מהדרים במצוות “והיית משוגע”: ארבע הערות על המצב
ממשלת ישראל הופכת במהירות לפרודיה על מדינה, ולא נראה שנשאר איזשהו עוגן של הגיון
הבוגד אורי אריאל הורה לאחרונה להפסיק את המימון של סירוס חיות רחוב. מדובר בתקציב של 4.5 מיליוני שקלים, שאריאל החליט שהוא מנוגד לאמונותיו. סירוס בעלי חיים, כתב אריאל, מנוגד להלכה, ועל כן הוא מורה להעביר את התקציב כולו לפרוייקט שמטרתו היא טרנספר של חתולי רחוב למדינות זרות. אחרי כמויות חריגות של לעג וקלס, בכלל זה בחו”ל, שינה אריאל את טעמו: הכסף שמיועד לסירוס בעלי חיים ישמש מעתה, החליט, למחקר, בכלל זה “מחקר הלכתי” בנושא.
אני חייב להודות לאורי אריאל: מעולם לא שיערתי שמישהו יעמיד לי דוגמא ברורה כל כך לאיסור החמור מכל חמור, להעניק לאח יהודי סמכות כלשהי על הציבור – כי אין שום תפקיד, שום משרה, שהם לא יעוותו כדי לכפות את תורת המוות שלהם על הציבור. אני מודה שמעולם לא הייתי מסוגל לחשוב על משהו כמו טרנספר של חתולים.
בבואנו לדון בבעיית חיות הרחוב, אין לנו ברירות טובות. אנחנו לא יכולים לאמץ את כולן, ואנחנו לא יכולים להאכיל את כולן – ולו חשום שאם נעשה זאת, תוך זמן לא רב תגדל האוכלוסיה שלהם למצב שבו לא נוכל לעשות זאת. סירוס הוא לא פתרון טוב, אבל הוא הפתרון הפחות גרוע: הוא מקטין את מספר החיות. כשהמדינה מפסיקה לממן את הסירוס, קורים שני דברים: מצד אחד, אוכלוסיית החיות עולה; מצד שני, פקחי עיריות הורגים אותם.
כלומר, המדיניות של אורי אריאל – שמטרתה לכאורה למנוע סבל מבעלי חיים – תוביל למעשה להגדלת הסבל. הייתי צריך חמש דקות בערך בשביל לגבש את הטיעון הזה, ואני עושה את זה בלי לקבל על כך משכורת מהציבור. האם אורי אריאל לא יודע זאת? ודאי שהוא יודע זאת, אבל הוא בוגד.
המטרה של הצו של אורי אריאל היא לא “להפחית צער של בעלי חיים”: היא להוכיח אדנות על הציבור החילוני והציבור הלא-יהודי. החיים שלכם פה יתנהלו על פי חוקים בלתי רלוונטיים לחייכם, כי אנחנו האדונים.
האם אריאל לא יודע שההלכה איבדה מזמן קשר למציאות? שהיא לא עודכנה ושלמעשה אי אפשר לעדכן אותה? האם הוא לא ידע שההחלטה שלו תהפוך את ישראל ללעג ולקלס, ותבהיר לעולם שהיא סוג מגוחך יותר של דאע”ש, המדינה היהודית בלבאנט? האם הוא לא יכול פשוט להניח לדברים להמשך בשקט כפי שהם? ודאי שהוא יודע, ודאי שהוא יכול. אבל הוא בוגד. “עם לבדד ישכון” הוא לא טעות, הוא מדיניות.
אורי אריאל יושב בקבינט הבטחוני. ראש הממשלה שלכם לא הדיח אותו ממנו אחרי הצעת “טרנספר החתולים” המטורללת.
מצד שני, הוא לא הדיח אותו גם אחרי שאריאל הפר את הסטטוס קוו והתפלל בהר הבית, ושימש בכך כגפרור שהדליק את סיבוב הדמים הנוכחי. עד כה מתו למעלה מ-70 פלסטינים וכ-10 ישראלים כדי שאורי אריאל יוכל לבגוד בציבור הישראלי, ולהשתמש בתפקידו ובמעמדו כדי להביא להתלקחות, הכל סביב הרעיון של בניית בית מטבחיים גדול שבו יוציאו אלפי בעלי חיים את רגעים האחרונים ביסורים כדי לרצות את החבר הדמיוני בשמיים, שאוהב דם ואיברים פנימיים.
זה אולי פחות מצחיק מרעיון טרנספר החתולים, אבל לא פחות הזוי.
פשוט הורגלנו אליו.
[…]
הבוגד זאב אלקין – כן, גם הוא שר היום; איך הימין אוהב לקדם בוגדים, אה? – לא אהב את מה שהוא שמע מראש אמ”ן, האלוף הרצי הלוי. האחרון סקר בפני השרים את הסיבות לפרוץ גל הדמים הנוכחי, ומנה שלוש מהן:
א. נסיונותיה של ישראל לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית.
ב. רצח משפחת דוואבשה.
ג. התסכול והיאוש הכללי של הפלסטינים.
עכשיו, זה בסך הכל ראש אמ”ן, ולאור ההיסטוריה של אמ”ן סביר לגמרי שהוא טועה. אבל אלקין לא התקומם על האפשרות שיש כאן טעות: איך קורה, הוא שאל בזעם, שראש אמ”ן “מסביר” את העמדה הפלסטינית. איך אפשר לקדם את העמדה הישראלית הרשמית בעולם, העמדה שגורסת שהכל בגלל “הסתה” פלסטינית, קונן אלקין, כאשר ראש אמ”ן בעצמו אומר לשרים את ההיפך?
או, במילים אחרות: למה אתה מבלבל אותנו עם העובדות? זה מפריע לנו להציג את עצמנו כקורבנות. תסתום את הפה ותגיד לנו את מה שאנחנו רוצים לשמוע. זו לא רק הרעלת hasbara, זה לא רק נסיון להכחיש את המציאות כפי שרואים אותה גורמי המקצוע: זה נסיון לבצע מניפולציה במודיעין. אל תגיד לממשלה את מה שהיא לא רוצה לשמוע. אתה יודע, זה הפורום שעשוי להחליט על המשך הקריירה שלך, אם יהיה כזה. גם אם לא, כל אחד מהאנשים שם יכול להיות אויב בעל השפעה בקריירה השניה שלך. למה לך? חסרות לך צרות?
(ביחס לסעיף ב’ של הלוי יש לציין במאמר מוסגר שהמדינה הגישה לאחרונה את ההודאות שלכאורה גבתה המשטרה מהחשודים – בפועל, מי שגובה את ההודאות הוא השב”כ; אחר כך מזמינים שוטר, כדי שיכתוב את ההודאה שניתנת “מרצון וללא כפיה” שמכתיב איש השב”כ לחשוד – ברצח בני הזוג הנקין; החשודים אומרים שם שהם רצחו אותם כסוג של תג מחיר בתגובה על רצח משפחת דוואבשה. זו כמובן בסך הכל הודאה שיש חשד סביר שנגבתה בעינויים, כך שאין לדעת מה ממנה אמר הנחקר ומה הושם בפיו על ידי החוקר; אבל נראה שהיא מהווה בעיה למי שטוען שיש לסמוך על כל הודאה כזו מבלי לחקור אחריה. הטרור הפלסטיני הזה הוא תוצאה ישירה של הטרור היהודי.)
[…]
ועדת הכנסת לתקציב הבטחון סירבה היום (ג’) לאשר את תקציב הבטחון לשנת 2016 שהוגש על ידי הממשלה, אחרי ששר הבטחון – נציג הממשלה, כן? – אמר לה שהתקציב לא מספיק, ואחרי שראש הממשלה (ושר התקשורת, ושר הכלכלה, והשר לפיתוח אזורי, ושר החוץ, ועם התיקים ששכחתי הסליחה) הודיע שאכן, התקציב לא מספיק אבל יהיה בסדר; הוא ידאג לצבא לתוספות כנדרש במהלך השנה.
כלומר, הממשלה הגישה לכנסת תקציב בטחון ששני הנציגים הבכירים ביותר שלה, שר הבטחון וראש הממשלה, אומרים שהוא לגמרי לא התקציב הנכון. אז למה לא הגשתם את התקציב שאתם רוצים להגיש? כי, אה… זה עבודה קשה? פשוט תנו לנו לומר “יהיה בסדר.”
המשילות! המשילות! תראו את כל המשילות!
[…]
האפס שהתגלם בבשר, יאיר לפיד, אמר היום לטמקא ש”הפיגוע הבא הוא לא סכין אלא פתק בקלפי, יהיה לנו ראש עיר פלסטיני בירושלים.”
כלומר, הפעולה הדמוקרטית, השלווה והאזרחית ביותר שאפשר להעלות על הדעת – הגעתו של אזרח לקלפי והצבעה בעד המפלגה שבה הוא תומך, וספירת כל הקולות באופן שווה – נדמית בעיניו של לפיד כפיגוע. אין הבדל של ממש בין האמירה הזו ובין האמירה של נתניהו ש”הערבים נוהרים אל הקלפיות.” שתיהן אומרות שהשתתפות של לא-יהודים בתהליך הדמוקרטי היא סכנה קיומית. אבל משום מה, לפיד נתפס כלגיטימי בעוד שלכולם ברור שנתניהו הוא גזען יהודי מצוי.
בעיני לפיד, בדיוק כמו בעיני נתניהו, כל פעולה שהפלסטינים עושים היא טרור. גם אם מדובר בהצבעה. “טרור” הוא שם אחר להתנגדות למדינת האדונים היהודית. למעשה, במדינה היהודית בלבאנט – כפי שהיא מיוצגת על ידי הברומטר האנושי המשוכלל שבילה שנים בכיול עצמי לכיוון נקודת האמצע המוחלטת של דעת הקהל היהודית – ההצבעה הפלסטינית היא אקט הטרור המסוכן ביותר.
אחרי הכל, בסכינאים אפשר לירות. במצביעים – זה כנראה יצטלם ממש רע ויצריך אפילו יותר מאשר כושר ה-hasbara של האפס שהתגלם בבשר.
בארץ העיוורים, אומרים, סתום העין הוא המלך. בארץ המטורללים נוסח אריאל ואלקין, יש מי שרואה באתון של יש עתיד ראוי למלוכה.
הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.
(יוסי גורביץ)
