החברים של ג'ורג'

חקירת פשעי מלחמה: מ.ש.ל

במשך שבועות בנתה מערכת ה-hasbara תפאורה שאומרת שישראל חוקרת את עצמה – ואז געה שר הבטחון

במהלך מבצע “פאלוס זקור” (זוכרים אותו?), נקטו שני ארגוני זכויות אדם, בצלם ויש דין, בפעולה חריגה: הם פרסמו הודעה שבה הם אומרים שאין לישראל כל כוונה לחקור פגיעות בפלסטינים, ושמערכת החקירות הצבאית שבורה לחלוטין. הארגונים (גילוי נאות: הח”מ כותב בלוג בתשלום עבור יש דין) ציינו, בין השאר, את העובדה שאין שום אפשרות שחקירת מצ”ח תוכל להגיע לדרגים האחראים למה שהתרחש בעזה. מצ”ח יכולה, בדוחק, לחקור את מח”ט גבעתי, ואולי, אולי, את אלוף הפיקוד; היא לא יכולה בפועל לחקור את הרמטכ”ל, והיא לא יכולה – ובצדק היא לא יכולה, זה לא בסמכותה – לחקור את הדרג המדיני. המשפט הבינלאומי קובע שלבכירים יש אחריות למעשי הזוטרים מהם. החקיקה הצבאית הישראלית לא מכירה בעקרון אחריות המפקד, והחוק הישראלי כלל לא מכיר בקונספט של פשעי מלחמה, כלומר (בהפשטה גסה) פשעים שבהגדרה ענישתם חמורה יותר וקשה הרבה יותר לקבל עליהם התיישנות. יש דין הוציא דו”ח מצוין בנושא, שאפשר לקרוא כאן (הקפידו לקרוא את הדו”ח המלא).

כשבוע לאחר מכן, הוציא בצלם הודעה חריפה אף יותר: הוא אמר שהוא לא מאמין שהחקירות של צה”ל על שהתרחש בעזה יובילו למשהו שהוא מעבר לטיוח, ועל כן בצלם לא ישתף פעולה עם החקירות של צה”ל. שתי ההודעות לוו בצווחות היסטריות של הימין היהודי: איך מעיזים לומר שצה”ל ביצע פשעי מלחמה. ובכן, הוא ביצע לא מעט מהם. העובדה שהימין היהודי לא מכיר בהם, כפי שהחקיקה הישראלית לא מכירה בעצם הקונספט של פשעי מלחמה, לא משנה את העובדות. והעובדות הן קבועות, כמעט חוק טבע: הצבא משחרר את החיה שבאדם ואז מאבד עליה שליטה.

בשבועות האחרונים, כלי התעמולה של המדינה היהודית – בראשם, כמובן, העיתונות היהודית, שפחות ופחות מעזה להתמודד עם צה”ל אלא בשאלות של בזבוז ותקציב – סיפרו לנו בהתלהבות שיש חקירת מצ”ח חדשה ונוקשה, ושכל מיני קצינים מהמלחמה האחרונה מתחילים לשקשק. צה”ל חוקר את עצמו, פרסמו העיתונים בגאווה את ההודעה ששלח להם דובר צה”ל “לפרסום בשם הכתב,” והוא עושה עבודה מצויינת. ולא לשכוח, הוסיפו שם, כדי להרגיע את הנמר המיליטריסטי, שהמטרה של החקירה היא שאפשר יהיה להראות לעולם שחקרנו, מה שיגן על הפושעים. או, במילים אחרות, מה שאמר בצלם כבר בספטמבר: שהמטרה של החקירות היא טיוח.

ספק, אגב, אם הטיוח הזה יועיל. כדי למנוע העמדה לדין בחו”ל, החקירה הישראלית צריכה להיות חקירה אמיתית. מי שרוצה לראות איך נראית חקירה של מצ”ח, יוכל לראות דוגמא מוצלחת בפוסט הזה, שנכתב עבור יש דין. שימו לב במיוחד לאופן שבו התחקיר הצבאי משמש כתואנה לדחיית החקירה ולמריחה שלה. לארגוני זכויות האדם יש די ראיות כדי להוכיח, משפטית, שהחקירה הצבאית היא במקרה הטוב בדיחה ובמקרה הרע שיתוף פעולה שקט עם הפושעים. וזה המצב, כפי שציינו הארגונים בהודעתם בספטמבר, כשמצ”ח חוקרת חיילים במצב רגיל. אין לה שום סיכוי במצב לחימה.

אבל צה”ל הודיע שהוא חוקר ושיהיה בסדר, והעיתונות היהודית ציטטה אותו בצייתנות. מי שטרח להרים את הראש, יכול היה לראות את הקרחון מתקרב במהירות: “יום שישי השחור” ברפיח, שבו הוריד צה”ל אש בלתי מבחינה על אוכלוסיה אזרחית בנסיון שאין לכנותו אלא כמטורף לרצוח חייל שלו ובלבד שלא יהפוך לשבוי. יותר ויותר מידע צץ על כך: לפני כשבועיים, צצו הקלטות – חלקיות וערוכות – מרשת הקשר של אחד מגדודי גבעתי. המדליף, כמובן, בחר את הקטעים שהודלפו. והצנזורה אישרה את הפרסום. מותר להעריך שאם היה שם משהו מפליל באמת – לכו תדעו מה יש במקור – התקשורת היהודית לא היתה מפרסמת אותו. זוכרים את הסרטון שפרסמה התקשורת הפלסטיני של הקרב בחוף זיקים? הקרב שבו הסתבר שהצבא החזק ביותר במזרח התיכון נזקק לשריון, סיוע אווירי וירי ארטילרי מהים, הכל מלווה על ידי מפעילי מל”טים, כדי להרוג ארבעה חמושים נועזים ונחושים, שנלחמו כמו שצה”ל היה נלחם פעם? הוא היה מביך מאד והתקשורת העדיפה להתעלם ממנו עד שכל העולם ראה אותו. (בהערה מוסגרת, הסרטון היה מביך במיוחד בשל ההתייחסות הראשונית של דובר צה”ל לנושא, בסרטון משלו, שבו כהרגלו שיקר.)

ואז בוגי פתח את הפה.

אתמול (ה’) הודיע שר הבטחון, לגמרי במקרה האיש שממנה את הפרקליט הצבאי הראשי, שהוא ממש לא רוצה שתהיה חקירה של מה שקרה ברפיח. יעלון אמר ש”מתרוצצות עכשיו הרבה מאוד שמועות והרבה אמירות, למשל באירוע של חטיבת גבעתי באותו יום שישי ברפיח. האירוע הזה לא נמצא בחקירת מצ"ח. אני מקווה שאף אחד לא יחליט להכניס אותו לחקירת מצ"ח. זה אירוע מבצעי שהתקבלו בו החלטות כאלה ואחרות, זה לא משהו שבודקים אותו בכלים פליליים. צריך לתחקר אותו בכלים פיקודיים כדי להשתפר בפעם הבאה.”

כלומר, שר הבטחון, האיש שאחראי פיקודית על הטבח ברפיח ושלגמרי מועמד עכשיו לביקור בהאג – האו”ם הודיע שפלסטין תצורף לבית הדין הבינלאומי באפריל, והפלסטינים כבר הגישו תלונה על אירועי רפיח – מורה למשטרה הצבאית החוקרת מה אסור לה לחקור. פה, הוא אומר להם, אסור לכם לגעת. ואם תגעו, הוא לא צריך לומר, אתם תצטרכו לחפש ג’וב אחר.

יעלון הבהיר בדבריו את מה שארגוני זכויות האדם כתבו כבר בספטמבר: שמצ”ח לא יכולה לחקור את פשעי המלחמה של צה”ל. היא לא יכולה, כי אם היא תטפס גבוה מדי – יותר ממ.פ., נניח – יעצרו אותה. ולפעמים ההחלטה לעצור את החקירה מגיעה בשלבים הרבה יותר נמוכים: האלוף דורון “לונדון לא מחכה לי” אלמוג הפסיק את חקירת מצ”ח, כשזו חקרה את הנהג שדרס את רייצ’ל קורי. וכאמור, לרמה של יעלון היא לא יכולה להגיע בכלל.

אבל.

אבל אם אלוף הפיקוד, או המח”ט, או האוגדונר, ירגישו את מר החקירה מתקרבת אליהם, אם יסתבר שהפצ”ר שייך למסדר מתאבדים חשאי ושהוא מורה לחוקרים לעשות את תפקידם, אז ישנה הסכנה הסבירה לגמרי שהכדור יגולגל למעלה. מה אתם רוצים, יאמר האלוף, השר אישר את הכל. אני? אלי אתם באים? יזדעק האוגדונר, הנוהל הזה תוכנן מראש בישיבות עם השר. הרי אתם לא חושבים שלא דנו באפשרות הזו מלכתחילה. עכשיו באים? יאמר המח”ט, בעסה, הפריימריז של הבית היהודי נגמרו לפני חודש. אבל אם אנחנו כבר פה, אולי כדאי שתדעו – השר קיבל עדכון בזמן אמת.

רגע, מישהו חושב שיעלון לא קיבל דיווח בזמן אמת? מישהו חושב שאפשר היה להפעיל כזו כמות של אש על רפיח בלי אישורו? ומישהו באמת חושב שהעדויות הפוטנציאליות האלו של הבכירים יישארן במצ”ח? אפשר להוציא ממנה את המידע הזה. זה יצריך בג”צ, כן, אבל זה לגמרי יהיה שווה את זה. וברגע שזה ייצא, יעלון יהיה בבעיה אמיתית. מי יודע, אולי אפילו יהיה מספיק לחץ חיצוני שישלול ממנו את התפקיד הכיפי עם הטיסה החופשית במסוקים.

אז מה יש לנו פה? מערכת צבאית שלא מסוגלת לחקור אבל מייצרת מצג שווא שכן, בסיוע נלהב של התקשורת, ושר בטחון שהוא בעצמו חשוד פוטנציאלי שפועל בפומבי לשבש את החקירה, שעשויה להגיע אליו.

מ.ש.ל.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות גדולות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים. כמו כן, אני רוצה להודות לכל מי שאיחלו לי בהצלחה בפריימריז הבאים. אשתדל שלא לאכזב אתכם.

(אני אורגניזם לומד. מהר.)

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    בקשר לחניבעל כדאי לראות בסרט הבא של סוזן זונטאג מ1974 מה אומר החייל מבערך 9:50 בעיקר בבערך 10:30
    לא להאמין שפעם חשבו כך, ותראו לאן החברה הישראלית התדרדרה.
    הסרט די גרוע, חד צדדי, ציוני, פשיסטי וכו׳ אבל הוא מתעד את הלך הרוח של אז. ההשוואה להיום מדהימה. ובטוח שהזרעים הרעילים לחברה הישראלית של היום היו כבר אז…

    https://www.youtube.com/watch?v=4NnHLJkcxrE&spfreload=10

  • עדו

    יישארן – יישארו, לתקן

  • אין לי שם

    לצערי הבעיה הכי גדולה של ארגוני השמאל, בהקשר של החקירות האלו, היא שהן נתלקות בקיר בלתי עביר ושביר של אטימות מצד הציבור הישראלי. אין אף אם יהודיה במיינסטרים הישראלי שחקירות לש מה שקרה ברפיח, או אפילו סתם תהיות של עיתונאי שמאל כמו אורי משגב, גורמות לה לתהות איך זה שצהל מעדיף להרוג את החיילים שהוא שולח, על פני נפילה שלהם בשבי (ולא כי חוששים למה שיעבור עליהם שם).

    חלק מזה כנראה באמת נובע מההתעסקות וההדגשה של הקצינים בשטח כפושעי מלחמה, או כמי שמוביל בעקיפין לביצוע פשעי מלחמה, כפי שקרה גם עם התחקיר על בנט בימים האחרונים.

    אלא שהבעיה היא, כפי שאתה כותב ובצדק, בדרגים גבוהים הרבה יותר ובתורות לחימה שמאמץ צהל – יש להניח על סמך הנחיות מהממונים עליו. חבל שאת זה מעטים מדגישים, או, לכל הפחות, זה לא ממש מגיע לתקשורת המיינסטרימית, שם עסוקים בעיקר בסא"ל א' ואל"מ ב'.

    • מני זהבי

      אין אף אם יהודייה כזאת במיינסטרים הישראלי, כי הסיכוי שבנה ייפול בשבי הוא קטן מאוד. לא רק במונחים מוחלטים, אלא גם ביחס לכלל האבידות של צה"ל בכל סבב לחימה נתון. ב"צוק איתן", למשל, נהרגו 67 חיילים, ורק שניים מהם נהרגו בנסיבות שבהן נפילתם בשבי הייתה אפשרות מעשית (הדר גולדין ואורון שאול). דרך אגב, עדיין לא ידוע ממה בדיוק הם נהרגו, וספק אם נדע זאת אי פעם).
      אני מניח שאילו נפילת חיילי צה"ל בשבי הייתה תסריט נפוץ יותר (כפי שהיא הייתה עד שנות ה-80), היחס הציבורי ל"נוהל חניבעל" היה אחר.

      • אין לי שם

        יכול להיות.

        עדיין, אני חושב שאם המסר שהיו מנסים להעביר היה עוסק בסיבות לנוהל הזה, ופחות בפשעי המלחמה שבצע סא"ל כזה או אחר – זה היה אולי, בכל זאת, נוגע ליותר אנשים.

        ואני אומר את זה לא כי חקר פשעי המלחמה כשלעצמו לא חשוב, אלא כי אני חושב שזו אולי הנקודה היחידה שבה הציבור הישראלי הרחב עוד יכול להבין שהסגידה לצבא ויוצאי צבא כמנהיגים הלכה רחוק מדי.

  • נתן.

    בשורה התחתונה נהל חניבעל הוא נוהל שבו חיילים צריכם לרצוח את חברם שעומד ליפול בשבי וזאת על מנת למנוע דילמות מוסריות והתחבטויות מהדרג המדיני.

    לפני שנים רבות שמעתי לראשונה על הנהל הזה בעת תדרוך בזמן שעשיתי שרות מילואים במוצב החרמון והודעתי בו במקום לאותו אוגדונר שאין לי שום כונה להשתתף בנהל כזה. ולמרבה הפלא לא עשו לי כלום.

    חבל שעוד חיילים לא נוהגים כך.

  • מני זהבי

    אוף טופיק, אבל מר לשלשת עופות שוב שוב עושה מאמץ להתאים את עצמו לכינוי:
    "מנהיגי אירופה ישתתפו בעצרת תמיכה המונית שתתקיים מחר בפריז. תחילה נמסר מלשכת ראש הממשלה כי נסיעת נתניהו לאירוע לא תתאפשר משיקולי אבטחה, אך לאחר שליברמן ובנט הודיעו על השתתפותם נמסר כי נסיעתו עדיין נבחנת"
    (http://www.haaretz.co.il/news/world/europe/1.2535466)

    ואת האיש הזה הישראלים עומדים לבחור שוב לראש הממשלה שלהם…