זה שב"מעריב" לא אוהבים את "הארץ", זה לא חדשות: בעבר, הקדיש "מעריב" את כל עמוד הדעות שלו לעימות עם מאמר שכתב מו"ל "הארץ", עמוס שוקן. היום, עם זאת, דומה שהם חצו את גבולות הטעם הטוב.

תחת הכותרת "הבעיה הנאצית של הארץ", מדווח nrg שאביו של המו"ל הנוכחי של הוצאת "דומון שאוברג", שרכש 25% ממניות "הארץ" בשבוע שעבר, "קיים קשרים עם השלטון הנאצי ואף היה חבר במפלגה הנאצית". בכותרת המשנה של הכתבה, משתמש nrg במילה 'מו"ל' במקום 'הוצאה לאור', ויוצר מצג שווא, על פיו המו"ל הנוכחי הוא-הוא הנאצי.

קריאה מעמיקה יותר מגלה שיש מעט מאד אש, יחסית לכמות העשן. האב, ד"ר קורט נבן-דומון, הצטרף למפלגה הנאצית בשלב מאוחר מאד, ב-1937, וסביר להניח שהיה מאבד את העסק שלו אלמלא עשה כן; עצם העובדה שעשה זאת רק ב-1937 מעידה על חוסן מסוים, נדיר בקרב גרמנים בני התקופה. הוא אף קיבל מדליה מסוימת ב-1944 – ובפרסום, שנשען על "ידיעות אחרונות", נטען כי קיבל אותה "חודש לאחר הקשר נגד היטלר" – נסיון פאתטי-משהו לרמוז שיש פגם בכך שנבן-דומון האב לא השתתף בקשר.

השאלה היא למה, בעצם, זה צריך לעניין מישהו. האב, נאצי פושר או נלהב ככל שיהיה, מת מזמן. כפי שציין שוקן בתגובתו, "פועלו [של בנו – יצ"ג] מאז שהיה לאדם מבוגר מדבר בעד עצמו. אין שום סיבה להטיל עליו או על החברה את האחריות לתקופה שמלפני זמנו".

ובכך, בצליל האמיץ הזה, זה היה צריך להסתיים. אבל לא: ב"הארץ" נבהלו, ושלחו את ארי שביט לערוך כתבת תדמית שמסבירה שהם לא באמת נאצים. וחבל. היה מקום לגלות אומץ לב רב יותר.

לא זכור לי ש"מעריב" ניהל בשנים האחרונות קמפיין כנגד החברה שמייצרת את "רכב העם", הפולקסווגן, שנשארה עם השם בעל הניחוח הנאצי גם שישים שנה אחרי מותו של היטלר. לא שמעתי על קריאות זועמות ברחוב קרליבך נגד חברת מרצדס, שהעסיקה עובדי כפיה. זה לא. את הצביעות הזו, מפנה "מעריב" – ואפשר שגם "ידיעות"; לא ראיתי את הכתבה המקורית – רק כלפי מתחרה עסקי.

ראוי היה להפוך את היוצרות, לעמוד באומץ על העקרון הליברלי שחטאי אבות אינם סימן לבנים, ולהטיח בפניו של עורך הצהובון של המדינה שהבעיה הנאצית היא אצלו: מי שחושב שדעות או עמדות עוברות בתורשה, דרך הדם, חולק הרבה יותר עם הנאצים מאשר מו"ל גרמני ליברלי.

(יוסי גורביץ)