החברים של ג'ורג'

יום ישן עדי יסוד נחריבה

(קצת באיחור, כן.)

לא הגעתי להפגנה השנה של האחד במאי. בשנה שעברה חרגתי ממנהגי והלכתי, והתוצאה היתה שנתקלתי במטושטשת כלשהי עם כובע קומיסרים, וזה הספיק לי כדי להסתובב וללכת (ולחטוף האשמות בסקסיזם בשל עצם פרסום התמונה, שלא לדבר על האשמות ב"חוסר סולידריות".)

מהבחינה הספציפית הזו, אני כנראה לא יצוגי במיוחד, כי מזה עשרים שנים בערך שאני בולע ברעבתנות ספר אחרי ספר על הרודנות הקומוניסטית, ועם כל ספר חדש (המוצלח ביותר בשנה האחרונה הוא Iron Curtain: The Crushing of Eastern Europe, 1944-1958 של Anne Applebaum) הסובלנות שלי כלפי אפולוגטיקה זולה כלפי המשטרים הללו מתפוגגת עוד קצת. אני יודע כנראה יותר ממה שבריא לי על טיהורים, משטרות חשאיות, ריסוקן של חברות לחלקים האטומיים שלהן, וכמובן – ההכחשה העיקשת של כל זה, שמתחילה מיד עם הקמת הגולאגים, בשנות העשרים. אני מכיר את היסטוריית האקורדיון של המפלגות הקומוניסטיות המערביות, שמנהלות ריקודי זיגזג בהתאם לקו המפלגה של מוסקווה, לא רע; וכל זה מפעיל אוטומטית את החישנים שלי כשהגרסה המקומית של המשת"פים הללו פוצחת במה שנראה כמו ריקוד משלה.

אבל מעבר להיסטוריה האישית שלי, יש היסטוריה אחרת. אני מגיע מבית רוויזיוניסטי. סבי נלחם בשורות האצ"ל. האנשים האלה הודחו רשמית מהשתתפות בחיים הקיבוציים בישראל, כשמפא"י ניסתה ליצור גרסה של מדינה שכפופה למפלגה, תחת השם האורווליאני "ממלכתיות." אני מכיר את הסיפורים על האנשים שלא הצליחו להתפרנס – במשק שחלקו הניכר מופעל על ידי הממשלה, כלומר על ידי המפלגה – משום שלא החזיקו בכרטיס הנכון, אנשים שנדחו ממשרה אחרי משרה בגלל העמדות שלהם. אבי, כקבלן חשמל צעיר, עמד באירוע של ההסתדרות ב-1977, וכשהמזכיר המקומי קרא בהתרגשות לעובדים להתגייס לקראת הבחירות, וצעק ש"האויב בשער," הוא זוכר איך רכן לעברו אחד העובדים, ולחש "בוא אויב, בוא."

האחד במאי היה הסמל הגדול של המדכא; לא במקרה, יטיח בגין מעל בימת הכנסת – ב-1981, כמדומני – בפרס ש"רק שלושה משטרים הפכו את האחד במאי לחג רשמי: הנאצים בגרמניה, הקומוניסטים, ואתם." תחת מפא"י, הופעל לחץ כבד על כל המעסיקים להעניק יום חופש באחד במאי לעובדיהם, כדי שאלה יוכלו להשתתף בעצרות – שכמובן, היו עצרות גיוס של מפלגת השלטון. לחלק ניכר מן המעסיקים, ולחלק ניכר מן העובדים, היתה בעיה עם זה, אבל רבים לא העזו לדבר על כך. לא לגמרי בלתי מוצדק, כשזוכרים שעד ימי לוי אשכול, ישב איסר הראל כאחראי על השב"כ בישיבות מפא"י, ושרק לוי אשכול הורה על השמדת הארכיון הענקי של השב"כ שאסף מידע על מתנגדים פוליטיים. כיום, כמובן, פרס מכחיש שמפלגת העבודה היתה סוציאליסטית אי פעם; אבל בשנות השמונים הליכוד נהנה להציג אותו צועד בראש מצעדי האחד במאי, בסרטונים בהילוך איטי, שהדגישו את הנלעגות.

והרוויזיוניסטים וצאצאיהם – והם לא מעטים – לגמרי לא לבד בתפיסה של האחד במאי. ליוצאי ברית המועצות יש, בצדק, נוגדנים ניכרים ליום הזה. האוכלוסיה שהגיעה מארצות האיסלם מעולם לא התחברה אליו ובשל היחס של מפא"י כלפיה, היא אימצה פחות או יותר את העמדה הרוויזיוניסטית כלפיו.

כלומר, אפשר להניח שרוב אוכלוסיית ישראל חשה רגשות שנעים בין אדישות במקרה הטוב לעוינות לוהטת במקרה הרע כלפי האחד במאי. היחידים שמרגישים משהו חיובי כלפיו הם אנשי שמאל ותיקים וצאצאיהם, כלומר מי שגדלו עם רגשות חיוביים כלפי היום. אפשר לומר דבר חיובי אחד על המפלגה הקומוניסטית: היא יבלית עיקשת מאד, שהמשיכה לפעול כפי שהיא תחת משטרים עוינים. מצד שני, בשום מדינה בעולם היא לא זכתה אף פעם לתמיכת רוב האוכלוסיה. במקום שבו היא הגיעה לשלטון, היא עשתה זאת בכוח הנשק – כמעט תמיד כתוצאה מסיוע פעיל מאד של ברית המועצות.

אנשי שמאל ותיקים נוטים לשכוח את העובדות האלה, ואת העובדה שברית המועצות היתה ונשארה אחד המשטרים השנואים בהיסטוריה. הם, אחרי הכל, גדלו על מסורת של התכחשות לפשעים הקומוניסטיים.

הגיע הזמן לסמלים חדשים. בהפגנה אמש בתל אביב

הנסיון, אם כן, להפוך את האחד במאי ליום של סולידריות של עובדים כנגד המשטר האוליגרכי לוקה בבעיות קטלניות מתחילתו. אי אפשר לדבר על האחד במאי בלי לדבר על ברית המועצות. זה לא יקרה. האימוץ בין השניים חזק מדי. הדרישה לא לדבר על המלחמה של ברית המועצות כנגד האוכלוסיה שלה, הדרישה להעלים עין מהפשעים שבוצעו תחת הסמל הזה, היא דרישה לטיהור של ההיסטוריה; זו דרישה לא מפתיעה, בהתחשב באנשים שמשמיעים אותה, אבל זו דרישה חסרת סיכוי. יתר על כן, מהיותה חסרת סיכוי, היא מעמידה מעל כל המאמץ לבניית סולידריות חברתית עננה של שקר – ושקר מטומטם במיוחד. היא מעניקה כלי נשק בידי מתנגדי התנועה הסולידרית, שיכולים מעתה לצבוע את כל המפגינים באדום של הנ.ק.וו.ד.

אז אם אנחנו צריכים סמלים, וניתן לטעון שתנועות צריכות סמלים, ראשית כדאי להפטר קודם כל מסמל שהוא אזיק ושלשלת על הרגל שלנו. ואחר כך, אם אנחנו חייבים יום, הגיע הזמן שנבחר אחד משלנו. הבחירה המתבקשת היא ה-14 ביולי, היום שבו החלה המחאה החברתית הרצינית נגד משטר הקפיטליזם החזירי בארץ. ה-14 ביולי, כידוע, נושא עמו מטענים מהפכניים כבר יותר מ-200 שנה. הם לא נטולים בעיות, אבל עם "חירות, שוויון, אחווה" והפלת הבסטיליה אפשר לעבוד הרבה יותר מאשר עם היום שנוכס טוטאלית על ידי הבולשביקים. יתר על כן, ההחלטה המודעת לאמץ יום סולידריות חדש תהיה שבירה פומבית של הקשר עם הממסד הקומוניסטי הישן ועם כל מה שהוא מייצג, שבירה שהיא הכרחית אם אנחנו רוצים שמסרים סוציאליסטיים ומסרים של שוויון יצליחו לחדור אל מעבר למעגל ההולך ומצטמצם של אנשי שמאל ותיקים וכאלה שבאו מבתים ותיקים, אם אנחנו רוצים להשתחרר מלפיתת המוות של לנין וסטאלין.

קשה לראות את זה קורה, כי סמלים מחזיקים בבני אדם לא פחות משבני אדם מחזיקים בסמלים, ושמאלנים מהזן הישן יתקוממו על עצם הרעיון להעביר את האחד במאי ליום אחר בדיוק באותה המידה שחרדים יתקוממו על הרעיון שאפשר להיות יהודי טוב גם בלי להתלבש כמו אציל פולני מהמאה ה-18. אבל הנה ההצעה לפניכם. עשו בה כטוב בעיניכם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

84 תגובות על ”יום ישן עדי יסוד נחריבה“

  1. יוסי יקר – האחד במאי נולד בארצות הברית של אמריקה ואומץ כחג ע״י תנועות עובדים יותר משני עשורים לפני שלנין בכלל העלה על דעתו לחזור לרוסיה. למעשה, זה היה עוד לפני שהוגלה.
    האחד במאי אינו חג קומוניסטי אלא נוכס על ידי הסובייטים כחג שלהם – ואין מחלוקת על כך שהמשטר הסובייטי היה אפל ורע, אבל לפסול בגלל זה את האחד במאי משול לפסילתו של חג המולד כי גם בגרמניה הנאצית חגגו את כריסטמס. בחייך, נו. האחד במאי, ממש כמו באותו יום בשיקגו בו הוכתמו חולצותיהם הלבנות של הפועלים (וכך נולד הדגל האדום) מדמם ודם חבריהם כשנורו בזמן שהפגינו למען יום עבודה של 8 שעות – יום אותו אנו מקבלים כיום כמובן מאליו ובלי החג הזה פשוט לא היה קיים – הוא חג של זכויות עובדים. חגו של האדם העמל, של השכיר שרוצה להתפרנס בכבוד ולעבוד כדי לחיות ולא לחיות כדי לעבוד.
    דווקא בימים בהם מסך התודעה הכוזבת של מעמד הפועלים הישראלי – השכירים – נקרע, דווקא כעת האחד במאי חשוב מאי פעם. זהו חגו של הצדק החברתי, לא החג של סטאלין

    • מאת ארז הוכמן:

      +1

    • מאת אלכס ז.:

      צלב קרס הוא גם סמל שעוקר ממשמעותו המקורית ואומץ ע"י משטר אימים. האם זה אומר שאנחנו צריכים להסתובב עם צלבי קרס ולהסביר לאנשים שאנחנו בסך הכל מתכוונים להרמוניה והתעלות קארמית?

      • מאת גיל ב':

        אנחנו לא צריכים להסתובב עם צלבי קרס, אבל בודהיסט שאבותיו השתמשו בסמל זה במשך מאות שנים לא צריך להפסיק להשתמש בו.

        • מאת מני זהבי:

          חשבתי שזה סמל הינדי ולא בודהיסטי. הבודהיזם אומנם צמח בהודו, אבל היה — או לפחות היה אמור להיות — מהלך של התנערות מהדת ההודית המסורתית.

        • מאת אלכס ז.:

          אבל אלינו, בניגוד למערב אירופה, האחד במאי הגיע מבריה"מ עם כל המשמעות הסובייטית וכל הנובע מכך.
          אין לנו את המסורת המקורית של היום, אלא זאת של דוד "סטלין לעניים" בן גוריון.

  2. מאת אבי:

    ברוב המדינות במערב אירופה האחד במאי הוא יום חג ואפילו הבורסות לא פועלות ביום זה. ראשי המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות צועדים במצעד ונואמים בו. ככה זה בשבדיה, דנמרק, נורבגיה, פינלנד, צרפת וכו'. רק פה התקבע שהאחד במאי שווה קומוניזם.

    • מאת ygurvitz:

      רק שאנחנו לא חיים במערב אירופה. אם כבר, מבחינת האוכלוסיה וההיסטוריה שלה, אנחנו הרבה יותר חלק ממזרח אירופה, על כל מה שזה אומר.

      • מאת יובל ר:

        יוסי – אולי, אבל הטיעון הנכון של אבי שולל את האמירה של בגין שציטטת כנכונה עובדתית (בדבר היותו של ה-1 במאי חג רק של שני המשטרים האפלים בהיסטוריה ושל מפא"י).
        ברפובליקה הפדרלית של גרמניה ה-1 במאי הוא חג רשמי (הרבה לפני סיפוחה של מזרח-גרמניה). נכון שגם ניאו-נאצים בערים מסויימות מנצלים אותו כדי לצעוד (כמה עשרות פאשיסטים, מסביבם כמה מאות שוטרים, מסביבם כמה אלפי מפגיני-נגד), אבל זהו בעיקר יום חג סוציאל-דמוקרטי.

  3. מאת אמיתי ס.:

    קראתי הרבה פחות ספרי היסטוריה ממך, אבל אפילו אני יודע שהאחד במאי נולד בארה"ב ולא ברוסיה הבולשביקית.

    • מאת ygurvitz:

      נכון, אבל לא רלוונטי. אי אפשר להתעלם מהפיל שרבץ על היום הזה במשך רוב ההיסטוריה שלו.

      • מאת גיל ב':

        הפיל הזה רלוונטי בעיקר ליוצאי ברה"מ ואנשים שגדלו בבתים רביזיוניסטים. בברה"מ לא היה אפילו חופש לעובדים והם היו אמורים לחגוג את החג ע"י עבודה קשה יותר. עם כל הכבוד ליוצאי ברה"מ אני לא רואה צורך לשנות בגללם את המנהגים שלי. אחרי רצח רבין השוו רבים מיוצאי ברה"מ את גילויי האבל הציבורי לאבל אחרי מות סטלין. אז גם את זה אני צריך לקחת ברצינות?

        • מאת אמת מארץ:

          אני חושב שזוהי תגובה מעניינת שחושפת את הדילמה.

          מצד אחד, האחד במאי הוא חג – מנהג ומסורת חשובים לאנשים רבים, מרכיב זהות של ממש. ויהא זה משונה ואף שרירותי לשנותו או לנטוש אותו משום שיש אנשים שמייחסים לו משמעות אחרת.
          מצד שני, מדובר ב"חג פוליטי" ובפעולה פוליטית. וכאן אין להתעלם מכך שמה שבעיני אחד הוא שוויון וחירות (בצדק), בעיני הזולת הוא דיכוי ורצחנות (גם כן בצדק). ובפוליטיקה מנסים לייצר קואליציות ולפעול בצוותא וכל-זה. אז יש כאן שאלה של ממש, ולא רק הצעה להתבטל בפני גחמה או עמדה מגוחכת של הזולת

          • מאת מני זהבי:

            "אין להתעלם מכך שמה שבעיני אחד הוא שוויון וחירות (בצדק), בעיני הזולת הוא דיכוי ורצחנות (גם כן בצדק)"

            אתה מתכוון ליום העצמאות/יום הנכבה?

  4. מאת נאמן להווה:

    יוסי,

    אם הבנתי נכון, אז הטיעון שלך הוא שצריך לבטל את האחד במאי כי אחד במאי=קומוניזם. אמנם זה לא נכון היסטורית, או אמת הכרחית באיזשהו מובן, אבל עדיין אפשר אולי להתווכח אם בתודעה הישראלית באופן כללי הזיהוי הזה חזק עד כדי חוסר יכולת להפריד.

    במקום היום שנוכס על ידי שלטון דיקטטורי רצחני, אתה מציע לאמץ יום שהביא להקמתו של שלטון דיקטטורי כל כך רצחני שהוא מקורו של המילה טרור.

    ניסיתי ולא הצלחתי להבין איך אפשר ליישב את הביקורת שלך על התאריך האחד עם ההמלצה שלך על התאריך האחר.

    • מאת אלכס ז.:

      לול. בחודש אחד תחת סטלין (או מאו, או פול פוט, אתה שם לב לאיזה מכנה משותף) היו נרצחים יותר אנשים מאשר תחת כל שלטון הטרור של רוביספייר.

  5. מאת סמילי:

    "רק שלושה משטרים הפכו את האחד במאי לחג רשמי: הנאצים בגרמניה, הקומוניסטים, ואתם" אם בגין באמת אמר את זה אז הוא פשוט שיקר הראשון במאי הוא חג רשמי (והיה כזה גם ב-81) בעשרות מדינות שאינן קומניסטיות, או נאציות.

  6. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    may day – שנחגג ברחבי באירופה כיום הראשון של האביב עוד בתקופה הפאגאנית – היה ונשאר חג פופולרי בעיקר בגרמניה ובאנגליה.
    אוליבר קרומוול למשל ציווה להרוס את 'עמודי מאי' כי הטקסים הריקודים והחגיגות סביבם היו עליזים וחושניים מדי לטעמו הפוריטני. כשהאנגלים נפטרו מקרומוול הם הקימו מחדש את עמודי מאי ונוהגים לחגוג סביבם את ה'אחד במאי' עד היום, בלי שום קשר למשמעות המאוחרת של 'חג פועלים' שמולבשת על התאריך הזה.

  7. מאת פלי ^^:

    אין כל בסיס בטענה שזה יום סוביטי מבוהק. סוצליסטים (סוציול-דמוקרטים) רבים מצינים אותו גם כן. האחד במאי מציין את תחילת המאבק בארצות הברית של אמריקה! למען יום עבודה בן 8 שעות במקום 16 כפי שהיה נהוג אז. זכור את התאריך הזה יוסי 1.5.1886 כ8 איש נרצחו ביום הזה בהפגנה הפועלים הראשונה שידע אמריקה. הגוף שבחר לזכור את היום הוא האיטרנציול הראשון גוף שפורק במלחמת העלום הראשונה ולא זכה לראות את רוסיה הקומניסטית. 1.5 זו היא ההיסטוריה של אמריקה הקפטליסטית שאנחנו זוכרים לא של לנין…
    אפשר לראות את היום כיום של המפלגה הדמוקרטית אם תרצה ^^.

  8. מאת מני זהבי:

    יוסי, האנטי-קומוניזם שלך פתטי. אילו היית חי בצרפת ומביע באופן דומה עמדות אנטי-מלוכניות, זה היה פתטי באותה מידה. לפני משהו כמו 130 שנה, שאלת היחס למלוכה בצרפת הייתה אקטואלית, אבל ראבק, עבר, נגמר, נקסט.
    איש אינו מנסה להקים כיום משטר קומוניסטי בסגנון לנין (או בסגנון מאו, למי שזה מעניין אותו יותר). אבל עצם הרעיון של משטר כלכלי שאינו מכוון לצבירת כמה שיותר רכוש על-ידי אנשים המסוגלים לכך (שבהכרח יהיו מעטים) על חשבון כל השאר, יש בו משהו חשוב, שתמורתו אפשר לסלוח על הרבה דברים כל עוד הדברים הללו אינם אקטואליים. אפילו על כמה כובעים עם תמונתו של סטלין.
    ואם אנחנו כבר בענייני טריוויה היסטורית, היה לפחות מקרה אחד שבו מפלגה קומוניסטית זכתה בבחירות חופשיות ללא שום סיוע של בריה"מ (למעשה, זמן-מה לאחר חורבנה):
    http://en.wikipedia.org/wiki/Cypriot_legislative_election,_2001

    • מאת ygurvitz:

      לא הבנתי את התירוץ הזה. היית מעניק אותו יחס למפלגות פאשיסטיות שהיו אומרות שלא, אין להן כל כוונה לשחזר את מה שהן עשו בעבר? אני הייתי נשמר מהן כמו מנחשים. הפאשיזם האירופי מת כבר שישים שנה ויותר. הקומוניזם מת קצת יותר מעשרים. הנכונות לשכוח ולסלוח כל כך מהר, הסירוב להעלות את האפשרות שכן, זה עדיין רלוונטי, אומרת כל מה שצריך לומר על השמאל הישן.

      • מאת מני זהבי:

        הייתי מעניק את אותו יחס וגו'?

        כן, בכיף. פעם, כאשר יורג היידר אללה ירחמו היה עדיין כוכב פוליטי, וממשלת ישראל ניסתה להרוויח מעט הון פוליטי מארגון של קמפיין בינ"ל נגדו, נהגתי למשוך כתפיים בתימהון ולהציע להעניק לדוד לוי (שר החוץ דאז) תחריט של דון קיחוטה הנלחם בטחנות רוח (לא, בלי לרכב על דולסיניאה).
        הראה לי, באיזשהו מקום בעולם כיום, מפלגה ששואפת להלאים את כלל אמצעי הייצור. אחרי זה נדבר על סכנת שיבתו של הקומוניזם הסובייטי.

      • מאת עדו:

        ומה לגבי מפלגה נוצרית? לפי ההיסטוריונים כ9 מליון אנשים (בעיקר נשים למעשה) נשרפו למוות ב300 השנים שלפני הרנסנס.
        הנצרות הייתה דת רצחנית למדי שהשמידה אוכלוסיות ענקיות וגם בתוך אירופה השליטה משטר אימים אכזרי אבל גם הדת שאחראית לחלק ניכר מהתרבות והקידמה בימינו.
        אותו הדבר נכון לגבי הקומוניזם.
        אני חוזר על זה שוב – קומוניסט, נוצרי או יהודי דתי לא חייב להיות איש רע.
        פשיסט כן. האידאולוגיה הקומוניסטית אולי שגויה אבל איננה מרושעת – רק גם היישום שלה כפי שקרה במהפכה הצרפתית שאת היום שלה אתה רוצה לאמץ. האידאולוגיה הפשיסטית היא רעה בהגדרה ומי שמאמץ אותה הוא איש רע עוד לפני שעשה כלום.

        • מאת עדו:

          וכמו שזה נראה כרגע גם הציונות הולכת בדרכי הקומוניזם. התחלה מלאה כוונות טובות שמובילות היישר לגיהנום.

        • מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

          קומוניסט הוא אדם רע לפני שעשה כלום. קומוניזם הוא אידיאולוגיה מרושעת המבוססת על התכונה הארורה מכל, קרי, אני ואפסי עד. זו השלכה רעה במיוחד של אפלטון – הפילוסוף הכי מזיק בהסטוריה האינושית.

          המחשבה המטורפת לפיה אפשר לתכנן את חייהם של מיליונים שלא לאמר מיליארדים, הרשעות הנדרשת על מנת לשים את הקולקטיב מעל האדם, את החברה מעל האינדיבידואל, זו דרך הלבנים האדומות המובילה תמיד לרצח המונים, לסגידה למנהיג (ראה את הטיפשות הבערות והעליבות בונצואלה, כעת צ'אבס כישו בשעתו מדבר אלינו פוסט הומוס). פאשיזם פירושו שהאינדיבידואל קטן ולא חשוב ואפשר לדרוך עליו בדרך לטוב גדול יותר. קומוניזם הינה האידיאולוגיה הפאשיסטית המזוקקת במובן הזה, כיוון שהיא רוצה להכפיף את *כל* בני האדם לקולקטיב, את רכושם, את השכלתם, את חייהם ואת רצונם. אפילו הלאומן הגדול ביותר לא חורג מגבולות מדינתו(כפי שהוא תופס אותם) ובכך הוא טוב יותר מהקומוניסט.

          • מאת מני זהבי:

            WTF? אני לא מתלהב מתפיסת העולם הקומוניסטית, אבל להציג אותה כפי שהצגת זה בערך כמו להציג את הדת היהודית כתפיסת עולם שנועדה להסביר מדוע היהודים עליונים על שאר בני האדם. יש אנשים שמוכנים לעשות את זה, אבל הם מפספסים את רוב התמונה.

            • מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

              האם טעיתי במשהו?
              האם קומוניסט לא חושב שהוא(והוועדה כמובן) מסוגלים לתכנן כלכלה מלאה כולל תמחור סחורות, השמת משרות ושוק עבודה מתוכנן? האם זו לא מהות הקומוניזם? האם אדם שחושב כך אינו רואה באינדיבידואל אבק אדם שראוי לטאטא לאן שצריך למען הקולקטיב?

              האם התפיסה של "תודעה כוזבת" אינה בעצם הצדקה אוטומטית למשטרת מחשבות?

              האם אדם המאמין שדעתו הפוליטית היא אמת אבסולוטית שקשת ההיסטוריה כולה מתעקלת אליה ולכן כל אדם החושב אחרת הוא או בורגני רשע מנצל הראוי להענש או תינוק שנשבה שזקוק לחינוך מחדש, אינו בהגדרה אויב החירות, אויב חופש המחשבה, אויב האדם?

              למה אתה נותן הנחות לקומוניזם שאתה לא נותן לנאציזם ופאשיזם?

              • מאת עדו:

                מכיוון שהקומוניזם נוצר כדי להפסיק בעיה אמיתית של ניצול המעמדות הנמוכים. בדיוק כפי שהציונות נועדה לפתור את בעייתו של עם נרדף והמהפכה הצרפתית החלה כדי להפסיק את דיכוי העם על ידי האצילים.
                שוודיה התנהלה בצורה די קומוניסטית בערך שישים שנה. השוודי הממוצע שילם כ70% משכרו למדינה אבל חי בדמוקרטיה וכשזה לא התאים להם – הם החליפו את השיטה. זה סוציאליזם בלי גדרות תיל, גולאגים וק.ג.ב וכפי שציינו כאן למטה, הקיבוצים על כל מגרעותיהם היו בסך הכל די מוצלחים ובטח שלא מנעו ממי שרצה לעזוב אותם.
                באותה מידה מי שמאמין בישו מחזיק בדעה שרק מי שמאמין כמוהו עושה באמת את רצון האל ומכאן הדרך פתוחה לשחצנות שתוביל להתנשאות שתוביל בסוף השביל להשמדת כל מי שחושב אחרת. אבל יש נוצרים שמקימים בתי ספר במקומות הכי נחשלים בעולם ומספקים שירותי רפואה לשבטים נידחים או לסתם אנשים נזקקים בתוך החברה המערבית. להגיד עליהם שהם אנשים רעים? מגוחך בדיוק כמו להגיד על קיבוצניק שהוא בהכרח רע, מקסימום הוא טועה.

        • מאת גל:

          עדו,
          המספר שאתה נוקב הוא לא מדויק באופן שערוריתי, בשנות השבעים התקיימה אסכולת "מחקר" שטענה שציד המכשפות שקול לשואת הנשים ( באופן לא מפתיע האסכולה לא ממש התבססה על נתונים מחקריים אלא "נרטיבים" ). מספר משפטי המכשפות המתועדים ( והתיעוד הוא די מוצלח ) הוא בין 5000 ל 10000 שמתוכם כ 80 אחוז נשים. אפילו אם תפרש את כל המלחמות באירופה מהמאה הרביעית ועד המהפכה הצרפתית כ "נוצריות" לא תגיע למספר קרוב. למעשה יש סיכוי לא רע שבכל התקופה שנקבת נפגעו פחות אנשים מידי הכנסיה מאשר ההרוגים במלחמת האזרחים האמריקאית ( המלחמה "המודרנית" הראשונה )

    • מאת Alon Levy:

      לא רק בקפריסין. באיטליה, מפלגת השמאל הגדולה היא צאצאית של המפלגה הקומוניסטית, מאחר שהמפלגה הקומוניסטית האיטלקית היתה מאוד מתונה והסוציאל דמוקרטים קרסו בגלל שחיתות. היא עכשיו גם בשלטון, באחדות עם המפלגה של ברלוסקוני (שנהיה מנהיג הימין המרכזי אחרי שהנוצרים הדמוקרטים קרסו בגלל שחיתות).

    • מאת אבי:

      אל תלך רחוק גם בבחירות הראשונות המפלגות הקומנסטיות(אני לא נוהג להחשיב את מפא"י קומוניסטית אבל נזרום עם הלך הרוח של כותב המאמר)
      מפא"י ומפ"מ קיבלו ביחד מעל ל70 מנדטים

  9. מאת ל.:

    אני יכול להסכים עם הטיעון שהאחד במאי לא יכול למלא את התפקיד שלו בישראל של שנות האלפיים. ההיסטוריה לא רלוונטית לשאלה הזו, אלא הפרספציה הנוכחית בציבור הישראלי הרחב (שהייצוג שלו בין קוראי הבלוג הזה הוא לא בדיוק מדגם סטטיסטי מייצג). אני גם יכול להסכים עם הטיעון שה- 14 ביולי הוא מועמד לא רע לרשת את התפקיד הזה (היי, אפילו אתר כבר יש), למרות המטען ההיסטורי האמביוולנטי שלו (אתגר לקוראים: מצאו תאריך בלוח השנה שאין לו מטען היסטורי כזה. אתגר לקוראים נוספים: מצאו את המטען ההיסטורי של התאריך נטול המטען ההיסטורי שהציעו הקוראים הראשונים). אבל זה לא משהו שאפשר "להחליט" עליו.

    טבעם של ימי ציון הוא שהם נבנים לאורך שנים, צוברים טקסים ומסורת, גדלים, מתפתחים, ולפעמים גם מזדקנים, קמלים ומתים. האחד במאי לא ילך לשום מקום בשנים הקרובות, למרות שרוב הישראלים רואים בו "החג של הקומוניסטים האלה". גם אם בעוד עשר שנים נסתכל אחורה ונגיד שהמהלך להחליף את האחד במאי הצליח, עדיין יהיו מצעדי אחד במאי, ומיטב נוער מק"י יצעדו בהם. מה שכן, אתה מוזמן לארגן את אירועי ה- 14 ביולי בעוד חודשיים, ולנסות לנסוך בהם יותר תוכן. אני בטוח שתמצא לא מעט שותפים, בין אם ממשתתפי המחאה ההיא, ובין אם בקהלים אחרים שמחפשים מוצא למה שהאחד במאי היה מאפשר להם פעם. אבל בשביל שזה יתפוס זה צריך להיות אורגני, מלמטה, ולהקיף כמה שיותר שותפים.

    כן, תנועות צריכות סמלים, וימי ציון, ותהלוכות (אחרת מה "תנועה" בתנועה?) וכל הג'אז הזה. אבל האחד במאי הוא משקולת על חלקים הולכים וקטנים בשמאל הישראלי, ואם אתה מדבר על "להפטר" ממנו או "להחליף" אותו, אתה מושך אליו תשומת לב מיותרת. אם הסמל החדש ייבנה ויחזיק מים, ממילא אנשים יתאגדו סביבו.

  10. מאת אמת מארץ:

    ב 14 ביולי חם מדי חופש גדול. וגם למען הסמליות – לא רק חג הפועלים אלא גם זכויות אדם וגם חג אוניברסלי, אני מציע את ה 30 במרץ.

  11. מאת Tim:

    במקום 14 ביולי עדיף 35 במאי.

  12. מאת אפרים:

    היתרון היחיד של האחד במאי הוא האוניברסליות שלו. לא יתרון שולי. יום לציון הפגנות המחאה בישראל? לא יתפוס אבל אם כבר אולי צריך לחשוב על ניכוס של חג יהודי כלשהו כחג שחרור? י

    • מאת פ:

      אהמ – פסח מישהו? Let my people go

      • מאת An Cat Dubh:

        זה מצחיק כי באמת עשו בבריה"מ הגדה קומוניסטית כזו: "עבדים היינו לקפיטל, ואלמלא אוקטובר היינו אנו ובנינו ובני-בנינו עבדים לקפיטל [...] השתא מהפכה ברוסיה, השנה הבאה – מהפכה עולמית." זה הופיע בספר היסטוריה שנתנו לנו כשהיינו בחטיבה.

  13. מאת אורסולוס:

    יוסי,
    אין לי כוונה לחלוק עליך בענייני הסטוריה, ואני בטוח שידיעותיך בעניינים אלו גדולות משלי, אבל אם יורשה לי – פרספקטיבה אחרת.

    גדלתי בקיבוץ בשנות השמונים. הרבה אחרי קום המדינה, אחרי שהזוועות שהמפלגה הקומוניסטית ביצעה היו ידועים לכל, גם אחרי המהפך של 77'. קיבוץ שגם עבר פילוג על רקע אידיאולוגי שקשור ספציפית לתקופה הזו. ספציפית הקיבוץ שאני גדלתי בו היה זה של אלו שבחרו לדחות מעליהם את התנועה הקומוניסטית.
    ובקיבוץ שלי ציינו את האחד במאי — לא כשיר הלל לסובייטיות או לסוציאליזם, אלא כזה לעבודה (בעיקר עבודת האדמה) ולפועל. כל זה במסגרת שאפשר להגיד עליה הרבה דברים לא נחמדים, אבל כזו שערבות הדדית וסוציאליזם היה חלק מהותי מעצם קיומה.

    זה מה שהאחד במאי מציין בשבילי.

  14. מאת עדו:

    אם מחפשים יום שייצג את המחאה החברתית אני חושב שאין מתאים מה1 באפריל.

  15. מאת יניב:

    יוסי, עכשיו שהתפכחת והבנת מהו קומוניזם, אשאל אותך מה ההבדל בינו לבי הסוציאליזם? לצטט את איין ראנד, ההבדל הוא רק בדרך להשגת אותה מטרה: אצל הקומוניזם זה בכח, ואצל הסוציאליזם זה על ידי בחירה (הצבעה). זה בדיוק ההבדל בין רצח לבין התאבדות.

    האם אינך רואה כיצד כלכלה חופשית באמת, בסגנון מה שהתנועה הליברלית החדשה מקדמת, תביא למצד שבו יהיה צדק חברתי, בניגוד למצב עכשיו שבו לוקחים ממך בכח כסף ונותנים לאחרים לפי שיקולים שונים ומשונים?

    • מאת Fafner:

      לא יהיה צדק חברתי כל עוד רוב האוכלוסייה חייבת לשכור את עצמה כדי לשרוד למיעוט זעום שחי מהרווחים שמייצרים עבורו כל השאר.

      עבודה שכירה היא מתכון לדספוטיזם תאגידי שהוא בדיוק ההפך מ"כלכלה חופשית".

    • מאת אמת מארץ:

      הטיעון של איין ראנד מעיד בעיקר על רמתה של איין ראנד.

      מה ההבדל בין אונס למין? אצל האנס זה בכח…
      מה ההבדל בין חוטף למארח? אצל החוטף זה בכח….
      מה ההבדל בין שוד למתנה? בשוד זה בכח….

      פששש…
      הרעיון שכלכלה חופשית תביא לצדק חברתי סביר פחות מהרעיון שתפילה וצום יביאו את המשיח לאלתר

      • מאת ליברטריאן:

        שוק חופשי זה החלק השולי. החופש צריך להיות גורף בשביל שיהיה צדק (ואני לא מגן כאן על השטות הזו שצוטטה מאת ראנד). כולל חופש תנועה, חופש מידע, חופש ביטוי — וגם החופש להתאגד ולשבות, לחובבי ה-1 במאי.

      • מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

        הטיעון של ראנד מעט יותר מתוחכם מהאופן בו אתה מדחלל אותו.

        ראנד מבקרת את המטרה של הקולקטיביזם הרך והקשה וטוענת שהאמצעים הם משניים. אליבא דראנד, הסוציאליסט והקומוניסט רוצים בעצם את אותו הדבר. קרי, שליטה טוטאלית של המדינה בכלכלה המיתרגמת בפועל לשליטה טוטאלית באוכלוסיה.

        הייאק הראה יפה מאד כיצד שליטה בכלכלה היא בעצם שליטה באוכלוסיה, אני חושב שהרפרנס של יוסי לפנקס האדום ומשמעותו לחייו הפרטיים של אדם מדגים איך אפילו משטר סוציאליסטי מתון יחסית הוא אלים ודכאני לחורגים מהשורה.

        בחירה אינה תמיד מותרת,
        אדם לא יכול לבחור להיות עבד, שכן זו בחירה שמהותה שלילת היכולת לבחור לצמיתות ולכן אינה בחירה לגיטימית.

        אי אפשר לוותר על חרויות, אתה לא יכול לוותר על חופש הדיבור שלך, בוודאי אינך יכול לוותר על חופש הדיבור של אחרים. אינך יכול לוותר על חופש העיסוק שלך, בוודאי לא של אחרים, אינך יכול לוותר על זכותך לקניין בוודאי לא בזכותם של אחרים לקניין.

        סוציאליזם ואפילו מתון פוגע בהגדרה כמעט בחרויות הללו ולכן לא ברור שאדם יכול לבחור בסוציאליזם באופן לגיטימי שכן הוא יאלץ לוותר על חרויות וזכויות שאין הוא יכול לוותר עליהן.

        • מאת אמת מארץ:

          ראשית, ברור שאפילו הקומוניסט וודאי הסוציליסט לא רוצים "שליטה טוטאלית של המדינה בכלכלה המיתרגמת בפועל לשליטה טוטאלית באוכלוסיה." הם רוצים חברה צדוקת. הקומוניסט גם סבור ששליטה מוחלטת בכלכה היא תנאי הכרחי לכך. הסוציליסט לא. אפשר לטעון (וההיאק ניסה בהצלחה לא רבה לעשות זאת)שהכרחי שכל התערבות בכלכלה צחייבת שליטה מוחלטת באכולוסיה, אבל בכל מקרה זה לא מה ש"הם" רוצים
          באשר לטענה ש"אי אפשר לוותר על חרויות" כטענה כללית – זוהי כמובן טענת הבל. אתה מוותר על חופש התנועה כאשר אתה נשמע לחוקי התעבורה. אז הנה, אפשי ואפשי.

          לגבי שאר הדמגוגיה, אפשר להחליף "חירות" ב"שוויון ערך בין בני האדם" בכל משפט שם, ואז תקבל פסקה שרירותית ודמגוגית באותה מידה, רק הפוכה

          • מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

            נו, גם היטלר רצה חברה צודקת, גם הייאק, גם ראנד, גם לנין. כולם רוצים חברה צודקת, לשיטתם. מה ששונה ומשנה הוא האופן בו הם תופסים חברה צודקת והאמצעים שהם מצדיקים לטובת האידיאל. כך שזה טיעון ריק מתוכן, אירוני שזה מגיע ממשהו שמבקר טיעונים כרדודים.

            כפי שכתבתי וכפי שגם ראנד כתבה, בכח ובפועל המטרה הקומוניסטית היא שליטה מוחלטת בכלכלה, זה בעניה (ווגם בעני) פשע כנגד האינושות, האידיאל המרקסיסטי לא רלוונטי לכלום. הסוציאליסטית טוענת שהיא יכולה לעצור באמצע, הייאק הראה שהיא לא, אם יש לך טיעון משמעותי מלבד "הצלחה לא רבה" אשמח לשמע איפה הוא טעה.

            אני לא טענתי טענה כללית, אני מבין שדיחלול היא הטקטיקה האהובה עליך אבל תנסה להתאפק. אני דיברתי על חרויות ספציפיות מאד, כאלו שבישראל ובכל דמוקרטיה ששוה את המלח שלה הן חוקי יסוד. אם חרות המחשבה, העיסוק והקניין שוות בעניך כחוקי התנועה, אני חושב שהוכחתי את טענתי ואת טענתה של ראנד ובגדול.

            לא, אי אפשר להחליף "חירות" ב"שוויון ערך בין בני אדם" משום שחירות אני יכול להגדיר בפשטות ובקלות, ראה מגילת זכויות האדם, חלקים נרחבים בחוקה האמריקאית, הצרפתית, חוקי היסוד בישראל ועד כהנה וכהנה. אני לא מבין מה "שוויון ערך בין בני אדם" אומר, אם אני כופה על עצמי להבין זאת כפשוטו אז אני לא מכיר מערכת חוקים שיודעת לקיים את הדבר הזה מבלי לגלוש לדיקטטורה טוטליטרית. בכלל אני מתקשה מאד עם המלה "ערך" בפסוקית המוזרה הזאת, כיוון שאני לא יודע מהו ערך ואיך לכל הרוחות הוא שווה לשני אנשים שונים. בקיצור, כתבת על דמגוגיה ונתת דוגמה מצויינת לאחת.

            • מאת אמת מארץ:

              המרחק בין מלאכת הטלאי שלך לציטוט הולך וגדל. עתה מתסבר שראנד טענה – פשששש – שסוציליםז בעצם לא טוב.

              באשר לחרויות – אם אתה מתכוון לרויות ספציפיות, אזי עליך לטעון טיעון. לא סתם לומר זאת. ומה לעשות, שהטענה שכל פגיעה בקנין (כפי שהוא מובן ע"י קפיטליסטים, כמובן) היא חטא נורא ווחרות שאינה ניתנת לויתור זו שטות.

              באשר לשוויון – הוא ניתן להגדרה בערך כמו חירות – כלומר לא ממש, בקושי רב, אבל זה לא אומר שאין מה לומר.

              • מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

                אם הפסקה הראשונה שלך אומרת משהו, זה חמק ממני.

                פגיעה בקניין כפי שהיא מובנת על ידי כל בן אנוש שחי על כדור הארץ היא פשוטה, מישהו בא ולוקח את רכושי הפרטי. אם בעניך הרכוש שלי אינו שלי ואין לי זכויות עליו, אז אתה גנב.

                עכשיו, אל תצייר עצמך כטיפש כלכך ותערבב את זה עם מסים, אני משלם מיסים מהקניין הפרטי שלי על מנת לקנות מהמדינה שירותים שלמדינה מונופול עליהם, למשל אלימות. אני באמצעות המיסים שלי משלם עבור מליציה חמושה ואלימה הקרויה משטרה ששומרת עלי מגנבים ואנסים ורוצחים. סלילת כבישים היא עניין דומה, ועד מגוון רחב של שירותים, אתה כמובן יודע את כל זה אבל מעדיף דמגוגיה על טיעונים, מאד קומוניסטי מצדך.

                חוקי לשון הרע אינם עבירה פלילית אלא אזרחית, כלומר המדינה לא מתערבת בעניין והגנה תקפה היא אמת דיברתי. אם אתה חושב שחופש הדיבור פירושו שזכותי לשפוך כל שקר כדי לקדם את האג'נדה שלי על חשבון אנשים אחרים, אתה מבלבל שוב חרות עם קומוניזם.

                רפואה פתוחה לכל אדם, ראה מטפלים סינים, הומאופטים, אורן זריפים, רבני רנטגן, משביעי נחשים, מקמעי קמעות ושאר מריעין בישין. על מנת לקבל תעודה מהמדינה, שהיא תנאי מקדים בלא מעט מוסדות רפואיים, צריך לעבור מסלול הכשרה מסויים, מה הבעיה שלך בדיוק ואיך זה פוגע בחופש העיסוק של מישהו. גם לתקן גשרים פתוח לכל אדם, אני בספק שתוכל לזכות במכרז כלשהו לתיקון גשרים בלי הסמכה רשמית כלשהיא ואם תשקר לגבי אחת אז אתה נוכל, אבל זכותך לתקן כל גשר שיתנו לך לתקן.

                הרמתי את הכפפה, הגדר לי שוויון ואני אגדיר לך חירות.
                אני ראשון.

                חירות פרושה שזכותי המולדת לעשות כל דבר שלא פוגע בזכותך לעשות כן. עשר מילים לערך.

                • מאת אמת מארץ:

                  "רכוש" הוא מוסד חברתי. אפילו אם אתה חשוב שיש זכויות טבעיות ורכוש הוא אחת מהן, לא נבוע שמי שלקוח ממנו עושה זאת שלא בזכות.
                  טענתך לגבי הלגיטימות של טובין ציבוריים מסויימים על-פני אחרים נאה, אבל לא מהותית: לשיטתך, עליך להסביר מדוע ליגטימי לקחת ממישהו מיסים אם אינו חפץ בכך. זה שאתה רוצה לשלם על שמטרה זה יפה, אבל לא רלוונטי
                  אתה לא מבחין נכון בין עוולה אזחרית לפלילית – החוק הוא חוק מדינה, ובית השפט שלה גם.
                  לא הגדרת חירות טוב, משום שבהגדרה מופיה "זכות". גם אם החירות לעשות משהו אינה זהה לחירות לעשותו, אלו וודאי מושגים מספיק קרובים כדי שתצטרך להתאמץ יותר
                  הפסקה הראשונה אומרת שמה שראנד אמרה היה דבילי. אתה מנסה לטעון במקום זאת שהאמירה המופרעת שההבדל הוא "Rק" האמצעים (אלא עושים בלי כוח מה שאלו משיגים באמצעות גוגלים?) היא ביקורת מעמיקה נגד שוויון. אה לא, נגד….מה בעצם?

                  • מאת אמת מארץ:

                    ככלל, וזה כלל ליברלי חשוב, כדאי להתנער מחשבה אוטופית – הרעיון שכל הדברים הטובים יכולים להתסדר ביחד בלי שמשהו בעל ערך יאבד לעולם. היא מובילה – כפי שאתה מדגים היטב – לעמדה לפיה כל מה שלא מסתדר בקלילות (שוויון הזדמנויות, ביעור העוני, מאבק בניצול) למעשה חסר ערך.
                    אם יש בולבשביק בין שנינו, זה בטח לא אני

            • מאת אמת מארץ:

              דרך אגב, אני מבין שאתה מתנגד לחוקי לשון הרע וצנזורה בטחונית, לחוקים המונעים מכל אדם לעסוק ברפאוה או לתקן גשרים, וכמובן לכל מס באשר הוא.

    • מאת עדו:

      ב'כלכלה החופשית' שעליה אתה מדבר נותנים לגוף פרטי כמו בנקים להדפיס כסף ולהחליט למי לתת אותו. לא הרבה יותר טוב:

      http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/

  16. מאת Fafner:

    אי אפשר לברוח מהקומוניזם, אנחנו מוכרחים לחזור לביקורת המקורית של מארקס על השיטה הקפיטליסטית כדי להבין את מה שקורה היום. אם לא נדון ברצינות במארקס ונפנים את הביקורת שלו, המשברים הכלכליים ימשיכו לחזור ולעולם לא נוכל לקבל "צדק חברתי" עד שלא נבין את שורש הבעיה.

    חשוב גם להבין שמאקרסיזם/קומוניזם יכול להיות קונסיסטנטי עם ערכים ליבראליים של דמוקרטיה וחירות, ואפשר ללמוד הרבה דברים ממארקס גם בלי לתמוך בדיקטטורות חד מפלגטיות. אם השמאל רוצה להביא לשינוי חברתי אמיתי הוא חייב לקחת שוב את מארקס ברצינות ולנסות להסיר ממנו את אות הקלון שדבק בו במאה העשרים (וללא ספק בצדק).

    • מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

      fafner: "אי אפשר לברוח מקומוניזם"

      חומת ברלין: "אני חושבת שזה מסכם את זה יפה"

  17. מאת Oz:

    יוסי,
    בדרך כלל אני באמת מסכים עם מה שאתה כותב, ואני אפילו לא טורח להגיב.
    הפעם, עושה רושם שטעית, והוכיחו אותך פה על טעותך ברבים.
    אתה תצא גדול אם פשוט תסוג מהדברים ותודה בטעות.
    מרקסיזם, כתפיסה פוליטית, אינו בהכרח מרושע.
    לניניזם-סטליניזם-מאואיזם, כפי שבוצע בברית המועצות ובסין הוא כן. וראוי בהחלט שתבחין בין חתירה לשויון, מלחמת מעמדות, סולדיריות של פועלים אינם שווים לרצח המונים והערצה עיוורת לדיקטטור.
    יבוא יום ועוד ידברו על המליונים שנרצחו בשם הקפיטליזם. הם אולי לא הוגלו למחנות ריכוז קרים, אבל הם עובדים בשביל טלפונים ניידים במכרות מסוכנים, טובעים בסירות דייג בסערות באוקיינוס, או נחנקים במכרות פחם בארץ רחוקה. אף דיקקטור לא רצח אותם, אלא ה"יד הנעלמה" של הקפיטליזם.
    אחד במאי, הוא יום חשוב שצריך לדבר בו בביקורתיות על החברה שבה אנחנו חיים.

    • מאת Fafner:

      האמת יש שפע של דוגמאות לרציחות המוניות בשם הקפיטליזם, למשל אמריקה הלטינית. דוגמא אקטואלית- ממש עכשיו בגואטמלה הורשע הדיקטטור הצבאי ריוס מונט בפשעים נגד האנושות. הוא אירגן ב82 הפיכה צבאית נגד השלטון הדמוקרטי הנבחר שבמהלכה עונו ונרצחו עשרות אלפי אינדיאנים, הכל בתמיכה ומימון של משטר רייגן כדי להלחם בקומוניזם (וגם ישראל מכרה לו נשק). דוגמה עוד יותר מפורסמת היא התמיכה של ארה"ב במשטר פינושה, והכל כדי לבסס ניאו ליברליזם באמריקה הלטינית ולתת לתאגידים האמריקאיים לבזוז מדינות עניות (מה שנקרא "סחר חופשי").

      אני תוהה למה יוסי לא כתב על זה פוסט?

      • מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

        אולי כי קפיטליסטים מקפידים לא לרצוח את אזרחיהם בסיטונות, אלא רק מסייעים לקבוצות פוליטיות להלחם בקומוניסטים, גם אם באופן מסריח במיוחד.

        קומוניזם, בדומה לרודנות ומלוכנות התופסות עצמן כחשובות יותר מהאנשים החיים תחתן, מחזיקות בכבוד המפוקפק של להיות שיטות המשטר הכי רצחנית לאזרחיהן, מלחמות אנחנו מכירים ושונאים, אבל יש משהו מטונף במיוחד בלרצוח את האזרחים שלך עצמך על מנת לשמר את עצמך בשלטון או גרוע מכך, "לטובת הכלל".

        אפשר לראות את זה באופן מובהק כאשר מביטים בצער על ההבדלים בין אסאד ומובארק, אחד בובה מושחתת בחסות הדמוקרטיה האמריקאית והשני בובה מושחתת בחסות הקומוניזם הסיני והרודנות הרוסית. אתה רואה את ההבדל? למה אתה לא תכתוב מאמר על זה?

        • מאת מני זהבי:

          סין של היום היא קומוניסטית בערך כמו שיאיר לפיד פועל לטובת מעמד הביניים.
          דרך אגב, לסין גם אין עניין מיוחד במשטרו של אסד. לרוסיה יש, אבל זה תלוי בפוליטיקה הפנים-רוסית ובשאיפות האימפריאליות של רוסיה (שהן בעצם פן מסוים של אותה פוליטיקה פנימית), ולא בשום קומוניזם, שמת שם מזמן.
          (אזרחי רוסיה הפסידו כנראה מחורבנו של הקומוניזם יותר מאשר הרוויחו, אבל זה כבר סיפור אחר.)

          • מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

            סין של היום היא קומוניסטית לעיל ולעילה. ניאו קומוניזם, או קומוניזם ערום. כלומר, בוא נוותר על כל קשקוש התכנון הכלכלי הבלתי אפשרי בעליל ונשאר עם ערכי היסוד, שליטה אבסולוטית, מפלגה אחת, דיכוי חרויות הפרט(פרט? הצחקת אותם), חינוך מחדש וברוטליזם שלטוני פאשיסטי המסוגל להעיף 50 כפרים כדי לבנות מפעל או לפנות מאות אלפים בלי לשאול אף אחד כדי לסלול כביש או להרים סכר.

            איכשהו יוצא שכאשר קומוניסטים מבצעים באופן בלתי נמנע בדיוק את מה שהשיטה הארורה הזו מאפשרת להם, אז זה "לא קומוניזם".
            מצטער, לא. קומוניזם זה מה שקומוניסטים עושים. אני בטוח שכאשר אתה מבקר את הציונות, אתה לא מבקר את התאוריה ההרצליאנית אה-לה אלטנוילנד האוטופי אלא את הפרקטיקה הציונית.

            זו הפרקטיקה הקומוניסטית. תמיד, ללא יוצא מן הכלל, במוקדם או במאוחר(בדרך כלל במוקדם), הזוועות יגיעו והקומוניסטים יתרצו אותן.

            • מאת גיל ב':

              איך זה בדיוק פרקטיקה קומוניסטית אם משטרים טוטליטריים שאינם קומוניסטים עשו אותו דבר בדיוק? ה"קשקוש" בדבר התכנון הכלכלי הוא מהות הקומוניזם. אם אתה מוותר עליו, אתה יכול לקרוא לעצמך קומוניסט אבל זה לא הופך אותך לכזה. אני מניח שלא תפסול את השיטה הדמוקרטית כי מספר מדינות שמגדירות עצמן "דמוקרטיה עממית" ביצעו פשעים נגד אוכלוסייתן.

              • מאת Fafner:

                לא, גם תכנון כלכלי הוא לא חלק הכרחי מהשיטה הקומוניסטית. אחרת גם ארה"ב היא מדינה קומוניסטית בגלל הרי הכסף שהם פיפמו ומפמפמים לתוך התעשייה הצבאית כדי לתחזק את הכלכלה שלהם. גם המדינות הכי קפיטליסטיות עוסקות בתכנון כלכלי באופן יומיומי, ותזכור שגם בבריה"מ היו שווקים.

                • מאת מני זהבי:

                  תכנון כלכלי הוא אכן חלק הכרחי מהשיטה הקומוניסטית. מצד שני, הוא אינו חלק מספיק על-מנת לאפיין שיטה כלכלית כלשהי בתור שיטה קומוניסטית. לכן, למרות שכמעט ואין כיום מדינה בעולם שאין בה מידה כזאת או אחרת של תכנון כלכלי, אי-אפשר לומר שכל המדינות האלה הן קומוניסטיות.
                  בעצם, תחת המשטר הקומוניסטי, תכנון כלכלי ע"י המדינה אינו משמש מטרה לכשעצמו אלא כפועל יוצא הכרחי של הבעלות הבלעדית של הקולקטיב על אמצעי הייצור. בגלל אופייה הדכאני של המדינה באשר היא, לרעיון הזה אכן יש נטייה להצמיח משטרים דיקטטוריים. אבל זה אינו אומר ששיטה קומוניסטית אינה ניתנת ליישום במסגרות וולונטריות (הקיבוצים בישראל, בתקופה שלפני ההפרטה, הן דוגמא טובה ליישום כזה).
                  דרך אגב, זה שסין היום אינה קומוניסטית אינו קשור למידת הרצחנות של המשטר שלה. בשנות ה-60 המשטר של הרפובליקה העממית של סין היה רצחני יותר, והיא הייתה הרבה יותר קרובה למודל של מדינה קומוניסטית — בדיוק בגלל העניין הזה של בעלות הקולקטיב על אמצעי הייצור.

                  • מאת Fafner:

                    בדיוק, יש קומוניזם שבו המדינה מכתיבה את הסדר הכלכלי, ויש קומוניזם שבו האנשים העובדים הם שקובעים באופן דמוקרטי את הסדר הכלכלי, ולכן אנחנו צריכים להפסיק את הקשקושים האלה שקומוניזם הוא באופן הכרחי דיקטטורה. קומוניזם הוא דרך מסוימת לארגן יצור בדיוק כמו שקפיטליזם הוא דרך מסוימת לארגן יצור. המבנה הפוליטי שבו היצור מתקיים הוא שאלה נפרדת לחלוטין. יכול להתקיים קפיטליזם תחת משטר דיקטטורי, ויכול להתקיים קומוניזם תחת משטר דמוקרטי או אפילו בחברה אנארכית ללא שלטון מרכזי.

                    • מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

                      ואיך בדיוק האנשים העובדים יקבעו את הסדר הכלכלי? אני שואל ממש איך, בפועל, במציאות, בעולם האמיתי.
                      מיהם האנשים ה"עובדים" ומדוע הם חשובים כל כך? מה עם האקדמאים? הם לא "עובדים" במובן הפועלי, מה עם האמנים? הספורטאים? מה עם הבטלנים? הם לא אמורים להשתתף במשחק הכלכלי? וחברי המפלגה מה אתם? הם "עובדים"?
                      מי מחליט על להקים מפעל? מי מחליט על לפתוח חנות למוצרים טבעיים? חנות למוצרי סקס? אם אני רוצה לפתוח חנות, מותר לי? ומפעל מותר לי? ולופט גשעפט זה אסור?

                      הפטישיזם של הקומוניסטים עם העבודה הוא תופעה פסיכולוגית ממש, אני שונא לעבוד ואני עד מברי המזל שכותבים קוד למחייתם ומקבלים הרבה כסף על זה, מה השמחה בלעבוד במפעל מסריח 8 שעות ביום רק חבר קומינטריון מבין. אני אוהב להתבטל ולקרוא ספרים שכתבו אנשים מתים, לשחק שח עם הבן שלי ולטייל בעולם, אם הייתי יכול להפסיק לעבוד מחר הייתי. למעשה, אני חוסך את כספי על מנת שאוכל לפרוש בגיל 45 לפנסיה מוקדמת. זה פשע נכון? אני בורגני מטונף נכון? העבודה משחררת…

                    • מאת נועם א"ס:

                      ובדיוק בשביל זה עשרות מליוני סינים עובדים בשבילך 8 שעות, ו-10 שעות, ו-12 שעות, ו-14 שעות, לעיתים באיומי רובה – לעיתים מתאבדים בדרך – במפעל מסריח, מאוד מסריח, פעמים רבות מסריח באופן קטלני ממש, בלייצר את כל מה שאתה צריך (שבבים אלקטרוניים, לדוגמה) כדי שלמר ציוניזמוס אנחונימוס יהיה די פנאי להתבטל, לקרוא ספרים, ולכתוב מנשרים אנטי-קומוניסטיים זועמים. אז על מה בדיוק אתה מתלונן?

                    • מאת Fafner:

                      בדיוק כמו שהאזרחים אמורים בתיאוריה לקבוע את ההסדר הפוליטי בדמוקרטיה- בעזרת השתתפות והצבעה.

                      אנשים עובדים הם אנשים שמיצרים משהו או מספקים שירות שאנשים אחרים זקוקים לו (אותו הדבר כמו 'ביקוש' בקפיטליזם). זה כולל גם כתיבת קוד.

                      בקפיטליזם האנשים העובדים משכירים את העבודה שלהם לבעלי העסק (שהם בעצמם לא עובדים) ומקווים שישלמו להם שכר סביר בתמורה. בקומוניזם (דמוקרטי) אף אחד לא משלם לך שכר, כל הרווחים הולכים ישירות לעובדים והם מחליטים ביחד מה לעשות איתם- לא לבעלי מניות או אוכלי חינם אחרים.

                      אני לחלוטין איתך שפנאי עדיף בהרבה על עבודה הכרחית למחייה, אני לא מנסה לעשות פטישיזציה של עבודה כמו שעשו במקומות כמו בריה"מ. למעשה מה שאתה אומר היה בדיוק הרעיון של מארקס כשהוא דיבר על האוטופיה הקומוניסטית. מארקס חשב שההתקדמות המדעית והטכנולוגית תוכל בהדרגה להקטין את כמות העבודה ההכרחית שאנשים עושים למחייתם כדי שיהיה להם פנאי לעסוק בדברים שבאמת חשובים להם. אבל בקפיטליזם זה לא קורה. אם טכנולוגיה מסוימת מצליחה להגביר את התפוקה של משהו פי 2 בעזרת אותה העבודה כמו קודם, בעל העסק בד"כ לא יחשוב לקצץ את שעות העובדים שלו פי 2 תמורת אותו השכר (ולשמור על התפוקה שהייתה קודם)- או שהוא ייצר יותר, או שהוא יפטר חצי מהעובדים. כלומר כל עוד העובדים לא יהיו אחראיים בעצמם על העסק, נמשיך לקרוע את התחת לא משנה מהי זמינות המשאבים או ההתפתחות הטכנולוגית, זה אחד האבסורדים בשיטה הנוכחית (והסיבה להרס הסביבה הטבעית, התחממות גלובאלית וכו').

              • מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

                ההממ… פספסת את הפואנטה, קומוניזם == טוטליטריות בתירוץ כלכלי, מלוכה היא טוטליטריות בתירוץ גנטי או אלוהי, זה אותו הדבר, התירוצים שונים, נופל התירוץ נשארת הטוטליטריות העירומה, ראה סין.

                דמוקרטיה אינה הבטחה לכלום, חרויות הפרט כן. אם תראה לי מדינה בה נשמרות כל חרויות הפרט המקובלות והיא טוטליטרית, אזי יש על מה לדבר.

                • מאת מני זהבי:

                  "קומוניזם == טוטליטריות בתירוץ כלכלי"

                  הגדרה מעניינת. באותו אופן ניתן לומר שמכונית היא מערכת כורסאות שמיוצרת בתירוץ של הגעה ממקום למקום.

                  "דמוקרטיה אינה הבטחה לכלום, חרויות הפרט כן"

                  דמוקרטיה אמורה להבטיח את שמירתן של חירויות הפרט. מה לכלול באותן חירויות, זו כבר שאלה אחרת. לעזאזל, בישראל חיים עשרות אלפי בוגרי הקיבוצים של פעם, מהתקופה שלפני ההפרטה. החברה הקיבוצית דאז לא הייתה אידיאלית (חברה אנושית אידיאלית היא בכלל אוקסימורון), אבל היא הייתה קומוניסטית לפי ארגונה, מצד אחד, ושמרה על חירויות הפרט, מצד שני (ברמה שנחשבה על-ידי רוב הפרטים מספיק טובה כדי לא להימלט מהמערכת הקומוניסטית הנ"ל).

                  "מלוכה היא טוטליטריות בתירוץ גנטי או אלוהי"

                  במערב אירופה יש כיום עשר מדינות בעלות משטר מלוכני. אתה מוזמן להסביר להם למה מלוכה היא בהכרח טוטליטרית.

      • מאת Alon Levy:

        "אני תוהה למה יוסי לא כתב על זה פוסט?"

        לשמאל אכפת מפינושה הרבה יותר מכמה שצריך להיות לו אכפת, ולא ברור לי למה. למישהו פה יש רעיונות? האם זה בגלל העינויים? בגלל שהוא רצח אינטלקטואלים ופעילי שמאל? בגלל שהוא ביצע הפיכה נגד משטר סוציאליסטי יחסית בסדר?

        הרי פינושה הרג כמה אלפי צ'יליאנים ועינה כמה עשרות אלפים. המשטר הקומוניסטי הכי לא רצחני, זה של קובה, הרג יותר. לעזאזל, דובאלייר בהאיטי הרג עשרות אלפים, יותר משניהם, בתמיכת רייגן וג'וליאני (שבתור סגן שר המשפטים טען שאין בהאיטי טבח ושהפליטים מהאיטי הם מהגרי עבודה לא חוקיים). וארה"ב עצמה הרגה מיליונים בוייטנאם ומאות אלפים בעיראק.

        אז ממש לא אכפת לי מזה שיוסי לא מדבר על פינושה. מה שכן אכפת לי זה שהוא חושב שהיצ'נס תומך המלחמה בעיראק היה אדם טוב.

        • מאת מני זהבי:

          פינושה הרס את האפשרות של בניית משטר סוציאל-דמוקרטי באמריקה הלטינית. דובלייה היה רוצח המונים, אבל הוא לא הרס שום תקווה לעתיד טוב יותר. בהייטי, תקווה כזאת היא בכלל מצרך נדיר.

        • מאת Fafner:

          לא התכוונתי שיוסי צריך לכתוב על פינושה, אלא על המשפט הנוכחי של ריוס מונט והקשר הישראלי, זה אירוע היסטורי מאוד חשוב שמנהיג נשפט במדינה שלו עצמו על פשעים נגד האנושות, במיוחד שהנשיא הנוכחי של גואטמלה הוא בעצמו אחד הקולונלים שהשתתפו בטבח.

  18. מאת נתן:

    באופן כללי ניתן להגיד שהקפיטליזים נותן תמורה עבור חריצות יוזמה מקוריות וכישרון ואילו הקומוניזים נותן תמורה עבור אלימות,סחטנות, בכינות ופרזיטיות.

    • מאת מני זהבי:

      באופן כללי ניתן לומר שישראל 2013 היא אחת מ-30 המדינות העשירות בעולם. לישראלים שנאלצים להתקיים משכר מינימום, או פחות מכך, זה לא ממש עוזר.

    • מאת יוסי:

      באופן כללי ניתן להגיד כל דבר.

    • מאת יוסי:

      באופן כללי ניתן לומר שקפיטליסטים מנהלים תעמולה דמגוגית, רצופה בשקרים ובכשלים לוגיים למכביר.

      ולהבדיל מדבריך, הרי שאמירה זו גם תהיה נכונה.