החברים של ג'ורג'

אוהל בן הדוד תמימי

בשנת 1852, הוציאה הרייט ביצ'ר סטאו (Harriet Beecher Stowe), סופרת צעירה וחסודה מקונטיקט שבצפון ארצות הברית את אחד הספרים המשפיעים במאה ה-19, אם לא בהיסטוריה של העולם. Uncle Tom's Cabin, שזכה לתרגום העברי הבעייתי "אוהל הדוד תום", עוסק בגורלם של עבדים בדרום ארצות הברית.

הספר, שלא שרד טוב את השנים שחלפו – הוא כמעט בלתי קריא לעיניים מודרניות, עמוס בהטפות נוצריות – הפך לפגיון בלב העבדות. הוא תוכנן כך ביד אמן: יש סצינה אחת שכל מי שקרא את הספר לא ישכח, וזו הסצינה של השפחה אלייזה שנמלטת, בנה הקטן בזרועותיה, מפני ציידי עבדים על הקרח השביר של נהר האוהיו. אלייזה היתה מוכנה לסכן את חייה ואת חיי בנה כדי להמנע ממכירתו הצפויה של הילד דרומה.

הנה, הצביעה סטאו בפשטות בפני התושבים הטובים של הצפון, הנה מה שאתם תומכים בו כשאתם מסיטים את מבטכם: עקירת ילדים מזרועות הוריהם ומכירתם לבתי זרים. היא כתבה לדור שהכיר היטב את התנ"ך, שידע מיד לאילו פסוקים היא מרמזת: "לא תסגיר עבד אל אדוניו" (דברים, 23:17), והפסוק הנורא מפרשת הקללה, "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר, ועיניך רואות וכלות אליהם כל היום, ואין לאל ידך" (שם, 28:32). סטאו מצאה את הסדק בשריון שקרים הנוצץ של העוול, והכתה דרכו בכל הכוח.

בצפון העריצו אותה. הספר הפך לרב מכר חסר תקדים – רק התנ"ך מכר יותר עותקים ממנו במאה ה-19. הוא נחשב לאחד הגורמים הישירים למלחמת האזרחים: הוא גרם רדיקליזציה יוצאת דופן בדרום. אנשים שעד אז התחבאו בין שלל תירוצים, החל מ"זה לא כל כך נורא כמו שזה נשמע" ועד "אבל זה יוביל למלחמת אחים", התקשו להסתתר. לימים, אחרי שתפגש עם הנשיא לינקולן, בלב המלחמה, לינקולן יעיר: "אז זו האשה הקטנה שהתחילה את המלחמה הגדולה הזו." אני, אגב, חושד שלינקולן גנב את אחת השורות היותר מוצלחות שלו – הוא הטיח בדרומיים, לקראת סוף העשור, שהם יודעים שהעבדות היא עוול; הם מניחים לילדיהם לשחק עם ילדי העבדים, אבל לא עם ילדיו של סוחר העבדים – מאחת הסצינות של סטאו. גם אצלה, סוחר העבדים הוא השפל שבשפלים, והוא מגעיל גם את בעלי העבדים.

נהוג לדבר על ההערכה שזכה לה הספר, ועל ההשפעה שלו בצפון ובבריטניה; ניתן לתהות עד כמה ההצלחה הפנומנלית שלו שם בלמה את שאיפתה של הממשלה הבריטית להכיר במדינות הדרום, מתוך רתיעה מהזעם הצפוי בדעת הקהל. אבל זה הסיפור המוכר והצפוי. הסיפור המעניין יותר הוא התגובה הדרומית.

דעת הקהל הדרומית הגיבה בהלם טוטאלי. פתאום מוסד שהיה זניח לרוב התושבים הדרומיים – רוב הדרומיים לא היו בעלי עבדים; המלחמה היתה מלחמתה של האליטה – הכתים את כל הדרום בפשעים החמורים ביותר שניתן להעלות על הדעת. העיתונות הדרומית הפעילה מאד התמלאה מאמרים אחוזי פלצות, שאמרו שדברים כאלה לא קורים כמעט, ואם הם קורים בכל זאת הרי שמדובר באירוע נקודתי, של בעל מטע ברברי ולא מחונך, והרי לא יעלה על הדעת לשפוט תרבות שלמה על פי כמה אירועים שביחס לכלל הם זניחים. וחוץ מזה, העבדים רוצים להיות עבדים, שהעבדות מתרבתת אותם (נראה שרק יהודי אורתודוקסי יכול לחזור על הטענה הזו במאה ה-21), ועל כל פנים שהמצב שלהם טוב ממצבו של העובד הממוצע בצפון. מישהו כתב ספר בשם – אני מצטט מהזכרון – "לדוד טום יש בקתה, ג'וני הצפוני קופא מקור ברחוב." עלתה, בקיצור, יללה גדולה השמימה של "למה לא מראים מה קרה קודם", ולצד הטוּבַּה שהרעימה שמצבו של העבד טוב ושהוא מאושר, שקיומם של העבדים הכרחי לקיומם של בעלי החורין, נשמע גם הפיקולו שאמר שמה אתם רוצים, אם לא נראה להם מי האדון, הם יקומו בלילה וישחטו את כולנו.

ואלה היו האנשים המנומסים, כאלה שכותבים לעיתונים ומוציאים ספר. אחרים פשוט שרפו את העותקים של הספר שמצאו, והבריחו מהעיירה את האנשים שהעזו למכור אותם. פסיכי אחד אפילו שלח לסטאו בדואר אוזן של עבד. אחרים כתבו במרירות שהספר הוא הוכחה שבצפון שונאים אותם ולא מהססים להפיץ עליהם עלילות.

כמעט אף אחד בדרום, בקצרה, לא העז להתבונן במראה שהציבה מולם סטאו.

נשמע מוכר?

* * *

השימוש ב"למה לא מראים מה קרה קודם" לפני שלוש פסקאות היה מכוון, כמובן. ישראל 2013 נמצאת במצבו של הדרום האמריקאי ב-1852: אספסוף קסנופובי שלא מסוגל להתבונן בדמותו האמיתית.

אנחנו כובשים עם אחר כבר 45 שנים, וככל שחולף יותר זמן, רובנו מתקשחים יותר בעוולתם. שני דורות לפני סטאו, יכול היה ג'פרסון לכתוב ש"אני רועד למען ארצי, ביודעי שהאל הוא אל צדק ושצדקתו לא תינם לעד"; דור אחר כך, בימיו האחרונים, הוא היה מהקשוחים שבבעלי העבדים, משוכנע שהשחרור שלהם יביא לקץ הדרום בדם ואש. לפני ארבעים שנה, היה חלק ניכר מהישראלים שלא רצה לכבוש את השטחים, חלק שבשלב מסוים גם היווה רוב.

הרוב הזה התאדה. חלק מהסיבות לכך הן המלחמה הפראית שניהלו הנכבשים שלנו. חלק אחר הוא שפשוט התרגלנו. רוב האנשים שחיים היום בישראל, כולל כותב שורות אלה – ואני מעריך שאני מבוגר מרוב גדול של קוראי הפוסט – נולדו אחרי 1967. הם נולדו למצב שבו הכיבוש הוא מצב נתון וקבוע, הם גדלו מתוך הבנה שכאשר יתבגרו הם יצטרכו לבלות חלק מחייהם בכיבוש של עם אחר, או בהושטת סיוע לוגיסטי/שלישותי לכיבוש הזה. שנים של הקפדה על מחיקת על הקו הירוק, בסיוע פעיל מאד של משרד החינוך, הולידו דור שלא יודע בכלל על מה מדובר. הוא לא מבדיל בין השטחים הכבושים ובין ישראל ופחות ופחות הוא מבדיל בין פלסטינים תושבי השטחים ופלסטינים אזרחי ישראל – ומאחר והוא לא חונך כישראלי אלא כיהודי הוא לא מבין מה כל הקטע הזה של אזרחות.

רוב הישראלים לא נהנים ישירות מהכיבוש. רובם המוחלט איננו מתגורר בשטחים ואיננו מרוויח ישירות מהניצול של השטח הכבוש. בהתחשב במספר הנמוך מאד של חיילים קרביים מכלל הצבא ובירידה בשירות הצבאי בכלל, מותר אף להניח שרובם לא שירתו בשטחים. אף על פי כן, כמו הדרום, הם מוצאים את עצמם נאלצים להגן על המתנחלים ועל ההתנחלויות, על הכיבוש ועל הכובשים, כי הכיבוש הפך לכתם שלהם. הוא בן משפחה. בן משפחה מפגר, אולי, כזה שלפעמים מתביישים בו, אבל עדיין מגינים עליו בחירוף נפש מפני כל ביקורת.

אז אנחנו לא מדברים על זה שהכיבוש מפר 15 מתוך 30 עקרונות של הכרזת זכויות האדם האוניברסלית. אז אנחנו מתעלמים מכך שעל בסיס קבוע, כוחות הכיבוש שלנו הורגים ילדים. אנחנו לא שואלים "איך הגענו למצב שבו אנחנו יורים בילדים"; אנחנו שואלים "למה לא מראים מה הוא עשה קודם," מחפשים בזעם רוטט ובוורידים תפוחים את התירוץ שיאפשר לנו לומר שהילד הזה פשוט הכריח אותנו להרוג אותו. בדרך, אנחנו משחיתים את מערכת המשפט שלנו, שלא מסוגלת למצוא פרקליט לתיק של ילד הרוג גם 14 חודש לאחר שנורה; בדרך אנחנו מכשירים כל מעשה זוועה. אנחנו יודעים, או על כל פנים אין לנו שום תירוץ לא לדעת, שילדים נחטפים מדי לילה מבתיהם על ידי חמושים רעולי פנים, שהם מועברים לחדרי חקירות ללא נוכחות מבוגר שיגן עליהם, שהם עוברים התעללות ועינויים. אנחנו גם יודעים, בתנאי שאנחנו לא משקרים לעצמנו, שזה לא התחיל אתמול. שזה תמיד היה כך.

אנחנו יודעים שיש עם שלם שאין לו את הזכות הבסיסית למחאה, ושמבחינת החמושים שלנו, עצם הגעתו של אדם להפגנה היא עילה מספקת לירי. אנחנו יודעים, בתנאי שאנחנו לא משקרים לעצמנו, שהחמושים שלנו מפעילים אלימות יוצאת דופן כלפי המפגינים הללו, אלימות שהם לא היו מרשים לעצמם כלפי אזרחים ישראלים. אנחנו יודעים שהחמושים משקרים לחוקרים, שהם מחפים זה על זה, שהם מייבאים תרבות עבריינית עם השחרור. אנחנו יודעים. ומי שאומר שהוא לא יודע, רוצה לא לדעת.

החמושים שלנו יורים בצעירים פלסטינים כשהם באים לשבור לחם, יורים בהם כשהם עומדים בשדה ואחר כך טוענים שהם תקפו אותם בגרזן, שהופך תוך יממה לבקבוק, שהופך תוך זמן קצר למזרק; אנחנו יורים בהם כשהם תופסים מחסה בבתי הקברות שלנו – ואז אומרים שהם ניסו לדקור אותם, טענה שתוך יום הופכת ל"הוא הרים משהו מהרצפה והיה סיכוי שזה היה סכין, אז יריתי בו." אנחנו יודעים שכוחות הכיבוש ישחררו את הרוצחים בתואנה ש"הם חשו סכנת חיים."

סטאו אמרה שהביקורת שלה הופנתה בראש ובראשונה כלפי מערכת המשפט, במיוחד כלפי האכיפה של חוק העבדים הנמלטים. היא כתבה את ספרה שש שנים לפני פסיקת דרד סקוט, אבל כבר אז היה ברור את מי משרת הממסד המשפטי. גם אנחנו יודעים שהכיבוש הופך את מערכת המשפט שלנו לשותפה, מאונס ולעתים מרצון, למערכת העוול. אנחנו יודעים שהחוקרים ימרחו את החקירה, שהפרקליטים ימשכו זמן ושחלק מהם, כמו פליאה אלבק, יוציאו חוות דעת שהיו מרשימות משפטנים נאציים בחוסר האנושיות שלהן; אנחנו יודעים שהשופטים יעצמו עין או ייאנחו, יכתבו כמה מילים צבועות שמביעות את מורת הרוח שלהם מכך שמאלצים אותם להיות חלק ממשהו דוחה – אבל אך לעתים נדירות יסכימו לבלום "אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב," משום שהעין עיוורת והלב נאטם מזמן, נאטם בימים שבהם בכיה של משפחה שהיתה עומדת לאבד את ביתה בשל מעשה של אחד מבניה היה נדחק הצידה בטיעונים על הסבירות שבהחלטה של המפקד הצבאי.

הדרום נהג לאיים על הצפון שאם דברים לא ייעשו כפי שהוא רוצה – אם לא יתנו לו להרחיב את העבדות למדינות החופשיות, אם יעזו לומר שהיא לא מוסרית – אז לא תהיה לו ברירה אלא לפרוש או לצאת למלחמת אזרחים. איומים כאלה הגיעו מדי חמש שנים בערך מאז 1830. גם עלינו מאיימים בעלי העבדים, דרך קבע, במה שהם מכנים "מלחמת אחים." הדרום נהג לומר, במידה ניכרת של צדק, שאנשיו איישו חלק יוצא דופן מהתפקידים בכוחות המזוינים, אשר על כן מותר לו לקבוע מה הם אמורים לעשות. כשהגיעה עת המשבר, ארה"ב מצאה את עצמה כשמדינות שהיוו פחות משליש מכלל אזרחיה יצאו נגדה למלחמת אזרחים – אבל זכו לשירותם של כמחצית מהקצינים של צבאה. השירות הצבאי של בעלי העבדים, כאן ושם, היה על תנאי. ברגע שהמדינה לא תעשה את מטרותיה המיועדות, הם יפנו את כלי נשקם ואת ההכשרה שרכשו על חשבונה נגדה.

לפני כשנתיים, הרג חמוש צה"ל בשם אבירם בוניאל – איש חטיבת כפיר, תושב אשדוד – את מוסטפה תמימי בעת הפגנה בכפר נאבי סלאח. בוניאל ירה בתמימי רימון גז בכינון ישיר מטווח של כחמישה מטרים מדלת פתוחה של רכב נוסע. תמימי נהרג שעה שהפגין בכפרו, על אדמתו, נגד הכיבוש; מעשה מובהק של אדם בעל חורין שלא מוכן להפוך למשועבד. לפני שבוע, סגרה הפרקליטות – לכל פושע יש שם, אז נציין גם את שמו של הפרקליט האחראי, סא"ל רונן הירש – את התיק. רונן בלע את הצ'יזבט של בוניאל, על פיו הוא בסך הכל ירה לעבר הקרקע מרכב נוסע ובכלל לא ראה את תמימי, ושאופס, הרימון ניתז מהקרקע ופגע ישירות בפניו.

גם אם זה נכון, ואני חושב שצריך להיות מטומטם קליני או רשע כדי לקבל את הטיעון הזה – הירש מוזמן לבחור – הרי שבוניאל אשם לא ברצח, אלא בהריגה. אלא שהירש קבע שהירי "בוצע בהתאם לכללים ולהנחיות הרלוונטיים, ולא היה בביצועו משום עבירה כלשהי." כך מטייחים היום מעשי הרג: אומרים שירי מרכב נוסע, לכאורה לעבר הקרקע, "בוצע בהתאם לנהלים." לא משנה שאין נוהל כזה.

ורוב הישראלים המשיכו לישון. מבחינתם, הרג של צעיר פלסטיני שהעז להתנגד לשלטון הכיבוש של ארצם הוא לא משהו שצריך להטריד את מנוחתם. הם התרגלו לכך שזהו סדר העולם. אלא שלסדר דברים כזה יש מחיר. תמיד.

משטר העבדות של הדרום מוגר בדם ואש. ראוי לצטט כאן, שוב, את נאום ההשבעה השני של לינקולן: "אנו מקווים בחיבה, ומתפללים בקדחתנות, שהיסורים האיומים של המלחמה יחלפו במהירות. ועם זאת, אם ירצה אלוהים שהיא תמשך עד שכל העושר שהצטבר במאתיים וחמישים שנות עבודתו המאולצת של העבד ישקע; עד שכל טיפה של דם שהוקזה על ידי המגלב תיענה בזו שתוקז על ידי החרב, חובה עלינו לומר, כפי שנאמר לפני שלושת אלפי שנים: 'משפטי יהוה אמת צדקו יחדיו.'"

כדאי שנעצור לפני שנגיע לשם.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

הערה מנהלתית ב': היום הוא היום האחרון שבו אפשר לתמוך בפרוייקט גיוס הכספים של "איך נפלו גיבורים." אנחנו, עדי אלקין ואנוכי, רוצים להודות בכל מי שתמך בנו עד כה, ואם נובלה גרפית בלשית בעברית מעניינת אתכם, ממריצים אתכם לתרום בזמן שנותר.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • עדו

    לדעתי קצת מחטיא את המטרה. כי בסופו של דבר אכן היה 'קודם' ואכן יש 'מסביב'. לבעלי העבדים לא היה סכסוך דמים עם שחורי עור שבסופו הגיעה העבדות והם גם לא היו מוקפים מדינות חזקות ועוינות מאוכלסות בשחורים.
    ברגע שיש אירוע כמו מלחמה וערבים עם כפייה ושפם הרגו בנו זה הרבה יותר קשה לראות בערבי שבא מהשטחים משהו אחר חוץ מאויב. למה נותנים לו עבודה אם כך? זאת כבר שאלה שאין לי עליה תשובה.

    • עדו

      בקיצור אני חושב שדרום אפריקה היא השוואה יותר טובה.

    • ראובן

      מדינות חזקות??

      • עדו

        היו

  • omer

    ללא ספק אחד הפוסטים הכי מרשימים שכתבת!

  • עכבר הכפר

    אני תוהה כמה מאלה שלפני כעשור עוד היו מזדרזים להגן על מה שקורה כאן פשוט הרימו ידיים, ומרגישים זרים בארצם. אמנם בעלי זכות בחירה, אך חסרי כל יכולת להשפיע על מה שקורה. במילים פשוטות – מיעוט.

    אולי כדאי לעשות סקר.

    • אלכס ז.

      אני חושב שאי הצבעה היא סמן טוב להרמת ידיים.
      אתה יכול לראות את הנתונים כאן:
      http://www.bechirot.gov.il/elections19/heb/history/PercentTimes.aspx

      • עכבר הכפר

        תודה. זה חלק מהתמונה, אבל לא התמונה כולה. גם אנשים אחוזי יאוש עשויים להצביע, מתוך בדל תקווה קלוש, אינרציה, לחץ חברתי, הצבעת "מחאה" למפלגות שבבירור לא יעברו את אחוז החסימה (דעם?), הצבעה כדי להשפיע על נושאים אחרים (גיוס חרדים, כבר אמרנו?) וכד'.

  • הדס

    ההשוואות ההיסטוריות לכיבוש הישראלי מגמדות באופן קיצוני את תקופת העבדות בדרום ארצות הברית (ואת תקופת ההפרדה הגזעית עם חוקי ג׳ים קרואו שהגיעה לאחר שהסתיימה מלחמת האזרחים והיתה נוראה לא פחות לשחורים בדרום האמריקני) ואת תקופת האפרטהייד בדרום אפריקה.
    מי שמתנגד להשוואות היסטוריות הפוכות שבהן אנשי ימין מכריזים על מדינות ומנהיגים באזור כעל יורשי גרמניה הנאצית והיטלר לא יכול לנהוג בדרך דומה.
    הכיבוש הישראלי הוא בלתי מוסרי,לעיתים קרובות אכזרי וקטלני,אבל אין שום דימיון בינו ובין התקופות ההיסטוריות האפלות שאליהן נהוג להשוותו.
    בניגוד לעבדות בארצות הברית,לגרמניה הנאצית ולשואה,לאפרטהייד בדרום אפריקה,הכיבוש הישראלי יהיה בעתיד לא יותר מאשר הערת שוליים בספרי ההיסטוריה.
    כדאי גם מפעם לפעם להזכיר שאלימות רצחנית איננה מאפיינת רק את התנהלות הכוחות הכובשים.
    ההחלטה של רונן הירש היא בלתי נסבלת מבחינה מוסרית ולא ברור כיצד הוא טוען שהירי בוצע על פי הנהלים כאשר ברור שהיורה פעל בניגוד להוראות וכללי הפתיחה באש.

    • אלכס ז.

      "הכיבוש הישראלי יהיה בעתיד לא יותר מאשר הערת שוליים בספרי ההיסטוריה"

      אין לי מושג איך את יודעת את זה. במשך העשורים האחרונים הסכסוך הישראלי תפס הרבה יותר מקום בדעת הקהל העולמית מאשר סכסוכים הרבה יותר קשים כמו רצח העם באפריקה.

      באשר לעניין ההשוואה – "השוואה" איננה "זהות". אף אחד לא טוען שישראל מדכאת בדיוק 90% מהאוכלוסייה כמו דרא"פ או שהיא רוצחת מיליונים או כל דבר אחר. מה שגורביץ אומר, וזה משהו שנתמך ע"י מרבית חוקרי הפאשיזם, הוא שבישראל יש מנטליות שבקלות יכולה להוביל לכל פשע מלחמתי או אפילו פשעים נגד האנושות.
      כן, אנחנו לעולם (כך אני מקווה) לא נשעבד או נרצח בקנה מידה של מדינות הדרום בארה"ב, מצד שני אנחנו לא בדיוק המדינה השלישית בגודלה בעולם. מה שחשוב זו הרצון לתרץ כל עוולה.

    • הטענה ש"הכיבוש הישראלי יהיה הערת שוליים" היא, אחת לאחת, הטענה של האפולוגטיקנים הדרומיים אחרי המלחמה. הם טענו שהתרבות הדרומית היתה תרבות נאצלת, ושהעוול של העבדות הוא זניח לה. כנראה שצריך להיות בן למעמד האדונים כדי להעלות טענה עיוורת כל כך.

  • אחד

    אתה צודק בנוגע להשוואתך את דרום ארה"ב למתנחבלים, וכן באשר לעוול המשווע הטמון בחובו של הכיבוש, אלא (גם אם כמובן אני מחטיא את מהות המאמר) שדי נמאס לי לשמוע את המיתוס לפיו הצפון היה שוחר טוב שיצא למלחמה על מנת למגר את העבדות, בשם החופש והחירות. למעשה, הייתה זו מלחמה בין שתי אליטות רשע, כאשר אליטה אחת- זו הדרומית, היוותה איום פוליטי וכלכלי על האליטה השנייה- הצפונית, והעבדות הייתה בסה"כ מרכיב שולי אם בכלל במניעים שלה, אם לא שקר ציני וצבוע שנועד לגייס לוחמים שחורים לשורותיה. מצטער, אבל אני לא מצליח למצוא הבדל בין העבדים השחורים בדרום לבין אנשי הפרולטריון ששועבדו עד מוות בימי המהפכה התעשייתית באמריקה. אני גם לא מבין איך אחת מהאומות האימפריאליסטיות ביותר שידעה ההיסטוריה, שבימים ההםהתעסקה בהשלטת טרור ומרות בחצר האחורית הלטינית שלה, כאשר מלחמת ארה"ב-מקסיקו היא רק עוד ביטוי של אותה מדיניות, יכולה לפתוח במלחמה שכל תכליתה הנה הצלה ושחרור של אנשים, אשר אפילו לינקולן בכבודו ובעצמו תפש כבעלי חיים (שאולי ראויים למידה מינימלית של רחמים)

    • אחד

      וזאת בנוסף כמובן להמשך ההכחדה האקטיבית של האינדיאנים בצפונה של ארה"ב, שהמשיכה להתחרש ביתר שאת עד תום המאה ה-19, עת נפתרה הבעיה האינדיאנית לעולמים.

      • עדו

        גם אצלנו מדובר במאבק בין שתי אליטות. רק שקוראים להן רוסיה ואמריקה.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        וכמובן שהאינדיאנים היו בסך הכל היפים שנטיפים חובבי פסטיבלים וטבע,‏ ובעלי תרבות אצילה ויפה עם מנהגים כמו לאנוס נשים ולקרקף אותן.‏ מנהיג אינדיאני דגול אחד אף קרא לעצמו "היד הצהובה" והתקשט להדגשת צהיבותו בקרקפת של אשה בלונדינית.

        שיזדיינו האינדיאנים.‏ כאן בונים ציביליזציה.

        • אלכס ז.

          היו רוצחים אינדיאנים.
          מכאן נובע שהיה מוצדק לחלוטין לחסל מעל 90% מהתושבים המקוריים של אמריקה, לאנוס ילדות בנות תשע בהמוניהן (תחביב אהוב על קונקיסטודורים), להמשיך לרצוח ולטרנספר אותם מאה שנים אחרים שהם הפסיקו להוות איום כלשהו, לשלול מהם אזרחות ותנאים סוציאליים כלשהם ולהתייחס אליהם כאויב פנימי.

          וזה רבותיי איך עובד המוח של "בוני ציביליזציה".

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            יאי! בואו נערבב בין ‏400‏ שנות היסטוריה ואחפי קילומטרים! קאובואים נגד אצטקים!

            • יואב

              אתה מוזמן לקרוא על מסלול הדמעות של האינדיאנים. בלי קשר, וגם אם האינדיאנים חיו לפי חוקים חשוכים ותרבות פרימיטיבית איך זה נותן לגיטימציה לגרש/לחסל אותם?

            • אלכס ז.

              זה לא ערבוב – השמדת העם שהחלה עם בוא הספרדים נמשכה אל מאה ה-19 (והנישול נמשך עד היום). המניע הוא אותו מניע ורק השיטות השתנו.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            אגב,‏ לפני שנבחש שוב ב"אגדה השחורה" על אכזריות הספרדים.‏..

            מומלץ להכיר את התרבות האצטקית.‏ מדובר במגיפה בדמות אדם.‏ קורטז ראוי לשבחים על הצלת המין האנושי מכוהניו של מונטזומה.‏ רק תדמיינו לך שהמארה מקריבת האדם הזו הייתה מצליחה להתקיים עד המאה העשרים ולפתח תעופה צבאית וצוללות.‏ אה,‏ אופס,‏ יש לנו דוגמא כזאת בגרמניה הנאצית.

            או שגם אתם מהטהרנים שחושבים שזה היה ממש לא מוסרי להפציץ את גרמניה בפצצות תבערה רק כדי שהמערב הקפיטליסטי ינצח?‏

            • יואב

              ברור, כי קורטז עשה את זה רק ממניעים הומניסטיים של טובת האנושות ובטחונה. לא נניח מטעמי יוקרה וזהב חלילה…

            • אסף

              איך החרגת את גרמניה מה"פה בונים ציוויליזציה" ואנחנו לא הרגשנו, שובב אחד! כי גרמניה היא בעצם הערת שוליים בתולדות ימי הציוויליזציה המערבית, לא? מה גם שהנאצים במיוחד היתה להם אותה תודעת "שקט, כאן בונים ציוויליזציה" שלך. אצטקים יש לא רק אצל אנדיאנים. אצטקים יש בנפש.

              • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

                היטלר העריץ את דמויות האינדיאנים של קארל מאי.

                מעניין למה.

                • יואב

                  היטלר היה גם צמחוני לפי שמועות. זה בטח כי הוא העריץ את גארי יורופסקי, לא?

            • אלכס ז.

              אני בטוח שהילדות שהוא ואנשיו אנסו, עינו ורצחו ישמחו להמטיר עליו שבחים.

              אגב, אתה שוב מתרץ רצח של מיליונים בגלל מעשיהם של אליטה רצחנית. העיקר שיש תירוץ, כן?

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      אוי,‏ מרקסיזם צדקני ונפוח!‏

      האינדיאנים באותה תקופה ישבו בשמורות ותמכו בדרום דווקא.‏ די הרבה שחורים נלחמו לצד הדרום (כנראה לא ממש מרצונם)‏,‏ ובין מגוייסי הצפון היו יותר מהגרים שזכו ככה לשלוש ארוחות ביום מאשר שחורים.

      אז נכון,‏ הצפון לא היה שמש עמים לניניסטית,‏ אבל הוא עשה למען חירות האדם יותר ממה שעשו צדקני המטריאליזם הדיאלקטי אי פעם.

    • ארן

      אתה כנראה לא יודע הרבה על מלחמת האזרחים, נכון?

      כי הצפון נמנע בהתחלה מגיוס שחורים, וגם כאשר גייסו אותם היה נטיה לא לשלוח אותם לחזית.

      ואם אתה "לא מצליח למצוא הבדל בין העבדים השחורים בדרום לבין אנשי הפרולטריון ששועבדו עד מוות בימי המהפכה התעשייתית באמריקה." אז כנראה שאתה לא ממש מנסה.

      בתור התחלה, הפרולטריון הנ"ל היה חופשי ללכת לנשל אינדיאנים ולהיות אכר. הפרולטריון היה יכול להקים משפחה, והיה יכול לצבור רכוש, לשלוח את הילד לבית הספר ולקוות שהילד יתקדם הלאה. הפרולטריון הנ"ל לא היה נתון תחת השוט, וכל האגדות של הדרום על "ג'וני קופא למות ברוחב" הן בדיוק זה – אגדות.
      בנוסף תנאי המחיה של עבדים היו בשפל המדרגה כך שרבים מהם קפאו מקור בדרום.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    ואולי, רק אולי, הישראלי שהשוו אותו לנאצים, לבורים בדרום אפריקה, לקולוניאליסטים האירופאים, לקונקיסטדורים או כעת לדרום הקונפדרטיבי, מאס בקשקושים ההיסטריים, הרגשניים במעושה ומלאי הפאתוס הפטתי. אדם משכיל ואפילו משכיל למחצה נבוך לקריאת מאמר שכזה, באמת.

    למה אתם צריכים את זה?
    מה נותן לאדם להשוות כל רוע היסטורי, כל פשע על זמני של האינושות לכיבוש העלוב ומאד מתון של שטח ואוכלוסיה של עיר בינונית? להזכיר הכיבוש בן 50 השנה קטם פחות חיי אדם מהשנה הראשונה של הסכסוך בסוריה למשל או כיבוש עיראק.

    עד לא ראיתי שמאלן ישראלי שמתמודד עם השדים שלו באופן ישר ועקבי, עם הגוזמאות המינכהאוזנית, עם ההיסטריה, עם הנפיחות המגוכחת של ״לוחמי חופש״ של סופ״ש. מה זה נותן לכם? איזה צורך זה ממלא?

    • אחד

      (וכמה שחורים אתה חושב נרצחו בימי האפרטהייד? רמז: פחות מההמונים שנפלו חללים למגיפת האיידס שם בעשרים השנים האחרונות). מסתבר שיש דברים שהם מעבר לסטטיסטיקות או סתם לדברים מדידים ומוחלטים.
      אגב, אם תחיל את אותו ההיגיון על הפלסטינים למשל, תגלה שמדובר בעם של נזירים שוחרי שלווה כי הם הרגו בקושי עשירית מהכמות המזערית ביותר שאנחנו קטלנו. אבל לא תעשה את זה, נכון? הצביעות הימנית במלוא הדרה.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        אוי, שתי טעויות בבת אחת והנחה מוזרה מאד.
        ראשית אתה משווה נגיף למשטר דיכוי, מה שמעורר חשד שאתה לא סובל מחכמה יתרה. , אבל אם נביט מעבר להשוואה המטופשת, הרי שאתה מניח שיש קשר סיבתי בין התפשטות האיידס לבין נפילת משטר האפרטהייד(מעניין) וטוען במובלע שאדם כמותי יאמר שעדיף משטר דיכוי על איידס. איש קש טיפש במיוחד המצאת לך.
        אמור מי איש הקש שלך ואומר לך מי אתה.

        הטענה השנייה היא פשוט שגיאה עובדתית, יחס האבדות לאורך הסכסוך מאוזן הרבה יותר, צא ולמד.

        באמת שהרבה הדר לא היה לנו כאן, אבל כל הדברים האחרים שמייחדים את השמאל הישראלי כן. נסה שוב

        • אחד

          אין בעצם כמות אבידות כדי לאמוד עוצמת דיכוי בהכרח. ראה מקרה אפרטהייד (אם כי אתה נדרש הפעם לשם שינוי לא רק לעשות שימוש בחוש הבסיסי והראשוני הזה שלך אלא גם להסיק מסקנות ואשכרה לחשוב, אז תתעלם מההוראה הזו..) לא קשרתי בין האיידס לבין נפילת המשטר. כן רמזתי שטוב לשחורים לחיות בדרום אפריקה של היום, חרף נגע האיידס הנוראי, מאשר תחת שלטון האפרטהייד שבו נגיף האיידס היה שכיח פחות, מסיבות ש**אינן קשורות** לטיבו של משטר כזה או אחר. טמבל.

        • אלכס ז.

          "יחס האבדות לאורך הסכסוך מאוזן הרבה יותר"

          זה נכון רק אם אתה סופר את כל חללי ישראל בכל מלחמותיה, אבל לא סופר את חללי מדינות ערב.
          במילים אחרות שטויות מפי מישהו שחושב שכיבוש עירק או פשעי אסד מהווים סוג של אומדן מוסרי.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            אלמלא סדאם חוסיין היה שונא את ישראל,‏ הוא היה הופך לנער זהב של הימין ומקבל חברות כבוד בליכוד.

            להזכירנו,‏ הרוויזיוניסטים תמכו בפרנקו ואהדו את מוסוליני,‏ בזמן ששמאלנים הגונים לחמו בשורות הבריגדות הבינלאומיות..

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          מלחמת האזרחים בספרד הרגה הרבה פחות אנשים מהטיהורים שאחריה,‏ והפשיזם הרג פחות מעשרים איש במסגרת עלייתו לשלטון באיטליה.

          המסקנה לפי ההגיון הזה היא שפרנקו ומוסוליני עדיפים על ביביו ונפתליני?‏

    • עדו

      האמת? באפריקה שאחרי הקולוניאליזם הסבל של השחורים גדל עשרות אם לא מאות מונים. לא זכור לי שלטון לבן שעשה רצח עם כמו ברואנדה (מי שיודע אחרת מוזמן לתקן אותי). זה עדיין לא משנה את העובדה שהקולוניאליזם היה לא מוסרי.

      • "לא זכור לי שלטון לבן שעשה רצח עם כמו ברואנדה (מי שיודע אחרת מוזמן לתקן אותי)."

        http://en.wikipedia.org/wiki/Congo_Free_State

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          שלא לדבר על זה שפרקטיקה מקובלת אצל החוואים הבורים הייתה להכין כלי לפיטום מקטרות מאצבע כרותה של בושמני.

      • אולג

        לא מוסרי בוואקום או לעומת דמוקרטיה מערבית ליברלית אבל לעומת ה free for all שבא אחריו ועדיין ממשיך?
        יש מצב שה "white mens burden" כאלטרנטיבה המפחיתה את הסבל הכללי
        בהחלט הייתה בחירה יותר מוסרית.

        • FN

          השאלה היא בחירה של מי.

        • בהודו, היו יותר מקרי רעב המוני במאתיים שלטון בריטי מבשלושת-אלפים שנים שקדמו לו. מאז העצמאות, מספר אפיזודות הרעב ההמוני היה אפס, למרות העוני המתמשך וצמיחת האוכלוסין. (הודו של היום נחשבת למעצמה בעליה, אבל עד תחילת שנות התשעים הצמיחה הכלכלית שלה היתה כל כך נמוכה שהשתמשו בביטוי "the Hindu rate of growth" בצורה שלילית; למרות זאת, היתה צמיחה כלכלית, בעוד שלא היתה צמיחה כלכלית תחת הקולוניאליזם הבריטי.)

          קונגו של המלך ליאופולד היתה ידועה גם בתקופתה כמקום נוראי, אבל הקולוניאליזם המיינסטרימי גם הוא הרג מיליונים רבים.

          • אולג

            אם כך הודו היא דוגמה מצוינת לכך שהחלפת קולוניאליזם בשלטון מקומי הביא לתוצאות רצויות בתווך הקצר עד בינוני. השאלה היא האם אפשר לומר את אותו הדבר על רוב מדינות ביבשת אפריקה.(אגב מה לגבי פאקיסטאן?)
            וגם ההשוואה בין תרבות הודית שהייתה די מתקדמת לפני הבריטים לבין מה שהלך באפריקה לפני הלבנים היא לא ממש במקומה לדעתי.

            /קונגו של המלך ליאופולד היתה ידועה גם בתקופתה כמקום נוראי, אבל הקולוניאליזם המיינסטרימי גם הוא הרג מיליונים רבים./

            ללא ספק קולוניאליזם אינו דבר חיובי השאלה היא מה האלטרנטיבה.

            למעלה כבר הזכירו את האצטקים לעומת הספרדים והאמת אני בצד הספרדים אם כבר משווים תרבויות.

            • בפקיסטן לא ידועה לי אף אפיזודה של רעב המוני מאז העצמאות. בבנגלדש היתה אחת, מיד אחרי העצמאות שלה, כשהתשתיות שלה היו הרוסות עקב מלחמת העצמאות נגד פקיסטן. זה עדיין הרבה פחות ממה שהיה תחת השלטון הבריטי. בכל המדינות האלה, עצמאות דווקא הובילה לתוצאות חיוביות בטווח הארוך: הודו היתה כלכלה כושלת בארבעים שנים הראשונות שלה, אבל צמחה מאוד ב-25 שנה האחרונות, וכן בנגלדש היוותה דוגמה למדינה עניה ומאוכלסת יתר על המידה לפני 15 שנה אבל היום היא מדינה מתפתחת עם תוצאות חברתיות חיוביות יחסית לרמת העוני שלה וכן הרבה ייצוא תעשייתי, עם הבעיות החברתיות של המערב של 1900 ולא של 1700.

              באפריקה, אכן, הכלכלות הן יותר כושלות. אבל גם שם יש פחות עוני ופחות רעב ממה שהיה תחת הקולוניאליזם. המדינה היחידה שהיא עניה כמו קולוניה, ה-DRC, היתה תחת הקולוניאליזם הכי רצחני (של ליאופולד) וכן למשך עשרות שנים המנהיג שלה היה קלפטוקרט שנשען על תמיכה אמריקאית נגד קומוניזם. בבוצואנה, תודות למערכת פוליטית יציבה ששומרת על שלטון החוק ונורמות דמוקרטיות, המדינה היא יותר עשירה מהממוצע העולמי, עם עושר שנשען על ייצוא יהלומים; תחת קולוניאליזם, עושר היהלומים אף פעם לא חילחל לתושבים, אלא רק לחברות הקולוניאליות.

              נהוג לדבר היום בשבח התרבות ההודים ובגנות בתרבות האפריקאית, אבל זה רק בדיעבד, אחרי שהודו התחילה לצמוח מהר. לפני זה, אמרו שהתרבות ההינדואית מעודדת פטליזם ועצלות, והשוו את הודו הכושלת לדרום קוריאה המצליחה. הספר אוריינטליזם פותח עם ציטוט של קולוניאליסט בריטי לפני מאה שנה בגנות התרבות המצרית: הדובר אומר שהמצרים רגילים לאוטוקרטיה סטייל פרעה, אז באותה מידה אפשר שבריטניה תשלוט בה. היום מצרים היא פי כמה עשירה מכל קולוניה וכמעט פי שנים מהודו (למרות שהודו צומחת יותר מהר), והצמיחה הכלכלית בה יותר גבוהה מבעולם הראשון למרות שהיא לא מדביקה את העולם הראשון מהר כמו שסין או הודו מדביקה אותו.

            • אגב, עוד משהו: בעולם הערבי, אין אף דמוקרטיה יציבה (אני לא סופר את המשטרים המהפכניים בלוב ותוניסיה כיציבים – בוא נחכה דור), אבל כל מדינה היא עצמאית, חוץ מפלסטין, שהיא תחת שלטון זר. ופלסטין היא גם המדינה הערבית הכי עניה, עם בערך חצי מהתמ"ג לנפש של המדינה הערבית העצמאית הכי עניה, תימן. וזאת למרות שלפלסטינים יש רמת פיתוח חברתי (כגון רמת חינוך) מרשימה, והיתה להם עוד לפני הנכבה. תן להם עצמאות והם יהיו הדרום קוריאה של האזור.

              • אז אתה אומר שישראל היא היפן של האזור?… תכל'ס.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אתה יכול אולי לשנות מעט את העיצוב כדי שהתאריך של כל פוסט יופיע בתחילתו?

  • שלומי

    חייב לומר הייתי גם תורם וגם תומך בקומיקס אם הייתי יכול.

  • בנימין מור

    תיקון והערה:
    התיקון – מדינת ישראל הינה מעצמה כובשת המקיממת מישטר כיבוש ושוללת את זכויותיו האזרחיות והפוליטיות של עם אחר זה 46 שנה וחצי (לא 45 כפי שנכתב).
    ההערה – בנוסף ללמעצרים, לאלימות, לעינויים ולהרג, ישראל עושה מאמצים אדירים לגרש פלסטינים מאדמתם ואם אפשר מארצם.

    • יובב

      מדינת ישראל שוללת את זכויותיו האזרחיות והפוליטיות של עם אחר זה 70 שנים (מאז 48)

  • נטליה

    לכל המגיבים הנזעקים והמפרכסים – לא הייתה כאן השוואה של העבדות לכיבוש, אלא השוואה למנגנוני הסילוף הנפשי, ההדחקה, ההתחסדות והצביעות, שלוקה בהם האוכלוסייה שפחות מרוויחה מהעוולה, כשחושפים בפניה את מעלליה העקיפים הנוראיים. המאמר החל בתגובת הדרום לספר "אוהל הדוד תום", ולאחר מכן תאר את האופן בו האוכלוסייה בישראל מצליחה "להכיל" את עוולות הכיבוש, ולא-לא-לא העמיד אחד לאחד את מאפייני העבדות ומאפייני הכיבוש. ההשוואה של שיתוף הפעולה של מערכות המשפט של העבדות והכיבוש היא בהקשר של מערכות עקיפות/מסלפות/מדחיקות. העוולות העקרוניות לא הושוו, ואכן אין מה להשוות. העבדות הייתה הרבה יותר גרועה. אז מה? אין ספקטרום של אכזריות? רצח מכשיר גניבה? מה עובר עלינו?

    כל התגובות בנוסח – "ההשוואה לעבדות מופרכת", "בכיבוש נהרגו פחות אנשים מאשר בשעה הראשונה של המלחמה על חומס" וכו' רק מוכיחות את טענת הפוסט, לפיה "רובנו מתקשחים יותר בעוולתנו".

    ולגבי השוואות היסטוריות, אז כמו שטיבי אמר פעם – למה להשוות את הכיבוש למחנות ריכוז (או למשהו אחר, לא זוכרת), הכיבוש הוא מספיק מכוער. לא צריך לכער אותו עוד יותר.

  • נתן

    יוסי.
    מאמר מצוין.

  • מובי

    כמה פיגועי טרור ביצעו השחורים בקרב מעבידיהם הלבנים? וכמה ביצעו הפלשתינאים? הטענה הזאת אינה מצדיקה את המשך הכיבוש, אבל היא בהחלט יוצאת נגד ההשוואה שלך למשטר העבדות בדרום ארה"ב.

    • נטליה

      לא הייתה כאן השוואה של העבדות לכיבוש, אלא השוואה למנגנוני הסילוף הנפשי, ההדחקה, ההתחסדות והצביעות, שלוקה בהם האוכלוסייה שפחות מרוויחה מהעוולה, כשחושפים בפניה את מעלליה העקיפים הנוראיים.

      אגב, בהינתן מוח של אינטרוולים של שלוש שניות, אין ספק שהפיגועים הם הסיבה לכיבוש.

    • "כמה פיגועי טרור ביצעו השחורים בקרב מעבידיהם הלבנים?"

      היו מרידות עבדים תכופות, שההיסטוריה האמריקאית שכחה. בהאיטי, במרד העבדים השחורים טבחו בכל לבן שהם מצאו. הם היו עוברים באזור לבן, טובחים את כל הלבנים שהם מצאו, מודיעים שהם מפסיקים ונותנים חנינה כללית, ואז טובחים את כל הלבנים שיצאו ממקום מחבואם. באימפריה הבריטית, אפילו כשבריטניה עמדה לבטל את העבדות מנהיגי העבדים בג'מייקה פצחו במרד כשהסתבר שהעבדות עדיין לא בוטלה (היא בוטלה תוך שנתיים אחרי המרד, והמרד סייע לזרז את הביטול).

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    ישראלים שמדברים על הכיבוש של 67' לא מבינים שבשביל הרבה פרו-פלסטינים בעולם הכיבוש הוא בעצם הצהרת בלפור 1917… הרבה אתרים אנטי-ציוניים בכלל לא מדברים על 67', זה רק "המשך הכיבוש"…

  • סתם אחד/האחד

    מדינת ישראל לא צריכה להתנצל על העל שיבת עם ישראל לארצו, יחד עם זאת מדינת ישראל צריכה להכריז על יו"ש כעל חלק מישראל הרשמית (כמו הגולן) .
    צריך לזכור שמי שתומך בהפרדה בין יו"ש לבין מדינת ישראל הרשמית הם השמאל ("אנחנו פה והם שם") אנשי ארץ ישראל לא מפחדים מכך – הרי כל זכותנו על הארץ הוא מכוח "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" ולא מכוח הסכמים פוליטיים שונים ומשונים מהעת החדשה .

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      שיבת עם ישראל לארצו? יש יותר יהודים בניו יורק מאשר בירושלים

    • אלכס ז.

      להכריז ומה אז? לתת להם אזרחות?
      כן, אני שמעתי כמה אנשי ימין שלא מפחדים מכך, אבל אנשים כמו רובי ריבלין ובני בגין הם לא בדיוק מנהיגי הימין. הימין החילוני, נוסח ליברמן, לא רק שמפחדים לספח את השטחים (כי יש להם טיפת שכל) אלא שהם אפילו מוכנים לוותר על שטחי ישראל העכשווית ולו כדי להיפטר מערביי המשולש.
      הימין הדתי, לעומת זאת, באמת לא מפחד מסיפוח, בתנאי שהוא ילווה בשעבוד, טרנספר או רצח.
      צריך להיות עיוור כדי להאמין שהשמאל הוא הצד הגזעני כאן.

      • אני שמאלן שתומך בספוח וקנטוניזציה עם אזרחות מלאה לפלסטינים. ישראל כבר עשתה יותר מדי שטויות עם ההתנחלויות וכבר אי־אפשר לבטל את זה יותר, זה יעלה יותר מדי ובכלל יהיה תהליך עקוב מדם.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          יוגוסלביה מכיר?‏

          עדיף להפסיק לסבסד את המתנחלים והם יחזרו לאמריקה להיות רפובליקנים.

          את אלה שישארו בשטחים-‏ לשלול להם את האזרחות ולהחזיר אותם לפלסטינים,‏ ואז להתפוצץ מצחוק כשהפלסטינים ידכאו אותם והם יעשו טרור בתגובה.

          • אלכס ז.

            כי טרור זה מצחיק. מובן.
            עם שמאלנים כמוך מי זקוק לנוער גבעות?

            • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

              כי אירוניה היסטורית זה מצחיק.

              כמעט כמו לראות את חזית החופש בדרא"פ מדברת על אוטונומיה ללבנים בשיטת הבנטוסטנים.

              אם הפלסטינים והמתנחלים ירצחו אחד את השני בלבד,‏ לרוב הציבור בישראל לא יהיה איכפת יותר מאשר ידיעה שאיזה ארמני היכה אזרי על גדות הים הכספי.

            • יואב

              אם זה אותו משתמש אנונימי לאורך השרשור הוא ממש לא שמאלני

              • אלכס ז.

                זו הבעיה עם מגיבים אנונימיים, אי אפשר לדעת עם מי אתה מדבר (בעצם אפשר – עם פחדן שלא רוצה לעמוד מאחורי דבריו בשום צורה). נראה לי שכדאי לעבור לשמות משתמשים של וורדפרס ולגמור עניין.

          • מעבר לזה שזה לא הומני ברמות מבהילות, זה יקר מדי לסבסד אותם.

    • עדו

      צריכה אבל לא עושה את זה.
      ברגע שנחיל את החוק הישראלי על השטחים נצטרך להחליט אם לתת לפלשתינאים אזרחות.
      ניתן אזרחות? מדינה דו לאומית, לא ידעתי שזו משאת נפשו של הימין אבל תמיד יש הפתעות
      לא ניתן?
      א. אי אפשר יהיה לקיים כיבוש כשאתה צריך להוציא צו של שופט כדי להיכנס לפלשתינאי הביתה ולצבא בכלל אין מעמד ביו"ש
      ב. יהיה חוק אחר לפלשתינאים? רשמית נהיה מדינת אפרטהייד והסנקציות בדרך.

  • יעקב

    לפני שעושים השוואות שכוללות הפחדות ממלחמת אזרחים, כדאי לשים לב מי מעלה את הטיעון הזה.
    רמז: בדרך כלל זה לא הימין…

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      והימין תמיד מזהיר מקרע בעם ומלחמת אחים.

      הימין הוא גם הגוף היחיד בחברה היהודית שכבר הוכיח שרצח פוליטי זה דבר מקובל ואהוד אצלו.

      בתגובה להאשמות הימין ברצחנות פוליטית,‏ הימין תמיד שולף שפעם אחת לפני הרבה שנים עמוס קינן זרק פצצה לבית של איזה מפדלניק,‏ וחודשיים אחרי זה המפדלניק מת מהתקף לב שיכל להיגרם באותה מידה מרגשות אשם על משיכה מינית לקטינים או תופעה דתית-לאומית אופיינית אחרת.

      • יעקב

        שוב, הקונספסיה הזו שהימין הוא זה שמדבר על זה.
        חיפשתי בגוגל, (אמנם לא המון).
        המצאי – מאמרים של שמאלנים שאומרים שלא יהיה מנוס מזה. קריאה לאלטלנה שנייה.
        הימנים בדרך כלל התייחסו לאמירות השמאלניות.

  • ygurvitz

    מערכת התגובות של הבלוג נמצאת תחת התקפה מצד טרול ציוני עילג, שכותב תחת כמה שמות. אנא התעלמו מתגובות משונות; הן צפויות להמחק תוך זמן קצר.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      אבל בדרך מחקת כמה תגובות ממש משעשעות!‏

      אגב,‏ יש משפט יפה של ג'ורג' קרלין זצוק"ל:
      דגל הקונפדרציה הוא בסה"כ סמל לזכויות של מדינות הדרום? כן,‏ בטח,‏ וצלב קרס זה רק סמל בודהיסטי עתיק של שלום.

      • צלב קרס הוא מוטיב שמופיע במלאנתלפים תרבויות שונות ואני מתעב את המחשבה שנותנים לנאצים לנכס לעצמם את הסמל הזה. אני חושב שכל מה שנותנים לנאצים לנכס זה נצחון בשבילם: ההגדרה לזהות היהודית ("אתה אומר שאתה לא יהודי אבל מבחינתם אתה כן"), וגנר, צלב הקרס, השם אדולף, התרבות הגרמנית…