"אלימות בפועל"
בתי המשפט הישראלים, אולי עלה התאנה המוצלח ביותר של המדינה היהודית היחידה במזרח התיכון, ירדו היום עוד מדרגה. אחרי "טרור דיפלומטי," מטבע הלשון של צאר החוץ שלנו, ואחרי ששמענו על "טרור תרבותי" (קריאה להחרמת אירועי תרבות בישראל) ו"טרור כלכלי" (קריאה להחרמת מוצרי התנחלויות), האשים בית המשפט המחוזי בחיפה את ארגון ISM ב"אלימות בפועל", גם כשאין מחלוקת שהוא לא היה מעורב באלימות.
המדובר בפסק הדין בתביעה האזרחית שהגישה משפחת רייצ'ל קורי, שנדרסה למוות על ידי דחפור של צה"ל ברפיח ב-2003. קורי ניסתה למנוע את הריסתו של בית פלסטיני ברפיח על ידי צה"ל למטרות, אה, אף אחד כבר לא זוכר בעצם. הגנה על ציר פילדלפי או משהו. בית המשפט טען שצה"ל עסק ב"חישוף", מונח שציין בדרך כלל הריסה של עצים או רכוש חקלאי אחר. לעתים קרובות ל"חישוף", שנטען שהוא מיועד למנוע מארבים, היה מעט מאד קשר לפעילות צבאית טהורה והרבה יותר לטרור של מדינה – הטלת אימה על התושבים הפלסטינים לבל יעזו להתקומם. ארגון בצלם ציין בשעתו שבמסגרת ה"חישוף", חמושי צה"ל השמידו גם שדות של עגבניות וקישואים, שבהם – איך לומר – לא כל כך קל להסתתר. הנזק, במקרים רבים, היה בלתי הפיך. בצלם הגדיר את המדיניות הזו כענישה קולקטיבית.
ראש המנהל האזרחי דאז בגדה, תא"ל דב צדקה, אמר בשעתו ש"בעזה – מאוד. לטעמי עשו כמה דברים שחורגים. אחרי האירועים של אלי סיני ודוגית ביצעו חישוף מאוד מסיווי. הם עקרו מאות דונמים של תות ומטעים וחממות. לדעתי זה לא הגון… זה יגרור שנאה והתלהמות, ולכך שעוד אנשים יצטרפו למעגל האיבה. זה פשוט לא חכם. גם באיו"ש יש מקומות שאנחנו לא נקיים מזה. לפעמים אני מאשר היקף מסוים של חישוף, אבל כשאני מגיע לשטח אני מוצא היפראקטיוויות של הכוחות […] האם הגזמנו במקומות מסוימים? עם יד על הלב – כן. בטח. בטח. אתה מתיר להוריד 30 עצים, ולמחרת אתה בא ורואה שהורידו 60 עצים. החייל או המ"פ שבמקום נסחפים. היו מקרים כאלה, ואסור להתעלם מהם. אנחנו ערבים לעניין הזה. מבוצעים תחקירים בעניין הזה. מביאים אנשים לדין." או לא ממש: צדקה הודה בחיוך שאף אחד לא הועמד לדין אבל "עשו לו נו-נו-נו. חד משמעית."
אז ככה נראה "חישוף": ענישה קולקטיבית שפועלת נגד האינטרסים של המבצעים אותה, שהם בעצמם ונדליסטים להוטים להרס שיודעים שהמערכת לא תעשה להם שום דבר חוץ מ, אולי, "נו-נו-נו חד משמעי." שנה אחרי המקרה של קורי, אפילו כמה ישראלים הזדעזעו מהיקף ההרס של הבתים ברפיח, ויוסף לפיד אמר שתמונות פליטה קשישה שמחטטת בהריסות ביתה אחר תרופותיה מזכירות לו את סבתא שלו, שחיה כידוע בתקופה אפלה (TM) שאין נוקבים בשמה. זה הביא לבוגי יעלון את הסעיף. (כאן ראוי לציין שיעלון טוען בידיעה הזו שהכוונה היתה להרוס 12 בתים בלבד, אבל שבוע קודם לכן הוא מדבר על הריסה מתוכננת של מאות בתים. כנראה חשב שאף אחד לא ישים לב). פחות משנה לאחר מכן, ועדה שמינה אותו יעלון מצאה את מה שכל אדם יכול היה לדעת לבד: שהריסה קולקטיבית של בתים איננה יעילה. למוסר אנחנו לא מצפים – אחרי הכל, מדובר בצבא שמוסרי יותר מהחמאס.
והנה, פסק הדין של השופט עודד גרשון מחזיר אותנו עשר שנים במנהרת הזמן. כאילו לא היו הדברים מעולם, קובע גרשון שפעילי ISM שימשו כ"מגינים אנושיים" – טענה מקובלת של מערכת ה-Hasbara הישראלית, שמעולם לא אוששה – וסייעו "סיוע כספי, לוגיסטי, ומורלי לפלסטינים, כולל מחבלים ובני משפחותיהם, והפרעה להריסה או אטימה של בתי מחבלים שביצעו פיגועי התאבדות רבי נפגעים." כל זה, אמר השופט, מעיד על כך "שהארגון מנצל לרעה את השימוש בשיח זכויות האדם והמוסריות כדי לטשטש את חומרת מעשיו המתבטאים באלימות בפועל." וואו, לא ידעתי שבתי המשפט הצטרפו לקמפיין ה-Hasbara.
בוא נאמר שזה קצת חצוף לשמוע משופט ישראלי דרשות על "מגינים אנושיים", שעה שבית המשפט העליון נדרש ליותר משלוש שנים כדי לאסור על הצבא הישראלי לקחת פלסטינים כמגינים אנושיים – מנהג שאין סיבה טובה להניח שהופסק. מעבר לזה, מסתבר שאם אתה מעניק "סיוע כספי, לוגיסטי ומוראלי" לפלסטינים ואפילו לכאלה שהם בני משפחה של מי שישראל מגדירה כמחבלים; אם אתה מנסה למנוע הריסת בתים – ענישה קולקטיבית אפילו אליבא דצה"ל, שהוא מעשה פסול מבחינה חוקית – או את אטימתם, כלומר את ענישתם של אנשים שלא ביצעו בעצמם כל עבירה, אז עצם ההתנגדות שלך לעבירה על החוק היא "אלימות בפועל." שלך, לא של האנשים שמגרשים אנשים שלא חטאו מביתם עם מעט החפצים שהם מספיקים לאסוף ואז הורסים אותו; שלך, לא של האנשים שהפכו גם את בני משפחותיהם של מפגעים למטרה מותרת.
השופט, כמובן, קיבל את עמדת הצבא, שהחייל שדרס את קורי לא הבחין בה – זאת למרות שחקירתו במצ"ח לא הושלמה, לאחר שהאלוף דורון אלמוג הורה להפסיק את החקירה. לאחר שהאלוף דורון אלמוג הורה לשבש את החקירה והורה לנהג הדורס לא לדבר עם חוקרי מצ”ח. אלמוג, כמובן, לא זוכר את זה. הם אף פעם לא זוכרים. חוקר מצ"ח דווקא זוכר, והוא מגובה במסמכים. הממשל האמריקאי לא התרשם: הוא מצא שחקירת צה"ל בפרשת מותה של קורי "איננה מספקת, ולא היתה מעמיקה, אמינה ושקופה כנדרש."
אז אם לא היתה חקירת מצ"ח כנדרש, והחקירה הצה"לית נשענת רק על עדותו של הדורס – שכמובן, רוצה להרחיק את עצמו מהפרשה – והיא סותרת את עמדתם של עדים אחרים, שאומרים שלא יכול להיות שהדורס לא ראה את קורי, אז מה הפלא שבתי המשפט הישראלים, שברוב מוחלט של המקרים הם חותמת גומי של מערכת הבטחון הישראלית, מעדיפים להאשים את הארגון שאליו השתייכה? אחרי הכל, אם נטיח בו האשמות, ועוד בפסק דין, אולי אף אחד לא ישים לב שלא הארגון הוא שנתבע אלא צה"ל, ושאנחנו הולכים בדרכו של אלמוג ומטייחים את החקירה של צה"ל.
ומעדיפים להעביר את ההאשמה באלימות מאלו שדרסו וירו לאלו שנורו על ידי צה"ל ונדרסו על ידיו.
(יוסי גורביץ)
"הארגון מנצל לרעה את השימוש בשיח זכויות האדם והמוסריות כדי לטשטש את חומרת מעשיו המתבטאים באלימות בפועל"
וואו, שופט שמדבר כמו טוקבקיסט. ממש אור לגויים.
תמיד מדהים אותי לראות איך אנשים שלא טורחים לקרוא את פסק הדין, מרשים לעצמם למתוח ביקורת ולדבר שטויות. לו אתה וגם כותב הפוסט הייתם טורחים לקרוא את פסק הדין לפני ההשתלחות, הייתם רואים שהביטוי האמור הוא לא של בית המשפט, אלא ציטוט מתוך חוות דעת מומחה שהוגשה לפניו, כך שזה לא שופט שמדבר כמו טוקבקיסט אלא שופט שמצטט מתוך חוות דעת על מנת לשטוח את מלוא התמונה בפני הקורא.
גם באשר לביקורת כותב הפוסט באשר לקביעות בית המשפט בנוגע לארגון, הרי שקביעות אלה מבוססות על 2 חוות דעת מומחה וכן על עבודה מחקר מסודרת שביצע מרכז המידע למודיעין וטרור, שהונחו בפני השופט, כאשר מנגד לא הוצגו כל ראיות לסתור על ידי הארגון.
ולבסוף, גם באשר לחקירת מצ"ח שכותב הפוסט מלין עליה שלא הייתה חקירה כנדרש, הרי שאם הוא היה קורא את פסק הדין הוא היה רואה חיש מהר שהשופט קובע שהמדינה ביקשה להציג את מלוא החקירה של מצ"ח, ודווקא התובעים התנגדו לכך, ולכן אין באפשרותו לקבוע דבר לגבי החקירה, ויש לתמוה לגבי התנהלות התובעים שמצד אחד תקפו את החקירה, ומצד שני סירבו להציג אותה בפניו
אנונימי יקר,
זה לא משנה אם השופט מצטט עד או לא. כל החשיבות של המשפט המצוטט הזה היא בכך שהשופט אמר אותו. וזה לא שהשופט שוטח את מלוא התמונה בפני הקורא – המשפט הזה הוא כל התמונה של השופט, והיא לא מאוזנת ע"י סקירת החשיבות של פעילות ה-ISM.
עכשו, המשפט הזה איננו הכרחי לפסק הדין. המשפט מהווה קביעה *ערכית*, לא משפטית, ועל זה אני כובל. מכבסת מילים כמו "טרור כלכלי" (כלומר, חרם), "טרור דיפלומטי" (כלומר פניה לאו"ם) ו"אלימות בפועל" (כלומר, אי אלימות) מאפיינת את מערכת ההסברה הישראלית, מראש הממשלה ועד אחרון הטוקטקיסטים בשירותם (בתשלום ולא בתשלום). חבל שגם השופט בחר להצטרף אליהם – הוא יכל לפסוק בדיוק את אותו הדבר גם בלי הקביעות הערכיות שעשה תוך שימוש במכבסת המילים השלטונית.
קובל
לגבי הסוף של התגובה שלך : אם הייתה חקירת מצ"ח ששובשה על ידי הצבא בוודאי שאני כתובע לא ארצה שיראו אותה. זה כמו להראות קלטת שבושלה על ידי המשטרה או כל ראיה אחרת בצורה חלקית ומפוברקת.
בוודאי שתרצה, כי אתה תרצה להראות שהצבא ניסה להסתיר את כל הסיפור הזה ולמנוע חקירה. אגב, ביחס לתגובה הקודמת, אם התמונה שנשטחה בפני השופט אינה מאוזנת על ידי סקירת החשיבות של פעילות הארגון (שלגביה אין לי כל מושג) אז זה רק באשמת התובעים שלא טרחו להציג בפניו תמונה שכזו. ואם תקרא את הסקירה של פעילות הארגון בפסק הדין ומה בדיוק הוא עשה בציר פילדלפי (ששוב, אין לי שום מושג לגבי פעילות הארגון, אבל בציר האמור ביליתי לא מעט לצערי ואני יודע שאין לאנשים נורמליים מה לחפש שם), נראה שהקביעה של השופט בנוגע טיב הארגון, שמעיד על עצמו שהוא תומך בפעילות פלסטינית מזוינת, די מבוססות
ברור, אנונימי – את המדינה ייצגו עורכי דין מצוינים, ואת הוריה של רייצ'ל קורי ייצגו שלומיאלים. אין הסבר יותר מתקבל על הדעת.
(ושוב, אין לי השכלה משפטית כדי לחוות דעה על פסק הדין, אבל הקביעות הערכיות של השופט מדברות בעד עצמן.)
השופט צודק.
ותראו, הנה טוקבקיסט שמדבר ממש כמו טוקבקיסט 🙂
גם אני צודק.
רגע רגע. בואו נתחיל בעובדות – רייצ'ל קורי הפרה מספר חוקים והוראות על משקל חוקים של אלוף הפיקוד כשנכנסה לאזור של ציר פילאדלפי. ריצ'ל קורי ידעה שיורים של טילים, ויש שם טנקים ודחפורים ושעוסקים שם בהריסת בתים (והשאלה האם ההריסה חשובה או נחוצה או לא היא לחלוטין לא רלוונטית, לא למשפט הזה ובטח לא לפוסט הזה). היא ידעה או בוודאי הבינה שבתוך כל המהומה הזו, אזרחים נפגעים. בית המשפט הפעיל כאן סטנדרטים ברורים לחלוטין של אשם תורם באחריות נזיקית (שקיימים כבר עשרות שנים בפסיקה הישראלית, למי שטורח לבחון אותה ולא להתלהם כמו טוקבקיסט מהשורה) ובמקרה הזה, בטח כשהיא מפרה מספר רב של הוראות חוקיות אין מקום לפיצויים. לגבי יתר ההתבטאויות של השופט הן לא רלוונטיות ואין להן משקל משפטי. לגבי תהיות אלו ואחרות שיש לך על חקירת צה"ל – זה נחמד אבל חסר משמעות. בשביל זה יש בית משפט והעובדה שאתה לא שמח מפסק הדין שלו לא אומרת שהוא שטות מוחלטת, אפילו לא קרוב לכך. מבחינתי, עם כל העובדה שאני נגד פגיעה בחפים מפשע – בתור מי שהיה בציר פילאדלפי מספיק זמן – מי שנכנס לציר פילאדלפי והוא לא חייב, מגיע לו למות.
אוי, כבר כמעט השתכנעתי ואז באה הפיסקה האחרונה שלך.
תגיד, היית אומר על מישהו שנהג ב120 קמ"ש ש'מגיע לו למות'?
ננסח את זה אחרת:
המתנחלים הלכו לגור באזור שנמצא מחוץ לגבולות המדינה. במעשיהם הם יודעים שהם מטילים עול על הצבא שנאלץ להקצות משאבים להגנתם האישית במקום להתאמן ולהגן על הגבולות המוכרזים של המדינה. הם בחרו ביודעין במגורים במקום שבו יש אוכלוסיה פלשתינאית עויינת (ובצדק האוכלוסיה הזאת נטולת זכויות וחיה תחת שלטון צבאי) ויכולים לצפות לתגובות אלימות גם -אם – לא – מוצדקות של אותה אוכלוסיה .
אז מי שמתנחל מגיע לו למות.
מה לא ככה?
זה בהחלט מה שיוסי אומר דא
אפשר ציטוט עם לינק לאמירה הזו?
אז הוא טועה
חלאס עם זה, זה אפילו לא טיפה מה שיוסי אומר.
בדיוק ככה.
זהו? אז הפרת צו אלוף היא סיבה למוות? כי יש הרבה מאד מתנחלים שצריך להרוג, אם ככה.
אם מתנחל יפגע לאחר שהפר צו אלוף ונכנס לאיזה מחנה פליטים עוין בשביל להתפלל (או מה שלא יהיה), אני חושב שהתגובה הציבורית תהיה דומה.
אפילו לא צריך דוגמא היפותטית, קח את המקרה של אח (?) של לימור לבנת. בגלל ההקשר המשפחתי עשו מזה קצת מטעמים, אבל מישהו משווה את המקרה הזה לפעולות טרור נגד אזרחים תמימים?
אתה מתכוון לאחיין של לימור לבנת, שהוכר על ידי המדינה כנפגע טרור (כלומר, הפיצויים שמשפחת קורי לא קיבלה) ונתניהו הגדיר את השוטרים שירו בו "מפגעים" – כל זה למרות שנכנס בניגוד לחוק לשכם, ועל פי דיווחים התעלם מקריאות השוטרים לעצור.
תסיק אתה את המסקנה המתבקשת לגבי ערכם של חיי לא-יהודים בישראל.
אה, ומיותר לציין שהתגובות הציבוריות לשני המקרים היו רחוקות מאד מלהיות דומות.
ההקבלה הנכונה היא שרייצ'ל קורי תקבל הכרה מממשלת ארה"ב כנפגעת פעולת איבה ובהתאם שהרשויות בארה"ב יגדירו את מבצע הפעולה כמפגע. כמובן שיש הבדל מכיוון שישראל וארה"ב לא נמצאות בעימות כמו ישראל והפלסטינים ולכן ארה"ב לא יכולה להשתמש באותה טרמינולוגיה (ותוסיף לזה את העניין האישי שיש לנתניהו בקרוב משפחה של שרה בממשלתו).
התגובות הציבוריות לשני המקרים היו מאוד דומות. זעזוע של המעגל המאוד קרוב אידיאולוגית לנפגע ואדישות מצד רוב הציבור.
העניין הוא לא ההקבלה, אלא יחסה השונה מאד של מדינת ישראל לשני מקרים דומים מאד (אם כבר, לבנת "הביא על עצמו את מותו" יותר מקורי). במקרה אחד "הכוחות פעלו ללא דופי", כפי שקבע היום השופט בפסק הדין; בשני ברור א-פריורית שמדובר בפעולת טרור (שהרי מה יכולים ערבים לעשות בנשק?).
לגבי התגובות הציבוריות: פשוט לא נכון. חפש את הידיעה על מותו של לבנת והשווה את התגובות אליה לתגובות על פסק הדין היום. וזה בדיוק הקטע: בישראל, לקורי אין באמת "מעגל אידיאולוגי קרוב מאד" שיזדעזע; מאחורי לבנת עמד חלק לא מבוטל מהציבור היהודי, שצו אלוף או לא צו אלוף, מאמין בכלל האצבע של החבר'ה מכיכר ציון: "יהודי הוא נשמה, ערבי הוא בן זונה".
וזה ההבדל בין מי שלחייו יש ערך לבין מי שדמו מותר.
באופן ערכי אני מסכים איתך, אבל הזכרון שלי לגבי המקרה של לבנת והתפיסה שלי של הלך הרוח בציבור הם שונים.
בני המשפחה שנרצחו באיתמר הפרו את החוק הבינלאומי בכך שגרו ב"שטח כבוש" ונוסף לכך הם ידעו שמדובר במקום שבו הורגים אנשים ועושים פעולות טרור. מסקנה (לפי שחף) "הגיע להם למות".
תאונה ושחיטה של תינוק הם ברי השוואה (לפי נתן)
משמעויות ההחלטה הזו לגבי כל התנגדות למעשי הצבא הישראלי, גם ע"י ישראלים, היא שהתנגדות לצבא יכולה להצדיק הרג מיידי וללא הרתעה מפני הרג כזה בעתיד באמצעות ענישת הנוגעים בדבר.
המסר הוא: תהרגו חופשי, שום רע לא יאונה לכם.
נשמע לי די טוטאליטרי, מקום שאי אפשר להביע בו התנגדות למעשי הריבון-בפועל.
אני חושב שהפונקציה העיקרית של הצבא היא להרוג את מי שמתנגד לפעולותיו. הבעיה היא שבשטחים משתמשים בצבא ככוח שיטור ובמקרה הזה כמובן שהכלל צריך להיות שונה.
אה…
יש בישראל לא מעט אנשים שמתנגדים לפעולות הצבא (כולל, למשל, מתנחלי גוש קטיף). אז מה, להרוג את כולם?
וואלה, זו בדיוק המסקנה ממה שכתבתי.
ולי סיפרו שהפונקציה העיקרית של הצבא היא להגן על אזרחי המדינה. טוב, זה היה מזמן.
זו המטרה של הצבא, לא האמצעי, וגם כך זה קצת כוללני. אתה יכול לומר שמטרת כל זרועות המדינה היא "להגן על אזרחי המדינה".
הייתי רוצה גם לעדן את דברי הקודמים אם אפשר. הצבא צריך לנטרל את מי שמתנגד לפעולותיו, אין שום ערך להרג בפני עצמו. עובדתית, בימינו הדרך הכי מהירה לנטרל אויב היא להרוג אותו ולכן אופן הפעולה של הצבא הוא מוכוון הרג.
אם ההרג של הפעילה היה נפשע, הפושע הוא הממשלה ולא הצבא.
מגמה
אולי אין קשר ישיר אבל יש בודאי קשר עקיף למה שנכתב היום מוניטין- חפוז. עניין של תהליך. הנה.
דמיון
הטענות כי ישראל דומה במשהו לגרמניה בראשית דרכה לנאציזם קיצוני, יוצרת אנטגוניזם. 'איך אפשר להשוות' נשאלת השאלה. אז באמת אי אפשר להשוות בין כאן ועכשיו לבין תקופת מחנות ההשמדה. אבל הלינץ' בירושלים, שריפת המשפחה במונית, הכאת רועה צאן פלסטינאי בן 67 ע"י רעולי פנים, הכתובות מוות לערבים, וכל זה תוך תקופה קצרה מראות מגמה. נכון שהתנאים הם לא אותם תנאים של שנות השלושים, בדיוק כמו שאחמדינג'אד הוא לא היטלר. אבל לכל מקום יש את הגזענות האוניברסלית עם האופי המקומי. כמו שאחד מחשודי הלינץ' הסביר את 'רוח הזמן' : "גבר מי שמרביץ לערבי".
די עם אפולוגטיקת ה"אסור להשוות" הזו. מעוררת אנטגוניזם? וואלה, שיסתכלו הישראלים במראה ויראו איזה חברת מופת קמה פה, זו שבה אפשר לכתוב מכתבי רבנים ולבצע פוגרומים ולקרוא לחרם על דוכנים שמעסיקים ערבים בשוק.
בצנטרום של הקונצנזוס הפוליטי הישראלי נמצאים אנשים שמעוניינים להחזיר לתוקף את חוקי נירנברג, רק שהפעם העונש יוטל על הצד השני. פעם היו בימין אנשים שטרחו להביע שאט נפש מטיפוסים מהסוג הזה, אבל היום גם הם התקרנפו, והממשלה מתקצבת אותם ביד נדיבה ונזהרת מאד שלא להרגיז אותם. זה עוד בלי להזכיר את הטוקבקים באתרי החדשות ואת גידולי הפרא בפייסבוק.
אז מחנות השמדה כנראה שלא יקומו כאן, אבל כל השאר מתקדם בינתיים לפי התכנית.
תמיד כדאי להיכנס ל
http://www.o139.org/
ניתן רק לדמיין אלו פיצויים נדיבים הייתה משפחתה של רייצ'ל מקבלת אילו הייתה רייצ'ל מתנחלת ולא אנרכיסטית…
http://www.youtube.com/watch?v=UK8Z3i3aTq4
http://www.youtube.com/watch?v=ExSBeW_-e1c&feature=g-all-u
Cindy Corrie speaks to Al Jazeera
http://www.youtube.com/watch?v=s0xRXneOpuY&feature=g-all-u
לא ברור לאיזה "אישוש" אתה מצפה. ה-ISM מתנגד לתיוג "מגן אנושי" כי לדעתו הוא שמור רק לשימוש של צבא באזרחי אויב, לא באזרחים שמתנדבים להגן על אחרים.
למרות זאת – טום הורנדאל היה חבר בארגון ששמו "Human shield action to Iraq", שעשה בדיוק את זה. כך שבוא נאמר שההגדרה של "מגן אנושי" גם במקרה הראשון מקובלת גם בחוגי השמאל הרדיקלי.
לגבי מעורבות של פעילי ISM באלימות – היה לפחות מקרה אחד של פעיל ISM שנשפט על אלימות בניעלין. ברור לי שבעיניך לפסק דין של הציונים ימ"ש אין שום משמעות, אבל שופט ישראלי, סביר להניח, יראה את הדברים קצת אחרת.
באשר לתמיכה באלימות – כאן אין שאלה. ראשי ה-ISM התבטאו פעמים רבות בזכות התנגדות פלסטינית אלימה.
הלינק שהבאת, סותר את הטענה שלך שהאלוף אלמוג "הורה להפסיק את החקירה". הדבר, כמובן, לא בסמכותו. במקרה הרע הוא התווכח עם הפצ"ר והורה לחייל לשתוק (שזו, אני מזכיר , זכותו).
הייתי רוצה לראות קישור לטענה שלך על הרשעה של פעיל ISM באלימות. גם אם היתה כזו, ובהנתן כל הבעייתיות שבהסתמכות על בית משפט ישראלי במצב כזה, ודאי שפעילות של אדם אחד לא מקרינה על הארגון כולו (אלא אם הוא המנכ"ל או בכיר ברמה דומה).
ובנושא אלמוג – אז אתה מעדיף שייכתב שאלמוג שיבש את החקירה, לא הורה על סגירתה? זו הפעם הראשונה שאני שומע שלקצין יש זכות להורות לחייל לשתוק בחקירת מצ"ח.
טעיתי, הפעיל לא הורשע. לצערי יש מדיניות לפיה לא עוצרים ושופטים פעילים זרים אלא מגרשים אותם.
עדיין, פעילי הארגון, על פי הודאתם, השתתפו בפגיעה בגדר ההפרדה. אני מניח שתטען שזו לא אלימות. נניח. עדיין נשאלת השאלה מדוע בעיניך קריאת הארגון לאלימות (בלי להגדיר אותה) לגיטימית. וגם, שוב – לאיזה אישוש לטענת "מגן אנושי" אתה מצפה?
כנראה שלא הייתי מספיק ברור במילה "זכותו". הזכות, כמובן, היא של החייל. וזו זכותו של אלוף פיקוד לייעץ לחייל לשתוק. אין שום חובה על חיילי צה"ל לענות לכל שאלה בחקירה, הם גם אזרחים במדינת ישראל וזכותם לא להפליל את עצמם.
אני חושב שפגיעה בגדר ההפרדה היא אלימות זניחה, במיוחד לאור העובדה שעצם בנייתה של הגדר היא לפעמים אלימות צרופה.
ציטוט מתוך התזכיר של מצ"ח: "השעה כעת 18:12. למקום נכנס סרן במיל' ק' (השם המלא שמור) והודיע לעד שלא למסור דבר ולא לכתוב דבר וזאת בהוראת אלוף פיקוד דרום. כראיה לנכונות הדברים באתי על החתום". וזאת בהוראת אלוף פיקוד דרום. לא עצה ולא נעליים: פקודה.
זאת זכותו של קצין להורות לחייל שלא לשתף פעולה עם הפרקליטות הצבאית?
לא גולדסטון, לא העיתונות ואפילו לא גוף ציבורי לא צבאי, הפצ"ר הוא הרי חלק מהצבא. אז מותר לאלוף להגיד לחייל שלא לשתף פעולה עם זרוע צבאית כלשהי, מעניין.
טוב, אני מניח שמפקד הנח"ל יכול להורות לחיילים שלו שלא לאבטח התנחלויות (קיבוצניקים, בכל זאת) או שמפקד חיל האוויר יכול להורות לטייסים להצניח כוחות דווקא בדרום במקום בצפון כי הצנחנים לא יקבעו לו.
טוב, נהיה רציניים, לא מדובר ב'חיילים' אלא בנחנחים של הפרקליטות הצבאית. עליהם באמת מותר לשים זין.
Sard, מה לא בסדר בהבנת הנקרא שלך? כן, לחשוד עומדת הזכות לשמור על שתיקה. נשאיר בצד את השאלה למה אלוף הפיקוד דואג להטריח עצמו בהבהרת זכות זו, לדידך. רק שבכתבה שיוסי קישר אליה, כתבה שלכאורה מצטטת מסמך שהוגש לביה"ש, כתוב שאלוף הפיקוד *הורה* לחשוד לשתוק. אתה מבחין בהבדל?
הבנת הנקרא שלי בסדר גמור, תודה על ההתעניינות. אפילו יוסי מודה שאלוף הפיקוד לא "הורה על סגירת החקירה", אבל בעיניך זה לא מוצא חן, מסתבר.
לגבי ה-"הורה", אני קצת בספק לגבי הנקודה הזו. בוא נגיד שאם אותו סרן אמר לחייל – שאלוף הפיקוד אמר שממש לא כדאי לו לדבר, "הארץ" יכול בלקות לכתוב שהוא "הורה".
לאחר קריאה של פסק הדין עצמו, וקריאה של הטור כאן, שאני מאוד מעריך, אני יכול לומר בפה מלא, שאתה שוגה. לא בניתוח של הנרטיב בו נכתב פסק הדין- זה אכן כוון בעד צה"ל וכנגד קורי. גם לא בעניין הארגון ISM, שאכן, כפי שציינת, אין בפסק הדין לא הוכחה ולא שמץ של ראייה לפעולות אלימות של הארגון.
עם זאת- בית המשפט פוסק בסכסוך ספציפי, ולגבי הסכסוך הספציפי הזה הוא אינו טועה, או לפחות לא במידה שאתה מטיל בו ספק.
בית המשפט קבע לאחר עדויות של מפקדי צה"ל ולאור עמדת התובעים עצמם, כי היה מדובר בפעולת חישוף ולא הריסת בתים. זוהי פעולה הנעשית על מנת לאתר מטענים ומקומות מסתור של מחבלים. לא ראויה בעיניך? סבבה, גם לא בעיני, לעיתים, אבל היא פעולה שיכולה להתקבל כ"מלחמתית" בהקשר של דיני מלחמה, ללא ספק. בנוסף, עדויות הנהג, וכל שאר החיילים, עדויות המומחים משני הצדדים, ואף עדויות הפעילים מהארגון שהיו במקום- מעידים על כך שלא הייתה אפשרות לראות את קורי, קרי מדובר בתאונה מצערת, אשר לגביה אין "התרשלות" לפי הדין. לגבי "אשם תורם" ו"הסתכנות מרצון"- בית המשפט לא מקבל את טענת ההסתכנות מרצון, ולא דן כלל בשאלת האשם התורם.
לא ניתן לטעון על נקל, לדעתי, כי פסק הדין שגוי מיסודו.
הטענה בפוסט הייתה לגבי הביטוי 'אלימות בפועל'. כלומר רייצ'ל קורי נדרסה כי נקטה פעולה אלימה.
השאלה היא אם כאשר מתנחל יתנגד לפינוי באלימות וייהרג תוך כדי כך (בשגגה, הג'יפ לא ראה אותו והוא נדרס או משהו) גם אז בית המשפט יפסוק אותו דבר.
לפי פסק הדין, כן. פסק הדין דן בשאלת האחריות, ומשלא נתקיימו היסודות לעוולת הרשלנות, קרי, הנהג לא ראה את הנדרס (יהודי, ערבי, מתנחל או פעיל שמאל), אין סיבה שבית המשפט יפסוק אחרת. אם אתה מכיר תקדים אחר, אנא הבא אותו. להפך- פסקי הדין שעוסקים ברשלנות דווקא תומכים בפסיקה מעין זו.
לגבי הרישא בדבריך, זה בדיוק מה שהתכוונתי- הטענה אינה נכונה. קורי לא "נדרסה כי נקטה בפעולה אלימה". אני לא רואה לכך תימוכין בפסק הדין. לפי פסק הדין, קורי נדרסה כי היא הנהג לא ראה אותה, בלי קשר לסיבת הימצאה שם (שאלת האשם תורם).
אם בית המשפט קבע שמדובר בפעולת "חישוף" ולא הריסת בתים, אז בית המשפט מטומטם יותר ממה שחשבתי, כי צה"ל הרס את הבית ההוא.
מתוך פסק הדין:
במה עסק כח צה"ל ביום האירוע: הריסת בתים או חישוף קרקע?
התובעים טענו שהדחפורים התכוונו להרוס ביום האירוע את ביתו של ד"ר סמיר נסראללה.
אני קובע באופן חד משמעי כי אין לטענה זו כל בסיס.
ביום האירוע עסקו שני הדחפורים, בחיפויו של נגמח"ון (היינו, נגמ"ש ממוגן גחון משוריין), במשימת חישוף הקרקע בלבד. וכך תיאר מפקד הפלוגה, ס.ר. את משימת הכח במועד הנדון (16.3.2003):
"בתאריך 16.3.03, בשעות הצהריים, יצאו שני דחפורים מדגם DR9 בליווי נגמחון, בפיקודי, לבצע פעולת יישור וחישוף תוואי הקרקע ב"ציר פילדלפי" (להלן – "הציר"). פעולת החישוף והיישור כללה יישור הקרקע וניקוי עשבייה במטרה לחשוף מקומות מסתור של המחבלים, בחסותם התגנבו והניחו מטענים שפגעו בחיילי צה"ל. היה צורך דחוף לבצע את המשימה כדי שהתצפיתניות תוכלנה לצפות על השטחה ולאתר מחבלים ולסכל הטמנת מטענים. המשימה לא היתה להרוס בתים בשום אופן, והיה ברור לכל מי שהיה בשטח כי הדחפורים עוסקים ביישור הקרקע, ולא נגעו או הרסו בתים". (ההדגשה שלי. ע.ג.).
וראו בהקשר זה גם את דברי אל"מ מיל' פינקי זוארץ בסעיף 8 לתצהירו).
אני מבקש להדגיש כי שני העדים הנ"ל נחקרו על ידי בא כח התובעים באריכות רבה, והחקירה לא הביאה לשינוי כלשהו מן הדברים עליהם הצהירו. שני העדים עשו עלי רושם מהימן ביותר ואיני מהסס לבסס את פסק דיני על דבריהם.
ל"טרור דיפלומטי," ל"טרור תרבותי," ול"טרור כלכלי" יש להוסיף "טרור משפטי" – פסקי-דין כמו זה שניתן היום בתביעת הוריה של הנרצחת רייצ'ל קורי. כל הטיפול המשפטי בפרשה הוא בבחינת "טרור משפטי." נקודת האור היחידה בפרשה היא שפסק-הדין המגונה הזה ירים תרומה צנועה לכך שישראל תיחשב בעולם למדינה מצורעת (כלומר, בעיני אותו חלק של העולם שאינו חושב כך עדיין).
נהג הדחפור נמצא דובר אמת בבדיקת פוליגרף – הוא לא ראה אותה. ועכשיו שאלה – מה לדעתך צריך לעשות כוח צה"ל שנדרש לבצע פעולה נגד הטרור, כאשר "פעילי שלום" בלתי חמושים בוחרים לשמש מגן אנושי של המחבלים. להגיד – אופס, סליחה, ולחזור? במקרה הזה, כוח צה"ל הופרע שוב ושוב במשימתו, בידי הפרובוקטורים האנטי ישראליים, ופיזר אותם, כראוי, בגז מדמיע ויריות באוויר. בשום אופן לא בדריסה מכוונת, למרות כל ההסתה השקרית, והפוטומונטאז'ים למיניהם. אבל מי שקולע את עצמו לתוך פעולה צבאית כדי להפריע לה, אחראי לתוצאות ובשום פנים אינו זכאי לפיצוי.
קשקוש צדקני. לקרוא לזה "פעולה נגד הטרור" וכך להצדיק אלימות לא הופך את זה ליותר מחבורת שוטרים במדי צבא שומרים על דחפור שעוסק בענישה סביבתית. והתשובה: הם לא צריכים לעשות כלום, ואם לפנותם כמו שמפנים מפגינים בצורה נורמאלית בכל סיטואציה אחרת.
להבדיל מאחרים כאן אני בהחלט מסכים. אני רק שואל שוב – אותו כלל תקף לגבי מתנחלים בעמונה שמתנגדים לפינוי?
ברור שכן. מתנחל שידרס בטעות לא נהרג בכוונה, ואם הטעות הזו עברה מבחנים של חוסר רשלנות – גם לא ברשלנות. נשמע לי כמו טיעון סביר.
אני מסרב להאמין שנהג הדחפור דרס את קורי בכוונה; אני מוכן לקבל את הטענה שאסור היה לה להיכנס לשטח צבאי סגור ולשבש פעילות צבאית (גם אם לדעתי הסמכות הישראלית בשטחים מוטלת בספק והפעילות פסולה מוסרית); אני יכול להבין את פסק הדין במשפט –
אבל בעיקר, אני מתקשה לדמיין מקרה שבו מתנחל נדרס למוות על ידי רכב צבאי במהלך עימות דומה עם חיילים, ותביעת משפחתו לפיצויים נדחית בטענה ש"הוא הביא את זה על עצמו".
זה כל ההבדל.
יש עוד איזה הבדל קטן, לא?
מתנחל עלול להפגע בצורה דומה כחלק ממאמצו למנוע פינוי של איזה מבנה בהתנחלות – פעולת אכיפת חוק. לא כאשר הוא מנסה למנוע פעולה צבאית כנגד האויב כחלק ממלחמה.
מה לעשות, היחס שונה.
אה.. לא. הצבא הוא החוק בשטחים וכבר כתב כאן מישהו שתפקיד הצבא להרוג כל מי שמפריע לו או משהו כזה.
זה בהחלט נכון שהצבא עושה כל מיני תפקידים שאמורים להיות אזרחיים כמו עמידה במחסומים, בדיקת תעודות ופיזור הפגנות אבל משום מה כולם נזעקים רק כשהוא מפנה מתנחלים ונזכרים שבעצם זה לא תפקידו של הצבא.
אני אמנם לא "כולם" אבל אני זה שכתב את מה שציטטת בראשית דבריך, ואני ממש לא נזעק רק כשהצבא מפנה מתנחלים.
אירגוני זכויות אדם רבים פועלים נגד השימוש בצבא ובחוק הצבאי (כולל חוקי חירום, מעצרים מנהליים וכו') בפעולות שיטור אזרחיות גם כשמדובר בפלסטינים וגם במתנחלים.
זה באמת עניין של סמנטיקה יחסית. תכל'ס, בשני המקרים הצבא מבצע פעילות שיטור בשטחים, תוך התנגדות, לעתים קרובות אלימה, של האוכלוסייה המקומית.
שאלה: למה המשפחה פנתה לבית משפט ישראלי ולא זר? לא הבינו מה הלכי הרוח פה?
לפני מספר ימים דרס טנק חייל ופצע אותו באופן אנוש.ל D9 ראות מוגבלת הרבה יותר.
אז תפנימו : תאונות קורות, shit happens, במיוחד לאנשים שמתעקשים להסתובב באזור של פעילות צבאית.
שוב. השאלה היא האם מי שנפגע זכאי לפיצוי או לא. האם לא יכירו בחייל שנפגע כנכה צה"ל בגלל שהוא ישן באיזור שאסור להיות בו?
קורי לא הייתה חיילת. אם אזרח יצליח להתגנב לאיזור שהוא לא אמור להיות בו ולהירדם שם, לא נראה לי שמשפחתו תקבל פיצויים.
כלומר אם יש הפגנה של מתנחלים במיגרון והאיזור מוכרז כשטח צבאי סגור דמם של המפגינים הוא כעת הפקר?
יש הבדל בין "שטח צבאי" ל"שטח אש".
אם מתנחל נהרג בתאונה בשטח צבאי סגור שאליו נכנס באופן לא חוקי, אני לא חושבת שמדינת ישראל צריכה לשלם למשפחתו פיצויים. הוא היה זה שהחליט להיכנס לאיזור מסוכן בניגוד להנחיות.