שני פתקים בקלפי
למה חד"ש
אני לא יודע הרבה על מה שקורה היום באפריקה. פעם ידעתי. עבדתי אז בחדשות נענע, ואפריקה היתה הסלוט הבלתי רשמי שלי. מרחוק, דרך הפילטר המאופק של ה-BBC והניו-יורק טיימס, אפריקה היתה קוץ בעין. היבשת הפנטסטית היחידה שנותרה. ילדים לוחמים באוגנדה ואדוני מלחמה סומליים; באפריקה יש הכל.
כשעזבתי את נענע, לא יכולתי לראות עוד חדשות. למשך זמן מה ניסיתי להתעדכן, אבל גם זה נגמר. קצת בגלל שהחיים זרמו פנימה וקצת בגלל שאי אפשר היה להמשיך עוד ככה, באין האונים המוחלט הזה. למעט שיחות קצרות ומיואשות עם יוסי, לא חשבתי על אפריקה זמן רב. עד המלחמה בעזה.
התיאורים של עזה התרבו כל כך, והם כה דומים זה לזה, שאני לא בטוח איך לכתוב זאת כך שיקראו. War Photographer, סרט תיעודי על צלם המלחמה ג'יימס נכטווי, הוא סוג של התחלה. בפתיחת הסרט, רואים אישה זקנה בקוסובו שביתה הושמד באחת ההפצצות. היא בוכה. מול נכטווי, מול האנשים שמצלמים אותו, מול האנשים שיורדים מהמשאית. היא לא ילד או אזרח מת, סתם אישה שאיבדה את כל מה שהיה לה, אחת מאלו שלא מצליחים להגיע לסטטיסטיקה הנזכרת. בעזה, מספרים ב-BBC, יש יותר מ-50,800 אנשים כאלו. לא צריך סטטיסטיקות אחרות. אבל הן שם, הסטטיסטיקות. הן נראות כמו דיווחים מקונגו. עשינו שם אפריקה, ויו"ר הליכוד טוען שלא עשינו מספיק.
זו לא הסיבה שאצביע לחד"ש, זו הסיבה שלא אצביע לתנועה הירוקה-מימד. יש דיבור כזה עכשיו, מסתבר. אם לא חד"ש, אז לפחות הירוקה-מימד. אני מכיר חלק מהפעילים של הירוקה-מימד, והם אנשים טובים. אבל התנועה הירוקה היא מפלגה שיכולה להתקיים רק עבור יהודים, אלו שיכולים להרשות לעצמם לדאוג לעניין הסביבתי. ואני חושב גם על המבצע הבא, ולא יודע איך יצביע אז מלכיאור.
אני מצביע לחד"ש כי זה המעט שאוכל לעשות. על פי ויקיפדיה, כ-16.5 אחוזים מאוכלוסיית ישראל הם ערבים. עזבו מים וחשמל וקרקעות, עזבו את ליברמן. אפילו שלטי תנועה בערבית צריך להשיג כאן בבית משפט. יש לי פתק אחד, והוא ממילא ישב באופוזיציה. אבל לו חד"ש יקבלו מנדט אחד מקולות היהודים, אולי ערביי ישראל יתפתו פחות לייאוש. את זה הפתק האחד שלי יכול לעשות: אפילו לא תקווה, רק הפוגה רגעית.
למה גאולה
אבל אני גם מצביע למפלגת הגאולה של הרטוגזון. אתמול פרסם עידו פוסט שבו הוא מסביר חלק ממה שעומד מאחורי המפלגה, למה זו לא בדיחה או התחכמות רשת. הוא צודק. שווה לצטט את אורוול בנושא הזה:
Progress is not an illusion, it happens, but it is slow and invariably disappointing. There is always a new tyrant waiting to take over from the old — generally not quite so bad, but still a tyrant. Consequently two viewpoints are always tenable. The one, how can you improve human nature until you have changed the system? The other, what is the use of changing the system before you have improved human nature? They appeal to different individuals, and they probably show a tendency to alternate in point of time. The moralist and the revolutionary are constantly undermining one another. Marx exploded a hundred tons of dynamite beneath the moralist position, and we are still living in the echo of that tremendous crash. But already, somewhere or other, the sappers are at work and fresh dynamite is being tamped in place to blow Marx at the moon. Then Marx, or somebody like him, will come back with yet more dynamite, and so the process continues, to an end we cannot yet foresee. The central problem — how to prevent power from being abused — remains unsolved. (מכאן)
שתי הגישות שמציין אורוול, המורליסט הרדיקל, לא יכולות לדור בנפרד. פוליטיקה באה עם סט נתונים מוכן, מאגר עובדות רלוונטיות שנורות באוטומט ממאות ערוצי התקשורת שמקיפים אותנו. זה מקל עלינו מאוד לשכוח שהפוליטיקה מתקיימת בתוך העולם עצמו, ולא רק בתוך מערכי חוקים וכסאות מוזיקליים. אנחנו יוצרים פוליטיקה שמורכבת מסטטיסטיקות והיסטוריה, ורק מהם.
הנתק הזה יצר את האוטופיות הפוליטיות של תחילת המאה העשרים, אוטופיות שיכלו להתקיים רק מתוך הכחשת הזמן, מתוך אמונה שיום אחד יוכל העולם להיות סטטי. "קץ ההיסטוריה" של פוקיאמה אינו שונה. הנתק הזה הוא שיצר את הניאו-שמרנים, שאחד מהם אמר פעם לליברל (ואלוהים יודע איפה המקור לציטוט הזה עכשיו) כי "אתם עסוקים בלחשוב על המציאות. אנחנו יוצרים אותה".
זה אותו נתק שגורם לנו לחשוב שפוליטיקאים צריכים להיות אך ורק יצורים פרלמנטריים, שחוקים יכולים לתקן חברה. לא כך זה עובד. חוקים חברתיים שהעניקו תנאים סוציאליים למי שעובד מעל ל-10 חודשים לא הטיבו את מצב העובדים, הם רק גרמו למעסיקים לפטר את עובדיהם בתום פרק הזמן הזה. חוקים לא יוצרים מוסר, הם, כפי שאמר בארי שוורץ, מקלים על השעייתו.
הנתק הזה יוצר פוליטיקאים ללא ענווה ואידיאולוגיות חסרות חמלה; הוא יוצר תאווה לסוף, לפתרון, וייאוש כאשר אלו ממאנים להגיע. מצד הבוחר, הנתק הזה גורם לנו לשקול אפשרויות פוליטיות כאילו היו צעדים במשחק מחשב. בוויכוחי הלו-הייתי-ראש-הממשלה האלה, השליטה היא תמיד אבסולוטית. הצבא תמיד עושה את שאומרים לו, העם תמיד מבין את החלטותיך, העולם מסתדר בשורות. זו התפיסה שגורמת לנו לשנוא ערבים, כי הם לא נאמנים; זו התפיסה שגורמת לחלק מהשמאל להציג את הייאוש הכן של רבים כל כך כאן כדבר מה נלעג. העולם לא מסתדר בשורות; הזמן לא עוצר; וללעוג לייאוש אינו שכנוע, הוא התבצרות. לכן, מפלגת הגאולה היא עניין רציני עד מאוד.
אני חושב שהנתק הזה בין הפוליטיקה לערכים גורם לכך שהרבה אנשים הפכו להיות בימים האחרונים מומחים לסטטיסטיקה ניסויית ולתורת המשחקים.
נראה שכולם מנסים לפתור משוואות בשבעה נעלמים: אם אצביע לקדימה אחזק את כוחה של לבני המתונה בתוך קואליציית ימין-מרכז-דתיים. לעומת זאת הצבעה למרצ עשויה להטות את הכף שמאלה מדי ולגרום לכך שבמקום השלישי במרוץ בין מועמדי המרכז-ימין יעמוד איווט. ואז לבני לא תוכל להקים קואליציה יציבה. נשאלה השאלה: האם הצבעה לירוקה-מימד יכולה להיחשב, לפיכך, למומלצת יותר מבחינת תוחלת הרווח? (בהנחה שלפי הסקרים היקף ההצבעה בקרב יהודים-מסורתיים-נוטים שמאלה יעמוד על כ-43.70%)?
רבאק, אף אחד לא מצביע במדינה הזו למפלגה שבערכיה הוא תומך?
איתמר,
למה שיהודי חפץ-חיים יצביע למפלגה שתומכת בזכות השיבה?
ואם אין לך בעיה עם זה,
מדוע זה לא מופיע בפליירים שמחלקים בת"א? אתם מתביישים במשהו?
גם יהודי חפץ חיים עשוי להבין שפתרון הוגן של שאלת הפליטים הוא המפתח לסיום הסכסוך בין שני העמים. הוגן למי? לשני הצדדים.
חבל שיש יהודים חפצי חיים שאינם מסוגלים לחשוב בצורה קצת יצירתית ובשבילם "זכות השיבה" זה משחק סכום אפס, הכל או כלום, להיות או לחדול.
אבל בבחירות האלה אנחנו לא מדברים על "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטיניים, אלא על "זכות הישיבה" של הפלסטיניים אזרחי ישראל.
מר קורא,
אם אתה חושב שלמדינה יהודית אין זכות קיום הרי שאתה צודק, פתרון השיבה הוא הוגן.מכיוון שאם הדבר נכון, הרי שאתה מיעוט שבמיעוט בחברה היהודית,אנא הסבר לרוב המוחלט מדוע הפתרון הנ"ל הוגן גם כלפיו.
אז בוא נתחיל בגילוי נאות: אני אזרח ישראל שאינו יהודי, ולכן אינני מיעוט שבמיעוט בחברה היהודית שלך.
אני לא רואה את הדברים כמוך – להיות או לחדול, קיום ו-אי-קיום. הרי אין באמת רק שני פתרונות, ואין רק שתי דעות, ואין רק שני צדדים.
יש אלף תשובות שונות לשאלה "מהי מדינה יהודית", ואני בטוח שעם חלקן אסכים ולחלקן אתנגד. אסכים למשל למדינה שבה הסמלים יהודים, ובה אפילו מלך יהודי סימבולי משושלת דוד. כמובן שאחשוב שזה מצחיק, כמו שהכנסייה האנגליקנית מצחיקה אותי וכמו שמוסדות המלוכה האירופים מצחיקים אותי. אבל כל עוד זה ברמה הסימבולית, זה מקובל עלי לגמרי. לכל עם יש את הזכות המלאה לקבוע לעצמו טקסים מצחיקים וסמלים מצחיקים, אפילו אם הוא עם מוזר שעממיותו עוברת רק באמצעות הגנים או הרבי ולא דרך אזרחות כמו בשאר העמים.
ולכן, אומר זאת שוב: יהודי יכול להיות חפץ חיים ולתמוך בזכות השיבה. עושים זאת נטורי קרתא, עושים זאת היהודים תומכי חד"ש, וגם חלק ניכר מיהודי ארה"ב (אני מקווה שאובאמה הנשיא החדש ידרוש מהם לוותר על שיוכם הלאומי היהודי כתנאי לאזרחות נאמנה בארה"ב) חושבים שאפשר וצריך לפצות את ילידי ארץ ישראל ולהציע להם – מעבר להתנצלות כנה ואמיתית – פיצוי בדמות כסף שודאי יתרם ע"י מדינות אירופה ובדמות קרקע, דבר שאינו חסר בארץ ישראל כיום. ולמרות הכבוד הרב שאני רוחש לך, אין לך זכות לקבוע אם יהודים אלה שמניתי הם חפצי חיים או לא.
גם ביילין תומך בהסכמי הכמו שלו בזכות השיבה.
הערה קטנה: חמישית מאוכלוסיית ישראל הם ערבים, כלומר 20% (לפי נתוני הלמ"ס).
אתה קובע: "התנועה הירוקה היא מפלגה שיכולה להתקיים רק עבור יהודים, אלו שיכולים להרשות לעצמם לדאוג לעניין הסביבתי".
אני מבינה את המחשבה שמאחורי הטיעון הזה, שמי שזכויותיו נפגעות באופן כל-כך בסיסי לא יכול "להרשות לעצמו" לתמוך בעניינים ירוקים, ושהעניין המדיני, והביטחוני וכו' וכו'.
אני חושבת שיש כאן טעות בסיסית, הנובעת מאי-ההבנה עד כמה הרס הסביבה מאיים על חיינו כאן, יהודים וערבים כאחד, לא פחות מהמצב המדיני והביטחוני. האמת, לא ברור לי איזו סכנה מאיימת על מדינת ישראל/כדור הארץ קודם. אנחנו מתקרבים מאד לנקודת האל-חזור. והאיום הזה לא יפסח על אזרחי ישראל הערבים, needless to say. הסביבה גם לא מכירה בגבולות מדיניים. היא דורשת שת"פ אזורי.
טיעונים שצריך להצביע למפלגות עם סדר יום כולל מקובלים עלי, אבל הטיעון ש"רק יהודים" או "רק עשירים" יכולים להרשות לעצמם את העניין הסביבתי – הוא לא רציני בעיני. נכון שהיום לחיות נכון אקולוגית עולה הרבה כסף. אבל זאת רק עוד סיבה לרצות לשנות את סדר העדיפויות הלאומי, כי זה לא חייב להיות ככה.
אני לא אוהבת להתייחס לבחירה של אנשים למי כן להצביע. אבל קשה לי להתאפק ולא לשאול אם היית מצביע למפלגה שבראשה עומד לאומן קיצוני אם הוא היה יהודי? ושחבר סיעה אחר שלה (חנא סוויד) חתום על הצ"ח האוסרת על קללות והשמצות "נביאי דת", כולל פרסום קריקטורות על הנביא מוחמד, כפגיעה ברגשות דת? אני מכירה כמה אנשים שלולא ברכה היו שוקלים ברצינות להצביע חד"ש.
הנימוקים שאתה מביא מתאימים יותר למפלגת דעם ולא לחדש.
מה ההבדל בין התנועה הירוקה מימ"ד ומפלגת הירוקים?
הירוקים לא ראויים אפילו לאזכור, מדובר במפלגה של אדם אחד, לא של פעילי סביבה.
גילוי נאות: מצביע חדש
אורי: אני חושב שהבעיה כאן אינה הנתק בין פוליטיקה לערכים דווקא, אלא העובדה ש"אף אחד לא מצביע במדינה הזו למפלגה שבערכיה הוא תומך". ויש הבדל. ההצבעה כאן היא כמעט תמיד הצבעה נגד, הצבעת ברח מ. והחישובים הסטטיסטיים (שיכולים להיות בסדר, כשלעצמם, זו הדומיננטיות שלהם שמפחידה) הם רק ביטוי נוסף של זה.
רגיש בקצה: כי יש אינסוף אפשרויות לזכות השיבה, וכי המפלגה הזו אינה הולכת להיות מפלגת שילטון, וכי הגיע הזמן שידברו כאן על זכות השיבה ביותר משלילה מוחלטת. מדוע זה לא מופיע בפליירים? לא יודע, לא עשיתי אותם.
רומי: ויקיפדיה לכלכה!
נעמה:
א. התנועה הירוקה – כלאתי את עצמי בניסוח חמור מדי כאן. מה שאמור הייתי לכתוב הוא שהתנועה הירוקה, כמפלגה ששמה את רוב הקלפים על העניין הסביבתי, היא מפלגה ליהודים בלבד. פשוט, קל לתמוך בתנועה הירוקה כשיש לך בית, מים וחשמל.
ב. לא, לא הייתי מצביע למפלגה כזו. וכפי שכתבתי במקום אחר, אני לא מצביע להם בקלות. אבל אני לוקח בחשבון (היי, סבח!) שחד"ש לא תהפוך למפלגת שלטון, ואני לוקח בחשבון, ומקווה, שגם חד"ש מסוגלת להשתנות. זה לא הרבה, אבל הנימוק שהעליתי בפוסט חשוב לי מספיק כדי להכריע את הכף.
שרוןשרון: לו היה נראה לי שדע"מ תעבור את אחוז החסימה, הייתי מצביע להם בלב שלם.
קורא קבוע בבלוג: הירוקים, ממה שהצלחתי לשפוט, אינם ירוקים.
"התנועה הירוקה, כמפלגה ששמה את רוב הקלפים על העניין הסביבתי, היא מפלגה ליהודים בלבד. פשוט, קל לתמוך בתנועה הירוקה כשיש לך בית, מים וחשמל."
ומי שערבי אבל בכל זאת יש לו בית, מים וחשמל, יכול לתמוך? יש ערבים בין פעילי התנועה הירוקה.
אני מצביע מרצ, אמנם בלב כבד למדיי. אבל מבחינתי הפתק השני שלי בהחלט הולך למפלגת הגאולה. וזה דיי מדהים בעיניי (וכמובן מאוד משמח) לגלות שבכל מיני מקומות כותבים על היוזמה המבורכת והחשובה הזאת של עידו הרטוגזון, ואני אומר את זה בלי קמצוץ של ציניות. יישר כח, והלוואי רק וזה יתפוס תאוצה.
אני מצטרף לאוהד. כנראה שבקלפי אצביע ה'. מה שבטוח, רק מלהעיף מבט, מפלגת הגאולה מאוד הרשים אותי. הרגשתי כאילו מישהו שם מצטט את המחשבות שלי ממש.
ד"א, אני בהחלט מסכים עם כל הרבה ממה שאמרת לגביי התנועה הירוקה- מימד. אני לא תומך בהם כי הם ציונים, אלה בגלל שהם יקדמו נושאים שנראים בעיניי חשובים.
כנראה שבתחום המדיני, אני יותר קרוב לחד"ש, אבל גם הם לא לפי דעותיי.
הקול השלישי שלי, כנראה, הולך לחד"ש