החברים של ג'ורג'

21 בינואר 2015

הפחד

Filed under: פקס ישראליאנה — תגיות: , — yossi @ 17:39

אדם מתבונן בתהום, התהום מתבוננת חזרה

(לאלמה ביבלש)

תפיסה רווחת בשמאל הישראלי, ודאי בשמאל הרדיקלי, היא תפיסה לניניסטית שאומרת שלפני שיהיה טוב יותר, יצטרך להיות הרבה יותר רע. ישראל, חושבים הרבה אנשים, לא מסוגלת לשנות את עצמה. אף עם כובש לא ויתר על כיבושיו מרצונו. כדי להשתחרר מהכיבוש, חייב יהיה לבוא לחץ חיצוני.

אני מסכים עם הנחת היסוד – ישראל לא תוותר מרצונה – אבל מה שמטריד אותי בתפיסה הזו היא משהו שלא מדברים עליו: האפשרות של טיהור אתני או רצח עם. ואני חושב שהיא ריאלית מאד.

אין לנו באמת מודל טוב לאיך פותרים את המצב הזה, פשוט משום שהוא די נטול תקדים בעולם המודרני. אנשים, כולל הח”מ, נוטים לצטט את דרום אפריקה: היו סנקציות, הלבנים נשברו, השחורים זכו לשוויון אחרי מאבק לא אלים. זה מודל שאוהבים לצטט, אני חושד, משום שהיה לו סוף טוב.

אבל כמעט כל הפרטים לא נכונים. המאבק האפריקאי לעצמאות ×”×™×” אלים. מאד אלים. נלסון מנדלה השתנה בכלא, אבל כשהוא נכנס אליו הוא ×”×™×” תומך מובהק במאבק חמוש – ואני לא מאשים אותו. קבוצת הכדורגל הידועה לשמצה של ויני מנדלה רצחה עשרות מתנגדים, לעתים קרובות באמצעות הצתת צמיג ספוג בדלק סביב צווארם. האלימות הממוסדת של המשטר הדרום אפריקאי רצחה רבבות ועינתה מאות אלפים.

יתר על כן, הסנקציות העיקו על הלבנים של דרום אפריקה, העיקו מאד, אבל הטלת הסנקציות לא הובילה לנפילת המשטר: להיפך, היא הובילה לרדיקליזציה של הצעדים שהוא נקט. יותר אלימות, יותר מעצרים, יותר רצח, יותר עינויים. המשטר התחיל להתמוטט כשברית המועצות החלה להתמוטט – וכשמנהיגי דרום אפריקה הלבנים הבינו שעם נפילת ברה”מ, לא ×™×”×™×” מנהיג מערבי שיהיה מוכן לגעת בהם במקל. כל זמן שהקומוניזם ×”×™×” סכנה של ממש, אפשר ×”×™×” איכשהו לבלוע את הצפרדע. כשברית ווארשה התמוטטה, לא נשאר למנהיגי הבורים שום דבר להציע למערב. הם עמדו בפני מלחמה נצחית עם האנשים הכבושים ובידוד בינלאומי. ובסופו של דבר האנשים הללו ראו את עצמם כאירופאים.

×–×” לא המצב בישראל. אולי ההבדל העיקרי הוא בתפיסה: אף ששתי אומות האדונים התבססו על הברית הישנה, ואף ששתיהן היו גזעניות לעומקן, יש הבדל מהותי בין התפיסות שלהן ביחס לעמים הכבושים. האפריקנרים ראו את השחורים המשועבדים כפראים וברברים – אבל לא חלקו לרגע על כך שהם ילידי הארץ. הם טענו, במידה של צדק – האפריקנרים ישבו שם 300 שנה – שהם לא פחות ילידים.

בישראל, היהודים לא מכירים בכך שהפלסטינים הם ילידים. הנראטיב הציוני מתאר את היהודים כמי ששבו הביתה, כביכול שכחו את הדירה לא נעולה, ואת הפלסטינים כפולשים. העובדה שיש שלטון ערבי-מוסלמי רציף בפלסטינה שארוך פי שתיים מכל קיום יהודי מתועד ריבונות יהודית מתועדת בה, פשוט לא נקלטת. הימין היהודי משקיע מאמצים ניכרים בטענה שהפלסטינים הם פולשים. כפולשים, הם לא יכולים להיות לגיטימיים; לכל היותר הם נסבלים.

והשקר הבסיסי הזה, העיוות הזה של המציאות ההיסטורית, הוא ממצא התביעה א’ נגד הציונות. אבל לא פה הבעיה. הבעיה היא בכך שכאשר אתה רואה את קיומו של אחר כלא-לגיטימי, כאשר אתה רואה אותו כגוזל של זכויותך ההיסטוריות, כפולש, קל מאד לגלוש למחשבה שאולי, לא נעים לדבר על זה, אבל אולי צריך להשמיד אותם.

הפנטזיה הציונית היא, בבסיסה, פנטזיה על היעלמות הפלסטינים. לא היית רוצה, נהגו בימין לשאול, לקום מחר בבוקר ולגלות שכל הערבים התאדו? הקדוש המעונה של השמאל הציוני, יצחק רבין, ניסח את זה בצורה דומה: “הלוואי שעזה תטבע בים.”

אבל ×¢×–×”, מעשה שטן, מתעקשת לא לטבוע. אלא שהרצון העמוק כל כך של יהודי ישראל שעזה תיעלם להם מן העיניים – מדהים עד כמה 1.8 מיליוני בני אדם, שנהרגים על בסיס יומי כמעט על ידי נציגי ממשלתנו, שחיים תחת מצור בלתי פוסק, פשוט לא קיימים בדיון הציבורי שלנו – מקל על הישראלים לא לשים לב כשאנחנו הורגים אותם במספרים גדלים והולכים. כלומר, הרצון הקולקטיבי בכך שהם ייעלמו, מקל על שליחי הרצון הקולקטיבי ×”×–×” להרוג עזתים. ואם הריגה היא פעולה דרסטית, שאיכשהו עשויה למשוך תשומת לב, אז המצור, הרעב, ההחרבה, הקרה – כל אלה חומקים בכלל מתחת לרדאר.

עזה היא דוגמא קיצונית, אבל היא מייצגת במידה ניכרת את הרצון של חלק ניכר מהיהודים בישראל: שהפלסטינים ייעלמו, או לפחות שיסתמו את הפה. וליהודים בישראל, נזכיר, יש היסטוריה של טיהור אתני: ישראל לא היתה קיימת ללא טיהור אתני כזה. לא מדברים עליו, כמובן, זה מחריד מדי. אבל מדי פעם זה צץ: הקריאות בימין ל”נכבה עכשיו,” למשל. מי שמשמיע את הקריאה, יודע מה משמעות המילה, גם אם הוא כותב ספרון שלם שכל מטרתו היא הכחשה שוצפת של המציאות ההיסטורית. הציונות רוצה נכבה.

וכל ההקדמה הארוכה הזו באה לומר שאם ישראל תמצא את עצמה תחת סנקציות, בהחלט יכול להיות שהתגובה שלה תהיה רצח עם. הנראטיב הציוני כבר שולל את עצם זכות הקיום של הפלסטינים. יש אנשים שעורגים אל הפתרון הזה, והם מתקדמים בסולם הדרגות. השפה של האחים היהודים היא כבר שפה של גירוש או השמדה. אביחי בוארון פינטז על מחנות השמדה, אבל זה כנראה לא יהיה ככה.

רצח עם וטיהור אתני מתרחשים, כמעט בלי יוצא מן הכלל, בעת מלחמה או אירוע בטחוני חריג. ערפל הקרב הוא מה שמאפשר לבצע את הרצח והגירוש. הנאצים הסוו חלק ניכר מרצח העם שלהם כ”מלחמה בפרטיזנים.” במצב ×›×–×”, קל יחסית להורות על טיהור אתני – למשל, גירוש הפלסטינים מתחומי שטח סי, שטח שישראל מדברת על סיפוחו במפורש – שבתורו יכול להתדרדר בקלות לרצח עם. היום אנחנו מפנים כפרים “בלתי מוכרים” בהליך שמקובל גושפנקא חוקית ממשפטנים שמכרו את נשמתם, אם אי פעם היתה להם כזו; כשישראל תמצא את עצמה מנותקת מהעולם, בהחלט יתכן שאיזה מח”ט או אוגדונר יורה על פינוי של כפר בעייתי. וכשתושבי הכפר יתנגדו לפינוי – והם יתנגדו – יבוא גם הטבח. כשזה יקרה, דובר צה”ל ימהר לטשטש הכל. הוא ידבר על התקפה רצחנית על החמושים שלו, ולגמרי סביר שההתנגדות לטבח תהיה אלימה. בן כספית יסביר לנו למה אין ברירה אלא לתת לצה”ל לעשות את מה שהוא עושה. הדיווח לא ×™×”×™×” על טבח; הוא ×™×”×™×” על “התנגשות” בין צה”ל ובין תושבים מקומיים. התקשורת היהודית תהיה זהירה מאד; ותועמלני צה"ל ייתפסו בדיווח מופרז על המתרחש שיגיע במדיה החברתית (והסבירות שלא ×™×”×™×” דיווח מופרז ×›×–×” היא אפסית) כדי לנגח את הדיווחים המדויקים. האמת תצא אחר כך, אולי. אחרי הרבה זמן.

וברגע שזה יקרה בכפר אחד, ×–×” יתחיל לקרות גם בכפרים אחרים. אולי הספר המטריד ביותר על שאלת רצח העם הוא “ממלאי הפקודות” של יגאל עילם. הוא מצביע שם על האפשרות שהחיפוש אחרי ההוראה לביצוע רצח העם ביהודים, שעד ×›×” לא הצליחה להעלות את המסמך הרלוונטי, מיותר: לא היתה פקודה כזו. לא היתה פקודה ×›×™ לא ×”×™×” צורך בה. ×”×’×™×¢×” הזדמנות, וקצינים בכירים הבינו מה מצופה מהם גם בלי פקודה. התרבות הנאצית היתה אובססיבית באשר ל”כוון לדעת הפיהרר,” לדעת מה רוצה המנהיג ולעשות את ×–×” גם בלי שהדברים ייאמרו במפורש. צריך לזכור: כמחצית מהנרצחים בפתרון הסופי נרצחו בירי – ואלה שנרצחו בירי היו באזורי המלחמה במזרח. הנרצחים בגז היו בצד המערבי של קו ריבנטרופ-מולוטוב.

רצח של אוכלוסיה הוא חלק בלתי נפרד ממלחמה; רצח הוא משהו שחיילים עושים. כל מה שמונע אותו הוא החשש שמישהו רואה. אם יש ערפל קרב, אם ממילא אין לך יחסי חוץ, יש עליך סנקציות והכלכלה שלך התמוטטה, והבני זונות בכפר ממול אשמים בזה ×›×™ הם לא מוכנים להתאייד, ואם החקירות של המשטרה הצבאית שלך נראות כמו בדיחה גרועה במקרה הטוב וקריצה במקרה הרע, אז לגמרי יכול להיות שביוזמה של מח”ט או אוגדונר שיבין מהי "רוח המפקד" – בשתיקה קורצת של הדרגים שמעליו – יתחיל טיהור אתני. נזכיר שבתפיסה של המג”ד של מג”ב בטבח כפר קאסם הטבח שלו אמור ×”×™×” להוביל לבריחה המונית נוסח 1948.

ואם ×–×” יתחיל, אין לדעת לאיפה ×–×” יתגלגל. דבר אחד בטוח: אי אפשר ×™×”×™×” לצפות לתגובה בינלאומית מוצלחת יותר מזו שהיתה ברצח העם ברואנדה. גם שם היו הרבה היסוסים ואולי מה שאנחנו רואים הוא לא מה שהוא נראה, ופאק, אתה רוצה עכשיו להפעיל כוח צבאי? אולי נקבל עוד כמה דיווחים? ומה יעשה הלובי הישראלי? ועד שהערפל יתפזר, אי אפשר לדעת כמה גופות יהיו על הקרקע, כמה ישובים יוחרבו, כמה “עובדות בשטח” ייקבעו. אולי, אחרי הרבה מאד זמן, יגיעו המפציצים של נאט”ו, כמו שהם הגיעו בסוף לסרביה – אבל את המתים, ואת פגועי הטראומה, ×–×” כבר לא יחזיר. אחר כך, בן דרור ימיני – טיפוסים מסוגו תמיד שורדים – יסביר לנו שלא היתה ברירה ושהיה הרבה יותר גרוע באוקראינה ב-1946 ועל מה בוכים כל השמאלנים האלה.

זה מה שיכול לקרות בשלב הביניים בין “יהיה הרבה יותר גרוע” ל”יהיה טוב יותר.” זה מה שמפחיד אותי. ולא, אין לי פתרון טוב. יכול להיות שאין בכלל. אבל אם יש סיכוי סביר שזה המסלול שלנו, או אפילו חצי סביר, לא הייתי ממהר לצעוד בו.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

42 Comments

  1. עדיין קורא, אבל "שארוך פי שתיים מכל קיום יהודי מתועד בה"
    צ"ל "ארוך פי שניים מכל ריבונות יהודית המתועדת בה"
    קיום רציף יש. לאו דווקא המוני, אבל בפקיעין+ ארבע הערים היה קיום מבית שני באופן רציף.

    התגובה שלך by רחביה ברמן — 21 בינואר 2015 @ 18:09

  2. (וכן, אני יודע שהקיום היהודי בירושלים נקטע ל-88 שנה בתחילת מסעי הצלב).

    התגובה שלך by רחביה ברמן — 21 בינואר 2015 @ 18:10

  3. צודק, תוקן.

    התגובה שלך by ygurvitz — 21 בינואר 2015 @ 18:27

  4. אני רואה כמה וכמה מסלולים שמובילים אל רצח עם. כל אחד מהמסלולים האלה מתחיל בהתנגדות, קלילה ככל שתהיה, לכיבוש.

    וזו הבעיה: עקב הסיבות שתיארת, היעלמות (שקטה או רועשת) היא האפשרות היחידה שנותרה לפלסטינים, מצד הישראלים.
    כל התנגדות מלווה בהתקפות הולכות ומתגברות (כולל מאסרי ילדים, הריסות בתים, הרעבה קולקטיבית). אי התנגדות מלווה בהתעלמות.

    אז מה אדם אמור לעשות, אם הוא בן לגזע הנחות בישראל?

    ומשום שהיעלמות שקטה אינה באה בחשבון, והתנגדות אלימה לא פתרה את העניין עד כה, החברה האזרחית הפלסטינית יצאה בבקשת חרם. חרם כולל על ישראל, כולל מבפנים, בדיוק בדגם של דרום אפריקה.

    ובהסתכלות במצב הבינלאומי כרגע, אני לא בטוחה עד כמה זה הימור גרוע. דברים זזים. לא בטוחה למי מועילים הדברים הזזים האלה, אבל העולם משתנה.

    במישור של בין פלסטינים לישראלים, אין התנהגות של הקורבן שתמנע את רצח העם שישראל על סיפו. משום כך, נותרו לפעולה רק מישורים אחרים.

    כמו כן: כמה מדכא שאנחנו מדברים על זה במפורש, שזה כל כך נראה לעין.

    התגובה שלך by שונרא — 21 בינואר 2015 @ 18:51

  5. העולם אכן משתנה, בדיוק כמו שהוא השתנה בסוף שנות השמונים לגבי דרום אפריקה. החשיבות של ישראל היא כבעלת ברית של המערב בכלל וארה"ב בפרט כנגד העולם המוסלמי. אבל החשיבות הזאת היא במגמת ירידה, ממספר סיבות, אשר רק בערך חצי סיבה קשורה לפלסטינים עצמם:

    1. ההגירה המוסלמית למערב (זאת חצי הסיבה, כיוון שההגירה הזאת היא פלסטינית רק באופן חלקית), והעליה של דור שני שהוא מעורה היטב בפוליטיקה המקומית. נהוג לרדת על ההיטמעות של מוסלמים באירופה, אבל מצביע הפיגוע נגד שארלי הבדו דיברו צרפתית יותר טוב מערבית, ולא עשו שום דבר שברייוויק לא עשה ושקומוניסטים לא עשו בתקופת המלחמה הקרה. כמובן שרוב האירופאים והאמריקאים הם לא טרוריסטים, וכמו כן גם רוב המוסלמים באירופה וארה"ב לא טרוריסטים, אלא משתמשים בלחץ פוליטי לא אלים, בדיוק כמו האירים האמריקאים תומכי ה-IRA והיהודים האמריקאים תומכי ישראל. הם קיבלו חינוך מערבי לכל דבר: הם למדו על השואה, על מרטין לותר קינג, על איך להיות פוליטיקלי קורקטי, וכל שאר הדברים שלומדים בארה"ב ואירופה. וזה אומר שהם יכולים למכור את העמדה שלהם על הסכסוך בצורה שפונה לקהל מערבי פרוגרסיבי, במיוחד באירופה. באופן יותר כללי, מערב יותר רב-תרבותי הוא מערב שפחות מעניין אותו הרטוריקה הקולוניאליסטית של ישראל, מדינה עם 18% מוסלמים שחושבת ש-7% בצרפת זה כבר איסלמיזציה.

    2. העליה בחשיבות של סין בתור מעצמה. כבר יש ניצנים של מלחמה קרה בין ארה"ב וסין, ובשנים של לפני ה-11/9, הנאוקונים האמריקאים דווקא ראו את סין בתור האויב הבא, ולא את העולם המוסלמי. אמנם מלחמה קרה מעלה את החשיבות של בעלות ברית באזורים עוינים, ומורידה את חשיבות פוליטיקת זכויות האדם, אבל המזרח התיכון הוא לא רלוונטי למאבק בין ארה"ב וסין; טייוואן ודרום קוריאה הן בעלות ברית יותר חשובות. במזרח התיכון, לארה"ב, אירופה, וסין יש אינטרסים חופפים, כיוון שכולן מייבאות נפט. זה בניגוד למצב במלחמה הקרה, בה המזרח התיכון ואפריקה היו שני אזורי קונפליקט בין ארה"ב וברה"מ, ולכן בעלות ברית מפוקפקות כמו ישראל ודרום אפריקה היו יותר חשובות.

    3. הדעיכה הכללית בכוח הגלובלי של ארה"ב. המעצמות העולות הן באסיה, אמריקה הלטינית, ואפריקה. אמנם הודו גם היא בעלת ברית של ישראל, מתוך שנאה משותפת למוסלמים, אבל א) בטווח הקצר, הודו עדיין מדינה עניה בעלת צמיחה נמוכה מזאת של סין, ו-ב), בטווח הארוך, הודו עשירה היא הודו בה מיעוטים יכולים ביתר קלות לאמץ את הפוליטיקה האינטגרטיבית של זכויות האזרח של מיעוטים בארה"ב ואירופה, וזה בסופו של דבר יחליש קיצונים כמו מודי.

    4. הפיצול במזרח התיכון בין כמה בלוקים, כולל איראן, טורקיה, והבלוק הפרו-מערבי של סעודיה, הופך את המזרח התיכון למקום פחות חשוב גלובלית כיוון שהוא פחות מאיים על המערב. זה בדיוק כמו שבזמן מלחמת האזרחים בין פת"ח והחמאס, ישראל לא היתה צריכה לחרחר מלחמות בעזה, כי היא רק היתה צריכה לצקצק ולהפטיר "תראו כמה הם אלימים". מעבר לזה, ניתוק בין הלבנט וחצי האי ערב הופך את הלבנט לפחות חשוב, כיוון שמשאבי הנפט והגז הם כולם בחצי האי ערב, ואם אוכלי החומוס לא מעניינים את הסעודים אז למה שהם יעניינו מישהו אחר.

    (כמובן שבישראל יש גז, אבל א) הכמות היא לא מאוד גדולה בסטנדרטיים של מדינות המפרץ או רוסיה, ו-ב) הוא בים, מה שאומר שלא באמת צריך מדינה בשביל זה.)

    התגובה שלך by Alon Levy — 21 בינואר 2015 @ 19:54

  6. איזה קומוניסטים בתקופת המלחמה הקרה נכנסו למערכת של עיתון והתחילו לירות ללא אבחנה? חוץ מכמה שנים באיטליה וגרמניה, השמאל האירופאי שיחק יפה באופן כללי.
    בקשר לברייוויק, אני חושב שכל הצדדים מסכימים שניאו נאצים לבנים שרוצחים ילדים זה משהו נוראי, ואף ארגון ימין, גם כזה שמתנגד להגירה (לפחות כאלה שמייצגים משהו חוץ מחמישה אנשים וניוזלטר) לא מעיז לעשות ספין ולמכור את זה בתור פגיעה ברגשות וכל הג'אז הזה.

    הרלטיביזציה הזאת מגוחכת.

    התגובה שלך by משתמש אנונימי (לא מזוהה) — 21 בינואר 2015 @ 20:59

  7. קרלוס שם פצצות על רכבות.

    לגבי ברייוויק, הימין הקיצוני המיינסטרימי – כלומר מפלגות כמו SD או FN או UKIP, ולא מפלגות נאו-נאציות כמו יוביק והשחר המוזהב – הוא הרבה יותר קרוב לימין הקיצוני הנאו-נאצי האלים ממה שהוא מציג את עצמו. פעם בכמה זמן מגלים שאיזה מועמד פרלמנטרי של SD או UKIP ×”×™×” חבר במפלגה נאו-נאצית או דיבר בשבח אלימות פוליטית. בשוודיה, אפילו המפלגה המתונה, שהיום היא דווקא מתונה פוליטית ובעד הגירה ומעדיפה לתמוך במרכז-שמאל על ללכת לקואליציה עם SD, הגיבה ב-"הם קומוניסטים" כשנאו-נאצים איימו ברצח על מגזין אקספו, שכותב תחקירים על הימין הקיצוני. ×–×” בערך כמו מערכת היחסים בין הבית היהודי ופורעי אש קודש ותפוח: באופן רשמי אין קשר, באופן לא רשמי יש.

    התגובה שלך by Alon Levy — 21 בינואר 2015 @ 21:42

  8. מעניין אגב שהשמטת גורם די משמעותי לירידה בחשיבות הגלובלית של הסכסוך, והוא העובדה שהמוסלמים עסוקים בלרצוח אחד את השני במספרים שגורמים לעזה להראות כמו מסיבת תה בגן חובה. אלא אם לזה רמזת ב"פיצול בין כמה בלוקים" במזה"ת, ואז צריך להוסיף שהפיצול הזה דומה יותר לניפוץ הבלוקים בפטיש אוויר ומיסוס מה שנשאר בחומצה גופריתית.

    התגובה שלך by משתמש אנונימי (לא מזוהה) — 21 בינואר 2015 @ 21:01

  9. אני השמטתי את סוריה כי אני חושב שהיא לא פקטור משמעותי בטווח הבינוני והארוך. המלחמה תיגמר, ומישהו ינצח. אבל הקרע בין סעודיה, איראן וטורקיה ימשיך, כיוון שהוא מבוסס על גורמים יותר מהותיים, כגון סכסוך בין שיעים וסונים, הגודל היחסית שווה של הכלכלות של שלוש המדינות (אף אחת מהן לא נמצאת בטרנד של צמיחה גבוהה), והתפיסה של איראן בתור מדינה מזרח תיכונית לא ערבית. וזה עומד לתפוס יותר תאוצה בטווח הארוך, כיוון שבעולם עם מערב חלש יותר, אין למדינות אנטי-מערביות סיבה להתאחד כנגד האויב המשותף, וזה אומר שגם אם סעודיה תעבור מהפכה שתעלה לשלטון גורמים אנטי-אמריקאיים, היא תמשיך להתכתש עם איראן וטורקיה. בתפיסה הזאת, סוריה היא מלחמת פרוקסי בין כמה מעצמות אזוריות: איראן שתומכת באסד, מדינות המפרץ הערביות שתומכות במורדים, וטורקיה שתומכת במורדים ובדאע"ש (וכן האמריקאים שתומכים במורדים ובכורדים, בערך).

    התגובה שלך by Alon Levy — 21 בינואר 2015 @ 21:51

  10. כל הדברים האלה – ועמם כל הדברים שאני עוד לא יודעת אבל מתרחשים כתהליכי עומק – אומרים שיהיה לנו נורא מעניין. ברחבי העולם כולו.

    התגובה שלך by שונרא — 21 בינואר 2015 @ 23:34

  11. ובזוית אחרת – באוירה ציבורית של קריסה כלכלית, עימות אתני וחיילים רבים הרוגים ×–×” אפשרי ביותר שיהיו מדינית לינצ'ים מאורגנים בשמאלנים עם קריצת השלטונות ועונשים קלים. מה יש לעשות ? לא הרבה. לו האנשים שמדברים כאן בבלוג ומבינים כמה עמוקה התהום הפוטנציאלית היו אחוז ניכר מהאוכלוסייה ×”×™×” אולי מה לעשות. נוח להם גם שהשמאלנים לא יוכלו ללכת ברחוב אם תוספת המחיר לא נראעת מאוד גדולה. אין פה ערכים דמוקרטיים בגרוש

    התגובה שלך by אמיר — 21 בינואר 2015 @ 19:42

  12. הגענו לשלב בו הטור הזה לא נשמע לי תלוש.

    התגובה שלך by ראובן — 21 בינואר 2015 @ 20:07

  13. רק כמה הערות קטנות:
    הציונות כתנועה לאומיות ועוד איך מכירה בקיומם של ילידים כאן.
    זה מופיע אצל כל הוגה חשוב מספיק בציונות, החל מז'ובטינסקי שהשווה בפרוש את הפלסטינאים לילידים באמריקה או מקומות אחרים, ועד למשה דיין עם ההספד המפורסם, שהזכרת פה גם בעבר.

    הישראליות לא מכירה בקיומם של ילידים פלסטינאים, ואני חושב שזה תוצר של שינויים שהתרחשו בעולם באופן כללי ב-100 שנים האחרונות. היום, בשיח מיינסטרימי, אי אפשר כבר לבוא ולהגיד את מה שאמר ז'בוטינסקי, אז יותר קל לשקר שלא היה פה אף אחד וש"הם התחילו".

    בהקשר הזה אין הבדל בין ימין ושמאל בספקטרום הציוני, לצערי. מדיניות קיר הברזל, שהיא ה"מה ל עשות" של ז'בוטינסקי היא המדיניות הרשמית של ישראל, ולא משנה אם ראש הממשלה הוא בן גוריון, שרון, נתניהו או רבין.

    העצוב הוא שדווקא ז'בוטינסקי עצמו מצטייר כמי שהיה פועל הרבה יותר למען האינטגרציה של הערבים, מהרגע שהוקמה ישראל, מאשר כל מי ששלט כאן בפועל.

    התגובה שלך by אין לי שם — 21 בינואר 2015 @ 20:26

  14. זה התרגיל הרגיל של ההרמנויטיקה האנטי-ציונית: אם הציונים לא כתבו על ערבים, זה בגלל שהם לא הכירו בזה שגר כאן עם אחר, ולכן הם גזענים קולוניאליסטים; אם הציונים כתבו על ערבים, הם עשו זאת בפרדיגמה אוריינטליסטית של פרא אציל\ברברי, ולכן הם גזענים קולוניאליסטים.

    יחד עם זאת, להגנת המחבר המקורי ולסיוג הדברים שלך, צריך לציין שיש לא מעט חיבורים אקדמיים וחצי אקדמיים שמדברים על הגירה ערבית לפלסטינה סביב סוף המאה ה-19, והימין הישראלי עושה בחלקם שימוש. כך שיש עדיין כאלה שמכחישים שהיה כאן מישהו לפני ההגירה היהודית.
    לא שכל הדיון ההיסטורי הזה חשוב במיוחד.

    התגובה שלך by משתמש אנונימי (לא מזוהה) — 21 בינואר 2015 @ 21:06

  15. "הבעיה היא בכך שכאשר אתה רואה את קיומו של אחר כלא-לגיטימי, כאשר אתה רואה אותו כגוזל של זכויותך ההיסטוריות, כפולש, קל מאד לגלוש למחשבה שאולי, לא נעים לדבר על זה, אבל אולי צריך להשמיד אותם."

    זה דווקא מתאים לראיית הפלסטינאים את ישראל.

    התגובה שלך by אינגסוק — 21 בינואר 2015 @ 21:51

  16. יש לך את זה ביותר היסטרי ומקושקש?

    התגובה שלך by אוהד — 21 בינואר 2015 @ 23:36

  17. רבין מעולם לא אמר "הלוואי שעזה תטבע בים." מה שהוא אמר היה: הייתי רוצה לקום בבוקר ולגלות שעזה טבעה בים. כלומר, הייתי רוצה לגלות לפתע שבעיית עזה נעלמה, בעוד שהציטוט המסולף רבין מייחל לטביעתה של הרצועה.
    חובה לדייק!

    התגובה שלך by סיון ששון — 22 בינואר 2015 @ 0:23

  18. אני לא מבין את הבעיה. המאמר אמנם עוסק באריכות ב"רצח עם" – כנראה שם קוד לטרנספר – אבל תחילתו היא בשמאל הברוטאליסטי, וזה דווקא מעניין.

    כלומר, איכשהו נראה שהמאמר עוסק לא רק בהצבעה על כשליה המוסריים של הישות הציונית, אלא בנסיון מעודן ולא אפייני לפנות לשמאל ולבקש ממנו שלא להתסיס את השטח. משהו כזה. זה יגמר בבכי, אומר המאמר, ומי שיבכה לא יהיו רק הציונים.

    אממה, נשים לב: על פי המודל המעניין הזה העולם לא יבלום את "רצח העם". אבל העולם עשוי להגיב מתישהו, להשתלט על ארץ הקודש, לבעוט בתחת של הציונים, לקבור את הקורבנות ולרפא את הניצולים. ואז, עם טיפה מזל, העולם גם ישליט את סוכניו הנאמנים, כלומר השמאל הרדיקלי, על מה שפעם היה ישראל. מה רע ?

    התגובה שלך by סמולן — 22 בינואר 2015 @ 0:35

  19. סביר יותר שתהיה מלחמת אזרחים ממושכת כמו בלבנון, עם השפעות של כל המעצמות המקומיות ובראשן איראן.

    התגובה שלך by מודי תולששש — 22 בינואר 2015 @ 8:12

  20. שזה מעניין על רקע התפיסה הקולוניאליסטית של השמאל. כלומר של הציונות כקולוניאליזם נטו (ולא כהתיישבות עם כל מיני מטענים לאומיים כאלה ואחרים).
    כלומר מה שיש כאן זו למעשה סובלימציה של התפיסה הזאת והפיכה של הקולוניאליזם רע לקולוניאליזם טוב ברגע שהאנשים שלנו יחזיקו בהגה.
    יש כאן גם דיאלקטיקה דומה לזו של החלקים בציונות שראו ישובים יהודיים כמנוונים, אבל ישובים יהודיים+לאומיות כתיקון.
    רוצה לומר: הבעיה היא לא בעצם היישוב של היהודים במזה"ת אלא בצורה הסובייקטיבית של היישוב הזה, היינו בתודעה של היהודים ובמי שעומד בראשם. ושוב יש כאן חזרה לאוטיזם היהודי הישן והטוב.

    התגובה שלך by משתמש אנונימי (לא מזוהה) — 22 בינואר 2015 @ 20:52

  21. בדיוק. השמאל הציוני טוען שאין בעיה ביישוב היהודים במזרח התיכון, רק באופן שזה נעשה. אפשר להיות ציוני בלי לנשל אף אחד, בדיוק כמו שאלג'יראי יכול להגר למרסיי בלי לפגוע באף צרפתי.

    התגובה שלך by מודי תולששש — 23 בינואר 2015 @ 0:44

  22. אבל מה שיש כאן זה לא שמאל ציוני קלאסי. יש כאן דיאלקטיקה בין שני קיצונים: מצד אחד התיישבות כנישול אפריורי, מצד שני התיישבות כשחרור (או כשלום, או כתיקון). יש כאן למעשה סיפור גאולה דתי.

    התגובה שלך by משתמש אנונימי (לא מזוהה) — 23 בינואר 2015 @ 12:05

  23. "…חזרה לאוטיזם היהודי הישן והטוב."
    לא, זו סתם חמדנות, חזרה ליהודיות הישנה והטובה.
    (הנה, גם אני יכול להשתמש בציבור שלם שאתה שיך אליו כדי לתאר תכונה שלילית.)

    התגובה שלך by An Cat Dubh — 23 בינואר 2015 @ 12:13

  24. אז אתה מתנגד לBDS?

    התגובה שלך by מודי תולששש — 22 בינואר 2015 @ 4:04

  25. אני רק שאלה.

    בגולן הייתה ריבונות סורית במשך עשרים שנה, וריבונות ישראלית במשך ארבעים.

    מאחר וזה ארוך פי שתיים, מה שלפי הפוסט מהווה קריטריון מסתבר, אפשר לוותר על להחזיר את הגולן לסוריה? זה בסדר וצודק שהוא אצלנו?

    התגובה שלך by גלעד ב. — 22 בינואר 2015 @ 10:52

  26. לא. המשפט הבינלאומי לא מכיר באפשרות של סיפוח שטח באמצעות כיבוש. הגולן הוא שטח סורי.

    התגובה שלך by ygurvitz — 22 בינואר 2015 @ 10:59

  27. נו, אז אם אי אפשר לספח באמצעות כיבוש הרי שירושלים היא יבוסית ואני לא מבין למה אתה תומך בדרישה הפלסטינאית למחצית העיר.

    התגובה שלך by גלעד ב. — 22 בינואר 2015 @ 14:32

  28. אני חושב שזו טעות להסתכל על זה במונחים של צודק ובסדר. גם בקשר לגולן וגם בקשר לכל ישראל (אני והמחבר כנראה חלוקים כאן).

    השאלה שצריך לשאול זה האם הגולן הוא מחיר סביר לנירמול יחסים. בזמנים מסויימים זה כן, בזמנים אחרים זה לא. תלוי את מי שואלים ותלוי גם מי נמצא בצד השני. ובדיוק כמו שכנים שרבים על 100 מ' שלא רשומים בטאבו, בסוף צריך להגיע לאיזשהו גישור באמצעות צד ג' או בוררות.

    כנ"ל לגבי יהודה ושומרון, אריאל, ת"א, קריית שמונה וכל פיסת אדמה אחרת על פני כדור הארץ.

    אף אדמה לא שייכת לאף אחד.

    אני חושב שזו טעות של השמאל להתחיל לספור מ-67 או 48 או 0 לספירה (או של הימין שמתחיל לספר מהתנ"ך). זה הכל סתם נקודות שרירותיות בהיסטוריה שנועדות לתמוך בנראטיב של אותו מחנה.

    התגובה שלך by ליברטריאן — 22 בינואר 2015 @ 11:07

  29. הפסקה האחרונה שלך היא בדיוק הנקודה אליה כיוונתי.

    התגובה שלך by גלעד ב. — 22 בינואר 2015 @ 14:34

  30. לגבי המשפט הבין לאומי כמובן שהגבול של הזמן הוא תחילתו של המשפט הבין לאומי. ולכן גורביץ צודק.
    מבחינה מוסרית כובש זה כובש ולא חשוב מתי.
    מבחינת ההסדר, כאשר יש אנשים עם כתובת שנעשקו צריך לפצות אותם.

    התגובה שלך by משתמש אנונימי (לא מזוהה) — 22 בינואר 2015 @ 20:34

  31. לא מדובר על ספירה, השטחים שנכבשו ב67 מעולם לא סופחו למדינה כך שהם אינם שייכים לישראל גם לפי החוק הישראלי. בגולן אפשר להתווכח אם השטח שלנו או לא, אבל היושרה הפנימית של ישראל נשמרה, כל דרוזי בגולן יכול להיות אזרח ישראלי שווה זכויות. לא כך בגדה המערבית.

    התגובה שלך by עדו — 22 בינואר 2015 @ 22:25

  32. כשנעשתה פעולה הפוגעת ב"אחרים", אזי מבחינת עקרונות תורת הקארמה הבודהיסטית השיקול המכריע בקביעת העמדה שתכליתה המחשת הצדק, הינו המוטיבציה היסודית של מבצע ה"פגיעה" בעת שפגע.
    מאחר וברמת הגולן כמו גם בגדה המערבית וברצועת עזה המוטיבציה הישראלית היסודית היתה חמדנות, יהירות וניצול הכח העדיף להפעיל אלימות למימוש החמדנות, הרי שאין זה פשע שחומרתו תדהה עם הזמן. ללא ספק חייבים להשיב, לפנות, לפצות ולספוג כרטיס אדום.

    התגובה שלך by קנדיד — 28 בינואר 2015 @ 15:23

  33. או לחילופין, הפלסטינים מקום 8 בעולם באחוז האובסים (מלשון Obesity), השמנת יתר היא גורם עיקרי למחלות לב, מחלות לב הן גורם התמותה מספר 1 בעולם,
    אפשר פשוט לחכות שלכולם יהיה התקף לב.

    ועכשיו ברצינות,
    אני רוצה להאמין שהתמיכה העולמית היחסית בישראל כרגע היא בגלל הערכים שהיא חולקת עם העולם המערבי, אם נראה לך שישראל לא חולקת שום ערך אז אתה סתם היסטרי, בכל מקרה, ברגע שהערכים האלה ימחקו לישראל לא תהיה תמיכה עולמית יותר, זה, בתוספת של צבאות ערבית שיוצאים להתקפה, מוציא את האופציה של השמדת עם.

    מעבר לזה שחוץ ממצביעי הבית היהודי וימינה לא נראה לי שיש אזרח שלא יתנגד לזה באופן פעיל.

    התגובה שלך by אדם — 22 בינואר 2015 @ 16:44

  34. אני בכנות לא חושב שרוב הישראלים (חוץ ממשוגעי ימין קיצוני) חושבים שהפלסטינים פולשים. אני חושב שבצד השני רבים הרבה יותר חושבים שאנחנו הם הפולשים.

    התגובה שלך by צור שפי — 22 בינואר 2015 @ 17:10

  35. לגבי החצי הראשון, נראה לי שאת טועה,
    לגבי השני, הם צודקים…

    התגובה שלך by משתמש אנונימי (לא מזוהה) — 22 בינואר 2015 @ 20:30

  36. והפסיכואנליזה הייתה אומרת שאנחנו, בכנותם פולשים, משליכים עליהם את היותנו פולשים. או במילים אחרות, על ראש הגנב בוער הכובע.

    התגובה שלך by נטליה — 23 בינואר 2015 @ 2:15

  37. טכנית, התהייה בבסיס הפוסט מוצדקת – אבל חסרת משמעות. באותה מידה אפשר לתהות האם האמריקאים המהגרים ישמידו את האמריקאים הילידים. עצם העלאת האפשרות לא הופך אותה למעשית, ואפילו לא ככזו שצריך להתייחס אליה.

    עובדה היא שגם בתקופות אלימות יותר (2000-2005 ואחרות), על אף תחושת החרדה (הלא-מופרכת) בציבור היהודי, אף אחד לא הקים מחנות השמדה לפלסטינים ואף לא החל בהרג שיטתי שלהם. במה היה שונה הפוסט אם הוא היה נכתב לפני עשור? גם אז, ד"א איימו ב"בינאום הסכסוך" ופלישת צבאות זרים שיגנו על הפלסטינים, ואף מדינה אירופאית לא ששה להקריב את בניה בשביל להפריד בין שני משוגעים במזרח התיכון. היחידים שמאיימים להתערב הם אלו שמנהלים איתנו מלחמה ללא קשר למספר האבידות הפלסטיניות.

    הרגישות לחיי אדם בצד השני והנכונות (או היעדרה) להקריב חיי אדם בצד שלך על מנת לצמצם אבדות של אזרחי *אויב* הן נושא אחר ואינן רצח עם.

    מהשטחים צריך לצאת (או לאזרח את תושביהם) כי זה הדבר הנכון מוסרית (וכנראה שגם פרקטית) לעשות. לא בגלל הפרחת תיאוריות על רצח עם.

    התגובה שלך by אזרח הארץ — 23 בינואר 2015 @ 15:14

  38. הכל נכון. תובנות מעניינות, מטרידות, מערערות שלווה. כמו שצריך. רק מטרידה גם הסינגולריות החד ממדית, הגוף השלישי יחיד, בו מוזכרת ״הציונות״. הציונות איננה, ולא הייתה מעולם, מונוליתית. גם זהבה גלאון ציונית, לא רק יעקב פרי או אפילו נפתלי בנט. גם אורי אבנרי. גם איבי נתן. ורבים אחרים.
    אפשר להיות ציוני ורודף שלום. להאמין בזכות היהודים למדינה סוברנית בארץ ישראל ולהכיר בנכבה הפלסטינית. לשרת בצה״ל על מנת לשמור על המדינה מבלי להיות רוצח.

    התגובה שלך by אורי — 24 בינואר 2015 @ 3:33

  39. הערה קצרה,

    אין תקדים מאז ויאטנם של התערבות מערבית מול מדינה עם נשק מודרני.

    כלומר לא יצויר שתעלה הצעה להתערבות צבאית בישראל, היא תופל מהר מאד בשל הצפי לאבידות של הכוח הבינ"ל שיאמדו בעשרות אלפים.

    עכשיו אני לא מבסס את זה על ההנחה שצה"ל הוא "הצבא הטוב בעולם" וכו'. פשוט לצבא הכי ידידותי לצה"ל (קרי חיל האויר) יש יכולות מספיק טובות כדי לגרום כל נסיון של הפצצה כמו בסרביה להיות מאד מאד מאד יקר. חיל האויר יפסיד בסוף זה ברור. אבל המחיר לתוקפים יהיה אדיר.

    התגובה שלך by ארן — 24 בינואר 2015 @ 3:43

  40. זה בהנחה שלא יהיה אמברגו נשק. מדינה שנמצאת בסכסוך אלים עם אמברגו נשק עליה, גם אם יש לה צבא מצוין, לא ממש יכולה להרשות לעצמה לריב עם כל העולם, בטח כאשר היא כבר בתוך סכסוך פעיל. מן הסתם יהיו אבידות לכוח בינ"ל, אבל הן לא יהיו בעשרות אלפים. אולי עשרות.

    התגובה שלך by משתמש אנונימי (לא מזוהה) — 24 בינואר 2015 @ 15:38

  41. לא צריך לדמיין התערבות צבאית בישראל. די בכך שיהיה חרם כלכלי. ישראל תלויה מאד ביצוא ויבוא סחורות ודלק מהעולם.

    התגובה שלך by צבי — 25 בינואר 2015 @ 13:16

  42. על פי ספרו של ישראל שחק ״הסטוריה יהודית – דת יהודית״ הנטיות הג׳נוסיידיות בקרב עמנו שרירות וקיימות מזה 1000 שנים לפחות וממתינות להווצרות אפיק מעשי למיצוין. התכנות חזיונותיו של יוסי גורביץ סבירה ביותר בהנתן הרעל הפאשיסטי המרוכז הרוחש במרתפי הלא מודע הקולקטיבי של הישראלים מהמגזר היהודי. טבח ״צוק איתן״ ×”×™×” רק חימום קנה. מסתבר ששורת רבנים נחשבים לאורך הדורות מאז הרמב״ם נתנו הכשר לרצח גויים (על תקן חיטוי תתי אנוש – בדיוק כמו אצל הנאצים). גם מחברי ״תורת המלך״ מסתופפים, בצדק רב״, בצילו של הרמב״ם. ה״פולסא״ הרבני על רבין נרקמה ברוח זו.
    הסופר ממוצא יהודי ג׳ונתן ליטל, שפרסם ב2006 את ספרו עטור הפרסים ״נוטות החסד״ (על חוויותיו של קצין אס.אס. שהשתתף בכל האקציות הרצחניות) רואיין במוסף ״הארץ״ עם צאת תרגום ספרו בעברית. לדעת הסופר הקלגסים העבריים בשטחים מסוגלים ומתורגלים לרמת רצחנות גנוסיידיות לא פחות מהנאצים המושבעים ביותר (ראיון במוסף הספרותי עם אסף אוני, 2007).

    התגובה שלך by דייווידN — 25 בינואר 2015 @ 17:57

RSS feed for comments on this post.

Sorry, the comment form is closed at this time.

Powered by WordPress