דיקסי דיש”ע
למה הימין היהודי מאמץ את הרטוריקה של מגיני הקונפדרציה? כי בסופו של דבר, הם חולקים אותם ערכים
בחודש יוני ביצע גזען לבן בשם דילן רוף טבח בכנסית עמנואל שסמוך לצ’ארלסטון, דרום קרוליינה. זו כנסיה שחורה, אחת העתיקות בדרום, שידעה שורה של התקפות גזעניות בעבר. התקשורת האמריקאית נבוכה, כי לדבר על טרור אמריקאי לבן זה סוג של טאבו, והקריצה כל מיני תירוצים לטבח, כפי שעשו גם מתמודדי המפלגה הרפובליקנית, עד שהתפרסמו תמונות של רוף כשהוא עם דגל הקונפדרציה ודגל רודזיה.
האחרונה היתה מדינה כל כך גזענית, שהיא לא הצליחה לשרוד את שנות השבעים (לא שמה שירש אותה, זימבאבואה, היה הצלחה מסחררת). דגל הקונפדרציה – ליתר דיוק, דגל הקרב של צבא צפון וירג’יניה של הקונפדרציה – נחשב, עם זאת, לדגל לגיטימי בחלקים הגזעניים יותר של ארה”ב. השילוב של דגל הקונפדרציה של רוף, יחד עם העובדה שהדגל המשיך להתנוסס על הקפיטול של דרום קרוליינה, הוביל להבנה מחודשת של מהותו של הדגל הזה: מלחמה על שעבוד השחורים ועליונות הגזע הלבן. שורה של מדינות הסירו את הדגל.
זו סוגיה אמריקאית פנימית שלא הייתי נדרש לה כאן, אלמלא העובדה שהמגזין של “הימין האינטלקטואלי” היהודי, מקור ראשון, בחר להתייחס לנושא. סגנית העורך שלו, אורלי גולדקלנג, הקדישה חלק מהמאמר שלה בסוף השבוע להגנה עליו כבחירה תרבותית ראויה.
גולדקלנג התחילה במסגור של הנושא בדיוק כפי שמסגרה אותו לפניה רשת פוקס: לבן זועם כלשהו ביקש מחנות של וולמארט להכין לו עוגה עם דגל הקונפדרציה. זו, שלפני זמן קצר החליטה שלא למכור עוד את הדגל הגזעני, סירבה. האיש דרש ממנה להכין לו עוגה עם דגל דאע”ש. העוגה הוכנה. מוולמארט נמסרה התגובה ההגיונית שהעובד שלה לא זיהה את דגל דאע”ש, שמה לעשות – פחות מוכר לאמריקאי הממוצע. גולדקלנד החליטה להתעלם מהעובדה הזו ולא הביאה אותה במאמר שלה.
למאמר של גולדקלנג (מעבר לטענה שפותחת אותו, שקוראת לישראל לבצע פשעי מלחמה – ענישה קולקטיבית – כי צריך, גם אם זה “לא נעים לאוזן”) יש שתי טענות בנושא. קודם כל, ארה”ב איבדה את דרכה כי היא לא מסוגלת יותר להבין שדאע”ש מסוכנת יותר מהקונפדרציה; ושנית, שהקונפדרציה לא היתה דבר כזה נורא כי היא בסך הכל רצתה לשמור על זכויות המדינות.
הטענה הראשונה היא קשקוש שקל לטפל בו. העובד שהכין את העוגה, כאמור, לא זיהה את הדגל. שנית, תחת דגל הקונפדרציה נהרגו בארה”ב – גם אחרי 1865 – הרבה, הרבה יותר אמריקאים משנהרגו תחת דגל דאע”ש. נכון, אלה כנראה לא אמריקאים שמעניינים את גולדקלנג – העור שלהם שחום משהו – אבל מה לעשות, אלא אזרחים אמריקאים והרוב שם כבר לא מוכן להתייחס אל הרצח שלהם כאל “הפירות המשונים” של הדרום. דאע”ש מהווה סכנה לחלק מיושבי המזרח התיכון, אבל האמריקאי הממוצע נמצא בסכנה הרבה יותר חמורה מהגזענים שעליהם מתרפקת גולדקלנג.
וכן, אני כותב “מתרפקת” במודע ובמכוון. כי התזה שמוכרת לנו גולדקלנג, על פיה הקונפדרציה היא בסך הכל נסיון לשמור על “זכויות המדינות”, היא המסווה שבאמצעותו העטו גזעני הדרום סוג של לגיטימציה למטרה האמיתית שלהם: שימור העליונות הלבנה.
הטענה של גולדקלנג, כמובן, לא חדשה. לדרום קמו אפולוגטיקנים רהוטים מהר מאד, מיד לאחר התבוסה, והאומה שלא היה לה כוח לחדש את מלחמת האזרחים נכנעה להם. הבעיה היא שהנראטיב של “זה בעצם על הדרישה להוגנות לזכויות המדינות,” שכמובן צץ מחדש ברגע שעלתה שאלת הורדת הדגלים, נשען על כרעי תרנגולת.
העיתונאי טא-נהיסי קוטס (Ta-Nehisi Coates), שמלחמת האזרחים הפכה לאובססיה קלה שלו, עשה עבודה יסודית וחזר למקורות, ובדק מה אמרו מדינות הדרום כשהן פרשו מהאיחוד. דרום קרולינה דיברה, בהצהרת הפרישה שלה, במפורש על הצורך לשמר את העבדות. כך עשו גם מיסיסיפי, לואיזיאנה, אלבמה וטקסס. כלומר, “הזכות של המדינות” שעליה יצאו מדינות הדרום למלחמה היתה הזכות לעבדות. רוב חיילי הדרום באותה עת היו מופתעים לשמוע על כך שהם נלחמים על זכויות המדינות – להם היה ברור שהם נלחמים למען שימור העבדות, וליתר דיוק על שימור העליונות הלבנה. הפראזות הנאות על “זכויות המדינות” היו ה-hasbara של מדינות העבדות כלפי מדינות העולם שלא הבינו את ה”מוסד המיוחד” שלהן ושהיה צריך לסבן אותן במשהו סביר למחצה.
כל זה, כמובן, היה מביך מאד אחר כך; אז כשהיה צריך לכתוב מחדש את ההיסטוריה של מלחמת האזרחים, טאטאו הצידה את נושא העבדות ודיברו על “זכויות המדינות.” אבל כל מי שרצה לדעת, כל מי שלא הסב את מבטו, ידע בדיוק ש”זכויות המדינות” היו שם קוד לשימור העליונות הלבנה. קוטס מביא לא מעט דוגמאות לכך: “ארגון בנות הקונפדרציה,” למשל, מצהיר במפורש על המטרה הזו. טרור של לבנים – רבים מהם יוצאי צבא הקונפדרציה – הצליח להחזיר, תחת הכינוי “גאולה”, את השליטה במדינות הדרום לידי המובסים במלחמת האזרחים; וטרור לבן שמר על זכויות היתר של הלבנים עד שנות השישים של המאה ה-20, לפחות.
מכל המקומות בעולם, מוזר לראות את ההגנה על הקונפדרציה מגיעה דווקא מ”מקור ראשון.” ואולי לא כל כך מוזר: בסופו של דבר, המימון של “מקור ראשון” מגיע משלדון אדלסון, השוגר דדי של הימין היהודי פה ובארה”ב. הימין הדתי בארה”ב תומך בחלקו הנכבד בקונפדרציה, מעריץ את הערכים שלה, ומקונן על העובדה שהזמנים הטובים והישנים חלפו. הימין הדתי שם נלחם בעד שימור עליונות האדם הלבן, נגד “ערבוב בין הגזעים,” נגד חוקי השוויון.
העניין הוא שבמידה רבה, אפשר לשעתק את הטיעונים של תומכי הדרום הישן כמעט אחד-לאחד לאלה של המתנחלים: השחורים והפלסטינים לא נחשבים לבעלי זכויות מלאות, בלשון המעטה (בתחילת אותו המאמר, כזכור, גולדקלנג קוראת לענישה קולקטיבית כלפי הפלסטינים, מה שלא היתה מעיזה לעשות כלפי יהודים); אנשים מהצבע ה”נכון” יכולים לנשל אותם; אנשים מהמוצא “הנכון” יכולים לפגוע בהם ואף להרוג בהם, וזה כנראה לא בסדר אבל לא צריך לעשות מזה יותר מדי רעש; לכל היותר, מבצעי הפשעים הללו פוגעים בטוהר המאבק.
אפשר לשרוף כנסיות ואפשר לשרוף מסגדים, וזה באמת לא בסדר, אבל למה לעשות מזה כזה רעש? למה להכליל? הרי הזכות להכליל שמורה רק למי שיכול להטיל עונש קולקטיבי. “שיח הזכויות” המגונה דורש מאיתנו להתייחס לשחורים ולפלסטינים כאילו היו בני אדם, שזה עיוות של הסדר הטבעי כפי שנקבע על ידי אלוהים בכבודו ובעצמו; וכמובן, הן השחורים הן הפלסטינים היו שמחים לחלוטין במעמדם כחובטי עצים ושואבי מים, אלמלא הגיעו כל מיני ליברלים ותקעו בראשם הפעוט רעיונות על שוויון וגרמו להם לחשוב שהם מקופחים, במקום לקבל את תפקידם הטבעי. זה, כמובן, קורה כתוצאה מתקשורת עוינת, סיסמה שהימין הדתי היהודי פשוט העתיק מהימין הדתי האמריקאי של שנות השישים.
לפראים הללו, חצאי-ילד חצאי שד, יש כמובן צד אפל. כל לבן מהוגן הרי יודע שבליבו, הפלסטיני אורב למתנחלת זהובת השיער; ומדי פעם הם מתפרצים באלימות בלתי מובנת, שאותה יש לדכא באכזריות כי הם מבינים רק כוח. וכמובן, ערבוב בין הגזעים – היכולת של בני הקבוצות לחצות את מחסום השנאה המטופח היטב – היא משהו שאין להעלות על הדעת והוא שורש כל רע.
אז אולי השאלה שלנו היא לגמרי לא במקומה: אולי במקום לשאול למה הימין היהודי מדבר כמו הימין של הקונפדרציה, אנחנו צריכים לשאול למה לקח לנו כל כך הרבה זמן לשים לב.
הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
מעניין אם אותם אנשים שדואגים גל כך ל"זכויות המדינות" ידאגו גם לזכות של תל-אביב, למשל, להפעיל תחבורה ציבורית בשבת או לאפשר פתיחת מסעדות ביום כיפור. אני מניח שאז הדיבורים יתהפכו ותעלה הדרישה שתל-אביב תתיישר לפי ערכי היהדות.
אווה אילוז כתבה משהו דומה די מזמן בעתון 'הארץ'.
דיקסי או לא, זה חורג הרבה מעבר ליש"ע. יש בישראל לא מעט יהודים שאינם מרוצים מכך שהם עבדו קשה כדי להפוך ל"לבנים של כבוד" (יעני, חלק מהעולם הראשון) רק כדי לגלות שלהיות לבן זה כבר לא כזה תענוג. זו גישה אידיוטית, כמובן, אבל אני לא חושב שגופים פוליטיים המייצגים את המתנחלים מביעים אותה יותר מאחרים.
לישראל יש מספיק בעיות. בעיית היחסים בין הלבנים לשחורים בארה"ב איננה אחת מהן. אפשר לסמוך על האמריקאים שיידעו לפתור אותה בעצמם, מה גם שאיש אינו מתכוון להחזיר שם את העבדות, או אפילו את ההפרדה הגזעית במוסדות הציבור. מה שנותר הוא קיצונים סהרוריים, כמו רוף, שאת מידת הנזק הנגרם על-ידם ניתן היה לצמצם משמעותית על-ידי ביטול התיקון השני לחוקה, אבל זה אינו הולך לקרות. קל יותר לצאת למסע נגד דגל הקונפדרציה. (דרך אגב, מתן האפשרות החוקית לבתי עסק לסרב לספק שירות מטעמים אידיאולוגיים הוא דבר בעייתי למדי, או לפחות כך טען הצד הפרוגרסיבי של המפה הפוליטית בארה"ב בעקבות פסק דין הובי לובי לפני שנה.)
לעיתונאי, דרך אגב, קוראים תא-נחסי קוטס. שמו לקוח מהמצרית העתיקה (מאותו שורש כמו "פנחס" העברי), ו"תא" היא תווית היידוע המצרית לנקבה – כי מה לעשות, המשמעות של שמו היא "(הארץ) הדרומית" (נוביה), וארצות במצרית הן נקבות, כמו בעברית. אפשר להרהר מה חשבו הוריו על הזהות המינית של בנם כאשר נתנו לו שם מסוג זה, אבל סביר להניח שהם פשוט לא נתנו את דעתם על כך.
יש"ע כלומר המתנחלים כלומר הציונות הדתית – הם הם מגדירי הימין בישראל כיום.
חלק גדול מהאמביציה שלהם מתבטא בל'עשות סדר מחדש' בערכים .
כל מיני קונבנציות מקובלות ,כמו למשל להזדהות אינסטיקטיבית עם הצפון בהקשר של מלחמת האזרחים/חיסול העבדות -מבחינתם הזדמנות לאותו סדר חדש בערכים (בערכים ה'שמאלניים').
לכן הכתבה במקור ראשון היא לא מקרית ובהחלט שייכת ליש"ע דיקסילנד.היו ברוח המאמר במקור ראשון גם טוקבקים ימנים ב'הארץ' אפרופו כתבה על הורדת דגלי הדרום.
ברור שרשת פוקס מזינה ומהווה להם מודל חיקוי -אבל זה לא שטחי .
זה לגמרי הזדהות דוקא עם הדרום שלא נסחף מרוחות חדשות כמו ליברליזם שיוויון וכו' ,שמרשה לעצמו להיות גזעני בלי להתנצל . ימין ציונות דתית שהחליט שהוא מספיק רהוט כדי ללהג בשבח 'ערכים ימנים' -כולל ,כן, הזדהות מנומקת דוקא עם תומכי העבדות ,למשל..
זה שיש לא מעט ימנים בישראל שמזדהים עם הדרום האמריקאי — בלי להבין יותר מדי מה הדרום רצה בשלבים שונים של ההיסטוריה ובלי לשים לב שהרכבת הזאת עזבה את התחנה מזמן — זה כנראה נכון. זה שבין הימנים האלה, כמו בין הימנים באופן כללי, ניתן למצוא כמה מתנחלים, זה כנראה נכון גם כן. אבל לומר שהמתנחלים, או הימין הישראלי באופן כללי, מגלה איזו אהדה מהותית לדרום האמריקאי, זה לעשות פיל מזבוב. מבחינת הישראלים, סיפור יחסי הגזעים בארה"ב הוא לא יותר מפרשה עמומה בהיסטוריה של ארץ רחוקה, ואין סיבה שיהיה משהו אחר. הישראלי המצוי, ימני או שמאלני, מתמצה בהיסטוריה האמריקאית בערך כמו שיוסי מתמצה בשאלה איך ומדוע תא-נחסי קוטס קיבל את שמו.
גם העניין לגבי "מגדירי הימין" נכון באופן חלקי בלבד. מי שהעניק את הבחירות האחרונות בישראל לימין לא היו המתנחלים (אתם הכל היה ברור מלכתחילה) אלא ציבורים אחרים לגמרי. גם הגזענות כלפי השחורים פושה בישראל בציבורים שונים ומגוונים, וממש אינה מוגבלת למתנחלים.
הציונות הדתית -מגדירי הימין כיום .חד משמעי.לא קשור שהמנדט הימני מקבל גם מאחרים.
העובדה שהתלבשו על ההסטוריה הנשכחת האמריקאית בחדווה דרומית – רק ממחיש את האמביציה ל'שינוע ערכים'.
זה לא 'המתנחלים תומכים במיסיסיפי '(אולי רובם אפילו לא התעניינו בהורדת דגלי הדרום) -זה 'הציונות הדתית מאמצת כל הזדמנות וכל אפולוגטיקה של דחיית ערכי ליברליזם/הומניזם/דמוקרטיה מהותית' ..
מגדיר הימין? לא יודע. ככל שאני רואה, אורן חזן מייצג את ערכי הימין לא פחות מזאב אלקין (והייתי צריך לפשפש בזכרוני כדי למצוא פוליטיקאי בכיר מהקואליציה שהוא דתי וגר בהתנחלות).
לגבי האפולוגטיקה הפרו-דרומית, נראה לי שהעניין פשוט הרבה יותר. אובמה שחור, הימין בישראל אינו אוהב את אובמה, אז חלק מדובריו — לא המבריקים שבהם — מוצאים לנכון להגן על גורמים פוליטיים בארה"ב שאינם אוהבים שחורים. אם וכאשר הילרי קלינטון תיבחר לנשיאות ותמשיך, פחות או יותר, את המדיניות של אובמה (ולו מהטעם שזאת המדיניות המסורתית של ארה"ב כלפי ישראל), אותם דוברים, או דומים להם, יוכלו לתקוף את קלינטון בשל עברה כאשת המושל של ארקנסו הדרומית והגזענית. (הילרי קלינטון בכלל נולדה בשיקגו ולמדה בבוסטון, אבל מי סופר…)
אתה באמת מפספס משהו .
לא מדובר ב'אובמה' או כל סיבה קונקרטית אחרת.
דגלי הדרום מסמלים לענייננו את 'דחיית ערכי הצפון הליברלי יפה הנפש וכו"-
אם כיום ואפילו כאמור כלפי הדרום כשעל השולחן עבדות.
בהחלט יכלו בציונות הדתית לא לתפוס צד כלפי אמצע המאה ה 19 ארה"ב – אבל בטבעיות מצאו עצמם בתמיכה מסיונרית לגבי הדרום דאז..
ואם אתה רוצה את זה במובן הרחב –
עבור ארץ ישראל/עם ישראל/תורת ישראל (עם התוכן והאופרציות שנובעות ממנו לתפישתם) צריך הרי לכופף/לשנות ערכים (של יפי הנפש..)ש'מפריעים' – ולכן הם מנסים לעגן את תפישתם ולקעקע את מה שמולה – גם כלפי מאורעות שעצבו/השליטו את התפישה שמולם (תפישת 'יפי הנפש'..).
וככה אפילו עבדות ניתנת ל'הכלה'בלי צמרמורת – כי הרי יש עניינים 'חשובים' יותר -למשל ה'פטריוטית' הדרומית הישנה והטובה וכו'.
________
הפואנטה שלי – מרדף הציונות הדתית לשינוי ערכים שמקובל פחות או יותר שהם חיוביים (ליברליזם הומניזם שיוויון דמוקרטיה וכאלה).
או ביצוע רצח אופי במושגים ,או הפיכת תוכנם למשהו אחר לגמרי..
את חושבת שאני מפספס, אני חושב שהניסיון שלך לצייר את הציונות הדתית בתור איזה כוח דמוני בסגנון ספרות אנטישמית על "זקני ציון" הוא מוגזם בכמה רמות.
המטרות של הציונות הדתית הן ריאליות, פוליטיות וישראליות לגמרי. אני לא מסכים עם המטרות האלה, אני חושב שהן גוררות את תושבי ישראל וסביבתה המיידית לתסבוכת איומה שאף אחד לא ייצא מנה טוב, אבל אני לא חושב שמאבק בעד או נגד ערכים שונים הקשורים למלחמת האזרחים האמריקאית הוא חלק מהותי מכל זה.
זה לא יפה לצטט את קיפלינג ולא לציין את המקור.
האם אתה לא רואה גם הקבלות בין השמאל בארץ לשמאל בינ"ל?
השמאל הישראלי הוא מרכז-שמאל מתון ביותר בהשוואה לשמאל מערב-אירופאי. מעולם לא היתה הפגנת שמאל אלימה בארץ.
ערביי ישראל הם חלק מהשמאל בארץ וההפגנות שלהם אלימות
הם לא והן לא.
אתה יכול לצווח כמה שאתה רוצה ש"ערביי ישראל הם שמאל". אני מציע לך לשאול אותם ונראה מה הם יגידו. או שתסביר לנו על סמך מה אתה קובע את זה. (אני מניח שבשביל ימניים צעקניים כמוך כל מה שהוא נגד השלטון הימני-פשיסטי הוא אוטומטית "שמאל", לא ככה?)
אבל לפחות משתמע שגם אתה מודה שכל מפלגה או גוף שמגדיר עצמו "שמאל ישראלי", ממרצ ועד חד"ש וכולל כל היוזמות האנטי-פשיסטיות הקיימות בארץ, היה בקושי מגרד את המרחב שמעבר ל"מרכז" בדמוקרטיות מערביות – חד"ש אולי טיפה יותר, אבל ממש טיפה.
שאלתי את תופיק טובי, הוא אמר שכן. אמיל חביבי החרה החזיק אחריו. תופיק זיאד אמר שהוא יותר שמאל משמאל ומוחמד מחמיד הניף דגל אדום. מוחמד נפאע לעומתם הוא רק המזכיר הכללי של מק״י והוא לא יודע אם הוא שמאלי מספיק בשביל חנן. חד״ש היא אחת המפלגות הגדולות ביותר במגזר הערבי וחד״ש היא מפלגה שמאלית לעיל ולעילה. כמו כן לרבים במגזר תודעה מעמדית מפותחת מאד באופן כללי אפשר לאמר במידה רבה של בטחון שיש יותר שמאלנים עקביים במגזר הערבי מאשר מצביעי מר״צ נאמר.
חיים ברעם, שאני חייב חלק משמעותי מתודעתי הפוליטית למאמריו טוען כבר שנים רבות שאין שמאל ללא ערביי ישראל, הוא צודק כמובן. אבל הוא כנראה סתם צווח ככרוכיה.
חוץ מזה מה הבעיה עם הפגנות אלימות? ממתי שילוב ידיים והטלת פרחים זה ערך להפגנה? ההפגנות במגזר הערבי בלא מעט מקרים אלימות וכמעט בכל המקרים נתקלות באלימות. ביצה, תרנגולת וגומר.
ברצינות? כשימין צועק שמאלנים שמאלנים בג"צ תקשורת אומנים מדינת ת"א – הוא בטח מתכוון לערבים ןלחד"ש חח
ברצינות. הימין לא מגדיר מהו השמאל ומי חברותיו.
אה שכחתי, חחח.
וואוו, טוב שלא הלכת לשאול את טרוצקי.
ראשית, אני דברתי על "השמאל הישראלי". אני מניח שאם תשאל את מרבית החברה שציינת בסיאנס הבא שלך איתם, תהיה להם קצת בעיה להגדיר עצמם כ"ישראלים".
האמירה שלך ש"לרבים במגזר תודעה מעמדית מפותחת מאוד… יומרנית ומוזרה. ממתי "תודעה מעמדית" זה בהכרח שמאל?
הטענה "אין שמאל ללא ערביי ישראל" מוכיחה בדיוק את ההיפך ממה שאתה טוען. אם ערביי ישראל היו בשמאל, חיים ברעם לא היה צריך להביא אותם לשם באוטובוסים.
וחוץ מזה, לי אישית אין בעיה עקרונית עם הפגנות אלימות, רק שזה לא השמאל הישראלי. זאת היתה הטענה.
המטרה בציון הרשימה שכללה מתים, חיים, ושמאלנים פעילים הייתה להראות את ההסטוריה המכובדת של השמאל בקרב אזרחי ישראל הערבים. זה שאתה מזלזל בכך זה עצוב וטיפוסי. אזרחי ישראל הם ישראלים, לא רק שאתה מבטל תודעה פוליטית של מגזר שלם אתה גם מרשה לעצמך לדבר על אזרחותם, יש לך את זה ביותר פטרוני?
אני לא יודע למה אתה קורא שמאל, אולי לשיחות סלון מפנקות על הכיבוש ועל כמה ישראל חרה וביבי מנייק ורגב בהמה. בבית שלי לימדו ששמאל זה קודם כל תודעה מעמדית ומאבק מעמדי וסוציאליזם. כל אחד והשמאל שהוא ראוי לו.
זה שלא הבנת מילה ממה שכתבתי, זה בסדר, העילגות כולה שלי. אבל ברעם כותב שנים רבות מאד ובאופן מאד ברור. והוא ברעם, מתכוון שהשמאל הישראלי ילך לערבים. שהשמאל יבין שאין לו תקומה ללא ממשלות עם ערבים, שהשמאל יפסיק להתבייש כמוך בחבריו הערבים ולא ישחק עד את המשחק המלוכלך בו הערבים נמצאים מחוץ לגדר הפוליטית של השמאל הציוני, הציוני למחצה, והרדיקלי לרביע. אולי תקרא אותו פעם, לא יזיק לך.
ודוק, הפגנות אלימות זה לא השמאל הישראלי היהודי האשכנזי המפונק והעשיר. שמזרחים עניים היו בשמאל הישראלי היו מכות ואלימות, בוואדי סאליב ושכונת הארגזים ומוסררה, ערבים מהשמאל הישראלי חוטפים מכות כל הזמן. תפסיק לנכס את ה״שמאל הישראלי״ לך ולחברים שלך.
שחצן ריק. דווקא הבנתי אותך היטב, רק הטענות שלך חלשות למדי. ההתפתלות המתלהמת שלך סביב הציטוט של חיים ברעם והתשובה שלי מסתירות ברהיטות טיעונים חלשים – ברגע הראשון באמת חשבתי שאתה יותר אינטיליגנטי מזה.
דווקא נהגתי לקרוא את חיים ברעם בקביעות. עד כמה שאני זוכר מימי כל העיר העליזים, בדרך כלל דווקא הסכמתי איתו.
לא מזלזל בערבים, חלילה, ולא פטרוני כלפיהם, אבל הייתי נותן להם להחליט אם הם שמאל ישראלי או לא (ואת זה אין בפחות פטרוני). באמת נראה לך שכמות משמעותית מהם יגדירו עצמם ככאלה?
אני לא זוכר איזושהי הפגנה שכונתה" הפגנת שמאל" שבה היו התפרעויות אלימות של ערבים או מזרחיים.
ודוק, הפגנות אלימות זה לא השמאל היהודי האשכנזי המפונק והעשיר. לא טענתי משהו אחר. הבעיה בארץ היא שה"שמאל" המזרחי הולך להצביע ש"ס וה"שמאל" הערבי, אין לי מושג איפה הוא.
ויהיה נחמד אם לא תנעץ לי מילים בפה – מעולם לא התביישתי בחברים הערבים שלי ומעולם לא טענתי שהערבים צריכים להיות מחוץ לגדר הפוליטית. אולי אם הייתי פסיכולוג בגרוש הייתי טוען שאתה משליך עלי מחשבות מכוערות שלך, אבל אני לא, אז אני רק משתומם מאיפה השחץ.
אז ככה,
אין לך או לאף אחד אחר שום אופציות לתת לערבים ישראלים להחליט אם הם שמאל ישראלי או לא. הם אזרחי ישראל, מי מהם שאיתרע מזלו והוא שמאלי הרי שהוא חלק בלתי נפרד מהשמאל הישראלי, נציגיו יושבים בכנסת ישראל ומאבקיו הם חלק מהפוליטיקה הישראלית. אנא הראה לי איך הטענה החלשה הזו לא נכונה.
מה שכונה או לא כונה על ידי התקשורת הישראלית (שאני אניח בזהירות שאתה מלא כרימון רסס בביקורת כלפיה בכמעט כל נושא אחר) אינו מן העניין. הפגנת שמאל ישראלית היא הפגנה של אנשי שמאל ישראלים, גם אם הם ערבים, מזרחים, או עולים חדשים מאזרבייג׳ן. העובדה שאתה וחיים יבין לא מכנים הפגנות שהובילו סעדיה מרציאנו וצ׳רלי ביטון הפגנות שמאל מלמד כמה מעט חיים הבין ושאתה מתעקש לא להבין.
עכשיו, אם אתה מכיר את ההסטוריה של חיים ברעם הרי שאתה בטח זוכר שהיה דוברה של מפלגה חביבה בשם של״י(שלום לישראל) בה חברו יחדיו אורי אבנרי, וואליד חאג׳ יחיה, סעדיה מרציאנו ומאיר פעיל למפלגת שמאל ישראלית צבעונית כסלט לבנטיני.
מעבר לכך,
חי נפשי, אני לא יודע מה אתה רוצה ממזרחים. לא פחות אשכנזים מצביעים יהדות התורה מאשר מזרחים לש״ס. הציונות הדתית הם אשכנזים טהורים שמצביעים לבנט. כשהוא ניסה להכניס להם אוחנה אחד, הם קפצו כמו נשכם נחש והקימו מהומת אלוהים. רוב המזרחים מצביעים לליכוד ולכחלון כפי שרוב האשכנזים מצביעים למחנה הציוני וללפיד תאומים סיאמים המחוברים בציצת נוצתם.
בשמאל הישראלי יש את החתיכה של חד״ש מהמפלגה הערבית המאוחדת, וקצת אלמנטים במר״צ. מעיקרה מר״צ אינה מפלגת שמאל אלא ליברלים פרוגרסיבים עם פטינה סוציאליסטית דקה כגרפין.
אז חנן, באמת שאני לא מנסה להתנשא או להשתחץ כאן, אבל כדאי שתפנים את זה, אזרחי ישראל הערבים הם הרבה יותר ה״שמאל הישראלי״ מיהודים אשכנזים מתל אביב. אם השמאל המזרחי המתעורר יצטרף אליהם עד יהיה כאן שמאל בארץ הזאת.
דבר אחד בטוח, כפי שהוכיח מאיר פעיל בימי של״י העליזים עליכם אי אפשר לסמוך שתפנו את הכיסא בזמן.
ואגב, לא היה שום דבר במה שכתבתי בבלוג הזה שיכל להוביל אותך לחשוב שאני אינטילגנטי. אז אנא, אל תאשים אותי בשגיאות שלך.
כמה מלל מיותר וכמה שאתה מתמם. צ'רלי ביטון הצביע לש"ס. זאת בדיוק הבעיה. אם המזרחיים והערבים היו מחזיקים בעמדות שמאל קלאסי (ולא, אני לא ממש מתכוון למאבק באימפריאליזם האמריקאי ותמיכה אוטומטית באסד) ואם לסבתא שלי היו גלגלים, אולי היה בארץ יותר טוב.
אבל הם לא. המזרחיים מעדיפים מסתבר לתמוך בגופים דתיים ו/או פשיסטים וגם את הערבים אני לא רואה רצים לתמוך במצעד הגאווה באום אל פאחם. רוב רובם של הערבים הישראלים תומכים במאבק הזכויות של הערבים הישראלים והפלסטינים (וזה גם הדבר היחיד פחות או יותר שמשותף בינם לבין "השמאל הישראלי הלא ערבי"), וזה בסדר, אבל המספר של אלה מתוכם שהצביעו לרשימה המאוחדת ותומכים בחד"ש, ובניכוי היהודים שהצביעו עבורם, הוא לא גדול.
אוקיי. אז מה היה לנו – מר"צ זה לא שמאל, ושוברים שתיקה זה גם לא שמאל (כי הם כולם לוחמים) ורק תום אלקיים יודע שמצביע ש"ס צ'רלי ביטון הוא שמאל אמיתי.
(ושוב, אין לנו כלל ויכוח שהשמאל הישראלי – בהגדרה שלי, לא שלך – הוא לא ממש שמאל אלא מרכז-שמאל מתון ביותר, זאת היתה הטענה שלי בתגובה למגיב שרצה השוואה לחו"ל. (וברור שהמחנה הציוני הוא ממש לא שמאל בשום קנה מידה כמעט) אני מניח שאתה יודע את זה וסתם מעמיס הרים של מילים על ויכוחים סמנטים עקרים. לא חראם?)
נו, אתה גם עורך לעת מצוא.
בקצרה,
יותר אשכנזים מצביעים לבית היהודי מאשר מזרחים, יותר אשכנזים עם כיפות סרוגות בגווני הלאום מתנחלים בשטחים מאשר מזרחים. לעזאזל, הפשיסטים של בנט כולם אשכנזים. הרבה יותר ברונים שודדים הם אשכנזים, כמעט הבנקים הם מנוהלים על ידי אשכנזים ואשכנזיות, המערכת הפוליטית נשלטת באופן מלא על ידי אשכנזים המפרכסים זה את זה ואצל חנן מזרחים וערבים הם הסיבה שלסבתא שלו אין גלגלים. סמנטיקה אלעק, יש מילה אחרת לזה, נמנע ממנה.
איזה קשקוש. אנחנו מדברים על ההרכב הסוציו אקונומי של השמאל הישראלי, לא מעבר לזה ("השמאל היהודי האשכנזי המפונק והעשיר" – ציטוט ממך).
אתה מגלה נטיה מדאיגה לנסות לתחוב לי בכח כל מיני דברים לגרון. מה יהיה?
קצת מתאמץ לדעתי. אבל זו לא הבעיה עם הפוסט הזה.
הבעיה שלי עם הפוסט, היא שהוא מדגים תופעה שהולכת ופושה בשיח השמאלי, רוצא לאמר, ההחלשות הדרמטית של הליברליזם של השמאל.
זה לא שהשמאל היה ליברלי במיוחד משחר היווסדו, ההיפך. אלא שהשיח הליברלי חדר אל השמאל והפך לחלק יסודי בהגות השמאלית של העשורים האחרונים. אלא שקשה להיות סוציאליסט וליברל, בלתי אפשרי להיות קומוניסט וליברל. בבסיסו השמאל הוא קודם כל מעמדי-כלכלי ואחר כל כל השאר, וההרגלים הישנים עושים קאמבק.
לקרוא איש שמאל ליברלי כותב על ״הדגל״ שמסמל משהו, או גרוע מכך איש שמאל ליברלי מגן על בחירות אנטי-ליברליות במובהק של תאגיד עסקי נצלן שמסתתר כאחרון הפופוליסטים מאחרי ״פטריוטיזם״ מונפץ על חשבון דגל בן 200 שנה. דגל שמסמל הרבה יותר להרבה אנשים מ״החזרת העבדות״. החזרת העבדות, כאילו שהנושא עומד למשאל עם מחרתיים, כאילו שהנשיא לנשיא קוראים ג׳ון אדמס ולא בראק חוסיין אובאמה. נו באמת.
שאנשי שמאל מוותרים כלכך בקלות על הליברליזם שלהם הופך להיות מעיק. דגל הקונפדרציה הוא ציור על בד, בדיוק כמו ששמאלנים אוהבים לדבר על הדגל הישראלי שהצתתו חדשות לבקרים נחשבת ובצדק להשחתת בד ותולולו. מי שרוצה למנוע ממישהו אחר לצייר ציור על בד משול לבהמה, שאלו את קוטלר – מגן האמנים. מותר לפגוע ברגשות של אחרים, זה חלק מהחיים בחברה ליברלית, אסור להפלות אנשים על בסיס העובדה שהם פוגעים ברגשות אחרים. א-ב של ליברליזם. השמאל מאבד במהירות הולכת וגוברת את היכולת לקבל דעה אחרת(גם אם מכוערת להפליא) וחמור מכך גדלה תאוותם להשתיק, להעלים, להטביע בתקינות פוליטית צמיגה אפילו את סמליה של הדעה האחרת(גם אם היא לגיטימית לגמרי) וזה חבל.
מי שמובילה את הורדת דגל הקונפדרציה מבניני הממשל בדרום קרוליינה היא ניקי ר. היילי המושלת מטעם הרפובליקנים. לא בדיוק שייכת לשמאל בארץ ש"מאבד במהירות הולכת וגוברת את היכולת לקבל דעה אחרת".
לגבי הטיעון שלך שבסך הכל מדובר בציור על בד הנה דברים שאמר מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט " "העובדה שהדגל עודנו תזכורת כואבת לדיכוי גזעי בעבור רבים, מצביעה, לפחות לדעתי, על כך שהגיע הזמן להמשיך הלאה ושבעבור מדינות חלף הזמן להניפו","
וכל המוסיף גורע.
למערכת הפוליטית של ארה"ב באמת יש קושי להכיל מגוון דעות, מה שאינו מפתיע לנוכח המגוון הדל (שתי פאקינג מפלגות) של הכוחות הפוליטיים הזוכים לייצוג משמעותי כלשהו.
זה שמשהו קיים באמריקה אינו אומר בהכרח שרצוי לחקות אותו.
לא הבנתי מה הקשר למה שכתבתי.
אבל לטעון שהדיון הפוליטי בארה"ב הוא דל זה חירטוט מארץ החירטוטים.
תשווה בין העימותים שנערכים בין המועמדים שם לבין העימותים שנערכים בין המועמדים פה – אלה שמוכנים לבוא ( הרב עובדיה אהב אותי , לא נכון הרב עובדיה אהב אותי…)
נו באמת. עימותים…
הדבר הזה הוא סוג של תחרות ראווה לשעשוע הקהל. יש להם ערך מסוים לגבי השאלה מי ייבחר למשרה ציבורית כזאת או אחרת, אבל אין להם שום משמעות לגבי מה שאותם נבחרים יעשו במשך כהונתם. המערכת הפוליטית בארה"ב אינה מסוגלת, אינהרנטית, לעשות משהו שיפגע בכסף הגדול. אפילו העלאה פשוטה של שכר מינימום פדרלי מדשדשת שם למרות כל הרצון הטוב, לכאורה, של ממשל אובמה. ועל פרסת רפורמת הבריאות מיותר להרחיב את הדיבור.
בישראל, לעומת זאת, למרות שלל בעיותיה הפוליטיות, רק לפני שבוע קם שר ממפלגה מגזרית לעילא, ומשיקוליו הוא סיבך את התוכניות לרווחי הגז של איזה טייקון. העלאת שכר המינימום בכלל הוסדרה בהסכם בין איגוד העובדים, איגוד התעשיינים ושני משרדי ממשלה שבקדנציה האחרונה עמדו בראשם פוליטיקאים ממפלגות שאינן מפלגת השלטון.
אם זה אינו מספיק, אפשר להיזכר בדוגמאות אחרות מההיסטוריה הלא-רחוקה — למשל, אישור של תוכנית ההתנתקות למרות התנגדות ניכרת במפלגת השלטון, שלא הובילה להכרעה בתוך המפלגה אלא לפירוקה ולהקמת מפלגה חדשה. (זה שהמפלגה החדשה נוהלה בצורה שלומיאלית, זה כבר סיפור אחר.)
אפשר לסכם שגזענות זה לא לגיטימי במסגרת 'מגוון דעות'?
(על גזענות הדרום בהקשר מלחמת האזרחים ולראייה בהמשך תמיכתם והתעקשותם על הפרדה גזעית – והצגתם מצדך פשוט ככאלה שנמנע מהם חיסול העבדות בדרכי שלום -נוותר לך..)
יופי. החלטת בעצמך מה לגיטימי ופתחת ב"אפשר לסכם". זו בדיוק הבעיה.
לא, אני לא תומך בגזענות. אבל אם מישהו מחליט על דעתו שהיא "לא לגיטימית" ומניח שאיכשהו עקב כך היא תיעלם, אני לא חושב שזה הולך לעבוד.
לגבי בעלי העבדים בדרום ארה"ב במאה ה-19, אני לא חושב שהיה הבדל מהותי בינם לבעלי העבדים במושבות הבריטיות ובדרום אמריקה באותה תקופה בערך. עניין של משא ומתן, נכונות לפשרות, וגם פיצוי לבעלי העבדים. (כן, זה נשמע לא יפה, אבל הצליח לחסוך עימותים אלימים בארצות שאינן ארה"ב.)
המישהו הזה שמחליט על דעתו שגזענות לא לגיטימית קטעים איתו..
עושה בלאגנים ולפעמים פורצת בגללו אלימות..
מה יהיה עם האלמנטים האלה
יש הבדל בין מישהו פרטי שמניף דגל פוגעני לבין ממשלה שעושה זאת. לאזרח כן שמורה הזכות לא להיעלב מהמדינה שלו. אם מישהו יקלל אותי ברחוב זה לא אותו דבר כמו שפקיד משרד הפנים יקלל אותי.
היא אשכרה ציטטה ברצינות מערכון של רובין ויליאמס!
"דגל הקונפדרציה מייצג את זכויות המדינות! כן, בטח, וצלב קרס זה רק סמל בודהיסטי עתיק של מזל טוב"
אם כבר, אז הינדי, לא בודהיסטי. ולא רק:
https://en.wikipedia.org/wiki/Training_Air_Wing,_Finnish_Air_Force
מה שמדהים בסיפור הספציפי הזה הוא שהפינים הצליחו לשמור על הדגל הזה למרות שנאלצו לקבל כל מיני תכתיבים של בריה"מ בסוף מלחה"ע השנייה.
בזמנו לא בהכרח התקיימה סתירה בין ״שמירה על זכויות המדינות״ לבין העבדות, והראשונה לא באה על מנת להסתיר או לכסות על השנייה. ההתנגשות בין החירות בהגות הליברלית לבין עבדות היא אנכרוניסטית. הליברליזם הקלאסי לא ראה במוסד העבדות בעייתיות, למעשה אף להפך, העבדות איפשרה את החופש, ואנשי הדרום ראו עצמם כמייצגים את הליברליזם ואת אהבת החופש הרבה יותר מהצפון, דווקא משום מוסד העבדות. החופש נועד לבני אדם מתורבתים שיודעים מה לעשות איתו, כלומר, לגזע הלבן. ההוגים הליברליים של אותו זמן לא ראו בשחורים חלק מהעולם המתורבת, ולקח מהפכה צרפתית, ביטול העבדות ביבשת ובבריטניה, ודורות שלמים, עד שהדעה הרווחת השתנתה. עד אז, ה״חירות״ של הליברלים היתה החירות משלטון אבסולוטי, ומהתערבות של המדינה בעניינים הפרטיים וברכוש הפרטי של האזרחים – ובראש ובראשונה הרכוש היקר ביותר שלהם, העבדים.
רבים באותו הזמן, גם בדרום עצמו וגם מבין אבות הזרם הליברלי הקלאסי, הסבירו שדווקא בעלי עבדים הם אלו שיודעים להעריך את החירות, ואהבת החירות חזקה אצלם במיוחד. דווקא נוכחות העבדים בדרום היא שמובילה לשוויון וכבוד הדדי בין הלבנים. אפילו הלבן הנקלה וחסר הכישורים ביותר, אחד שבצפון ארה״ב היה נידון לחיים עלובים ובזויים, זוכה בדרום ליחס השמור לבני הגזע העליון, ומחזיק את עצמו ואת משפחתו בכבוד עצמי השמור לגזע אדונים שכזה.
> חופש נועד לבני אדם מתורבתים
> שיודעים מה לעשות איתו, כלומר,
> לגזע הלבן.
אילו היה לי שקל על כל אדם שעדיין מחזיק בדעה הזאת, הייתי קונה לעצמי איזה מאגר גז טבעי.
> אפילו הלבן הנקלה וחסר הכישורים
> ביותר, אחד שבצפון
> ארה״ב היה נידון לחיים עלובים
> ובזויים, זוכה בדרום ליחס
> השמור לבני הגזע העליון, ומחזיק
> את עצמו ואת משפחתו
> בכבוד עצמי השמור לגזע אדונים
> שכזה
צריך לומר שרק משפחה אחת מכל שלוש (בערך) החזיקה בעבדים במדינות הדרום נכון ל-1861.
מבחינה עקרונית, אולי ניתן היה למצוא פתרון בדרכי שלום לבעיית העבדות (כפי שנמצא פתרון כזה באימפריה הבריטית 25 שנה לפני, ובברזיל, 25 שנה אחרי מלחמת האזרחים האמריקאית).
הבעיה הייתה שכל צד, הן תומכי העבדות והן מתנגדיה, סירב להיכנס לתהליך של פשרות, העדיף להתחפר בעמדותיו, וראה כל צעד של המחנה שמנגד כאיזושהי קנוניה זדונית המיועדת לפגוע בו.
וזה אולי מה שמזכיר יותר מכל את הימין הישראלי של ימינו.
(הצעה לתיקון: חוטבי עצים ולא חובטי עצים)
זה מאוד מדאיג אותי שאני נאלץ להסכים עם הכותב… 😉
אכן, בשנים האחרונות יש חלקים נרחבים מהימין האנטי-ציוני שנאלצים לאמץ לעצמם כל מיני ערכים נלוזים מהמאה ה-19 ולצאת חוצץ נגד רעיונות "נאורים" (דבר שהפך בלשונם לכינוי גנאי) כמו דמוקרטיה וזכויות אדם, וזאת מפני שהרעיונות הללו מתנגשים עם הצורך להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד – "צורך" שנובע מהדחף המשיחי הבלתי נשלט שלהם לספח שטחים רוויי אוכלוסיה פלסטינית…
בגלל הדחף הבלתי נשלט הזה לספח שטחיםרוויי אוכלוסיה פלסטינית, יש רבים בימין שמטפחים את האשליה כאילו המדינה היהודית תוכל להמשיך להיות "יהודית" אפילו אם היא תמשיך להחזיק ולהתנחל על פני שטח שבו הפלסטינים יהיו רוב – וזאת מפני שהיא תוכל להמשיך לנצח לקיים את המצב בו היהודים נהנים מאזרחות מלאה בעוד הפלסטינים מסתפקים בשלטון צבאי ו-או אוטונומיה בכמה מובלעות (כגון הבנטסטנים של שטחי A ו-B אליבא דה-בנט). לכן הם גם נתקפים חרדה ועויינות בכל פעם שהם רואים את כוחות הקידמה נאבקים בכוחות האופל הפרימיטיביים במטרה ליצור עולם נאור יותר…
לשיטתם כבר עדיף שתהיה עבדות באמריקה וזאת כדי שתהיה לגיטימצה בינלאומית לאפרטהייד שהם חולמים לנהל כאן…
ככל שאנשי המין האנטי-ציוני הללו ימהרו להשתחרר מהאשליה לפיה נוכל לקיים אפרטהייד נצחי בשטחים כך ייטב לכולנו. חלק מהם יעבור כנראה למחנה ההזוי שמפנטז על מדינה דו-לאומית שבה היהודים בכל-זאת יהיו רוב בזכות ניסים דמוגרפיים (כמו המחנה של קרוליין גליק ושות') אבל אחרים יבינו שכדי להציל את עצמנו מאבדון דו-לאומי אין ברירה אלא להשתחרר מהשטחים…