החברים של ג'ורג'

"בסופו של דבר אני צריכה להשמיע את הקול של מי שאין לו קול"

ראיון עם ח"כ מיכל רוזין

בשבוע שעבר נפגשתי לראיון קצר עם חברת הכנסת מיכל רוזין, מקום רביעי ברשימת מרצ לכנסת ה-20. רוזין היא אחת מחברות הכנסת היותר יעילות של מרצ, אולי היותר יעילות בכלל, אבל מהיותר נחבאות מעיני התקשורת. בקרב מצביעי מרצ, עם זאת, יש לרוזין לגיונות של מעריצים, מה שהוביל אותה להצלחה ניכרת בפריימריז. מטבע הדברים, או צוק העתים, הראיון היה פוליטי במהותו.

ספרי לנו על עצמך. מי את, איפה גדלת?

"גדלתי ברמת גן, בשכונת מעמד ביניים הכי קלאסית של פעם: רוב האנשים עסקו במקצועות חופשיים. זו היתה שכונה – בית מגורים משותף, שכנים שמכירים זה את זה, ילדים שנכנסים לקחת סוכר, שעושים קיטנה משותפת בבית. הכי חיים של ישראל בשנות ה-70-80.

מה דחף אותך לפוליטיקה?

"אני חושבת שזה שני דברים. קודם כל, חוש צדק מאד גדול, האפליה והקיפוח תמיד עצבנו אותי, בין אם זה ילד בכיתה שנעשה לו עוול מצד ילדים אחרים או מורה שלא התנהגה כמו שחשבתי שראוי לפי אמות מידה של צדק. שזה כמובן מוביל לצורך לשנות וליצור חברה טובה יותר.

"מצד שני, תמיד עניינה אותי פוליטיקה, היחסים בין אוכלוסיה אחת לשניה, איך פועלות קבוצות הכוח בחברה ואיך האינטרסים עובדים ומה מקדפ מדיניות. מגיל מאד צעיר הייתי צופה בתשדירי תעמולה: אז זו היתה חוויה אמיתית, עם הגשש וספי ריבלין.

וכל הזמן התעניינתי: אז  מה הם אומרים, מה רוצה המפלגה הזו, מה המצע שלה בעניין הזה. זה תמיד עניין אותי, תמיד רציתי לחקור. למדתי הרבה על דתות שונות, הינדואיזם ובודהיזם ואיסלם ויהדות – השקעתי הרבה בלימודי יהדות, דווקא בגלל שלא זה בא לי מהבית.

"תמיד ראיתי פוליטיקה בכל דבר: ועד בניין, ועד כיתה בוודאי. אז למה לא להיות במקום שהכי משפיע, הכי משנה, ושם לעשות את השינוי? ואני חושבת שהתמזל מזלי כי אני חושבת שרוב האנשים מוצאים את עצמם צועקים על הטלוויזיה או הרדיו, ואני יכולה באמת לצעוק על נתניהו ובנט ולומר להם מה אני חושבת."

במובנים אמריקאיים, את מה שמכונה stealth candidate. את פועלת כמעט תמיד מתחת לפני השטח. לא שומעים אותך מוציאה הצהרות גדולות. ובכל זאת היתה לך הצלחה פנומנלית בפריימריז של מרצ. את סוגרת דברים בוועדות, לא מול מצלמות.

"אני חושבת שכדי להיות פרלמנטרית טובה, צריך כמה דברים. צריך להיות מאד חרוצים, ללמוד ולהכיר את החומר, לא רק ברמה שטחית ופופוליסטית. והדבר השני שנדרש מפוליטיקאי טוב זה יחסי אנוש טובים. כשיש לך יחסי אנוש טובים, אתה מצליח ליצור חיבורים מתוך פוליטיקה והסכמות עם אנשים שיש לך לפעמים תהום אידיאולוגית פעורה מולם, אבל אפשר למצוא את הדברים שבהם אפשר לשתף פעולה. אני חושבת שזה מפתח.

"אני חושבת שזכיתי להרבה מאד הערכה בכנסת כי נלחמתי על העקרונות שלי, עמדתי עליהם. אני לא מסכימה איתך שלא היו לי הצהרות גדולות: לא היה מי שדיבר על נושא מבקשי המקלט כמו שאני דיברתי. גם בנושאים אחרים לא ברחתי: דיברתי על הנושא המדיני, על הנושא הכלכלי, דיברתי על זכויות אזרח.

"לצערי לא תמיד העשיה בכנסת מתרגמת להופעות בתקשורת, ואולי כי פעם אמר לי מישהו משפט חכם: יש כאלה שמוכרים את עצמם ואת מוכרת עשייה.' ואולי אני צריכה להשתפר גם בלמכור את עצמי.

אחת הטענות שאני שומע הרבה מאד, מהרבה כיוונים לאחרונה, היא שמרצ נמצאת על סף אחוז החסימה. יכול להיות שהיא לא תעבור אותו. אנחנו צריכים להצביע טקטית, או – לפי השואל – או לרשימה המשותפת, או לגבנ"צ כמו שמתחילים לקרוא לזה. ובתור מי שנמצאת בקצה, מה את אומרת על זה?

"אני זוכרת בדיוק את אותה התקופה, חודש לפני הבחירות בקמפיין הקודם, היינו על שלושה מנדטים, בחלק מהסקרים ירדנו לשניים. רביב דרוקר אמר שמרצ לא עוברת את אחוז החסימה, והכפלנו את כוחנו והפתענו עם שישה מנדטים.

mr 1

"אני שומעת את האמירות האלה שלוש פעמים ביום בפאנלים וחוגי בית; אני שומעת מאנשים שאומרים שהם מאמינים במרצ, אבל הפעם אצביע אסטרטגית כדי לחזק את בוז'י. אני חושבת שזה הולך ומתמסמס. אני שומעת את זה פחות ופחות. אנשים משתכנעים להצביע מרצ – גם הנשיא עזר לנו, בתגובה שלו לראש הממשלה בעניין הזה – כי מבינים שהמצג שמי שיקבל הכי הרבה מנדטים הוא שיהיה ראש הממשלה הוא מצג שווא.

"הדבר השני שהציבור מתחיל להבין, גם בעזרתנו, הוא שגם אם חס וחלילה לא יהיה מהפך, והרצוג לא ירכיב את הממשלה, אז הרצוג ישב עם ביבי באותה הממשלה. והציבור שלנו לא רוצה לראות ממשלת אחדות, לא רוצה לראות ממשלה בראשות נתניהו.

"בוז'י כבר היה שר הרווחה בממשלה כזו [ממשלת נתניהו ב-2009 – יצ"ג]. איזו תפיסת עולם אתה יכול לשנות בתוך ממשלת נתניהו, שלא רוצה תהליך מדיני, ולא רוצה לשנות את התפיסה הכלכלית שלו – הוא חושב שהיא הדבר הכי נכון בעולם? ועם ראש ממשלה נהנתן, שחי בקיסרות כש-700,000 עובדים קמים בבוקר וחוזרים הביתה מתחת לקו העוני; כשיש 900,000 ילדים עניים במדינת ישראל. אני חושבת שלשבת בממשלה כזו, זה לחטוא לרצון הבוחרים שבחרו בהרצוג.

"ולכן, מי שרוצה את הרצוג כראש ממשלה, הקול שלו למרצ הוא קול בכספת. כשהרצוג הולך לנשיא, הוא לא הולך רק עם המנדטים שלו; הוא הולך גם עם המנדטים של מרצ. מרצ היא היחידה שהמליצה על הרצוג לראשות הממשלה מראש. והנשיא יודע שמרצ הולכת עם הרצוג לממשלה.

"אבל אם לא תהיה אפשרות כזו, אם הרכבת הממשלה לא תוטל עליו, אנחנו לא נלך עם הרצוג לשבת עם נתניהו. ולכן הקול שלך יהיה בטוח בין אם הרצוג יהיה ראש ממשלה ובין אם הרצוג יילך עם נתניהו, שאז הקול שלך יישאר בשמאל. כשאני מסבירה את זה לאנשים, 99% משתכנעים."

למה מרצ הולכת על קמפיין שלילי הפעם? בדרך כלל יש לנו קמפיין חיובי.

"אני מזכירה לקוראים שדווקא התחלנו עם קמפיין חיובי, עם אותו ג'ינגל שחטפנו עליו רבות עם המסיבה. בסך הכל מה שרצינו עליו לומר הוא שמרצ רוצה להפיח בכם תקווה למדינה טובה יותר, לעתיד טוב יותר. מהר מאד ראינו שאנשים אומרים 'אתם הכי נהדרים, אנחנו אוהבים אתכם' – במהלך הקדנציה ראינו את המנדטים שלנו עולים לתשעה עד עשרה – 'אין כמו מרצ בעשיה, אתם הכי ירוקים, הכי שקופים, אנחנו יודעים עליכם הכל. בלב אנחנו אתכם, אבל צריכים לחשוב אסטרטגית, איך אני מייצר פה מהפך.'

"ואז הבנו שאנחנו צריכים בעצם להסביר לבוחרים שלנו משהו חשוב מאד. הבנו שמאחר ובוז'י וציפי מסרבים להצהיר שהם לא ישבו בממשלת נתניהו, שאנחנו צריכים לומר לבוחרים שלנו 'הקול שלך להרצוג יכול להעלות בסופו של דבר את נתניהו.' יש שם אנשים נהדרים. הרצוג כבר בפנים. לבני כבר בפנים. סתיו שפיר כבר בפנים, איתן כבל כבר בפנים. השאלה היא אם אתה מכניס את מקום 23-24-25 של העבודה, או את גבי לסקי, אבי דבוש ומוסי רז. זו השאלה.

"ובסופו של דבר, כשאתה שואל את הבוחרים של מרצ, אתה רואה שאנשים שמצביעים מרצ לא מתחרטים שהם הצביעו מרצ. הם לא מרגישים שרימו אותם, הם לא מרגישים שלקחו את הקול שלהם למקום לא נכון. הם מרגישים שהם קיבלו תמורה בעד האגרה.

היה רגע אחד, הגירוש של אנשי החמאס ללבנון.

"נכון. 1992-3. נכון. אבל אף את זה אף אחד לא זוכר, לא מעלים את זה מולי. קדימה קיבלה ב-2009 28 מנדטים, ובאו ב-2012 ובדקו איפה המנדטים של קדימה, והגיעו לכך שרק שישה מנדטים מהנסקרים אמרו שהם הצביעו קדימה. לאיפה נעלמו 22 מנדטים? אנשים התביישו לומר שהם הצביעו לקדימה."

זה קורה עכשיו גם עם יש עתיד.

"נכון. ומצביעי מרצ לא מתביישים. הם אומרים 'אני הצבעתי לכם, אתם נהדרים, אבל…' ואז עולה השאלה הטקטית. ואנחנו אומרים: אל תשנה את ההצבעה שלך. היא קול בטוח להרצוג כראש ממשלה וקול בטוח נגד ביבי."

הנה שאלה שמגיעה מקורא. מה קורה עם חוק ההתיישנות?

"איך שנכנסתי לכנסת פעלית לביטול חוק ההתיישנות בעבירות מין בתוך המשפחה. אם בן משפחה פגע בילד או ילדה, קטינים, לא תהיה על זה התיישנות מפני שחולפות עשרות שנים לפני שבכלל מגיעים להכרה במה שקרה, להבנה של מה שקרה, לעבור טיפול כדי שבכלל תהיה מסוגל ללכת ולהתלונן. אני פעלתי לקדם את זה עוד בהיותי מנכ"לית של ארגוני הסיוע לתקיפה מינית.

mr 2

"איך שנכנסתי לכנסת, הגשתי ארבע הצעות חוק שונות לביטול ההתיישנות, גם הפלילית וגם האזרחית, בעבירות מין בתוך המשפחה. למה ארבע הצעות חוק שונות? כי כל פעם שהגשתי הצעת חוק, הפרקליטות אמרה 'לא, זה יותר מדי.' נתתי להם את כל האופציות, כדי שלא יוכלו לומר 'לא תמכנו בהצעת החוק כי רצינו משהו קצת שונה.' אז הגשתי ארבע, רק תגידו באיזו אתם תומכים.

"זה אחד המאבקים החשובים ביותר. למיטב זכרוני רק לאחרונה התאבדה נפגעת גילוי עריות. אני חושבת שרוב הציבור לא מבין עד כמה זו מגפה, עד כמה זה קיים, עד כמה זה נורא ואיום ואין מענה. עד כמה הילדות האלה גדלות בעולם ללא סיוע, שאין מענה עבורן חברתית. המדינה צריכה לקחת אחריות גם על האויב מבית, לא רק על האויב מחוץ. בעצם המדינה כשלה בהגנה על הילדה הזו. היא צריכה לקחת עליה אחריות; היא צריכה לפצות אותה.

"למשל, ביטוח לאומי לא מכיר בפגיעה שלך כסיבה לפצות או לשקם אותך. הוא מכיר בה רק אם יש לך מחלת נפש או דברים כאלה. משרד השיכון, למשל, לא נותן עזרה בשכירות. הם לא מכירים בפגיעה מינית כאחת האופציות. הלם קרב, למשל, כן; אבל פגיעה מינית לא.

למרות שזו לעתים קרובות אותה התופעה, PTSD.

"נכון. אני אמשיך ואלחם על ההתיישנות, ולצערי שרת המשפטים האחרונה לא קידמה את הנושא, וחסמה פגישות איתה, וחסמה נסיונות של ארגונים וחברות כנסת לקדם את זה, ואני רוצה שזה יקרה בכנסת הבאה.

שרת המשפטים המדוברת היא במקרה…

"ציפי לבני. כן."

למה להתעקש כל כך על זכויות הפליטים? מה דוחף אותך לשם? זה לא שהם אלקטורט. לאנשים האלה אין זכות הצבעה ולא תהיה להם זכות הצבעה. את מספר התומכים שלהם אפשר לכנס במסעדה קטנה את מחברות הכנסת היותר פעילות בנושא הפליטים. למה?

"כי אין מישהו אחר שיעשה את זה. הרבה יותר קל להיות חברת כנסת פופולרית ואהובה שעוסקת באיפה הכסף, ביוקר הדיון, יוקר המזון, חינוך, והמון דברים חשובים אחרים שעסקתי גם בהם. הרבה יותר קשה לעסוק במקומות הכואבים, הקשים, שהם לא בקונסנסוס הרך, לא במקום הנעים, שבדרך כלל אתה זוכה לגידופים והשמצות, לעתים התעלמות…

"בסופו של דבר אני צריכה להשמיע את הקול של מי שאין לו קול. בין אם זה בכנסת בין זה ברחוב. זה נשמע כמו סיסמאות, אבל בסופו של דבר יש אוכלוסיות מוחלשות שקולן לא נשמע. מבחינתי, להיות שם זו המשימה שלי. לא אוכל לחיות עם עצמי בשלום אם לא אעשה את זה.

"כולם מגיעים לכנסת עם כוונות טובות, אבל אם אתה לא עושה, ואתה לא משנה, למה אתה יושב שם? למה בחרו אותך?"

את עוסקת יחסית הרבה בקהילה הרפורמית. לישראלים, אתאיזם הרבה יותר מובן מיהדות רפורמית. איך הגעת לכיוון הזה?

"יש פה כמה דברים משולבים ביחד. אנסה קצת להפריד בין הדברים.

"קודם כל, אני מאד אוהבת להרגיש חלק מקהילה. רוב האנשים אוהבים להרגיש חלק ממשפחה, מקהילה, מחברה. ולכן הצורך שלנו בתחושב שאנחנו חלק מהזהות היהודית והישראלית: חשוב לנו להיות חלק מזה. אני הרגשתי חסר, או רציתי להכיר יותר את היהדות שלי ולשאול את עצמי שאלות אמיתיות ממקום של ידע, ולכן הלכתי ללמוד יהדות, ולכן חקרתי.

"זה לא משהו שקיבלתי מהבית. לא מלמדים אותנו את זה בבית הספר. מלמדים אותנו תנ"ך, ובוחרים את הפרקים שבהם אנחנו כובשים ארצות ומשמידים עמים, ויש הרבה דברים חשובים יותר ללמד בתנ"ך שאותם אנחנו בכלל לא לומדים. כשהייתי בבית ספר הביאו רב, והמרחק היה כל כך גדול.

"אני רואה את זה אצל הילדים שלי, שכשרוצים להביא לפני חג מישהו שילמד על המנהגים, מביאים רב אורתודוקסי, עם הזקן והכובע, שיושב ומסביר להם על מנהגי החג ובעצם יוצר נתק אצלם בין מה שהם חווים בבית שלהם, בחיים שלהם, בין אם זה בית מסורתי או בית חילוני, ובין מה זו יהדות. ואז הבת שלי, שהיתה בת שבע, חוזרת מבית הספר ואומרת שהרב הסביר על הפרדת חלב ובשר, והיא אומרת לי 'הם, היהודים, מפרידים בין חלב ובשר.'

"אני, כמובן, נתתי לה מיד את הנאום של 'סליחה, אנחנו יהודים בדיוק כמוהם,' ושאנחנו לא מפרידים בין בשר וחלב, ומה היא תפיסת עולמי; אבל רוב ההורים מרגישים צורך להתנצל. 'נכון, אנחנו לא בדיוק שומרים כמוהם'. כלומר, הם גם יוצרים ריחוק מהיהדות ושלנו מעצמנו; אנחנו מתנצלים על משהו שעליו לא צריך להתנצל.

"הטענה שלי ביחס לכפיה הדתית היא שהחרדים והדתיים הלאומיים מייצרים עוד יותר ריחוק של האוכלוסיה החילונית מהיהדות, בכך שהם יוצרים דיכוטומיה שבה האידיאל הוא שמירת מצוות, ומי שפחות מזה לא מגשים איזשהו אידיאל. ובעיני, וזה אחד הדברים שעליהם נאבקתי בכנסת ובכלל זה מאבק נשות הכותל, הוא להיאבק על הזכות לבחור כיצד אני אהיה יהודיה. אני אבחר אם לאכול כשר או לא כשר, ואני אבחר כיצד להתחתן וכיצד לחגוג את הבר מצווה של ילדי, ואם לחגוג, ואם למול את ילדי – אני אבחר.

"למשל, אחת מחברות הכנסת של יש עתיד שאלה אותי 'מה לך ולנשות הכותל, מה לך ולתפילה'. ואני עניתי לי: סליחה? מי את שתגידי לי שאין לי משהו עם תפילה? אז מה אם אני לא מאמינה באלוהים? את לא תגידי לי מה היא היהדות שלי. התפיסה הזו מאד מקוממת ומכעיסה אותי, ולכן אני מאמינה שכל אדם צריך לבחור מהי היהדות שלו, את ההגדרה שלו מהי היהדות שלו, וכיצד הוא רואה את עצמו חלק ממנה. והתפיסה הזו כוללת רפורמים, קונסברטיבים ובוודאי גם חילונים."

מה את חושבת על הרשימה המשותפת? האם אנחנו צריכים להציע להם להשתתף בקואליציה? כי אני לא בטוח שזה מה שהם רוצים.

"מרצ יצאה בקריאה, מיד עם השקת הקמפיין במגזר הערבי, למפלגות הערביות להצטרפות לשותפות בממשלת מרכז-שמאל, ואמרנו שזה יהיה אחד הנושאים שנשים על השולחן עם הרכבת הממשלה. הרשימה המשותפת החליטה להצהיר כמה ימים לאחר מכן שהיא לא תשב באף ממשלה, לא של בוז'י ולא של ביבי, כי מבחינתם שניהם אותו הדבר.

איימן עודה סירב לאחרונה לאשר או לשלול שהם יתמכו בקואליציה מבחוץ [מאז הראיון, אמרה הח"כית המיועדת עאידה תומא סלימאן שבתנאים מסויימים, הרשימה המשותפת עשויה לתמוך בקואליציה מבחוץ – יצ"ג].

"אני חייבת לומר שמבחינתי, העובדה שהמפלגות הערביות מעולם לא ישבו בממשלת ישראל זו בושה וחרפה, ומעידה על מדינת ישראל שאין בה באמת שוויון. אני חושבת שהגיע הזמן לשבור את העניין הזה ושתהיה להם אופציה לשבת בממשלה – כמובן על פי בחירתם, אני לא אנהל להם את הפוליטיקה שלהם, אבל לא יכול להיות שמראש הם ייחשבו רק עבור גוש חוסם ולא עבור ישיבה רשמית כחלק מהקואליציה.

"היו הצעות כאלה ואחרות להתנות את זה כתנאי להרכבת הממשלה, אבל כמובן שאנחנו לא יכולים לעשות את זה בלי שהם יירצו לשבת בה. על פי מה ששמעתי מהם, הרשימה המשותפת גם תתפרק רגע אחרי הבחירות, ובמידה רבה הם אולצו לשתף פעולה בגלל חוק המשילות, שבעיני היה חוק גזעני ולא דמוקרטי שנועד ליצור מצב שבו המפלגות הערביות לא יעברו את אחוז החסימה.

"דרך אגב, הבית היהודי התנגד לחוק המשילות כי הם הבינו שהוא ייצור אחדות בין הסיעות הערביות והבין שזה יגדיל את הכוח שלהם. זו הסיבה שהם התנגדו. אנחנו התנגדנו כי ראינו בזה סוג של גזענות. זה כמו לומר למרצ וש"ס 'תקימו ביחד מפלגה כי אתם הרי יהודים.' והחיבור הזה, בין מפלגה איסלמיסטית-דתית ובין מפלגה לאומית פלסטינית ובין מפלגה סוציאליסטית שוחרת שלום ושוויון הוא חיבור מאולץ משהו. אני חשה את האילוץ הזה בין הבוחרים.

"אבל אומר משהו חיובי. אני מקווה שזה יעלה את אחוז ההצבעה בחברה הערבית. זה גם יהיה נכון שהכוח של המפלגות הערביות יעלה, וזה גם יעלה את הכוח של השמאל ועשוי לשנות את חלוקת הגושים. אבל אני שומעת גם פוטנציאל גדול למרצ בחברה הערבית – גם בגלל שזה יעלה את אחוז ההצבעה אבל גם בגלל שיהיה מי שיבחר להצביע מרצ ולא להצביע לרשימה המשותפת. אני מקווה שגם הם יעלו וגם אנחנו נעלה בחברה הערבית, ונוכל להמשיך ולשתף פעולה בכנסת ולעשות דברים טובים ונכונים."

איפה את מגדירה את עצמך על הספקטרום הטבעוני-קרניבורי?

"אני אוכלת בשר. עם זאת, אני מנסה להמעיט באכילת בשר, בעיקר כי אני חושבת שהאדם המודרני הפך את האופן של גידול הבשר למשהו לא טבעי, וצריך גידול הוגן יותר ובלתי פוגעני בחיות. יש לנו שלושה טבעונים ברשימה, ויזמנו לא מעט חקיקה להגנה על זכויות בעלי חיים, ואני חושבת שאין סתירה – אפשר להלחם על זכויות בעלי חיים מבלי להיות טבעונית. אני מניחה שיש מי שיחלוק עלי."

את יוצאת שתיל. האם את לא חושבת שיש חשש שהשמאל יתמקד יותר מדי בעבודת עמותות ופחות מדי בעבודה פוליטית פרופר? שהוא זונח את השטח לטובת מאבק משפטי?

"אני חושבת שהעמותות זה השטח. ניהלתי עמותה במשך חמש שנים שפעלה בשטח, שפעלה ברחבי הארץ, בחברה החרדית, בחברה הדתית לאומית, בחברה הערבית. לצערי הרב, המדינה הפריטה את השירותים החברתיים שלה לעמותות ולכן מי שעושה היום את העבודה בתחום הרווחה והחינוך הם בהרבה מקרים העמותות.

"זה נכון שעמותות השמל שפועלות בנושא זכויות אדם וזכויות אזרח פועלות הרבה בכלים משפטיים, אבל קודם כל גם עמותות הימין למדו לעשות זאת; ושנית, אני חושבת שאנחנו לא יכולים לוותר על שום זירה, לא הפוליטית, לא המשפטית, לא החוץ-פרלמנטרית וודאי לא על השטח.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

44 תגובות על ”"בסופו של דבר אני צריכה להשמיע את הקול של מי שאין לו קול"“

  1. אאאהההממממ..... הגיב:

    ממש…. רק הגרוש ללבנון ב-1993???? לפני 22 שנה?
    מה עם חיים אורון והגמגום/ ריצת אמוק אחרי הזנב של עצמה במפלגת מרצ בשנת 2008-09 במבצע עופרת יצוקה??? רק לפני שש שנים אנשים הרגישו שמרצ בגדה בהם.
    (ולא נזעיר את המומעמד התשיעי של המפלגה לכנסת- לוביסט מושתל במסווה של חבר מפלגה אבירת זכויות אדם).

    • גורו יאיא הגיב:

      להציג את ההתנהלות של מרצ בזמן עופרת יצוקה כגמגום, זה לא בדיוק תיאור הוגן של המציאות. מרצ שינתה את דעתה, במהלך המבצע, פעם אחת, שלושה ימים לאחר תחילתו. זה לא גימגום או "רדיפה אחרי הזנב" – זה לבחון את המציאות ולשנות את דעתך בהתאם למה שהמציאות מראה.
      אם להודות על האמת – גם אני תמכתי במבצע בתחילת הדרך. בשלבים הראשונים, הצעדים של החמאס היו כאלה שלא הגיוני להבליג עליהם, אם הדרום הוא חלק ממדינת ישראל. זה שהתגובה נוצלה לרעה ע"י השלטון דאז – לא ידענו. לי, למעשה, לקח יותר זמן להבין מה קורה סביבי מחברי מרצ, ואני עברתי למתנגדים לאחר חמישה ימים. למרצ לקח שלושה. מי מכם שראה לאן הדברים הולכים ביום הראשון – כל הכבוד לו, אבל טעות לא פוסלת את המפלגה.
      ואם כבר מדברים על זה – חיים אורון לא נמצא ברשימה במקום ריאלי. זו רשימה שלומדת מטעויותיה. מרצ היא מפלגה שלא נשענת על אנשים, אלא על עקרונות. ובדברים שבאמת משנים ליום יום שלנו – מרצ היא הקול השקול ביותר המערכת הפוליטית – עם טעויות והכל.
      על לוביסט שנמצא במקום 9, אני מתקשה לדבר. נראה לי כמו בדיחה להתייחס לנבחר במקום התשיעי, במפלגה שבמקרה הטוב, תעלה ל7 מנדטים.

      • אינגסוק הגיב:

        הם די שכפלו את דפוס התגובה במבצעים שבאו אחרי עופרת יצוקה, למעשה אם תבדוק זה דפוס התגובה של מפלגות השמאל הציוני מאז מלחמת לבנון הראשונה.

      • אאאהההממממ..... הגיב:

        ציטוט: "מרצ היא מפלגה שלא נשענת על אנשים, אלא על עקרונות"- נניח…
        אבל הנה דוגמא לבגיד בעקרונות המוצהרים ותמיכה באלימות צבאית שפסקה רק עם עלייתה של גלאון לראשות המפלגה.

        – לגבי " בדיחה להתייחס לנבחר במקום התשיעי", יש לי דבר אחד לומר- גימפל.. (http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=4144)

  2. ראיון מעניין תודה הגיב:

    הגישה שלה ליהדות קצת מטופשת בעיני. " אני מאמינה שכל אדם צריך לבחור מהי היהדות שלו, את ההגדרה שלו מהי היהדות שלו, וכיצד הוא רואה את עצמו חלק ממנה."
    אם נפתלי בנט היה אומר משהו בסגנון הזה על זכויות אדם או דמוקרטיה, שכל אחד בוחר את ההגדרה שמתאימה לו היינו כולנו מגחכים ובצדק.

    • ליברטריאן הגיב:

      "מי את שתגידי לי שאין לי משהו עם תפילה? אז מה אם אני לא מאמינה באלוהים?" – זה אחד המשפטים המטומטים שקראתי.

      היא נשמעת בחורה חכמה, ואני שמח שהיא בכנסת (נקווה שגם בכנסת הבאה, אם נניח שזה משנה משהו). חבל שליברלים נוטים לדבר שטויות לפעמים.

      היא יכולה להגדיר את המשפחה שלה כ-"יהודים בדיוק כמוהם", ואני יכול להגדיר את המשפחה שלי כתת-משפחה של המלפפונים. זה עדיין לא עושה את זה נכון.
      הם יהודים מאמינים, והיא יהודיה בגלל המוצא שלה. שתי קבוצות שונות שיש להן אנשים משותפים. אבל עדיין, זה שני דברים שונים.

      הייתי אומר שעמדה כמו שלה רק עושה נזק.

      במקום שתגיד: אני לא יהודיה כמוהם, אבל עדיין יש לי בדיוק את אותן זכויות, אותו מעמד, ואותה מילה – היא מתייחסת ליהדות כמו איזשהו פרס או מטרייה שכולם צריכים להצטופף תחתיה כי מסוכן שם בחוץ. רק שאנשים אחרים לא יגדירו אותה אחרת, כי זה נורא מעליב וגורם לה לרצות להתנצל.

      • מצביע, כנראה לשעבר הגיב:

        אתה צודק לגמרי. כל כך קשה יהיה להצביע מרצ הפעם.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        לפחות היא לא מנסה להתנער טוטאלית מהקבוצה שלה לטובת זהות אוניברסלית\מערבית מדומיינת ולא רלוונטית. היא אולי מסתבכת סביב עצמה, אבל השמאל שרואה ביהדות מלה גסה מפסיד לפני שהתחיל לשחק בכלל.

      • עמית הגיב:

        כן, רק שליהדות במובן שהיא מתהדרת בו יש עבר של 200 שנה, שזה בערך אותו עבר של היהדות ש"הם" (חרדים ודת"לים) מתהדרים בה. זה שלישראלי הממוצע החרדיות והאורתודוקסיה נדמים כברירת המחדל של מה זה יהדות לא הופך את זה לנכון. זה פשוט הופך את הישראלים לבורים בנושא הזה.

  3. פוט הגיב:

    היית צריך לציין שאתה חבר ברשימה המרכזית של מרצ וגם מתכוון להתמודד בפריימריז בבחירות הבאות.

    • שימי הגיב:

      היה צריך לציין שעצלנות וקהות חושים הן לא עילה לתגובה כזו, צד שמאל של הבלוג , יש לינק עם הכותרת "למה מרצ"

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ואף שאלה לא נשאלה על חזקת הגיל הרך ואפליית האבות הגרושים שמרצ פועלת לשימורה

  5. אינגסוק הגיב:

    למה לא שאלת אותה על הרוויזיה המאוד משמעותית ביחס למבקשי מקלט במצע מרצ?

  6. An Cat Dubh הגיב:

    "ואם למול את ילדי – אני אבחר."
    במלים אחרות היא שומרת לעצמה את הזכות לכפות על הילד שלה את סוג היהדות שלה.
    "אפשר להלחם על זכויות בעלי חיים מבלי להיות טבעונית."
    Lol nope. זה כמו להלחם בעבדות ולתמוך בסגרגציה.

    • ליברל הגיב:

      לא, למעשה זה כמו להלחם בעבדות בזמן שאתה בעל עבדים, או לפעול נגד עישון אם אתה מעשן, וכולי. כלומר, סביר לחלוטין.
      לצורך העניין, אני הייתי רוצה לבטל תמיכה ממשלתית שונה, ובכל זאת כרגע אני נעזר בחלקה (כל עוד כבר הכריחו אותי לשלם על זה…).

      • An Cat Dubh הגיב:

        לא, זה לא הגיוני להיות בעל עבדים ולהלחם בעבדות אלא אם אתה מלמד אותם כלכלת בית ולקרוא ולכתוב או משהו, שיהיה להם מה לעשות אחרי שאתה משחרר אותם. למעט מצבים חריגים של לחץ כלכלי גדול (וגם זה לא ממש, אפשר לחיות יפה מאוד על אוכל טבעוני on a budget), אי־אפשר להיות קרניסט ולתמוך באמת בזכויות בעלי־חיים.

        • ליברל הגיב:

          תגיד את זה ללינקולן.

          • An Cat Dubh הגיב:

            לינקולן תמך בסגרגציה מטעמים פרגמטיים, וגם אם לא, זה עדין היה שיפור, אבל לא מספיק.

            • ליברל הגיב:

              …או שפשוט תודה שטעית, והשיפוט הערכי שלך מוקצן בצורה שהופכת אותך לאדם לא-סביר?

              זה ממש קל להציג עמדה טהרנית על כל דבר, ובמובן לוגי כלשהו זו עמדה שיותר קל להגן עליה. עם זאת, זה לא משכנע וגרוע מזה, לא פרגמטי. אם כל אחד שאתה היית מגדיר כצבוע פסול בעיניך, לא תמצא לעולם מישהו נטול דופי שתוכל באמת להצביע עבורו.

              • An Cat Dubh הגיב:

                מי אמר שאני לא מצביע מרצ בגלל זה? אני בוחר את הכי טוב ממה שיש, וזה לא אומר שאני לא שואף לשפר.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

          מה זאת אומרת אי אפשר? יש חוק נגד זה? ישימו אותי בכלא?

  7. ערן הגיב:

    פסקה רביעית – "מקדם" במקום "מקדפ"

  8. מנחם הגיב:

    "רוזין היא אחת מחברות הכנסת היותר יעילות של מרצ" לאור העובדה שיש בדיוק שלוש, אני חושב שמחמאה קצת חלשה.

  9. צבי הגיב:

    מיכל רוזין היא מחברות הכנסת היותר חיוביות, ואף על פי כן, אני אצביע מרץ לא בגלל אלא למרות מיכל. העובדה שהיא חיובית אומרת משהו לא נעים על הנוף הכללי בכנסת.
    המלחמה שלה לביטול ההתישנות על עבירות מין היא שלילית בעיני. היא לוקרחת משהו שיש לה עניין אישי בו – אני מתכוון אישי במובן הזה שהיא ניהלה מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית – והופכת אותו לעניין לאומי, למצע. זה הופך אותה לסיעת נישה, בערך כמו סיעה שהמצע שלה ממוקד בהעלאת גיל הנהיגה או הורדת גיל השתיה. המאבק עצמו אינו מוצדק. מיכל חושבת שקרבנית עבירת מין במשפחה – שזה באמת משהו מזעזע לכל הדעות – יכולה לסבול עשרות שנים בשקט, ואז פתאם תקום ותצעק, ואז יכלאו את אביה או סבה בן השמונים. זה נכון שלקרבנות כאלה לוקח זמן עד שהן מזהות מה שקרה להן, מעבדות את זה, יכולות ומוכנות לצעוק את זה – ולכן החוק הקיים (שגם הוא שונה כבר בכיוון הזה) מאזן בין טבעה של עבירת המין לבין זכויות הפוגע, לבין העיקרון היותר כללי של התיישנות, ששם גבול לכמה זמן יכול לעבור בין ביצוע עבירה לבין ההענשה עליה. אם אדם צעיר עושה דברים נלוזים, אחר כך נרגע, עוברות חמישים שנים, ואז שמים אותו בכלא. מבחינתה של מיכל אין איזון – היא חד צדדית. באורח דומה גם הנושא של הרעיון הנלוז של הענשת צרכנים של שירותי מין, שיוסי לא שאל עליו, אבל נדמה לי שהיא מקדמת אותו. יש לה אג'נדה משלה – לא הכי גרועה ביחס למה ששומעים בכנסת הנוכחית – והיא מקדמת אותה כאילו זה הצדק המוחלט והאוניברסלי.
    בעיני מרצ היא מפלגה סוציאל דמוקרטית של שלום ושוויון, שרוצה צדק חברתי ופיתרון צודק וריאלי של הסכסוך הישראלי-פלשתיני באמצעות הקמת מדינה פלשתינית בשטחים שנכבשו ב-1967. לכן הצבעתי בעדה עד כה וכנראה אצביע גם הפעם. אבל מיכל רוזין בעיני היא טרמפיסטית, שהצטרפה למפלגה כזו כדי לקדם אג'נדה משלה שבמקרה הטוב ניתן לקרוא לה 'פמיניזם רדיקלי'.

    • מצביע, כנראה לשעבר הגיב:

      תודה על הפרטים הללו. מודה שלא זכרתי את כל אלה. אני עדיין תקוע עם התמיכה של מרצ במאיר שטרית לנשיאות, ועם קידום חוק הספרים.

      אני מתנדנד בין האסון של כנסת שאין בה בכלל ייצוג לשמאל מהסוג של רצ (בעקבות אחוז החסימה הגבוה), ובין חוסר הרצון שלי להצביע למרצ של היום.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        תשקול את הפרט הבא: הפמיניסטיות תמיד ובכל מקום הן מיעוט. מרצ קטנה יותר היא מרצ בה הפמיניסטיות שולטות ביד רמה יותר (חוק המיקרו-מגה).

        • מצביע, כנראה לשעבר הגיב:

          אני לא יודע למה את מתכוון כשאתה אומר פמיניזם. לי אין בעיה עם פמיניזם.

        • An Cat Dubh הגיב:

          זה לא פמיניזם נקודה. זה זרם מאוד מסוים בפמיניזם מהסוג שהולך ומאבד אחיזה היום. רוב־רובו של הפמיניזם שאני רואה היום מתיחס בהרבה מאוד כבוד לעוסקים בתעשית המין ונלחם בראש ובראשונה נגד אנשים שמתיחסים אליהם באלימות.
          וד"א, גם הלמיניזם שנלחם בתעשיה יש לא מעט טיעונים למה לעשות את זה.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

            מאבד אחיזה?
            על החוק להפללת לקוחות שמעת?

      • נתן הגיב:

        אנונימי יקר.
        אם אי פעם אתה הצבעת למפלגה שנמצאת יותר שמאלה מ"עצמה לישראל" אני מוכן לחתוך אצבע.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      אני לא יודע מה מיכל רוזין עשתה למען נפגעות תקיפה מינית ומה לא, אבל אני יודע מה אני עשיתי למען נפגעות תקיפה מינית, ואני חושב שביטול חוק התיישנות על עבירות מין זה דבר שהוא בגדר חובה עבור כל משטר דמוקרטי, קל וחומר מדינת רווחה. העובדה שיש התיישנות על עבירות מין היא סיבה דומיננטית לכך שמתבצעות עבירות מין רבות כל שנה. הסיפור הנפוץ ביותר – בעל מרות מזהה אדם חלש ומציע לו את "חסותו", הוא מנצל אותו וזורק אותו, ולאחר מכן אותו אדם שמנסה להתאושש ולקום מהקרשים, לעיתים קרובות שנים לאחר הדברים, נתקל בקשרי שתיקה, באיומים על חייו, ומעל כל זה בחוק התיישנות.

      נתת דוגמא קיצונית היפותטית ונדירה למדי אם בכלל קיימת. המצב הנפוץ הרבה יותר, הוא לדוגמא של נשים שמותקפות בזמן שירותן הצבאי ע"י מפקדן, או באזרחות ע"י הבוס, באותו זמן זה לא נראה להם כה דרמטי, אבל אחרי 15-20 שנה הן נכנסות לקפאון בחיים שלהן ואחרי עבודה קשה של הסרת מחסומים נפשיים הן מגיעות (במקרה הטוב!) למסקנה שהן חייבות לטפל בעניין הזה, אבל אי אפשר כי יש התיישנות. אני ראיתי את זה עשרות פעמים.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        סעיף ההתיישנות לא מבוסס על הרעיון של אי פגיעה או פגיעה ש"דועכת" עם הזמן. סעיף ההתיישנות נועד למנוע מצב בו שני הצדדים נדרשים לספק עדויות על דבר שבעיקרו מבוסס על זכרון סובייקטיבי הנתון לשינויים ולשחיקה הדרגתית. זו גם אחת הסיבות בגינן אין התיישנות על עבירות רצח והריגה, או להבדיל עבירות כלכליות מסוימות, כי בכל המקרים האלה אפשר להוכיח את עצם העבירה באופן פשוט למדי על בסיס נתונים טכניים.
        חוץ מזה, אם אדם בוגר שבידיו כל המידע הרלוונטי לא מצליח להבין שהותקף בגופו או בתחומו האינטימי תוך עשור (!) מביצוע המעשה וזקוק לשם כך לעבודת תיווך טיפולית ופרשנית אינטנסיבית בדיעבד, זה מעמיד בכל מקרה בספק את יכולתו לתת עדות אמינה בנוגע לאותו מקרה.

      • צבי הגיב:

        ביטול חוק התיישנות אינו בגדר חובה עבור מדינה דמוקרטית אלא להיפך: ביטול התיישנות הוא מטבעה של מדינה לא דמוקרטית. מדינה דמוקרטית יוצרת איזון הולם בין הצורך לענוש על עבירות, לבין הזמן שחולף שעושה את הענישה הזו ללא צודקת.
        הדוגמא שהבאת היא ממש לא לעניין, אם לדבר בלשון המעטה. ראשית, אין זה מתקבל על הדעת שחיילת או פקידה לא מבינה שנעשה בה מעשה מגונה וגם אם קפאה באותו זמן – כמה זמן אתה מצפה שיקח לה להתאושש? להבין מה שקרה? לעבד את זה? להיות מסוגלת לטפל בזה, להתלונן? כמה? שנה? שנתיים? חמש שנים? עשר? אתה באמת חושב שאין לזה גבול?
        איני יודע על סמך מה אתה משער ש"אחרי 15-20 שנה הן נכנסות לקפאון בחיים שלהן". זה ידע אישי? ידע מדעי? אני לא מכיר תופעות כאלה. אבל גם אם כן: הן צריכות טיפול במה שקרה להן. ענישה אינה טיפול, בכל אופן לא לכשעצמה. זו מין גישה נקמנית של סכום אפס: אם האשה מגלה אחרי הרבה שנים שיש לה קושי בגלל מעשה מגונה שנעשה בה בעבר הרחוק, ריפויו של הקושי הוא רק באמצעות הענשת הפוגע. מאיפה בא הרעיון הזה?
        הבה נזכיר את המצב החוקי כיום: עבור עבירות מין חמורות בבגירים זמן ההתישנות הוא עשר שנים. עבור עבירות מין בקטינים שנעשו על ידי בני משפחה זמן ההתישנות היא עד שלקטין מלאו 38 (כלומר, עשרים שנים לפחות מאז שהפסיק להיות קטין). זה לא מספיק? צריך נצח?

        • מהנדס זקן הגיב:

          מסכים לחלוטין עם התגובה של צבי. פמיניזם מהסוג של רוזין גורם לי לחשוב פעמיים אם להצביע מר"צ, למרות שמאז ומתמיד הצבעתי לר"צ.

    • An Cat Dubh הגיב:

      "מיכל חושבת שקרבנית עבירת מין במשפחה – שזה באמת משהו מזעזע לכל הדעות – יכולה לסבול עשרות שנים בשקט, ואז פתאם תקום ותצעק, ואז יכלאו את אביה או סבה בן השמונים."
      לא, בשלב הזה סביר להניח שלא תהינה יותר ראיות ולא יוכלו לכלוא אף־אחד.

      • צבי הגיב:

        דוקא כן. אני עצמי פגשתי אנשים קשישים שנכנסו לכלא כי השופטים האמינו למתלוננת. מטבען של עבירות מין שקשה למצוא ראיות אובייקטיביות וההרשעה מתבססת במידה רבה על עדות הקרבן.

  10. חנן הגיב:

    הראיון הזה די משכנע אותי שגם אם מרצ תהיה על סף אחוז החסימה אני לא אצביע עבורם.
    לא מרגיש נוח עם טהרנות אינסופית, צדקנות פנאטית ושמרנות ויקטוריאנית (הבאה לידי ביטוי במאבקים אופנתיים פסבדו נאורים הקשורים במין).

    במאבק הכל-כך קשה במגמות העומק של ההקצנה ימינה, הדת והגזענות, אני מעדיף לראות בהמות צעקניות שיתנו לפחות פייט ויצליחו אולי לסחוף מישהו אחריהן.

  11. נתן הגיב:

    מרץ זה כמו עיתון "הארץ" , אנשים עושים מנוי רק על מנת שיוכלו כל שבוע להודיע שהם שוקלים לבטל את המנוי בגלל שהם "כועסים" ו"מאוכזבים".