החברים של ג'ורג'

שאו ציונה נס

הפצת השנאה כנגד זועבי התפרצה באלימות, והתקשורת היהודית לא רוצה שנדבר על כך שהפצת השנאה הזו היא משהו ציוני

 

היום בצהרים הגיעה חברת הכנסת חנין זועבי (הרשימה המשותפת) לשאת דברים בפאנל במרכז האקדמי ברמת גן. למקום הגיעו פעילים של מפלגות הימין היהודי – הבית היהודי, ישראל ביתנו, וכ”ך/יחד. למרות שהמשטרה קיבלה התראה מראש על הגעת אנשי הימין, היא לא נערכה להגנתה של חברת הכנסת והגיעה באיחור ניכר. פעילי הימין החלו לשבש את דבריה של זועבי, ובין השאר ניסו להשתיק אותה באמצעות שירת ההמנון הציוני, “התקווה.” בשלב מסוים פרצה קטטה במקום, פעילי הימין הסתערו בכיוונה של זועבי, ואחד מהם שפך עליה בקבוק משקה. על פי מספר דיווחים, חברת הכנסת שולי מועלם (האחים היהודים) דחפה את זועבי; מועלם מכחישה. ביציאה מהמקום, מצאה את עצמה הדוברת של בל”ד, אמילי מואטי, מוקפת בפעילי מרזל. הללו החלו לקרוא בכיוונה “הלוואי שיאנסו אותך ערבים,” ובשלב זה אחד מהם חבט בראשה במוט של דגל. היא פונתה לבית החולים במצב קל. קודם לאירוע, קרא מרזל לפעיליו להגיע למקום ו”למחוק את החיוך של זועבי.” אחרי האירוע, הוא השתחץ בכך ש”הבטחנו וקיימנו.”

marzl

מיד לאחר האירוע, נכנסה התקשורת היהודית למצב הקבוע שלה: היא מיהרה לחזור על המנטרה ש”יש לגנות את הקיצונים משני הצדדים.” כדי לדמות מצב שבו יש “קיצונים משני הצדדים”, רבו הדיווחים על כך שכשהרוחות החלו להתלהט, מישהי מתומכי זועבי הניפה דגל פלסטין, ואז הכל התפוצץ.

וואלה. עכשיו רוצים שנאמין שהנפת דגל היא שוות ערך לתקיפה פיזית. ושוכחים, באותה הזדמנות, שפעילי הימין הניפו דגלי ישראל. זו, כמובן, לא פרובוקציה.

כמובן, ידיה של התקשורת היהודית לא נקיות: היא פמפמה שנאה כלפי זועבי במשך שנים. היא הפכה אותה למטרה מותרת והתירה את דמה. אז עכשיו, כשחברת כנסת הופכת למטרה לאלימות, היא צריכה לחזור לקשקוש על “קיצוניים משני הצדדים.”

צריך לומר את זה בצורה הברורה ביותר: אין שום בעיה עם קיצוניות. קיצוניות היא הכרחית להתקדמותה של חברה. בלי רעיונות קיצוניים, אי אפשר לתקן עוולות, כי כדי שעוול יתקיים הוא צריך מסגרת שבה הוא נראה נורמטיבי. רק מסגרת “קיצונית” מסוגלת להצביע על כך שעמוד תווך של החברה הוא בעצם עוול.

הבעיה היא לא קיצוניות. הבעיה היא אלימות. ובמסגרת הפוליטית הישראלית, יש בעקביות צד אחד שנוקט באלימות. ב-1967, ניסה איש ימין יהודי, אברהם בן משה, לרצוח בדקירה את ח”כ מאיר וילנר (מק”י); הוא נידון תחילה לשנה וחצי מאסר, עונש שהוגדל לארבע שנות מאסר, כשהשופטים כותבים ש”אפשר להבין לליבו.” ב-1996, ניסה איש הימין היהודי אוהד ברט לדרדר לתהום את מכוניתו של השר יוסי שריד; תנועת בני עקיבא, שבה היה מדריך, סירבה להדיח אותו משורותיה, וכעשור אחר כך הוא הפך למועמד לכנסת מטעם “האיחוד הלאומי,” המפלגה שהיום היא הבית היהודי ושמועלם מכהנת מטעמה. בשנת 2004, הניח איש הימין היהודי אלירן גולן מטען חבלה ברכבו של ח”כ עיסאם מח’ול; אשתו של מח’ול, שהתניעה את הרכב, חמקה במאמץ מן הרכב המתלקח. גולן נעצר ופטר את העולם מקיומו לפני שאפשר היה להעמיד אותו לדין, וההתנקשות בחבר הכנסת נשכחה.

לתקשורת היהודית יש חלק מרכזי בהשכחת העובדות האלה. היא לא רוצה שנדבר על טרור יהודי, למרות שהמדינה היהודית הוקמה באמצעות טרור ועד היום היא נשענת לקיומה על טרור. ואם התקשורת היהודית נאלצת לדבר על אלימות פוליטית, היא רוצה שנדבר על מרזל.

וכן, יש מה לשאול פה. למשל, איך זה שאדם שמתגאה בפומבי בכך שהוא שיסה אנשים בחברת כנסת עוד לא נמצא במעצר. למשל, איך זה שהתוקף של מואטי לא נמצא במעצר. אבל העיסוק במרזל הוא הסחת דעת.

במקום היו, כזכור, גם אנשי הבית היהודי וגם אנשי ישראל ביתנו. חלק מהאחרונים הניפו שלטים של “מוות למחבלים.” המנהיג של המפלגה הזו קרא בעבר להרוג את זועבי וקרא לה טרוריסטית. התקשורת היהודית לא הזכירה את הנקודה הזו היום. היא לא הזכירה את היבבות של נפתלי בנט לפני שבועיים על כך שאוי אוי אוי, משבשים לו את הכנסים ושזה יכול להגמר באלימות.

תומכי ליברמן באירוע שבו הותקפה זועבי. קרדיט: הרשימה המשותפת

בנט וליברמן, אחרי הכל, נחשבים על ידי התקשורת היהודית לחלק לגיטימי של הפוליטיאה. הם טיפה קיצונים, אבל הם במיינסטרים. הם אומרים אמנם דברים זהים למדי לאלה של מרזל, ומי שנכח באולם לא יכול היה להבחין בקלות בין תומכי מרזל, בנט וליברמן; אמנם, חברת הכנסת של בנט התייחסה – כמו ליברמן וכמו מרזל – לזועבי כ”פעילת טרור”; אבל על זה, אנחנו מתבקשים שלא לדבר. יש קיצונים, אבל הם זניחים, הם מרזלים. הם לא שתי מפלגות שיושבות בממשלה.

באדיבות דוברות הרשימה המשותפת

וכמובן, הם לא המפלגה של האפס שהתגלם בבשר, שדיבר על כל האזרחים הערבים כעל “זועבי’ז”, וכמובן, אנחנו לא מדברים על המחנה הציוני, שהצטרף בששון לציד האדם אחרי זועבי וקרא לפסול אותה רק לפני חודש. אלה לא קיצונים; אלה אנשי המרכז. הם מתונים, בהגדרה.

אז אנחנו מתבקשים לדבר על המרזלים. כי אם נרחיב את המבט טיפה אל מעבר למרזל, אנחנו עשויים לגלות שאופס, אי אפשר להבדיל בין מרזל ובין בנט או ליברמן; שהימין היהודי הוא בעצם כולו “ימין קיצוני”; ושהמצב של ה”מרכז” שלנו לא הרבה יותר טוב.

אז בואו לא נדבר יותר מדי על זה שחברת כנסת, נבחרת ציבור, הותקפה היום. בואו לא נדבר על זה שיש היסטוריה של תקיפת נציגי ציבור מן השמאל. זה יכול להאיר את הפסאדה שלנו, של הציבור היהודי הנאור ש”מגנה קיצונים מכל צד”, כמגוחכת משהו.

בכל יהודי יש כהנא קטן, אמר פעם מאיר מרטין כהנא. בתגובה, התקשורת היהודית ניסתה להחרים אותו. עכשיו הכהנא הפנימי הזה יוצא החוצה, והתקשורת היהודית עדיין מעדיפה שלא נדבר על זה. זה מעורר שאלות לא נוחות, כמו השאלה האם הכהנא הקטן הזה הוא לא בעצם התוצאה הסופית והסבירה של הפרויקט הציוני.

בואו נדבר על משהו אחר.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אינגסוק

    ב-67 וילנר היה חבר רק"ח.

  • עמית

    עד מתי יחזרו על השקר הזה לגבי לפיד? "שדיבר על כל האזרחים הערבים כעל “זועבי’ז"? הוא דיבר על כל הח"כים מהמפלגות הערביות הלאומניות כזועבי'ז.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      וזה יותר טוב?

      • עמית

        ודאי. לתקוף ולכנות כינויים יריבים פוליטיים זה לגיטימי מאין כמוהו. זה לא לגיטימי לכנות כינויים ציבורים שלמים.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          טרול נמחק.

          • עמית

            אם בא לך, לך על זה. רק אל תייחס את זה למישהו שלא בא לו להתגזען. אלא רק להתייחס בזלזול והקטנה ליריבים פוליטים עם אידיאולוגיה מתועבת.

            • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

              טרול נמחק.

              • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

                אם הוא "מתגזען" (איזה פועל יפה וחסר משמעות סמנטית) בכך שהוא מעליב את חברי הכנסת של המגזר הערבי, אז גם אתה "מתגזען" כלפי מצביעי לפיד בכך שאתה מעליב את נבחרם ומייחס לו גזענות סמויה.

    • ygurvitz

      ובגלל זה הוא התקשר אחר כך לאחמד טיבי להתנצל?

      • סמולן

        טיבי לאומי מוצהר, גם חבר כנסת, לא קוראים לו זועבי, והמשמעות היא שהביטוי אכן פגע בו.

        הלאומיות של טיבי בוטאה פעם בהצעה ל"מדינת כל לאומיה". דוקו: לא מדינת "לאום פלסטיני תקין וגם משהו לא ברור שמקורו בתנועה הנאלחת ההיא עם המגן דוד", אלא מדינה לשני לאומים. כמעט שמדובר בהכרה מכבדת בזכויות פוליטיות של יהודים.

      • עמית

        כלומר, הוא אפילו לא דיבר על *כל* חברי הכנסת מהמפלגות הלאומניות הערביות?

  • יהושאפט

    הנפת דגל ישראל היא פרובוקציה?

    • אינגסוק

      זו סתם ההתלהמות האנטי-ציונית הרגילה של גורביץ, בהתחשב במפלגה שבה הוא חבר (ושאף נבחר למרכז שלה) אני לא בטוח אם אפילו הוא לוקח את הדברים הללו ברצינות.

    • ygurvitz

      במקום שיש בו פלסטינים? ודאי.

      • יהושאפט

        במרכז האקדמי ברמת גן?
        אגב, אותו הדגל מונף גם מעל הכנסת, מקום עבודתה של חנין זועבי. וגם באולם המליאה. בטח היו כאלה גם באוניברסיטה (למעשה, בכל מוסד חינוך ממלכתי). ואילו כזכור לי, את הדגל הפלסטיני אפילו אוניברסיטת חיפה שבה יש אחוז נכבד של תלמידים ומרצים ערבים אסרה להניף בתחומה.

        אני מוצא את זה קצת אירוני שאני כאילו מגן פה על בריוני ימין (אני לא), בתכלס הם לא באמת היו זקוקים לאף פרובוקציה מהצד השני כדי להיות אלימים. אבל להגיד שהנפת דגל ישראל היא פרובוקציה? זה קצת לתקוע מקל בגלגלים. יש מספיק דברים שאנשי הימין עשו באירוע הזה שכל אדם מהישוב יגנה. להכניס את הדגל – שלגביו יש קונצנזוס – למשוואה הזו קצת פוגע ביכולת שלך להעביר את המסר הזה בצורה ברורה.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          זה החשבון השמאלני הרגיל.
          המדינה היהודית היא גזענית. זו אקסיומה. לכן כל מה שהיא עושה זו גזענות. גזענות היא בהגדרה גם אלימות. לכן לא צריך להתרגש מתקיפה של חברת כנסת ערביה כי המדינה היהודית ממילא עושה את זה 24 על 7. מקסימום אפשר לראות בזה "חשיפה" של "ההגיון הציוני", אבל בוודאי לא להוקיע במוסרניות.

    • זה ענין של הקשר. אם אתה מחזיק סכין ומחיך, למשל, זה סבבה אם אתה עומד מול עוגה, ולא סבבה אם אתה גוהר מעל גופה. הנפת דגל ישראל בסיטואציה הזו משמעותה "את לא חלק מהמקום הזה ולא רצויה כאן", וזו ועוד איך פרובוקציה.

  • אריק

    אני מאתגר אנשים בשיחה בשאלה "מהו ציוני מתון ?

    • מודי תולששש

      אני ציוני מתון