כשהימין רוקד “מה יפית” מול הפריץ
הימין היהודי התקשה לגנות את הטבח בפיטסבורג, משום שרצח יהודים ליברלים הוא התוצאה ההגיונית של אמונותיו
בשבת ביצע רוצח ניאו-נאצי טבח בבאי בית הכנסת Tree of Life שבעיר פיטסבורג. 11 מתפללים נרצחו, ביניהם רופא שזינק קדימה כדי לטפל בפצועים. הרוצח, שפגע גם בארבעה שוטרים, נתפס חי; התביעה מבטיחה לעשות כמיטב יכולתה להוציא אותו להורג, בין השאר בשל סעיף פשע שנאה.
הטבח הביא את הימין היהודי בישראל במבוכה. הרוצח אמנם היה אנטישמי, אבל בו זמנית הוא האמין בכל הקונספירציות שהימין היהודי אוהב: שג’ורג’ סורוס הוא נבל-על בינלאומי; שארגוני שמאל (”ליברלים”, בארה”ב) חותרים תחת המולדת ומביאים מהגרים כדי להשתלט על המדינה; שמדובר באנשים “תלושים” שמסכנים את העם השורשי; ושיש לעקור אותם מן השורש. הרוצח נקב במפורש בסיבת הטבח שלו: הפעילות של ארגון HIAS היהודי לסיוע לפליטים. הוא השתמש ברטוריקה של טראמפ – היא הרטוריקה של בנט, של נתניהו, של מירי “סרטן” רגב – על שיירת הפליטים מהונדורס. ואז הוא הלך להרוג יהודים רנדומליים.
ארגון HIAS הוקם במהותו על ידי פליטים יהודים כדי לסייע לפליטים יהודים. אין כיום פליטים יהודים, אז הארגון מסייע לפליטים אחרים. ההגיון פשוט: פעם היינו פליטים, עכשיו תפקידנו לסייע לפליטים. בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. ואהבת את הגר.
ההגיון הזה זר לחלוטין לימין היהודי, ולרוב היהודים בישראל. זה ההגיון המוצק של ההומניזם היהודי, שאין לו עוד בית במדינת היהודים. לא במקרה יהודים עמדו בחזית כל מאבק הומניסטי: הם ידעו שכאשר מגיעה הטפה נגד זרים, יהודים הם הזר האולטימטיבי. ברגע שמתחילים להפריד זכויות על פי מוצא, ולהגדיר אזרחות על פי דם, ליהודים אין מקום. זה לא מקרה שלאומנות ואנטישמיות הולכות יד ביד. מי שחושב שהעם הוא “שורשי” ומוגדר על פי אתנוס, תמיד יראה ביהודים (ובצוענים, לא נשכח את הצוענים, ששבים ונרדפים עכשיו) זרים שיש להגביל את זכויותיהם. כשטראמפ אומר שהוא “לאומן”, הוא שורק במשרוקית כלבים: שומעיו מבינים היטב שהוא לאומן לבן. שמבחינתו, ארה”ב שייכת לגברים לבנים בלבד.
וכאן יש לנו בעיה. יותר ויותר, ישראל היא מדינת דם. חוק הלאום הוא רק הדוגמא האחרונה. האתוס האזרחי נדחה בפועל בישראל מאז הקמתה. הרעיון של מדינת כל אזרחיה מתואר כאן כמפלצת. מאחר והרעיון של מדינה אתנית בא שוב ושוב תחת מתקפה, שכן מדינה שבה 20% מהאזרחים אינם שייכים לאתנוס הגדול תהיה תמיד מטבעה מדינה מפלה, הרוב היהודי מקשיח את עמדתו. הוא הרי חונך שיהודים הם אתנוס ושכל העולם שונא יהודים, ועל כן אין שום בעיה עם כך שתהיה מדינה יהודית ששונאת את שאר העולם.
בשנים האחרונות, הימין היהודי מפלרטט בגלוי עם תנועות נאציות, ומזמן לא מדובר על תנועות שוליים. השגריר של נתניהו בארה”ב, פעיל רפובליקני בשם רון דרמר, הגיב על הטבח בפיטסבורג באמירה שיש קיצונים בשני הצדדים ושיש אנטישמיות גם בקרב השמאל בקמפוסים. זו לא רק תגובת hasbara מטומטמת כמקובל: זה טיוח של פיגוע נאצי ביהודים באמתלה של “תראו, ציפור.” בכך מסייע דרמר להסיט את המבט מהלגיטימציה שנתן טראמפ לאלימות גזענית.
בשבוע שבו אירע הטבח בפיטסבורג, רוצח ניאו נאצי אחר הרג שני שחורים בסופרמרקט בקנטקי, לאחר שניסה ללא הצלחה לחדור לכנסיה שחורה – מטרה קבועה של ניאו נאצים. תומך טראמפ נעצר בחשד לכך ששלח שורה של פצצות לבכירים דמוקרטים – ולדמון הנוכחי של הימין הניאו-נאצי בישראל ובעולם, ג’ורג’ סורוס. בין האנשים שהפכו את סורוס למטרה אפשר, כמובן, למצוא את הזנאי הלאומי, יאיר נתניהו, ואת אביו. האחרון לא רק סירב להתנער מהקריקטורה האנטישמית שפרסם בנו, אלא הצטרף לקמפיין האנטישמי של ממשלת הונגריה נגד סורוס. בהזדמנות אחרת, האשים נתניהו את סורוס בכניעה שלו-עצמו בפני הגזענים הימנים.
השבוע נתן השגריר שלו רוח גבית לטראמפ. לא בפעם הראשונה: כשניאו נאצים הרגו אשה במצעד בשרלוטסוויל, לפני כשנה, וטראמפ סירב לגנות את המצעד ואף אמר שהיו בו “אנשים מצוינים”, ראש ממשלת המדינה הכי יהודית בעולם שמר על שתיקה. דרמר לא עמד השבוע לבדו: חברת הכנסת רחל עזריה אמרה גם היא שיש לגנות את הקיצונים בשני הצדדים – אלה שמרימים שלטים ומחרימים ואלה שרוצחים – אבל בניגוד לדרמר, הבינה מהר מאד שמדובר באמירה מטומטמת אפילו ביחס אליה, ומחקה את הציוץ.
בימין הקשה יותר – על כל פנים, בזה שמוכן להזדהות ככזה – כבר מצאו את התירוץ לכך שבעלי הברית שלהם רצחו יהודים. מדובר, כתב יואב אליאסי וחזרו המוני טרולים, בשמאלנים. הם אנשים שחותרים תחת המדינה שלהם. הם הגזימו עם הליברליות שלהם. הרוצחים שלהם קצת הגזימו, אבל אפשר להבין אותם. מדובר, נזכיר, באדם שגויס על ידי בנו של ראש הממשלה למפלגת הליכוד. הנאצים היהודים לא מאמינים שהחברים הטובים שלהם עשו את זה, אז הם מטמיעים את ההגיון הנאצי. או, במילים אחרות, הם מרקדים לפני הפריץ. אולי אם הוא יבין שגם הם נאצים טובים, הוא יחוס עליהם.
מי שלגמרי איבד את עשתונותיו היה ה”אינטלקטואל” החדש של הימין, גדי טאוב, האיש שהתאהב בסטיב באנון. הוא כל כך נלחץ מהטבח, כל כך נבהל מהמשמעות של הברית שלו-עצמו עם הנאצים, שהוא מיהר לטעון שנאצים לא מהווים סכנה ליהודים.
או, במילים אחרות, אנחנו חוזרים לבעיה אחרת: ישראל היא צרת היהודים. קיומה של מדינה יהודית מעודד לאומנים בכל מקום לפתור את “הבעיה היהודית”, כפי שהם והציונים רואים אותה, בזריקת היהודים המקומיים לישראל. הציונות, מבחינתה, חיה על אנטישמיות. אין לה קיום בלעדיה. המצב שבו יהודים מחוץ לישראל מאוימים טוב מבחינתה: יהודים כאלה עשויים להגר לישראל. הציונות, שכפי שהבין כבר אורוול היא הלאומנות – לא הלאומיות – היהודית, מחויבת להתנגד לכל קיום יהודי מחוץ לגבולות המדינה היהודית. והציונות צריכה בעלי ברית. פעם אחר פעם, היא בוחרת בלאומנים. זה לא באג, זה פיצ’ר.
מי שהדגים אותו הפעם היה השלמזל הלאומי, אבי גבאי. הוא קרא ליהודי ארה”ב להגר לישראל בעקבות הטבח. עלי אבונימה, פעיל BDS מוכר, קלע בו היטב: “בעקבות הטבח בפיטסבורג, בדיוק כמו לאחר ההתקפות בצרפת, פוליטיקאים ישראלים ממהרים להדהד את תביעתם של אנטישמים לחברות נקיות מיהודים. אמריקאים יהודים הם אמריקאים, לא זרים שמחכים ‘ללכת הביתה.’ הם כבר בבית.” ההגיון הציוני, בהיותו לאומני, רואה ביהודים במדינות אחרות נטע זר.
וזה צריך להפסק. אולי הפעם, כשמתבררת המשמעות של הסכם נתניהו-טראמפ – אנחנו נקריב את יהודי ארצות הברית על מזבח שימור יצהר – הציבור היהודי בישראל יתעורר מליל המכשפות הזה.
אולי, אבל אני בספק.
הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
"ישראל היא צרת היהודים. קיומה של מדינה יהודית מעודד לאומנים בכל מקום לפתור את “הבעיה היהודית”, כפי שהם והציונים רואים אותה, בזריקת היהודים המקומיים לישראל. הציונות, מבחינתה, חיה על אנטישמיות. אין לה קיום בלעדיה."
שטויות. הציונות מדברת על בנייה של מולדת משותפת לעם היהודי בארץ ישראל. בו בעת המולדת הזו גם תהווה מקלט לכל יהודי העולם החשים נרדפים בארצות אחרות. ההיסטוריה אכן לימדה אותנו שיהודים צריכים מקלט שכזה.
הקריאה לבוא לישראל היא המלצה, לא ציווי. לפחות כאשר היא נאמרת בידי בכירים ישראלים. מדינת ישראל נותנת ליהודים ברחבי העולם בחירה, להשאר בארצות שלהם עם האנטישמיות ושאר הצרות המקומיות או לחבר למולדת המשותפת ולקחת חלק בבניין הארץ. כיום ליהודים יש את היכולת הזו לבחור, ב2000 שנים האחרונות לא הייתה להם את היכולת הזו וכמויות גדולות של דם יהודי נשפכו בהתאם.
בקשר לזה שיש לאומנים זרים שרוכבים על זה והיו מעדיפים לראות את היהודים מסתלקים מארצם. זה שולי. מתעלמים מהם. כשם אמרתי, המלצה ולא ציווי.
היהודים בארה"ב הם מיעוט. הדבר האחרון שמיעוט הרוצה בשלומו צריך זה להיתפס בעיני הרוב כקבוצת לחץ מאורגנת המקדמת רעיונות ומטרות להן הרוב (או חלקו המשמעותי) מתנגד. זה חל, כמובן, גם על מיעוטים אחרים במקומות אחרים, כמו ערביי ישראל. אפילו החרדים בירושלים למדו את הלקח ותמכו בעיקרם במועמד לא-חרדי לראשות העיר.
השמאל הפרוגרסיבי מנסה להפוך את כולם למיעוטים. לא רק שזה מעורר דחייה צפויה לגמרי אצל רוב הציבור, קשה לי להבין איך הפרוגרסיבים עצמם יכלו לצפות לתוצאה שונה.
החרדים והמתנחלים עד כאן הצליחו יפה מאוד לקדם רעיונות שרוב הציבור מתנגד להם.
המיעוט היהודי הימני ושדולתו איפא“ק לא נמנעו מלקדם את דעותיהם אפילו בתקופת אובמה.
“השמאל הפרוגרסיבי מנסה להפוך את כולם למיעוטים.“ מה?? לא.
למה אתה חושב שרוב הציבור מתנגד לרעיונות שהמתנחלים מקדמים? ולגבי החרדים, הנהגתם דווקא נמנעת ממהלכים אקטיביסטיים ועסוקה בשמירה על סטטוס קוו. אלה יודעים איך להיות מיעוט.
לגבי השמאל הפרוגרסיבי, איפה היית בעת החגיגות במדיה הפרוגרסיבית סביב התחזית שהלבנים יחדלו להיות הרוב בארה"ב בעוד שניים-שלושה עשורים (https://qz.com/1334425/survey-most-americans-feel-good-about-white-people-becoming-a-minority-by-2043/) או סביב הטענה שהלבנים הנוצרים כבר אינם רוב (https://www.theguardian.com/us-news/2017/sep/20/end-of-white-christian-america)? הפולמוס הגרמני סביב המונח "לייטקולטור" אומר לך משהו? (https://en.wikipedia.org/wiki/Leitkultur)
[עד עכשיו הפולמוס התבטא בעיקר בכך שפוליטיקאי שמרני כלשהו העז לומר שלגרמניה יש תרבות מובילה ומוטב למהגרים להסתגל אליה והפך מיד ליעד למתקפה מכל החוגים הפוליטיים מהמרכז שמאלה; אולי עם פרישת מרקל זה ישתנה.]
אני חושב שהציבור מתנגד לכספי הממשלה שזורמים להתנחלויות בעוד שישובים עניים בתוך הקו הירוק צריכים להלחם על כל פרוטה. וכן, יש איזה עימות בין הציבור החרדי והלא חרדי, שודאי שמת לב אליו.
המאמר בקווארץ אומר ש–64% מהאמריקאים מרגישים חיובית על זה שלבנים יהיו למיעוט שם עוד כמה עשורים. זה לא רק השמאל הפרוגרסיבי. אפילו 43% מהרפובליקאים חושבים ככה. לא זה ולא המאמר בגארדיאן “חוגגים“, רק מציינים את העובדה ואת השלכותיה. לכל היותר הם מרוצים מהחלשותם של הרפובליקאים הצפויה מזה.
מרוצים מהיחלשותם של הרפובליקנים? נו טוב, הרי יש כאן מלחמת בני אור בבני חושך, ושינוי דמוגרפי מבורך אם הוא יעזור לנצח את בני הבליעל… רוסי אחד, איוון קרילוב, כתב על זה משל נפלא (https://benyehuda.org/reichman/krilov073.html).
וברצינות: יש דברים חשובים הרבה יותר מהשאלה לאיזו מפלגה ישתייך נשיא ארה"ב בעוד 25 שנה. גם להסתמך על סקר ששואל אנשים על תחושותיהם בנוגע למה שיקרה אולי בפרק הזמן הזה אינו דבר חכם במיוחד. חברות אנושיות הן דבר גמיש והן יכולות להשתנות; בישראל של מפא"י, אוכלוסיית ותיקים הטמיעה בתוכה אוכלוסיית מהגרים גדולה ממנה בפרק זמן קצר יותר. אבל אלוהים יודע מה יש לשמוח על שינויים דמוגרפיים.
לגבי ההתנחלויות, אתה מייחס לציבור יותר מדי עניין בחלוקת תקציבים. הבחירות המקומיות הן כמעט לגמרי על חלוקת תקציבים, ושיעור ההצבע בהן נמוך בהרבה מהבחירות הארציות. הרבה יותר משהציבור היהודי בישראל מתעניין בתקציבים, הוא שונא ערבים (מסיבות מובנות). המתנחלים דופקים את הערבים, וחוץ מזה הם ישראלים לכל דבר, אז למה שהציבור לא יתמוך בהם? ואילו החרדים… הם נמנעים מעימותים בדברים שאינם נוגעים להם ישירות, וגם את העימותים הם מנהלים כדי לשמר את מה שקיים, לא כדי לדחוף את הציבור הכללי לכיוונים אחרים. מיעוט למופת, אפשר לומר.
מאיפה אתה יודע מה רוצה ״הרוב״ בארה״ב? זו מדינה מקוטבת, על כל נושא כמעט תמצא חצי מהאזרחים שתומכים וחצי שמתנגדים. יש עוד איזה דעות שאתה אוסר על יהודים אזרחי ארה״ב להחזיק בהן, ומתיר רק לאמריקאים ״אמיתיים״? או שבכלל אסור לאמריקאים להחזיק בדעות שלא תואמות את דעות מה שאתה יודע שהוא ״הרוב״?
אוסר? אתה באמת חושב שאני, או אתה, יכול לאסור על מישהו להחזיק בדעה כלשהי?
אני לא יודע מה רוצה "הרוב" בארה"ב. אבל סביר להניח שלכל הפחות, הוא רוצה לקבוע את עתידו בעצמו, וקבוצות מיעוט מובחנות שדוחפות לכיוון מסוים לא יבואו בטוב לחלקים ניכרים מהרוב הזה. שוב, זה אינו משהו ייחודי לארה"ב, זו תופעה כלל-אנושית, ובין היתר, מדינות הלאום בנויות עליה. יש מחיר ללהיות מיעוט, ולא כדאי להתעלם ממנו.
ניסיתי להסביר לעצמי מה כל כך מעצבן אותי בתשובה שלך, למה זה מרגיש כאילו אתה מאשים את הקורבן, וזה לא היה פשוט. טכנית הדברים שאתה אומר הם נכונים, ובהודעה הבאה שלך אף רידדת אותם לרמה אבסטרקטית שלא אומרת כמעט שום דבר קונקרטי, מעין הגיג על טבע האדם באשר הוא, מנותק מכל קונטקסט, נכון כמעט על פי הגדרה.
אולי זו למעשה התשובה, הנכונות הטכנית של דבריך, זה מה שמעצבן אותי. היא מזכירה לי (להבדיל אלפי הבדלות וכו') את ה"פורים שמח" של פורת, או את ה"יש אנשים טובים בשני הצדדים" של טראמפ לאחר העצרת של הנאו-נאצים. טכנית, גם האמירות הללו היו נכונות. זה באמת היה פורים, ומצווה על היהודים לשמוח בפורים. באמת היו אנשים טובים בשני הצדדים, היו אלפי אנשים בשני הצדדים, אין סיכוי שלא היו ביניהם אנשים "טובים", מה שזה לא יהיה. אני גם די בטוח שניתן למצוא אנטישמיות בקמפוסים בארה"ב אם מתאמצים (וצריך להתאמץ – אני יודע, כי אני נמצא בקמפוס שכזה), ולכן מבחינה טכנית גם דני דיין דובר אמת בתגובה שלו לרצח.
בכלל, אמיתות טכניות יש הרבה. זה נכון למשל שלבני אדם יש נטיה קסנופובית, ולכן העובדה שיהודים מתלבשים באופן שונה, מתאספים וממלמלים תפילות בשפה משונה, מושכת תשומת לב ליהודים בכל מקום בו הם נמצאים. אבל אם מישהו היה אומר בתגובה לרצח 11 יהודים ש"הדבר האחרון שקבוצת מיעוט רוצה זה להתנהג באופן שונה מהרוב ולהפגין ברבים את שונותם בכך שהם מתאספים בבניין מפואר ומתפללים בשפה זרה", זה היה נשמע לי דומה מאוד. האשמה של הקורבן במקום את פושע. משהו בבחירה להביע את האמת הספציפית הזו בתגובה לרצח.
בהקשר לשיחה הזו, מעניין אותי לדעת מה דעתך למשל על כל מיני יהודים שעשו דברים שבעבר היו שנויים במחלוקת ולא מקובלים על הרוב. זו היתה טעות מצדו של הרב אברהם השל לעמוד בזמנו בשורה אחת עם מרטין לותר קינג ולצעוד עמו מסלמה? זו בוודאי לא היתה עמדה שבקונצנזוס! מה לגבי יהודי זקן מדאבלין שהלך לעולמו כיום, מקס לויטס, שבגיל 20 הלך עם אחיו והשתתף בקרב ברחוב כייבל? שוב, מעצם זאת שהיה זה עימות, בקונצנזוס זה בטח לא היה. הרי היו לפאשיזם תומכים רבים באותו שלב, והיהודים היו מיעוט גם באיים הבריטים.
תראה, אני מיזאנטרופ, כלומר, לא מתרשם לטובה מבני האדם באופן כללי. יש לכך כל מיני סיבות, אחת מהן היא נטייתם המצערת של בני האדם לחלק את העולם לתבניות פשטניות שלא ממש עוזרות להבין מצבים מורכבים. הנטייה לראות בכל מצב קורבן ופושע, או לחלק את העולם לטובים ורעים, היא דוגמה לזה.
האם היורה מפיטסבורג הוא פושע? ודאי. האם הנרצחים הם קורבן? כן, ודרך אגב, הם לא עסקו בפעילות פוליטית, לפחות לא במסגרת בה נרצחו. אבל בוא נסתכל בפרספקטיבה קצת יותר רחבה. האם הלאומנים הלבנים בארה"ב הם פושעים? לא בהכרח. הם חיים בארצם, בתרבות מסוימת שבה האדם הרגיל הוא לבן, והם לא מרוצים ממגמות שעומדות לשנות את המצב הזה. זכותם. אפשר, כמובן, להיות לא מרוצים בכל מיני דרכים, והרוב המוחלט של הלאומנים הלבנים מביעים את אי-שביעות רצונם בקלפי או בפוסטים זועמים ברשת חברתית כלשהי. להטיל עליהם אשמה על הרצח – כפי שעושים לא מעט פרוגרסיבים, יהודים או לא – זו דמגוגיה. להטיל את האשמה על טראמפ (שאני ממש לא מחבב אותו) – כנ"ל. ומצד שני, למה ארגונים יהודיים צריכים לנקוט עמדה ביחס להגירה לארה"ב? זו סוגיה שמפלגת שם את החברה הכללית, סביר להניח שגם היהודים מחזיקים בדעות שונות בעניין, והנושא אינו נוגע במישרין לקהילה היהודית. יהודי שרוצה, כאזרח אמריקאי, לנקוט עמדה מסוימת – זכותו. הוא יכול גם לנמק את עמדתו על בסיס מקורות יהודיים כפי שהוא מפרש אותם. אבל ארגונים יהודיים צריכים להיות ארגונים שעובדים בשביל יהודים, לא בשביל רעיונות מופשטים שנויים במחלוקת. ואם הם רוצים לעזור למהגרים שכבר נמצאים בארה"ב מתוך שיקולים הומניטריים, כדאי לעשות זאת תוך הדגשה שמדובר בצעד הומניטרי ואין מאחוריו כוונה להשפיע לכיוון זה או אחר בדיון הפוליטי הכלל-אמריקאי בנושא.
לגבי הקרב ברחוב קייבל, קל לנו להתלהב ממנו כי הצד שאנחנו מזדהים אתו ניצח. אבל, קודם כל, גם פשיסטים זכאים להביע את עמדתם בפומבי. שנית, אירופה שבין מלחמות העולם הייתה מקום לא סימפטי בעליל, כשהיא מאוימת ע"י כל מיני לאומנים קיצוניים מצד אחד, וקומוניסטים מצד שני. יהודים רבים, שמטבע הדברים חשו יותר את הסכנה מצדם של הלאומנים המקומיים, תמכו ברמות שונות בקומוניסטים. בבריטניה, התמיכה הזאת נותרה בגדר אפיזודה חולפת. ביבשת אירופה, היא התבטאה באהדה גלויה למשטר הסובייטי, שרוב התושבים המקומיים ראו בו איום ברור ומוחשי. אתה חושב שלנטיות הפרו-קומוניסטיות של רבים מיהודי אירופה לא הייתה תרומה לעליית האנטישמיות בין שתי מלחמות העולם ולמה שקרה ליהודי היבשת לאחר מכן?
כן, הקריאה של פוליטיקאים ישראלים מהימין ליהודי העולם לבוא לישראל היא המלצה, לא ציווי, ולו משום שאין ביכולתם לצוות עליהם. כמו כן ברור שיהודי העולם הם מיעוט בארצותיהם ויש להם לפיכך כללי התנהלות שונים מרוב האוכלוסיה. אבל אלו אינן הטענות של יוסי. הוא טוען שהימין הישראלי מפלרטט בגלוי עם תנועות נאציות (כולל דוגמאות), ושההיגיון הישראלי-ציוני הנוכחי, בהיותו לאומני, משיק בהרבה תחומים להגיון האנטישמי, וכמותו רואה ביהודים במדינות אחרות נטע זר, בניגוד גמור לדרך בה הם רואים את עצמם.
המסקנה מכך שישראל, שאמורה להיות מדינת הישראלים, כלומר, של מי שנולד פה, היא בעצם מדינת הדם היהודי. ניתן להבין את הסיבות לכך, הן רשומות בהיסטוריה, אבל לא ניתן להבין מדוע, בהינתן מדינת ישראל עצמאית, נדחה האתוס ההומניסטי היהודי בפועל, ומדוע 'יהדות הגולה' נתפסת דרך מושגים אנטישמים. אמנם אם תתרגש צרה אמתית נוסח הנאצים תהיה ישראל מדינת מקלט ליהודים, אך כל עוד אין סכנה כזאת ישראל היא צרה ליהודי העולם במקרים רבים. אין לזה קשר עם פרקטיקות התנהלות יומיומיות של יהודים כמיעוט, או של מיעוטים בכלל.
האנטישמים לא זקוקים לישראל כלל וכלל כדיי לשנוא יהודים. הרוצח מפיטסבורג תירץ את מעשיו בכך שהיהודים, לפי דבריו, מכניסים מהגרים לארה"ב.
מי הן התנועות הנאציות שישראל חוברת אליהן? אורבן בהונגריה? בולסרנו בברזיל? טראמפ בארה"ב? הם לאומנים, כן, אבל הם לא נאצים.
"מפלרטט בגלוי' (עם תנועות נאציות) ו'משיק בהרבה תחומים' (להגיון האנטישמי) אין כוונתם חבירה לתנועות נאו נאציות. יוסי נתן דוגמאות במאמר.
היכן הדוגמאות? הביקורת נגד סורוס?
ראה את הלינק בכתבה, תחת “מפלרטט בגלוי“. (וגם סורוס).
השאלה העומדת היא, האם התיוג של המפלגות הללו כניאו-נאציות הוא אכן מוצדק.
טאוב הוא טב“ט–טרול בעל טור, ותו לא. יש סיבה בכלל להתייחס אליו?