הקונטרה-רפורמציה של הציונות
"האגדה השחורה", חביבתם ויצירתם של ההיסטוריונים הפרוטסטנטים-ליברלים של תקופות הנאורות, ציירה את ימי הביניים כ"תקופת החושך". ימי הביניים היו הרבה יותר רבגוניים ואף פתוחים משתיארו אותם ההיסטוריונים הפרוטסטנטים, ונראה שהם נפלו למלכודת עתיקה: הם תיארו תקופה קדומה כאילו היתה בת זמנם. והקתוליות של התקופה בה כתבו אכן היתה סתגרנית, שמרנית ועבשה.
הכנסיה הקתולית, שהתנודדה במשך שתי המאות שלאחר הסכיזמה הגדולה (1378), התעוררה בבהלה עם הרפורמציה וגילתה שהרפורמטורים ברחו לה עם חלק ניכר מהמאמינים. יצוין שכמה מהרפורמטורים המובילים – לותר וקלווין – היו מציאות קטנות מאד, שבמובנים רבים היו הרבה יותר סתגרנים ושמרנים מהכנסיה עצמה. הם גם היו קנאים הרבה יותר: ז'נבה של קלווין יכלה ללמד את טהראן של חומייני כמה וכמה דברים.
בנסיון להגן על עצמה, נכנסה הכנסיה לשלב הקונטרה-רפורמציה (או, בקרב תומכיה, "הרפורמציה הקתולית"), שאפשר לציין את תחילתו בוועידת טרנט (1545). הכנסיה הפכה לגוף הרבה יותר הדוק, הקפידה הרבה יותר על הדוקטרינה שלה, והפכה להרבה פחות סובלנית כלפי דעות חריגות מצד המאמינים. הצנזורה על ספרים, שעד אז היתה רופפת אם בכלל, הפכה לחונקת; האכיפה הקתולית הפכה להיסטרית. אם בעבר די היה לכנסיה בכך שההמונים יקבלו את ברכתה ואת מרותה, עכשיו היא גם ציפתה לשמוע מהם שהיא צודקת. התהליך המיוסר הזה, שהביא במהירות לפיגורן של המדינות הקתוליות, הגיע לשיאו בהחלטה שהתקבלה בוועידת הוותיקאן הראשונה, ב-1870, על פיה האפיפיור אינו יכול לטעות. ההחלטה המדויקת מסוייגת הרבה יותר, ועד כה השתמש רק אפיפיור אחד בסמכות זו, אבל קשה לחשוב על החלטה מתריסה יותר כנגד הרוח המדעית של המאה ה-19.
מתקבל הרושם שכמו הכנסיה בעת רקבונה, גם הציונות מגיעה כעת לשלב שבו היא מנסה לכפות את עמדותיה.
* * * * *
מותר היה לפטור בנחרת בוז את הבומים העל קוליים שהשמיע גדעון סער עם כניסתו לתפקיד שר החינוך. הוא רוצה שבבתי הספר ישירו את ההמנון כל בוקר. דווקא את זה הוא העתיק מארה"ב, כנראה תוך שהוא שוכח – כמה נוח – ששם תלמידים המבקשים פטור מהשירה גם מקבלים אותו. נו. גם לימור לבנת רצתה. זוכרים את לימור לבנת? כמה טוב שכבר לא, אה?
אבל נראה שנחרות הבוז לא במקומן, ושסער יצליח להתגבר גם אחד הממסדים המסואבים ביותר בישראל, זה של המורים. רוח ציבורית חזקה מאחוריו, וכשהוא רוצה להעניק מענקי הצטיינות לבתי ספר ששולחים יותר חיילים לצבא, הוא מצליח לשלב שני הלכי רוח: האחד, זה ההיסטרי מחשש ל"השתמטות" בלתי קיימת, והשני – זה שרוצה יותר משמעת. בתי ספר שמעמידים יותר חיילים, שמתהדרים ב"ערכים" – תמיד ערכים לאומניים – נתפסים כיותר ממושמעים.
אין ספק שהגיע הזמן לקצת יותר משמעת כלפי הברברים הקטנים. ספק אם הצעדים של סער יועילו בהרבה: הבעיה היא לא במערכת החינוך, שנעה ממילא במהירות של קרחון. הבעיה היא בחברה הישראלית, שמעולם לא הבחינה בין האישי והציבורי, שמעולם לא העמידה גדרות בין ההתנהגות המותרת ברשות הפרט ובפרהסיה; שקידשה את התפיסה של אדם לאדם זאב, שגידלה דורות על התפיסה ש"זה ג'ונגל שם בחוץ", ומשמי שנחמד נדרס; האלימות של הילדים היא אלימותם של מי שלמדו שהפגנת כוח היא אמצעי לגיטימי, ושמצאו את עצמם כלואים ומשועממים עד מוות במשך חלק ניכר מהיום – כלואים יחדיו עם קורבנות פוטנציאליים. החברה הישראלית זקוקה למהפכה תפיסתית. בית הספר, המוסד המבוזה ביותר במדינה – לעיתים קרובות בצדק – לא יוכל להוביל אותה. סער, שר אביון, צל חולף, על אחת כמה וכמה שלא.
אבל הוא יוכל לחזק מגמות קיימות. הפטישיזציה של הכוחות המזוינים מתגברת והולכת משנה לשנה – ובאופן לא מפתיע, היא מתגברת ככל שמתברר שהם אינם מסוגלים לבצע את תפקידם. במקום להתמודד עם הבעיה הזו, מעדיפים להתמודד עם מי שמצביעים עליה, וממציאים אויב חדש ולא קיים: הקולאקים שלנו, ה"משתמטים".
המשתמטים, כמו שמאלנים בכלל, נתפסים כנהנתנים, בוגדניים, תלושים, חסרי קשר לחברה בה הם חיים ופועלים להחרבתה. הם בו זמנית קפיטליסטים לעילא, שמנצלים את השנים שהרוויחו לעשיית רווח, וקומוניסטים-אנטי-גלובליסטים מדופלמים. הם נתפסים כפרוצים מינית ומתוארים פעם אחר פעם כבעלי נטיות הומוסקסואליות. כלומר, בדיוק כמו השמאלנים, הם הפכו למושא השנאה של הימין האנטישמי בישראל. הקבוצה היחידה השנואה יותר היא זו של חיילים לשעבר שמצביעים על פעולותיו האמיתיות של הצבא.
סער מחזק את ההסתה. תפקידו של בית הספר – הוא לא מבצע אותו, אבל זה תפקידו – הוא להכין את התלמיד לחיים. להוציא אותו לעולם עם קורפוס ידע מינימלי שהכרחי לקיומו בחברה הישראלית. סער, בתמיכת ציבור מוסת, משנה את תפקיד בית הספר: מעתה, תפקידו איננו להכין את התלמיד לחיים, אלא להכין חייל ממושמע, בשר תותחים שלא יתלונן ויתגייס כנדרש. אופק חייו של התלמיד מצומצם משמעותית, ושלוש השנים שמיד לאחר גמר הלימודים הופכות לשנים החשובות ביותר בחייו.
סער הודיע כי הוא יגביר משמעותית את לימודי "מורשת ישראל והציונות" בבתי הספר. גם כך הם עוסקים בהם ללא הפסק: כל שנה, כפי שציין ספי רכלבסקי, לומדים על "חגי ישראל" וסופגים קצת אינדוקטרינציה מתקרבנת באמצעותם. למה סער רוצה להגביר את אספקת הסם במים? כי התלמידים יורקים את המינונים הנוכחיים. "ציונות" הפכה למושא ללעג עוד בימי הפלמ"ח, וככל שמנסים לאלץ את התלמידים לשנן את "מורשתם", הם מואסים בה. אז אולי, אם נגביר את המינון, אם נאלץ כל תלמיד לבקר בירושלים, הוא יבין שהוא לא חי במדינה חופשית, אלא במדינה שיש לה אידיאולוגיה רשמית.
סביר שכפיית האידיאולוגיה רק תוביל לעליה בלעג ובכפירה – זה מה שקרה בארצות קתוליות ובארצות קומוניסטיות – אבל קומיסארים נוסח סער מעולם לא הבינו זאת. כל אידיאולוגיה שנאלצת לצווח שהיא צודקת ולהפעיל כוח לשם כך, יודעת בתוך תוכה שהדבר רחוק מלהיות נכון. התקשורת אמנם מפריעה לטיפוסים מסוגו של סער מדי פעם – בעיקר בתכניות סאטירה, כמעט אף פעם לא בתכניות "רציניות" – אבל היא הרבה יותר שובניסטית משהימין מצייר אותה, ובדרך כלל מתייצבת אוטומטית לימין השלטון. לדוגמא עכשווית, ראו המאמרים המתלהמים על "בתי הספר הקרביים ביותר"; ראו העובדה שהטענות של "שוברים שתיקה" צוטטו כמעט אך ורק בטורים, וכמעט שלא בידיעות החדשותיות אודותיהן.
כמובן, ההחלטה של סער לתעדף תקציבית בתי ספר שמייצרים יותר בשר תותחים היא גם פגיעה בבתי הספר הערביים. הם, אחרי הכל, לא במשחק הזה. וכשהם מנסים להגיע לשירות לאומי, הם נדחים. כמו השטיק האחרון של ליברמן – שמיועד לנפות ערבים מקורס הצוערים של משרד החוץ; החרדים, כרגיל, כנראה יסתדרו – מדובר בעוד קצת הדרה של ערביי ישראל.
על כן מאלף היה לקרוא את הראיון שהעניק סער בסוף השבוע למוסף של "ידיעות". במקביל לחיזוק המורשת הציונית במגזר היהודי, הוא אומר, הוא יפעל ל"חיזוק האזרחות". תודה לסער, שמבלי משים ביצע את ההנגדה בין ציונות ואזרחות: האחת תנועה לאומנית של יודן אוּבֶּר אַלֶעס, ששאבה רבות מהלאומנות המזרח אירופית בין שתי המלחמות, שאיננה מסוגלת לקבל את הבלתי-יהודי כשווה, אותה מציע סער לבני גזע האדונים; האחרת, תפיסה שלווה שאומרת שכל האזרחים שווים בזכויותיהם ובחובותיהם – ואותה, כמובן, מציע סער לאנשים שהוא שוקד על דחיקתם. הערבים יצטרכו להיות אזרחים יותר, היהודים – יהודים יותר. אין ספק שזה יעבוד.
ואולי הדבר המפחיד ביותר, מבחינת סער, הוא שזה אכן יקרה: שאזרחים ערבים יתחילו להגיע בהמוניהם ללשכות הגיוס ולמשרדי הגיוס הלאומי ולדרוש בתוקף שיקבלו אותם, שהם רוצים להיות אזרחים. הרי ככל שהפכו ערביי ישראל לאזרחים יותר, בשנות השבעים והשמונים, הפכו היהודים ליהודים יותר – עד הפיצוץ הגדול בימי אהוד ברק וטבח אוקטובר. מאז, לשמחתם של הסער'ים והראעד סלח'ים, שתי הקבוצות מתרחקות במהירות זו מזו.
עד שיגיע הפיצוץ הגואל. נחמת עניים: לפחות שר החינוך הוא לא בוגי.
הערה מנהלתית: הבאנר בצד שמאל הוחלף, ברוח הזמן. תודה לעדי גינת על עבודה משובחת כתמיד.
(יוסי גורביץ)
יוסי, כל הכבוד.
כמו שכתבת הקונטרה רפורמציה הינה תגובה של פחד השלטון הציוני מפני קריסת האידיאולוגיה שלו, שמוביל להחרפת הסנקציות כנגד קולות המחאה המעטים.
גדעון לוי כתב אתמול דברים דומים
" התגובות העצבניות והתוקפניות של ישראל הרשמית והעממית החריפו באחרונה. …כל מה שלא מתיישר עם הקו הרשמי הלאומני, סופג כאן קיתונות של דה-לגיטימציה ושנאה. זהו סימן מעודד. רק כשהקרקע בוערת תחת הרגליים, התגובות הופכות לאלימות יותר ויותר."
ואני פשוט לא מבין ממה הם כל כך מפחדים פתאום, הדברים שניב אמר לא קיצוניים במיוחד ודברים דומים נאמרו כבר בעבר, אבל האוירה כיום היא לאומנית בהרבה והתגובה מפתיעה בעוצמתה. הלוואי שזה היה סימן לחולשת המשטר אבל קשה לי לראות מאיפה מגיעה הסכנה.
כי יש פה התפרקות מנכסים שמהווים את הבסיס ללגיטימציה של האידיאולוגיה. ה"השתמטות" מהצבא ובערות בתחומי ליבה כמו "ציונות" ו"מורשת" משליכים באופן ישיר על האופן שבו האידיאולוגיה הזו יכולה לקבל צידוק בחברה. ברגע שיש לך וואקום כזה שבו אין לאזרחים אין שיקול דעת ויכולת מחשבה ביקורתית, מה יותר קל מללבות את האש, לזרוק כמה סיסמאות ליברמניות פשיסטיות ולתת לבוגי להאשים את האליטות והתקשורת?
לא. מה שקרה הוא שאידיאולוגיית אוסלו הופרכה באינתיפדה השנייה ובטרור הרקטי על שדרות, ועל כן מה שהיה פעם הזרם המרכזי בשמאל פשוט שותק. ובצדק.
בלי אמונה עזה בצדקת הדרך ובאווילות וברוע של כל מי שחושב אחרת, אין שמאל, וכרגע המצב הוא שיש עובדות שלא מאפשרות לא אמונה, ולא זלזול ביריבים רעיוניים.
זה די מגוחך שנעימה של שיר עם מולדבי ("הסוס והעגלה") עם מילים תמוהות שכתב איזשהו אלכוהוליסט ברומניה אמורות לייצג את ישראל או את "היהודים". אבל זה האבסורד של הלאומנות. לך תבין…
מה "תמוה" במילים של השיר?
סתם, עניין סובייקטיבי. כל הקטע הזה של "נפש יהודי"… מה זה נפש? והאלפיים שנה האלה… מיתוס הגלות הידוע… לא מדבר אל כל אחד, בקיצור…
ויקיפדיה: "בפסיכולוגיה, הנפש היא המעגל הפנימי של ה"אני", המוקף רגשות, תכונות, זיכרונות, יכולות פיזיות, אישיות וכדומה."
לא נראה לי בעייתי.
השיר לא חייב לדבר אלייך, אבל זה לא הופך אותו לתמוה.
לפעמים אני חושב שלולא היו מנסים לכפות עלי לאומיות במערכת החינוך עוד הייתי עלול להיות לאומי-לייט…
בקשר לימי הביניים באירופה, אני עדיין נוטה לחשוב שהתקופה חשוכה יותר מאלו שאחריה (לא מפתיע), יותר מזמנים זהים במקומות אחרים ואף יותר מתקופות שקדמו לה (קצת מפתיע).
בחשוכה אני מתכוון לזכויות האדם וחופש המחשבה שניתן לאדם הממוצע, איכות החיים וההשפעה של אדם על מהלך חייו (ניידות בין מעמדות), כמות האנשים שחיו במעמד הנמוך, קצב ההתקדמות בתחוי הידע השונים (בכל זאת 1000 שנה..), המורשת התרבותית.
הייתי שמח לראות נתונים אחרים אם יש או נתונים אחרים שאתה מוצא רלוונטים.
ממה אתה מתרגש בדיוק? הרי כל שר חינוך משנה את תוכנית הלימודים בהתאם להשקפתו הפוליטית ושיתמה שר מן השמאל אז גם הוא ישנה עוד פעם את התוכנית בהתאם להשקפתו. אני חושב שהדיבורים על יותר "יהדות וציונות" היו צפויים לגמרי עוד כשידענו שביבי הולך להיות רה"מ.
אני דווקא חושב שיש תהליך הפוך שהחברה שלנו הופכת להיות יותר פתוח ופחות לאומית, תשווה לדוגמה איך העיתונות של השמאל ("דבר" בשעתו והיום "הארץ") התייחסו למק"י-חד"ש בשנות החמישים והיום. או קח לדוגמה את דב חנין, אתה באמת חושב שקומוניסט אנטי-ציוני היה יכול לזכות ב-45 אלף קולות במאבק על ראשות עיריית ת"א בשנות החמישים?
אתה ממש מעודכן.
תיקון עובדתי קטן: בארה"ב לא שרים את ההמנון מדי בוקר.
מה שכן עושים בבתי ספר ציבוריים (כלומר, אלה שמקבלים מימון פדרלי) הוא להישבע אמונים לדגל המדינה בתחילת כל יום לימודים.
נוסח השבועה (בדקתי אצל התלמידה המקומית) הוא זה:
I pledge allegiance to the flag of the United States of America and to the republic for which it stands, one nation, indivisible under God, with liberty and justice for all.
התלמידה גם מעדכנת שאף אחד לא נדרש לצטט את נוסח שבועת האמונים. לא זו בלבד שהרשות שלא להישבע ניתנה לה בבית, מהוריה (בנזוגי ואני) אלא גם המורים מבהירים לאורך השנים שאין חובה להצטרף אלא שזו רשות. אנקדוטלית, אחד מהנבחרים ל-school board המקומי סיפר לנו כי בתו נמנעת גם היא מהשבועה הציבוריות הזו, כמו גם התלמידה ואחיה הגדול ועוד רבים וטובים. לא נרשמו התנכלויות לאף אחד מהם וגם לא לאף אחד מהרבים האחרים שנמנעים מהשבועה היומית.
הלאומניות המטורפת של ארה"ב מתבטאת בכך שקצת-אחרי בחירתו של בוש הונהג הנוהג להישבע אמונים לדגל בתחילת כל ישיבה של מועצת העיר.
אני חושבת שלא שמעתי את ההמנון אפילו פעם אחת מאז שאני גרה כאן (2001) – על אף עשרות הטקסים הרשמיים שנכחתי בהם. מקומו הטבעי של ההמנון? אירועי ספורט. בייסבול, בעיקר. התלמידה מעדכנת אותי שהיא *למדה* לשיר את ההמנון לצורך טקסים מסויימים שכוללים את כל בית הספר, אבל שנצפתה העדפה עזה אצל הילדים לשירת
America the Beautiful
משום שהוא פחות אלים.
כלומר, אין תקן מחייב בבתי הספר.
יש משהו מזעזע עוד-יותר בדרישה שילדים ישירו מדי יום מאשר שישתתפו במין מקהלה-יוונית של הישבעות (ובפרט, מקהלה שמחייבת רק בתי ספר ציבוריים ושאין שום התנכלות לנמנעים ממנה). יש משהו נורא בצורה שמוזיקה פטריוטית מזקירה (בין היתר) את השערות שעל העורף ואת הטנקים שנשלחים אל החזית.
שונרא: בתקופתי בבי"ס ציבורי, הימים ימי קלינטון, הורידו את Under God לפי פסיקת בית משפט. בוש החזיר?
לא בטוחה מי החזיר את זה, אבל התלמידה מדווחת שכך היא למדה את זה וכך אמרו את זה בכיתתה כל השנים.
היא מדווחת גם שהמורה בכתות ד'-ה' התעסקה תמיד עם רישום נוכחות והמחשב וכל דבר אחר בזמן שבועת האמונים לדגל – ומשום מה תמיד התפנתה להקשיב כשהם נשבעו אמונים לעצמם ולעולם (שבועות/שירים שהמורה עצמה לימדה אותם).
נתגעגע מאוד למורה הזו.
הכנסייה הקתולית היא בעלת השפעה אדירה על המוני אנשים. ועל אף שאין לי עובדות, אני די בטוח שהיא יותר עשירה מישראל, וייתכן מאוד שיש לה יותר כוח פוליטי.
בקיצור, הם הסתדרו לא רע.
קצת אוף-טופיק, אבל:
"תפקידו של בית הספר – הוא לא מבצע אותו, אבל זה תפקידו – הוא להכין את התלמיד לחיים. להוציא אותו לעולם עם קורפוס ידע מינימלי שהכרחי לקיומו בחברה הישראלית." ???
תפקידו של בית הספר הוא בדיוק זה: להכין את הילד לחיות במברה צבאית, להתרגל לעשות דברים שהוא לא רוצה לעשות, ולא ללמוד שום דבר שמועיל לו בחיים. בשביל זה המציאו אותו בפרוסיה, ובשביל זה העתיקו אותו בארה"ב בתמיכת התעשיינים (בעיקר קרנגי ורוקפלר) שהיו צריכים עובדים צייתנים למפעלים שלהם.
יש לך לינקים / הפניות כלשהן למידע שאתה מסתמך עליו? נשמע מעניין.
אין לי כל-כך לינקים, אבל חפשי מאמרים וספרים של:
איואן איליץ' – כל הטקסט של deschooling society נמצא ברשת.
ג'ון הולט
ג'ון טיילור גאטו – את המידע על התעשיינים קראתי אצלו.
ואם את רוצה בעברית, אז דני לסרי.
עובדים צייתניים – אולי, כתוצאת לוואי מבורכת, מבחינתם של תעשיינים (שאגב, באו בערך מאה שנה לאחר התבססות חינוך החובה באירופה).
המטרה המקורית של מערכת החינוך החובה באירופה, החל מסוף המאה 18 ותחילת המאה ה-19, הייתה ליצור קהילה לשונית-תרבותית אחידה. במילים אחרות – היא נועדה ליצור את האומה, במובן המודרני שאותו אנו מכירים. לשם כך, חינוך החובה אכן ניסה ליצור "אזרח" – יהא הוא צרפתי, גרמני, או בריטי – שקשר סמלי של שפה ותרבות מחבר אותו עם כל שאר אזרחי האומה. לשאלה *איזה אופי* תלבש האזרחות הזו, איזה אופי תלבש האומה, היא שאלה נפרדת לחלוטין מעצם הצורך לבסס ולייצר אותה באמצעות מערכת החינוך. האומה יכולה להיות שוויונית (מה שבקונטקסט ישראלי אנו קוראים חברה "אזרחית", למרות שזה לא המובן ההיסטורי המדויק של המונח) יותר או פחות, מילטריסטית יותר או פחות, דתית יותר או פחות, וגזענית יותר או פחות. אך שאלת זהות האומה שונה לחלוטין משאלת עצם קיומה. אבל – וזה לגבי ההערה שלך – יהא אופייה אשר יהיה, היא חייבת ליצור את הקשר בין הילד, האזרח-לעתיד, ובין החברה שבה הוא חי, ולצורך כך היא אכן חייבת לצייד אותו בקורפוס של ידע מינימלי (ואף למעלה מכך) ובכישורי עבודה בסיסיים על-מנת שיוכל לקחת חלק מלא בגוף האומה.
ממש לא "תופעת לוואי מבורכת" – זו היתה המטרה של הנהגת חינוך חובה בארה"ב, לפחות. הכל היה פעילות "פילנטרופית" של תעשינים.
חינוך החובה אכן יוצר 'אזרח', אך לא מצייד אותו בידע מינימלי: 90% מהזמן של ילדי בית הספר מתבזבז על שטויות שלא מועילות לאף אחד, ואת השאר קל ללמוד לבד.
אני בכלל חושבת שהמטרה העיקרית של בית ספר (לפחות בימינו ובטח אחרי המהפכה הפמיניסטית) זה להיות בייבי סיטר. אחרת ההורים לא היו יכולים ללכת לעבודה ולהמשיך להניע את גלגלי השיניים של הקפיטליזם (הו!).
לא בדיוק. אם לא היה בית-ספר, הילדים היו הולכים לעבוד, מה שגורם לעודף ייצור – הצרה הכי גדולה של הקפיטליזם.
שמישהו יצחצח כבר את השיניים האלו. ההליטוזיס שולט (תת!..?)
הקוף החללי, אתה בטוח שמישהו בבריטניה של תחילת המאה ה-19 קידם את הרעיון של מערכת חינוך אחידה במטרה ליצור את "האזרח הבריטי"? ואיזה "אזרח גרמני", לעזאזל, יכול היה להיווצר בתחילת המאה ה-19?
ביסמארק הלאים את מערכת החינוך שהייתה נתונה בשליטת הכנסייה(בעיקר בחבלים הדרומיים כדוגמת בווריה). מערכת החינוך מעצימה את הזהות הלאומית הפרטית של כל אחד מתלמידיה וזוהי אחת מהמטרות החשובות ביותר שלה. השנייה היא ללמד את האזרחים לחיות תחת משטר לא שיוויוני, לקבל פקודות, לציית לפקודות ולהבין את מערכת האכיפה של המדינה(כלומר-עונשים).
כל זה נכון, אבל אנא ציין את שנות פעילותו של ביסמארק. ודרך אגב, הוא פעל לאיחוד גרמניה מעמדת קנצלר של מדינה, בה מערכת חינוך כללית כבר הייתה קיימת כמה עשרות שנים בעת כניסתו לתפקיד.
אה, ותיקון עובדתי קל לתיקונך העובדתי:
one nation, under God, indivisible, with liberty and justice for all.
http://en.wikipedia.org/wiki/Pledge_of_Allegiance