זה לא מצחיק
הקריקטורה של שר החוץ חייבת לעוף לערימת האשפה של ההיסטוריה
אני לא יודע מה יש בסקרים שקורא אביגדור ליברמן, אבל כנראה שהוא מבין מהם שב-17 במארס, זמנו תם. אם לפני כמה חודשים, הפרשנים חסרי הזכרון שלנו (שלום, סימה קדמון!) התחרו באמירה כמה האיש הזה מתון ושקול בעצם, הרי שבשבועות האחרונים ליברמן החריף את הרטוריקה שלו לרמות שאפילו הכהניסטים – אליהם השתייך בצעירותו – לא מגיעים אליהם. לפני כעשרה ימים, הוא הפטיר “בינתיים” כשראש הרשימה המשותפת, איימן עודה, אמר שהוא אזרח ישראלי; ואתמול הוא אמר למאקו, בהתייחסות ישירה לאזרחי ישראל הפלסטינים, ש”מי שנגדנו, אין מה לעשות – צריך להרים גרזן ולהוריד לו את הראש.” במחי אמירה אחת, העמיד שר החוץ של ישראל את המדינה היהודית היחידה במזרח התיכון במעמדה של דאע”ש.
זו אמירה שהחסד היחיד שאפשר לעשות עמה הוא לומר שמי שאמר אותה איננו שפוי. אבל האיש הלא שפוי הזה משמש כשר החוץ של מדינת ישראל, עם הפסקה קצרה, כבר שש שנים. הוא נחשב לשחקן בכיר בפוליטיקה שלנו. ההתפרצות הזו, שהיתה צריכה לפתוח מהדורות חדשות, כמעט לא מושכת תשומת לב. נו, אומרים אנשים ומושכים בכתפיהם, זה ליברמן. הוא צריך לקושש קולות מהקהל שלו.
נניח עכשיו לפחד, המוצדק ככל הנראה, מכך שיש אלקטורט ישראלי שדווקא היה רוצה לראות את ישראל מתנהלת כמו דאע”ש. העובדה ששר החוץ יכול לומר דברים כאלה, ושהם מתקבלים באדישות, מעידים לאיפה התדרדרנו בשש השנים האחרונות. אפשר לסמוך על ראש הממשלה לשלשת עופות שלא יצא נגד שר החוץ שלו; לכל היותר, כהרגלו, יסתפק באמירה חיוורת על כך שעמדת שר החוץ לא מייצגת את הממשלה.
אנחנו יודעים שהימין היהודי פירומני. בסוף השבוע האחרון הבהיר נתניהו שהוא לא מתיימר אפילו להעמיד פנים שהוא ראש הממשלה של האזרחים הפלסטינים. אנחנו גם מורגלים באמירות של ליברמן, מהאיום להפציץ את סכר אסואן ועד לקריאה להוציא להורג את חברי הכנסת הפלסטינים. התרגלנו לכך שמדי מערכת בחירות, ליברמן שב ומפיץ שנאה כלפי האוכלוסיה הפלסטינית-ישראלית. וזו בדיוק הבעיה: שהתרגלנו. התרגלנו לכך שפירומן מופקר משמש כשר החוץ. התרגלנו לכך שאנשים כמוהו נחשבים ללגיטימיים.
אסור להתייחס לאמירות כאלה כאילו הן חלק מהמשחק, כי אז הן הופכות לחלק מהמשחק. אסור להתייחס לליברמן, הבריון המורשע והאפס המאופס שאפילו תומכיו לא יכולים להצביע ולו על הישג אחד מ-15 שנותיו בפוליטיקה, כאל שחקן לגיטימי. מפלגות שדמותה הדמוקרטית של ישראל, מה שנשאר ממנה, חשובה להם, צריכות להבהיר שהן לא תתמוכנה בממשלה שבה יכהן האיש שמאיים בגרזן על 20% מתושבי המדינה בתפקיד כלשהו.
אנחנו, מצידנו, צריכים לשכנע כמה שיותר אנשים לצאת לקלפי, כדי שב-17 במארס נערוף את ישראל ביתנו ונשלח את ליברמן לעבוד אצל איזה אוליגרך. ליברמן יודע שזה עומד לקרות; זו הסיבה שהוא מחריף את הרטוריקה. עכשיו צריך לגרום לזה לקרות.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
רצוי להזכיר בהזדמנות זאת גם את קווי היסוד המזוויעים שהוא מתכוון לדרוש מן הממשלה שישרוץ בה, כולל: " כל בן 16 שיבקש לקבל תעודת זהות יצטרך לחתום על נאמנות לסמל, להמנון ולדגל המדינה בכדי לקבל ממנה זכויות".
#לאפשיזם #אסורלהשוות
the same system of the FPÖ in austria they are friend..
what happand to Israel?
קריאתך לאנשי שמאל ללכת לקלפי, היא חלק מקמפיין מתוזמר לקחת מנתניהו את השלטון
קוראים לזה קמפיין בחירות, בדיוק כמו כשביבי אומר למצביעי הליכוד ללכת לקלפי. זה לא פוטש או חתרנות – זו עדיין דמוקרטיה, למקרה ששכחת.
סרקזם מישהו? 🙂
וואו, ערן, לא נעים…
הוא דווקא היה בצד שלך..
זמנו של ליברמן תם? בסקר האחרון הוא עומד על ה' מנדטים, בדיוק אותו מספר כמו מרצ. האם גם זמנה שלה תם?
אגב, חיפוש מהיר בפרוטוקול הכנסת מראה 18 מופעים למלה "גרזן" (ללא יידוע), מתוכם שישה מופעים בהקשר קונקרטי (בעיקר של טרור פלסטיני), עוד בערך עשרה בלשון מטאפורית ("להוריד גרזן על התקציב") ושניים בהקשרים של כל מיני ביטויים אזוטריים. כך שאם הרעיון הוא לייחס לליברמן כוונות דעאשיות (או סתם חמאסניקיות) של קיצוץ איברים גופא, זאת פרשנות שלפחות הולכת נגד המדרש המקובל במרחב הסוציו-לשוני של ליברמן.
רק "גרזן", מילא. "גרזן לראש", לא ממש.
אז אני מניח שכשליברמן יודיע שיש לו חלילה סרטן (חיים ארוכים, אין בזה חלילה משום קריאה להתרת והכפלת תאיו של היו"R!) אנחנו נדע שהוא כמובן מתכוון לסרטן השמאלני בגוף האומה, כי במרחב "הסוציו לשוני" של ליברמן, אין סרטן מבלעדי הסרטן הסמולני ואיימן עודה נביאו. נו. גם "סרק סרק" זה חלק מאותו מרחב סוציו לשוני לא?
אם שימוש בגרזן לביצוע כל מיני דברים היה נפוץ כמו מחלת הסרטן, היה אפשר אולי להבין את השימוש הלשוני הזה כמקביל ל"להוריד גרזן", מטבע לשון לא צמחוני במיוחד אבל לגיטימי. מצד שני ההרמנויטיקה השמאלנית מסוגלת לעכל השוואה בוטה בין נישוק מזוזה לאונס ורצח, אז אולי עולם הדימויים שלהם מתנהג אחרת.
מאכט מיר א טויבה. מטבע לשון שמאלנית עתיקה.
מי השווה נישוק מזוזה לרצח? (ולא, גרבוז לא השווה)
כל כך הרבה מלל על ליברמן, בלי להזכיר עניין פעוט: האיש מייצג את התרבות הפוליטית של ציבור המצביעים העיקרי שלו. כדי לקבל דגימה מהתרבות הפוליטית הזאת, שבה הערצת כוח פרימיטיבית תופסת מקום מרכזי, מספיק להביט במעשיו של הקיסר ממוסקבה.
החסרון הזה של הפוסט נראה מרתק במיוחד כאשר בצד השמאלי של הבלוג מופיע קישור תמידי ל"הגנה על האיסלמופוביה".
מה לעשות, יש דבר כזה התרבות הפוליטית האופיינית ליוצאי בריה"מ לשעבר, כמו שיש תרבות פוליטית האופיינית לעולם הערבי (לגבי קיומה של תרבות פוליטית אחת האופיינית לעולם המוסלמי כולו, דווקא הייתי נזהר מלומר זאת). להאשים כל יוצא בריה"מ, או כל ערבי, בהתאם, בכשליה של אותה תרבות הפוליטית זו דמגוגיה זולה. לעצום את העיניים מול קיומה של אותה תרבות פוליטית זה טימטום.
כמובן שהתרבות הפוליטית הישראלית בעצמה עוצבה ע"י יוצאי רוסיה/ברה"מ.
משמש כשר החוץ של מדינת ישראל שש שנים ולא גרם נזק גדול לישראל,