הפוטש כבר בגרסת הרצה
קבוצה של חובשי כיפה במדי צה"ל ביצעה ביום חמישי נסיון ראשוני לפוטש. עד כה, יש לציין, התגובות חיוביות למדי.
קבוצה של טירונים באחד מגדודי חטיבת כפיר – חטיבת הקלגסות הייעודית של צה"ל, שמפקדה תומך מפורשות בעינויים – הניפה כרזה במהלך השבעתה, שבו הודיעה שאין בכוונתה לבצע פקודה חוקית ולפנות את הפולשים למה שהיה פעם ההתנחבלות חומש. את המילה "חומש" הם צבעו בכתום, כדי שלאף אחד לא יהיו אשליות באשר לעמדתם הפוליטית. הפעולה, מדווח נרג', בוצעה תוך תיאום מוקדם עם הוריהם של הסרבנים לעתיד, ששלפו גם הם שלטים משלהם.
שהמורדים-לעתיד נתמכו – ואולי, כמו קטיני ההתנתקות, גם דורבנו – על ידי הוריהם, לא צריך להפתיע אף אחד. גם לא העובדה שאיזה ארגון קקיוני כבר הודיע שהוא יחלק להם פרסים. מה שמפתיע – בעצם, זה לא צריך להפתיע, ואולי מה שצריך להפתיע היא העובדה שאני עדיין מופתע – היתה התגובה הרפויה של צה"ל. לא רק שהחיילים לא נעצרו במקום, בנימוק המשונה ש"היו עסוקים בפגישה עם משפחותיהם", הם גם לא נעצרו אחר כך. המח"ט הודיע שהוא רואה את האירוע ב"מורת רוח", ודובר צה"ל הודיע ש"המח"ט אף ישקול את המשך שירותם של החיילים בחטיבה".
עם כל הכבוד, ואין, זה לא עובד ככה. קבוצה של חיילים חמושים הודיעו שהם מסרבים לקבל את סמכותה של הממשלה. הם היו צריכים להיעצר מיד, לבלות את הסופ"ש באיזה תא, וביום ראשון להגרר לבית דין צבאי באשמת מרד והמרדה. החוק הצבאי קובע כי "חייל שהשתתף במרידה, או עורר מרידה, או קשר קשר עם אדם לעורר מרידה, דינו – מאסר חמש עשרה שנה" (סעיף 46א'). אפילו לפי סעיף המרי הפחות יותר – "חייל שעשה מעשה בניגוד למשטר או למשמעת או לסדר הטוב בצבא, והתכוון במעשה זה לעורר או להפגין התנגדות או מחאה נגד הוראה המחייבת בצבא או נגד דין כל שהוא, וכן חייל שנתן יד למעשה כזה, דינו – מאסר שלוש שנים"; שם, 48 – אין מדובר בדין משמעתי אלא בדין צבאי פלילי. הפרקליטות ממעטת, ובצדק, להפעיל את סעיף ההמרדה בחוק העונשין, אבל כאן מדובר במקרה חריג, בו ראוי לאתר את ההורים האחראים ולתבוע אותם.
אני תומך בסרבנות משירות צבאי. אני חושב שגיוס כפיה הוא פשע ושלשום חברה אין סמכות לכפות אותו על חבריה, אפילו לא בעת פלישה צבאית, ודאי לא בעת "מצב חירום" שנמשך כל ימיה של המדינה. אם מישהו היה מסרב לשרת בצה"ל בתואנה שמדובר ב"צבא גירוש", הייתי חושב שהוא יהודיסט גזען, אבל מכיר בסירובו – כמו בכל סירוב. גיוס חובה, ודאי לצה"ל שעיקר פעילותו היא כיבוש עם אחר, הוא פסול מוסרית.
אבל כל זה נגמר בכניסה לבקו"ם. סרבנות היא דבר אחד, מרד ביחידה חמושה דבר אחר לגמרי, ודאי כשמדובר במרד אידיאולוגי; כאן אנחנו חוצים את הקו ממרד במובן mutiny, שהוא חמור דיו, למרד במובן rebellion. אם צה"ל יעבור על זה לסדר היום, מה שסביר שיקרה, ואם הרטוריקה שלו כלפי המרידה הזו תמשיך להיות רגועה יחסית, למשל, ל"השתמטות", הוא ינחיל למורדים נצחון. זו היתה עוד אחת מהצורות שבה חובשי הכיפה בודקים את גבולות הגזרה של צה"ל. הם הצליחו לאחרונה להסיג את גבולן של הנשים בצבא, או על כל פנים לגרום לצה"ל שלא להגן עליהן. המרידה הנוכחית נסובה על נושא חשוב לא פחות, מבחינת הכתומים, ואם הם יצליחו כאן – הפעם הבאה, והיא תבוא, תהיה גרועה הרבה יותר.
ובאותה הזדמנות, צריך לומר שוב שהגיע לפרק את המסגרות האידיאולוגיות בצה"ל, במיוחד ישיבות ההסדר, שהן פצצת-מרד מתקתקת, שבנויה על ציות לשני מקורות סמכות – כשרק אחד מהם, ולא מדובר בממשלה הנבחרת, זוכה לציות מלא.
(יוסי גורביץ)
מיום ליום אני משתכנע שבמלחמה הזאת הצד שלנו לא ינצח
אולי כדאי ללמוד את כל המלמולים שהם ממלמלים ליהווה?
המממ. יש כאן סטארט-אפ.
עזוב אין בזה כסף
הכולירות מחב"ד שוברים את השוק עם המחירים שלהם
לא ברור לי למה אתה תומך בסרבנות להתגייס לצה"ל. אם באמת צה"ל הוא צבא מדכא וכובש (או לחילופין צבא גירוש שמאלני) במידה כזאת שאסור להתגייס אליו אז למה הצלת את נפשך בכך שלא התגייסת? הרי אתה ממשיך לשבת פה במדינה, להנות מהשירותים שהיא מציעה לך (לא משהו אבל עדיין יותר טוב מהרבה מדינות בעולם) בזמן שהצבא שלה נחשב על ידיך לכל כך בזוי שלא ראוי לשרת בו. צה"ל הוא לא גוף נפרד מהמדינה , הוא בסך הכל אחת מזרועות הביטחון שלה, זה בערך כמו להתארח בבית של טוני סופרנו , לשבת אצלו בג'קוזי ולקחת שתיה מהמקרר אבל לסרב בתוקף להשתתף בחיי הפשע שמאפשרים לו את רמת החיים הגבוהה הזאת
ההבדל הוא שאזרחי מדינת ישראל לא "מתארחים" בישראל. הם נולדו כאן, אזרחות ישראלית היא היחידה שיש לרובם וזו זכותם המלאה להמשיך לחיות כאן, גם אם הם לא מסכימים עם חלק מחוקי המדינה, ואפילו לא מקיימים את חלקם.
בניגוד לדיל עם טוני, את הדיל עם מדינת ישראל קשה מאוד לפרק. אם אני רוצה להגר לשבדיה, מישהו רוצה אותי שם בכלל?
אגב, הטענה שצה"ל הוא לא גוף נפרד מהמדינה היא שגויה. המדינה היא לא גוף נפרד מצה"ל.
אהמ. גויסתי בכפיה ושירתתי שירות מלא. המדינה אמנם מציעה לי שירותים, אבל אני מעז לומר שאני מקבל פחות מהמיסים שאני משלם (השנה, עם הניתוח, אולי זה לא נכון, אבל בשנה רגילה – בהחלט).
כלומר המיסים שאתה משלם מממנים את הכיבוש והדיכוי. אם באמת הצבא לא ראוי שישרתו בו אז איזו זכות יש לך לממן גוף כל כך בזוי? כפי שציינת לא מדובר בגוף שיש בחירה אם להתגייס אליו או לא , אני יכול להתנגד לכך שהמדינה שלי משלמת לרבנות הראשית אבל אף אחד לא מכריח אותי לעבוד שם.
האמת היא כמובן יותר מורכבת, אותו צבא בזוי ושפל שמקיים את הכיבוש הוא גם אותו צבא שבלעדיו לא נשרוד פה חמש דקות, אנחנו לא ספרד שנלחמת בבסקים
או רוסיה שמדכאת את הצ'צ'נים אלא מדינה בסכנה קיומית כך שסרבנות לשרת בצבא אומרת למעשה שלמדינה שלנו אין זכות קיום, לגיטימי ? אולי, אבל איך אפשר להמשיך לחיות במדינה שאין לה זכות קיום?
אין צבא בלי כיבוש ופשעי מלחמה?
דור , לא הבנתי את השאלה, אם אתה מתכוון לשאול אם ייתכן צבא שאינו מבצע פשעים,כן ייתכן. אני מדבר על המדינה שלי ועל הצבא שלה. כפי שהסברתי, לא הצבא מבצע פשעים אלא המדינה, אם המדינה היתה מורה לצבא לצאת מהשטחים לא היה כיבוש
האם המדינה שלכאורה שולטת בצבא הזה לא מסוגלת להתקיים בלי כיבוש ופשעי מלחמה?
בוודאי שהמדינה מסוגלת להתקיים ללא פשעי מלחמה וכיבוש, לכן אני בשמאל ומצדד ביציאה מהשטחים.
המדינה מסוגלת גם להתקיים בלי שליטה של הדתיים בכל מיני אספקטים אישיים מאד של אזרחיה, המדינה מסוגלת להתקיים בלי כל מיני רעות חולות אחרות שיש בה, גם באמריקה יש מה לשפר וגם שוודיה לא מושלמת (נראה לי), אבל אני לא מסכים לשחק ב'לא רוצה' עד שהמדינה תיהיה בול כמו שאני דורש, זה מה שימניים עושים.
יוסי, שוב אתה סותר את עצמך ומפגין את הסטנדרטים הכפולים שלך בהתייחסותך לימין ולשמאל.
בפוסט הזה אתה טוען כי חייל שהתגייס לצה"ל חייב למלא את פקודות ולא תיתכן בצבא סרבנות אידיאולוגית מטעמי מצפון – כאשר אתה מתייחס כמובן לסרבנות מימין. מאידך, בעבר הבהרת כי אתה תומך בסירוב לשרות בשטחים, שהוא בוודאי סירוב אידיאולוגי מטעמי מצפון משמאל.
הנה ציטוט שלך:
"ההתנחלויות הן פשע מלחמה; הגנה עליהן היא פשע מלחמה; על כן, כל אדם מצפוני צריך לסרב להגן על ההתנחלויות."
http://friendsofgeorge.blogli.co.il/archives/109#comment-1457
קרא שוב את הפוסט. אקל עליך ואצטט לך את המשפט הרלוונטי: "סרבנות היא דבר אחד, מרד ביחידה חמושה דבר אחר לגמרי." לגופו של עניין, הייתי מתייחס לחייל שממריד את חבריו ליחידה לסרב לפקודה לשמור על התנחלויות באותו האופן. ההתנחלויות הן בלתי מוסריות, רוב מה שצה"ל עושה הוא שמירה על התנחלויות, ועל כן – הנה עוד סיבה – השירות בצה"ל הוא בלתי מוסרי.
אל דאגה יוסף, קראתי את הפוסט.
הפוסט שלך דן בהודעה של קבוצת טירונים כי בכוונתה לסרב פקודה לפנות את חומש.
בפוסט אתה תומך בסרבנות לפני הגיוס, אבל משפט המפתח שלך בפוסט הזה הוא: "אבל כל זה נגמר בכניסה לבקו"ם."
אז יוסי, במטותא אל תגחיך את עצמך ותנסה לזגזג עכשיו להמרדה. כי לא על כך מדובר בפוסט שלך – אלא על סירוב פקודה מטעמי מצפון.
ולכן אני שואל אותך ונסה לא לזגזג בשנית: האם חזרת בך מתמיכתך בחיילים המסרבים לשרת בשטחים מטעמי מצפון?
טוב, נמאס לי. אם אתה חושב שהפוסט לא עוסק בהמרדה, אתה לא ראוי להתייחסות רצינית.
חחח… שוב יוסי גורביץ מנסה להתחמק בבושת פנים 😆
לא ילך לך חבוב – הסטנדרטים הכפולים שלך חשופים כאן בפני כל.
לשיטתו של גורביץ יש דין אחד לחיילים המסרבים פקודה מטעמי מצפון מהימין, ודין אחר לחיילים מהשמאל.
כה נלעג.
ושוב, כמו תמיד בתגובותיו של יקי, הגענו למצב של הקורא ישפוט.
הבנת הנקרא היא יכולת חשובה.
זכותך לחיות בעולם פנטזיה משלך, שבו הפוסט הזה לא עוסק בהמרדה, אבל למה לכתוב את זה, ועוד במקום שמאונדקס בגוגל? לא חראם על מה שנשאר מהשם הטוב שלך?
יוסי יקירי, מדוע אינך משיב לשאלה?
הרי היא לפניך שוב:
האם חזרת בך מתמיכתך בחיילים המסרבים לשרת בשטחים מטעמי מצפון?
יקי, למה שלא תקרא את הפוסט – במקרה שלך, איזה עשר או עשרים פעמים – ואז תגלה שהתשובה כבר שם?
ההבדל בין סירוב להתגייס (ועמידה בתוצאות, עד וכולל לשבת בכלא כסרבן) ולסירוב פקודה הוא משמעותי, ואין לו קשר לשמאל או לימין.
אף מדינה לא יכולה להרשות לעצמה מצב שבו חיילים רואים סמכות אחרת כגבוהה ממנה. עצם קיומה של מדינה תלוי בכך שאצלה הסמכות היחידה להפעלת כוח.
סירוב פקודה על בסיס פוליטי, או דתי, הוא קבלת סמכות אחרת גבוהה מזו של המדינה. סירוב פקודה על בסיס פקודה בלתי חוקית בעליל (למשל, לסרב לירות בשבוי לא חמוש שנכנע) הוא סירוב פקודה משום שנותן הפקודה מוותר על סמכותו.
האם פינוי התנחלויות הינו פשע מלחמה? האם הפקודה לפנות את עזה היא פקודה בלתי חוקית בעליל? אני לא רואה איך אפשר לטעון את זה. המתנחלים גם לא טענו את זה; הם טענו לחוסר הלגיטימיות של הפקודה, לא לכך שהיא בלתי חוקית בעליל.
אז יש הבדל, בין סירוב פקודה לסירוב פקודה, וזו לא שאלה של צביעות.
היו מספיק שטענו שכל פקודה לפינוי מתנחלים היא פקודה בלתי חוקית בעליל.
הנה שלומית לבנת (האמא של):
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/99051
והנה הרב ליאור (פסקה שניה מהסוף):
http://www.fresh.co.il/dcforum/Scoops/110709.html
איזה קשקוש. האם הם קיבלו פקודה לפנות משהו? הם ארגנו הפגנה בהשבעה שלהם. התרגום: אם אתם מוכנים לקבל את השבועה בתנאים הנ"ל, אין לכם מה לבוא בטענות אח"כ.
מה עם חיילי מילואים שמסרבים לשרת בשטחים, והופכים את סירובם לעניין פומבי ולפעילות ציבורית? גם אותם היית שולח ל-15 שנים בכלא?
אגב, לפי החוק הישראלי צעיר נחשב חייל החל מרגע קבלת הצו הראשון. מאותו רגע הוא עלול להיקרא למשפט צבאי על רקע עניינים הקשורים לגיוסם. יונתן בן-ארצי, למשל, היה שמיניסט שסירב לשרת על רקע פציפיזם, נשפט בבית דין צבאי, ונכלא בבית כלא צבאי. אני לא בטוח שקו שאתה חוצה את הענישה "עם הכניסה אל הבקו"ם" מצוי במקומו – אולי אתה צריך לדרוש 15 שנים על המרדה גם לשמיניסטים הסרבנים.
אני לא חושב שצריך לוותר לטירוני שמשון, אבל אני מאמין שהתגובה הצה"לית נכונה ומידתית. טוב שלא דרשת להעמיד אותם אל הקיר במקום (ממש אל מול הכותל, אולי?).
קשה לי להאמין שאם הצבא היה מתייחס לחיילים הדתיים כמו שהוא התייחס לבן-ארצי גורביץ היה טורח להעלות את העניין. נכון העונש הוא 15 שנות מאסר אבל זה כמובן עונש מוגזם, מעצרם המידי והכנסתם לכלא לחודש אחד כבר היה עונש מספיק, בן ארצי ישב שמונה חודשים. ההתעלמות של הצבא מפעולותיהם מראה על שיתוף פעולה.
ולעניין ההשוואה המתבקשת. א. כל סרבני השמאל נענשו, חלקם בחומרה יתרה מה שלא קרה לאף סרבן ימין מעולם. ב. סרבני השמאל התארגנו כבודדים לא כיחידות עצמאיות שלא סרות למרות המטכל. ג. סרבנותם בניגוד לזו של הימין מוצדקת, הפקודות אותם נדרשו לבצע – המשך הכיבוש, אינן חוקיות.
א. לא. למעשה יש לצה"ל מדיניות של שחרור סרבנים שמאלניים משרות (כשהם מילואימניקים).
http://www.haaretz.com/hasite/spages/1057855.html
ג. שוב הסיסמא הטיפשית הזאת. למשטר כיבוש יש חוקים שנקבעו באמנות בקשר להתנהלותו, אתה יכול לחשוב שישראל לא עומדת בהם אבל זה עדיין לא עושה את הקמת משטר הכיבוש עצמו ל"לא חוקי" (כמובן אני מתייחס רק לצד הלגליסטי ולא המוסרי).
חייל מילואים הוא אזרח. אם הוא מסרב להתחייל, הוא נשאר אזרח, וזכותו לעשות ככל העולה על רוחו. אם הוא מתגייס ומתחיל להסית את היחידה שלו – אז כן, לבית דין צבאי, ומהר.
וכפי שאמרתי, אני תומך מוחלט בסרבנות מראש. כל מי שלא מוכן לשרת בצה"ל, יבורך.
אז ההתפלפלות שלנו היא על מתי נגמר האזרח, ומתי מתחיל החייל. לחוק הישראל יש תשובה ברורה על כך: עם קבלת הצו.
מה שמדהים בעיני הוא שבעיניך בין שני הצדדים של הקו הדמיוני הזה מצוי ההבדל שבין מחילה מוחלטת ל-15 שנים בכלא. מין גישה פרוסית שרואה במשמעת הצבאית חזות הכל, ומטילה אימה בלב חיילה באמצעות עונשים אכזריים וקשים.
ההתנתקות אגב, היא ככל הנראה ההוכחה הטובה ביותר שדווקא הגישה המתונה ביחס למחאות אידיאולוגיות בתוך הצבא עצמו דווקא עובדת. להזכירך, צה"ל הוא עדיין לא צבא שכירים מקצועי, וההבדל בין אזרח לחייל במדינת ישראל מטושטש למדי. דווקא בסיטואציה כזו חשוב שלא לפעול באופן דרקוני כלפי מחאות פוליטיות. להעניש – כן. אבל לזרוק ל-15 שנים בכלא? אתה מגזים בפראות. לא אופתע, אם עוד מעט תדרוש שמפקד היחידה ירה לעצמו בראש.
כשזה מגיע למשמעת של חיילים חמושים, ולסיכון של מרד צבאי או פוטש – כן, אני פרוסי לחלוטין. זה לא תחום שאני מוכן לגלות בו סובלנות כלשהי. יש יותר מדי מה להפסיד.
אשר ליחס לחיילים הכתומים בהתנתקות – אני ממש לא יודע. אני חושב שהיחס המקל כלפיהם הוא אחד הגורמים לכך ששוב ושוב יש נסיונות מאורגנים להמרדה מצד ימין.
…והנה העונש:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3795149,00.html
מה עם איזה פוסט קטן על המתנחל הרוצח מהברנוער שנתפס, הועלם מהתקשורת והעניין הושתק?
אתה יכול להכווין אותי לעובדות, ולא לשמועות? אני מודע להן, אני גם אשמח לציין שהקשר בין הפיגוע כנגד שטרנהל והפיגוע בבר נוער בוצע – למיטב ידיעתי – לראשונה בבלוג הזה. אבל אני ממתין לעובדות.
אין מידע מאומת כיוון שהחשוד הועלם, כנראה. ויש, כנראה, צו איסור פרסום על העלמה (וגם איסור פרסום על הצו?). הכל מאד מסריח ומדאיג.
חנוך מרמרי אסף מידע, וגל אוחובסקי כבר אומר לא להטיח האשמות בציבור שלם בלה בלה…
http://www.the7eye.org.il/Metukshar/Pages
/231009_The_cat_is_no_longer_in_the_bag.aspx
(כמו אוסוולד גם הרוצח פה יוצא מרינס).
אני זוכר שגם כשמצאו את הגופות בנחל אלכסנדר ופח זבל אי שם (לא זוכר את העיר) כולם אמרו שהמשטרה לא עושה כלום, ומה עכשיו? הרוצח יושב לו בכלא מחכה לגזר דין…
תנו למשטרה זמן, הם בדרך כלל עושים את העבודה שלהם… לא תמיד מהר ולא תמיד בצורה הכי טובה, אבל בסופו של דבר יש תוצאות…
פח הזבל היה ברמת-גן, ליד הרחוב בו נולדתי.
צריך לפרק את צה"ל למסגרות אידאולוגיות, ולהשאיר כלי מפתח כמו חיל האויר בידי משמר עילית א-פוליטי הנאמן למדינה.
עוז, אתה מציע להחזיר את הפלמ"ח ???
את הפלמ"ח, האצ"ל, כולם. כל מי שרוצה להתרגן בצורה צבאית שירשם אצל הצבא הממלכתי. הצבאות האידיאולוגיים יהיו כפופים לחוק, לפקודות האופרטיביות ולערכי היסוד של הצבא. אם מישהו יחרוג מהתחום שלו הצבא הממלכתי יעשה לו בקלות סזון, אם צריך בעזרת קואליציה של כוחות אידיאולוגיים אחרים ויחזיר אותו למקומו ככל הנראה בדרכי נועם.
יהיה מעניין לשמוע מה בדיוק הפיתרון הפרקטי שאתה מציע, אחרי שכולם ישמעו בעצתך ויסרבו לשרת בצבא.
גורביץ לא אומר שאף אחד לא צריך לשרת בצבא, אלא רק שהשירות יהיה בהתנדבות ולא בכפייה. אם במצב כזה כולם יסרבו לשרת אז כנראה לאף אחד לא אכפת מה יקרה הלאה.
אבל זה כמובן לא יקרה – המורעלים ואלו שפשוט מעדיפים שירות צבאי ימשיכו לשרת בדיוק כמו שהיום הם אלו שחותמים קבע. אם הצבא יראה שהוא זקוק ליותר חיילים, יועיל נא לשנות את מדיניותו הפוליטית ולהציע תנאים טובים יותר. אולי אפילו הפוליטיקאים שלנו יתחילו לחשוב קצת לפני שהם נכנסים לסכסוכים מיותרים, כפי שזה קורה בארה"ב.
טיעון דמגוגי שמתייחס לסיטואציה לא אמיתית. אם "העלמת" כל המשרתים בצבא הייתה אפשרות ריאלית, אז סביר שדיונים באפשרות זו לא היו חופפים לחלוטין את הדיונים בסוגיה הנוכחית
אם כולם יסרבו לשרת בצבא, סימן ש-100% מהאזרחים יחשבו שגיוס החובה מהווה פגיעה קשה מאד בהם ובמה שהם תומכים בו. בהנתן שכל אוכלוסיית המדינה המיועדת לגיוס מסרבת לעשות כן, באיזה אופן ניתן יהיה לטעון שלתביעת הגיוס יש לגיטימציה?
מעניין. אז זה עניין של רוב? כלומר כל עוד הרוב מתגייס, יש לגיטימציה לתביעת גיוס חובה?
השאלה שלי לא ניסתה להיות דמגוגית, אלא לשאול ברצינות – האם אתה סבור שלא צריך צבא, או שמא אתה פשוט מעדיף שמישהו אחר יעשה את העבודה הזאת? האם יש בסיס עובדתי לטענה שישראל יכולה להסתדר עם גיוס התנדבותי בלבד?
מספיק 10% שיסרבו, חילונים וחרדלים הכוונה.
החרדים כידוע מסרבים כולם ולא קרה כלום.
העונש: הדחה מהיחידה ו-20 ימי מחבוש.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1123425.html
נו, אז אפשר להתחיל את הספירה לאחור לתקרית הבאה.
אני מסכים בהחלט עם כל מה שנאמר בפוסט, אם כי נראה שמיהרת לקפוץ פה למסקנות לגבי הצפוי לממרידים. כמסתבר, הם אכן יורחקו מהחטיבה, ככל הנראה גם מכל תפקיד קרבי כלשהו, והם צפוים גם ל-20 ימי מחבוש:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3795149,00.html
לגבי הדיון המרתק שנערך כאן על שירות צבאי כן/לא – הרעיון לפיו אזרח חייב לתת תקופה מסוימת מחייו לשירות המדינה רחוק מלהיות נחלתן של דיקטטורות פאשיסטיות בלבד. תמצאו אותו בכמה מהדמוקרטיות היותר מתקדמות של עולמנו המודרני – רובן במצב שמאפשר להן לומר למרבית המגיעים ללשכת גיוס "לך הביתה".
במצבה של מדינת ישראל, אי אפשר לעשות את זה, למרבה הצער – מה שבהחלט לא מצדיק, אגב, את ההתנהלות המופקרת של צבא העם שלנו בכל הנוגע לשימוש בכח האדם שלו. פתרון להתנהלות הזו, חוששני, יעמיק עוד יותר את חוסר-השוויון בנטל שקיים בישראל – אבל כאמור, במצבה הלא-אידיאלי של מדינתנו, אין ממש אלטרנטיבה. לכל היותר אפשר לאזן את אותו חוסר-שוויון בהגדלת התגמול לאלה שנושאים ביותר נטל.
הגבול בין סרבנות להמרדה עובר בפעולה המשותפת לעומת החלטת היחיד.אבל האם היינו מתנגדים לקבוצה של סרבני כיבוש ושירות מטעמים מוסריים שתצא ותגייס מספר רב של סרבנים?.השאלה מורכבת ופתוחה בעיניי אבל מעבר לה הרושם שלי הוא שבעצם תקיפת הרעיון הזה אתה מחזק את הרעיון שצבא הוא גוף עם סמכות על (כמו מושג המדינה) , שאין לערער עליו.בכך, במיוחד במדינה בה אנו חיים כיום, האם אינך נותן לגיטמיציה לגוף שאינו מוסרי ואולי היגיעה העת לערער על הנחות היסוד העומדות בבסיסי קיומו?האם גם כיום עלינו לשמור על הצבא מחוץ לדיון הציבורי?לדעתי כל המושגים האלו בעיקר כיום מוכרחים להיות פתוחים לדיון על אופן קיומם ועל סיבת קיומם.
איתן
לא הצלחתי להבין איך חוסר סובלנות כלפי מרי צבאי הפך ל"הוצאת הצבא מהדיון הציבורי". בבלוג הזה דנים בצבא כל הזמן.
מה שאני מתכוון הוא שדבריך הופכים את המסגרת הצבאית למשהו קדוש.מדוע הסירוב נעצר בשער.אם אתה משרת ומגלה שהפקודה החוקית אינה מוסרית בעינך והיא גורמת עוול לאוייב או לנתין הפלסטיני ,האם לא מחובתך להצביע על כך וצפות שאחרים יצטרפו אלייך ?
http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1289965
עוד לינק