הערה קצרה על רבנים, סילי-קון ואדי, וחיוניות הפמיניזם
יש ברנש בשם אליהו זייני, שבעוונותינו מושך משכורת מן הציבור הן כראש ישיבת משתמטים ("ישיבת הסדר" הוא השם המקובל) והן כרב הטכניון. אף אחד לא חשד אף פעם בזייני שהוא מאור הגולה, או אפילו תאורת חירום, אבל נראה שהוא התעלה על עצמו הפעם.
זייני פסק לאחרונה שלנשים אסור להנהיג טקסים ציבוריים, אלא אם אלו טקסים לנשים בלבד. הוא נימק את הפסיקה בגדרי צניעות, אם כי בהחלט יכול היה לפסוק שאין להעמיד אשה על גבר. יש פסיקות מפורשות בנושא, ומותר להניח שזייני התייחס לנושא הצניעות פשוט משום שהוא סקסי יותר במגזר שלו כרגע. בעלי זכרון עשויים לזכור שלא כל כך מזמן, גנזה הרבנות הצבאית ספר שבין שאר התועבות שבו, קבע שרצוי למנוע מקצינות להתקין מזוזות, וזאת משום "כל כבודה בת מלך פנימה." או, במילים אחרות, צניעות. בעלי זכרון ארוך אף יותר יזכרו את זייני כמי שרמז בגסות שהסיבה שאובמה שונא – לדעתו – את ישראל היא שאובמה הוא בן לגזע עבדים.
כמה הערות קצרות. קודם כל, אין שום דבר רדיקלי במה שזייני והרבנות הצבאית עושים. הם בסך הכל מקדמים את שלוש הברכות שאומר כל גבר יהודי מדי בוקר: ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני אשה, וברוך שלא עשני עבד. לברכות הללו יש אידיאולוגיה אנטי-אנושית ברורה מאד. קשה לחשוב על דת אחרת שהכניסה שנאה לחלקים גדולים כל כך של האנושות לתוך הליטורגיה היומית שלה. זייני ודומיו בסך הכל מנסים להפוך את האמונה האישית שלהם לחוק המקום.
שנית, ממש לא ברור לי מדוע הטכניון צריך רב, אבל גם בהנחה שהוא צריך כזה – לא שמעתי שיש לו אמאם או כומר – יש מגוון רבנים פחות אפלים מזייני. כל זמן שהוא ממשיך לשמש כרב הטכניון אחרי האמירות האלה, ההנחה צריכה להיות שהטכניון מקבל אותן. כיוון שכך, כל אדם בעל השקפה נאורה צריך לשקול שוב תרומה לטכניון או תמיכה בו.
שלישית, הטכניון קשור קשר הדוק למה שמכונה במקומותינו סיליקון ואדי, המקבילה המקומית של עמק הסיליקון. קדמה טכנולוגית והשלכת נשים לחלק האחורי של האוטובוס לא הולכים יד ביד, לא לאורך זמן על כל פנים. יש סיבה לכך שלא שמעתם על סקטור ההייטק המשגשג של פקיסטן או על "סיליקון ואדי" בסעודיה: חברה שמשקיעה מאמצים ניכרים בדיכוי 51% מהאוכלוסיה שלה בתואנות דתיות עוינת אינהרנטית לקדימה ולפיתוח (לא שעמק הסילי-קון הוא הצלחה מפוארת בשילוב נשים, על פי שום קנה מידה). אם לטכניון יש שאיפות להיות משהו שהוא מעבר למוסד שמקבל כסף ומכשיר מהנדסים, קרי אם יש לו אתוס כלשהו של קדמה, זייני צריך להסתפק בג'וב האקדמי שלו ובתפקיד ראש הישיבה. על תפקיד הרב הוא צריך לוותר.
רביעית, וחשוב מכל, פעם בחודש בערך צץ מישהו, או במקרים מגונים במיוחד מישהי, ומצהיר שאין צורך בפמיניזם ושהוא סיים את תפקידו ההיסטורי. קדחת. מהפכת שחרור הנשים היא מהצעירות שבמהפכות, מאלה שעדיין רחוקות לסיים את תפקידן, ומהמאוימות ביותר. צריך לזכור שכל זמן שבמישור הציבורי שלנו יש בהמות נוסח זייני ודומיו, שרוצות לשלול את זכותן של נשים להיות נוכחות במישור הציבורי, המאבק הפמיניסטי לא רק שלא הסתיים, הוא בקושי התחיל. בנקודה הזו חשוב לשים לב למשהו נוסף שכתב זייני: אין בעיה, לדבריו, שגבר ירקוד מול נשים, אבל אסור בשום פנים ואופן שאשה תרקוד מול גברים.
למה? כי מאחורי הדברים האלה, עומדת התפיסה שאשה היא בסופו של דבר פסיבית. היא לא מפותה או מגורה באותה הקלות שגבר ניתן לפיתוי. האשה היא שטן מדיח שכל תפקידו, מימי הבריאה והלאה, הוא להפיל את הגבר למצולות. אנחנו מכירים את המיתוס הזה מחווה דרך פנדורה. לגבר מותר לעשות כרצונו, הוא יכול לרקוד; לאשה אסור. הוא יכול לפעול בציבור; לה אסור. גבר יכול לשיר לנשים, אבל קול באשה ערווה.
וכל זמן שבלשונו של מנקן, לא נחדל להיות מנומסים כלפי האמונה התפלה, כל זמן שלא נלחם בה בכל עוז עד שהיא תובס, עד שיוטל בה מום, עד שתהיה לנצח בזויה ומגוחכת, זכויותיהן של 51% מהאוכלוסיה בישראל תהיינה תמיד בסכנה של דריסה, של גלגול לאחור, של החזרה למקום שבו זייני רוצה אותן – במעמד שווה לזה של עבדים ושפחות.
וזייני כאן, כמובן, פשוט כנציג היומי של האחים היהודים. והם, נזכיר, שותפים בכירים בממשלת נתניהו.
הערה מנהלתית: אני יוצא מחרתיים לחופשה שתמשך עד יום ראשון. במהלכה לא סביר במיוחד שיהיו פוסטים, אם כי אני עשוי להשתטות ולכתוב אחד גם מחר או בימי החופשה. אני מאחל לקוראי הבלוג הנאה ורוגע מסוף השבוע הארוך שלפנינו.
(יוסי גורביץ)
כמה הבהרות:
1. לטכניון אין רב. זייני הוא רב בית הכנסת של הטכניון.
2. הוא פורש השנה, למיטב הבנתי.
אם לטכניון לא יהיה רב, אז:
א. מי יחזן בטקס יום השואה.
וגם:
ב. מי יחזן בטקס יום הזכרון.
אני חושב שזהו.
אה, אני חושב שאולי עולה גם השאלה מי יגבה פרוטקשן כשרות מהמנזה, אבל יתכן שכבר היום הפרוטקשן הולך ישירות לרבנות חיפה, אני לא יודע.
מילא זה. יש משמעות אקדמית שולית אך חשובה לי: אישה שרוצה להרשם לשחייה בקבוצת הנשים בלבד, חייבת לעבור אצל רב הטכניון.
אבהיר למה זה חשוב: יש נשים עם טראומות, יש נשים ששונאות את הגוף של עצמן ועוד כהנה וכהנה. אבל הן צריכות להסביר או לשקר לרב, כדי להתקבל לקבוצה שקיימת עבור דתיות שמשלמות אותו שכ"ל
את מדברת על שחייה כקורס אקדמי או כתחביב?
במקרה השני, אני מניח שיש שעות בהן הבריכה פתוחה לנשים בלבד, ואף אחד אינו אמור לשאול מדוע מישהי בוחרת לבוא דווקא בשעות האלה.
במקרה הראשון, אפשר ליצור קשר עם היחידה האחראית על קורסי הספורט ולבקש מהם להסיר את הדרישה לאישור מהרב. אבל סביר להניח שזה ידרוש פתיחת קבוצות נוספות של שחייה נפרדת, ואז את יודעת מי יתרעם על הדרת נשים…
הראשון. חובה שני קורסי ספורט בתואר. זה ככה שנים ולא נראה לי שישתנה. שאר ההודעה שלך ספקולטיבי.
אוקיי, חובה. האם במשך כל עשרות השנים שבהם קיים הנוהג הזה, אף אחת מבין הסטודנטיות המעוניינות בשחייה בקבוצה נפרדת לא פנתה ליחידת הספורט (או איך שקוראים לזה) וביקשה להשתתף בקבוצה בלי אישור מהרב? יש שם לא מעט סטודנטיות מוסלמיות, למשל.
אני מניח שמוסלמיות יוכלו לפנות לרשויות מוסלמיות, כמו שמוסלמים בישראל מתחתנים בחתונה מוסלמית ולא דרך הרבנות.
אבל שום רשות מוסלמית אינה מוזכרת בדרישות רישום לקבוצה נשית נפרדת בקורסי שחייה בטכניון (אם אני מבין נכון).
הדרישה לאישור של הרב במקרה הזה היא אידיוטית. אפשר למצוא לה רק שני הסברים:
א) הביקוש לשחייה בקבוצה נפרדת עולה באופן משמעותי על היצע המקומות הפנויים, ולכן מנסים להגביל את הרישום למי ש"באמת חייבות את זה";
ב) מישהו ביחידת הספורט רואה את עצם קיום הקבוצה הנפרדת כסוג של כפייה דתית ומנסה להגביל את פעילותה ככל הניתן.
שתי ההצדקות אינן מחזיקות מים (no pun intended), ומוטב שמישהו יסביר זאת ליחידת הספורט של הטכניון.
בעוונותיי, למדתי אצל "הרב" זייני גם משוואות דיפרנציאליות חלקיות. לא הייתי מונה אותו ברשימת המרצים המצטיינים שלמדתי אצלם. במלים אחרות, אני חושב שהטכניון היה במצב טוב יותר לו לא היה מקבל את זייני בתור פרופסור עם קביעות.
תנחומי על הקורס. (על זה שזה משוואות דיפרנציאליות חלקיות, לא על זה שהמרצה לא היה טוב.)
בס"ד
אני אנסה להעמיד דברים על דיוקם
במאה השנים האחרונות אנו עדים למהפכה באורח החיים האנושי , בעקבות אי אלו גילויים והמצאות בעקבות זאת חל שינוי בתא המשפחתי. דבר שאיפשר להרבה נשים שנדרשו לביתם לצאת לעבוד וכו' וכו'
(אפשר עוד לפרט ולהעמיק אך אין זה נושא תגובתי) . לנושא זה אין ולו כל קשר עקיף או ישיר להלכות אישות . עכשיו אתם יכולים לתקוף עד אין קץ שהדת היא … אבל אדם דתי בראש ובראשנה מחויב להלכה אפילו אם היא לא נראית לו הגיונית. לכן כל ההשתוממות הזאת שאדם דתי פוסק לפי ההלכה נראית לי קצת .. איך לומר כפייתית משהו .
שנה טובה
הבעיה אינה באדם הספציפי, זכותו להאמין באמונות חשוכות ולנהל את חייו לפיהן. האחריות היא של המוסד הממנה אדם כזה לתפקיד לא נחוץ המאפשר לו "לפסוק" באופן פוגעני כלפי חלקים נכרים באוכלוסיה ובמשתמע תומך בעמדותיו המיזוגניות והגזעניות.
אהד, אתה מיתמם. הקודקס ההלכתי אינו מונוליטי. פסיקת ההלכה היא תלוית גישה הלכתית, תלויה בהשקפת העולם של הפוסק ובמידת החשיבות שהוא נותן למכלול הערכים בחברה. יש גישה המנתקת עצמה (כמעט) לחלוטין מהעולם שאינו בתחומי ההלכה וישנה גישה הסוברת שיש לנהל דיאלוג פורה עם העולם הזה.
נשים דתיות אורתודוקסיות לא רק יצאו לעבוד, אלא גם מכהנות בתפקידי שררה, לומדות גמרא ועוד. וכל זה קורה בתוך גבולות ההלכה.
כך שהתירוץ "זו ההלכה, מה לעשות"… אינו מחזיק מים.
אני טוען שאין סתירה בין זה שאישה יכולה למשל להיות חברת כנסת או ראש ממשלה או נשיאה או מה שהיא רוצה ומוכשרת ויכולה . לבין זה שאסור לי לשמוע אותה שרה (וזה סעיף מפורש בשולחן ערוך) . כידוע אין אפוטרופוס לעריות והתרוץ המשומש "הזמנים השתנו" לא יכול לקבל תוקף בפסיקות מעין אלו ללא כל קשר להשקפת עולמו של הרב
אתה רשאי לא להקשיב למה שאתה לא רוצה להקשיב לו, ההפסד כולו שלך. אבל, אין לאף אחד רשות לכפות את דיעותיו החשוכות, הנבערות והמיזוגניות על הציבור. כלומר, אם לא מתאים לך להקשיב לאשה שרה אתה רשאי לזחול מתחת לשמיכה ולהשאר שם עד יומך האחרון. אין, לא לך ולא לאף אחד אחר, שום זכות למנוע מאנשים אחרים את זכותם להתבטא, להתפרנס ולעשות ככל העולה על רוחם.
אני חושב שמחוקקי חוק הפוטושופ לא יסכימו עם המשפט האחרון שלך. ואני, מהבחינה הזאת, נמצא לחלוטין בצד שלהם.
מה הקשר לחוק הפוטושופ? אתה לוקה פה בכשל המדרון החלקלק. חוק הפוטושופ מדבר על תנאי ייצוג מסוימים של נשים (או גברים). מה בין זה לנשים שרות או מדגמנות באופן כללי? שום דבר.
חוק הפוטושופ מגביל את זכותם של אנשים מסוימים (דוגמנים/דוגמניות בעלי מידות גוף מסוימות, בעלי חברות פרסום) "להתבטא, להתפרנס ולעשות ככל העולה על רוחם". לדעתי, מדובר במגבלה מוצדקת. יתר על כן, הבנת הצורך בחוק הזה היא, לדעתי, רק צעד ראשון בהתמודדות ציבורית עם שטיפת המוח שעולם הפרסום מבצע בכולנו. אני לא יודע מתי יגיעו הצעדים הנוספים, ואני לא חושב שההלכה היא הפתרון בעניין הזה, אבל אני יכול להבין את מי שמנסה לנהוג לפיה.
פסיקה הלכתית מחייבת את מי שרוצה לקיים אותה . לא נראה לי שיש מקום שאם אישה שרה היא מקבלת קנס . אף אחד לא כופה שום דבר על אף אחד . רק אל תעשו הקשר בין דעה זו או אחרת לפסיקה הלכתית . יהודי מאמין כפוף להלכה . פסק הלכתי זה אומר ששאלו רב שאלה . הוא עיין בפוסקי ההלכה הקודמים שקל את הטיעונים לכאן ולכאן ולבסוף הכריע . אין בזה שום אלמנט של כפיה (תרשה לי לא להתייחס לגבי מה זה דעות חשוכות)
למה לא להתייחס? אחרי הכל, זה לא כל כך קשה לקבוע זאת.
גברים פוחדים מנשים וממיניותן ובמקום להתמודד עם הפחד הזה מחליטים שלא ישמעו אותן שרות כי זו ההלכה.
זה חשוך.
השנה היא 2013, אפשר לנסות להתמודד עם פחדים במקום להימנע מיופי גדול שהוא שירת אשה.
מעניין איך תגיב אם "מועצת גדולי החילונים" תחליט שאסור להשתתף באירועים עם דתיים וכתוצאה מכך צה"ל ימנע מחיילים דתיים להשתתף בטקס או עיריית תל אביב תחליט להלביש ילדים דתיים בשקים בטקס השקת גשר חדש כדי להסתיר את הכיפה. אני מניח שזה יהיה בסדר כל עוד לא יהיה קנס על השתתפות דתיים באירועים.
בעיה קטנה: אין כזו מועצה ולעולם לא תהיה.
ביהדות עושים רווח גם לפני סימני פיסוק?
מה זה לפי ההלכה…? מהתלמוד הבבלי? לא מדובר פה בחוקי טבע תקפים מבחינה על זמנית, כמו שמצאו פתרונות לחיים מודרניים יכלו למצוא גם בעניין נשים אבל ישראל בחרה לחזק רבנים אורתודוכסים גזענים על חשבון המתונים, זה הסיפור, שנה טובה גם לך
אוהד, אם לא הבנת אתה משחק ישר לידיים של גורביץ. אתה בעצם מוכיח את טענתו שאדם דתי הוא בהכרח איש רע וחשוך.
אין לי בעיה עם זה . שיגיד מה שבא לו ויחשוב איך שבא לו. רק שלא יעשה הקשרים שלא שייכים . פמינזם מול פסיקה הלכתית לגיטימית (בעיני המאמין)
אדם דתי מחויב להלכה גם היא לא נראית לא, ואחרי זה הוא עוד אומר ברוך שלא עשני עבד? אחר כך אתם מתפלאים שלא לוקחים אתכם ברצינות?
http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/halevi/6.htm
קשקוש רהוט ומחורז, אבל לא מנומק.
אדם חילוני מחויב לחוקי הטבע גם אם הם לא נראים לו, ואחרי זה הוא עוד אומר שהוא חי חיים חופשיים? אחר כך אתם מתפלאים שלא לוקחים אתכם ברצינות?
קודם כל, אני חילוני ולא מחויב לחוקי הטבע, ודי לחכימא.
שנית, יש הבדל בין "להשמע" לכוח המשיכה לבין להשמע לציווי האלוהי. לדוגמא, היום הצלחתי לעבור על שישה ציוויים אלוהיים. על כמה חוקי טבע הצלחת אתה לעבור היום?
רק היום? בחישוב גס, בין 6 ל-7 מיליארד חוקי טבע (תלוי איך סופרים). ודי לחכימא.
כמובן שיש הבדל בין "להשמע" לכוח המשיכה לבין להשמע לציווי האלוהי – בראשון אין אלמנט של בחירה עצמית, בשני יש. אפרופו קשקוש רהוט ולא מנומק.
כנראה שאנחנו לא מסכימים על מה זה להיות עבד. בעיני, עבדות היא ציות עיוור מבחירה. אם אין לי בחירה, אני לא עבד. ככל הנראה, בעינך זה להיפך.
כמובן שבעיני זה להיפך: כמובן שרק אם יש לי בחירה אני לא עבד. איזה עוד משמעות יכולה להיות לחירות (= "אי-עבדות")?
כשאתה בוחר כל ציווי כשלעצמו, זאת אכן חירות, גם אם אתה מציית לכולם. כשאדם מחליט שהוא מציית לכל מה שכתוב בהלכה, גם אם זה לא נראה לו, בעיני זאת הפקדת הבחירה החופשית (מבחירה) בידי מישהו אחר. זאת בחירה בעבדות, וגם היא עבדות בעיני.
ההיפך: רק *הקיום המעשי* לכשעצמו של הציווי, עשרות פעמים ביום "גם אם זה לא נראה לך", מאשר את הפעולה הזו כבחירה – כל פעם מחדש. פוטנציאלית אתה יכול כל פעם מחדש לא לקיים את הציווי (כי "זה לא נראה לך"): דווקא כש-"זה לא נראה לך" – זה בדיוק מה שהופך את הפעולה לבחירה. (זה שאין לך שום *סיבה* לעשות את זה חוץ מאשר בדיוק: שזה מה *שבחרת* לעשות).
לגבי בחירה בעבדות כבר אמר המשורר "עבד אדוני הוא לבדו חופשי". החירות היחידה שיש לנו היא החירות לבחור למה לשעבד את עצמנו: חלקי אדוני, אמרה נפשי.
"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" לשיטתנו אנו אתה עבד של הגוף שלך (דהיינו חוקי הטבע) . בעוד אמונה פשוטה מכניסה נופך של "על טבע" לחיים שלך. אם אתה שואל אותי מומלץ ביותר ואם לא אז לפחות תכבד את דעתי ואל תכנה אותי בשמות משמות משונים רק בגלל שאיני חושב כמוך (הרי זו היא "נבערות")
לול. למה שנכבד את דעתך?
למה לא?
למה שאני אכבד את דעתך?
רגע, הומוסקסואליות זה "כדרך הטבע" או "שלא כדרך הטבע"?
ולימוד תורה?
שאני אבין אהד. נניח שמישהו בשם קלאוס מגרמניה מאמין בכל ליבו שהגזע הארי עליון על כל שאר הגזעים. האם צריך 'לכבד את אמונתו'?
לפי ההלכה שאני אמור 'לכבד' אתיופי לא יכול להיות כהן בבית המקדש (כושי, לבקן ואדום עור (??)) , אני אמור 'לכבד' אפליה כזאת בגלל שזה כתוב באיזה ספר ולא המצאת את זה?
תלוי איך האמונה הזאת משתלבת בתפיסת העולם הכללית של מר קלאוס. אם מדובר בסעיף קטן מתוך תפיסת עולם כללית שרובה אינה עוסקת ביחסי הגזע הארי עם שאר הגזעים אלא בדברים אחרים לגמרי, ונושאיה גם הוכיחו יכולת לחיות אתה בלי ליצור אסונות, אז אני לא רואה סיבה לא לכבד את קלאוס ואת אמונתו. יש עוד כל מיני אנשים מסביב שמאמינים בדברים שונים ומשונים, ולמרות זאת אנחנו רואים לנכון לכבד אותם.
אהד, אנשי הציונות הדתית עד לפני כ-10 שנים לא היו מחויבים להלכה? מה השתנה בהלכה בשנים האחרונות שמניע את בוגרי בני עקיבא (בהכללה, לא כולם כמובן) לדקדק הרבה יותר בהלכות צניעות?
זה לא ממש קשור לדת שלך
רק לטיפשות התהומית הנדרשת בכדי לציית להלכה האוסרת על שמיעת שירתה של אשה. זכותך כמובן להיות טיפש ומיזוגן, זכותינו להזכיר לך את זה בכל הזדמנות
" קדמה טכנולוגית והשלכת נשים לחלק האחורי של האוטובוס לא הולכים יד ביד"
באמת? אתה עצמך הרי מזכיר לפחות פעמיים בשבוע איך אחוות הגברים הלבנים בעמק הסילי-קון רומסת זכויות נשים. אם כבר, לימודי STEM הם מפלטו האחרות של המיזוגן* (מפלטו הראשון הוא, כמובן, דת).
*לא שיש לי משהו נגד STEM. יש לי משהו נגד התרבות שקיימת שם.
נ.ב.
חופשה מהנה ושנה טובה!
הרושם שלי הוא שמיזוגיניה מתקיימת בעיקר בתחום העסקים המבוססים על מדע-טכנולוגיה-הנדסה (מתמטיקה? יש עסקים המבוססים באופן ישיר עליה בלי התיווך של שלושת הנ"ל?). במחקר בתחומי STEM עצמו יש כנראה פחות מיזוגיניה. אבל אולי אני טועה.
אני לא יכול להגיד אם בתחום העסקים זה יותר גרוע. אבל אני יודע שיחסית לתחומי מדע אחרים STEM מראים יותר מיזוגניה.
חוץ מזה, לרוב אנשי עסקים ב-STEM הם בוגרי STEM, ומדעני STEM מתפרנסים ובאים במגע עם עסקני STEM אז שני הדברים קשורים זה בזה.
לא, זה די אותו דבר. אתה לא רוצה לדעת איך מתייחסים לכמה מהסטודנטיות לדוקטורט במתמטיקה שאני מכיר.
באופן קונקרטי, נשים הן בערך 20% מהפונות (והמתקבלות) לדוקטורט במתמטיקה בארה"ב וכן 20% מהמתכנתות בעמק הסיליקון.
מה שכן, במדע טהור ומתמטיקה המצב יותר טוב מבהנדסה. למשל, בערך ב-2005, סטנפורד ביצעה מחקר פנימי על אפליה נגד נשים ב-STEM וחקרה (בין הרבה דברים אחרים) כמה שטח מעבדה פרופסורים חברים מתחילים מקבלים; בהנדסה נשים מקבלות פחות שטח מגברים, אבל לא במדע. אחוז הנשים הוא גם יותר גבוה ב-S ו-M מב-E.
יש לי שאלה לגבי נושא הפמיניזם שהזכרת. רבים מאלו שמדברים על כך שהפמיניזם סיים את תפקידו בעצם מדברים על תופעה אחרת, המגדריזם, תופעה שבה "הוגות" כגון צפי סער שופכות באופן קבוע הבלים בלתי נסבלים על "תרבות האונס", ועל כך שמספר מקרים בהם תינוקות נשכחו במכונית על ידי אבות (טרגדיה מזעזעת, שאין שום הצדקה להשתמש בה למטרות אידיאולוגיות) הם הוכחה נוספת לשלטונה של הפטריארכיה. אני אישית מאמין שקידום זכויות נשים הוא מטרה חשובה שמועילה לגברים לא פחות משהיא מועילה לנשים, ושבדברים כמו אי שיוויון בשכר על אותה עבודה צריך להילחם עד חורמה, אבל שטויות כמו אלו שנכתבות על ידי סער ודומותיה מכפישות את צורת המחשבה המכונה פמיניזם (או כמו שהיום קוראים לזה "סתם להיות בנאדם נורמלי"). הייתי שמח לשמוע את דעתך בנושא.
לא מכיר את צפי סער, אבל תרבות האונס, בלי מרכאות, היא דבר שחי וקיים ומשגשג ומפחיד, וכל מי שעיניה בראשה תראה אותו בכל תכנית טלוויזיה שניה ובכל פורום אינטרנטי ושאינו אינטרנטי. ולא צריך להיות אישה (ואני לא) כדי להתחלחל. דרך אגב, "סתם להיות בנאדם נורמלי" זו פריווילגיה לא נורמלית, שיש בסופו של דבר למיעוט, לא לרוב. אם אתה לא מרגיש את זה, נראה לי שכדאי לך להסתכל קצת החוצה, לראות איך אחרות חיות.
קצת הבנת הנקרא בבקשה. כשאני כותב "סתם להיות בנאדם נורמלי" הכוונה שלי היא שמי שמאמין בשוויון בין נשים לגברים הוא לא פמיניסט, אלא סתם בנאדם נורמלי, אז לא ברור לי על איזו פריוולגיה אתה מדבר (אבל ניכר שאתה מאוד נהנה לזרוק את המילה הזו סתם). ואגב, אם "תרבות האונס" היא דבר כל כך בולט, אשמח אם תתן לי הגדרה של זה.
http://haemori.wordpress.com/2013/02/15/tahel/
[יש כמובן עוד אינספור טקסטים מאירי עיניים בנושא]
מעניין הדמיון בין ההתקפות על המגיב הדתי-הלכתי אהד בדף זה להתקפה הזו על "המגדריזם" של צפי סער ואחרות. כפי הנראה המקור לדמיון הזה, שלא לומר הזהות המוחלטת בין השניים, טמון בפראזה "בנאדם נורמאלי" ולנטייה הידועה של אנשים מזן מסוים לזהות את עצמם עם ההגדרה של מה זה "נורמאלי" ומה לא.
לא שאני סומך ידי על מלוא ההתקפות על זייני ועל סער, אבל הן דומות בזה שהן באות מצד מה שאם לא אכפת לך אני אקרא לו נאורות. זה כולל את העיקרון של לבסס אידיאולוגיות על עובדות ולא להפך. הנה לדוגמה התקפה אחת על סער שהוזכרה לעיל:
http://yaacovritov.wordpress.com/2013/08/25/chauv/
לעזאזל, שוב שכחתי את הנאורות! ואת העובדות, ואת הסטטיסטיקות (שאינן משקרות)!
(אפרופו סטטיסטיקות, עובדות ונאורות – הידעת ששישים אחוז מעורכי הדין ברפובליקת וויימאר היו יהודים? כמה טוב שיש עובדות).
שכחת גם להתייחס לטיעון בתגובה שלי.
"העיקרון של לבסס אידיאולוגיות על עובדות ולא להפך": אידיאה = ערך; לוגיה = תורה. אידיאולוגיה = תורת-הערכים, לא תורת העובדות.
בתגובה שלך לא מופיע שום טיעון, אלא סילוף, כך שלא ברור על מה אתה רוצה שאני אגיב. תברר את ההבדל, שלא לומר ההופכיות הקוטבית, בין ערכים ועובדות ותחזור אלי עם טיעון שאפשר להתייחס אליו. נאורות עאלק.
בא נדייק,
A systematic scheme of ideas, usually relating to politics, economics, or society and forming the basis of action or policy; a set of beliefs governing conduct. Also: the forming or holding of such a scheme of ideas.
OED
מלות המפתח:
basis of action
governing conduct
ונדמה לא, שכדאי לבסס מעשים בעולם המעשה על עובדות. אבל, על זה כנראה כל הצדדים מסכימים, כי אחרת מדוע לסלפם?
שים לב בבקשה שאני מנסה לתקשר ולא נצרך לסרקזם והעלבות.
לשיטתך, כפי שעולה מהתגובות שלך, לגיטימי היה לאוחז באידיאולגיה הנאצית להגיד שהאחוז הנמוך של עורכי הדין היהודים ברפובליקת ויימאר מראה על הנחיתות היהודית. כי על השאלה אם היהודי הוא נחות או לא יש לענות בעזרת הערכים.
אני מסכים שיש מרכיב ליבה בכל אידיאולוגיה שאפשר להתווכח על האם יש לו בסיס אמפירי או לא. אבל אידיאולוגיה, בפרט כמו אלו שאנחנו דנים בהן כאן, היא מערכת גדולה. היא, לדוגמה, כוללת גם מרכיבי התנהגות (ועל זה חלק גדול מהדיון כאן). אלו צריכים להתייחס לעובדות. היא כוללת גם מערכת אמונות. גם אלו צריכות להתייחס לעובדות, כמו בדוגמה לעיל – אם האידיאולוגיה שלי קובעת שיהודים הם נחותים ולא יכולים להיות משכילים, והיא נתקלת בעובדות לגבי השכלת יהודים, מה שצריך להשתנות זה האמונה ולא העובדות (אלא אם כן אתה שר האוצר). זה מגיע ישירות לדמיון שהתייחסתי אליו בין ביקורת על מערכות דת ומה שכינית "מגדריזם".
רועי, אני מתנצל על הסרקזם.
בוא נעשה סדר: הטיעון הנאצי בנוגע לסטטיסטיקה של עורכי הדין היהודים ברפובליקת וויימאר (ושלמיטב ידיעתי נעשה בו שימוש נרחב) הוא אחר לגמרי ממה שהנחת שהוא עשוי להיות: 60 אחוז מכלל עורכי הדין במדינה הוא מספר עצום (בוודאי ביחס לאחוז היהודים באוכלוסייה הכללית – בין חצי לאחוז אחד אם אני זוכר נכון). הטיעון הנאצי, לפיכך, לא כיוון לקביעה על יכולות שכליות של היהודים, אלא ל**עובדה** מוכחת באופן סטטיסטי מובהק לגבי הנטייה של היהודים להתפרנס ולהתעשר על בסיס עמלות שמפיקים מתיווך מקצועי של ניהול אסונות וקונפליקטים של אחרים, מה שידוע כמקצוע בשם עריכת דין. מכאן הנתיב פתוח לבחון כיצד עובדה מסוימת מיתרגמת לערך (אנטישמיות וכו', במקרה הזה), אולם בכל נתיב שתבחר, אני מבטיח לך ש*באף נתיב כזה* לא תמצא שבעצם היותה של עובדה – עובדה – יש משהו שמחייב את הערך שכביכול נובע ממנה. עובדה היא עובדה וערך הוא ערך, ואין שום "ממשק" מתחייב בין השניים.
לכן, בהגדרה אין ולא יכול להיות בפועל *שום מרכיב ליבה אמפירי* בשום אידיאולוגיה; ומאידך גיסא, *כל* אידיאולוגיה, כולל הנאורות (והנאציזם), חייבת לטעון כחלק מהאידיאולוגיה עצמה, באופן שיקרי מובהק, שהיא מבוססת על "מרכיב ליבה אמפירי" – כלומר שהיא "עובדתית", מגיבה לעובדות ממשיות בעולם ומתארת את העולם בצורה "אמיתית" (בנאציזם – שהיהודים משתלטים על גרמניה/אירופה/העולם; בנאורות – שהשכל האנושי הוא האמצעי הבלעדי "להבין" את העולם). זה אחד ההבדלים המשמעותיים בין כל האידיאולוגיות המודרניות לדת/דתות: שהדת (- מקרה מסוים של אידיאולוגיה) לא מבססת את עצמה על "מרכיב ליבה אמפירי" (שקרי) אלא להיפך – על איזו קביעה מהותית (= ערכית) שיכולה להופיע בצורות שונות בין דת אחת לשנייה, דווקא של יסוד לא-אמפירי שעומד בבסיסה (לא-אמפירי = לא עובדתי: ערכי). כלומר הדת מבססת את עצמה כאידיאולוגיה דווקא על פעולה מכוננת של הרחקת עצמה מכל "מרכיב ליבה אמפירי" כזה או אחר.
רק אחרי הפעולה *הערכית* המכוננת הזאת מגיעים מרכיבי ההתנהגות המופיעים כחלק מהאידיאולוגיה. אלה מורכבים משילוב בין תגובות לעובדות מעשיות (עורכי דין יהודים בוויימאר) לבין הבסיס הערכי של האידיאולוגיה (אנטישמיות). שים לב שמה שנשמר כאן היא מערכת של *ניגוד* בין שני קטבים – עובדות ואידיאולוגיה: אידיאולוגיה אינה מורכבת מעובדות; פעולה (לדוגמה: שלילת רישיונות עריכת הדין מכל עורכי הדין היהודים בגרמניה) מורכבת משילוב בין עובדות ואידיאולוגיה כמערכת נפרדת, והופכית מבחינה אונטולוגית, לעובדות.
בוא נעשה את זה פשוט: אני מסכים לקביעה המקורית שלך כי הדמיון בין ההתקפות על הדת וההתקפה על "המגדריזם" (זה לא ביטוי שלי, אלא של המגיב שלו הגבתי) נעוץ ברעיון היהיר, הוולגרי והבור של "נאורות" שמאפיין את שני אופני ההתייחסות הללו. אבל בסיס הטיעון שלך היווה סילוף מושגי. שים לב להבדל הזה:
1) "זה [הנאורות] כולל את העיקרון של לבסס אידיאולוגיות על עובדות" (נוסח מקורי)
2) "זה [הנאורות] היא אידיאולוגיה שמבוססת על עיקרון של התבססות על עובדות"
שים לב להבדל בין שני הנוסחים: הראשון למעשה טוען שהנאורות עצמה היא עובדה בלתי-תלויה שעל בסיסה מתבססות אידיאולוגיות, כלומר ערכים; השני טוען שהנאורות עצמה היא קודם כל אידיאולוגיה שמציבה את העובדות כבסיס הערכי של עצמה. אם אתה טוען שהנאורות היא עובדה, כלומר דבר-מה שאין מה להתווכח עליו וויכוח ערכי (כי, כמו הנאציזם, היא מבוססת על "עובדות": זה הטיעון שעולה מהנוסח המקורי שלך) – אז אין פה טיעון, אלא סילוף. אם לא לזה התכוונת, אז הניסוח שלך הוא שגוי.
המגיב יר –
"לבסס מעשים בעולם המעשה על עובדות" =/= "לבסס אידיאולוגיות על עובדות", ראה פירוט לעיל.
שייסה – "אנונימי" זה אני
תודה על התגובה הרצינית.
ראשית, לגבי הדוגמה הויימארית. לא הייתי ברור. נתתי דוגמה counterfactual, שבה הנאצי מבסס טענה על אחוז עורכי הדין היהודים הנמוך, כאשר בפועל האחוז הוא, כדבריך, עצום. כנראה שלא הייתי צריך לערבב דוגמאות. אבל זה דומה לכך שצפי סער מבססת טענות על בסיס עובדתי שבדתה מלבה באופן שיתאים לטענה שהיא רוצה לטעון מסיבות אידיאולוגיות.
מכאן צריך להיות ברור שאני לא רוצה להתווכח אם קיים מרכיב ליבה אמפירי (הכרחי או אפשרי) באידיאולוגיות, אז תרשה לי להתעלם ממה שכתבת בעניין הזה.
אני מקבל שנאורות היא אידיאולוגיה. ממש אין לי עניין להתקטנן על השימוש היהיר, הוולגרי והבור שלך במילים יהיר, וולגרי ובור (וגם לא על זה שלי :P). הנקודה המרכזית היא שגם אם אתה אומר שהכל מתחיל מהחלטה ערכית, זה לא סוף הסיפור. אתה חושב שאפשר לפרש נתונים איך שרוצים בשביל לתמוך באידיאולוגיה. אני מייצר ומפרש נתונים למחייתי, כולל פירוש ביקורתי של הדרך שבה אני ואחרים עושים את זה, ועל שמך מומחיותי חושב אחרת.
הערה אחרונה שמתקשרת חזרה לדת. הטיעון שלך מזכיר לי את הטענה של דתיים/מאמינים שהכל מתחיל מאמונה (נגיד בכך שהתפיסה החושית שלנו מייצגת באופן מסויים את המציאות), ולכן מה שכנראה אכפת לך שאני אקרא לו נאורות (או השכלה, פוזיטיביזם, או מה שתרצה) נמצא באותו מעמד כמו האמונה הדתית.
והבהרה אחרונה באמת – אני משתמש במילה אמונה בצורה שונה כאן ובתגובה הקודמת (faith מול belief). אני מקווה שזה לא מבלבל.
רועי
עורכי דין יהודים בויימאר: חשדתי שאתה מנסה להגיד משהו כזה, אבל אתה לחלוטין מחמיץ את הנקודה, שהיא: עובדות כשלעצמן הן בסיס מסולף לטיעון אידיאולוגי, או להפרכה של טיעון כזה. אין לי כוונה להגן על הטיעון (המיותר, לעניות דעתי) של צפי סער – בין אם הוא נכון עובדתית או שקרי– אלא להצביע על כך שבחשיפת שקריותו העובדתית-סטטיסטית אין שום משמעות בנוגע לטיעון עצמו – ובדיוק לשם כך הצגתי טיעון נאצי שהוא נכון עובדתית.
כאן, כפי שניסית לעשות, באמת עולה השאלה כיצד להבחין בין שני טיעונים אידיאולוגיים שונים, אבל ששניהם מתבססים על עובדות שקריות, נגיד: הטיעון של צפי סער בנוגע לתרבות אונס המתבסס על עובדות שקריות של אחוז תמותת ילדים בידי גברים, וטיעון נאצי היפותטי לגבי נחיתותם של היהודים המתבסס על האחוז השקרי הנמוך של עורכי דין יהודים (אם כי אתה תיאלץ להסביר לי איך אחוז נמוך של אוחזים במקצוע מפוקפק מצביע על נחיתות דווקא). אני אענה על השאלה הזאת, אבל אסייג שהתשובה שאני נותן מרחיבה את תחום הדיון הספציפי בנינו.
ההבדל בין הטיעון השקרי-עובדתית של צפי סער ובין הטיעון השקרי-עובדתית של הנאצים נעוץ בהקשר חיצוני לטיעון עצמו שנקרא לו "דיכוי". להלן: לא נקבל טיעון אידיאולוגי שיקרי-עובדתית המשמש אידיאולוגיה ומנגנון של דיכוי (נאציזם), וכן נקבל טיעון אידיאולוגי שקרי-עובדתית המשמש אידיאולוגיה של מאבק בדיכוי ובמנגנוניו ("מגדריזם"). והסיבה לכך היא ש*אידיאולוגיה* המבקשת לבסס את עצמה על "עובדות" אינה מסוגלת להתייחס למצב של דיכוי.
דיכוי הוא לא מצב עובדתי מדיד. אין כזה דבר "דיכוי" בטבע (גם לא בממלכת החיות) – למדעי הטבע ולחוקיהם (ראה דיון למעלה) אין אפליקציה שעוסקת ב"דיכוי". דיכוי הוא מצב ייחודי לאנושיות: כמו כל מערך של יחסים בין **בני אדם**, שום "סטטיסטיקה" לא יכולה למדוד אותו, לאשר או להכחיש אותו, לכל היותר היא יכולה לעגן אותו בנתונים עובדתיים יבשים כאלה או אחרים – אבל היא לעולם לא תתפוש את *המהות* שלו.
יש רק ישות אחת שיכולה באמת "להבין" את הדיכוי – המדוכא או המדוכאת עצמם. אלו הנתונים בפועל תחת דיכוי אינם זקוקים ל"עובדות" ולסטטיסטיקות כדי "לדעת" שהם מדוכאים – הם חווים את הדיכוי באופן ישיר ומוחלט. אמצעיי ההבנה עצמם של מצב הדיכוי משתנים מהותית תחת תנאי הדיכוי עצמו. עובדות ו"נתונים" רלוונטיים רק לזה שאינו מצוי תחת הדיכוי. אלו המצויים תחת דיכוי ואילו שאינם, חיים בשני עולמות נפרדים – בראשון הדיכוי שולט בכל אופני התפיסה של המציאות, הוא העובדה הראשונה והאחרונה; בשני אלו הן "העובדות ו"הנתונים" שאיתם שולטים בדיכוי… מי שמבקש להיאבק בדיכוי שקיים בפועל לא מחפש את "העובדות" ו"הנתונים", אלא את קולם של בנות ובני האדם המדוכאים. רק הקול הזה הוא קולו של הדיכוי שקיים בפועל, לא משנה אם בשביל לדבר הוא משתמש בנתונים עובדתיים "שקריים". המצב של הדיכוי הוא העובדה היחידה המהותית.
כך שגם המקצוע והמומחיות שלך (איזה ענף של ביהייביוריזם? תורת המשחקים? באיחולי פרנסה טובה לשנה החדשה לך ולכל בני ביתך) אינם רלוונטיים למה שאני מדבר עליו. "סוף הסיפור" בנוגע לאידיאולוגיות, עובדות וערכים הוא במאבק ישיר בדיכוי, לא בשום "נתונים עובדתיים" על "התנהגות" אנושית. את האדם אי אפשר לצמצם למערכת של "נתונים" ו"עובדות" – זאת מהות המאבק עצמו. מי שעושה את זה לא עוסק במאבק בדיכוי אלא לכל היותר משכלל את אמצעי השליטה שלו.
תחשוב למה המילה "אמונה" מכילה את שתי המשמעויות, belief ו-faith. בעברית אין מקום להפרדה הזאת. זה קשור לאופן האנושי המיוחד שבו *פעולה* ("התנהגות") מורכבת משילוב של אידיאולוגיה ועובדות (אקסקלוסיביות זו לזו).
חולשת הטיעון שלך מתחילה בשאלה, למה אידיאולוגים מרגישים צורך לראות את המציאות בצורה מעוותת. יש הרבה סיבות טובות ואידיאולוגיות להימנע משתיית חלב, שיש לי הרבה סימפטיה אליהם. המדע לא מספק אותם. תראה איזה מאמץ נעשה לגייס משפטים ספורדיים במאמרים רפואיים כדי לגייס "עובדות" למען האידיאולוגיה. למה חשוב היה לצפי סער לספר סיפור שאינו מבוסס על כלום, וטוען טענות "עובדתיות". למה לא אמרה ישר את "המסקנה" האידיאולוגית? את המסקנה אני דווקא מקבל. הטיעון היה מופרך.
נכון, שאידיאולוגיה לא נובעת מעובדות, אידיאולוגיה טובה מושפעת מעובדות. עובדות (מהעבר) לא מושפעות מהאידיאולוגיה בהווה. כן, אני מכיר את אורוול.
אידיאולוגיה לא נובעת מעובדות. אין ביננו ויכוח על כך. אבל, להציג תמונת עולם, תמונת עולם שממנה נגזרים מעשים בעולם, שאינה מבוססת על עובדות, זה כבר חסר טעם. דיכוי זה סובייקטיבי. ממש כך. רוני רהב טוען שהוא וחבריו מדוכאים. נראה לך? ואף אחד לא טען שעובדות, הן בהכרח עובדות פיסיקליות. רועי, אם אני מזהה נכון, עוסק, לדוגמא, בעובדות שבעיקרן אינן פיסיקליות.
לא נראה לך שיש מקום, להבחין בין מי שיש מי שמדכאו, ומי שסובל מרגש רדיפה? האם העצה שתיתן ל"מדוכא", לא צריכה להיות תלויה בנסיבות האובייקטיביות בהם הוא נמצא? לפעמים, המדוכא צריך לקחת את עצמו בידיים, ולפעמים יש טעם שייקח את הרובה לידיים, אפילו, אם תחושת הדיכוי היא ממש אותו דבר.
דא"ג, למלה :אמונה" בעברית יש גם מובנים אחרים מאלו שנמנו למעלה, שאולי רלוונטיים יותר לענייננו. לדוגמא, יושר, אמת ונאמנות. בביטוי "צדיק באמונתו יחיה", המובן של "אמונתו" שאליו התייחס הנביא, כנראה אינו אחד מאלו שרועי מנה.
תשמע, אני לא הדובר של צפי סער. יכולות להיות הרבה סיבות להוציא פמפלט עם ביסוס עובדתי רעוע – חלק משמעותי במאבק נגד האויב הדכאני טמון בשיבוש הלוגיקה, השפה ומנגנוני הייצוג של המדכא, שתמיד מוכחים את עצמם כאמצעים יעילים ביותר בארסנל הדיכוי (ע"ע "אנשים נורמליים", et al), והרבה מהתהליך היצירתי (של מחשבות, של אמנות, גם במדע) מתרחש דרך הפצה פומבית של רעיונות חצי-מבושלים כדי לקבל פידבק איך להמשיך לפתח את הדברים.
אם אתה שואל אותי, אז אני מניח שהמניע ("למה אידיאולוגים מרגישים צורך לראות את המציאות בצורה מעוותת") היה משהו כמו לנצל את האפשרות של סדרת טרגדיות אנקדוטאליות והעובדה (המקרית אולי) שהיו מעורבים בהן גברים, בדיוק בשביל לטעון טענה סנסציונית ומכלילה באופן אלים על גברים. העניין במקרה הזה יהיה ניצול של הזדמנות לנכס לעצמך את הפריבילגיה הגברית להיות אלים ומכליל – אפשרות שלאורך אלפי שנים נוצלה עד תום באופנים ממשיים או סימבוליים (כן, כולל ברכות הבוקר בדת היהודית) ע"י גברים כלפי נשים. הניכוס עצמו של הפריבילגיה להיות אלים – וההתענגות על האלימות הזאת – הם אמצעי אלמנטרי של מאבק שחרור. בתור מי שהשתתף פה ושם במאבקים קונקרטיים, מהר מאוד למדתי להעריך, לדוגמה, את החשיבות של היכולת לגרום לאויב שלך פשוט לפחד: פעם אחת שהוא יפחד. פעם אחת שהוא ירגיש את מה שבשבילך היא המציאות היומיומית היחידה שאת מכירה מאז שנולדת, ולי אמור להיות אכפת מה אומרות הסטטיסטיקות של תמותת תינוקות בארה"ב בין 1995 ל-2002? זין על זה.
לליברל הרציונליסטי חובב הסטטיסטיקות זה אולי נראה משחק מלוכלך (הצגת "המציאות בצורה מעוותת"), אבל כאמור – במציאות של המדוכא(ת), מה שחושב הליברל הרציונליסטי זה הדבר האחרון שיש לו איזה קשר או חשיבות. זה בדיוק הליברל הזה ("סתם בנאדם נורמאלי") שאותו יש *להכניע*. זה בדיוק הוא שבלי מאבק חזיתי אפשר להיות בטוחים שתפיסת המציאות הרציונאליסטית שלו לא תזוז במילימטר ללא הפעלת **כוח** ממשי שיכריח אותה לזוז. מאיזושהי סיבה אנשים מסוימים מצפים שמאבקים יתקיימו תחת איזו אפולוגטיקה על הרמוניה ו"שיוויון" סטרילי ומתחנף – מצד המדוכאים כמובן, תמיד מצד המדוכאים: מן מסר מובלע הכרחי של "בסך הכל אנחנו רוצים שיהיה טוב לכולם" בשביל שתהיה למאבק ולמסר שלהם "הזכות" להתקיים. ואיכשהו גם תמיד מסתבר שהאנשים האלה הם אף פעם לא מי שאי פעם נדרש להיאבק בעצמו. איכשהו זה תמיד המדכא שדורש מהמדוכא ביטחונות לעצמו כדי שהמאבק, שבו הוא "כמובן תומך " ("באי שיוויון בשכר על אותה עבודה צריך להילחם עד חורמה") – לא יפגע חס וחלילה בפריבילגיות שלו, ובראשן השליטה על השפה והתודעה. אבל מי שבאמת נמצא במאבק (בניגוד לפיזור חסר-בקרה של חירטוטים באינטרנט) יודע שהמפתח היחיד לשוויון טמון ב**וויתור על השליטה** – כלומר בקבלה *ללא תנאים* של אמצעי המאבק של המדוכא.
התגובה שלך אלי רצופה בשגיאות מושגיות (מה זה "אידיאולוגיה טובה"? אני לא מכיר אידיאולוגיות "טובות" או אידיאולוגיות "רעות", אלא רק אידיאולוגיות של דיכוי ואידיאולוגיות של שחרור), ואת מה שחשוב אתה מפספס לגמרי: אני הגבתי להערות התוקפות ביהירות, בורות ו-וולגריות אידיאולוגיה בשם "מגדריזם". כידוע, אין מה לצפות ליותר מכך מבהמות ההייטק. אולי אם היו לומדים משהו בעל ערך, כמו נגיד אנתרופולוגיה או שירת ימי הביניים, או לכל הרוחות – מגדר – היה גם איזשהו ערך למה שיכול להיות להם להגיד על *בני אדם*. אולם למרבה החרטה ניתן להם פיתחון פה לפזר את מחשבותיהם האקראיות גם בעניינים כאלו, במקום שיתמקדו במה שהם יודעים לעשות – לבנות מכונות. כדי להקל על הבורות נתתי לינק, כדי להצביע על הוולגריות הבחנתי בדמיון בינן לבין סדרת הערות בנושא אחר. ואז אתה, במקום להתמקד במארת היהירות הבורה והמסוכנת של ההייטקיסט הנאור, "מפיל את הטיעון שלי" כביכול, על סמך פסיכולוגיזציה מתנשאת וספקולטיבית – נשקו הנצחי של הנבל ברשות התורה הרציונאליסטית – של "האידיאולוגים" השקרנים ("רגש רדיפה" וגו'). כמו כל יתר "העובדות המדעיות", פיזיקליות או לא, אין לזה שום ערך במאבק. אין שום סיבה להתבסס עליהן, הן לא מלמדות כלום.
אבחנת את הנגזרת נאמן/נאמנות של המילה אמונה בעברית, אבל לא את אמין/אמנה/אמון, לא את אמן/אומן/אמנות, ובעיקר לא את צורת הציווי הבלתי רגילה "אמֵן" (ציווי!) הנאמרת ע"י הקהל כולו – על המברך! והיא הנותנת – ההבדל בין נגזרות המילה העברית לפירוק המשמעויות האלו בשפות אחרות. (ברור שרני רהב מדוכא. היית מתחלף איתו? אני לא)
משוואה באפס נעלמים:
http://www.onlife.co.il/%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94/%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94/64890/%D7%91%D7%9C%D7%AA%D7%99-%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%A1-%D7%A9%D7%9C%D7%99-%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%9C%D7%99 09/09/13
+
http://www.themarker.com/wallstreet/1.2114808 08/09/13
=
http://www.haokets.org/2013/09/09/%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D/ 09/09/13
הצב: "מלחמת חורמה באי שיוויון בשכר על אותה עבודה" בפח הזבל של הקפיטליזם המאוחר.
(ועוד בעניין "אמונה": חמקה ממני אולי הנגזרת החשובה ביותר של המילה העברית – אימון/להתאמן. בחינת "אמונה" לא כהוויה פסיבית "טבעית", השייכת והנובעת מחוקי הטבע, אלא פרי של קיום יומיומי מאומץ ופעיל, חתירה מודעת להתעלות אנושית על חוקים אלה ועל גבולותיה שלה, והתכוונות רבה. במקרה זה, בדומה לריבוי המשמעויות של המונח הלטיני Practice).
אין לי ספק שיש להלחם בניצול בחורמה, ואסור להשלים איתו. שהגישה של ריאל-פוליטיק ממך והלאה, ולעזאזל המציאות. מילא שאין לך מה ללבוש, אבל תמהני, איך הצלחת לכתוב את התגובה שלך ללא מחשב? (אני מניח שניצול במזרח אסיה הוא בכ"ז ניצול.) ולמרות שקראתי את הספר הפוסט-פאקטה, ראה http://yaacovritov.wordpress.com/2013/09/11/belief/
לא להבין שלהיות גבר (ועוד יהודי) זה פריבילגיה היא דוגמה לפריבילגיה גברית. רשימת הפריבילגיות כוללת את האפשרות ללכת למסיבה ולהנות מבלי לחשוש שמישהו שם "סם אונס" במשקה שלך, את היכולת ללכת במורד הרחוב מבלי שיטרידו אותך, את היכולת להיכשל או להצליח מבלי שייחסו את זה למין שלך וכו' וכד'…
להבין, שלא להבין, שלהיות גבר זו פריבילגיה, זו פריבילגיה, זו פריבילגיה. תורך.
ההנחה שאשה תמיד זמינה למין, תמיד רוצה מין. ההנחה שכל מה שצריך זה להושיט היד ולגעת. ההנחה שלא צריך לשאול, שלא צריך לדבר, שאשה היא גוף, אוסף של איברים ניתן לשימוש בכל עת שמתחשק, לא סובייקט עצמאי, יצור אנושי בעל מאוויים, רצונות ומחשבות בדיוק כמו גבר.
המחשבה שלבוא לילדה בת 15 ברחוב ולומר לה "איזה שדיים" זה לגיטימי.
את צודקת, ויש בני אדם שבדיוק מהסיבה הזאת אינם מרוצים מהצפת המרחב הציבורי במיניות נשית (שנעשית בד"כ על-ידי גורמים מסחריים למטרות רווח). ויש בני אדם שאינם מרוצים מהצפת המרחב הציבורי במיניות נשית מסיבות אחרות (ההלכה, למשל). משום מה, במקום לשתף פעולה, שתי הקבוצות האלה מעדיפות לריב זו עם זו.
לא תמיד.
אם זכור לי נכון, שידורים של פורנו בערוצי הכבלים בוטלו בקואליציה מעניינת של חרדים ופמיניסטיות.
לא סתם "לא תמיד" אלא "בד"כ לא". שיתוף הפעולה בין שולמית אלוני והחרדים בישראל הוא דוגמה מובהקת לכך. גם בצפון אמריקה, מקקינון שיתפה פעולה עם שמרנים נוצרים נגד פונרוגרפיה: היא תמכה בחוק הצנזורה שהימין בקנדה העביר (אבל דוורקין לא).
אלה שבשם ההלכה מדברים אינם שונים מאלה שמציפים את המרחב הציבורי במיניות נשית. אלה גם אלה מאויימים מנשים, רק הנימוקים שונים. אלה רוצים לראות באשה שום דבר חוץ מאשר איבר מין ואלה רוצים לכסותה לחלוטין כי היא מפתה ושורש הרע. לא מדובשם ולא מעוקצם של האחרונים, תודה.
דוגמא יותר בוטה לחברה שובניסטית ומתקדמת טכנולוגית היא יפן שבה נשים מוגבלות פחות או יותר לחלוקת תה. או, לפחות זה היה המצב בעבר, מה שלא הפריע להתפתחויות טכנולוגיות.
זה מפריע מאוד להתפתחות כלכלית. ביפן לנשים כן יש מספיק כוח כדי להשתמש באמצעי מניעה, וכן המסורת של השמרנים במזרח אסיה מקבלת אמצעי מניעה והפלות, בניגוד למסורת של השמרנים בעולם הנוצרי. אבל ביפן לנשים אין מספיק כוח כדי שהן יקבלו שוויון זכויות, במיוחד אם הן אמהות, אז הן או עובדות או יולדות אבל בד"כ לא גם וגם. התוצאה היא שיעורי ילודה מאוד נמוכים ואוכלוסיה מזדקנת, וכן שיעור השתתפות נשי בכוח העבודה נמוך. על כן אין מספיק עובדים ביפן כדי לתמוך באוכלוסית הקשישים, והבעיה רק הולכת ומחריפה. האליטה השמרנית מסרבת גם להיות יותר מתירנית כלפי אמהות עובדות וגם להתיר עוד הגירה, בטענה שיש דברים יותר גרועים ממוות לאומי.
(בכלל, במדינות מפותחות, הקורלציה בין פמיניזם וילודה הולכת בכיוון ההפוך מבמדינות מתפתחות: בסקנדינביה שיעורי הילודה הרבה יותר גבוהים מבדרום אירופה, מזרח אירופה, ומזרח אסיה. אותו דבר לגבי הקורלציה בין כסף וילודה: בעולם הראשון, כשהמצב הכלכלי גרוע אין עבודה וקשה לשלם שכ"ד וזה מקטין את הילודה. ישראל כמובן מתנהגת כמו מדינה מתפתחת לגבי הדמוגרפיה שלה, שזה תוצאה של סממנים מיוחדים של החברה החרדית שגם קיימים אצל מורמונים והאמיש וכן של העוני של הציבור הערבי בישראל, שנראה מאוד שונה מעוני נורמלי של עולם ראשון.)
ככל שאני מבין, גיל מדבר על יפן לפני 1945, שהייתה מפותחת מאוד לזמנה מבחינה טכנולוגית.
אכן, לפני 1945 זאת פחות היתה בעיה. מצד שני, אני לא חושב שיפן אז היתה הרבה יותר סקסיסטית מאירופה וארה"ב – באירופה תהליך החילון רק התחיל בשנות ה-50, וגם באירופה וגם בארה"ב הפמיניזם המודרני התחיל בשנות ה-60. אבל בעשרים שנה האחרונות יפן כן יותר סקסיסטית וכן נתקעת בגלל הדמוגרפיה.
והנה דוגמא עדכנית למיזוגיניה בישראל:
http://www.onlife.co.il/%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94/%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94/64730/%D7%9C%D7%96%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%A2-%D7%9C%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%98%D7%95%D7%91%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9D
עכשיו, ילדים חביבים, אנא מצאו את חובש הכיפה שבסיפור.
נו, ומה אתה רוצה להגיד בזה? שנשים לא בטוחות גם בחברה חילונית למהדרין? אתה מתפרץ לדלת פתוחה. אגב, אתה בטוח שהגברים המטרידים ו/או נהג האוטובוס לא היו חובשי כיפה?
ולגבי התגובה הקודמת שלך, אני ממש לא מתכוון לשתף פעולה עם מי שמבחינתו כל נוכחות נשית במרחב הציבורי פסולה, כולל תמונה בגודל בול של ציפי לבני על שלט חוצות. ואני ממש לא מרגיש שהמרחב "מוצף" במיניות נשית. אנחנו חיים בחברה פוריטנית מאד, בלי עמוד 3 של הסאן ובלי חופי נודיסטים.
מה שאני רוצה להגיד הוא ש-90% מהמצבים, בהם נשים מאוימות או מוגבלות בגלל התנהגות הגברים, אינם תלויים בשיקולי דת. מי שמטריד אישה בלבוש "פרובוקטיבי", או רומז לה שפתיחות מינית מצדה יכולה לעזור לה לקבל את המשרה בה היא רוצה, יכול להיות דתי או חילוני באותה מידה (חוץ מזה שלדתיים מסוג מסוים — בעיקר חרדים וחרד"לים — יש פחות משרות נחשקות להציע). לכן, התקפה על הדת משיקולים פמיניסטיים, במיוחד כשהיא באה מגבר חילוני, נראית קצת פתטית.
לגבי הצפת המרחב הציבורי במיניות נשית, ובכן, נראה שאתה חולק לא רק עלי אלא גם על כמה מגיבות פמיניסטיות כאן. דרך אגב, חופי נודיסטים וצילומי עירום בעמודים פנימיים של עיתונים אינם מפריעים לי. במקומות האלה, מי שנחשף לעירום הוא מי שמוכן מראש לחשיפה כזאת. זכותו (או זכותה).
מצד שני, יש לי בת בגיל בי"ס יסודי. הדבר האחרון שאני רוצה הוא ששלטי חוצות ילמדו אותה איך למשוך את תשומת הלב של גברים, או שכדאי לה לעשות את זה אם היא רוצה להשיג משהו (למשל, למכור מכונת כביסה).
"סיליקון ואדי" ? זה "סיליקון ואלי"
silicon valley
תקן.
http://en.wikipedia.org/wiki/Silicon_Wadi
למדתי בטכניון בתקופה שלאחר הסכם אוסלו הראשון. הייתי אז דתי בעוונותי, ואף השתתפתי פעמיים או שלוש בתפילות בבית הכנסת הנ"ל. לאחר שעמדתי על טיבו של אותו זייני, הפסקתי כמובן להגיע לשם. כמה שבועות לאחר מכן שמעתי מחבר ציטוט של הרב משיעור שהעביר בבית הכנסת, וזה ציטוט שאני זוכר במדויק עד היום: "אני ארים כוסית כשפרס יתפגר"