המרצ'נדייזינג של גלעד שליט, או: שכול ובזיון
קצת הופתעתי לשמוע שמשפחת שליט הוציאה ספר ילדים, שנטען שנכתב על ידי בנם המוחזק בידי החמאס. הסיפור, כמסתבר, נמסר למשפחת שליט על ידי מורה של גלעד שליט, שלדבריה כתב אותו כשהיה בכיתה ה', והם הוציאו אותו לאור.
זה כבר נשמע לא טוב. רוב האנשים לא היו רוצים שמה שהם כתבו בגיל 11 ימצא את דרכו לעיניו של מישהו אחר, ונראה לי שאפשר לומר בוודאות שאף אחד לא שאל את שליט. הסיפור הפך למביך יותר אתמול, כשהסופרת שלי אלקיים תקפה את משפחת שליט בציינה ש"כשהכריש פגש את הדג" של שליט מבוסס בצורה ניכרת על ספרה, "כשהנחש פגש את העכבר".
אף אחד משני הצדדים לא ניחן בעודפים של טאקט. אלקיים כתבה על שליט שעם שובו "הוא יתחפר מרוב בושה, כי נמחה קו הגבול בין טהרן-עזה לירושלים-תל-אביב. עבורי, הקו הזה הוא זכויות היוצרים והאתיקה הבסיסית שמעצבת את פניהן היפות של החברה הישראלית". אני חושב שאם גלעד שליט יחזור הביתה, יהיו לו עניינים חשובים יותר ודחופים יותר לענות בהם במשך, הממ, 37 השנים שלאחר מכן. גם הכותרת "משפחת שליט וההולילנד של הספרות" היא, איך לומר, בומבסטית משהו.
עם זאת, תומכי המשפחה היו הרבה יותר גרועים. "שלי עשתה משהו שאיש לא העז לעשות מעולם – היא יצאה פומבית נגד משפחה שהיא סמל ופרה קדושה במדינת ישראל. יש הסכמה בשתיקה שלא יוצאים נגד משפחות שכולות ומשפחות חטופים. כאן נחצה קו אדום", אמר אחד מהם למעריב. על פי ההגיון הזה, משפחות שכולות ומשפחות של חטופים נמצאות מעל לחוק, או לפחות מעל לחלק מהחוקים. מותר להן, כמסתבר, לגנוב.
דובר משפחת שליט – יש תפקיד כזה, כמסתבר; יש גם קריאייטיב? מישהו צריך להיות האמרגן של כל המיצגים המשונים בנושא – סירב להגיב והמשפחה עצמה מסרה (למה יש לה קו שונה מזה של הדובר שלה?) שהיא "מעדיפה לא לעסוק בדברים שמסביב".
בזה אני בטוח. הם בטח לא צריכים את החור בראש הזה. אבל אין מה לעשות: המשפחה אולי התייעצה עם עורכי דין לפני שהוציאה את הספר, שהכנסותיו משמשות את העמותה למימון הפעילות לשחרור שליט (הממ, יש עמותה!), אבל מדבריה של אלקיים עולה (ואיש לא מכחיש זאת) שאף אחד לא טרח להתייעץ איתה. המשפחה/העמותה פשוט כתבה בתחילת הספר שהוא "מבוסס על" ספרה של אלקיים, וזהו.
אפשר, וצריך, להבין את כעסה של אלקיים: היא סופרת. היא חיה מהתמלוגים. מהם היא מאכילה את הילדים שלה. משפחת/עמותת שליט פשוט הטילה עליה מלווה חובה מרצון, תוך שהיא מדלגת על הצד ההגון של בקשת אישור – כנראה מתוך הנחה שהיא לא תעז למחות, כדי שלא להפוך בעיני ההמון הזועם לבוגדת שתוקעת סכין בגב גלעד שליט. ואכן, מי שעשה את הטעות וקרא את הטוקבקים בנרג, היה יכול לטעות ולחשוב שאלקיים מנסה לעשוק את משפחת שליט, במקום להיפך.
ראש מטה המאבק למען שחרור גלעד שליט – עוד גוף! – אמר לגלובס ש"חשוב לי לציין כי כל הכנסות הספר מוקדשות למען הפעילות לשחרורו של גלעד שליט במהרה, ללא רווח אישי של אף גורם כזה או אחר. צר לי ששלי אלקיים בוחרת לתקוף את משפחת שליט בשעה שבנה גלעד נמק במרתפי החמאס". זה היה אחרי שהוא טען, בשם מומחה שלא צוין, ש"המוטיב של חיה גדולה הנפגשת עם חיה הקטנה ממנה קיים בספרות העולמית עוד מימי ישעיהו הנביא, 'וגר זאב עם כבש'". לכזה דבר קוראים בדרך כלל 'הרצחת וגם ירשת": גם גזלת את הספר, וגם האשמת את הסופר הנגזל על כך שהוא מעז למחות.
ומסתבר שזה עובד: לדבריה של אלקיים, היא פנתה להוצאות ספרים, סופרים אחרים ולאגודת הסופרים. כולם פחדו לעזור לה. כבר היו חטופים במדינה הזו. אף אחד מהם לא הפעיל מכונת יח"צ כל כך משומנת, כל כך מוצלחת, שהצליחה לכפות את עצמה על הציבור על ידי פניה למכנה המשותף הנמוך ביותר שלו. לאף אחד לא היה אומץ להתייצב מול ההמון, מול הפטריוטיזם הזול, חסר המאמץ או המחשבה, שגלעד שליט הפך מזמן לסמל שלו – משום שמשפחת/עמותת שליט הצליחה ליצור פטריוטיזם כה רדוד, כה ממוקד בסיפוק מיידי, עד שכולו מתמצה בתפיסה של "שמישהו אחר ישלם", בין אם אלה יהיו הקורבנות של משוחררי עסקת שליט ובין אם זו סופרת שקניינה נחמס.
(יוסי גורביץ)
מכונת יח"צ משומנת או לאו, אימא של יוסף גרוף הייתה לאין שיעור יותר אפקטיבית
כשעבריינים השתמשו במותג ומכרו דגלים "לשחרור גלעד שליט", משפחת שליט סתמה את הפה (מפחד, אלא מה). כך שאולי הגונב מגנב מגניב.
אבל סביר יותר שריח הדג מתחיל בראש, והראש במקרה הזה הוא משרד הרצוג פוקס נאמן, וטיפול אישי לגמרי של יעקב נאמן במותג החביב עליו. וכשמכניסים את נאמן לתמונה, צריך לזכור שכנראה לדעתו זכויות יוצרים אינן חוק תורה ולכן הן על קצה הכיפה שלו.
אל תמהר לתקוף את משפחת שליט, תבדוק מי ייעץ לה אם ואיך לעשות את זה.
א. בינתיים אף אחד לא משלם – במיוחד לא אולמרט שהחטיפה קרתה במשמרת שלו ,הוא התחיל בפרצוף נחוש ומדיניות מסויימת של השבת שליט בלי תנאים והמשיך בהתקפלות איטית והסכמה למספר מסויים של אסירים באופן הזה הוא הבהיר לחמאס שעמדות נחושות אצל היהודים זה מושג מאד גמיש
ב. אני אישית יודע על בחור שעבד כסטודנט אצל נכה צה"ל מפורסם (הפרטים שמורים בראש שלי, ממילא אין לי הוכחות רק מה ששמעתי ) , הסתבר לו שבעוד שהנכה קיבל X כסף מהמדינה בשביל לשלם למטפל הוא סיכם איתו על סכום נמוך יותר ולקח את ההפרש, עורך דין שהחבר שלי התייעץ איתו אמר לו לרדת מזה, אף אחד לא יתעסק עם גיבור צה"ל. כלומר המעמד החריג של אנשים מסויימים שנפגעו למען המדינה הוא לא דבר חדש .
עד כמה שהייתי רוצה לראות את גלעד ספון לבטח, בריא ושלם, בחיק משפחתו וביתו, ההילולה התקשורתית סביב המשפחה הזו מגיעה לפעמים לידי אקסטזה דתית מבעיתה (ולכן מן הסתם הזעם הקדוש על הסופרת שדרשה את זכויותיה). אני לא בטוחה שזה עוזר במשהו לשחרורו של גלעד. החטוף האומלל הפך למותג, וזה עצוב.
זה מצחיק (או עצוב) כמה אין לה שום סיכוי לנצח. אלא אם כן משפחת שליט לא ידעה בדיוק מה המצב ומישהו טיפל בנושא הזה בשבילם, ואז הם אולי יירדו מזה. אבל אם הם ירצו ללכת על זה, שתגיד שלום לספר
קצת מחליא: בישראל אין חילונים – רק דתיים מסוגים שונים. חלקם מאמינים בבורא עולם וחלקם מאמינים באלים מסוג אחר.
והנה שי ודרור עושים ממנה צחוק בשידור חי: http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FDDHHJ&c41t4nzVQ=FH
היא, כמובן, צודקת, אבל יש מאבקים שצריך לדעת לא להיכנס אליהם.
זה סוג התשובות שמרגיז אותי. היא צריכה לוותר על הכספים שמגיעים לה כי האנשים שעשו עליה סיבוב פופולריים? אשר לשי ודרור, הפעם היחידה שהם היו מצחיקים היתה כאשר עבדו עליהם. אני לא זוכר מי כתבה את זה, אבל סאטירה היא נשקם של החלשים. מי שמפעיל אותה כלפי החלשים עושה לה ולהם עוול.
היא צריכה לוותר על הכספים שמגיעים לה בגלל שהיא הולכת להפסיד עוד יותר כסף עקב הכניסה למאבק הזה, ולא משום סיבה אחרת. ספרה נלמד בכיתות, דהינו, נמצא בתוכנית הלימודים של משרד החינוך. מה נראה לך שיקרה לנוכחותו בתוכנית האמורה כעת? מה יקרה לנוכחותו בחנויות ספרים?
זה שהיא צודקת לחלוטין לא אומר שהכניסה למאבק הזה הולכת להשיג את המטרות שלשמן נכנסה אליו.
כמובן, יתכן שאני טועה, ואחרי שהאבק ישקע קצת עורכי דינה של משפחת שליט יגשו אליה, בשקט, ויציעו לה פיצוי – מה שלא היה קורה אם לא הייתה נכנסת למאבק. אבל זה תסריט אופטימי להחריד.
לא ידוע בכלל אם מי שהוציא את הספר ידע שהוא מבוסס על ספר אחר שזכויות היוצרים עליו טרם פקעו.
המורה נתנה סיפור ויצא ספר.
נראה לי שמי שהוציא את הספר (לא סביר שלמשפחה היה ראש לזה) התכוון יותר להזכיר שגלעד שליט בשבי ולא להפיק מי יודע איזה רווחים.
אז תרגעו. כולה אי הבנה.
איך הסיפור הזה של שליט פוגע לעזאזל בפרנסה שלה? זכויות היוצרים פשוט הגיעו לידי אבסורד, והעובדה שוקראים "גנב" לכל מי שהעתיק איזה משהו ממישהו בלי לבקש רשות, זה עוד סיבה אחת למה כל הסיפור הזה כ"כ טיפשי מלכתחילה.
כשמישהו עושה ציטוטים ישירים (כמעט) מהיצירה שלך, אתה אומר, אין צורך להכיר בזכויות היוצרים שלו ולשלם לו תמלוגים?
באמת שלא הבנתי היכן האבסורד.
איך דבר כזה פוגע בפרנסה שלה??
כל נושא גלעד שליט הפך, לצערי, לכת שגוררת אחריה מאות מאמינים נלהבים שיגידו אמן לכל מילה של הגורו וישתתפו בטקסים חסרי משמעות וערך (ללבוש חולצה לבנה למען גלעד שליט? האם זה מה שיגרום לחמאס לשחרר אותו? מה עם 1000000 חברים בקבוצת פייסבוק? מה עם ריקוד ההוקי-פוקי?)
כך שמה שאתה מתאר ממש לא סוטה מגדר המצופה- וסביר להניח שלפני שתשים לב יהיו 100000 חברים בקבוצה שקוראת להחרים את ספריה של אלקיים בשם גלעד שליט.
לאף אחד לא אכפת מגלעד שליט עצמו, אגב. אנשים מחפשים מטרה אידאולוגית להזדהות איתה, וגלעד שליט הוא בחירה נוחה כי אפשר להיות מצפוני והומני גם בלי לעשות כלום בנושא.
http://www.facebook.com/pages/lhrym-t-t-hswprt-sly-lqyym-srwh-ltbw-t-mspt-gld-slyt/116854481678440?ref=search&sid=1521464793.1341492015..1
מש"ל
הסתכלתי מעט בתגובות ודווקא התגובות מאוזנות באופן יחסי, בניגוד למתבקש.
זאת טעות של אלקיים, הרי הספר שלה עוסק בערך של צריך להיות חברים. היא היתה צריכה להתחיל את הספר עם איזה משל של מה זה פלגיאט ולמה זה רע. כאילו FFS, זה הסיפור היחידי שהנער כתב, הוא היה בן 11. לא היו לו שערות על הביצים, אז מכונת השליט השתמשה בסיפור המפגר הזה בשביל לממן את עצמה ולשלוח מסר של משהו ומשהו ומשהו. אני באמת לא מבין מה הקטע שלה.
אוף טופיק:
זוכרים את השופטת עינת רון, שהיא השופטת שהוציאה את צו איסור הפרסום על פרשת קם, ושאחרי זה נזכרנו שהיא היתה השופטת הצבאית במשפט הסרבנים? אז עוד "כוכב" ממשפט הסרבנים מעורב עכשיו בהתדרדרותה של הדמוקרטיה: ירון קוסטליץ, שהיה התובע במשפט הסרבנים, מייצג את תושבי עמונה בבג"צ, וטוען נגד פינויים מהאדמה הפלסטינית שהם תופסים. כדי להראות לעינת רון שגם הוא לא פראייר, הוא מראה יצירתיות:
"עו"ד ירון קוסטליץ, המייצג את תושבי עמונה, אמר כי אתמול הגיעו לרשותו מסמכים המעידים שעמונה רכשה בשנות ה-90 את הקרקע. המסמכים הועברו למדינה לשם בדיקה ועל כן אין לקבל החלטה עד שהמדינה תשלים את בדיקת המשפטים. בתגובה לכך, העיר השופט אליקים רובינשטיין בסרקסטיות כי "זה ממש נס רפואי שיום לפני הדיון הגיעו אליכם המסמכים"."
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1167407.html
אגב, גיגול מהיר מראה שהוא גם העו"ד של ליברמן.נראה שיש לו חיבה לפאשיסטואידים.
אוי ואבוי. היא אולי צודקת אבל היא *מאוד* לא חכמה.
למה "לא חכמה"? הם עשו עליה סיבוב, בטח מכרו מלא עותקים בזכות השם "שליט", עכשיו שישלמו.
לא חכמה, בעיני,כי יש סיכוי סביר שיגרמו לה נזקים כספיים כבדים יותר מהפיצויים שתוכל לקבל בבית משפט, במיוחד שכרגע לא ברור אם היא בכלל מתכננת לתבוע.
לא מקנאה בה… זה אחד מהמצבים האלו שבו ברור לך שאתה צודק (ועוד, במקרה הזה, מפסיד הרבה כסף) ועדיין אין שום דבר שיכול באמת להועיל.
אולי יש מה לעשות – היא צריכה לנסות לברר מה עמותת שליט עושה עם הכסף (במיוחד שיש ארגון נוסף שעוסק בשליט), האם יש להם מנכ"ל בתשלום ועוד. אם יתברר שיוצא ולו שקל אחד על משהו שהוא לא דגלון או בלון שליט, היא תמיד תוכל לצעוק מכל במה שעושקים את שליט.
כי בפופוליזם מטומטם צריך להלחם בפופוליזם עוד יותר מטומטם.
"כי בפופוליזם מטומטם צריך להלחם בפופוליזם עוד יותר מטומטם." – את זה היא כבר עשתה במאמר שהיא פירסמה והתחיל את כל הפרשה. המשפט המצוטט בכתבה מדגים את זה מצויין… היא הייתה צריכה לנהל את כל העניין בכפפות של משי ובהמון מחשבה מההתחלה כדי להרוויח משהו מהמאבק הזה.
"לא חכמה" כי היה אפשר למצוא דרך להעלות את הסיפור הזה לתודעה של הקהל בצורה חיובית, ולא בצורה שיוצרת אנטגוניזם כלפי הסופרת.
מכיוון שהיה כתוב כבר שהסיפור הוא "בהשראת" הסיפור המקורי – היא היתה יכולה למצוא דרך יותר אפקטיבית ליצור יח"צ חיובי לסיפורה. אולי בשיתוף עם המשפחה (שהיא טוענת שלא עניין אותה ליצור קשר עמם).
היא בחרה לתקוף פרות קדושות.
העניין המקומם בכל הילולת שליט היא שאף אחד לא מדבר על המחיר, כל ההפנינגים למען שחרורו ואף אחד לא אומר בריש גלי : לשחרר האסירים.
אפשר להתוכח על בעד או נגד העסקה אבל הפנינגים אנמיים שבה מפחדים לומר בגלוי כי צריך לשחרר את החייל הם עניין מקומם.
"כבר היו חטופים במדינה הזו. אף אחד מהם לא הפעיל מכונת יח"צ כל כך משומנת…"
לא יודע, לא יודע. זוכר את קרנית גולדווסר ואת הסרטון של ערוץ 10?
כמובן שעכשיו יש לה תוכנית יומית בהוט 3.
שי ודרור הם האנשים הכי לא מצחיקים בעולם. אפילו סאות'פארק לא יורד נמוך כמוהם. כשחברים שלי מתחילים לצטט קטעים שלהם אני צריכה כמה ימים של מרחק מהם כדי לזכור מה בכלל מצאתי באנשים עם ההומור הכלכך נמוך, פוגעני, מגעיל ובכלל בכלל לא מצחיק, האלה. איך יכולהיות, אני תמיד מרגישה במקרים כאלה, שאנשים שמוצאים את שי ודרור מצחיקים, הם בכלל חברים שלי.
איך נהייתי מכור לבלוג הזה ואני בכלל לא גר בארץ יותר…
כמעט ולא מפסיד אף פוסט למרות שלתגובות אני לא תמיד מגיע
תודה יוסי על כתיבה חדה ומדוייקת (שלא עוזרת לי לפתח תקווה לשוב לארץ יום אחד..)
אכן שני הצדדים לא ניחנים בטאקט יותר מדי.
קראתי את הספר של גלעד שליט לפני כמה חודשים; ראיתי אותו במקרה בתחנת דלק, הופתעתי למצוא אותו שם והייתי בטוח שמדובר בבדיחה או משהו, אבל לא: בהקדמה מצוין שמדובר בסיפור שכתב הילד בכיתה ה', לשיעורי בית או משהו כזה, שקבוצת אמנים לקחו על עצמם pro bono לאייר כל פסקה בציור, והעורכים הוסיפו פסקה בסוף הספר.
קצת קשה לי לקבל את הטענה של אלקיים: זה הרגיש כמו סיפור ילדותי ונאיבי מאוד
קראתי את הספר של גלעד שליט לפני כמה חודשים; ראיתי אותו במקרה בתחנת דלק, הופתעתי למצוא אותו שם והייתי בטוח שמדובר בבדיחה או משהו, אבל לא: בהקדמה מצוין שמדובר בסיפור שכתב הילד בכיתה ה', לשיעורי בית או משהו כזה, שקבוצת אמנים לקחו על עצמם pro bono לאייר כל פסקה בציור, והעורכים הוסיפו פסקה בסוף הספר.
קצת קשה לי לקבל את הטענה של אלקיים: זה הרגיש כמו סיפור ילדותי ונאיבי מאוד, לא כזה עם "מסר" או כזה שנכתב על בסיס סיפור אחר. הפסקה האחרונה בלבד מדברת על מסר: שכל הדגים וכל הכרישים צריכים לגור ביחד בשלום בכפיפה אחת, ויכול להיות שאלקיים מתעצבנת מקיום הפסקה הזו… יכול להיות שלפני יותר מעשור, ילד בן 11 קרא את הספר שלה, ואז כתב סיפור שנראה כמוהו, אבל קשה לי להאמין שאפשר להוכיח את זה.
אבל אני מניח שזו לא הנקודה של הפוסט; במידה והנקודה של הפוסט היא פולחן גלעד שליט, וההתעלמות של כל עובדי הפולחן מהמחיר שכולנו ניאלץ לשלם (אחרי הכול, טרוריסטים לא מבחינים בין דם לדם, ולא יבדקו אם חתמת על עצומה לפני שיתפוצצו עלייך) היא אכן בעייתית. גם הקידוש של השכול, וסתימת הפיות. אבל אני לא יודע אם דווקא אלקיים היא העץ שעליו כדאי לתלות את הפוסט הזה. סופרים נוטים לראות את צללי הספרים שלהם תחת כל פרסום חדש, והם מלכתחילה אנשים לא יציבים שחיים את רוב חייהם בתוך ראש שלהם (אם לצטט בעילגות את קינג).
ותנו לי להזכיר שהשיקו לא מזמן גם הצגת ילדים תחת הכותרת של הספר של שליט. יש שם כסף…
בכלל לא ברור לי מה עניין זכויות יוצרים לפרשת הנ"ל. ליוצר יש זכויות על היצירה שלו, ולא על יצירות של אחרים שאולי קיבלו השראה ממנו. לפי ההגיון העומד מאחורי הטענות האלה נעמי שמר היתה צריכה לשלם פיצויים לביטלס על "לו יהי", ורדי לשייקספיר על "אותלו", מיקרוסופט ואפל לזירוקס על הממשק הגרפי, איינשטיין ללורנץ ופואנקרה על תורת היחסות, ובן גוריון לוושינגטון על הקמת מדינה. די עם השטויות האלה.
אח, כמה כיף ללעוג ל"המון המסומם" ולהרגיש נאור וחכם על חשבונם…
מאד לא נוחה לי נימת הלעג המשתאה לנוכח העובדה שיש יחצ"ן/דובר למשפחת שליט וכמה נוח להעבירם דמוניזציה ולכנות את מאמציהם להשאיר בתודעה הקולקטיבית את בנם ע"י הכינוי "פסטיבל" למאמצים אלו.
הזחיחות והיהירות כמעט מאפשרים לי להבין מדוע תומכי הימין כה סולדים מ"סמולנים".
אתה ויתרת על בנם. אתה מצפה שמשפחה צנועה ללא נסיון תקשורתי לא תשכור אנשי מקצוע כדי להתמודד עם מתקפות התקשורת?
ואתה מצפה שהם ישתקו ויאפשרו לגלעד שביט להפוך לרון ארד 2?
הרי זה הפחד הגדול שלהם.
שלא לדבר על ערך אי הפקרת שבויים, גם במחיר פגיעת המחלץ (הנה רמזתי למלה/ערך האסורים כאן "הרעות").
הדיון על מחיר עסקה עתידית הוא לגיטימי, לעג זחוח לאנשים שלוואי ולא תחווה את שעליהם להתמודד עמו, דוחה.
(אני מניחה שכנראה לא תגיב, שהרי יש דיון חדש, אך היה לי חשוב לכתוב זאת, במיוחד כשניכר שאת מאגרי האמפתיה שלך אתה שומר לפלשטינים, שזה יפה, אך איתרע מזלו של גלעד שליט והוא יהודי וכאן נגמרת אצלך החמלה.)
איזה מתקפות תקשורת? מי העז לומר עליהם מילה רעה? ומעניין איך השמאל מצליח להיות האויב בכל מקרה – גם להיות זה שתומך בשחרור מחבלים בכוונת מכוון, גם זה שאין לו אמפתיה ליהודים.
יתכן וקשה לאדם שבא ממעמקי התקשורת להבין (שלא לדבר על לחוש אמפתיה) כיצד אדם מהישוב חש כאשר כל פיפס שלו מצוטט, כאשר שואלים לתגובתו לאחר מפגש עם ראש הממשלה ועשרה מקרופונים מופנים אליו, לחוש שזו "מתקפה".
לא במובן העויין, במובן של היקף תשומת הלב והחשיפה וכיוון שכולנו יודעים עד כמה צהובה כאן התקשורת ועד כמה המשפחה של גלעד שליט נאלצת להיזהר ולא לפגוע בסיכויי בנם, באמת נראה לך לא סביר או (הכנס כינוי גנאי כרצונך) להיעזר באנשי מקצוע בהתנהלותם בתחום לא מוכר?
לגבי השמאל, כאן עמדתך היא לא "שמאל קלאסי".
ככל ימני גאה וקיצון *אינך* תומך בשחרור מחבלים, לעומת זאת חוסר הסימפתיה ליהודים אכן ניכר במובהק בנימת הלעג העיוור, האטום, בו נקטת. (ואולי היותו של גלעד שליט חייל בעת שנשבה הופך אותו ואת משפחתו ל"פסולי אמפתיה", שהרי הוא משתייך ל"בהמה" ואינו, נניח, צעיר פלשתיני בן 19).
מאיה,
א. בואי תיישבי לי את שתי הטענות האלה, למה לי נראה שהן מה זה סותרות:
1. "ככל ימני גאה וקיצון *אינך* תומך בשחרור מחבלים"
2. "אולי היותו של גלעד שליט חייל בעת שנשבה הופך אותו ואת משפחתו ל"פסולי אמפתיה", שהרי הוא משתייך ל"בהמה" ואינו, נניח, צעיר פלשתיני בן 19".
את רואה אמפתיה בתביעה להשאיר מחבלים כלואים?
ב. גלעד שליט איננו ילד שנחטף מבית הוריו. הוא חייל. חיילים לפעמים נופלים בשבי. הם יודעים שהם עלולים ליפול בשבי. זה חלק מהעניין. הצד השני של המטבע הוא שטרוריסטים חמושים השייכים לארגוני טרור עלולים לפעמים ליפול בשבי הישראלי. גם זה קורה, גם זה חלק מהמשחק. הכול במסגרת הכללים. ישראל לא יכולה לשחק משחק כפול – מצד אחד, לטעון שחמושים (למשל, בעזה) הם מטרה לגיטימית ומנגד לטעון שהחמושים שלה אינם מטרה לגיטימית.
ג. לו הייתי בן משפחתו של שליט – ואני מניח שיוסי יאמר דברים דומים – הייתי מרעיש את הקרקע כדי להחזירו. מרבית הציבור – אלה עם התמונות פרופיל והקבוצות בפייסבוק, הסטיקרים על האוטו והטוקבקים הארסיים כנגד סופרת שבסך הכול רוצה לקבל כסף שמגיע לה על ספר שכתבה – שהפך את שליט לפרה קדושה (ראי כמה תגובות למעלה), עושה זאת באופן נבער ו, כן, מה לעשות, פסטיבלי למדי. אף אחד לא שם סטיקר "לשחרר 450 מחבלים תורת שליט עכשיו!". לא, הסטיקר הוא "גלעד עדיין חי". זו הבעת עמדה בלתי מתחייבת – היחידים שלא חושבים שצריך להחזיר את שליט הם החוטפים שלו. השאלה היא תמיד המחיר, ובעניין הזה יש התיילדות חסרת פרופורציה כאן. ואם וכאשר יחתום ראש ממשלה כאן על הסכם כזה, וגלעד יחזור, הציבור יהפוך עורו בשניה ויזעם על שחרור המחבלים ההמוני.
ד. משחקים על הרגש של אנשים הם יעילים נורא, אבל עובדים לשני הצדדים ולא מחזיקים טיעון אמיתי. דוגמה. מאיה, את היית מוכנה שישחררו אנשים שעלולים לפגוע במשפחתך עבור גלעד שליט? אם מחר בבוקר נתניהו חותם על עסקה, ואחד המחבלים המשוחררים הורג אותי בפיגוע, את תבואי להסתכל לאמא שלי בעיניים ולהגיד לה שזה שגלעד שליט בבית שווה את החיים שלי?
רואה? נורא קל להפעיל מניפולציה רגשית זולה. מה לעשות, החלטות מקבלים בכדאי ולא כדאי. כל עוד מטה שליט והפגנות התמיכה הציבוריות חסרות התועלת מתמקדות בלומר את המובן באליו ונמנעות במכוון מלנהל דיון על המחיר, הן לא יכולות להיות חלק מהדיון הרציני, והן יותר מדמות פולחן-דמות-פסטיבלי מאקטיביזם פוליטי אמיתי.
נמרוד,
א. האמירות שלי מתייחסות לטענה של יוסי שהשמאל מצליח להיות אויב בכל מקרה – גם להיות זה שתומך בשחרור מחבלים בכוונת מכוון, ציינתי שהוא דווקא מיישר קו עם הקיצון הימני ואינו מוכן לשחרר מחבלים (מהתרשמותי, בכל מקרה, עלינו פשוט להשלים עם ויתור על גלעד שליט ככורח מציאות).
הרושם של חוסר אמפתיה נוצר בשל הלעג החוזר ונישנה להיעזרות באנשי מקצוע בתקשורת (בעיני, סביר לגמרי ונכון).
ב. לא טענתי אחרת.
ג. תקיפת הסופרת אכן מיותרת ועליהם לישב את תביעתה.
(אני לא לגמרי שותפה להערכתך לגבי החלפת הציבור את עורו אם וכאשר יהיה הסכם).
ד. לא ניסית יותר מדי לשחק על הרגש, הכעיס אותי הזלזול הבוטה של יוסי בהתנהלות משפחת שליט ובהרגשתו כי התומכים בעסקה הם בהכרח "המון סומא" ולא בעלי דעה שונה משלו.
כאמצעי להפעלת לחץ על השלטון, טיעונים רגשיים הם חלק (בעיני לגיטימי) מ"להרעיש את הקרקע להחזרתו" ע"י משפחתו וע"י מי שתומך בעמדתם.
את הדיון במחיר הם משאירים לקובעי המדיניות וחכם מצידם שכך.
(ומה האלטרנטיבה ל"פסטיבל", דממה מצידם? נחש איזו דוגמא עומדת לעיניהם, כך שאיני מצליחה להבין את הכעס והלעג.
העניין הוא שבאקלים הציבורי של ישראל אי-אפשר "לנהל דיון על המחיר". לא כאשר כל פיגוע בו נהרג יהודי תופס כותרות ראשיות ומוצג כקדימון לשואה שנייה או לפחות לפוגרום רבתי. ולפני שיאשימו אותי בחוסר אמפטיה כלפי יהודים: לא, אני לא רוצה שיהודים ייהרגו. אבל אני יודע, בוודאות, שכמה מהם ייהרגו בכל שבוע ממוצע: מי בשוד מזוין, מי בתאונת דרכים, ומי בפיגוע טרור. אלה הם החיים, וזה צריך להיות הבסיס לכל שיקול מדיני (או לכל שיקול אחר).
רציתם בטחון מוחלט, כזה שאף אזרח או חייל אינם נהרגים? קיבלתם שב"כ שרודף עיתונאים ומונע מליצנים להיכנס לרמאללה, כל לקול מחיאות כפיים של ההמון. וההימור שלי הוא שאם הרצון בבטחון מוחלט יימשך, עוד כמה שנים יחרימו פה רכבים למי ש"גונב" רמזור (כן, גם אני "גונב" רמזורים, בנסיבות מסוימות).
הביקורת של אלקיים מוצדקת ומובנת. לעומת זאת מוטב לסייג מעט את היחס הציני כלפי המערך שקם סביב משפחת שליט. התגובות שלהם אמנם לא היו מוצלחות הפעם, אך אין בכך כדי לטעון נגד עצם קיומם. מאוד רומנטי לדמיין את האב הנלחם במערכת למען בנו ואת האם שנאבקת למען ילדהּ, אולם קיומם של עמותה ויחסי ציבור הם כורח הנסיבות. גופים ואישים מסוקרים הרבה פחות מצויידים גם הם בסוללת דוברים. כאשר חדשות לבקרים נדרשת המשפחה – מצד התקשורת – להגיב להתפתחויות שונות, סביר מצידם שיסתייעו בגורמים העוסקים בכך.