החטופים הם חיילים, שלוחיה של מדינת ישראל, והיא מחויבת להחזירם. המצב חמור במיוחד בגזרה הדרומית: השבוע למדנו שחוטפיו של גלעד שליט החלו להתקוטט בינם ובין עצמם. יש להוציא אותו משם, מהר.

האתוס של מבצע אנטבה הוא זה שמונע מישראל להגיע להסכמים, ומסכן שלא לצורך את חייליה. אבל עסקאות כאלו בוצעו קודם לאנטבה וגם לאחריו. אם ישנה אופציה צבאית, יש לנסות אותה במידה ויש לה סיכוי סביר להצלחה. אם אין – ועל פי כל הסימנים, אין – יש להפסיק את המשחקים ולהודיע שאנחנו נכנסים למשא ומתן. וכשלב ראשון למשא ומתן, אנחנו רוצים לדעת שיש סחורה: על החיזבאללה וחמאס לספק ראיות עדכניות לכך שהחטופים חיים ובמצב טוב. אז אפשר יהיה להתחיל לדבר על המחיר.

אם שני הארגונים יתחמקו מהמינימום הזה, הממשלה צריכה להודיע שמבחינתה החיילים מתים עד שיוכח אחרת, ולנקוט צעדים בהתאם – להודיע שהפסקת האש מבוטלת, מבחינתה, ושהיא תנקוט כל פעולה בלבנון שתמצא לנכון. את העצורים השיעים שבידי ישראל יש לשפוט כפושעי מלחמה, ולתת להם את עונשי המוות המגיעים למי שפועל במכוון כנגד אוכלוסיה אזרחית. הם אינם חיילים ואין להם זכויות של חיילים. הא-סימטריות הזו בה ישראל משחררת אסירים ומקבלת גופות, צריכה להפסק.

לא, זה לא נחמד. כאן לא נורווגיה. הלבנונים לימדו אותנו את השיעור הזה. הגיע הזמן לומר להם שכפי שישראל איננה יכולה לרקוד על שתי החתונות – פעם להכריז שמדובר ב"מלחמה", ופעם לעצור את הנהגת החמאס בטענה שעברה על החוק – גם הם לא. אתם רוצים יחס של צבא? תתנהגו כצבא. אתם רוצים להשתמש בחולשות שלנו, בתפיסה שלנו על זכויות – תפיסה שאתם שוללים מעיקרה- כדי לנצח אותנו? אנחנו לא חלשים, ולכם אין שום זכויות. אתם פיראטים, ואנחנו נתייחס אליכם ככאלה.

עסקת השבויים האחרונה לימדה את חיזבאללה שהוא יכול לקבל מחיר טוב מאד גם תמורת עבריין אחד ושלוש גופות. את הלקח הזה, המדרבן בו זמנית חטיפה של חיילים ישראלים ואי-שמירה על שלומם, יש למחוק.

(יוסי גורביץ)