החברים של ג'ורג'

הבוקר שאחרי


מחר נלך להצביע. רובנו, לדעתי, יבצעו את חובתם הדמוקרטית ברטינה ובשפיפות: לאף אחד לא ברור על מה נערכות הבחירות הללו. ממשלת אולמרט היתה צריכה לבוא לקיצה באוגוסט 2006, אבל גררה הלאה שנתיים ויותר, ונפלה עקב תרגיליו האובר-מחוכמים של השוטה ההוא (סליחה, הלא-חכם ההוא) שאמר לנו היום שהוא חייב בדחיפות 20 מנדטים, ולא – ייאלץ להפרד ממשרד הבטחון.

הבחירות של מחר יהיו עוד הפלה דמוקרטית מבית מדרשו של ברק: את הראשונה ארגן לנו ב-2001, כשבזחיחות הודיע שאם הכנסת רוצה בחירות – יהיו בחירות, אבל רק לראשות הממשלה. התוצאה היתה שהוא נמרח בבחירות בהפרש חסר תקדים, ויורשו נאלץ להתמודד עם מעין rump parliament, כנסת שנבחרה בתנאים השונים לחלוטין של 1999.

התוצאה היתה שבבחירות 2003 לא היה כל מתח: היה ברור, מלכתחילה, שהליכוד בראשות אריאל שרון יזכה ברוב גדול, והוא אכן התקרב, עם 38 מנדטים, לגודלה של "מפלגה גדולה" אמיתית. אבל רק התקרב.

2003 החלה את מסורת מפלגות התחליף-לרצינות. חוסר המתח – הידיעה שהקרב אבוד, שאלו יהיו בחירות נקמה על האינתיפאדה השניה – שלח רבים, ואני ביניהם, להצבעה עבור מפלגת-בועה: שינוי. ב-2003 היו לה 15 מנדטים, ב-2006 היא לא עברה את אחוז החסימה.

תחליף הרצינות, הטרנדיות, התחושה הטהרנית שאין עוד טעם במפלגות "ממסדיות", העלו ב-2006 את הבדיחה הגרועה ביותר מאז צומת של רפול: הגימלאים של רפי איתן. כל מיני ילדים טיפשים וריקנים, שלא ידעו דבר ולא למדו דבר, חשבו שההכרעה הדמוקרטית היא בדיחה, ונתנו לקריקטורה הזו שבעה מושבים בכנסת.

ועכשיו אנחנו שוב לפני בחירות, "בחירות החאקי" הראשונות באמת שלנו – להוציא, אולי, 1973 – ואנחנו עומדים שוב להצביע, הפעם כשהדם עדיין רותח. ואנשי הטרנד, אנשי הקש החלולים, שוב צריכים לבחור טרנד חדש.

אני חושב שסוציולוגים שיבחנו את הבחירות לאחר מעשה יאמרו שהטרנד הגדול של 2009 היה ליברמן. ההתנפחות הצפויה הזו, מ-11 מנדטים ל-19 או יותר, לאחר כנסת רוויית כשלונות, יכולה להסביר לאיפה יתאדו הגימלאים.

אבל הצבעת הטרנד היא גם עניין שמאלי, אם כי בארץ שהופכת גזענית יותר ויותר בגלוי מימדיה בהתאם קטנים יותר. עיקר הטרנד מתרכז, הפעם, בחד"ש. וכמו מצביעי הגימלאים ב-2003, שהיו ניחמים על הצבעתם אילו היה להם די שיקול דעת לכך, גם מצביעי חד"ש צפויים להתעורר עם כמה הפתעות לא נעימות אחרי הבחירות, במיוחד אם קמפיין המריחה של חד"ש יצליח והיא אכן תגביר את כוחה.

* * * * *

איתמר כתב כאן שהצבעה לחד"ש היא הצבעה בעד הדו-קיום, שמנדט יהודי לחד"ש יתן תקווה לערביי ישראל. זה עשוי היה, אולי, להיות נכון אם אפשר היה להשפיע על מדיניותה של חד"ש.

וכפי שציין יפה היום שחר (כל הפוסט שווה קריאה), אין בעצם אפשרות כזו. אי אפשר להתפקד לחד"ש, אפשר רק להתפקד למק"י. ומק"י היא בדיוק אותה מפלגה קומוניסטית ישנה ודוחה, שהצעירים של היום פשוט לא מכירים, ועל כן אינם מבינים את האנטגוניזם האוטומטי שפוקד כמעט כל מי שזוכר את המלחמה הקרה כשהוא שומע את השם.

חד"ש היא בעצם אותו זומבי שפעם קיבל הוראות ממוסקווה, שחיפה על הגולאגים ושתמך בהפיכת הקג"ב והגנרלים נגד גורבצ'וב. מפלגות קומוניסטיות באירופה התנתקו מהקו של מוסקווה אחרי דיכוי האביב של פראג; הקומוניסטים הישראלים נשארו נאמנים עד הסוף, וגם אחריו. היא הכל חוץ מחדשה. הסיסמאות שלה הן אותן סיסמאות משנות השישים והשבעים, ולפעמים – כמו הנוסחה שלה בנושא ישראל, שהיא "תומכת בזכותם של היהודים הישראלים להגדרה עצמית" – גם עד שנות החמישים.

דב חנין באירוע ההם

דב חנין באירוע "ההם"

את הגוויה המרקיבה הזו קצת קשה לשווק לצעירים שוקקי גאדג'טים, אז חד"ש עברה תהליך הסוואה מרשים: היא משווקת ליהודים לא כמפלגה קומוניסטית, אלא כמפלגה "חברתית" ו"ירוקה". הלאומנים הערבים שלה טוטאטו הצידה, הם מפחידים מדי, והפנים שחד"ש מפנה לציבור הישראלי הם אלה של דב חנין. פנים סימפטיות, אדם מוכשר ופרלמנטר ראוי. אבל גם הוא נאלץ להודות שהמפלגה מדברת בשני קולות; הוא ניסח את זה בכך שיש לה שני קהלים, שכל אחד מהם מצריך שפה אחרת.

דב חנין הוא אחד מתוך שלושה חברי כנסת של חד"ש, והזוטר שבהם. אבל מי שיסתכל בבלוגים העבריים שתומכים בחד"ש, יטעה בקלות לחשוב שהוא מנהיג המפלגה. הבלוג "מי שלא פוחד אדום", למשל, נקרא "האתר הלא רשמי הרשמי של תומכי חד"ש ודב חנין".

אחת התופעות של "בחירות חאקי" היא שעמדות מורכבות הופכות לקשות מאד להסברה. הבעיה העיקרית של מרצ, לדעתי, היא שקשה מאד להסביר שאתה מתנגד להרג אזרחים אבל בו זמנית גם סבור שאם החמאס בוחר להפגיז את ישראל, פעולה צבאית נגדו היא כורח מוסרי. כל כך ללעוג לעמדה מורכבת – וחד"ש ההו-כה-טרנדית בחרה לעשות זאת באמצעות הפרסומת השחצנית מכולן, זו של "מק מול PC". הקבוצה האולטרה-מתוחכמת שארגנה את הפרסומות ודאי התמוגגה מעצמה ומכמה היא שיקית, ואפשר היה לומר כמה מילים עוקצניות על האופן שבו הפרסומת הקפיטליסטית מכולן – זו שמזהה מותג יקר עם קוליות, עם הפרדה של קהל נבחרים מההמון המזוהם – נבחרה לייצג דווקא מפלגה שמתיימרת להיות קומוניסטית ועממית, אבל באמת אין טעם. מי שהתמוגג מהסרטון הזה, כנראה איבד את חוש האירוניה שלו עם הלידה.

בואו אלינו, אומרים לנו החניניסטים, ותיהנו גם אתם מההילה של המק. גם אתם תהיו קוליים, גם אתם תחיו בעולם מונוכרמטי. עזבו עכשיו את כל הדברים המציקים – את המפלגה המיושנת שלא התעדכנה מאז ימי חרושצ'ב, את הלאומנות הפלסטינית, והייתי מוסיף "עזבו את העבר," אילו חשבתי לרגע שהכירו אותו – והתמקדו בכמה קולי זה להיות חדשניק וירוק.

מרצ לא תהיה חלק מהקואליציה הקרובה – אלא אם התוצאה תהיה מפתיעה במיוחד – אבל היא מרצ היא מפלגה שיכולה להיות חלק מממשלה ישראלית. חד"ש/מק"י/רק"ח מעולם לא היתה, ולעולם לא תהיה. היא מפלגתם של אלו שבחרו לברוח מהמציאות המייאשת אל עולם פנטזיה, של מי שהחליטו לוותר על פוליטיקה ולחבק כת גנוסטית שרק לחבריה ידועה המציאות האמיתית. וגם מההזיה הזו, כמו מחלום העיוועים של הגימלאים, תבוא יקיצה. היא תבוא, כמובן, מאוחר מדי.

(גילוי נאות: הצבעתי לחד"ש ב-1999, כשידעתי הרבה פחות על קומוניזם ועל ההיסטוריה שלה. כלומר, הייתי שם בערך עשור לפני שזה היה טרנדי. וכמו בפתגם ההוא, מי שלא היה קומוניסט בגיל 20 הוא חסר לב, ומי שנשאר קומוניסט בגיל 40 הוא חסר שכל).

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • נתעלם שמאז שכתבת את הביקורת הזו בפעם הראשונה כבר צצו חברי כנסת אחרים של חד"ש גם בפני קהל יהודי. נתעלם מהעובדה שגם אם נציגי מק"י עדיין משתמשים בדגל האדום הם מדברים לא פחות על דמוקרטיה.

    • ygurvitz

      זהו, שאני לא כל כך מאמין להם, כשהם מדברים על דמוקרטיה. להזכירך, ח"כ סוויד היה בין מגישי הצעת החוק למניעת "השמצת נביאי דת". רצוי גם להזכיר שעם כל ההתנערות שלהם, לכאורה, מבל"ד הם רצו ביחד בשנות התשעים.

      • ועכשיוהם אויבים מושבעים. ראה את הסרטונים שבל"ד מעלים כנגד חד"ש. בכל זאת הזמן עובר.

        • ygurvitz

          … אבל בבחירות לעיריית תל אביב, הרשימה "יאפא" התגאתה בשת"פ עם בל"ד וקיוותה גם לשת"פ עם האיסלמיסטים. ליהודים הירוק הוא סביבתי, לערבים הוא הירוק של האיסלם.

          (כן, זה חדש גם לי. בחד"ש, כמסתבר, אין כל חדש. פרטים כאן – http://cafe.themarker.com/view.php?t=877709)

          • הצבע של חד"ש הוא לא אדום?

            אבל כן, ירוק הוא איסלאם. אם כי לדעתי זה עדיף על השחור היהודי.

          • מה אתה אומר? בבחירות המוניציפליות מפלגה ערבית מיפו ניסתה לשתף פעולה עם ערבים אחרים מיפו? מזעזע. כנראה חד"ש הם באמת פלג של האחים המוסלמים.

            אולי עולה הרושם שאני חושב שחד"ש היא מפלגה מושלמת ואין לי כלל ביקורת – ובכן, הרושם מוטעה. יש לי ביקורת על חד"ש, על הקמפיין שלה ועל חלק מהבחירות הפוליטיות שלה. הם עדיין המפלגה המייצגת את דעותי בצורה הכי טובה. ואפילו לא הייתי צריך לסתום את האף.

  • יוסי, בחסדיך, אל תמהר כל כך להכריז על טרנד. אנשים צריכים לעבור דרך ארוכה מאוד ממערכת החינוך הישראלית ועד להצבעה לחד"ש, להבדיל מהצבעה לגמלאים או לליברמן. ולהצביע בסתימת אף וחריקת שיניים זו פעולה שלא שמורה רק למצביעי מרצ.

    (כל זאת, כמובן, לא סותר את הביקורת שלך ושל שחר על חד"ש. האף, כאמור, סתום לרוויה).

    • אכן יש לעבור דרך ארוכה. אבל לא חייבים לעשות אותה ברגל. אפשר לתפוס טרמפ של כמה שנים על מגורים בסביבה הנכונה והשתייכות לחוגים הנכונים(וסליחה עם נסחפתי קצת עם המטאפורה).

      • לא שאני מכיר. ולראיה, מספר המצביעים היהודים לחד"ש תמיד היה זעום.

        • אני מקווה שאתה צודק. נראה מחר…

    • ועוד משהו בעניין הטרנדים: כולם זועקים טרנד (על חד"ש, הירוקה-מימד, הגמלאים). זה לא מטריד אף אחד שיש ציבור גדול בארץ שלא מעוניין להצביע למפלגות הקיימות? ראיתי לא מזמן את תשדירי התעמולה של המפלגות הקטנות. כולן טוענות, במידה כזו או אחרת של וולגריות, שאין למי להצביע בקונסטלציה הנוכחית. זעקות הטרנד לא פותרות דבר, הן נובעות מאותו קוצר רואי שמאפשר לחד"ש להתמוגג מתשדירי האפל שלהם. במקום לבוז לאנשים האלה, ראוי לשאול למה הם לא מרוצים. ואחר כך כדאי לשאול למה הם בוחרים להצביע בכל זאת. אם מרצ היו עונים על השאלות האלו לפני שנתיים, אולי הם לא היו במקום שבו הם נמצאים היום.

      • אסף

        מה זה "ציבור גדול"? בכמעט כל מערכת בחירות, לא רק בארץ, תשמע קולות על כך שאין למי להצביע.

        המפלגות הקטנות מנגנות את הניגון הזה כי הוא זה שהביא בבחירות שעברנה להצלחת הגימלאים. התקווה שלהן היא הצבעת מחאה.

        אבל בסופו של יום רובו העצום של הציבור יצביע למפלגות קיימות. המפלגות החדשות לא תכנסה אף לא נציג אחד (או אולי 2-3 חברי כנסת במקרה הקצה). אז אולי, רק אולי, בכל זאת יש למי להצביע.

        והמצב בישראל עוד עדיף בהרבה על מה שקורה במדינות אחרות בהן נהוגה השיטה האזורית. שם באמת הבחירה שלך בסופו של היום היא בין 2-3 מפלגות.

  • דור

    נשמע לי שאנשים מצביעים לחד"ש בגלל מה שהם רוצים שהיא תהיה, לא בגלל מה שהיא באמת.
    אין ספק שהייתי רוצה לראות מפלגה שמאלנית-ליברלית עם הרכב שצועק "דו-קיום", אבל …

    • ג'ו

      אבל מה? הצטרפת למרצ? הצטרפת לחד"ש? ניסית לתרום גם בהצבעה ארגונית פנימית או שאתה רק מגיע למכולת ואומר שהגבינה הזו לא מוצאת חן בעיניך כי היא גבינה מלחמתית והגבינה הזו לא מוצאת חן בעיניך כי היא גבינה ערבית.

      בינתיים לאדם בעל אינטיליגנציה מינימלית יש בחירה בין שתי מפלגות (ועוד 2 מתחת לאחוז החסימה הירוקה ודעם).

      מפלגה אחת אומרת בבירור שהיא נגד המלחמה הנוראית שהייתה כאן, מפלגה שניה מגמגת בנחרצות.

      • ג'ו

        יופי טמבל, כתבתי אינטיליגנציה מינימלית ואחוז החשימה באותו משפט, גורביץ בבקשה תערוף.

        • ygurvitz

          לערוף? למחוק את ההודעה?

          • ג'ו

            לתקן את החשימה.

      • דור

        כשהגבינה לא טעימה לי אני לא קונה. לא מתפקד למפעל כדי לנסות לשכנע אותם לשנות את רמת החומציות.

        (ה' בשבילי)

        • ג'ו

          "…שעמדות מורכבות הופכות לקשות מאד להסברה. הבעיה העיקרית של מרצ, לדעתי, היא שקשה מאד להסביר שאתה מתנגד להרג אזרחים אבל בו זמנית גם סבור שאם החמאס בוחר להפגיז את ישראל, פעולה צבאית נגדו היא כורח מוסרי."

          עמדות מורכבות הן לא קשות להסברה גמגום כמדיניות הוא קשה להסברה, לא ברור איך פעולה צבאית היא כורח מוסרי אחרי שנתיים של מצור אכזרי כנגד 1.2 מיליון איש באשמת השתלטות החמאס, אותו הם בחרו דמוקרטית, על חבל הארץ הקטנטן שלהם.
          לא ראיתי מילה של ג'ומס גלאון וחבריהם כנגד אותו מצור לכן לא ברור מה המוסריות הרבה בתגובה להפגזות.

          יתרה מכך כפי שכתבה יפעת סולל, חברת הנהלת מרצ ונציגת מרצ בהסתדרות
          http://blogs.newmeretz.org.il/biglal/?p=276

          "נכון שג’ומס אמר 6 שעות לאחר התחלת הפעולה שצריך הפסקת אש, אבל איכשהו, המסר לא ממש עבר. יותר מדי קמפיינרים מפוחדים, שמסתובבים ליד המועמדים בזמן בחירות, הסבירו לכולם, שכשיש רוב כזה למלחמה, גם אם יוצאים נגדה, צריך לעשות זאת במתינות, עם הסברים, שלא ניגרר לעמדה של מי שמזוהים כמעדיפים את תושבי עזה על מתיישבי הנגב…במרכז ובימין ממילא חשבו שמרצ נגד המלחמה ובעד הערבים"

          כלומר הם לא ממש תמכו אבל הם היועצים אמרו להם שלא כדאי להתנגד כי אז מרצ יתפסו כתומכי חמאס, לכן הם העדיפו לשתוק. או יותר נכון לגמגם, כמו ב2006 כמו במלחמה הבאה, הם לא בעד מלחמה אבל יותר חשוב להיות בקונסנסוס. בכלל זה לא אנשי מרצ זה הקמפיינרים שלה.

          אז מרצ השאירה את ההתנגדות למלחמה לחכי"ם הערבים (וכמובן חנין) ואז התמונה כפי שנצטיירה בציבור הייתה גרועה בהרבה, מצד אחד כל היהודים מליברמן עד גלאון תומכים במלחמה, מצד שני כל הערבים מתנגדים (אפילו מג'דלה) מה יבין מכך האזרח ההדיוט, פשוט מאד יש מלחמה בין ערבים ליהודים וכל החכים הערבים נגד צה"ל, לכן השלב ההגיוני המתבקש הבא יהיה להעיף את החכים התומכים באוייבנו, מי שניזון מאמצעי התקשורת הישראלים ודרך הצגתם את החכים הערביים לא היה יכול להבין משהו אחר. ודקויות כמו התנגדות למלחמה לצד התנגדות גם לחמאס לא עלו כאופציה.

          ההיסק הגזעני הכל כך מתבקש הזה, הוא בין היתר גרם לקפיצה בפופולריות של ליברמן , הענין היה יכול להמנע ברובו לו המפלגה היהודית הציונית, או לפחות חלק מחבריה היו נעמדים ואומרים לא למלחמה בעזה, אומרים את זה מראש, לפני המלחמה, מתנגדים גם למצור על הרצועה, או אז לא היה בציבור ההרגשה הכל כך ברורה שמדובר בערבים מול יהודים אלא שיש אופוזיציה לגיטימית למלחמה, אופוזיציה של יהודים, ולכן לא אופוזיציה המגיעה מתמיכה בחמאס.

          חלק מגל הגזענות השוטף אותנו היה נחסך, אבל במרצ הקמפיינרים אמרו שעדיף להיות עם הקונצנסוס.

          • תומך מרצ

            הבחירה הדמוקרטית בחמאס לא אומר שהשלטון לגיטימי. אני מניח שאתה מכיר בהבטחת זכויות המיעוט מול הרוב, מה שקשה לאמר שקיים בשלטון חמאס.( כמובן גם לא בשלטון אבו-מאזן, אבל המצב עם חמאס יותר חמור). לגבי עניין המצור, האם אתה מאמין שהמצור הוא הגורם לירי הרקטות? הרי החמאס לא מכיר בלגיטימיות של מדינת ישראל. אני חוזר על השאלה ששאלתי בתגובה שלי לאלעד-וו(כמשתמש אנונימי, שכחתי לכתוב כינוי): מלבד שיקולי עלות-תועלת שיושגו באמצעות הרתעה כוחנית, איזו סיבה יש לארגון דתי פונדמנטליסטי שאינו מכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים לא לירות טילים בשביל לאחד את העם נגד אויב משותף,בשביל לרצות את האיסלאם הקיצוני בעולם או סתם כדי להלחם בכיבוש הציוני-צלבני של ארץ ישראל?

            בשעות הראשונות של ההפצצה, רוב גדול מההרוגים היו פעילי חמאס. אם ישראל הייתה עוצרת אחרי הימים הראשונים להפצצות, כפי שמרצ סברו שיש לעשות, הייתי רואה בפעולה כמוצדקת ומוצלחת מתוך פגיעה מועטה יחסית באזרחים.( כ5% מההרוגים בשעות הראשונות היו אזרחים).

            • בתנאי שאתה מקבל את הפצצת שוטרי התנועה כהפצצה של גורם לא אזרחי

            • ג'ו

              לפני שהורגים 1500 איש כתגובה על רקטות יש לבוא בידיים נקיות.

              בוא נניח שלא היה מצור, יכול להיות שהחמאס היו יורים באותה מידה יכול להיות שפחות, גם הם מעונינים בשלטון יציב, בכל מקרה לא ברור לי,
              אתה חושב שמצור מלא, חסימת כל הסחורות פנימה והחוצה (מלבד אוכל ותרופות, ומדי פעם סולר), על אוכלוסייה של 1.2 מיליון איש היא תגובה סבירה לכך שהחמאס השתלטו (ונתעלם משאלת הלגיטימיות הדמוקרטית של הפעולה הזו).

              אם לא, כמו שאני מאמין שאדם מוסרי יאמר, איך אפשר להתעלם מכך בטענה מוסרנית לגבי הזכות להגיב על רקטות. למרצ יש עמדה המצדיקה את המצור/ מתנגדת לו? או שהם באמת מאמינים שאין קשר, המצור הוא עניין טכני והוא לא צריך להפריע לפלסטינים? ואולי הם בכלל לא שמעו עליו?

              בכל מקרה כאשר מותר להפעיל אלימות, אבל יש צורך להצדיק אותה, מי שמתעלם מהמציאות לא יכול להצדיק אותה.

              • הגיע הזמן לשאול שוב את השאלה התמימה: מדוע זה נחשב מצור אם לעזה יש גבול גם עם מצריים? מדוע ישראל אשמה ולא השכנה מדרום, למשל ?

              • מדוע ישראל לוחצת על מצריים לסגור את המעברים גם מצידה אם היא כל כך לא רוצה מצור?

              • ג'ו

                לעזה גם יש גבול ימי ותו חוסמת ישראל.

              • משה

                חוץ מזה שהקאסמים התחילו להתעופף לכיוון ישראל לפני כמעט 8 שנים, בלי שום קשר לשום מצור, החמאס עוד לא חלם אפילו על ההפיכה בעזה והטיהורים הפוליטיים שבעקבותיה.
                אבל, היי אתם קומוניסטים אז אל תתנו לעובדות לבלבל אותכם.

        • צ'יפופו

          אבל, באנלוגיה, אם לא תאכל גבינה אז תחטוף רככת. אז מה תעשה?

  • "מי שהתמוגג מהסרטון הזה, כנראה איבד את חוש האירוניה שלו עם הלידה"

    ואת זה אומר מי שמתנפץ על מפלגת האין-אונות, מרצ. המפלגה שהיא מעמד חברתי, שהיא יציאה-ידי-חובה של הבורגנים (תראו, אני סוציאליסט, אני מצביע מרצ), שהיא פשוט שעמום אחד גדול שמתכחש לערכיו הישנים. מה מרצ עשתה בקדנציה האחרונה? מה היא תעשה? כלום. היא צל של עצמה. את מי היא מייצגת? איך היא לא התנגדה למלחמה האחרונה? חבריה ידעו היטב מה יקרה. לא היה להם נעים להתנגד בעוד התותחים רועמים. הם אמרו שזה מורכב, והתכוונו שהם לא רוצים להיתפס כבוגדים.

    אם יותר לי לבצע חיזוי (בזמן האחרון אני נוטה לקלוע בול כל פעם, אני די מרוצה מעצמי), ההתארגנות הנוכחית שבונה תמיכה יהודית-ערבית צעירה לחד"ש תהיה הבסיס ל-MoveOn.org הישראלי. הוא לא בהכרח יהיה צמוד לחד"ש, כמו ש-MoveOn לא צמוד למפלגה הדמוקרטית. אבל חד"ש או גלגול שלה (אולי בלי האנכרוניזם הקומוניסטי, שיפטרו ממנו עם ההפיכה למפלגת השמאל המרכזית) תהיה המפלגה שלו. התעירים האלה, שעושים מעבר גדול עכשיו בהחלטה להצביע חד"ש, רצח-אב אם תרצה, יהיו הבסיס של הקבוצה הפרוגרסיבית הישראלית, שתתגבש בשנים הקרובות, ותהפוך לכוח חשוב בדעת הקהל תוך כ-10 שנים, אני מנחש. רק הזמן יגיד. בכל מקרה, התהליך הזה, של מעבר לחד"ש, מתאים בדיוק לאיך שהצמיחה של אגף פרוגרסיבי אמורה לעבוד. עם התכחשות לערכים הישנים, לדוגמטיות הישנה, אפשר להתחיל לבנות משהו חדש.

    אתה, יוסי, תעמוד מהצד ותבקר. בינתיים, לפחות. לשאר, אני קורא להצביע חד"ש, ולהיות חלק מהשינוי, ליצור תמועה יהודית-ערבית אמיתית, שתהווה בסיס לאלה מאיתנו שמאמינים שאפשר לבנות דו-קיום חדש מלמטה, אפילו אחרי קריסת תקוות אוסלו. שאפשר להתחיל לתקן. אני רוצה רק להזכיר את גדי אלגזי, שאומר שלא יהיה שלום עד שהעם היהודי בישראל יבין שעשה רע, ויבקש סליחה. את המהלך הזה, ההבנה שנעשו פה עוולות שדורשות תיקון, נתחיל להזיז לכיוון המיינסטרים בבחירות האלה.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      ואני דווקא רואה בזה שמרצ תמכה בפעולה צבאית נגד החמאס נקודה לזכותה. איזו עוד דרך יש חוץ מהרתעה למנוע מארגון שלא מכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים מלירות טילים לשטח ישראל? מה ימנע מהם מלירות כמה עשרות טילים בכל משבר כלכלי שלהם, בכל מאבק פנימי מול פלגים אחרים?

      זה נכון שהצבעה לחד"ש מצריכה איזושהי קפיצה מחוץ לקונצנזוס(אומרים שיש אזורים שלא, אבל לפחות איפה שאני גר) בעוד הצבעה למרצ עדיין משאירה אותך בתוכו; אבל לא התמיכה של חד"ש בזכות השיבה, לא השורשים הקומוניסטיים שלה ולא ההתנגדות האוטומטית שלה לכל פעולה צבאית מעודדים אותי לעשות את הקפיצה הזו.

      אם הייתה סיבה טובה, אני מאמין שאני הייתי מסוגל לבצע את הקפיצה הזו, ואני די בטוח שגם יוסי.

      • ג'ו ואור ברקת כבר ענו לך. אגב, המשפט "איזו עוד דרך יש חוץ מהרתעה למנוע מארגון שלא מכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים מלירות טילים לשטח ישראל?" ומשפטים אחרים שכתבת, מראים שאתה ניזון מהדיסאינפורמציה שמועברת בתקשורת. אני לא אוהב את החמאס, אבל גם על הפת"ח אמרו את אותם דברים. שלום עושים בהידברות. ב"הרתעה" (כלומר, "טרור") יוצרים טרור נגדי. רוסיה הרגה אחוז נכבד מהצ'צ'נים והשיגה רגיעה מסויימת. אולי זה הפתרון שבו נבחר. אם לא, אז הידברות היא הפתרון היחיד.

        • דודי

          הידברות = כניעה, למעשה.

          כיוון שאסור לך, לגישת חד"ש (אך לא מרצ) להשתמש באלימות נגדם, גם כאשר הם מפעילים אלימות בלתי נסבלת עליך, ההידברות תהיה דומה יותר לתכתיב.

          בשלב ראשון יוכתב לנו שנכיר למעשה בשלטון החמאס ונאפשר את התחמשותו באין-מפריע. לשלבים הבאים, נא עיין באמנת החמאס.

        • תומך מרצ

          אני ניזון מדיסאינפורמציה של התקשורת בגלל שאני חושב שחמאס לא מכיר בלגיטימיות של מדינת ישראל? אני ניזון מאמנת החמאס, בין היתר.

          ובנוגע לשאר דבריך, אם ישראל הייתה מסירה את המצור וחמאס היה ממשיך לשגר טילים, אז תגובה צבאית של ישראל הייתה מוצדקת לדעתך?

    • ג'ו

      גישה מעניינת היא של דע"מ וזה נראה ככיוון מבטיח גם אם התחלתי.

      הגישה של מפלגה שעוסקת בצורה ישירה בארגון עובדים ושהמבנה שלה בנוי כנציגות של ועדי העובדים המאורגנים נראה כגישה חיובית, גישה שהוכיחה עצמה במקומות שונים בעולם וגישה שמבטיחה רלוונטיות, המנעות מהקפאון של מקי (ומצד שני מסתכנת בגלישה הדרגתית לקונצנסוס).

      מעניין שגורביץ דווקא הזכיר את דעם כאופציה (לא ריאלית בגלל אחוז חסימה) למרות שהמצע הטרוצקיסטי שלהם לא הרבה יותר עדכני מהצע הלניניסטי של מקי. והטיעון העיקרי שלהם כנגד חד"ש הוא לא פחות מאשר התמיכה של חד"ש באוסלו!

      זו גם הסיבה שלא אתמוך בדעם, המחלה הכי קשה של השמאל היא ההתפוגגות לרסיסי רסיסים של מפלגות בסגנון הJudea pepole
      front כנגד pepole front of Judea (הפלגנים!).

      לזכות מקי יש לזקוף רקורד מאד חיובי בעשרות שנות עבודה בתוך ישראל בארגון המיעוט הערבי בדרישה לדמוקרטיזציה בתוך המדינה בהצגת האופציה למאבק דמוקרטי לשיוויון זכויות, בניגוד למאבק האלים שהציעו הנאצריסטים, או האופציה הגרועה יותר והפופולרית כיום של איסלמיזציה.

      מקי יצרו אופציה ריאלית, תוך הישגים של ממש למיעוט הערבי. ה"תמיכה" שלהם בברהמ, כמובן פסולה, לא שלתמיכה הזו היה משקל כלשהו בפשעים שבוצעו. השוואה רלוונטית תהיה התמיכה המפא"יניקת בפשעי ארהב בויאטנם. ופסילת העבודה בגלל אותה תמיכה (כמובן שיש סיבות טובות בהרבה, ולא, לא השוואתי בין הפשעים, אלא הדגמתי את חולשת הטיעון).

      בכל מקרה לולא חד"ש כעוגן שמאלי קבוע במדינה סיכון הגלישה לדמוקרטיה אתנית הייתה רצינית.

    • ygurvitz

      אלוהים אדירים, לא MoveOn, בבקשה. הקבוצה הזו גרמה נזק עצום למפלגה הדמוקרטית. היא אולי גיבשה את הפעילים הזועמים של המפלגה, אבל הרחיקה ממנה את הציבור הכללי. אתה רוצה להיות חבר בקבוצה רדיקלית מיופיפת שכל מה שהיא עושה הוא לרטון על המיינסטרים הנבוב ולעשות שטיקים מאגניבים – בקיצור, להרגיז את הבורגנות? זכותך המלאה. רק אל תנסה לומר לי שזה דבר בוגר או "מהפכני". זה לא.

  • ג'ו

    #
    מאת אורי פולגר:
    9 בפברואר, 2009 בשעה 9:01

    צר לי לאכזב, אבל אתה רק היית צריך לשאול איך מצטרפים.

    חד”ש היא לא מק”י. מק”י היא חלק גדול ועיקרי בחד”ש, אבל בחד”ש יש הרבה חברים שלא קשורים למק”י.

    כדי להצטרף לחד”ש פשוט מגיעים לסניף המקומי ומצביעים שם:
    http://idov.co.il/?p=777#comment-532

    האם מרצ היא גוף דמוקרטי? אולי. מה שברור זה שלקיבוץ הארצי יש שם שליטת ברזל ואי אפשר להזיז שם דברים בלי שהקיבוצניקים ירצו. בהצלחה עם ההתפקדות למרצ!

    ג’ומס נבחר בקולות הקיבוצניקים: http://www.thetarnegol.co.il/248
    תקנון מרצ מוטה לטובת הקיבוץ הארצי: http://www.blacklabor.org/?p=603
    חברי הקיבוץ הארצי מתפקדים בארגזים ובחינם: http://www.blacklabor.org/?p=2476

    • ג'ו

      וזה לא פוסל את מרצ, אלא אני מנסה להגיד שאת הטהרנות אפשר להפעיל בשני הכיוונים.

  • גם לי יש בעיות עם חד"ש וכתבתי עליהן, אבל אתה מתייחס לכמה בעיות שאינן קיימות.
    ראשית, לגבי טרנדיות, אצל חד"ש הטרנד הוא אולי איזה מגנט שמתגבר על אפקט הדחיה מהגזענות בישראל נגד ערבים, ולחץ התקשורת. כך שבסופו של דבר, הוא יוצר מצב נייטרלי. בוא נאמר, שקשה להגיד במשפחה או בעבודה שאתה מצביע חד"ש, אף בעל טור מרכזי, מלבד דרור פויר בגלובס לא הודיע שהוא מצביע חד"ש, כדי שלא ייחשד כבוגד או עבודתו תיפגע. תראה את רשימת הסלבס, אף יהודי שיש לו מה להפסיד לא הודיע על בחירה בחד"ש. לעומת זאת לסלבריטי בסגנון ציפי שביט הכי קל לתמוך במפלגות סקסיות כמו מרצ.
    עוד דבר לגבי טרנדיות – מרצ היא המפלגה שמנסה להיות טרנדית, אבל היא פשוט נכשלת. כל הרעיון של 'מפלגת השמאל החדשה' הרי נהגה על ידי פרסומאים, אלא שהם פשוט לא יודעים לעבוד טוב, והם שמנים ומיושנים. לעומת זאת, אתה לא יכול להתעלם מכך שחד"ש היא מפלגה הרדקור ולא איזה גימיק. מבחינת עשייה בכנסת האחרונה, אתה לא יכול להגיד שחנין הוא אלחנן גלזר מהגימלאים או סלמוביץ'. הוא מביא איזה מצפן פוליטי, שלעתים הוא קשיח מדי לטעמי, אבל הוא לא פוליטיקאי עשוי נייר כמו אנשי מפלגות הגימיק.
    שנית, לגבי שינוי. אני חושב שאת מרצ קשה מאוד גם-כן לשנות. אני מיודד עם איבתיסאם שניסתה, וכשלה. הייתי שותף להתלבטויות הפרישה שלה. היא ניסתה להזיז את החבר'ה שם, ולהגיד להם שהצעירים הולכים לאיבוד, אבל ג'ומס (שאני מחבב) בחר ללכת עם הראש בקיר. אני חושב שצעירים רבים במרצ ניסו, אך קולם לא נשמע בזמן המלחמה. חלקם פרשו ממרצ, וחלקם בלעו את הגלולה המרה והמשיכו, כי הם כבר התחילו.
    לגבי חד"ש אתה בהחלט רואה איך חנין מזיז אותה, ואיך נורית חג'אג' מניעה אותה. חד"ש הירוקה של היום היא טובה יותר מחד"ש האדומה כהה של פעם. לעומת זאת, מרצ היום, תסכים איתי, טובה פחות מאשר רצ. היא עייפה כבר ומפאיניקית. ואגב, גם חד"ש מפאיניקית.
    לגבי ההיסטוריה הקומוניסטית. פעמים רבות בראיונות עם חנין הוא דיבר נגד הקומוניזם הרוסי. הקשר השחור של חדש עם הקומוניזם הרוסי היה עד נפילת החומה, כלומר עד לפני כ20 שנה. זה המון זמן בפוליטיקה ישראלית, שמיר היה אז ראש ממשלה אני חושב. אני מדבר איתך על דברים שקרו לפני שנתיים – בשנת 2006 היתה מלחמה טפשית לכל הדעות בשם מלחמת לבנון השניה. תמכו בה כל המפלגות חוץ מחד"ש. אחר כך היתה מלחמה בשם מלחמת עזה, שגם בה תמכו כל המפלגות חוץ מחד"ש. מלחמה היא עניין רציני. לדעתי למרצ יש רשימה מרשימה כרגע, וגם למימד-הירוקה, אבל זו בעיה עבור רבים להצביע למפלגה שתסכים עם מלחמה טפשית שמרשל ברק ייזום לפני הבחירות הבאות.
    אחת הסיבות עבורי להצביע מרצ או מימד-הירוקה היא דוקא כי הן טרנדיות וכי אני עצמי אדם טרנדי ועולץ, אני לא אוהב לבלוע גלולות מרות. קשה לי עם מפלגה חמורת סבר כמו חד"ש. אבל הצד הרציני שבי אומר לי שיש החלטות כבדות שצריך לקבל, ואי אפשר לקבל גימיקים במקום מצפון.
    על כל פנים, אני מקווה שמרצ, חד"ש ומימד-הירוקה יצליחו בבחירות הקרובות. בסך הכול, יש בכולם אנשים טובים.

    • ג'ו

      אל תגיד כל המפלגות התנגדו, גם בל"ד-רע"ם ודע"ם התנגדו באותה מידה.

      אכן יש צורך בשינוי מבני עמוק בחד"ש אולי ההצלחה מחר (אי"ה) בצירוף מספר משמעותי של קולות יהודים תיתן דחיפה בכיוון.

      החשיבות העיקרית של חד"ש בבחירות הנוכחיות – קודם כל מדובר כאמור במפלגה שהתנגדה למלחמה אבל לא פחות חשוב מדובר במפלגה היחידה שיש בה גם יהודים וגם ערבים ושפונה לשתי האוכלוסיות.

      לא עניין שולי באוירה הגזענית השורה עלינו. והמזעזע הוא שאין עוד מפלגה כזו, לפני 15 שנה בכל אחת מהמפלגות היו ערבים יצוגיים בשפע.
      מלבד דרוזי אחד בכל אחת מהמפלגות הגדולות, במקום ה21 בקדימה, במקום ה11 במפלגת ליברמן, ו25 בליכוד.
      אין עוד ערבים במקומות ריאליים (מג'דלה במקום ה18 בעבודה).

  • משה

    העניין הוא הרבה יותר פשוט ממה שנראה – מרצ היא, כרגע, פשוט מפלגת השמאל-הלא-רדיקלי היחידה שעוברת את אחוז החסימה:

    העבודה – כבר מזמן יכלה לחבור לליכוד/קדימה, אף אחת מהשתים (עבודה/קדימה) אינה מפלגת שמאל.

    חד"ש – עוברת את אחוז החסימה, אבל היא קומוניסטית ורדיקלית במובן הישן, ובטח שהיא לא "שמאל חדש" (גם לא במובן של "שמאל חדש" של 1968).

    תי"מ – לא מפלגת שמאל נקודה. תעיינו במצע האנמי והמעורפל (בכוונה?) שלה ותבינו איך מצביעי ליכוד לשעבר מביעים בה היום תמיכה. למעט תריסר פעילים קולניים, בעיקר בבלוגבועה, היא כנראה תישאר בחוץ (וחבל כי מלכיאור הוא מחוקק ראוי ביותר).

    דע"ם – לא עוברת את אחוז החסימה, היא גם במופגן מפלגה סוציאליסטית אנטי-סוציאלדמוקרטית (http://www.etgar.info/he/article__299).

    מרצ – למרות הכל נשארת האופציה הסבירה היחידה. למרות שרן כהן בחוץ (ובעטייה של התמודדות מכוערת). למרות שחיים אורון בראש. למרות "התנועה החדשה" ואיך שהיא שימשה כר ביצועים של אורון לסידור הרשימה ע"פ רצונו. למרות שמרצ היא כבר לא ר"צ (…), למרות כל זאת איש שמאל-ציוני ישראלי, ימצא עצמו בהכרח מתלבט ברצינות אם להצביע למרצ. אני חושב שהרוב יעשו זאת.

  • עופר נ.

    למיטב ידיעתי, חד"ש מגדירה עצמה באופן מוצהר מאד כמפלגה סוציאליסטית ולא כמפלגה קומוניסטית!

    פרטל לכך, חד"ש היא חזית ויש בה גופים נוספים למק"י.

    אולי הצעירים בני ה-20 מבינים, בניגוד לך, שענייני העבר של מק"י לא ממש רלבנטיים.

    • ygurvitz

      אתה טועה, לפחות על פי המצע – בעברית, שיש לקוות שהוא דומה לזה בערבית – של חד"ש. המילה "סוציאליזם" איננה מוזכרת בו, אבל נאמר שחלק מרכזי מחד"ש הוא המפלגה הקומוניסטית.

      ואגב, אם הם היו אומרים את זה, הם היו עושים שקר בנפשם, כי אני זוכר היטב איך הם אמרו בשנות התשעים ש"סוציאליסטים הם קומוניסטים שהתייאשו".

      אשר להיסטוריה של מק"י – נו, לפחות אתה לא מנסה להגן עליה. אתה באמת חושב שמפלגה שעדיין מסתירה את מספר החברים בה התנערה מעברה?

  • RS

    עוד פעם התגובה האוטומטית הזאת.

    איך זה שיוסי גורביץ' הביקורתי הופך להיות כלי תעמולה כל פעם שיש מישהו יותר שמאלה ממנו? למה אותה השיטה הוא לא מיישם בביקורת שלו על מרצ?

    בואו נראה מה יוסי גורביץ' היה יכול לבקר אם הוא לא היה מנגנון השהיה של הממסד כמו גדי טאוב ובני מוריס:

    דו"ח פנימי של מרצ קובע – התנועה במצב קשה. שים לב למילים "ממעטת בחקיקה":

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/967605.html

    דו"ח "אדם טבע ודין" על הכנסת היוצאת קובקובע – "בולט היקפה הדל של פעילות מרצ בתחומי הגנת הסביבה":

    http://www.adamteva.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Knesset_Report_08.pdf

    ומעניין מתי יוסי גורביץ' יפעיל את חושיו הביקורתיים (והאובייקטיביים, כמובן) על המידע הזה:

    מעריב: בעלי הון וסוחרי נשק תרמו כספים לשר הרצוג ולח"כים אורון, גלאון וברוורמן

    משמות התורמים המפורטות שנמסרו למבקר המדינה חושפות טפח מקשריהם האמיצים של הפוליטיקאים ואנשי העסקים. תרומה למסע בחירות של פוליטיקאי אינה סתם תמיכה ברעיון פוליטי – היא תמיכה אישית באדם עצמו, שיכולה להפוך את הפוליטיקאי לאסיר תודה. כך כתב העיתונאי הדר חורש בכתבת תחקיר שפורסמה הבוקר ב"מעריב" תחת הכותרת "מההון – לשלטון".

    לדברי חורש באמצעות התרומות קונים הנבחרים, פשוטו כמשמעו, את דרכם לכיסא. הכסף עוזר לכולם: מועמדים מוכרים זקוקים לו פחות, אבל למועמדים בלתי מוכרים אין כמעט סיכוי להגיע לתפקיד ללא מימון. המימון מאפשר להם לרכוש פליירים, סטיקרים, פעילי שטח ובאנרים באינטרנט, לשכור יועצים ולממן סקרים. ראש מרצ, חיים (ג'ומס) אורון, למשל, מתהדר ברשימת תורמים מרשימה, שבין היתר מפאר אותה שמו של אליעזר פישמן – האיש העשיר ביותר ברשימת התורמים למועמדי המפלגות.

    פישמן תרם לאורון 20 אלף שקל במרוץ לראשות המפלגה הקטנה. אגב, לא בטוח שהוא יצביע למרצ: תרומתו של הטייקון מבוססת על ידידות רבת שנים, מהתקופה שבה היה פישמן אחד מאנשי הפיננסים שעשו עסקים גדולים עם התנועה הקיבוצית – כשאורון היה גזבר התנועה. עוד תורם מפתיע לאורון הוא איש הפרסום משה תאומים. תאומים, מבעלי חברת הפרסום ויחסי הציבור גיתם, הוא מקורבו ואיש סודו של הנשיא שמעון פרס ומעולם לא זוהה עם מרצ. כיצד הצטלבו דרכיהם של מנהיג השמאל והפרסומאי הבורגני מרמת השרון? מקורבים מספרים שבתו של תאומים היא בת זוגו של בנו של אורון. כך נולדת מנהיגות.

    תורם נוסף לאורון, שהיה בעבר מזוהה מאוד עם מפלגת העבודה, הוא ד"ר נמרוד נוביק, שהיה יועצו של פרס בתפקידו כשר החוץ והיום נמנה עם צוות הניהול הבכיר של קבוצת מרחב, שבשליטת יוסי מימן. מלבד תאומים יש לצד אורון בכירים נוספים בענף הפרסום: שלמה אבנון, השותף במשרד שלמור אבנון עמיחי; יוני סער, בעלי חברת קידום המכירות פרומרקרט; ויו"ר ומנכ"ל מקאן אריקסון, אילן שילוח. לדברי מעריב "שילוח, שמותר לנחש שלבו בצד המרכז שמאלי של המפה הפוליטית, לא התקשה לתרום גם למועמדת הימין המתוקשרת ציפי חוטובלי. גם בת זוגו של שילוח, שירה מרגלית, צירפה תרומה משלה לחוטובלי".

    אורון חזק גם בתחום ההיי טק, ובין התורמים שלו אפשר למצוא את יעקב בורק, מייסד קרן ההשקעות אברגרין, ואשתו נחמה – שתרמו 5,000 שקל למסע הבחירות שלו לראשות הממשלה. גם מקומו של היזם דני צידון, שהשתתף בתוכנית הריאליטי "הכרישים," לא נעדר מהרשימה. חברת סיעתו של אורון, זהבה גלאון, מקושרת פחות. השם המפתיע ברשימת גלאון היא שרה זלקינד, אשתו של בעל השליטה הוותיק בקבוצת אלקטרה, גרשון זלקינד – הידוע בגישתו אנטי-פועלית. כיאה למיליארדרית, תרמה זלקינד לגלאון את הסכום המשמעותי ביותר: 8,000 שקל.

    חייו של הח"כ החדש יחסית במפלגת העבודה, פרופ' אבישי ברוורמן, קלים יחסית: שנים של קדנציה מוצלחת כנשיא אוניברסיטת הנגב בבאר שבע הכשירו אותו למלאכת איסוף התרומות ויצרו לו את רשת הקשרים הנכונה. הבנקאי היהודי שוויצרי אדגר דה-פיצ'וטו, הנחשב גדול הבנקאים היהודים החיים היום, תרם בהשפעת ברוורמן יותר מ-100 מיליון דולר לאוניברסיטת הנגב – ונשאר כנראה עם טעם של עוד. הוא לא התקשה להעביר המחאה צנועה נוספת בסך 1,890 יורו, הפעם לחשבון הפריימריז של ברוורמן.

    בין התורמים הנוספים לברוורמן: אנשי העסקים חזי ורד ואפרים אילין ומנכ"ל דסק"ש לשעבר דב תדמור. אורית גדיש, אחת מנשות העסקים הישראליות המצליחות בעולם, המשמשת יו"ר חברת הייעוץ הבינלאומית ביין אנד קומפני, מופיעה גם היא ברשימה.

    כך גם רעיה שטראוס, מבעלי שטראוס גרופ, שתרמה 10,000 שקל; עו"ד יאיר גרין; איש ההיי טק דיוויד אסיא; עו"ד הצווארון הלבן דן שינמן; התעשיין שלום זידלר; בעלי תה ויסוצקי, איש העסקים האמריקאי (המשקיע גם בישראל) מורט מנדל ועמי פדרמן; והתורם המצטיין דויד קוליץ. השר ה"חברתי" יצחק הרצוג,שנמנה עם הצמרת העסקית עם משרד עורכי הדין הגדול בישראל, הרצוג-פוקס-נאמן, הידוע אף הוא בקשריו הבינלאומיים. רשימת התורמים של הרצוג כוללת את המיליארדר צ'ארלס ברונפמן, את הבנקאי מייקל שטיינהראט, את איש העסקים הידוע מפרשת הבית ברחוב כרמיה דניאל אברמס, ואת סוחר הנשק דויד קוליץ.

    עם שמאל כזה, מי צריך ימין? אם כבר הון-שלטון-נשק המון, למה לא ללכת למקור?

    לי נמאס מקרנפים. וסליחה עם הקרנפים (המקוריים).

    • ערדי

      "לי נמאס מקרנפים. וסליחה עם הקרנפים (המקוריים)."

      יא אללה, אתם לא יכולים לעדכן את הקלישאות פעם בעשרים שנה או ככה?

    • ygurvitz

      ובכן, מי שחושב שתרומה כספית הופכת מיד ל"הון-שלטון", באמת ראוי שיצביע לקומוניסטים. אוי ואבוי! יוסי נוביק תרם כסף לחיים אורון! האימה, האימה!

      • ג'ו

        ולמה הוא תרם לו כסף? בגלל האידיאולוגיה של אורון? יוסי נוביק גם תרם כסף לצחי הנגבי, אז גם באידיאולוגיה שלו הוא תומך?

        בעלי ההון הם האויב העיקרי. הם המכשול הראשי לדמוקרטיה. לא פעם כתבת פה על שליטת הקראנקן בחברה הישראלית, איך אותו יצור שולט בדיוק? איך הוא דואג שההחלטות תמיד יטיבו עימו?

    • משה

      מוזר, גם מפלגה שנהנית מקשרי הון-שלטון וגם ממשלה בגרעון כספי חמור, לא נראה לך דבר והיפוכו? מעבר לכך מישהו יודע מיהם התורמים לחד"ש? מבקר המדינה לא

      • משה

        צ"ל "מפלגה בגרעון כספי חמור", כמובן. סליחה.

      • ג'ו

        לא מדובר על תורמים אלא על אי העברת דוח הוצאות בזמן, וזה היה לפני 5 שנים. תגיד לי שיש לך משהו יותר רציני.

  • מני זהבי

    יוסי,
    האנטי-קומוניזם שלך פתטי כמו האנטי-דתיות שהביאה אותך להצביע שינוי. מי שרוצה לקדם את ישראל לעבר היעד של חברה אזרחית, המקיימת משטר דמוקרטי אמיתי ושוויון זכויות לכלל האזרחים, והחיה בשלום עם שכניה, צריך לדעת להבדיל בין העיקר לטפל, וגם להבחין בין הדברים שניתן לשנות לדברים שלא ניתן לשנות, עכשיו ובעתיד הקרוב. בריה"מ או לא בריה"מ, בישראל אין, ולא הייתה מאז הקמתה, סכנה אמיתית של השתלטות קומוניסטית. לכן, אם יש כוח פוליטי שמקדם את המטרות הנ"ל אבל תומך בקומוניזם בגירסתו הסובייטית, אין שום מניעה מלתמוך בו (אגב, אני לא חושב שמק"י תומכת עכשיו בקומוניזם בגירסתו הסובייטית, אבל כאמור, זה לא משנה). מצד שני, העירוב בין הדת היהודית למדינה אינו נורא לכשעצמו. עם כל הכבוד לבעיותיו של מי שצריכים להרחיק לקפריסין על-מנת להינשא, בעיותיהם של אם חד-הורית שאינה מצליחה לגמור את החודש, של אזרח ערבי שאינו יכול לקנות דירה ביישוב יהודי, ושל תושב שטחים כבושים שמשפחתו נרצחה מפני שאיזה יהודי-גאה-במדים החליט שמותר לו להמטיר אש על שכונה שלמה כדי שהחיילים שתחת פיקודו לא יישרטו, הן בוערות יותר.
    גילוי נאות: אני מצביע מר"צ. לא שאני נגד חד"ש, אבל במציאות הפוליטית של ישראל (לאו דווקא בבחירות האלה, אלא בפרספקטיבה כוללת יותר) מר"צ היא כוח פוליטי שיכול לקחת חלק בשלטון, ואילו החד"ש לא. כמובן, אני חולם על היום בו מר"צ תוכל להרכיב ממשלה, ואז אני מניח שגם חד"ש תוכל להשתתף בה (לעזאזל, למה הבחירות לא נערכות באניברסיטת ת"א ובעברית?)

    • ygurvitz

      האנטי-קומוניזם שלך פתטי כמו האנטי-דתיות שהביאה אותך להצביע שינוי.

      אלה מילים חריפות מאד מצד אפולוגטיקן קבוע של המשטרים הגרועים ביותר בתולדות האנושות, שמוכן להעניק לכל משטר דיקטטורי את זכותו למרחב מחיה, שמזדהה עם נסראללה, חולם על האומה הערבית הגדולה ומפנטז על הרגע שבו האחים המוסלמים ירצחו גם את מובארק. למען האמת, אני מתפלא על כך שאתה עדיין יכול להביע עמדות נחרצות, לאחר שחיה ארוכה כל כך במרק הפוסט-מודרניסטי.

      בישראל אין, ולא הייתה מאז הקמתה, סכנה אמיתית של השתלטות קומוניסטית.

      ומי טען שהיתה? אגב, אני שמח שאתה מסכים שקומוניזם הוא סכנה.

      לכן, אם יש כוח פוליטי שמקדם את המטרות הנ"ל אבל תומך בקומוניזם בגירסתו הסובייטית, אין שום מניעה מלתמוך בו

      בוא נעשה ניסוי מחשבתי: נחליף את "קומוניזם בגרסתו הסובייטית" ב"פאשיזם בגרסתו הגרמנית". עכשיו אתה עדיין מוכן לומר ש"אין שום מניעה לתמוך בו"? או, כמו שאוהבים לומר בישראל, "אסור להשוות"?

      • ג'ו

        ….. ומפנטז על הרגע שבו האחים המוסלמים ירצחו גם את מובארק. למען האמת… מרק הפוסט-מודרניסטי.

        מעבר לכל הנושאים האחרים, אתה תומך בדמוקרטיה, בזכותו של הציבור להכריע מיהם נציגיו? אז באיזה זכות אתה יכול לתמוך בדיקטטור אכזרי שמדכא את האופוזיציה שלו. הכוונה למובארק, אבל זה כמובן חל גם על שושלת חוסיין (ושושלת אסאד ובוטיפליקה והמלך חסן וכו').

        ולמה אתה תומך בו? כי לאופוזיציה קוראים האחים המוסלמים. למרות שאין לך שום ספק שרוב המצרים היו מעדיפים את שלטון האחים המוסלמים. המערב הדמוקרטי הליברלי כמו גורביץ מעדיף שלא תהיה דמוקרטיה אם האוכלוסיה תומכת באחים המוסלמים. בדיוק כמו שהדיקטטורות הדרום אמריקאיות של שנות השישים-שבעים היו זוכות אצלו להגנה כי הרי הם צריכות לדכא את הסכנה הקומוניסטית. ואולי גם השלטון הדרא"פ היה חייב לדכא את סכנת הקומוניסטים (המוצהרים) בקונגרס האפריקאי.

        האחים המוסלמים לא יותר גרועים (וגם לא יותר טובים) מתנועות דתיות אחרות כמו ש"ס והתנועות האוונגליסטיות, אבל למרות שהסכנה מהם גרועה בהרבה, הם באמת מהווים חלק בשלטון, גורביץ לא מציע לבטל את הדמוקרטיה בישראל ובארה"ב, ביטול הדמוקרטיה בגלל סכנת הדת זה בשביל השחורים.

        ואם היחסות המוסרית הזו הוא עוד מאשים בפוסט מודרניזם. (שהיא אני מסכים קללה קשה).

        • "האחים המוסלמים לא יותר גרועים (וגם לא יותר טובים) מתנועות דתיות אחרות כמו ש"ס והתנועות האוונגליסטיות, אבל למרות שהסכנה מהם גרועה בהרבה, הם באמת מהווים חלק בשלטון,"

          ככל הידוע לי, לש"ס אין נשק וצבא משלה.

          התא העזתי של "האחים המוסלמים", תנועת חמאס, זכתה אמנם בבחירות דמוקרטיות אבל מיד אחריהן ביצעה הפיכה צבאית וחיסלה כל אפשרות אפקטיבית לאופוזיציה שתחליף את השלטון. זה מה שקרה באיראן וזה מה שצפוי לקרות במצרים. והרי פלג של "האחים" הוא זה שרצח את הנשיא הקודם.

          כלומר, הבחירה בין הדיכוי של מובארכ לבין תוצאת בחירת יריביו ה"דמוקרטיים" אינה סתם מערכת בחירות שתוצאתה סימטרית והפיכה כפי שהיית מצפה במשטר דמוקרטי. צביעות? אם מובארכ היה מכריז שגורלו של כל חבר "אחים מוסלמים" תחת שלטונו יהיה כגורל מובארכ תחת שלטון "האחים" , היינו עדים לבריחה המונית – והם ידעו בדיוק למה.

          • ג'ו

            גם לאחים המוסלמים במצרים אין מיליציה משלה עדיין.

            "התא העזתי של "האחים המוסלמים", תנועת חמאס, זכתה אמנם בבחירות דמוקרטיות"

            ובמה התממשה הזכייה הזו? בכך שישראל וארה"ב מינו את סלאם פיאד , אמריקאי שאפילו הפתח לא תומכים בו, להיות הדיקטטור של העם הפלסטיני?

            "[המהפכה האירנית]….אבל מיד אחריהן ביצעה הפיכה צבאית וחיסלה כל אפשרות אפקטיבית לאופוזיציה שתחליף את השלטון. זה מה שקרה באיראן וזה מה שצפוי לקרות במצרים."

            באיראן, בניגוד למצרים /ירדן וכו' יש בחירות ויש לציבור השפעה לא מעטה עליהם. כן נכון, יש הרבה הגבלות של אנשי הדת שמונעים אופוזיציה רדיקלית, וזה כמובן פסול לחלוטין, אבל הדמוקרטיה האירנית עדיין מאפשרת השפעה ציבורית משמעותית ולראייה מערכת הבחירות הסוערת העלתה את אחמינג'אד, בה כלל לא היה ברור מי יזכה בבחירות.

            אני כמובן לא יודע מה יקרה ברצועה או במצרים אם תהיה מהפכה. סביר להניח כי החמאס לא יוותר על הלגיטיציה הציבורית שלו וכן יאפשר בחירות נוספות, אבל זה כמובן ניחוש.

            אבל תמיכה ברודן בגלל הטענה שהאופוזיציה לא תאפשר דמוקרטיה, בהחלט טיעון מאד איכותי.

        • ygurvitz

          המערב הדמוקרטי הליברלי כמו גורביץ מעדיף שלא תהיה דמוקרטיה אם האוכלוסיה תומכת באחים המוסלמים.

          נכון. ואתה יודע למה? כי דמוקרטיה היא לא קול אחד, לאיש אחד, פעם אחת. הייתי מעדיף דמוקרטיה ליברלית, או אפילו דמוקרטיה לא מי יודע מה ליברלית, במצרים – אבל זאת כנראה לא אופציה. אז בין דיקטטורה חילונית ויחסית שפויה ובין תיאוקרטיה פסיכוטית ששואפת להפוך את העולם כולו למוסלמי בכוח החרב, אני מעדיף את הראשונה. מה קורה כשהאחים המוסלמים – שמרגע היווסדם היתה להם זרוע צבאית, אגב – מגיעים לשלטון, כבר ראינו. לא, תודה.

          • ג'ו

            כל דיקטטור בעולם טוען שהוא מגן על המדינה מפני אנשים מסוכנים יותר. אבל כנראה יש אנשים הראויים לדמוקרטיה (אולי בגלל שהם לבנים מספיק), ויש אנשים שצריך להגן עליהם מפני הבחירות שלהם.

            מעניין שזו בדיוק הייתה הטענה של הדיקטטורות הדרום אמריקאיות, של האפרטהייד וגם של הגרורות הסוביטיות במזרח אירופה, כולם אמרו פחות או יותר שצריך להגן על הציבור מפני בחירותיו ותלו זו בסכנה אמיתית , הקומוניזם או הפשיזם. עכשיו הדיקטטורים מגינים מפני הדת, האם תתמוך בדיקטטור שיגן על האמריקאים מפני האוונגליסטים ששלטו שם ב8 שנים האחרונות.

            בירדן הסיפור מענין במיוחד כיוון ששם הסכנה ממנה המונרכיה הגנה הייתה הקומוניזם שהתחלף בסכנת הלאומיות הערבית ועכשיו המונרכיה מגנה מפני האיסלמיזציה, מזל שיש המונרכיה כדי שתגן מפני כל הסכנות הנוראיות הללו.

            • ygurvitz

              הקשקוש הזה פשוט לא ראוי לתגובה. אתה רוצה להתעלם מהעובדה שהאחים המוסלמים הם ארגון טרור מהוותיקים בעולם, שהם רצחו את ראש ממשלת מצרים בשנות הארבעים וחתרו תחת השלטון שם בשנות החמישים והשישים – זאת זכותך. אבל תפסיק, בבקשה, למרוח אותי בטענה שהאחים המוסלמים הם "תנועה דמוקרטית". לא כולם מטומטמים. ולא, אני לא רוצה להגן על האחים המוסלמים "מפני הבחירות שלהם" – אני רוצה להגן על כל השאר.

              דולפוס האוסטרי היה גם הוא דיקטטור, אבל הוא בלם את עליית הנאציזם באוסטריה, ולכן נרצח. האם היתה עדיפה דמוקרטיה? בוודאי. האם היתה עדיפה עליה מוקדמת של הנאציזם? המממ. פה זה נהיה מסובך יותר, נכון?

              • ג'ו

                זה כמובן מחזיר את שאלת מהו טרור. האם יש זכות מוקנה לאנשים להתנגד בצורה אלימה כנגד שלטון שלא מייצג אותם? המייסדים האמריקאיים חשבו שכן (רציתי לכתוב ארבע האבות).

                כמובן טרור שהוא מופנה לאזרחים הוא פסול לחלוטין, והם בלי סםק משליטים טרור גם על אוכלוסייה אזרחית. אבל מה שברור זה שכל דיקטטור מוצא אויב, בדר"כ גם יש לזה בסיס כלשהו, אבל זה לא יכול להצדיק את הדיקטטורה שלו. כי מי שמך להיות זה שיכריע אילו אנשים זכאים לבחור את נציגיהם ואלו לא?

                עכשיו בטרור אפשר גם לספור את הרציחות ואת הכליאה לעשרות שנים ללא משפט של מאות פעילי האחים על ידי הדיקטטורה של מובארק. אבל אולי יש טרור מוצדק וטרור שאינו מוצדק, תלוי באיזה צד אתה מסתכל. התמיכה הציבורית לה זוכים האחים המוסלמים לא נובעת מרצון הציבור לחיות תחת משטר הלכה, אלא מהעוינות לדיקטטורה והיות האחים האופוזיציה היחידה.

                דולפוס לא בלם את הנאציזם, אלא הכין את הקרקע להשתלטותם הקלה, כאשר שהוא חיסל את התנועות הקומוניסטיות והסוציאליסטיות בהתקוממות פברואר (גם לתנועות הללו היו זרועות צבאיות). התנועות הללו התנגדו נחרצות לנאציזם, אם הם היו נשארות בשלטון לא היה להן סיכוי מול הוורמכט, אבל היה מדובר בכיבוש של אוסטריה בדומה לכיבוש דנמרק והולנד ולא באיחוד. (טוב זו כמובן הנחה שלי, הכל היה יכול לקרות).

      • מני זהבי

        אוי, הדמגוגיה שלך הייתה מצחיקה אלמלא יצאה ממקלדתו של אדם אינטליגנטי. שוב ההאשמות האלה בתמיכה בנסראללה ובאחים המוסלמים? טוב שלא האשמת אותי ברצון לחסל את הדמוקרטיה בישראל לאור ההערה שלי שהייתי רוצה בחירות שייערכו רק באוניברסיטת ת"א ובעברית…
        ודאי שכינונו של משטר קומוניסטי בסגנון הסובייטי הוא סכנה לחברה שחיה במשטר דמוקרטי-יחסית כמו זה שבישראל. אבל זה לא צריך למנוע מחברה דמוקרטית אפשרות לכונן יחסים טובים עם משטר קומוניסטי-דיקטטורי (ובמקרים מסוימים אף לקבל את חסותו), אם זה עוזר לה לקדם דמוקרטיה, שלום ורווחה. תשאל את הפינים. ומצד שני, לא כל משטר שבראשו עומדת מפלגה קומוניסטית הוא משטר דיקטטורי. תשאל את הקפריסאים (היוונים).
        לגבי כוחות פוליטיים התומכים בפשיזם בגירסתו הגרמנית, לא פגשתי אחד כזה שבו-זמנית יתמוך בדמוקרטיה, שוויון זכויות לכלל האזרחים, שלום ורווחה כלכלית. אם תמצא כזה, אנא הודיעני.
        בעצם, לא הייתי רואה טעם בדיון כזה אלמלא הגישה האנטי-דתית הייתה מכשילה את החלק השמאלי (והמרכזי) של המפה הפוליטית בישראל פעם אחר פעם. מילא ההצבעה הטרנדים לשינוי ב-2003. רק לפני ארבעה חודשים אחת, ציפורה לבני, לא רצתה לתת מיליארד או שניים לש"ס כדי להקים ממשלה. היא העדיפה ללכת לבחירות שמועדן נקבע הישר אחרי מלחמה מתוכננת (שבתיכנונה היא נטלה חלק פעיל). כתוצאה מכל קיבלנו את מה שקיבלנו. נו, היה שווה?

  • שוקי

    אני בדרך לקלפי ואני לא רוטן. יש קצת שמש בחוץ ואני הולך להצביע לה', התנועה הירוקה מימד. למי שמעדיף לא לרטון אני ממליץ גם.

    • ג'ו

      בסיבוב מלחמתי הבא כששוב תתרעם על השתיקה של השמאל, תזכור שהצבעת למלכיאור.

      • אסף

        זאת לא באמת בעיה. מרביתנו בארץ מעדיפים מפלגות שאינן מתנגדות להגנה על מדינת ישראל.

      • א.ה.

        מה זה משנה מה מלכיאור יגיד בסיבוב הבא? הוא הרי לא יהיה בכנסת.

        • ג'ו

          אתה נביא?

          • ג'ו

            כנראה שכן

  • רגיש בקצה

    יוסי,
    תרצה או לא, שיחד"ש עשו למרצ תרגיל גאוני.
    דב חנון, אדם אינטילגנטי בעליל, למעשה רץ לראשות העיריה על מנת למשוך קולות ממצביעי מרצ התל אביבים למפלגתו בבחירות הארציות.הוא הבין שאם יצליח לגרום למרצניקים להצביע בעדו בבחירות המוניציפליות (כלומר,לחצות מעין קו-אדום,נקרא לו "הקו הציוני"),אין שום סיבה שאותם אנשים לא יצביעו בעדו בבחירות הארציות.
    הוא מעולם לא התכוון להיות ראש עיריית ת"א (מכאן בריחתו הבהולה חזרה לכנסת)אלא פשוט למשוך עוד קולות למפלגתו.הוא הבין שהקרבה בין המוניציפליות והארציות תותיר את תומכיו החדשים לראשות העיריה תחת "הלם-חנין" והם יצביעו בעדו שוב,לכנסת.הבעיה הייתה שהוא לא יכל לחזות את המבצע בעזה (מרצ תמכה במבצע בימיו הראשונים-כנראה רסיסים אחרונים של עמוד שידרה),מה ששוב בידל את 2 המפלגות.למזלו, הערבים ושקרני האומות המאוחדות עשו את עבודתם נאמנה וניפחו את מספרי האבידות האזרחיות,דבר שאיפשר למרצ לחזור לחיק מגלגלי העיניים.שמת לב לקמפיין "הצעיר והסקסי" של שיחד"ש בטלוויזיה,
    שים לב מי מחלק להם את הפליירים ברחבי העיר.אידיוטים שימושיים כבר אמרנו?

    • ג'ו

      מרצ עשו לעצמם תרגיל, לולא הם החליטו לגמגם כמדיניות חד"ש הייתה נשארת עם ה5-10 אלף יהודים שהצביעו לה בעשרים שנה האחרונות. הרוב המוחלט של תומכי חדש החדשים עושים זאת מסיבה עיקרית אחת.

    • תומך מרצ

      אתה כותב במקרה בפורום של אוניברסיטת בן-גוריון תחת הכינוי "מביט"?

  • יוסי,

    אני אתך לחלוטין, ורק אוסיף שהצורך של חד"ש לתקוף את מר"צ דווקא, בעוד במגרש הפוליטי מסתובבים איומים אמיתיים על החברה הישראלית, על הדו-קיום ועל עתיד המדינה, מעידה על הניתוק המוחלט של הצד היהודי שבה מיותר מ-90% מהציבור הישראלי. מדובר באנשים שחיים, מצטער על הקלישאה, בבועה. זה בסדר, גם אני חי שם, וכנראה רק בגלל זה חד"ש נראים לי משהו שבכלל צריך לדבר עליו.

    אם חד"ש היו רואים במפלגות כמו מר"צ ותי"מ מימד שותפות לדרך, גם אם לא זהות בדעותיהן לפחות בכיוון הכללי הנכון מבחינתם, הדבר היה מעיד על תפישה רחבה יותר של החברה הישראלית. כל עוד אלו המפלגות שהם בוחרים להשקיע זמן ומאמץ בתקיפתן, במקום להפנות את זעמם הקדוש כלפי מפלגות כמו הליכוד וישראל ביתנו, תומכי חד"ש (בעיקר היהודים שבינהם) מעידים על עצמם כבלתי-רלוונטיים לחברה הישראלית.

  • תגובה מכיוון קצת אחר: מר"צ כבר לא יכולה להיות חלק משום קואליציה בישראל, וההתנהגות שלה במבצע "עופרת יצוקה", על כל מה שכרוך בה (והובהר כאן בתגובות קודמות) מוכיחה את זה. מר"צ הוציאה את עצמה מן הכלל של הציבור הישראלי, ואני אומר את המשפט הזה בנימה הכי לא מתלהמת-פטריוטית-עלק שאפשר, אלא בנימה המפוקחת ריאל-פוליטית. המשמעות של העמדה אותה הביעה מר"צ במהלך המבצע: יכול להיות שיש נסיבות בהן יציאה לפעולה צבאית היא מוצדקת, אבל אנחנו מתנגדים לכל פעולה שבה עשויים להפגע אזרחים. אין כאן שום פרדוקס, המשמעות הברורה של העמדה הזאת היא: מר"צ מתנגדת לכל פעולה צבאית שהיא כנגד פלשתינים (ואולי גם סורים, לבנונים או איראנים נכנסים למשוואה הזאת, אני לא יודע), *גם* אם הנסיבות מצדיקות אותה, כי המחיר לא מצדיק אותה. אף פעם.
    את גישת ה-"ללכת בלי (תמיכה בכל פעולה צבאית באשר היא) להרגיש עם (הקונצנזוס הלאומי/ציוני או מה שזה לא יהיה)" מר"צ אמצה בדיוק מהסיבות שכנגדן יוסי יוצא בפוסט הנוכחי: בעיקר הטרנדיות. חד"ש/חנין זה טרנדי בקרב ריכוזי אוכלוסיית המצביעים של המפלגה*, ולכן היא לא יכלה להרשות לעצמה להשאר מאחור. זה מצטרף לעוד אי-אילו צעדים יחצ"ניים-טרנדיים שהתנועה הזאת עשתה לאחרונה ולא ממש מובנים לי, כמו המיתוג של עצמה בתור "התנועה החדשה" (סהדי במרומים שעוד לא הבנתי בשביל מה היה צריך את זה) או המלכתו של עמוס עוז בתור המר"ן של התנועה. גם מר"צ הפכה לקרקס בבחירות הנוכחיות – פחות מבדר מזה של חד"ש, אבל עדיין קרקס.
    אבל בואו נחזור לעמדה שמר"צ הביעה. הבעיה היא, שעם העמדה הזאת מר"צ (אולי) תמשיך לשבת בכנסת, אבל לא תראה את כסאות הממשלה ממטר בחמישים השנים הקרובות. אף ראש ממשלה בישראל, לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית, לא יכניס אליו הביתה שותפים קואליציוניים שיקשרו את ידיו בצורה כזאת. הוא יעדיף לשלם כסף לש"ס, או לשים את ליברמן במשרד ממנו הוא יוכל לשגר הצהרות מתלהמות והבטחות גרנדיוזיות מבלי לעשות שום דבר בפועל (כפי שהוא עשה בשלושת המשרדים עליהם הוא הופקד עד כה לאורך הקריירה שלו כנבחר ציבור), אבל מפלגה שתפנה לו גב ברגע שבו הוא יחליט על אופציה צבאית – ולא משנה מאיזו סיבה? לא יקרה. גם לפוליטיקה הישראלית ישנם הקווים האדומים שלה, ומר"צ חצתה אותם לכיוון הלא-נכון.
    והאמת, זה קרה הרבה לפני הבחירות האחרונות, וכאן לא צריך להסתפק במילה שלי – אפשר לשאול את אמנון רובינשטיין, האיש שעליו היתה גאוותה של התנועה בבחירות 1996** והיום לא ישים פתק של התנועה בקלפי גם אם תצמידו אקדח לראשו.

    * או לפחות ככה אומרים המקומונים – אבל תזכירו לי מי זכה בבחירות האחרונות לראשות העיר תל-אביב, עם כל הרעש והצלצולים?

    ** במאמר מוסגר ולא-קשור: רובינשטיין באמת היה הסחורה הכי חמה באותן בחירות בהן הצבעתי לראשונה, בזמן הקצר שבין סיום לימודי התיכוניים לשירותי הצבאי. שנים אחר-כך – כסטודנט וכמורה – הזדמן לי להבין את הנזק העצום שהאיש עשה למערכת החינוך שלנו (ביחד עם ממשיכו במשרד החינוך, יוסי שריד). אבל זה באמת סיפור ההתפכחות האישית שלי, משהו כמו זה שיוסי עבר עם חד"ש.

    • בניגוד גמור לאופן שבו אתה מציג את עמדתה של מר"צ, לא מדובר בשחור ולבן. בדיוק להיפך. יש מצבים שצריך להלחם בהם, יש מצבים שבהם נהרגים אזרחים, ויש מצבים שזה בלתי נמנע. מנגד, יש מצבים שבו ההרג הוא חסר פרופורציות, אכזרי ואסור. לכן מר"צ צידדה באופן עקרוני בתגובה מדודה והגיונית לחמאס. אם הייתה למר"צ טעות, כמו לרבים מאיתנו, זו האמונה שממשלת ישראל תדע לשים לעצמה גבול של הגיון ומחשבה תחילה, במיוחד לאחר מלחמת לבנון השנייה ווינוגרד. כפי שהתברר מהר מאוד, לממשלת ישראל לא הייתה שום כוונה לתגובה מדודה והגיונית, ובהתאם, מר"צ משכה מהר מאוד את תמיכתה מהמלחמה והצהירה על כך שבאופן גלוי וברור. מר"צ מעולם לא טענה שאין מצב בעולם שבו היא תתמוך בלחימה שבה נהרגים אזרחים, כמו שהיא מעולם לא תמכה במבצע מלחמתי ללא גבולות. העמדה שלה, מה לעשות, מורכבת. ממש כמו המציאות.

      • ג'ו

        לא מורכב, מגמגם.

    • MuyaMan

      אני דווקא לא רואה את הבעיה שבעניין לגבי צירוף מר"צ לממשלה – הרי אף אחד לא יפיל את הממשלה בזמן מלחמה, ובוודאי לא כ"עונש" על תקיפה. אם מר"צ תעזוב את הממשלה בגלל אי הסכמתה על לחימה כלשהי, תמיד תמצא מפלגה אחרת שתשמח לקפוץ על העגלה ולהוכיח שהיא "מעדיפה את טובת העם שדורש אחדות ולא את טובת הערבים".

  • אריאלה

    אני רק שאלה – מה זה בחירות חאקי?

    • ג'ו

      חאקי הוא צבע מדי צה"ל.

    • ygurvitz

      מונח בריטי שמשמעו בחירות הנערכות מיד לאחר מלחמה, ומושפעות קשות ממיליטריזם וג'ינגואיזם.

  • משה

    עוד באותו עניין – פוסט (אורח) של יאיר צבן:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=877709

    • ygurvitz

      תשמע, הדבר הזה ממש פוקח עיניים. תודה לך עליו. חבל שצבן, שבעליל מכיר את נפש בהמותיו, כתב את זה מאוחר כל כך.

  • אני הצבעתי חד"ש למרות הטרנד, לא בגללו (אין דבר שהיה מאוס עלי בבחירות הנוכחיות יותר מהתשדירים שלהם).

    אגב, אני חושבת שאין מפלגה טרנדית-בסגנון-הגמלאים היום. פעם עוד היה אפשר. אחרי שתי מלחמות ושטף לאומני? אני בספק.

    • אגב, יש לזכור שמרצ חתומה על הסכם עודפים עם העבודה. כך שקול למרצ יכול להיות קול לברק. מצד שני חד"ש חתומה על הסכם עודפים עם טיבי.

      • ygurvitz

        איכס, ברק! כל פעם שאני רואה או שומע אותו, הוא דוחה יותר.

        • לא יפה ללכלך על אנשים שקראו את יוליסס ביום אחד.

          • א.ה.

            מה קראו? כתבו!

  • נו, אז הגענו ליום שאני מסכים איתך וחולק על איתמר. ומי יודע מה צופן לנו העתיד? בקצב הזה אולי עוד אתפקר.

  • Pingback: תודעה כוזבת » ארכיון הבלוג » מחשבות פזורות בעקבות "לינק" מגלובס()