלומר מתפרשים, הרבה יותר אנליטיים.

      אם כבר, מצ"ב תרגום אנגלי מצויין של גוגל.

      The thesis analyzes the social and political role of the "holiness" in the biblical political theology . As we approach the main beam of a system that registered transcendence in immanence. The purpose of our research is focused on the world of social action that is set on a certain representation of Divinity and system of relationships it creates. Our research has shown that the design of holiness, as it was understood in the research ( Durkheim , Otto, Eliade , James Underhill, Zehner , Comstock, Berger) is not enough to exhaust the meaning of biblical holiness. Indeed , theories of these authors all share the axiom of separation of holiness and the secular and the idea that the religious message is to communicate holiness, which is limited itself to the profane , and thus exert its effects on the environment. However, as shown by Joseph Dan , this view fails to account for biblical thought because in his view , the reality is not divided into two separate areas, the profane and the holy insofar as the biblical text objects impurity to holiness and purity , in themselves two distinct concepts , while the secular plays only a secondary role.
      We supported the idea that biblical holiness derives from the idea of ​​alliance framework relations system between transcendence and immanence in which the policy has its pulse. It reflects the requirement addressed to the biblical people found a theocentric history sanctifying the public space. Holiness, which is imposed on the individual, is part of a finality on a collective scale requiring both the individual and the collective moral work on oneself . It includes a series of philosophical presuppositions concerning relations mind-matter and the role of free choice. The goal of holiness is not individual but collective : it is intended to "produce" collective holiness of a political community . This nation falls , according to the Bible, in a universal purpose . Our research contributes to penetrate the mysteries of the biblical political philosophy, by analyzing the role that corporate holiness it occupies its effects on ceremonies , institutions and the Constitution.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        מה זה "פוסט סורבונים"?

        • אוניברסיטת פריז (יען, סורבון) פורקה ל-16 קמפוסים שונים בשנות השישים, שכל אחד נמצא בחלק אחר של איל-דה-פרנס ומתעסק בתחומי מחקר שונים. למשל, המתמטיקה היא באוניבריסטאות פריז מס' 6 ו-7.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            אבל למה "פוסט"?

  • Pingback: קופת השרצים של הבית היהודי, מדריך ראשוני | החברים של ג'ורג'()