החברים של ג'ורג'

הצעת חוק: צה"ל מעל לכל

ועדת השרים לחקיקה אישרה אתמול (ב') הצעת חוק, "תיקון לשון הרע על צה"ל" לחוק איסור לשון הרע, שהוגשה על ידי הח"כ הטרי יוני שטבון (האחים היהודים). משמעות ההחלטה של הוועדה היא שהקואליציה תתמוך אוטומטית בהצעת החוק.

מה נאמר בה? ובכן, לשון החוק אומרת (אני רוצה להודות לאתר "כנסת פתוחה" המועיל מאד) ש"הוספת סעיף 4א1.בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965 ס"ח התשכ"ה, עמ' 240., אחרי סעיף 4 יבוא:"לשון הרע על צבא ההגנה לישראל4א.על אף האמור בסעיף 4, יש בלשון הרע על צבא ההגנה לישראל עילה לתובענה אזרחית." כדי להבין על מה לעזאזל מדובר, צריך לעיין בלשון החוק המתוקן, חוק איסור לשון הרע. סעיף 4 שלו אומר כדלקמן: "לשון הרע על חבר בני אדם או ציבור כלשהו שאינם תאגיד, דינה כדין לשון הרע על תאגיד, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה. ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף זה אלא על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו." הסיבה לכך פשוטה מאד: אם בכל פעם שמישהו היה אומר משהו על קבוצת אזרחים שלא היה מוצא חן בעיניה – למשל, האמירה הנפוצה בקהל מצביעיו של שטבון, על כך שהחילונים הם מופקרים ונשותיהם זונות – היינו הולכים לבית המשפט, בתי המשפט הפקוקים ממילא היו נסתמים, שלא לדבר על כך שלא היה חופש דיבור במדינה הזו.

מה עשה שטבון, בהסכמת ממשלת ישראל? הוא החריג את צה"ל מהכלל הזה. בדברי ההסבר שלו לחוק, כתב שטבון ש"הצעת החוק מבקשת להכיר בעובדה שצה"ל וחייליו הם ציבור השונה באופן מהותי מכל ציבור אחר במדינת ישראל. ייחודו של ציבור זה נובע הן מחשיבות מעמדו של צה"ל בעולם ומהפגיעה החמורה שנגרמת לישראל בשל ההאשמות הכוזבות המופנות כלפיו, והן מהפגיעה החמורה הנגרמת לחיילי צה"ל הנותרים ללא כל אפשרות להגן על שמם הטוב לאחר שנשלחו לבצע את המשימות הקשות ביותר העולות כדי סיכון חיים." בנוסף, הצעת החוק של שטבון גם מאפשרת לחיילים ששמם נפגע להגיש תביעה ייצוגית.

כלומר, על פי הצעת החוק של שטבון, אפשר לומר ללא היסוס או חשש שממשלת ישראל מורכבת מאוסף אווילים מושחתים, אפשר לומר שהרבנות היא רקב מוגלתי בגוף העם, אפשר לומר שמשטרת ישראל לא תמצא את הגופה שלה-עצמה עם מפה, אפשר לומר שפקידי הביטוח הלאומי הם בטלנים לא יוצלחים, שעיקר תפקידם לשתות את דמו של המבוטח מבלי לתת לו דבר. אפשר לומר אפילו ששופטי ישראל אינם ראויים לתפקידם. לפני שלושה עשורים עוד היית עומד לדין על בזיון בית המשפט על כתיבת הדבר הזה, אפילו נשלח במכתב לשופט (כפי שלמד על בשרו גדעון ספירו), אבל אפילו השופטים שלנו כבר לא מנסים לאכוף את זה. מותר לומר שמוסד מבקר המדינה מנותק, שהנשיא לא יזהה את העם הפשוט אפילו בבדיקת DNA.

כל זה מותר. כל מוסד ממשלתי, כל גוף ציבורי, חשוף – בצדק! – ללעג ולבוז מצד הציבור, אם הוא אינו עושה את תפקידו. יש רק מוסד אחד, נישא מכל, שעליו אסור לומר דברים שליליים: הקדוש מכל קדוש, הצבא.

בקרוב עילה לתביעת דיבה. כתובת בדרום תל אביב.

על נושא התביעה הייצוגית שבחוק של שטבון יצטרך מישהו אחר לכתוב, כי אני לא מכיר את הנושא. אבל את חוק לשון הרע אני מכיר די טוב. מה שעושה כאן ממשלת ישראל מדהים: אם הייתי מוציא את דיבתו של אדם כלשהו רעה, רק האיש הזה או קרובי משפחתו היו יכולים לתבוע אותי. ההגבלה הזו לא חלה על צה"ל. כל אדם יכול לתבוע את עלבונו, או ליתר דיוק את עלבונו המדומה. כל אחד מהאספסוף המוסת יוכל, אם יהיה לו די כסף, לגרור לבית המשפט את כל מי שיעז לכתוב דברים לא נחמדים על צה"ל.

עכשיו, בכלל לא בטוח שלתביעות כאלה יהיה בסיס. חוק לשון הרע קובע מספר הגנות רלוונטיות, ביניהן כמובן הגנת "אמת דיברתי," אבל גם כמה מתת הסעיפים של סעיף 15 (הגנת תום לב), ביניהם 5 (ב') ("הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע כאדם שעניינו משמש נושא לחקירה […] או על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה והם נתגלו באותה התנהגות") וסעיף 6 ("הפרסום היה ביקורת […] על פעולה שביצע בפומבי, ובמידה והדבר כרוך בביקורת כזאת – הבעת דעה על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה").

אבל זה לב העניין: זה כרוך בהגעה לבית משפט, זה כרוך בשכירת עורך דין, בהוצאות, בסכנה. אפשר רק לדמיין איך יחגגו ארגונים כמו "אם תרצו" על החוק הזה, איזה שימוש הם יעשו בו כדי לסתום פיות וכדי לצנן את הדיבור החופשי בישראל. איך אנשים שיש להם דברים לא חיוביים לומר על מה שעושים קלגסינו החמודים על בסיס יומי יחליטו, אחרי שתיים-שלוש תביעות כאלה, שאולי זה בעצם לא שווה את המאמץ. מוסד מרכזי של מדינת ישראל, אולי המוסד המרכזי שלה, זה ששותה כמויות עצומות של התקציב ושקובע באפס מאמץ את סדר היום שלה, הוא פתאום משהו שצריך להזהר מאד מלכתוב עליו.

במשך שנים נחרו בישראל בבוז בכל פעם שבאחת השכנות שלנו הועמדו אנשים לדין על "פגיעה בכבוד הצבא." מותר לומר שיש מתאם ברור בין הצורך של צבא שיגנו על "כבודו" ובין העליה בחוסר היעילות שלו ובטפילות שלו על הציבור. עכשיו יש גם לנו חוק כזה, ועל פיו ההצהרה במשפט הקודם בהחלט יכולה לגרור תביעת דיבה מצד איזה פטריוט בעיני עצמו. אין מה לומר, אנחנו משתלבים יפה במרחב. הצעת החוק הזו לא עברה בוועדת השרים במקרה: ראש הממשלה עוסק במרץ בחיסול מרחב הביקורת בציבוריות הישראלית. לעתים הוא משתמש בכלבי הציד מ"אם תרצו," לעתים הוא פועל ישירות.

כשלעצמי, אני כמעט מקווה שהחוק הזה יעבור, ושיהיה טמבל שינסה להשתמש בו, כי זו תהיה הזדמנות נהדרת לשטוח מעל דוכן בתי המשפט את האמת על התנהלות הבהמה הירוקה (תבע אותי, שטבון) בשטחים הכבושים, ולאלץ את כלי התקשורת לדווח עליה, דבר שהם מתחמקים ממנו בעקביות. יתר על כן, סביר להניח שהחוק החדש לא בדיוק יסייע לקדם את הדימוי של ישראל בעולם כמעוז דמוקרטי, במיוחד לא במדינות האנגלו-סקסיות, שם יש היסטוריה ארוכה של חוסר התלהבות מהכוחות המזוינים. אף על פי כן, מדובר באחד החוקים היותר מסוכנים בסביבה.

ואם זה מדאיג אתכם, כנראה שעוד לא ראיתם כלום: "יש עתיד" והאחים היהודים משתפים פעולה בתיקון חוק הלאום היהודי של דיכטר (שעליו כתבתי כאן), וחברת הכנסת רות קלדרון כבר הודיעה ש"אני מודאגת מכך שהדגש כיום הוא על מדינה דמוקרטית וכמעט אין ביטוי לאופיה היהודי של המדינה." על כך, יש לקוות, בפוסט קרוב.

ועוד דבר אחד: ראיתי הרבה דברים משונים, ראיתי מולטי מיליונר שמדבר על "אחי העבדים" ומשכנע את בני המעמד הבינוני לתת לו את קולותיהם כדי שימכור אותם לאחים היהודים, אבל עיתונאי שדורש בזעף שהציבור לא יידע מה קורה, זה באמת מראה חריג. במיוחד במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית. ובכן, בן דרור ימיני דורש כעת מהציבור לעמוד על זכותו שלא לדעת על כך שהממשלה שלו עשויה לדרדר אותו למלחמה. כבר חילקו השנה את פרס ז'דאנוב?

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

30 תגובות על ”הצעת חוק: צה"ל מעל לכל“

  1. בני הגיב:

    אם מישהו נתבע על פי החוק הזה בתביעה אזרחית, למי הוא משלם את הפיצויים? לצבא (יאיי! מס חדש!) או לתובע (הוצאות משפט + פיצויים)?

  2. אורח הגיב:

    החוק הזה כל כך אבסורדי, שאולי הוא דווקא סימן להתערערות הקונצנזוס הרחב בקשר לצה"ל. אמיצים מול פצצות אטום, אבל חוששים ממילים?
    אם הייתי חייל מילואים, הייתי מספר את האמת על השירות שלי בשטחים, תובע את עצמי על הוצאת דיבה, ומבקש פטור ממס על הכסף שאשלם לעצמי.

    ואם אפשר הערה: משפטים מיוצרים (לדעתי) כמו "אין מה לומר, אנחנו משתלבים יפה במרחב." מריחים לאפי מאותה וילה בג'ונגל לבנבנה, נאורה וקטלנית של מושאי תקיפותיך.

    • אלכס ז. הגיב:

      לגבי ההערה – האם המרחב שלנו לא מורכב מדיקטטורות דוחות ומספק דמוקרטיה (לבנון) לא מתפקדת? מה הבעיה בלהגיד את האמת?

    • אורן הגיב:

      יש מספיק דיקטטורות עבר והווה בכל מקום בעולם כולל בהמיספירה הצפונית מאוד (קו רוחב ברה"מ-הרייך השלישי), אין מה לפחוד מלדבר על אלה שלידנו.

  3. דובי הגיב:

    תהיה: האם בעקבות החוק אוכל להגיש תביעת דיבה נגד כל פטריוט מיליטריסט שאומר משהו נגד ג'ובניקים? כי אני ג'ובניק לשעבר, ויש ז'אנר שלם של כינויי גנאי נגד אנשים כמוני…

    אגב, כדאי להזכיר את הקשר בין החוק המוצע לבין חוק החרם, שגם הוא יוצר השתקה ע"י פתיחת פתח לתביעות אזרחיות של אספסוף גאה.

  4. עדו הגיב:

    עוד סימן מדאיג.
    כשסטאלין שלט ביד רמה ברוסיה, כשאנשים רעדו מפחד שמא תישמע דפיקה על הדלת. דווקא אז מצאו כל הזמן חתרנים ומרגלים בכל מקום. המשטר פשוט היה צריך להצדיק את עצמו כי הרי אנחנו אמורים להיות בגן עדן סוציאליסטי ומשום מה המציאות מסביב די דרעק.
    עכשיו, הימין יושב כבר כמה שנים חזק בשלטון וכל הניסים והנפלאות שהבטיח לא מתקיימים. לכן צריך לחקור עמותות שמאל שאם לא הן – בטח היה פה נפלא. לנפנף בגרעין האיראני שבגללו צריך להתחמש עד השיניים ואין כסף לדברים אחרים וכן הלאה. הצעד הזה הוא עוד צעד בכיוון והחשש הוא ממה שיקרה כשגם זה לא יועיל.

  5. יוש הגיב:

    הממ… האם החוק החדש יאפשר לחיילות לתבוע רב שקורה להן זונות?

  6. עדו הגיב:

    רגע, בעצם לפי החוק הזה אם המפקד צועק על הטירון 'תזוז יא בטטה!' הטירון יכול לתבוע את המפקד ומכיוון שכחייל המפקד מוגן מתביעות ייצא שהטירון יתבע את צה"ל וכחייל מגיע לו סעד משפטי. נראה לי שמי שהגה את החוק הזה עלול עוד לגרום להתמוטטות רבתי של הצבא.

  7. נתן הגיב:

    חבל שלא מדובר בחוק רטרואקטיבי- היה ניתן לתבוע את בוגילון על כך שאמר שהוא מסתובב בקיריה עם נעליים גבוהות בגלל כל הנחשים והעקרבים שיש שם.

  8. גלעד ב. הגיב:

    אני מסכים שיש כאן אפקט מצנן על חופש הביטוי, וזה רע.

    אבל זה שמחייבים את התובעים לעבור דרך הליך של תובענה יצוגית, בו הנטל על התובעים ראשית חוכמה, לטעמי מהווה משקל נגד חזק להגשת תביעות SLAPP תחת סעיף זה, שזה נכון לעשות.

    בנוסף החוק בא לטפל בבעיה אמיתית של שקרים ארורים על צה"ל שלא ניתן להתמודד איתם היום בבימ"ש.

    ספציפית מדובר על המקרה בו קבוצת המילואימניקים שהייתה בג'נין ניסתה לתבוע את במאי הסרט, ונדחתה במחוזי וגם בעליון, שידיו היו כבולות.

    אני חושב שלתת מקום נוסף לבירור עובדתי על מעשי צה"ל זה דווקא דבר חיובי ומגביר שקיפות.

    • עמוס הגיב:

      מקרה אחד ספציפי זו בעיה אמיתית? תביעות דיבה כגורם שמגביר שקיפות?

      • גלעד ב. הגיב:

        כן, בערך, לשאלה הראשונה, ובוודאי שכן לשנייה.

        בעצם גם היום במקרה החריג של ג'נין ג'נין, יכלו המילואימניקים לתבוע את בכרי, אבל רק באישור היועץ המשפטי לממשלה, שלא אישר.

        למה לא אישר? כנראה מכיוון שלא רצה שיתבררו העובדות בבית משפט, או לא רצה ליצור תקדים של בירור כזה.

        בא המחוקק, ורוצה לכפות את עמדתו על היועץ המשפטי וליטול ממנו את שיקול הדעת בשינוי חקיקה, וזה כשלעצמו לגיטימי.

        • עמוס הגיב:

          לגיטימי =/= חכם, נחוץ או לא מזיק. למה אני בכלל צריך להתווכח על לגיטימי או לא?

          לשנות את החוק בגלל מקרה אחד בעייתי לא נראה לי חכם.

          אני לא יודע למה היועץ המשפטי לא אישר, אני לא הולך לנחש את הסיבות שלו ובטח שלא להסתמך על ניחוש כזה. אני מניח שאם ההחלטה שלו היתה מספיק לא סבירה אפשר היה ללכת על זה לבג"צ ולנסות ליצור תקדים בעניין.

          אני גם לא חושב שבית משפט צריך להיות המקום לברר עובדות. אמנם בתי משפט צריכים לברר עובדות כשיש לכך השלכות משפטיות, אבל זה בפירוש לא הפורום הבלעדי או הטוב ביותר לכך.

          אבל בסך הכל המנגנון של תביעת דיבה מצנן פרסום עובדות יותר מלהפך – אם אין לך את הפנאי והכסף להגרר בבתי משפט כי מישהו לא אוהב את העובדות שאתה מפרסם – אולי המקרה של המילואימניקים היה הפוך אבל זה מקרה אחד.

    • נטליה הגיב:

      אין ספק שצה"ל, אחד הצבאות העוצמתיים והמתוקצבים בעולם, זקוק למטרייה החוקית הזאת. במיוחד כי המשימה הראשית שלו היא שמירה על הפרדה אתנית במרחבים כבושים. מדובר ביוזמה חקיקתית דחופה.

      • גלעד ב. הגיב:

        כשהנפגעים הם מילאומניקים כמוני כמוך, אז כן, הם זקוקים לסעד הזה.

        • אמת מארץ הגיב:

          "המילואימניקם" זה איזו האנשה דמגוגית של הצבא. חוק "לשון הרע" הוא חוק שמיכר בכך ששמו הטוב של אדם הוא "משהו" שיכול להפיגע, ולאדם יכול להיגרם נזק משמעותי מכך.
          בין זה לבין "שלא יפרסמו שקרים" (כלומר הצבא טובח חופשי ופצצות זרחן פפשעי מלחמה ולא חוקר הפרות זכויות אדם ולא מעניש, אבל אם תד'בר על זה תטעה באיזה פרט – נתבע אותך!) יש הבדל עצום

          • גלעד ב. הגיב:

            איזו האנשה? במקרה של ג'נין ג'נין מדובר על קבוצה מוגדרת היטב של מילואימניקים ששירתו שם בזמן הרלוונטי ושבאמת נפגעו מההכפשות חסרות הביסוס של בכרי.

            • אמת מארץ הגיב:

              מישהו פירסם את שמותיהם עם האשמות ספציפיות? אתה יודע מי הם (חוץ מאלה מביניהם שקפצו להודיע?)?
              מעבר לכך כאמור, זה הרי בלוף. המטרה היא למנוע פרסומים על מה שהצבא עושה.

              • גלעד ב. הגיב:

                אנעי לא צריך לדעת, מספיק שהסביבה הקרובה שלו ידעה.
                תחשוב איך לדוגמא יגיב שכן שלך אם הוא יחשוב שאתה רוצח המונים.

                • אמת מארץ הגיב:

                  אבל זה לא עליו. ואם הוא איש מילואים שהיה במצבע בו השתמשו בזרחן, אבל הוא לא? מה ההבדל מבחינתו ויחסיו עם סביבתו הקרובה?
                  מעבר לכך, אתה לא משיב לעניין, משום שאתה מלעם מהטענה המרכזית שמטרת והתאוצה הצפויה של החקיקה היא השתקת הביקרות על הצבא. עובדות על הממלשה, מצב הכלכלה, או התנהגות הצבא או הגינות בתי המשפט נועדו להבתרר בזירה הציבורית. ההתעלמות שלך מההיבט הזה היא למעשה ניסיון ליצור מהלך כזה:

                  כשיש פרסום פוגעני לא נכון על הצבא, יש מי שעשוי להיפגע ממנו. איסור פרסום פגעני שיקרי ימנע פגיעה זו. לכן, מודצק לאסור על פרסום זה.

                  ולכאורה מספיק לך אז להראות שיש איזה מילאימניק שאולי הסביבה שלו מגיבה בעוניות על מעלליו במילואים כי הם שמעו שבאותו אזור נעשה משהו שלא נעשה, כדי להצדיק תביעה (שלו? לא. בכלל)
                  בולשיט

  9. נטליה הגיב:

    האמת היא, שאפשר למנף את החוק הזה, כהצעתו (?) של גלעד. לכשיעבור, אפשר לפרסם איזה משהו בומבסטי ונכון בטירוף נגד צה"ל בתפוצת נאט"ו (אני מדמיינת מסוק שמנחית את זה על גגות הרעפים של ההתנחלויות, אבל כנראה אפשר לשלוח לשם דוור שפשוט ישים את זה בתיבות הדואר), לחכות לאפקט פאבלוב של "אם תרצו" או דומותיה, ולהפוך את כל הדבר הזה למשפט ראווה תקשורתי ענק, שידברו עליו בכל העולם. כמובן שבשביל זה צריך עמותת שמאל טחונה שתתגייס לזה.

  10. עמית הגיב:

    איזה אפקט מצנן על חופש הביטוי יש כאן אם גם היום אפשר להגיש תביעת דיבה כנגד מי שמשמיץ את חיילי צה"ל? לא רק שאפשר, אלא גם אפשר למשוך אותה 3 ערכאות כמו שתובעי הדיבה של ג'נין ג'נין הוכיחו. אמנם סביר להניח שהתביעה תדחה בסוף בין אם באמת הייתה דיבה ובין אם לא, אך זה לא מונע את הגשת את התביעה. כך שתביעות הסרק שאתה מדבר עליהן או "אפקט מצנן על חופש הביטוי" של כל מי שמבקר את צה"ל אפשר לעשות גם היום. מה שהחוק החדש יאפשר זה שבמקרה שבאמת הייתה דיבה, תהיה אפשרות גם לזכות בתביעות האלה.
    אם כבר ביקורת צודקת על החוק, צריך שהוא יהיה יותר ברור בלגבי זה שמי שיכולים לתבוע דיבה הם החיילים שהוציאו עליהם דיבה ספציפית, כמו במקרה של ג'נין ג'נין.

  11. גיל ב' הגיב:

    אני יכול להבין חייל מילואים שנעלב באופן אישי אם מישהו טוען שהפלוגה שלו טבחה ילדים ואנסה נשים או משהו דומה. גם אם הוא לא צוין בשם. אבל מכאן ועד חוק מיוחד המרחק רב. מה לעשות שהחיים לא פשוטים ולפעמים אפשר להיפגע ולהיעלב. למה זכאי אותו חייל להגנה על פגיעה תוך כדי שירותו הצבאי ולא למשל על פגיעה כי מישהו תקף את עובדי חברת חשמל והוא עובד שם כשהוא לא במילואים? זה אולי משתלב עם הפליות נוספות שמקובלות במדינה לטובת חיילים כמו היחס לנכי צ"הל לעומת נכים "רגילים".

  12. עדו הגיב:

    חבר שלי היה בנח"ל וסבל כל השירות מהצקות בגלל החטיפה של שלוש חיילי נח"ל ע"י אנשי ג'יבריל.
    לא עזר לו שהוא התגייס בכלל שנה אחרי שהם נפלו בשבי טלא בדקו כמה הוא אמיץ באופן אישי.