החברים של ג'ורג'

פוסט אורח: בעיה אנושית, לא נשית

אתה ילד בן 15. היה לך יום קצת מעייף בבית הספר. השיעור האחרון היה שיעור התעמלות, ואתה לובש חולצה מיוזעת ומכנסיים קצרים, עומד בתחנת האוטובוס וממתין לרכב המטרטר שייקח אותך הביתה. הרכב עוצר, פותח דלתותיו: אתה עולה ומנקב את כרטיסיית הנוער שלך. האוטובוס עמוס למדי, אז אתה עומד ואוחז באחד העמודים, ושוקע בהרהורים: על המורה להתעמלות, על ילד מהכיתה שקופץ לרוחק קצת יותר טוב ממך, על הסנדוויץ' שאמא הכינה לך בבוקר, עם גבינה צהובה. ואתה בכלל לא אוהב גבינה צהובה.

פתאום אתה מרגיש מישהו מתחכך בך מאחור. אתה שולח מבט זהיר מעבר לכתף: גבר עם שיער שיבה, לא יוצר איתך קשר עין, אבל נשען בצורה מאוד משונה קדימה ומצמיד את המפשעה שלו לאחוריך. האוטובוס צפוף, זה נכון, אבל לא עד כדי כך. או שכן? אתה מתחיל להיות מבולבל. הגבר נע קדימה ואחורה, לכאורה עם תנועות האוטובוס, אבל באופן מוגזם. אתה משותק. לומר משהו? לצעוק? לדחוף מרפק בבטנו של האיש? לרדת מהאוטובוס, למרות שיש עוד ארבע תחנות עד הבית שלך?

בסוף אתה לא עושה כלום. כשהאיש סוף סוף מרפה, אתה נצמד, מבויש, אל העמוד, ומקווה שטעית. שזה לא מה שחשבת שזה. רק חצי שעה אחר כך, בבית, במקלחת, אתה תרגיש מלוכלך. כאילו עשית משהו רע. כאילו דבק בך כתם שהסבון לא יצליח להוריד לעולם. רק אז אתה מבין בדיוק מה קרה לך. ואתה מזיל דמעה של תסכול ועלבון, כשאף אחד לא רואה.

בבקשה, חזרו לתחילת הקטע, וקראו אותו שוב – הפעם בלשון נקבה. האם זה נשמע לכם בדיוק אותו דבר? סביר להניח שלא.

הסתכלו סביבכם. כמעט כל יצור אנושי ממן נקבה שתוכלו לקלוט בשדה הראיה שלכם עבר בחייו – בחייה – הטרדה מינית, תקיפה מינית, או אונס. למזלי, לא נאנסתי בחיי, על כן לא אוכל לדבר בשם הנאנסות ואני לא מתיימרת להזדהות עם החוויה האיומה שלהן. אולם אני יודעת מה פשר הדבר כשמישהו נוגע בך בצורה שלא ביקשת; מלטף מבלי שהוזמן לכך; מתחכך בסתר, חופן, לוקח את מה שמעולם לא ניתן לו מרצון. לא פעם תהיתי מדוע לא החטפתי, באותן הזדמנויות, סנוקרת מהדהדת בפרצופו או ברך באשכיו של אותו תוקף. התשובה היחידה שיש לי היא, שהייתי בהלם. את מצפה באופן טבעי שאנשים יכבדו את המרחב הפרטי שלך ולא יעשו בגופך כבשלהם. כשהאשליה הזו, של ביטחון הגוף שלך, נשברת, קשה מאוד להתעשת ולהגיב בזמן. לאחר מעשה, את כבר כל כך מטילה ספק בעצמך, שקשה לך להתלונן. את מטילה ספק בתפיסת המציאות שלך: אולי אני מגזימה? אולי הבאתי את זה על עצמי? אולי שידרתי לו, איכשהו, שזה בסדר לבוא ולתפוס לי את השדיים, למרות שאני בקושי מכירה אותו?

גברים טובים ויקרים שאני מכירה נדהמים בכל פעם מחדש כשאנו, הידידות שלהם, מספרות להם על מקרים של הטרדה מינית שעברנו. "איך זה יכול להיות", הם שואלים, "שלא הרמתן קול צעקה? איך יכול להיות שהתופעה הזו כל כך נפוצה, וכל כך מושתקת?" זו שאלה מצוינת. גם אנחנו לא ממש יודעות. אולי זה קורה כי התרגלנו, מגיל אפס, לכך שנשים הן לא ממש בני אדם. נשים הן דבר שיש להסתכל עליו וליהנות מיופיו (אז רצוי שתדאגי להיות יפה, אחרת את לא עונה להגדרה של "אישה"); דבר פגיע, שיש לתפוס אותו בזרועות חסונות ולכבוש אותו (אז רצוי שתדאגי להיות חלשה ולא להביע את דעתך או רצונך בתקיפות רבה מדי). כשמישהו מדביק לך איזו נשיקה, מעביר לך איזה ליטוף בגב ומתעכב לרגע על ישבנך – נו, חמד'לה, זה הכל בחיבה. זו מחמאה, בעצם. את צריכה להגיד תודה. בטח שאין מה לעשות מזה עניין. בסף הכל ליטוף, בסך הכל נשיקה, מה יש? הרי את לובשת בגדים יפים כי את רוצה שיראו אותך, נכון? ואם את רוצה שיראו אותך, את גם רוצה שיגעו בך, נכון? נו, אז אני נוגע. ואת עוד מתלוננת? קיבלת בדיוק את מה שרצית. לא?

אז זהו, שלא. נשים כבר לא מוכנות להיות הסמרטוט במערכת הזוגית, הן לא מוכנות להיות הצד ש"נלקח", ש"נכבש", הצד שמקטין את עצמו כדי לאפשר לצד השני להרגיש גדול וחזק, גיבור. הן שואפות לדבר קטן ומקסים שנקרא "שוויון". הבעיה היא שיש לא מעט גברים, חלקם ווקאליים למדי, שמבחינתם אישה אסרטיבית היא אישה מסרסת. אישה שעומדת על שלה היא אישה שלא נותנת לזין שלהם לעמוד. הם משוכנעים שאישה כזו היא אגרסיבית, גסה, תוקפנית, "כמו גבר"; הם טועים. אישה שעומדת על שלה היא לא "כמו גבר". היא פשוט בן אדם, בדיוק כמוהם. ואת זה, את הצורך להתחשב באדם אחר, השווה להם בכל, אדם שאי אפשר לכופף לרצונם, אין הם יכולים לשאת. על כן הם לוקחים – בכוח הזרוע, בתחבולות, במניפולציות – את מה שנשים כבר לא מוכנות לתת רק בגלל שמישהו קורא להן "מותק".

שתי הערות חשובות לסיום: ראשית, אני לא מתעלמת לרגע מהעובדה שיש גם ילדים, נערים וגברים שעוברים תקיפה מינית ואונס. למרבה הצער, זה קורה גם קורה. העניין הוא שברוב המוחץ של המקרים, התוקף הוא גבר. יש משהו באופן שבו המיניות הגברית מובנית בחברה שלנו, שגורם לגברים רבים להתגרות מינית מהפסיביות, ההשפלה והכניעה של האחר. שנית, יש נשים רבות מספור שמשתפות פעולה עם מנגנון החיפצון, משחקות לידיים של כל מי שמוריד אותן לרמה של חפץ נוי במקרה הטוב ובובת מין במקרה היותר נפוץ. גם עליהן חלה האחריות לשינוי התבנית המפגרת, שעדיין מוטבעת בתודעה של כולנו, של האדם הקדמון הגורר אישה בשערותיה למערתו כדי להזדווג איתה.

הטרדה מינית היא לא בעיה פמיניסטית. היא בעיה אנושית. מי שטוען שזו בעיה פמיניסטית שרק נשים עושות ממנה עניין, עדיין לא השכיל להבין שנשים הן בני אדם. וזה עצוב.

(ואן דר גראף אחותך)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • Pingback: Tweets that mention פוסט אורח: בעיה אנושית, לא נשית | החברים של ג'ורג' -- Topsy.com()

  • גלעד ב.

    מה, מי, איפה ולמה.

    בהתחשב בקהל הקדוש שגולש כאן, אני חושב שהכותרת הראויה לפוסט שלך היא "התפרצות לדלת פתוחה".

    • ייתכן, אבל, בפראפראזה על בוב מארלי ז"ל:

      Until the philosophy which hold one sex
      Superior and another inferior
      Is finally and permanently discredited and abandoned
      Everywhere is war, me say war

  • אריק

    תודה על מה שכתבת.

    בעיני זו לא התפרצות לדלת פתוחה יותר מאשר כל פוסט אחר פה בנושא הכיבוש, בהתחשב בכך שחלק מהקהל הקדוש שגולש פה היה שותף (ואולי עדיין) למגננה על יצחק לאור ולוויכוח המאוד לא נעים בנושא ההטרדות המיניות בהפגנות בשטחים.

    מה שונאדר כתבה הינו חשוב ונכון וצריך להאמר שוב ושוב ושוב, כל עוד הסטטיסטיקות מטורפות כפי שהן.

    • ומעניין שאף אחד לא כתב "התפרצות לדלת פתוחה" על שום פוסט על הכיבוש או על הדתיים וכו'.

      זאת לא דלת פתוחה, זה "בסדר, שמענו, תעברי הלאה".

  • דורה

    הרי ידוע ששמאלנים אף פעם לא מטרידים מינית!!1

    • גלעד ב.

      הסיבה שנחמד לי כאן היא שהפוסטים של יוסי הזה מצליחים לעמת אותי עם הדעות השמרניות-ברובן שלי (ולשחוק אותן לפעמים).

      בניגוד אליהן, הפוסט הזה מיינסטרימי מידי ביחס לקהל הקוראים. נראה לך שיש כאן מישהו שיכתוב איזה כיף זה להטריד מינית ושהוא בנה במה קטנה מול הכיור כדי שגם אצלו בבית יהיה מעמד האישה?

      הפוסט הזה בעיני בטח לא מעורר דיון, וגם לא ממש מעורר מחשבה (ביחס למי שקוראים אותו לדעתי המשוחדת).
      נקווה שאתבדה.

      • הייתי מצפה שיהיה מישהו שיחלוק על המשפט:
        "יש משהו באופן שבו המיניות הגברית מובנית בחברה שלנו, שגורם לגברים רבים להתגרות מינית מהפסיביות, ההשפלה והכניעה של האחר"

        • למה?
          אתה לא חושב שיש קשר הדוק בין מיניות וכוחניות?

          • משום שאני לא מכיר חברה אנושית שאין בה אונס והטרדות מיניות, לכן הטענה שזה קשור איכשהו ל"אופן שבו המיניות הגברית מובנית בחברה שלנו" או בכלל ל"חברה שלנו" נראית לי מנותקת מהמציאות.

            • עדו

              דווקא יש חברה אנושית שאין בה אונס והטרדות מיניות, לפי הכתבה בנשיונל ג'אוגרפיק גם אין שם את המילה 'רצח'.
              זהו שבט ה'מוסו' שחי בסין ושם הנשים שולטות ומחליטות איזה גבר הן רוצות לארח במיטתן הלילה אם בכלל, יש כאלו שמנהלות חיי זוגיות ארוכים מאד ויש כאלו שמתפרפרות, זה לא משנה כי מי בן זוגה של האם לגידול הילדים הוא אחיה (אין לה 'בעל') שמצידו לא אחראי לילדיו הביולוגיים שנולדו לאישה בכפר השכן.
              שמעתי שהמבנה החברתי הזה מתחיל להתפורר בגלל פלישת העולם המודרני וחבל, היה עדיף שיקרה להיפך- שהעולם המודרני ישכח בשביל מה יש מילים כמו 'רצח' ו'אונס'

              • הלל לוריא-כהן

                אחח, המט האיזוטרי

              • אל תאמין לכל מיתוס רומנטי שאתה קורא. http://www.mosuoproject.org/myths.htm עוד מעט תספר לי שבשפות אפריקאיות אין לא ושלאינואיט יש 100 מילים לשלג.

        • גלעד ב.

          נורא קשה לחלוק על משפט זהיר שכזה. "גברים רבים" יכול להיות גם 20, ואני מאמין שתמצא 20 גברים שנהנים מכמעט כל סוג של פטיש שאפשר לחשוב עליו.

          אגב, אני מכיר רק אחד שכותב "סמילי" ולא סמיילי", והוא כתב באייל הקורא תקופה ארוכה. אתה אותו אחד?

          • כנראה שכן, אבל ההנחה שהסיבות לפטיש הן משהו בחברה שלנו ולאופן שבה המיניות מובנית בה, ולא בטבע שלהם ובאופן בו הם גדלו נראית לי הנחה בעייתית.

            יותר מזה, אם היה לי כח… אם אנחנו רוצים לפתור, או לפחות להקל, את הבעיה של הטרדות מיניות, השאלה למה גברים מטרידים נשים הופכת להיות שאלה קריטית. אם נקבל את הסברה שהגורם בנוי בחברה, המאבק צריך להיות מופנה כנגד החברה. לעומת זאת, אם נקבל את הסברה שמדובר בגורמים ביולוגיים, אז הפתרון צריך להיות אחר לגמרי. מי שמקבל את הסברה הראשונה, יתמוך, מן הסתם, במאבק בפורנוגרפיה, בצניעות, בצנזורה… מי שמקבל את הסברה השניה יתמוך, מן הסתם, בעידוד והקלה על נשים להתלונן, החמרה בענישה, הגברת המודעות לבעיה….

            (ולשאלה שלך, כמובן)

            • גלעד ב.

              (מצויין, תמיד נהנתי לקרוא אותך)

              אני חושב שכשהכותבת כתבה "החברה שלנו" היא כיוונה ל"חברה הפטריאכלית" זאת שיש בתכל'ס בכל העולם, וזאת בניגוד לחברה המטריאכלית המושלמת שמעולם לא התקיימה, אבל בידוע שלו נשים היו שולטות בעולם אז לא היו מלחמות בכלל וכולי וכולי וגומר.

              • והנה, מצאת את הטענה שיכולה לאתגר קצת יותר מ"להטריד זה רע".

            • אלכס ז.

              לכל פעולה שלנו יש גורמים ביולוגיים כך שאני מניח שהתכוונת לגורמים גנטיים.
              למרבה המזל היחס בין הגנטיקה להתנהגות שלנו הוא לא חד-חד-ערכי ולכן אין בהכרח סיבה ששני הפתרונות (או כל אחד מהם לחוד) שהצעת יכולים להיות יעילים בהקטנת הבעיה.

              • 1. כן, ומאחורי כל גורם ביולוגי יש גורם כימי, ואחרי כל גורם כימי יש גורם פיזיקלי… ובכל, דוברי העברית ביננו מצליחים להבדיל בין גורמים פיזיים לגורמים ביולוגים, ובין גורמים ביולוגים לגורמים חברתיים (למרות שכולם, בסוף, פיזיקלים). הכוונה שלי היא בפירוש לא רק לגורמים גנטיים.

                2. בהחלט יכול להיות ששני ההסברים מתקיימים בו זמנית, אבל יכול להיות ,וזה מה שמעניין, שרק אחד מהם נכון והשני לא. יכול להיות גם שאף אחד מהם לא נכון, ויש לזה הסבר אחר).

  • יואב

    נו, עוד טקסט על הטרדות מיניות. לא שהנושא לא חשוב, רק שהטקסט הזה לא מחדש כלום מלבד הסיפור האישי. ובכל זאת, אם יש בו נקודה אחת שראויה לעיון נוסף, זו התוספת האחרונה השניה. מדוע באמת נשים שחושבות שאין בכך בעיה הינן אלו אשר עליהן מוטלת האחראיות לתיקונה?

    • נו, עוד טוקבק שלא תורם לשום דבר.

  • "בבקשה, חזרו לתחילת הקטע, וקראו אותו שוב – הפעם בלשון נקבה. האם זה נשמע לכם בדיוק אותו דבר? סביר להניח שלא."
    האם מובלעת פה ההנחה שהקוראים נגעלים יותר מגבר שנצמד לנער מגבר שנצמד לנערה? אולי אני טועה, ואולי הכוונה כאן היא אחרת, אבל נדמה לי שיש כאן איזו הנחה של הכותבת שאחד יותר גרוע מהשני – אחרת למה להבדיל בין קריאה של הסיפור בלשון זכר או נקבה.
    אין ספק שהטרדה מינית היא בעיה אנושית, לא נשית, וכולם צריכים להיות מגוייסים להילחם בה. הבעיה היא שאני קיבלתי את התחושה שהכותבת לא מתייחסת באותו אופן לבעיות של אחרים, שהרי גם הומופוביה היא בעיה אנושית באותה מידה, ואין סיבה לקדם את המאבק נגד הטרדה מינית בדרך שמועדדת הומופוביה.

    • הכוונה שלי במשחק של קריאה בלשון זכר/נקבה אינה מתייחסת לכך שהמחשבה על שני גברים יותר מגעילה/מטרידה מאשר המחשבה על גבר ואישה בהקשר מיני. המחשבה היתה שאולי, אם נכתוב את הסיפורים הללו בלשון זכר, יהיה יותר קל לגברים להזדהות עם החוויה ולהבין קצת יותר טוב מדוע נשים מתעקשות לעשות עניין מהנושא של הטרדה מינית. אין כאן שום התייחסות לנטיות או להעדפות מיניות, ובטח שלא עידוד הומופוביה. היות שאתה לא מכיר אותי באופן אישי, או את הבלוג שלי, אתה לא יודע שזה עוד נושא שאני מרבה לכתוב ולגביו ולצאת נגדו. הומופוביה היא אכן בעיה אנושית חמורה, אבל היא לא הנושא של הפוסט הזה והיא לא קשורה אליו.

      • עדו

        קרה לחבר שלי, הוא ישב בקולנוע בחושך ואיזה סוטה אונן לידו, כשהוא עבר כיסא הסוטה עבר אחריו, הוא לא ידע מה לעשות עם זה ובטח שלא הלך למשטרה – כשאתה בן 15 אתה לא ממש מכיר את זכויותיך ויודע מה לעשות במצב כזה.

      • אנחנו אכן לא מכירים, ואני מתנצל אם היה נשמע שאני מאשים אותך באופן אישי. זאת בוודאי לא כוונתי, ואולי לא הייתי הוגן בניסוח.
        אולי הייתי מרגיש יותר בנוח עם הפוסט אם הוא היה משחק בין קריאה בגוף ראשון ובגוף שלישי, במקום בגוף זכר ונקבה. אבל בין כך ובין כך – אין ספק שהנושא חשוב והבעיה אמיתית.

        • אין צורך להתנצל, אני שמחה שהבהרנו את העניין. באמת שלא התכוונתי לפגוע.

          אגב, בכל הגופים בלשון העברית, ראשון או שלישי, יש עדיין חלוקה מגדרית, כך שזה לא היה פותר את הבעיה. שפה סקסיסטית יש לנו 🙂

  • עדו

    פעם היה איזה איש גס וולגרי בשם דן בן אמוץ שהורשע ב1984 בבית משפט ישראלי במעשה מגונה בקטינה.
    הוא לא ישב יום אחד בכלא אבל שילם לה קנס גבוה ואחר כך המשיך להסתובב פה בחברה הנכונה ביותר, מוקף בכל היפים והצודקים וכתב מאמרים נוקבים נגד הכיבוש.
    אחר כך הוא ערך לעצמו מסיבת פרידה מהחיים ובה יהודית רביץ, גילה אלמגור,נתיב בן יהודה וכל מיני נשים חזקות ונאורות היו אורחות של כבוד (רביץ התמוטטה בדמעות על הבמה) ועמוס עוז נאם בכישרון רב.
    החבר הטוב ביותר שלו, נתן זהבי הוא לוחם הצדק והמוסר הידוע ביותר בישראל שמכסח במילים בוטות את כל המנוולים והמושחתים בחברה שלנו והעולם כמנהגו נוהג.
    אה,כדי לא להיכנס רק באשכנזים מהשמאל נוסיף פה את זוהר ארגוב, אנס מורשע שעשה קריירה יפה כזמר, ולמי שיאמר שארגוב שילם את חובו כשישב בכלא אוסיף גם שהוא התאבד בתא המעצר אחרי שניסה לאנוס את איריס חברתו של הזמר ישי לוי כך שזה לא ממש עבר לו.
    עדיין עשו פה איזה ערב זיכרון לכבודו לא מזמן וגם שם בטח היו כל מיני מכובדים שהופיעו לאירוע כך שאין אפליה, בכל המגזרים לא ממש שמים על אישה שהותקפה, נאנסה, הוטרדה מינית. הנקודה שרציתי להעלות היא שהנשים, כולל המתקדמות והנאורות שביניהן, משתפות עם זה פעולה אז מה את רוצה מהגברים?

    • שירלי

      הדרישה היא לא "מהגברים" אלא מהחברה, מכולנו, נשים וגברים. ההטמעה של התפיסה הרווחת לא מדלגת על נשים,
      זה אולי נשמע לך פרדוקסלי אבל המציאות היא שכולנו שבויים ומושפעים מהנורמות שהחברה שלנו מכתיבה לנו.
      אתה צודק, יש מספיק נשים שובניסטיות, נשים שמשתפות פעולה עם המנגנון הזה ( וכן , אני מודה שהן מקוממות אותי יותר) . אבל המאבק הוא לא של נשים נגד גברים , אלה של מי שמעוניין בחברה צודקת מוסרית ושוויונית יותר מול אלה שמעדיפים לשמר את המצב הקיים.

    • Quercus

      מקריאה בכתביו של בן-אמוץ (שמן הסתם הם מוטים, כמובן), התחושה שלי היא שמדובר באדם טוב, שעשו לו רצח אופי – בעיקר בגלל שלא ממש הסכים לחיות לפי הנורמות והמוסכמות של החברה הכללית.
      זה יסביר את ה"תופעה המוזרה", שלמרות הפרסום השלילי שספג, עדיין נשארו לו הרבה מאוד חברים טובים, ועדיין נשאר חלק מה"חברה הנכונה".

      • תומסו

        מקריאה בכתביו, ועליו (דן בן אמוץ) אני לא חושב שהוא היה "אדם טוב" , אבל לא היה האדם המושחת שניסו לצייר כאן.

      • עדו

        מקריאה בכתביו של שייקספיר הוא גם מצטייר כאדם טוב אבל שמעתי שמועות עקשניות שהוא גם כן היה חובב ילדים ולא במובן התמים של המילה. אולי יוסי גורביץ ההיסטוריון יודע יותר ממני.

        • Quercus

          כתביו של שייקספיר לרוב לא היו אוטוביוגרפיים…

      • גיל ב'

        פעם אחת נתקלתי בדן בן-אמוץ והוא עשה עלי רושם של בן אדם חרא. הוא ישב לפני בסינמטק ולא היה מוכן לשנות את התנוחה שלו במילימטר כדי לא להסתיר לי (הוא היה די גבוה). הטענה שלו היתה שהוא לא צריך לסבול אפילו אי נוחות מינימלית בגללי.

        • Quercus

          וואללה, שכנעת אותי. אין ספק שהוא אנס ילדות על ימין ועל שמאל 😉

          • מאיה

            כשהייתי בת 12-13 כתבתי מכתב לדב"א בעקבות אחד מספריו, הוא שלח "מכתב" בתגובה: "כשתגיעי לת"א הנה מס' הטלפון שלי", אכן, איש צדיק.

  • דור

    באמת היה צריך פוסט תגובה לדביל הזקן ממיינט? 🙂

    • זה לא פוסט תגובה לדביל מאשקלון.

      זהו פוסט שנולד מתוך שיחה טוויטרית שבמהלכה הצלחנו להפתיע אנשים שהיו מודעים להיקף תופעת ההטרדה תוך דיווח על פרטים לגביה.

      כשאנשים שיודעים עד כמה התופעה הזו נפוצה מופתעים ומגלים פרטים חדשים, זה הזמן לדבר על הנושא ביתר שאת.

  • שירלי

    תגובות המגיבים הגברים כאן לא ממש מפתיעות. משהו
    בנוסח "כן , ברור שלהטריד מינית זה רע והטרדות מיניות זה פסול, אבל … " אבל, מה זה קשור אלי ? אבל, יש בעיות יותר חשובות ( כרגע , תמיד כרגע ), אבל, נמאס לשמוע את ההתבכיונות הזאת עוד פעם, אבל, זאת לא בעייה שלי. אני לא מתריד , אני בסדר וכו' . מה שאתם לא מבינים ומסרבים להבין זה לא רק את המימדים של העניין הזה ,זה לא "תופעה" זה מצב  קיים שמקבל לגיטימציה מהחברה בכל הרבדים שלה. כשמנכ"ל של חברה שהורשע בהטרדה מינית של 4 נשים ,מקבל חצי שניה על תנאי וממשיך לכהן בתפקיד שלו זו בעייה, אבל זה שאף אחד מסביבו לא מצייץ על זה , לא מוקיע אותו ולא מזהיר את הנשים שבאות לעבוד תחתיו ( אותן הוא ממשיך להטריד דרך אגב ) זה הופך אותם למשתפי פעולה.
    זו רק דוגמא אחת ,אבל היא לגמרי מצביע על הכלל.
    מטרידים מיניים וגברים שישתמשו בכוח ובמעמד שלהם וינצלו אותו נגד נשים תמיד יהיו, כמו שתמיד יהיו גנבים,
    פוליטיקאים מושחתים,רמאים ובריונים, השאלה היא איך אנחנו מתייחסים אליהם כחברה . השינוי החוקתי בנושא של הטרדות מיניות הוא חשוב והכרחי אבל לא החוק הוא זה שישנה את המציאות. העובדה שאנחנו מרגישים בטוחים לצאת בבוקר מהבית לא מונחת בידיעה שיש חוק
    נגד תקיפה, אלה בתחושה שהסיכוי שמשהו ברחוב יביא לנו סתירה הוא לא ממש נוכח, תחושת הביטחון הזאת כל כך מובנת מאליה שאנחנו מכירים בה בדרך כלל רק כשהיא נשברת ( ומשהו כן מעיף לנו סתירה באמצא הרחוב ומסתלק ) ,תחושת הביטחון הזאת עבורנו כנשים
    לא קיימת כי היא נשברת כל הזמן. תחשבו על זה.

  • ygurvitz

    קצת נדהם מהתגובות פה.

    • שירלי

      מה מדהים אותך ?

  • Quercus

    אין לי שום בעיה עם פוסטים בנושא של הטרדה מינית ו/או שיוויון בין המינים, אבל יש לי בעיה עם פוסטים שלא מחדשים כלום, ולא משנה באיזה נושא הם עוסקים.
    לא ממש ראיתי שום דבר מקורי או מאיר עיניים או מעניין בפוסט הזה. רק חזרה על אותן מנטרות ישנות וצקצוקי לשון.

  • דני

    סליחה על הנוקדנות, אבל נראה לי שמה שמתואר בסיפור שלך הוא יותר חמור מאשר "הטרדה מינית". נראה לי אפילו שזה מגיע לכדי מעשה מגונה – דבר שהוא חמור גם כשהקורבן הוא אדם בוגר (מכל מין שהוא), לא כל שכן כשמדובר בקטין.

    "הטרדה מינית" היא שם כולל לדברים שהם בדרגת חומרה נמוכה יותר – דברים שאילו היית מתארת אותם (במקום לתאר מעשה מגונה בפומבי), היה אולי מתפתח פה באמת ויכוח בשאלה אם הם "עוברים את הגבול" או לא – כי מדובר בד"כ במקרים שבהם הצד הנפגע באמת ובתמים נפגע, בעוד שהצד הפוגע באמת לא התכוון לפגוע והאמין שמה שהוא עושה הוא בהתאם לנורמות המקובלות.

    • דני, סלח לי על הבוטות, אבל לא נראה לי שיש לך מושג מה פירוש המילים "הטרדה מינית". אנא הצץ בספר החוקים או, אם תעדיף, בויקיפדיה.
      מה שמתואר פה הוא בדיוק הטרדה מינית. והטרדה מינית היא לא בהכרח כשהמטריד "באמת לא התכוון". גם אנסים אומרים בבית המשפט שהם לא התכוונו וחשבו שהיא רוצה את זה. זה לא הופך את זה לדיון יותר לגיטימי.

      • דני

        קראתי את החוק למניעת הטרדה מינית, ואכן מעשים מגונים כלולים גם הם בחוק – אלא שהם היו אסורים גם קודם, על פי סעיפים 348 ו-349 לחוק העונשין. כנ"ל לגבי סחיטה באיומים על רקע מיני. בדרך כלל, כשמדברים על הטרדה מינית, מתכוונים לסעיפים האחרים, אלה שלא נכנסים במסגרת עברות אחרות.

        לגבי שניים מהסעיפים האלה, אכן נדרש שהקורבן יביע את אי-הסכמתו, והפעולות עדיין תימשכנה – כך שהמטריד לא יכול במקרה כזה לומר שהוא לא באמת הבין, או לא באמת התכוון.

        סעיף 3)א.(5) הוא טיפה בעייתי, כי הניסוח שלו נראה לי יחסית כוללני ועמום מדי. שופט שירצה יוכל להרשיע על פיו גם אדם שהוא סתם גס רוח, ולא באמת התכוון להטריד. אני מניח שרוב המקרים שיעוררו ויכוח על איפה עובר הגבול בין המותר לאסור הם המקרים שנופלים תחת הגדרות הסעיף הזה. אולי היה עדיף לסייג קצת יותר את הסעיף הזה, כי לא כל גסות רוח או אמירה פוגעת על רקע מינו או נטייתו המינית של אדם צריכה לדעתי להיות מקור לאישום פלילי.

  • אסף

    המשפט לפני האחרון מוזר בעיני:
    "מי שטוען שזו בעיה פמיניסטית שרק נשים עושות ממנה עניין, עדיין לא השכיל להבין שנשים הן בני אדם."

    האם זה אומר שאין דבר כזה כלל "בעיה פמיניסטית"? שכל מי שטוען או טוענת שבעיה מסויימת היא בעיה פמיניסטית עדיין לא השכיל או השכילה להבין שנשים הן בני אדם?

    אה, והתרגיל הרטורי של "עכשיו תחזור ותקרא בקול אחר" לא עבד. בדיוק מאחר וזה לא נשמע שונה. וכלל לא ברור אם זה היה אמור להשמע גרוע יותר או פחות. גם לא יעיל, וגם קצת מעליב את קהל הקוראים.

    • צר לי על העלבון, וייתכן בהחלט שיש אנשים שזה לא רלוונטי לגביהם. ברם, קיבלתי כבר תגובות מכמה אנשים שהודו לי על ה"תרגיל" הזה, כי הוא פקח את עיניהם. מספיק שיש רק אחדים כאלה, ואני שמחה על כך.

  • תומסו

    גם אני מתקשה להבין מה מיוחד בפוסט הזה מלבד הסיפור האישי. אין כאן חידושים או רעיונות שלא קראנו או שמענו לגביהם.
    דלת פתוחה לגמרי…

  • יובל

    תודה על הפוסט היפה והחשוב, אבל למה לדחוף משפט כזה לכאן: "הסתכלו סביבכם. כמעט כל יצור אנושי ממן נקבה שתוכלו לקלוט בשדה הראיה שלכם עבר בחייו – בחייה – הטרדה מינית, תקיפה מינית, או אונס."
    כמעט כל אישה עברה הטרדה מינית? באמת? מאיפה הסטטיסטיקה הזאת? חבל להחליש את המסר החשוב עם כאלה אמירות.

    • תשאל את הנשים שאתה מכיר. יש סיכוי לא קטן שהתשובות יחרידו אותך.

    • א

      איפה אתה חי?
      באמת שאין לי סטטיסטיקה להצביע עליה, אבל זה נראה לי מובן מאליו. כמו שאני למשל לא צריכה סטטיסטיקה בשביל להגיד שרוב הישראלים טעמו במבה.

      • לי יש סטטיסטיקה להצביע עליה.
        80% מהנשים עברו הטרדה מינית.
        מור, אביגיל (2009). ממדי החשיפה לאלימות מינית בקרב נשים ומאפייניה: הערכה ראשונית. סוגיות חברתיות בישראל, 7, עמ' 46-65

        • תודה! ועם מספרים כאלה, מתחילה להישאל השאלה: "מי לא? ולמה?"

          • אסף

            את רומזת שמישהי שלא מוטרדת אשמה בכך?

            • איפה רמזתי לכך?

              אני רוצה לדעת למה. למשל, האם זו קבוצה הומוגנית באיזושהי צורה? ואם כן, על איזה משתנה?
              בנוסף, אני רוצה לדעת מיהם המטרידים. האם אלה גם 80% מהאוכלוסיה? או פחות? ולמה הם חושבים שזה בסדר?

              אני רוצה לדעת ספריית סוציולוגיה שלמה, ככל הנראה.

    • הגר

      כמובן שקשה לדעת בגלל המספר הגבוה של נשים שלא מתלוננות, אבל המספרים הם אחת לחמש שנאנסת, אחת לשלוש שמותקפת מינית, ואחת לאחת שמוטרדת. אישית, עוד לא פגשתי אשה שאמרה שלא הוטרדה מעולם.

      • אזרח

        אחת לחמש נאנסת? לא נשמע סביר.

        • הגר

          גם לא שהעולם בעצם עגול.
          הנתון הוא של מרכז הסיוע, שלא מצאתי באינטרנט אבל נמסרו בע"פ במסגרת רשמית מטעמם.

        • שקט אבל

          לא נשמע לי סביר בכלל שיצור אנוש יהיה מסוגל לעשות דבר כזה ליצור אנוש אחר, אבל זה קורה, זה קורה כל הזמן, ואם אתה בחדר עם קבוצה קטנה של נשים, רוב הסיכויים שזה קרה ליותר מאחת מהן. זה שזה נשמע מחריד זה רק בגלל שזה אכן מחריד.

        • *למה* זה לא נשמע סביר?

          הייתכן שאתה חושב רק על "אונס ע"י זרים" ולא על הסוגים האחרים, בהם הנאנסת מכירה היטב את האנס?
          אונס ע"י זרים, בסימטה חשוכה, הוא באמת הרבה פחות נפוץ. אונס ע"י מכרים, לעומת זאת… …ובני משפחה… ובני-זוג ובני-זוג לשעבר… …זה הרבה יותר נפוץ.

        • אזרח

          אני לא יודע, זה עדיין לא נשמע סביר. אני מכיר את העובדה שאונס בסימטה הרבה פחות נפוץ, ועדיין אונס ע"י מכרים הופך את העניין להרבה יותר גרוע. גם אם כל אנס מכר אונס 5 נשים, ואחת מחמש נאנסת, בהנחה שיש אותו מספר של גברים ונשים, יוצא שאחד מכל 25 גברים הוא אנס (בהנחה שאין הצלבות, כמובן). זה נשמע לי הרבה יותר מדי אנסים.

          הנתון הזה מזכיר לי את הנתון שלפיו 10% מהגברים מגדלים ילדים שאינם צאצאיהם הביולוגיים. זה אולי נכון, אבל רק במדגם שפונה לעשות בדיקות אבהות…

          • ברוך הבא למציאות. קח קסדה.

          • אריק

            למה אתה מניח שכל אנס מכר אונס 5 נשים?

            אני מניח שכל אנס אונס אחת.
            ואם כל אשה חמישית נאנסת, כל גבר חמישי הוא אנס.

            למה הנתון שלך יותר סביר בעינייך מהנתון שלי?

            • אסף

              כי אני מכיר לא מעט אנשים, ובטוח שאף לא אחד מהם אנס.
              מה שאומר שאם הסטטיסטיקה נכונה, אז בחוגים חברתיים אחרים, אחוז האנסים גבוה בהרבה. וגם זה לא סביר במיוחד.

              • שקט אבל

                הבעיה טמונה במילה "בטוח".

                • אסף

                  הבעיה של מי?

      • ygurvitz

        זה מה שזעזע אותי אתמול.

      • שקט אבל

        פעם מזמן פגשתי מישהי שאמרה שמעולם לא הוטרדה מינית. אחרי ההלם, קבוצת חברות ישבה איתה ועברה דוגמה דוגמה. ואז יצא לנו לשמוע "אה, כן, כזה? בטח שזה קרה. מילים ברחוב? בטח. יד במקום שהיא לא אמורה להיות? ברור, יותר מפעם אחת. מישהו שחושב שמותר לו, מישהו שאומר כך וכך… כן, ברור זה קרה לי." זה היה כמו אלו שאומרות שהן לא פמיניסטיות כי כנראה אין להן מושג מה זה אומר. זה היה ממש… פקיחת עיניים, גם לה וגם לנו. מדהים מה שאנשים יכולים לספר לעצמן כדי לשכנע את עצמם שלהן זה לא קורה.

    • עדו

      טריוויאלי לגמרי.
      אם נדלג על ילדותי כילד כאפות ונעבור לצבא ששם הייתי יחסית בכושר, עדיין הלכתי מכות כמה פעמים בשירות שלי, לא משהו רציני בדרך כלל כמה דחיפות וזהו, אפילו לא חשבתי ללכת עם זה למפקדים וכך גם חיילים שיצאו יותר פראיירים ממני.
      היות ועבירות 'מין' הן בעצם עבירות אלימות אז מה שאצל הגבר הוא קללה עסיסית אצל האישה היא הצעה מגונה, מה שאצל הגבר זה דחיפה או סטירה אצל האישה זה יד שנדחפת לאן שלא צריך.
      ואגב הסוטה מהאוטובוס, בתחנה המרכזית בירושלים היה איזה סוטה שהסתובב במשתנה של הגברים ופעמיים קלטתי אותו מציץ לי תוך כדי, כשהוא ראה שעליתי עליו הוא ברח (קצת קשה לרדוף אחרי מישהו במצב שבו אתה נמצא במשתנה) אז הנה, גם גברים סובלים ממציצנים.
      אה כן, היה לי חבר שהתלונן על חייל אחר שאיים עליו, החייל המאיים נכנס מיד ל28 יום בכלא אבל החבר שלי סבל אחר כך הרבה זמן בגלל שהוא שטינקר.

  • הדס

    אני דווקא אוהבת את התגובה של "התפרצות לדלת פתוחה". למה? כי עד לא כל-כך מזמן, זה לא היה מובן מאליו שהטרדות מיניות הן 'לא' מוחלט. אני מניחה שיש לזה משהו במשותף עם שביעות הרצון שלי כשאני הולכת לבורגר ראנץ' המקומי ורואה פוסטר של החוק נגד הטרדה מינית תלוי שם.

  • אני באמת לא מבין איך אדם נורמלי יכול לחשוב שזה יותר מגעיל שמטרידים ילד בן 15 בהשוואה לילדה בת 15. מה, כי הוא יותר "חזק" מהאישה? לשניהם לוקחים משהו מבלי לבקש, משניהם גוזלים.

    חוץ מזה, אני חושב שהתגובה של הרבה אנשים מכל המינים למשהו כזה היא פשוט קיפאון ולא בגלל בושה או פחד, אלא בגלל הלם – אין לך מושג מה קורה לך, אתה לא יודע אם זה טוב או לא, וכבן אדם עם רסנים שיודע איך להתנהג, מעולם לא נתקלת במצב שכזה. כשחושבים על זה ככה, זה לא צריך להפליא את הגברים הרבים והטובים שהאישה לא עושה משהו – היא פשוט התנהגה כמו שבן אדם נורמלי יתנהג – זה לא מחולשה וזה אפילו לא נובע מדיכוי גברי, זה פשוט טבע האדם, ולא משנה מה המין שלו.

    מה שכן, צריך להגביר אצל נשים (וגברים) את המודעות ישר להפעיל כוח או להתנגד כשהן נתקלות במשהו כזה, ולצערי, קשה לי לדמיין איך לעשות את זה מלבד להראות לנשים איך דברים כאלה נראים, אני מדמיין בראשי אינפומרשלז מזעזעים, אם כי חיוניים למדי.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    גם לי אין מושג מדוע המעבר מלשון זכר לנקבה. אולי הכותבת באה מחברה אורתודוכסית שם תקיפה מינית של בנים ככל הנראה בעלת מודעות רבה הרבה יותר – למשל, כל אם יודעת לא לשלוח ילד למקווה לבד.

  • אני נימי

    כמה הערות:

    1. קראתי את הקטע הראשון בלשון זכר ואז חזרתי וקראתי שוב בלשון נקבה. זה הרגיש לי אותו דבר. למעשה כשקראתי את זה בפעם הראשונה חשבתי שזה בטח מה שנשים מרגישות בתדירות די גבוה.
    מאוד תמוהה הקביעה שסביר להניח שזה לא ישמע אותו דבר בלשון נקבה.
    זו קביעה שדורשת הבהרה.

    2. לא ברור לי עניין ה"התרגלנו מגיל אפס שנשים אינן בני אדם". סליחה, מאיפה זה בא?
    אם אני זוכר נכון את ילדותי, הרי שבגיל צעיר אין הבדל בין בני אדם – זכרים או נקבות. כל הילדים אותו דבר בגיל הזה.
    ההבדלים בין המינים מגיעים מאוחר יותר – אחרי הבגרות המינית ואחרי שאנחנו למדים משהו על מנגנונים חברתיים שונים לגברים ונשים. כמו גם על הדחפים המיניים ואסטרטגיות הזיווג השונות לחלוטין.
    היה עדיף שתישארי עם ה"גם אנחנו לא ממש יודעות" – לפחות היה בזה מידה של אמת וזה היה משאיר את הדלת פתוחה לדיון.

    3. יש גברים שאוהבים נשים פאסיביות במיטה. יש גברים שאוהבים להיות אגרסיביים במיטה. יש נשים שאוהבות גברים כאלה.
    את מתייחסת אל הגברים האלה בזלזול ואל הנשים האלה כאל סמרטוטות. חבל.
    יש זוגות שאוהבים שהסקס שלהם פרימיטיבי וראשוני ושהתפקידים המגדריים בו ברורים, מסורתיים ובלתי מתפשרים.
    לא כולם – אבל יש.

    אנחנו חיים בתקופה שהתפקידים המגדריים הקלאסיים נפרצים ומשתנים בקצב מסחרר. היופי בכך הוא שכל אחד ואחת בוחר/ת איך להגדיר לעצמם מה מותר ומה אסור להם בתור גבר או בתור אישה.
    כמו כן, מותר לנו גם לשנות את דעתנו בעתיד.

    אני גבר שכנראה לא יעמוד לי מאשה אסרטיבית במיטה. מודה – זה מסרס אותי. אני אוהב להרגיש חזק וכובש וגיבור. זה אולי ילדותי אבל זה מה שמעמיד לי את הזין. יש כאלה שעומד להם משמנות. יש כאלה שעומד להם מגברים. לי עומד מנשים קטנות ונכבשות.
    זה לא אומר שאני לא מתחשב באישה שמולי. זה לא אומר שאני חושב שהיא לא שווה לי. להפך, ככל שהתפקיד המגדרי שלי כגבר משתווה ומתערבב בתפקיד של זוגתי – פרנסה, הורות, וכו' – כך גובר הרצון להשאיר מקום אחד בזוגיות שבו התפקידים המגדריים שלנו נשמרים (ואף מוקצנים כדי לתת "קונטרה" לשאר המקומות שאנו נאלצים לוותר עליהם) והמקום הזה הוא המין.

    ברור לי שזה לא מתאים לכל אחד ואחת.
    ממה שכתבת אני מבין שאת לא אוהבת מיניות גברית "כובשת" ושאת לא אוהבת להרגיש קטנה בסקס. יופי לך שאת יודעת שזה לא מתאים לך.
    יופי גם שאת מתנגדת לכך שגברים יביעו מיניות זו ללא הסכמה מפורשת של מושא המיניות שלהם (הסכמה היא א'-ב' של מערכת שוויונית).
    אבל בין זה לבין קביעה שמיניות גברית אגרסיבית היא משהו פסול, המרחק רב.

    כהכללה, המיניות הגברית היא חודרת והמיניות הנשית מגוננת. יש לכך סיבות ביולוגיות ואבולוציוניות מוכרות. אין זה אומר שאנו עבדים למיניות נוקשה זו – גבר פולש, אשה חלשה – אבל זה בטח לא אומר שצריך להכליל על אלה שכן אוהבים את המיניות שלהם כך.

    זין נועד לזיין ונשים יותר חלשות מגברים. אלה אמנם אמירות גסות אבל הן נכונות והן מכתיבות לנו אי-שוויון מובנה ביחסים בין המינים.
    אולי הן לא עובדות נעימות, אולי הן לא רצויות (עבור חלקנו) אבל הן לא הולכות להשתנות בעתיד הקרוב.
    אנחנו יכולים לבנות מנגנונים חברתיים חדשים ושוויוניים יותר סביב שתי העובדות האלה, אבל אנחנו לא יכולים להתכחש אליהן.

    אני לגמרי בעד שינוי ודיון סביב נורמות וחוקים של הטרדות מיניות. אבל נראה לי שבתוך כל זה יש בפוסט שלך גם ניסיון להתכחש לכוחנות האינהרנטית שבמיניות הגברית כמו גם לחולשה הפיזית של נשים, ולהציג את אלה שנהנים מהשוני הזה ככאלה שאיכשהו עוצרים את הקידמה. חבל.

    נב.
    אני כותב בשם אנונימי לא כי אני מתבייש בדברי (להפך, אני גאה בפתיחות שלי ובבטחון המיני שלי) אלא כי אני מפרט כאן דברים אישיים.
    רק במידה ועלתה השאלה…

  • עדי סתיו

    הפוסט הזה קצת מזכיר לי את הגרפיטי הנוקב, מעורר המחשבה והמחלוקת שהיה רשום על הגשר צפונית למחלף הסירה, "נשים אינן סחורה". וואלה? לא ידעתי! הדוגמה של ההתחכחות באוטובוס נראית לי רעה באופן טריביאלי לגבי גברים ונשים כאחד (אם כבר, הדוגמה בלשון נקבה נראית לי מטרידה יותר, למרות שרציונלית ברור שהן שקולות). הבלוג הזה רכש את הונו הציבורי בשחיטת פרות קדושות, שזה אחרת לגמרי-לגמרי מלחמם קציצה קפואה במחבת, אפילו אם התוצאה הסופית דומה.

    ומכיוון שנראה שיש לא־מעט קוראים שכן מצאו חידוש בפוסט, אני יכול לחשוב על שלוש אפשרויות:
    1. אני נאור משמעותית מרוב קוראי הבלוג (לא סביר עד כדי סוריאליזם, בהתחשב בהכל).
    2. יש אוכלוסיה גדולה ומשמעותית שהיא חלק מקהל הידע של הפוסט, שלא רואה בעיה עם התחכחות בנערות באוטובוס.
    3. פיספסתי משהו.

  • מוזר שיש אנשים שלא ברור להם שמאה אחוזים מהנשים עברו הטרדה מינית.

    תגידו, למה אתם קופצים? אף פעם לא קראתי אתכם כותבים "פחחח, בארור שכיבוש זה רע, בארור שהון-שילטון זה נורא!"
    למה לדעתכם דווקא הנושא הזה גורם לכם לגלגל עיניים?

    נכון שיש משהו מתנשא באופן בו הפוסט נכתב, אבל הנושא עצמו חשוב מכדי להפיל אותו על קטנות.

    תגידו עוד משהו, אם הייתם עומדים ליד אותו אדם באוטובוס, בלי קשר למין של הנפגע/ת, מה הייתם עושים?

    אתם יודעים מה הייתם עושים? בעיקר שתי אפשרויות: הייתם נועצים עיניים או מסיטים את המבט.

    אתם יודעים מה הבעיה? כל אחד מכם – איי רפיט: כל אחד מכם – מכיר את הגברים האלה. אולי לא את אלה של האוטובוס, אבל את אלה שזורקים סלובות מלוכלכות, שנהנים להשפיל במילה קטנה ומגמדת, שנותנים דרור שרמנטי לאיזו גחמה פרה-היסטורית שלהם. ואתם (א ת ם) מתייחסים לזה בסלחנות אם מטעמי נוחות (כי אולי זה הבוס שלכם, או אבא שלכם, או אבא של אישתכם) ואולי כי קשה לכם להאמין שאדון סחבק שתמיד יוצא איתכם כזה גבר גבר מתנהג כמו נמושה.
    וכל עוד אתם – ערימה של נאורים יקרים – לא תצאו נגד זה במציאות המתרחשת לנגד עינכם – אל נא תלינו על פוסטים שעוסקים בזה שוב ושוב ושוב.

    אל תעמידו פנים כאילו שזה קורה במחוזות אחרים לאנשים פרימיטיבים שמצביעים קדימה.זה קורה כאן ולכל אורך ורוחב היריעה. במשרד שלכם. במכולת שלכם. בחדר המדרגות שלכם. בפאב השכונתי שלכם. בקרון הרכבת שלכם. וכמובן שבעיקר בפקולטה שלכם.
    לא משה קצב ולא איציק מרדכי ולא איציק לאור ולא חיים רמון הם הבעיה הגדולה שלנו.
    אלה שהיו סביבם והחרישו – עשרות ומאות האנשים האלה שמשתכשכים בתוך נורמות חברתיות שעילגותן שקופה – הם הבעיה שלנו. ואתם חלק מזה.

  • התרגיל בתחילת הפוסט הזכיר לי משהו שסיפרה לי חברה מברצלונה. היא סיפרה לי על איזו גברת מבוגרת שפגשה בעבודה (בחנות לצמר וסידקית), ושבצווארונה הייתה סיכה. היא העירה לגברת מאחר שהיא עלולה להידקר, והגברת הסבירה שמדובר בהגנה עצמית. מסתבר שפעם, כשהטרדות מהסוג שתוארו בסיפור האוטובוס היו נפוצות מאוד (כלפי נשים, כמובן), נשים רבות הסתובבו עם סיכת תפירה בדש, כדי שבעת הטרדה שכזו, תוכלנה לדקור את המטריד בסיכה, מה שסילק אותו מיד, בשקט וביעילות יחסית. צריך לזכור שזו הייתה חברה שונה לחלוטין, אפילו יותר מיזוגנית ושוביניסטית מאשר החברה הישראלית באותן שנים, וזו הייתה הדרך היחידה של נשים להתמודד עם ההטרדות הבלתי פוסקות (מן הסתם לא היה עם מי לדבר, כי אם מתעלמים מאונס, כמו שהתעלמו מהנושא אז, בטח שהטרדה באוטובוס לא תקבל שום יחס).

    אני בהחלט מאמינה שהסטטיסטיקות הן כל כך גבוהות. זה לא נשמע בלתי סביר, כי כמעט לכל בחורה שאני מכירה יש סיפור שכזה וגם אני נפלתי קורבן פעם לשליחת יד שאינה במקום, גם אני הייתי מזועזעת מדי מכדי להגיב במקום, ובטח שלא התלוננתי. ולסוגיית התגובה, לפעמים אפילו אין זמן להגיב, גם אילו קלטתי מה קורה לי, האם הייתי רודפת אחרי זה ששלח לי יד לציצי והמשיך ללכת? ועושה מה? מכה אותו? מתלוננת במשטרה? על מה? לא חושבת שהייתי יכולה לתת אפילו פרט מזהה אחד, סתם מישהו שהלך מולי ברחוב, שלח יד והמשיך ללכת. הייתי רוצה לחשוב שהיום הייתי מגיבה אחרת, אבל בניתוח קר של השתלשלות האירועים, אני יודעת שזה לא יכול היה להיות אחרת, ונותר לי רק לקוות שזה לא יקרה שוב. בכל מקרה, אם ללמוד מהגברת הקטלונית בעלת הניסיון, תמיד יש אתי מסרגות. אמנם לא דיסקרטי כמו סיכת תפירה, אבל עדיין יכול לעשות את העבודה במידת הצורך.

  • Pingback: פוסט אורח: כאן, שם ובכל מקום | החברים של ג'ורג'()