ושר האוצר נתן ב"מבט" ראיון
שר האוצר, יאיר לפיד, נראה חיוור ולחוץ במסיבת העיתונאים שארגן אמש (ד’), יחד עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני. אפשר להבין אותו: לאורך כל חייו נהנה לפיד לחשוב שהוא זוכה לאהבת העם. במשך שנים הוא היה המאמי הלאומי. האגו שלו הסתחרר במיוחד בתום הבחירות, כשהשאיר אפילו את אביו באבק. היומיים האחרונים היו קשים מאד ללפיד: לראשונה בחייו, הוא נאלץ לשמוע – במדיום הנבחר שלו, פייסבוק – עד כמה אנשים לא מרוצים ממנו.
לפיד יכול להאשים רק את עצמו. הצעת התקציב המתועבת שהגיש השבוע, שהפכה אותו לאויב כל מי שיודע לקרוא נתונים, היא בדיוק אותה הצעת התקציב שאותה אמור היה נתניהו להגיש לפני כחצי שנה, ושכדי להמנע ממנה הוא העדיף ללכת לבחירות. אבל לפיד אימץ אותה, הגיש אותה, והפך אותה לשלו.
התקציב – אפשר לראות את ההצעה שלו כאן (זהירות, מסמך) ולזכור שמדובר רק בהצעה – הוא כנראה התקציב הגרוע ביותר לאוכלוסיה החלשה ולאוכלוסיה העובדת שהוגש כאן אי פעם. גיא רולניק כתב שלשום שאם שטייניץ היה מגיש תקציב כזה, התקשורת היתה עושה ממנו קציצות. ללפיד יש לה עדיין סנטימנטים. אם לשפוט על פי עמוד הפייסבוק של לפיד, לשאר האוכלוסיה כנראה שאין.
לפיד התחיל את מסיבת העיתונאים עם ההשתחצות הרגילה, על כך שהוא מצטער שהוא לא פתר את כל בעיות המדינה בחודש וחצי. לא ברור עד כמה היא הועילה לו הפעם. התקציב הזה, לטוב ולרע, הוא התקציב שלו. כשטען לפיד שלשם שינוי גם השכבות העשירות משלמות, הוא לא פירט איך בדיוק הן משלמות, כנראה משום שהוא ידע למה. הנה דוגמא אחת (עמ' 236): מס הקניה על יאכטות ומטוסים פרטיים יהיה 15% על פרוות, ג'קוזי וריהוט עתיק, לא בדיוק תחומי הקניה של המעמדות הנמוכים, הוא יהיה 20%. על אופנועים וקטנועים כבדים, מצד שני, הוא יהיה 85%.
הנה רשימה קטנה של סעיפים שבהם בחר לפיד לקצץ: הסיוע הממשלת לשיפוץ מבנים כך שיעמדו ברעידת אדמה, חסכון לאוצר המדינה של 60 מיליוני שקלים (עמ' 203). לפיד כנראה מניח שלא תהיה רעידת אדמה בשנתיים הקרובות. באותה הזדמנות, הוא מקצץ את התקציבים לישובים הדרוזים והצ'רקסיים ב-30.6 מיליונים לשנה (עמ' 204). מצד שני, בתקציב של ההתנחלויות – החטיבה להתיישבות, שהמסמך שהגיש לפיד מגדיר אותה כ"זרוע ביצוע איכותית של הממשלה" – הוא מקצץ רק 30 מיליונים (עמ' 206). מעניין לציין שהטקסט אומר שתקציב הבסיס של החטיבה הוא 60 מיליוני שקלים אבל ש"במהלך השנה מקבלת החטיבה מאות מיליוני ₪ נוספים." יהיה מעניין לראות אם איזה עיתונאי יוכל להרים את הסיפור שוודאי יש פה. על כל פנים, מאות מיליונים להתנחלויות כן, עשרות מיליונים לדרוזים ולצ'רקסים לא. זה סדר העדיפויות של לפיד.
עוד לא ברור אם יהיה בכלל קיצוץ בתקציב הבטחון – לפיד בונה על קיצוץ של ארבעה מיליארדים, ואני חושד שההתקפה האחרונה על דמשק היתה מיועדת לא פחות לטבלאות האקסל של לפיד מאשר לטילים של החיזבאללה – אבל את תקציב המל"ל, שאמורה לספק חוות דעת חיצונית לזו של צה"ל, לפיד מקצץ בחמישה מיליונים (עמ' 211). ואיך, יש להודות, יוכל לפיד לדרוש ממערכת הבטחון לקצץ בתקציבה, כשהוא עצמו כבר אמר בעבר שהוא מקבל תמיד את עמדת מערכת הבטחון?
באותה הזדמנות, דוחה לפיד את התכנית הלאומית לצמצום גזי חממה מ-2013 ל-2016 (עמ' 234). נו, מה, אתם רוצים שנגמור כמו ספרד ויוון? מה זו איכות הסביבה לעומת איכות הצמיחה?
ואלה רק דוגמיות. יש הרבה, הרבה יותר. במהלך מערכת הבחירות האחרונה – היא הסתיימה לפני פחות מארבעה חודשים – נשבע לפיד פעם אחר פעם שהוא לא יעשה דבר כדי לפגוע במעמד הביניים והוא לא יעלה את המסים עליו. שלשום הוא כבר העלה, מהיום למחר, את המסים על סיגריות; בקרוב יעלה המע"מ באחוז נוסף; והחל מהשנה הבאה, יעלה מס ההכנסה של כולנו באחוז וחצי. אם לפיד לא ידע, כשנתן את הצהרות הבחירות האלה, מה מצבה הכלכלי של ישראל ושזו תהיה התגובה שלו, מסע הבחירות שלו היה חסר אחריות באופן נפשע. אם ידע, מסע הבחירות שלו היה הונאה נפשעת.
נכון, אף אחד – כולל לפיד עצמו, שרצה את התפקיד הנוח של משרד החוץ, שם הוא יכול היה להמשיך ולהיות פרזנטור – לא חשב שלפיד יהפוך לשר האוצר. ברור שנתניהו – שכנראה זכר היטב איך לפיד, כמגיש טלוויזיה, אמר לו לפני כעשור שהוא, לפיד, לא מבין בכלכלה – הכניס את לפיד לתפקיד הזה כדי לעשות לו את אותו התרגיל שעשה בשעתו שרון לנתניהו: להפוך אותו לאויב העם ולחסל את התמיכה הציבורית שלו. עם נתניהו זה עבד נהדר: בבחירות שלאחר מכן, הליכוד בראשותו קיבל רק 12 מנדטים. הנצחונות של נתניהו אחר כך הגיעו רק כאשר לא התמודד מולו אף אחד (במקרה של בחירות 2009, ציפי לבני).
העניין הוא שזה לא חייב היה לעבוד כך. גם אם לפיד נאלץ לקבל על עצמו את תפקיד שר האוצר, הוא יכול היה להודיע שהוא הבין שהבעיה בגרעון היא לא הוצאות הממשלה, אלא הירידה בהכנסות שלה, ושעל כן הוא נאלץ בצער רב וביגון קודר לבטל את כל ה"רפורמות" של נתניהו. הוא היה מעלה את מס החברות חזרה ל-36%, מחזיר את מס ההכנסה למה שהיה, ומוריד במקביל את המסים הישירים. הוא היה מכריז על יצירה, לראשונה בישראל, של מס עזבון, כשהוא מזכיר שלכולם ברור שעידן עופר עוזב את ישראל כדי לא לשלם מסים על מכירת ים המלח, אבל שהוא יחזור לישראל בערוב ימיו כדי להעביר את רכושו לילדיו, ושישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם המערבי שאין בה מס ירושה. הוא היה מודיע שהוא מפסיק את המצב הזה שבו חברות ענק משלמות 0.3% מס וגומז את כל הנושא של הרווחים הכלואים.
כל זה, כמובן, היה מעורר התנגדות איומה במשרד האוצר, ולפיד היה מדיח פקיד אחרי פקיד, תוך שהוא שב ומצהיר שהוא פה כדי להחזיר את המדינה לאזרחים, לא למכור אותה לטייקונים. אם מזלו של לפיד היה מאיר לו, לנתניהו לא היתה ברירה אלא לפטר אותו, ואז לפיד היה הולך לבחירות על תקן של טריבון עממי שיצא נגד השיטה המושחתת והודח על ידי ראש הנחש, גורף 40 מנדטים ומחסל לא רק את הקדנציה הנוכחית של נתניהו, אלא גם מטביע עליו אות קין עממי, שלא היה מאפשר לו להבחר שוב – מה שהיה קל במיוחד לאור ההיסטוריה הבעייתית בתחום הכלכלה של נתניהו.
אם אני מבין את זה, אני מניח שגם לפיד מסוגל לכך. או שלא: או שהוא כל כך בשר מבשרה של האוליגרכיה, שהוא באמת חושב שמה שטוב לה, טוב גם לעם. או שלא: כפי שכתב במייל ששלח לתומכיו, "גם אני הייתי מעדיף לעמוד כאן ולהגיד איזה סוכריות החלטתי לחלק לעם, אבל זו בדיוק ההתנהגות שגרמה לבור התקציבי שאיתו אנחנו צריכים להתמודד." לפיד כנראה שכנע את עצמו שמישהו חילק לאוכלוסיה סוכריות; שהבעיה היא לא הירידה בהכנסות, ירידה שנובעת ישירות מהורדת המסים על החברות ועל העשירים, אלא מהרחבה של תכניות ציבוריות. האם הוא יהיה מסוגל להצביע על אחת כזו? כנראה שלא, אבל זה לא משנה. האם אתם מרגישים שמישהו חילק לכם סוכריות, או, בלשון ביטוי אחר של לפיד, שהייתם חלק מאיזו מסיבה גדולה?
במהלך קמפיין הבחירות של לפיד, אמר אחד הטאלנטים שהוא הביא איתו, יעקב פרי, שהוא חושב את עצמו למעמד הביניים. פרי גרף בשנים האחרונות יותר מ-100 מיליוני שקלים. הצהרה חלשה יותר של המועמד הרפובליקני בבחירות האחרונות לנשיאות, מיט רומני, שממנה ניתן היה להבין שהוא חושב שמעמד הביניים מתחיל ב-200,000 דולרים בשנה (השכר החציוני בארה"ב הוא 50,000 בשנה), גרמה לו נזק ניכר והוא ניסה להתחמק ממנה כמיטב יכולת הכזבים שלו. מותר להניח שכמו פרי – ובמידה מסוימת כמו לפיד – רומני כלל לא מסוגל להבין אנשים שמרוויחים פחות מ-200,000 דולרים בשנה. לפיד עצמו הסתבך כאשר טען שהכנסת מעמד הביניים היא כ-20,000 שקלים בחודש; זה שם את המשפחה הממוצעת שלו בקצה העליון של העשירון התשיעי.
לפיד ככל הנראה באמת מאמין בכנות – כמו נתניהו – בכלכלת הוודו שאומרת שאם נוריד את המסים על העשירים, איכשהו העושר יחלחל למטה ויגיע גם אל העניים יותר. נתניהו כבר ביצע את הניסוי הזה בבני אדם, לפני עשור, ועכשיו לפיד רוצה לחזור על הניתוח. התיאוריה הזו לא עובדת, והיום אנחנו כבר יודעים את זה אמפירית. כדי לשבור את הפרדיגמה של המעמד שאליו נולדת, כדי להזדהות עם המעמדות הנמוכים יותר, צריך כנראה להיות אדם גדול כמו פרנקלין ד. רוזוולט. לפיד, שמעולם לא הביע מחשבה מקורית ושהתכונה העיקרית שלו היא שביעות רצון עצמית, היה מתאים הרבה יותר להיות שר אוצר באיזו רפובליקת בננות.
גם לפיד וגם נתניהו מנהלים מלחמת מעמדות כנגד המעמדות העובדים, מלחמה שמטרתה חלוקה מחדש של העושר כדי להעביר כמה שיותר ממנו מאיתנו אל קבוצת ההתייחסות של נתניהו ולפיד. התרגיל שמבצע נתניהו ללפיד, כדי לחסל את התמיכה הפוליטית של האחרון, לא צריכה להסתיר מאיתנו את העובדה הזו. נתניהו, שוב, היה מעביר את אותו התקציב עצמו. הוא רק מעביר אותו כעת על גבו של יריב פוליטי שסופג עבורו את עיקר האש. במוצאי שבת תיערך הפגנה בכיכר הבימה, במחאה על התקציב.
הגיעו לשם. הוכיחו ללפיד ולנתניהו שהציבור הרבה פחות מטומטם ממה שהם חושבים. הגיע הזמן לתת לסירה הזו ניעור רציני.
הערה מנהלתית א': בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
הערה מנהלתית ב' (ארוך): אני שמח להכריז שמפגש הבלוג הראשון ייערך ביום ראשון, ה-26 במאי, במסעדת "התרנגול," ברח' שארית ישראל 4 ביפו. מידע על המסעדה אפשר למצוא כאן.
כל האנשים ששלחו לי את פרטיהם מוזמנים להגיע, ולאשר במייל הזה את הגעתם. אנשים שלא עשו זאת מתבקשים להתייעץ איתי יומיים קודם לאירוע, משום שמספר המשתתפים ש"התרנגול" יכול להכיל מוגבל ואנחנו מתקרבים מאד להגבלה הזו. עידו ברגר, צבי הסנס, ואילן בכר, אני לא מצליח לשלוח לכם מייל; אנא אשרו הגעה או אי הגעה בעמוד האירוע בפייסבוק או שלחו מייל נוסף.
המגיעים למפגש מתבקשים להזמין ארוחה, או לפחות בירה. הארוחות מוצלחות מאד, יש להם תפריט מגוון וניתן לקבל גם מנות טבעוניות.
לוח זמנים:
19:30: התכנסות ובדיחות גרועות
20:00 – הרצאה, "ג'ורג' אורוול, בגידת האינטלקטואלים, ועיוורון מרצון"
21:00 – הרצאה קצרה, "החברים של ג'ורג' – שבע השנים הראשונות, שבע השנים הבאות."
21:20 – שאלות מהקהל
22:00 – התפזרות לפני הגעת המשטרה
אשמח לראות אתכם שם.
(יוסי גורביץ)
דומני שמס עזבון מוזכר בין הצעות האוצר דווקא.
לא, הוא לא.
בישראל היה מס עיזבון עד 1981 http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A1_%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%94
נכון.
ועוד הערה: למרות שאני מסכים עם הסנטימנט של הפוסט, אני חושב שרוב האנשים לא קולטים כמה מס חברות הוא הרסני בימינו.
צריך להפחית את מס החברות ולעלות את המסים על אנשים שמוציאים כסף מחברות או על חברות שמוציאות את הכסף לחו"ל.
אחד,
אשמח לשמוע מדוע מס חברות הוא הרסני, בימינו או בכלל.
גם אם הייתי מקבל את הנחת המוצא שלך (שמס החברות "הרסני", ומה עם מס ההכנסה?) כבר היו הצעות לדרג את מס החברות לפי מס' העובדים של החברה (ככל שהחברה מעסיקה יותר עובדים היא משלמת פחות מס, כך שעשירים שמנסים להתחמק ממס הכנסה ע"י רישום כחברה ישלמו מס גבוה וחברות אמיתיות של כמה עשרות עובדים או יותר ישלמו פחות) וכולן נדחו בבוז בכנסת.
נתון א': "הוא מקצץ את התקציבים לישובים הדרוזים והצ'רקסיים ב-30.6 מיליונים לשנה "
נתון ב': "בתקציב של ההתנחלויות – החטיבה להתיישבות, שהמסמך שהגיש לפיד מגדיר אותה כ"זרוע ביצוע איכותית של הממשלה" – הוא מקצץ רק 30 מיליונים "
מסקנה: "מאות מיליונים להתנחלויות כן, עשרות מיליונים לדרוזים ולצ'רקסים לא. זה סדר העדיפויות של לפיד. "
אין ספק, מסקנה הגונה שמבוססת על הנתונים.
אגב, מה שאתה לא מספר זה שהתקציב שמופנה לישובים הדרוזים והצ'רקסים זה תקציב מיוחד, בנוסף לתקציבים המונציפאלים הרגילים, שהחל ב2007 והיה אמור להסתיים. הצעת התקציב קובעת להאריך את התקצוב המיוחד בשלוש שנים נוספות ופשוט להפחית מגודלו, מ-84 מיליון שקל בשנה ל-54 מיליון. המשמעות של זה שבשלוש השנים הקרובות הישובים הדרוזים והצ'רקסים יקבלו תקציבי פיתוח מיוחדים על סך 150 מיליון ש"ח. החלטה דומה התקבלה לגבי ישובי הבדואים בצפון שלהם יעבירו עוד כמה עשרות מיליוני שקלים בתקציבים מיוחדים.
לעומת זאת מהתקציב לחטיבת ההתיישבות, התקציב הכולל, ההצעה מפחיתה מ60 מיליון ל30 מיליון, קיצוץ דיי הרסני עבור כל ארגון. המשמעות של העובדה שהממשלה מעבירה לארגון מאות מיליונים לאורך השנה היא שכמו שנאמר בדברי ההסבר מדובר ב"זרוע ביצועית" של הממשלה. כלומר הארגון מנהל פרויקטים עבור ומטעם המדינה. אלה לא כספים לטובת הארגון.
יפה אמרת. בשורה התחתונה אני לא חושב שלפיד יכול לצפות לביקורת הוגנת כאן.
פרויקטים? איזה פרויקטים?
http://www.hityashvut.org.il/ProjectsCat.asp
פרויקטים כאלה למשל?
http://www.haaretz.co.il/mobile/.premium-1.2016141
אמנה דווקא לא קשורה לחטיבה להתיישבות.
השאלה האמיתית היא איך מונעים הפעם, בסיבוב השני, מהזעם העממי להתנקז לבחירה פופוליסטית ריאקציונרית בקלפיות? (כמו שקרה לא רק כאן, אלא גם באיטליה, ועכשיו גם בבריטניה עם UKIP.) הרי הזעם הזה לובש בקלות אופי אנטי דמוקרטי, ויכול להיות שבלי הכְוונה נכונה, הוא מסוכן הרבה יותר מאדישות. כך לפחות היה בבחירות האחרונות – קיבלנו דוצ'ה יפה חזות ומבע וחסר סנטימנטים להליכים דמוקרטייים. כולם מדברים על יציאה "מחודשת" לרחובות, אבל לא על הלקחים מעליית הלפיד.
תודה.
חבל שאין לנו מספיק זמן קלנדרי וזמן פנוי לפרק את השקרים והאסונות בתקציב הזה אחד לאחד.
לגבי המשפט: "לפיד, … היה מתאים הרבה יותר להיות שר אוצר באיזו רפובליקת בננות."
ת'כלס, אם זה עדיין לא מה שהוא, הוא די קרוב 🙂
"הוא היה מעלה את מס החברות חזרה ל-36%"
רגע, רגע.
אין לי סנטימנטים מיוחדים כלפי החברות, ומבחינתי, החל מהיקף מסוים של רווחים (המבדיל בין עסק קטן לתאגיד), שישלמו כמה שרק ניתן להוציא מהן. אבל לדאבון הלב, אנחנו חיים בכלכלה שבה האמון נהפך לסחורה מכומתת ובעלת ערך כספי. העלאת מסים הרסנית לאמון שגופים עסקיים (כולל תאגידים מרושעים) נותנים במדינת ישראל. במקרה של העלאת מסים מינורית, הפגיעה באמון אינה גדולה, ולכן אינה צפויה ליצור בעיות מיוחדות (הראו לי תאגיד שיפסיק את פעילותו בישראל בעקבות העלאת המס מ-25% ל-26%). אבל אם מדברים על העלאת מסים חדה מ-25% ל-36%, אזי בהחלט ייווצר כאן משבר אמון (גם אם מבחינה כספית גרידא, אובדן הרווחיות עבור החברות יהיה נסבל).
"מחזיר את מס ההכנסה למה שהיה, ומוריד במקביל את המסים הישירים"
למה שהיה מתי?
לפיד מעלה את מס ההכנסה. זה מוצדק. למעשה, היה מוצדק יותר להעלות בעוד אחוז את מס ההכנסה מאשר להעלות את המע"מ. אבל מס ההכנסה הוא מס ישיר; מע"מ הוא מס עקיף. לפי ההגיון של דבריך, אתה צריך לבקר את לפיד על העלאת המע"מ, לא מס ההכנסה.
לגבי מס העיזבון, אתה צודק בהחלט. לא ברור כמה תוספת זה היה מביא להכנסות המדינה, אבל אפילו משהו היה יותר טוב מכלום.
הי מאד מאד מאד הייתי שמח לשריין מקום יחיד לארוע ב26/5 יש עוד סיכוי
כי נחשפתי למפגש רק היום..יש טעם לנסות דרך הארוע בפייסבוק?
בברכה שרון ליבוביץ
מסרונים אפשריים אל 0523030270
גם אני אשמח לשריין מקום אם זה אפשרי
בקשר לאחוזי המס- יש לציין שהמס על סיגריות(זה בשבילנו, העניים) הוא 300% בעוד שעל סיגרים הוא 90%.
תיקון קטן.
כתבת
כאשר טען שהכנסת מעמד הביניים היא כ-20,000 שקלים בחודש; זה שם את המשפחה הממוצעת שלו בקצה העליון של העשירון התשיעי
צריך להיות בקצה התחתון של העשירון התשיעי כי מדובר על משקי בית ולא על הכנסה של אדם בודד.
שלום יוסי.
ראיתי שכתבת על ההפגנה הגדולה במוצאי שבת. אנא כתוב שיש גם הפגנה שמתייחסת ישירות לנושא ייצוא הגז ומסקנות ועדת צמח.
הסכומים הקשורים לגז כול כך גדולים וכתבות על זה מופיעות רק במדורי הכלכלה (בניגוד לגזרות שבחדשות) כך שיש סיכוי שהתזמון של שני הדברים ביחד נועד לגרום לציבור להתעלם מהגז. ככה בסוף יוכלו להציג את אישור מסקנות צמח כפיתרון לגזירות כי זה יוביל לכניסה מהירה של כסף בשנים הקרובות על חשבון הפסד סכומים גדולים ועצמאות אנרגטית לטווח הרחוק.
http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2013/04/blog-post_3376.html
מסתבר שמישהו שדי מבין בכלכלה מסכים איתך. התקציב של לפיד הוא בעצם התקציב של נתניהו רק שהוא לא היה יכול להעביר אותו לפני הבחירות.
למה בכלל צריך להעביר כסף מיוחד ל"ישובים דרוזים וצרקסים"?
למה לא לישובים ש"גרים בהם אנשים מתחת ל1.80" או לישובים ש"נמצאים מתחח לגובה של 200 מטר מעל פני הים"?
הרי זאת בדיוק הפוליטיקה המאוסה והמושחתת שבה הכסף הולך לא לאזרח הרגיל שאין לו נציגים במרכזי המפלגות(מי אמר איוב קרא?) ,אלה לכל מיני קבוצות לחץ שמחזיקות את הפוליטיקאים במקום רגיש( מי אמר נמל אשדוד?).
טוב שלפיד החל לטפל זה , חבל שאין לו את האומץ ללכת עד הסוף.
למה להעביר?
כי מדובר ביישובים שהתשתיות בהם ירודות, והאוכלוסייה די ענייה.
תיאורטית, אפשר להכניס לספר התקציב קריטריונים סוציו-כלכליים במקום הגדרה עדתית, אבל עם איך שהשלטון במדינת ישראל מתפקד, במקרה הזה כל הכסף יתנקז ליישובים יהודיים, ויישובי הדרוזים והצ'רקסים לא יראו מזה שקל. (נציגים במרכזי המפלגות? איוב קרא? פחחח…)
בכל אופן, מדובר בסדר גודל של כמה עשרות מיליוני שקלים לכאן או לכאן. לאזרח הפשוט זה נשמע הרבה, אבל במונחים של תקציב המדינה אלו פירורים. לדבר על הסעיפים האלה בהקשר של השאלה "איך מאזנים את תקציב המדינה" זה פשוט בזבוז זמן (אבל אפשר, וכדאי, לדבר עליהם בהקשרים אחרים).
מני, בוא נהיה ישרים לרגע. בישובים האלו יש לא יהודים שמשרתים בצה"ל. תשתיות ירודות ואוכלוסיה ענייה יש בלא מעט ישובים ערביים. אבל שם לא משרתים בצבא.
זה נכון. אבל זה עונה על השאלה "למה לא מעבירים תקציבים דומים לשאר היישובים שתושביהם דוברי ערבית?", לא על השאלה "למה צריך להעביר כסף מיוחד ליישובים דרוזיים וצ'רקסיים?".
זה נורמלי לגמרי להעביר תקציבים לרשויות שאין להן מספיק כסף למסות את עצמן כדי לספק שירותים בסיסיים. בקנדה למשל יש תוכנית בשם net equalization payments בה פרובינציה בה ההכנסה נמוכה מדי מכדי לספק שירותים בעצמה מקבלת השלמת הכנסה מהממשלה הפדרלית; חלק נכבד מהתקציב הפדרלי הולך לתוכנית הזאת, כיוון שבקנדה בניגוד לישראל (או לכמעט כל דמוקרטיה אחרת) הפרובינציות הן מאוד חזקות ומספקות חלק נכבד מהשירותים הציבוריים, כולל בריאות וחינוך.
אפשר, וצריך, לבקר את לפיד על התקציב שלו. אבל הבעיה העיקרית אינה בדרך שבה הוא בחר לאזן את התקציב (כעיקרון, אין הרבה דרכים ששונות באופן מהותי).
הבעיה העיקרית היא שלפיד לא הביא את שינוי סדרי העדיפויות שהוא דיבר עליו כל הזמן לפני הבחירות ואחריהן, עד להגשת התקציב.
שינוי סדר העדיפויות יכול להתבטא, למשל, בהדגשת השאלה "איך מצמצמים את הנטל הכלכלי הרובץ על האזרחים?" לא פחות מהשאלה "איך מאזנים את התקציב?". והרי — סרפרייז סרפרייז — הגורם מס' 1 לנטל הכלכלי הרובץ על כתפיהם של אזרחי ישראל (הידוע גם בשם "יוקר המחיה") אינו טמון במסים כאלה ואחרים. הגורם הזה טמון במחירי הדיור. לא רק שמדובר באחד הסעיפים הכבדים ביותר בתקציב של כל אדם בוגר וכל משפחה, אלא שמדובר גם בסעיף קשיח (כמעט ואי-אפשר לשנות את ההוצאה בסעיף הזה באופן מהותי לטווח קצר, בעקבות הרעה זמנית במצב הכלכלי), וגם בסעיף שעלותו גברה בשנים האחרונות בקצב מטורף (עלייה של 53% במחירי דירות למכירה מאז 2007).
כל הנ"ל אומר שעד שלא יתבצע מהלך ממשלתי מרוכז המיועד להורדת מחירי הדיור, כל הדיבורים על יוקר המחיה מצד שרים כאלה ואחרים יישארו אוויר חם. דרך אגב, הורדת מחירי הדיור אינה צריכה לפגוע באופן משמעותי באיזון התקציבי. מה שצריך, לשם ההתחלה, הוא להבין ששוק הדיור בישראל מתנהל בתנאי מחסור, וימשיך להתנהל בתנאי מחסור בעתיד הנראה לעין. אבל ככל הנראה, לחסידים שוטים של השוק החופשי קשה מדי להכיר בקיומו של מחסור.
אני מתנדב לשחק את תפקיד החסיד השוטה. הגדר מחסור והבהר מה ההבדל בין "מחסור" לבין "היצע סופי", אם תואיל. אם עוד נשאר לך כוח, אנא הצבע על אמירה שלנו, החסידים השוטים, שמלמדת שאין אנחנו מכירים במחסור זה. תודה!
לא יודע אם "היצע סופי" הוא מונח נכון במקרה הזה.
משבר הדיור בישראל נובע מכמה סיבות:
1) ריבוי מהיר של האוכלוסייה (שקצב הבנייה החדשה אינו מדביק אותו, ואינו יכול להדביק אותו לטווח הרחוק);
2) הפיכת דירות לאפיק השקעה (מה שמעלה את ההיצע);
3) תשתית תחבורה בעייתית שהופכת מצב של מגורים במקום אחד ועבודה/לימודים/בילוי במקום אחר לקשה מכדי שאנשים יסכימו לו מרצון (לכן הביקוש העיקרי מתרכז בחלק מצומצם מערי ישראל).
במצב הזה, לנסות לפתור את המשבר ע"י הגדלת היצע הוא עבודה סיזיפית. לא משנה כמה ההיצע יגדל, הביקוש יהיה גדול יותר. לזה קוראים מחסור.
איך לפתור את המצב? זו כבר שאלה אחרת, והיא דורשת, במידה רבה, חשיבה מחוץ לקופסה, ונכונות לחסל את קניית הדירות להשקעה כענף התנהלות פיננסית של אנשים פרטיים.
מה לעשות, זהבי צודק ואתה באמת חסיד שוטה.
"מחסור" הכלכלית מדוברת זה דבר שונה לגמרי מ"מחסור" באמת. כשאנשים נורמלים אומרים שיש מחסור (למשל בדיור) מתכוונים ביחס לאמת-מידה בלתי תלויה בשוק, אשר לאורה אנו מעריכים אותו. מה זאת אומרת? למשל אם אנו מקבלים שראוי שיהיה דיור ראוי לכל משפחה במחיר סביר (נגיד, שכר חציוני של עשור, או שניים).
לעוית זאת בכלכלית מדבורת, "מחסור" הוא מצב בו יש ביקוש למוצר מסויים במחירו בפועל, אבל ההיצע לא מדביק הביקוש. כלומר יכול להיות שאין "מחסור", למרות שרבים לא יכולים להרשות לעצמם דירה והם גרים ברחוב.
לאדם הממוצע, מחירי הדיור לקניה לא ממש משנים. מי שיש לו דירה דווקא מרוויח מעליה במחירים, ומי ששוכר אכפת לו רק מהמחירים להשכרה. מחירי קניה מספיעים רק על אנשים שאין להם דירה אבל רוצים לקנות בקרוב, שהם מיעוט מהאוכלוסיה.
ברגע שמסתכלים על שכר דירה ולא על מחירי קניה, התמונה משתנה. יש עליה חדה מאז שנות ה-90, אבל היא לא קשורה לקניה לצורך השקעה. היא קשורה למחסור, שחלק נכבד ממנו דווקא כן אפשר למגר על ידי בניה של עוד דיור.
זה לא חוקי לבנות שכונות בצפיפות פריזאית בתל אביב: תוכנית המתאר של הצפון הישן מגבילה בנינים לארבע קומות (בחלקים היותר צפופים של פריז יש תשע או עשר) ומצביה קווי בניה שלמעשה מגבילים בנין מגורים רגיל לחצי מהמגרש. זה 200 אחוזי בניה. בחלקים של ניו יורק שאין בהם גורדי שחקים, יש 600 אחוזי בניה בחלק מהשכונות; פריז נראית לי אותו דבר כמו השכונות האלה, למרות שאני לא יודע את תקנות אחוזי הבניה שלה. אם במרכז ת"א והצפון הישן היה דיור לחצי מיליון איש ולא ל-200 אלף, שכר הדירה היה יותר נורמלי לא רק בת"א עצמה אלא גם בכל המרכז. בפרברים היותר עשירים מותר לבנות עוד פחות, וזה בכוונה: התושבים העשירים ממש לא רוצים שהדיור יהיה בר-השגה לאנשים מהמעמד הלא נכון. הבעיה עם להתיר בניה צפופה במרכז היא שזה פוגע בעדיפות הלאומנית לייהד את הגליל והנגב ולייצר ביקוש לדיור בהתנחלויות. מי צריך את אריאל אם יש דיור בר-השגה בכפר סבא?
כשבתל-אביב תהיה רכבת תחתית כמו בפריז ורכבת שתחבר אותה לפרברים כמו ה-RER וזה יהיה מעשי למשפחה לחיות בלי מכונית, תוכל לדבר על הכפלת הצפיפות.
איכשהוא הקשר בין עלות הדירה לבין השכירות שהבעלים מבקש עליה חמק ממך.
"מי שיש לו דירה דווקא מרוויח מעליה במחירים, ומי ששוכר אכפת לו רק מהמחירים להשכרה"
זו אינה הפעם הראשונה שאני שומע את הטענה הזאת, אבל אני לא חושב שהיא נכונה.
לי ולאשתי, למשל, יש דירה. אחרי שקנינו אותה, לא ממש אכפת לנו כמה היא עולה, כל עוד מצבה ביחס לשוק הדירות באופן כללי נותר פחות או יותר אותו דבר. הרי גם אם נרצה למכור את הדירה שלנו, עדיין נצטרך לגור איפשהו. מצד שני, יש לנו גם ילדים. יום אחד (אולי מהר מכפי שהיינו רוצים) הם יגדלו וינסו לקנות דירה משלהם. אנחנו נעשה את כל מה שנוכל כדי לעזור להם. וכמובן, ככל שהדירות למכירה יעלו פחות, כך אנו נוכל לעזור יותר.
אני לא נגד דיור להשכרה. אבל רוב האנשים, לפחות בישראל, שואפים לכך שלמשפחה שהם מקימים תהיה דירה משלה. וזה מוצדק לחלוטין. בחברה התעשייתית והפוסט-תעשייתית, בעלות על דירה היא העוגן הכלכלי העיקרי שרוב בני האדם יכולים להגיע אליו. היא מה שמבדיל בין מעמד כלכלי מבוסס-פחות-או-יותר ל- precariat. השאיפה להרוס את העוגן הזה באופן שיטתי זה משהו שניתן לצפות מניאו-ליברלים מהזן של שוכני מערות (כן, מר נתניהו, אתה יכול לשבת), לא מאנשים שמייחסים חשיבות לרווחת הכלל וליציבות חברתית.
אשר לאפשרויות להגדיל את היצע הדיור — ובכן, הן דורשות השקעה. להכניס 500,000 איש לצפון תל-אביב יכול להיות רעיון סביר, כל עוד מערכות התחבורה, המים, הביוב, החשמל, וכו', יהיו ערוכות לכך. בהתחשב בפרק-הזמן שבו מדברים על בניית רכבת תחתית בתל-אביב, ובתוצאה של הדיבורים האלה עד עכשיו, לא הייתי אומר שמדובר באפשרות מעשית בעתיד הנראה לעין.
בינתיים, הדבר העיקרי שצריך לעשות הוא להכיר בכך ששוק הדיור בישראל נמצא בצב של מחסור. עם מחסור אפשר להתמודד בכל מיני דרכים. הגדלת היצע היא אחת מהן, אם כי במקרה של הדיור, מדובר במהלך בעייתי (כי הוא ייקח המון זמן, ולא ברור אם ידביק אי-פעם את הפער מול גידול הביקוש הנובע מגידול האוכלוסייה). אבל דרך נוספת, ובסיסית הרבה יותר בכל התנהלות במצב של מחסור, היא להגביל את כמות המוצר שאדם או גורם בודד יכול לרכוש. זה היה נכון לגבי מצרכי מזון בישראל של 1950, וזה נכון לגבי הדיור בישראל 2013.
אנשים קונים דירות כי המעמד העליון של לפני 100-150 שנה חשב שצריך שלמעמד הפועלים יהיו בתים משלהם כדי שהם יפסיקו להתנהג כמו קוקניז או איטלקים/יהודים/אירים ויהפכו לאנגלים או אמריקאים אמיתיים. משכתנאות מקבלות גיבוי ממשלתי, ובישראל ההיפראינפלציה נתנה למי שקנה לפני 1981 דירות בחינם. אילו תוכניות שכולם לקוחים כמובנות מאליהן, אז כולם חושבים שאנשים רוצים בתים (למשל, בסינגפור, בה קניית דירה היא אחד מהדברים היחידים שמותר להוציא עליהם את כסף הפנסיה לפני גיל הפרישה, אנשים עדיין חושבים שאין תוכניות ממשלתיות שמעודדות בעלות על דירה).
בשוויץ, הממשלה מתנהגת באופן אחר: היא ממסה דירות קנויות כאילו אתה משכיר אותן וצריך לשלם מע"מ על שכר הדירה. על כן רק לבערך שליש מהשוויצרים יש בעלות על דירה. והם מסתדרים יופי עם הרבה יציבות חברתית. בערים יקרות בהן יחס מחיר הקניה לשכ"ד גבוה מדי, גם כן אנשים שוכרים ולא קונים, כמו ניו יורק, ושוב אין עם זה בעיות חברתיות. מחקרים על ההתנהגות של בעלי בתים לעומת שוכרים לא הצליחו למצוא שום יתרון חברתי לבעלות על בית, ובעלי בתים מתנהגים בצורה יותר חברתית רק דרך משתנים סמויים כמו מעמד חברתי (למשל, אצל עניים יש פחות בעלות על בית ויותר פשע).
לגבי מחסור, יש ערים עם קצב צמיחה מאוד גבוה שעדיין יש בהן דיור בר השגה כי מותר לבנות. למשל, כל ערי טקסס. בטקסס הבניה היא לרוחב ולא לגובה, אבל אפשר גם לבנות לגובה יחסית מהר, מה שבאמת קרה במרכז ונקובר, בה האוכלוסיה הדיירת הכפילה את עצמה פי 8 מאז 1970. אם עדיין יש מחסור, אז איך שערים יקרות מתנהגות בד"כ זה שילוב של דיור ציבורי, סובסידות, ופיקוח על שכ"ד, בסדר יורד של יעילות. אבל קודם כל שהמדיניות הממשלתית שגורמת למחסור תיפסק.
הפופוליזם הזול של השנאה לקונים זרים זה גם משהו שקיים פה בונקובר והוא שמרני להפליא, כי הוא בא ביחד עם תפיסות חברתיות שאומרות שכולם צריכים בית צמוד-קרקע (למה? כי ככה המעמד העליון חשב פעם אז זה נכנס לתרבות) וכולם צריכים להכיר את השכנים שלהם ולא אנשים אחרים בעיר עם תחומי עניין דומים. לפני כמה חודשים אני ראיתי פה פליירים שמקטרים על זה שאיזהשהו אחוז גבוה מדיירי בתי הדירות בעיר לא מכירים את השכנים שלהם כאילו זה דבר כזה נוראי. האם זה הופך אנשים לאזרחים יותר טובים? לא. להיפך, בעניינים שכונתיים כמו קניה בחנויות מקומיות ולא ברשתות, מי ששוכר בשכונה עירונית צפופה מתנהג יותר טוב ממי שקונה צמוד-קרקע מחוץ לעיר. אבל הפטריקים העירוניים ששנאו את כל שאר העיר החליטו שמגורים בשכירות יוצרים זהויות אתניות או מעמדיות שהם מתנגדים להן, אז כולם חושבים שבעלות על בית זה דבר טוב.
מה שאמה מספר זה מעניין (בלי ציניות), אבל מידת הרלוונטיות שלו לישראל אינה ברורה.
בניית דיור להשכרה? נהדר, אבל השאלה היא מי ירכוש את הדירות האלה, איך להבטיח שהן יושכרו במחיר שפוי שלא יעלה בעשרות אחוזים כל כמה שנים, ואיך להבטיח יציבות לדיירים (עבור משפחה עם ילדים, לנדוד מדירה אחת לשנייה כל כמה שנים היא לא משהו רצוי במיוחד).
הגדלת מספר התושבים בערים הגדולות בישראל? רעיון שיכול לעבוד, אבל פיתוח מתאים של תשתיות צפוי ליצור קשיים רציניים.
שינוי של תרבות הדיור בישראל (מבחינת חשיבותה של בעלות על בית/דירה)? אני סקפטי, כפי שאני סקפטי לגבי כל שינוי תרבותי יזום, ואם כבר, שינוי התפיסה שמשפחה צריכה להביא מינימום 3 ילדים נראה לי חשוב יותר. אבל בכל מקרה, העניין הזה יקח הרבה זמן.
אני מדבר על מה שניתן לעשות כבר עכשיו. ובהקשר הזה, הוצאת עודפי הדירות מידיהם של משקיעים פרטיים (בין אם אלה מגיעים מישראל או מחו"ל) נראית פתרון סביר וקל יחסית לביצוע. זה גם יפנה מקום, בשוק הדיור להשכרה, עבור גורמים פיננסיים גדולים שניתן לעודד אותם להיכנס לשוק הזה. על הגורמים הגדולים – חברות אחזקה למיניהן – יהיה קל יותר להפעיל לחץ ציבורי בהמשך, במקרה הצורך. אבל לך תסביר את זה לאנשים שכל מה שהם יודעים זה לזעום על הטייקונים (לא שאין על מה).
הפרדיגמה של הקפיטליזם שטוענת שהורדת מיסים תעלה את ההכנסות היא אולי שגויה אבל היא חלק קטן מהבעיה.
החלק הגדול הרבה יותר הוא העובדה שאנחנו חיים בכלכלה מבוססת חוב, שבה הבנקים מייצרים כסף והממשלה לוקחת מהם הלוואות בריבית (!) בשביל הפעילות השוטפת שלה. קרי על כל שקל שהממשלה מוציאה היום נשלם שקל וחצי מחר. מאיפה הכסף יגיע? נקח הלוואות מהבנקים ונשלם ריבית גם עליהן. ולא, הבנקים לא עושים תספורות לממשלה.
(בערך רבע מהתקציב זה החזרת הריביות הדביליות האלה לבנקים)
זה בערך חצי מהבעיה, והחצי השני זה הכלכלה עצמה. כנראה שיקח עוד שנים רבות עד שנבין שהתועלת שבניהול כספים לא מצדיקה בעליל את הנזקים שנגרמים, ושבשבריר מכמות העבודה הכוללת שאנחנו משקיעים היום היה אפשר לבנות בתים ולייצר מזון ומוצרים לכל האנושות. רק צריך שנעשה את זה בלי להסתכל על העולם דרך טבלאות אקסל ושורות תחתונות.