קצין, שפר שקריך!
אחת הסוגות העשירות של התקשורת הישראלית היא קצינים וחיילים שבוכים בדמעות שליש שהצבא דפק אותם, אחרי כל מה שנתנו לו. בדרך כלל זה מגיע אחרי שהקצין/חייל נשפט/הודח/נפסל לתפקידי פיקוד בשל התעללות בחיילים/התעללות בעצירים/רשלנות בעת ביצוע פשע מלחמה והתעלמות מנוכחותה של מצלמה.
יצירת המופת החדשה בתחום שייכת לסרן (מיל', תודה לאל) טל ארזי. הלז סיים לאחרונה לרצות עונש מגוחך של כמה שבועות מחבוש, לאחר שהתברר שבפלוגה שלו – פלוגה ז' של גדוד השריון 74 – רווח מנהג של התעללות קשה בחיילים, במיוחד חיילים צעירים.
למרבה הבהלה, מתחוור שארזי היה קצין מצטיין, מהסוג שהבהמה אוהבת לקדם. הוא רווי מכתבי הערכה מקצינים בכירים. לא ברור על מה – ישראל לא חוותה קרבות שריון מאז 1982 – ועוד פחות לא ברור איך הוא לא נבעט כבר בשלב המיון של "אמירת אמת" בבה"ד 1.
ארזי נתן ראיון ארוך ומיוסר ל-"7 ימים". בניגוד לקצינים אחרים, הוא יכול לעשות את זה בעצמו ולא להסתתר מאחורי הפסוודונים "מקורבים", כי למרבה הרווחה הוא כבר לא בצה"ל. כמקובל בסוגה הזו, מטיח ארזי שורה של האשמות במפקדיו, ובעיקרו של דבר מאשים אותם בטיוח תרבות ההתעללות שרווחה בפלוגה, לדבריו, שנים רבות לפני שהגיע לשם.
יש שתי בעיות בטענה הזו (אף על פי שהיא נראית אמינה): ראשית, העובדה שקיימת מסורת של התעללות ביחידה צבאית, בניגוד לפקודות, איננה מהווה נסיבות מקלות למפקד שהיה אחראי על יישומה. להיפך. מפקד שידע על מסורת המנוגדת לפקודות ולא פעל לשנות אותה, אחראי עד למאד.
הבעיה השניה, החמורה יותר, היא שארזי משקר לאורך כל הכתבה, והוא שקרן גרוע כל כך שאפילו לדובר צה"ל לא היו מקבלים אותו. מצד אחד, הוא מעלה טענות חמורות על כך ששדרת הפיקוד שמעליו ידעה על ההתעללות, והוא אף טוען שהאלבומים של הפלוגה הוחרמו והועלמו כדי שהנושא לא ייחשף (לדבריו, בכירים ממנו שירתו בעבר בפלוגה והאלבומים מעידים שתרבות ההתעללות היתה מוכרת להם). הוא גם מציג מכתב של רבני הסדר כנגד תרבות ההתעללות בפלוגה כבר בשנת 2005. מצד שני, הוא מכחיש בתוקף כל ידיעה על תרבות ההתעללות הזו. מצד שלישי, הוא מודה שהוא נתן לרס"פ שלו "גבולות גזרה" למה שמותר לו לעשות לחיילים.
אי אפשר להחזיק את המקל בשני קצותיו: אם היו באלבומים ממצאים מרשיעים, ארזי היה מודע להם – ולו מעצם העובדה שהוא רואה את העלמתם כבעיה. מותר גם לתהות מדוע הוא ציית לפקודה להעלים את האלבומים; האם לא מדובר בהעלמת ראיות?
אם הוא ידע על המכתב של הרבנים, הוא ידע שיש תרבות התעללות בפלוגה שלו. העובדה שהוא היה צריך להכתיב "גבולות גזרה" – כלומר, מה מותר לעשות לחייל צעיר ומה אסור – מעידה כאלף עדים שהוא ידע על תרבות ההתעללות. למעשה, היא מעידה על כך שהוא נקט בנוהל הצה"לי הבסיסי של כסת"ח (הוא גם הקפיד לא להיות במקום בזמן ההתעללות עצמה).
ראוי להזכיר, מה שהכתבה לא הזכירה, שבתחקיר שנערך לו אצל המח"ט הודה ארזי שלאור עברו בפלוגה, הוא ידע ש"מדובר בנקודת תורפה". כלומר, הוא ידע אבל העדיף לא לדעת, להפנות את הגב, לעצום את העין. כלומר, סרן ארזי העדיף – בשם המסורת – לתת לרס"פ שלו להתעלל בפקודיו. הוא בגד בחובתו להגן על החיילים האלה. יצוין שהוא עדיין מתרעם על כך שהרס"פ שלו – שפיקד על טנק במבצע האוגדתי "עופרת יצוקה" ועל כן, לדעתו, מותר לו הכל – נהפך על ידי הצבא ל"סאדיסט". לא, מר ארזי (איך ההרגשה להיות אזרח?): לא הפיקוד הפך אותו לסאדיסט. הוא היה סאדיסט מטבעו – ובאישורך.
ארזי, כמובן, מיילל ארוכות על יחס התקשורת אליו. באמת משונה, שבצבא גיוס כפיה האזרחים יביטו בעין רעה על ההתעללות בילדיהם. נותר רק לברך על כך שארזי הודח – הוא, ראוי לציין, מתעקש שהוא התפטר – ויש לקוות שבמילואים לא יתנו לו לפקד על חיילים.
* * * * *
כל הסוגה הזו של יללות לאחר התעללות מעידה על משהו מדאיג שעובר על המתגייסים: הם יודעים שהם מגויסי כפיה, הם יודעים שהם עושים, בניגוד לרצונם, מה שחלק ניכר מהאוכלוסיה לא עושה – ועל כן הם מגיעים עם תחושה של "מותר לנו". מותר להם להתעלל בפלסטינים/בחיילים זוטרים מהם/לבזוז, ואם מישהו מעז להפעיל נגדם סנקציות – מיד עולה היללה: איך אפשר לעשות לנו דבר כזה, הרי שירתנו בצה"ל ופעם לא ראינו את הבית שבועיים. כלומר, התפיסה היא שעצם השירות מתיר להם לעשות דברים שאסורים על פי כל קנה מידה אזרחי. ולמרבה הזוועה, התפיסה הזו נתמכת על ידי חלקים נרחבים בציבור. המשמעות היא שצה"ל הופך במהירות למיליציה, שהוא כוח צבאי שהמשמעת בו סלקטיבית מאד (אוי לך אם תגיע למסדר לא מגולח, אבל התעללות במחסומים – סבבה). ובהתחשב בכך שהצבא מטפח כבר עשורים את תפיסת הסכין בגב, על פיה הוא משתדל ומצליח אבל הפוליטיקאים והאזרחים הרקובים קושרים את ידיו – התרבות הזו מקדמת סכנה פוטנציאלית של פוטש.
הסכנה נמוכה היום מאשר בימיו של אולמרט, ראש ממשלה שאיבד כל לגיטימציה; אבל בהתחשב בכך שהצבא כבר מתחיל ללחוש שהוא לא בנוי לפינוי התנחלויות – כלומר, שהוא לא יהיה מסוגל לבצע פקודה שיתנו לו האזרחים שממונים עליו – צריך להתייחס לסכנה הזו ברצינות. מרד צבאי בעקבות תבוסה – ונסיגה תמיד נתפסת כתבוסה, במיוחד אם החיילים חשים שהם ניצחו בשדה הקרב – איננו תופעה נדירה כל כך. הנסיגה הצרפתית מאלג'יר לוותה בדיוק במרד כזה, של חיילים ממורמרים שחשו שפוליטיקאים בוגדנים השתמשו בהם וזרקו אותם. המרד נכשל, משום שלרוב החיילים הצרפתים היתה תודעה רפובליקנית מפותחת.
קשה לומר את זה על החיילים הישראלים.
(יוסי גורביץ)
הטענה שפוטש צבאי הוא אפשרי במדינת ישראל לא נראת לי מבוססת.
קודם כל אתה שוכח שצה"ל נמצא כבר 40 שנה בנסיגה.
אם באמת יהיה פעם נסיון לפנות את כל ההתנחלויות ביו"ש אנחנו אולי בסכנה של מלחמת אזרחים, אבל לא של פוטש, פשוט כי אין ממש צורך לעשות אותו.
אין "אזרחים" שממונים על צה"ל, הממונים הם או בכירי הגנרלים ש"קבלו קידום" מתפקיד רמטכ"ל לתפקיד שר בטחון/ראש ממשלה, או אזרחים שהופכים במידי לבובות של צה"ל (ע"ע אולמרט+פרץ). אז צה"ל כבר מחזיק בשלטון, הוא לא צריך לעשות פוטש בשביל זה.
ניטפוק: במקום "תפיסת הסכין בגב", צ"ל "תפישת הסכין בגב".
מעבר לכך, לאור הניסיון הצבאי שלי אני תוהה עד כמה תופעות ההתעללות נפוצות, ועד כמה הן תולדה של ניפוח תקשורתי. שיררתי שלוש שנים בגדוד קרבי בתותחנים, וקרוב לעשור במילואים בגדוד קרבי, ומעולם (מעולם!), לא נתקלתי בהתעללות בחיילים "צעירים", או בהתעללות ישירה בפלסטינים במחסומים ובשטחים. זה לא שלעצור רכב עם משפחה שחוזרת מחתונה באמצע הלילה, להוציא את כולם ולבדוק את הרכב והתעודות הן לא התעללות מבישה בעיני, וזה שלא שהרג של יותר מ-1000 אזרחים בהפצצות מהאוויר בעזה נראה לי סביר, אבל מעולם לא נתקלתי בדברים כמו מכות, השפלות וכו'. אפילו לא שמעתי על דבר כזה אצלנו. הדבר הכי קרוב היה שמועות מטרידות על מג"ב.
יכול להיות שדווקא הגדוד שלי היה גדוד חריג, ויכול להיות שבעשור באחרון הדברים השתנו, אבל בכל מקרה, מעולם לא נתקלתי. לטעמי, הבעייתיות המהותית של הכיבוש היא דווקא באלימות הזוחלת, הממוסדת, הבירוקרטית, ה"חוקית", ולא באיזה חייל או מפקד חריג שנותן דרור לסדיזם שלו. זה לא פחות מגעיל, אבל לאור נסיוני האישי, זו לא תופעה נפוצה.
לא יודע על שירות המילואים שלך אבל גם אני הייתי בסדיר בתותחנים, ונתקלתי במקרים של התעללות בפלסטינים, אמנם קלים יחסית, אבל היו.
לגבי זובורים לצעירים, גם אצלנו לא היו (אם כי תפיסת הוותיקות כן הייתה).
אני שירתתי בגדוד שמשון (לימים חטיבת כפיר) בין השנים 2001 ל-2004. ראיתי ושמעתי על אינספור מקרים של התעללויות בפלסטינים, הפרת נהלי פתיחה באש והתעללות כללית בחיילים צעירים.
גם אם זו אינה תופעה נפוצה (חיילים מהצנחנים ומהנח"ל יספרו על חוויות שירות שונות בעליל מחיילים מגבעתי, כפיר ומג"ב) זה לא משנה לדעתי שם דבר. גם אונס (לא של פלסטיניות) הוא תופעה לא נפוצה. לחייל אחד יש כוח עצום בידיים – למשל חייל שמעוניין לירות לעבר בתים של אזרחים בזמן השמירה "כי אין לו מספיק אקשן".
אונס היא תופעה נפוצה להדהים.
ועל פי מקורות זרים גם סחר באברים ושתיית דמם של ילדים.
על מה לעזאזל את\ה מדבר\ת?
אונס, באופן כללי, בעולם, זה נדיר?
אנו מדברים על תופעות בצה"ל, meh חשב שהתכוונת לכך שאונס הוא שכיח בצה"ל. לדעתי הוא לא שכיח, אבל אני כן מכיר מקרה של התעללות בחיילי תותחנים שנחשף ע"י חבר טוב שלי.
למען הפרוטוקול: עם החשיפה נענשו החיילים המתעללים והודחו מפיקוד.
להבהיר את עמדתי:
אונס היא תופעה נפוצה בצורה שקשה לתאר.
אני לא יודע אם היא נפוצה *יותר מהרגיל* בצה"ל, אבל לא נראה לי שהיא נפוצה *פחות מהרגיל*, ולפיכך, יש להניח שהיא נפוצה למדי.
בנוגע לדיווחים הרשמיים, יש דווקא להניח שהם אפילו יותר מוטים מאשר תבנית חוסר-הדיווח הרגילה.
קשה לי להתייחס ברצינות לאפשרות של הפיכה צבאית בישראל, ראשית בישראל אין מעמד קצינים בעל תודעה מעדית-פוליטית אחידה (כדוגמת היונקרים בגרמניה) ועל כך תעיד העובדה שקצינים בכירים לשעבר שבחרו להיכנס לפוליטיקה הצטרפו למפלגות מכל הקשת הפוליטית, מן השמאל הקיצוני עד הימין הקיצוני.
שנית, אני חושב שאפשר להגיד את אותו דבר על החיילים, קשה לתחום אותם לקטגוריה חברתית-פוליטית אחת.
שלישית, גם בהתנתקות היו סרבנים וזה לא עצר את התהליך בדיוק שכמו שהסרבנים משמאל לא הוציאו את ישראל מהשטחים. אני דווקא חושב שהאתוס של הימין שולל התנגדות מזוינת להחלטות של הממשלה (ע"ע אלטלנה).
גם אני לא חושש מהפיכה צבאית (ולו רק מפני שאין לצבא צורך בבלגן הזה) אבל איך אלטלנה מעידה על שלילה של התנגדות מזויינת למדינה של האתוס הימני?
גם בזמן הסזון וגם בזמן אלטלנה בגין שלל לחלוטין רעיונות של מאבק מזוין כנגד המפלגות הפועליות ביישוב שעלו מצד הרבה חברים באצ"ל.
בגין שלל – אבל בכל זאת היה סזון והייתה אלטלנה. לא הקשיבו לו?
טוב, התעלם מהסזון בתגובתי הקודמת. מביך.
???
בגין לא ערך את הסזון ולא פקד לירות באלטלנה. הוא כן אסר לחלוטין כל תגובה מזוינת כנגד בן-גוריון ותומכיו, האופציה של מלחמת אזרחים לא הייתה מופרכת והיו בכירים באצ"ל (כמו איתן לבני) שדרשו תגובה אלימה.
לגבי הסזון, הודתי בטעות למעלה.
לגבי האלטלנה – היא העבירה נשק במטרה לספקו לאצ"ל, באותו זמן מיליציה שעדיין סירבה להתפרק לתוך צה"ל.
אני לא יודע מה הייתה עמדתו המדוייקת של בגין – מה יוזמתו מה לא, איזה תפקיד בדיוק הוא שיחק בפרשה. אבל ארגון בפיקודו ניסה לשמר מיליציה חמושה, שזה בעיני די עונה להגדרה של התנגדות מזויינת למדינה (שוב, אני מדגיש שאינני יודע עד כמה רחוק היה או לא היה מוכן הארגון ללכת)
זה פשוט לא נכון. בשעה שאלטלנה הגיעה לישראל האצ"ל פורק וחברי גויסו לצה"ל.
החריג היחידי היה בירושלים הנצורה, שם האצ"ל (והלח"י) המשיך לפעול כגוף עצמאי מכל מני סיבות. בגין רצה בסה"כ שחלק מהנשק (לא כולו!) יופנה ללוחמי האצ"ל שבירושלים – לא דרישה כזאת מטורפת.
אם בגין היה רוצה "לשמר מיליציה חמושה" כדבריך הוא לא היה חותם על ההסכם לפירוק האצ"ל. גם העובדה שהוא לא בחר להגיב באלימות על הטבעת אלטלנה (ועל הסזון) היא לא מובחנת מאליה, מישהו אחר (וכמו שאמרתי היו כאלו שרצו) היה יכול להצית מלחמת אזרחים.
נוכל להתווכח לנצח- לוחות הזמנים היו מאוד קרובים, האוניה צהוכנה לפני ההסכם ואכן בגין הודיע עליה – ואגב רצה שהנשק שיגיע לצה"ל (מעבר לחלק שיגיע לגדוד האצ"ל בי-ם) יועבר ליחידות המורכבות מאנשי אצ"ל, דרישה שבן גוריון התנגד לה.
שים לב שתמקדתי בארגון לא בבגין, וכמו שאמרת היו אנשים בארגון שהיו מוכנים להצית מלחמת אזרחים. אתה טוען שבגין מייצג כאן את האתוס של הימין, אני מצביע דווקא על האחרים. לכן הבעתי תמיהה על השימוש באלטלנה כדוגמא.
מי שלא היה "בסדר" היה צה"ל ובן גוריון.
יש אי אילו עדויות על כך שיחידות של אנשי אצ"ל (לא בירושלים) נשלחו לקרבות עם פחות ציוד ונשק מיחדות מקבילות של ההגנה והפלמ"ח.
בוודאי שאפשר להמשיך את הוויכוח ההיסטורי אבל לעניינו אין לו ממש חשיבות. דעתו של בגין שלא רצה להגיב באלימות לסזון ולאלטלנה ניצחה, הוא הפך למנהיג תנועת החרות ולראש הממשלה.
ומה שנחרת בזיכרון הקולקטיבי הוא הסירוב המוחלט של בגין להגיב על הסזון ועל אלטלנה מחשש למלחמת אזרחים וזה הדבר החשוב ולא שהיו לו מתנגדים שאף אחד לא זוכר אותם.
חרותניקים ותיקים מאותה התקופה, כל ה-200 שנשארו, לא יפתחו באש על חיילי צה"ל. מסכים. לטעון, מצד שני, שהם גורם בעל חשיבות בימין הישראלי היום, זה קצת מגוחך.
אהמ. רצוי לזכור שמי שפתח באש היו אנשי האצ"ל, בכפר ויתקין. היו להם פרובוקציות למכביר – הסזון הקטן של 1947 היה זכור היטב והכוחות המקומיים של ההגנה התנהגו בשחצנות חריגה – אבל הם אלה שפתחו באש.
הנה זה בא…
קרטר: "הפלסטינים יתפשרו על אזרחות ישראלית"
נשיא ארה"ב לשעבר, שנפגש לאחרונה עם מנהיגי הפלסטינים, כתב במאמר: "רוב המנהיגים הפלסטינים איתם נפגשתי שוקלים ברצינות לקבל פתרון של מדינה אחת בין נהר הירדן לים התיכון"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3772398,00.html
לא הייתי לוקח את ההצהרה של קרטר ברצינות, סביר להניח שהוא פשוט מנסה להפעיל לחץ על ישראל (דרך דעת הקהל הישראלית?). סיפוח יהודה ושומרון לישראל משמעו חיסול העם הפלסטינאי וניצחונה הסופי של הציונות בא"י (מלבד רצועת עזה).
אלק…
מדינה אחת זה חיסול הציונות. לפלסטינים אין בעיה לתת אזרחות פלסטינית ליהודים, זה אנחנו שלא יכולים לבלוע את הפלסטינים כאזרחי ישראל.
קרטר צודק, פתרון שתי המדינות הופך לתיאורטי בכל יום שעובר, וייתכן שהוא כבר לא רלוונטי ואנחנו סתם משלים את עצמינו.
לכל תהליך סיפוח יהיו גורמים חזקים שיתנגדו בצד הפלסטינאי (אפילו אם זה יהיה ב"הסכמה") מה שיוביל למלחמת אזרחים שרוב הסיכויים שהערבים יפסידו בה.
וממתי מלחמת אזרחים הפכה להיות משהו חיובי?
אני אמרתי שזה חיובי? רק ציינתי את הסיבה למה אין לקחת את ההצהרה של קרטר ברצינות.
בלי קשר לפוסט (תגובה מחר), למה חלק מהפוסטים בARIAL וחלק בTIMES NEW ROMAN? מה הקטע?
אני דווקא חושב שאתה עושה שגיאה קלאסית בהטלת כל האשמה על הקצין הבודד. אני דווקא מאמין לו שהוא אחד משורה ארוכה של קצינים שידעו ואפילו השתתפו בהתעללויות אבל דווקא במשמרת שלו מישהו החליט לפתוח את הפה. בדיוק כפי שכתבו פה מעלי, הבעיה היא לא עם התעללות כזאת או אחרת אלא עצם הכיבוש כולו הוא הבעיה. למקד את הזרקור על סאדיסט אחד שמתעלל בחיילים ו/או בפלשתינאים זה לאמר שאם היה שם חייל אחר הכל היה בסדר וזה ממש לא המצב.
ישנן בעיות מובנות בצבא שכולם יודעים עליהם ושותקים בדיוק כשם שהכיבוש כולו הוא בלתי מוסרי מלכתחילה בין אם החיילים ברוטליים יותר או פחות.
הצבא שלנו מתנהל כולו בקריצת עין ובהפרת נהלים מיום הקמתו וזה נושא למאמר שלם בפני עצמו אם לא לספר שלם.
ההתעללויות הן רק פועל יוצא של בעייה עמוקה בהרבה בצבא.
קראתי את הכתבה האמורה, וגם אני סבורה כמוך, שאותו קצין משקר במצח נחושה כשהוא טוען שלא ידע. דווקא הטיעון שלו עצמו מסגיר אותו – הוא טוען שמפקדים בדרגים הגבוהים ביותר ידעו על כך ואף השתתפו בכך בזמנם, במסגרת המסורת ארוכת השנים. אם כן – גם הוא וודאי השתתף ובוודאי שידע.
אז אותו קצין פרש או הופרש והוא כבר לא מהווה בעיה, אבל בעיית ההתעללות עדיין קיימת, מפני שגם אם הוא משקר, הטענה הבסיסית שלו צודקת – הצבא לא התמודד עם להסתכל לעצמו בפרצוף, אלא הטיל את האחריות על חוליה אחת (הקצין) ובכך פטר את עצמו.
עכשיו ההתעללויות ימשיכו, והמפקד הבא ייצטרך לנסות להתמודד איתן מול מפקדים בדרגים גבוהים ממנו, שבעצמם הם חלק מאותה מסורת, ורק מול התקשורת או מול הורה שמאיים לחשוף אותם, הם מגלגלים עיניים ואומרים – כמה נורא!
http://www.no-r.co.il/item.php?id=1681
כפייה דתית בצה"ל
"המרד נכשל, משום שלרוב החיילים הצרפתים היתה תודעה רפובליקנית מפותחת.
קשה לומר את זה על החיילים הישראלים."
הצרפתים הגיעו בזמנו כפסע ממהפכה צבאית על פנוי אלג'יריה, מושבה רחוקה ולא איום אסטרטגי על צרפת עצמה. הצבא הישראלי פינה רק לאחרונה את עזה, אקט שנוי מאד במחלוקת, בלי בעיות רציניות של סרבנות. כל משקיף אוביקטיבי היה מסיק שהצבא הישראלי מאיים פחות על הדמוקרטיה מהצרפתי, אבל יוסי מסתכל על שתי הדוגמאות האלו בדיוק ומגיע לתובנה בני-ציפרית שהצרפתים בעלי תודעה רפובליקנית מפותחת והישראלים לא. למה? ככה.
יכול להיות שיוסי מסתכל לא רק על שתי הדוגמאות האלה? לא.. עזוב זה לא הגיוני.
אני לא יודע, אור, אכן נפלאות דרכיו של יוסי ולא לנו לתהות על חישוביו הנסתרים, אבל אלה הדוגמאות שהוא מביא.
לי, כעם הארץ, קשה להבין מתקשרת מסקנה לנתונים שלכאורה מוכיחים את ההפך, אבל כתלמיד חכם ומאמין אדוק אולי תוכל לספק דוגמאות אחרות?
בוא נראה. אולי כדאי להשוות את ההיסטוריה של צרפת במהפכות ותהפוכות דמוקרטיות ו/או רפובליקניות ואת פרק הזמן בהן התרחשו, לעומת ניסיונה של ישראל – ומזה לנסות להסיק על רמת התודעה? יכול להיות, רק אולי, שלהוציא את המקרים המדוברים מההקשר הרחב לא מלמד על כלום.
ויכול להיות שכדאי גם לא לבלבל סרקאזםוסגנון שאני מודה שלא היה אולי במקום אבל הוא הגיע בתגובה לשלך – בהערצה עיוורת ליוסי – אדם שאני מעריך את דעותיו וחולק עליהם רבות.
לא הבנתי – אתה טוען שבגלל שלא היו מהפכות דמוקרטיות/רפובליקניות בישראל סימן שהיא פחות דמוקרטית מצרפת?
אני טוען שבישראל התודעה הדמוקרטית נמוכה מאוד.
לדעתי, כן, ל-200+ שנים של מאבקים דמוקרטיים, אם זו המהפכה הצרפתית ואם התהפוכות שבאו אחריה יש השפעה על התודעה של האזרחים.
וישראל, אגב, פחות דמוקרטית (הכוונה לדמוקרטיה ליברלית) בהגדרה ובפועל ממדינות כמו צרפת, בריטניה וארה"ב.
כלומר אתה ממציא מדד שאף אחד לא יכול למדוד בשם "תודעה דמוקרטית", ומחליט – בזכות, שהרי אתה מי שהמציא אותו – איפה ממוקמות עליו ישראל וצרפת.
תראה, אם הויכוח הזה הוא פורום לכל אחד מאתנו להשוויץ ברטוריקה שלו, סבבה. אבל אם יש פה איזה נסיון צנוע לברור שבריר של אמת אוביקטיבית, אז לעובדות צריך להיות משקל כלשהו על תחושות בטן. העובדות אומרות שצרפת היתה על סף מהפכה צבאית ב 1960 – לא כל כך מזמן, כן? – וישראל לא עמדה על סף מהפכה צבאית אף פעם. מה לעשות?
או שאתה מביא עובדות שתומכות בטעון שלך, או שאתה פועל בז'אנר של פט ביוקאנן (ולאחרונה גם יוסי גורביץ) ומביא מהרהורי לבך.
לא אקח קרדת על המושג "תודעה דמוקרטית" גדולים ממני השתמשו בו.
קרדיט, לא קרדת (WTF?)
לא שאני סבור ככה, אבל אנשים מסויימים (ויכול להיות שאפילו בעל הבלוג כאן) טענו וטוענים שהצבא הפעיל לחץ משמעותי על אשכול ערב מלחמת ששת הימים.
כולל דרישה למינוי שר בטחון חדש.