החברים של ג'ורג'

הגאולה החסלנית של הימין היהודי

מה ההבדל בין ישראל הראל ובין כותבי “תורת המלך”? קטן הרבה, הרבה משחושבים

ישראל הראל, מיוצרי גוש אמונים, נחשב בדרך כלל לפן המתון, השפוי, של הימין המתנחל. עד שטורחים לקרוא את מה שהוא כותב בפועל. והוא כותב כבר הרבה זמן: עשרות שנים, כמדומני, ב”הארץ,” והוא היה העורך של “נקודה,” בטאון ההתנחלויות שאשכרה הציג בשעתו פן של ימין אינטלקטואלי (בניגוד, למשל, לחיקוי הזול שמוכרים לנו היום ב”מידה”.) לא, בקצרה, אדם שלא מבין מה הוא כותב. וזה מה שהיה לו לכתוב ב”הארץ” על מבצע “שובו בנים” ביום חמישי האחרון:

“מה שהכריע מלחמות, ניתן לומר את רוב המלחמות — בוודאי בעידן המודרני — היה שבירת האוכלוסייה האזרחית. מה ששבר משטרים אפלים, הוא גם מה שישבור, אם הממשלה לא תכרע תחת הלחצים מבפנים (בעולם, על רקע גל החטיפות ההמוניות הפוקד אותו והטבח האין סופי בארצות ערב הנאורות והאציליות, כמעט שאין התעניינות בחטיפה הזאת ובתוצאותיה), ותמשיך בלחץ, במיוחד על האוכלוסייה המטמיעה בקרבה את החטופים והחוטפים, ייתכן שנשיב את הבנים הביתה. ואם, חלילה, לא נמצאם, מי שחטף, מי שנתן לו מחסה, מי שתומך בו, יספוג מכה שממנה לא יתאושש לאורך שנים, בוודאי מבחינה צבאית. גם זו מטרה ראויה, מאוד ראויה.”

למעשה, אני מתקשה לחשוב על מלחמה שהוכרעה על ידי “שבירת האוכלוסיה האזרחית.” מלחמת העולם הראשונה הוכרעה לא ב”חורף הלפתות” של 1917, ולא על ידי ההרעבה של האוכלוסיה הבריטית, אלא בשבירת המתקפה הגרמנית של תחילת 1918. במזרח, היא הוכרעה על ידי תבוסה צבאית מהדהדת רוסית ב-1917 – תבוסה צבאית, שרק אחריה הגיעה מהפכת פברואר, ורק אחריה הגיעה (על ידי, צריך להזכיר, סוכן גרמני, שנשלח לרוסיה בקרון מיוחד) ההפיכה הבולשביקית. מלחמת העולם השניה הוכרעה בחזית המערבית כשהצבא הגרמני הושמד עד יחידותיו האחרונות; סבל האזרחים לא עניין את ההנהגה הנאצית כלל, באותה המידה שסבל האזרחים הרוסים לא עניין את הנהגת המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. אפילו במקום שבו ניהלו הגרמנים מלחמה פראית בצורה יוצאת דופן כנגד האוכלוסיה – בלארוס, יוגוסלביה, יוון – המלחמה לא הוכרעה על ידי פגיעה באוכלוסיה אלא בפעולות צבאיות. יפן נכנעה אחרי שתי פצצות אטום, כן, אבל רק אחרי שהמנהיגות שלה הבינה שאין לה יכולת צבאית כלשהי.

ישראל הראל, 2011

מלחמת האזרחים הסינית הוכרעה בשדה הקרב, אם אפשר היה לקרוא לזה כך; שני הצדדים הרגו בפראות באוכלוסיה, אבל לא זה היה הגורם המכריע. מלחמת העצמאות הישראלית, למרות טיהור אתני, הוכרעה בסופו של דבר בשדה הקרב בין צבאות סדירים או סדירים למחצה. מלחמת קוריאה – התנגשות בין צבאות סדירים. מלחמת ויאטנם היתה, בעליל, מלחמה “עממית”, שבה הופנה חלק עיקרי מן הכוח הצבאי האמריקאי כנגד האוכלוסיה – אבל, כזכור, לא צפון ויאטנם ותומכיה בדרום המדינה הם שהובסו. מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים היו מלחמות קונבנציונליות לגמרי. במלחמת לבנון הראשונה, ניהלה ישראל אמנם מערכה נגד אוכלוסיה אזרחית – שבעצמה היתה עסוקה במלחמת אזרחים פרועה – אבל, איך לומר, לא ממש ניצחה בה.

אז על מה לעזאזל מדבר ישראל הראל? אה. הוא מהדהד לנו תפיסה שאומרת שמלחמה היא טוטאלית, ושכדי לנצח בה – צריך לשבור לא את צבא האויב אלא את העם שלו. זו תפיסה שאומרת שבמלחמה מותר הכל. והיא כבר צריכה להיות מוכרת לנו באופן לא נעים. אנחנו יודעים מי היו האידיאולוגים של תפיסה של “מלחמות בן עמים”, לא בין פרטים או צבאות. וזו תפיסה שאף פעם לא עמדה במבחן ההיסטוריה, מה שלא הפריע למי שדוגל בה להמשיך לדגול בה. כי המטרה, בסופו של דבר, היא לא נצחון צבאי – היא “שבירתו”, או במילים אחרות שעבודו או השמדתו, של עם אחר.

שימו לב למה שאומר הראל: הוא רוצה שננהל מלחמה נגד האוכלוסיה הפלסטינית גם אם זה לא יביא להחזרת החטופים. הוא רוצה להלחם לא רק נגד “מי שחטף”, אלא גם נגד “מי שנתן לו מחסה” ו”מי שתמך בו.” וזה בסדר, הוא אומר לנו: העולם יתעלם. אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים.

אז זה הצד ה”מתון” של מועצת יש”ע: קורא לפשעי מלחמה כמדיניות. כי, כן: ניהול מלחמה נגד אוכלוסיה ולא כנגד אויב הוא, בהגדרה, פשע מלחמה. עכשיו בוא נראה מה יש למתנחלת-מחמד אחרת, קרני אלדד, לומר בנושא. היא צוטטה ככותבת ש

“אני רוצה נקמה. אני לא רוצה שראשי המדינה ומערכת ביטחון יתייחסו לחטיפה הזאת כאל אירוע כירורגי שיש לפתור אותו ולהכיל את ההתפרעויות. אני רוצה להשתגע. לקחת כפר ולגרש לירדן, לעצור את כל פעילי חמאס ביו"ש, להפגיז קני טרור בעזה, לא לאשר ניתוח לאשתו של אבו-מאזן, לסגור מסגדים, לנתק חשמל, לחקור עצורים בכל דרך שנמצא לנכון עד שיגלו לנו איפה הילדים שלנו. לגרום להם לסבול כמו שאנחנו סובלים. כי אחרת הם יחטפו שוב. צריך לשבור את הכלים.”

לגרום להם לסבול כמה שאנחנו סובלים. זה המשפט שבו פונה האופה בעל בית הלוויות אל דון קורליאונה בתחילת הסרט, כשהוא רוצה נקמה בצעירים שאנסו את בתו. זה המוסר של קרני אלדד.

עכשיו ניקח כותב שלישי. זה מה שהיה לו לומר:

“אם מוכרחים לפגוע בחפים מפשע, ובמלחמה ברשעות ובטרור מוכרחים לנהוג כך, מוטב לשנות את סולם הערכים ואת סדרי העדיפויות. אם כעת נוהגים לשלוח חיילים חפים מפשע למלחמות מסוכנות, נעדיף לפגוע במחפים על פשע, וגם באלה שעל הגבול בין להיות חפים מפשע לבין מחפים על פשע (כמו תינוקות בני משפחת הרשעים, שאמנם כעת חפים מפשע אבל כמעט בודאי יגדלו להיות מחפים על פשע). פגיעה בהם תביא לריווח לא רק בטווח המיידי – בו הכרח שתהיה פגיעה בחפים מפשע – אלא גם בטווח הרחוק.”

ההדגשות שלי. הדובר הוא יוסי אליצור, אחד מכותבי “תורת המלך.” הוא אומר את הדברים לאתר הפצת השנאה “הקול היהודי.” אז כן, לאליצור יש פטיש מסוים עם הרג תינוקות, אבל ההבדל בינו ובין הראל הוא בסך הכל טון טיפה יותר מכובד. ההבדל בינו ובין אלדד (”לחקור עצורים בכל דרך שנמצא לנכון”) לא קיים.

בסופו של דבר, כמסתבר, ההבדלים בין ה”ימין המתנחל המתון” ובין אנשי “תורת המלך” לא באמת קיים. בסופו של דבר, זה גם סביר לגמרי. בבסיס ההנחה של התיאולוגיה של המתנחלים, עומדת התפיסה שההתנחלות והקמת מדינה יהודית חדשה היא “ראשית תחילת גאולתנו,” ושמי שמתנגד לה הוא מי שתמיד מביא לכך ש”אין כס יה שלם”, זה ש”מלחמה ליהוה בו מדור דור” – עמלק. עצם הנסיון “לעכב את הגאולה” מעיד על כך. ואנחנו יודעים מה צריך לעשות בעמלק. אליצור כותב את זה במפורש, אלדד מפנטזת על עינויים ועל טיהור אתני, והראל – במשלב גבוה יותר, כמובן – כותב על “שבירת האוכלוסיה האזרחית.” הראל לא אומר מה יקרה הלאה: מה יקרה אחרי שהאוכלוסיה הפלסטינית תשבר. זו, הרי, הנקודה שבה המתנחלים לא נוגעים אף פעם: איך ייעלמו הפלסטינים, שהרי הגאולה מצריכה את היעלמותם. חלקם מפנטזים על מחנות השמדה, אבל הרוב מעדיפים לא לדבר או לחשוב על זה.

דניאל גולדהאגן, כשכתב את הספר השנוי מאד במחלוקת שלו, “תלייניו מרצון של היטלר,” טען שההבדל בין האנטישמיות הנאצית ובין האנטישמיות במקומות אחרים הוא שבגרמניה הנאצית התפתחה “אנטישמיות חסלנית” (eliminationist antisemitism). זו תיאוריה פשטנית מאד, שמתעלמת מהרבה גורמים חשובים – כמו, למשל, העובדה הקרדינלית שהרצח בוצע על ידי חיילים שביצעו פקודות – אבל יש בה יסוד בסיסי חשוב. כשחברה משכנעת את עצמה שהיא יכולה להגיע לגאולה (והאנטישמיות הנאצית בהחלט היה בה יסוד של גאולה) באמצעות הרג של אחרים, חלק ניכר מהחסמים הנפשיים להרג מוסרים. כשהאוכלוסיה המיועדת להשמדה נמצאת, בנוסף, במלחמה עם האוכלוסיה ששוקלת את ההשמדה, דברים נהיים קלים יותר.

לגזור ולשמור, לפעם הבאה שמתנחלים “מתונים” יאמרו לכם שרוב הציבור שלהם מזדעזע מ”תורת המלך.” הציבור הזה יודע להביע זעזוע. שאלו את יואל בן נון, שהעז לחשוף את הרבנים שקידמו את רצח רבין ונאלץ בשל אמירת האמת הזו להסתובב עם שומרי ראש. הוא לא הוקיע את אליצור והאחרים – ועכשיו ישראל הראל נותן להם כסות מהוגנת.

עוד דבר אחד: שי פירון אמר בו זמנית היום שהוא מתנצל על האמירות שלו על חוסר יכולתם של גאים לנהל זוגיות, ושזו אמונתו הדתית ומה אנחנו רוצים ממנו. ובכן, שר הפנים של ש”ס, יצחק פרץ, התפטר בשעתו מתפקידו אחרי שבג”צ אילץ את משרד הפנים לרשום גרים רפורמים כיהודים. אם פירון איננו מסוגל להיות בו זמנית גם השר של ילדיהם של גאים, שצריכים לשמוע את שר החינוך שלהם אומר על הוריהם שהם אינם זוג ושהם עצמם אינם חלק ממשפחה; אם הוא לא מסוגל למלא את שבועתו ולייצג את כל הציבור; אם הוא חייב לחשוב שגאים אינם כשאר בני האדם, ואינם יכולים להקים משפחה; אם, בקצרה, פירון מוצא פער עמוק מדי בין אמונתו ובין שבועתו – יואיל ויילך בעקבותיו של פרץ, ויתפטר.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • סתם מגיב

    מחלוקת היסטורית:
    אני סבור שמלחמת העולם הראשונה בחזית הרוסית כן הוכרע בגלל לחץ על האוכלוסיה.
    בגלל הלחץ על האוכלוסיה ובגלל ההחזרה של לנין עלו לשלטון הבולשביקים שמשכו את ידי רוסיה מהמלחמה תוך חתימה על חוזה כניעה דרקוני מנקודת מבט רוסית

    לעצם העניין:
    אני נגד הפעלת לחץ על האוכלוסיה. לא יעיל ולא מוסרי.
    אבל תפישה זו נפוצה לא רק בקרב 'מתנחלים' אלא בקרב כל קבוצת אוכלוסיה שאני מכור.
    למשל, לפני מלחמת לבנון 2" , הרבה דוברים ישראלים , גם שמאלנים הבהירו שעל כל ילד בקרית שמונה שירד למקלט ירד גם ילד בלבנון למקלט.

    שנית, גם אם מצאת שלשה 'מתנחלים' כותבים כך או אחרת, מה זה מוכיח על כל השלש מאות אלף? האם אתה מייחס גם אמירות של חנין זועבי וראאד סלאח לכלל הציבור הערבי בישראל? מדוע אתה מכליל?.

    • נתן

      אני לא יודע אם זה מופיע בספרי ההסטוריה ,אבל משיחות שהיו לי עם עולים מברה"מ לשעבר, הרי הדעה הרווחת אצלהם היתה ,שללנין היה הסכם מראש עם הגרמנים שאם הם יסיעו לו לחזור לרוסיה ולתפוס את השלטון הוא יפסיק מיד את המלחמה שהיתה אכן מלחמה שלעם הרוסי לא היה בה שום עיניין והיא רק חשפה את הפער בין שלון הצארים המשחת והרקוב לבין המוני העם הרוסי.

  • ליברטריאן

    זה מצחיק. הדברים שאתה מצטט מהדבר הזה שנקרא "תורת המלך" נשמעים לי הרבה פחות קיצוניים משני הציטוטים שנתת.
    מעניין אם המתנחלת הזו באמת מרגישה חסרת אונים וכועסת עד כדי דרישת נקמה כזו (למנוע ניתוח מאשה), אם כן, אז היא משחקת היישר לידיהם של החוטפים. ואנשים ציניקנים עוד עלולים לחשוב שהנה, יצא משהו טוב מהחטיפה הזו.

    בקשר לרב פירון. אני לא כל כך מבין.

    הרי ברור שכל חרדי חושב שהחילונים הם חוטאים גמורים ולא מסוגלים לנהל את החיים שלהם כמו שצריך. זה חלק מההלכה והאמונה שלהם.
    כל בן אדם עם דעות שמאליות, כמו למשל כל חברי הכנסת של מר"צ וערבי ישראל, מאמינים שהמתנחלים הם פושעים.

    אז אם מעכשיו אנחנו צריכים שכל שר "ייצג את כל הציבור" (אלוהים יודע מה הביטוי הזה אומר), אז המסקנה היא שחרדים ושמאלנים לא יכולים להיות שרים.

    אם למשל יהיה איזשהו חבר כנסת נאור שיגיד שברית מילה זו התעללות, אז אתה מציע לו לשמור את הדעות שלו לעצמו או שלא יהיה שר. כי הרי ברור שהוא לא מייצג את כל הציבור.

    זה לא נשמע לי הגיוני או רצוי.

    אפשרות נוספת היא שהם ישמרו את הדעות שלהם לעצמם. אבל זה לא יותר מהשתקת פיות.

    בעצם מה שאתה מטיף לו זה מרכזיות רדיקלית. שכולם אומרים אותו דבר. ממלכתיות מהסוג הכי בנאלי והכי נמוך שאפשר. העיקר שכל הציבור ירגיש שהוא מיוצג. מין תבנית כזו שבה כל השרים נראים אותו דבר ואומרים אותו דבר.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      אי אפשר להשוות בין דת ושמרנות לבין ערכי עידן האורות.

      על אנשי ימין מדיני וכלכלי נכתב הפתגם:‏ ודברים למדו ללכת הגם שדי להם לזחול.

    • עדו

      השר פירון לא סתם הביע את דעתו אלא דיבר כשר שאמור לאשר או לא לאשר את ההכרה בזוגות חד מיניים כמשפחה.
      כחילוני אני יכול לחשוב שברית מילה היא פשע. אם אני אהיה שר וארצה להוציא את ברית המילה מחוץ לחוק זאת כבר לא דעתי אלא מדיניות שאני אוכף על האוכלוסיה.

      • חרטא ברטא

        אני חושב שאתה מתבלבל בין שופט לשר.

        שי פירון דיבר כפוליטיקאי שהוא גם שר.

        בקונטקסט הישראלי שר הוא יצור פוליטי – הוא נבחר בדיוק בשל דיעותיו וכדי ליישמן. דיעותיו לא מוצאות חן בעיניך? אל תבחר בו (או במפלגתו).

        השר לא יכול "לאשר" או "לא לאשר" חוק זה או אחר. בשביל זה יש ממשלה וכנסת ושר לא יכול לכפות חוק שלא קיים.
        הציפיה מהשר היא (כמו שבעל הבלוג טורח להזכיר מדי פעם) שברגע שנפלה ההחלטה (אם בעקבות החלטת ממשלה או החלטת בגץ)- על השר להתיישר על פיה או להתפטר

        לעומת זאת אין ציפיה שעד שתפול ההחלטה ישים השר זמם על פיו – זה חלק מהדיון הציבורי.

        תעצום לרגע עיניים ותדמיין שמחר בוגי יעלון יצהיר שצריך לפנות את המתנחלים, הם בעצם מהווים סכנה לקיומה של המדינה והזכויות שלהם שוות בעניו כקליפת השום ומצידו הם יכולים להסתובב כמו פרופלורים.

        מחיאות כפיים על הבעת עמדה אמיצה ודברים קשים שצריכים להיאמר או גם אז תדרוש את שתיקתו הממלכתית שמא יכפה את דעותיו על הציבור?

        הנה דוגמה מארץ יותר "נורמלית" – הממלכה המאוחדת. סגן ראש הממשלה מהמפלגה הליברלית, ניק קלג חושב שאין צורך להגביל את ההגירה מהאיחוד האירופי.
        הוא כמובן לא מייצג בעמדתו זו את כלל הציבור הבריטי.

        לעומתו, השרה תרזה מיי (שמשרדה אחראי על מדיניות ההגירה) מהמפלגה השמרנית דווקא מאד בעד ההגבלה. כמובן שגם היא לא מייצגת את כלל האוכלוסיה. כל אחד רוצה "לכפות" את דעתו/דעתה על כלל הציבור הבריטי.

        ה"ריב" בינהם מתוקשר מאד אך אף אחד לא טוען שעל הצד השני לשתוק.

        בקיצור – לא מתאימות לך דעותיו של שי פירון? אל תבחר בו בפעם הבאה….

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          בגדול מסכים, אבל לשר כחלק מהרשות המבצעת יש שיקול דעת עצמאי (מה שנקרא discretion, מלה שקצת קשה לתרגם) לגבי ישום מדיניות ונהלים שלא נכללים בלשון החוק, שמנוסח באופן כללי. החוק אומר שצריך לצבוע את כל בתי הספר במדינה, השר מחליט אם לצבוע בכתום או בירוק. לשר חינוך שלא מאמין שלהומואים מגיעות אותן זכויות כמו לסטרייטים יש אפשרות להפוך את הדעות האלה למדיניות באלף ואחת דרכים.

          • חרטא ברטא

            ולבגץ יש אלף ושתיים דרכים לפסול את פעולות השר…. זה כל הענין – איזונים ובלמים.

            הרי כבר בפוסט עצמו מוזכר מקרה השר פרץ שהתפטר בעקבות הוראת בגץ.

            דרך אגב – זכורים לי כל הרעש והצלצולים כשחברו למפלגה של פירון התבטא נגד חרדים – (לשר האוצר יש הרבה יותר כח לאמלל חיים לאזרחים מלשר החינוך) – והקריאות להתפטרותו הרעידו את אמות הסיפים…. או שלא.

            נוצר בי הרושם שבמדינת ישראל רוצים ללכת עם ולהרגיש בלי – רוצים שיטת ממשל אירופית אבל להרגיש כאילו שיטת הממשל היא אמריקאית.

      • ברית מילה היא כפיה על חצי מהאוכלוסיה שלא יכולה אפילו להביע את דעתה בענין.

  • מאיר מהמיזנון

    ישראל הראל הוא פסאודו-אינטלקטואל נבוב המעמיד פני "משכיל" ו"איש הגות", אך קימוט מצח אינו מעיד על מחשבה עמוקה, ודעותיו החד-צדדיות, הגזעניות והפשיסטיות חושפות אותו כאדם נטול מוסר וערכים.
    נ"ב
    מאיר מהמיזנון מבקש לדעת אם הראל זקוק לשקיות סוכר נוספות – ודי לחכימא.

  • סוסו

    אני חושב שהמרכיב של לחץ על אוכלוסיה אזרחית כגורם מכריע במלחמה הוא יותר מורכב ממה שאתה מציג. אני לא יודע אם אפשר לקבוע בצורה כל כך חד-משמעית שבכל המלחמות שנתת לא היה אפקט להפצצות של אזרחים.

    אבל יש שתי נקודות אחרות חשובות:

    1. בהרבה מקרים התעללות באוכלוסיה אזרחית מביאה את המנהיגים הצבאיים להחליט להלחם עד הסוף. בסוף מלחה"ע ה2 הגרמנים בהחלט עשו זאת (כולל גיוס ילדים) מתוך תפיסה שאין גורל גרוע יותר מליפול בידי הרוסים (מה שהתברר כדי נכון).

    2. למרות שיש ספק לגבי מלחמות סדירות, אין ספק כזה לגבי לוחמת גרילה. הפעלת לחץ על אוכלוסיה אזרחית תמיד מגבירה את התמיכה וההתגייסות ללוחמי הגרילה. התקוממות כזו נפסקת אך ורק כשהמשטר משנה את דרכו או נסוג לחלוטין מהשטח.

    • שימי

      הגרמנים קיבלו בחזרה על ההתעללות הנוראית של הצבא הגרמני באוכלוסיה הסלאבית, כמו שימוש בתינוקות וילדים כמקור אספקת דם לחיילים הפצועים, תוך כדי שאיבת כל הדם מהעוללים והמתתם בתהליך, אפילו רומל שנחשב כמצביא עם ידיים נקיות מהתעסקות באוכלוסיה אזרחית התלונן על כך שאין להם פצצות אטום, על מה לעזאזל מטילים פצצות אטום ? בטח לא על טור שריון או חי"ר, לא חושב שהייתי מצטער אם היו מוחקים אז את כולם.

      • יאיר ט.

        איך רומל ידע על פצצות אטום ועל עוצמתן האדירה?

  • זה שתקוע בפיפטיז

    הדמות ב"סנדק" שאתה מרפרר אליה אינה דמות של אופה, אלא של מנהל בית לוויות (בשם Amerigo Bonasera, אגב).

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      נכון! יצא לו זנון!

    • ygurvitz

      צודק! תוקן.

  • הבעיה אינה ברצון לגרום להם לסבול כמו שאנחנו סובלים – זה אנושי. הבעיה היא שאלדד באמת מרגישה (רציתי לכתוב "חושבת" ואז הבנתי את הטעות שבכך) שהפלסטינים סובלים פחות מהיהודים בכל הסכסוך הזה. כי במוח הלאומני הדוחה שלה, שריטה של יהודי משקלה כבד מחור פעור בחזהו של גוי.

  • אריק1

    רק לי נראה שיש פער גדול בין קריאה להפסקת חשמל ולגירוש לבין קריאה לרצח תינוקות מתוך הנחה שיגדלו להיות רשעים (לשם הבהרה אני מתנגד גם לראשון וגם לשני)

    • אלכס ז.

      בהתחשב בכך שהיא אמרה שהיא רק רוצה לגרום להם לסבול, הייתי אומר שלא. הגירוש זאת רק דוגמה אחת לסבל שהיא רוצה לגרום. כל מטרת ה-rant הזה הוא להגיד שאין לה גבולות.

      בכל מקרה, ההבדל בין הפסקות חשמל לכל האוכלוסייה ו"גירוש" (עלק גירוש, היא מדברת על טיהור אתני ופשוט לא רוצה לקרוא לילד בשמו) לרצח תינוקות הוא בעוצמה ולא במהות. תינוקות זקוקים לאספקת חשמל סדירה והם לא יכולים לעמוד בקשיי הגירוש ההמוני. המציאות תהיה, כמו שהיא הייתה בכל פעם שכלים אלו הופנו נגד אוכלוסיות, היא שתינוקות ייהרגו. וקרני אלדד תתמוך בזה.