איך מת מוחמד זיאד עוואד סליימה?
שלשום (ד'), חגג מוחמד זיאד עוואד סליימה, נער כבד שמיעה מחברון, את יום הולדתו ה-17. הוא יצא לקנות עוגות, והגיע למחסום של צה"ל. עד כאן אין מחלוקת על העובדות. מפה הכל משתבש.
על פי הגרסה הצה"לית הרשמית, שוטרת מג"ב, נ.מ., הבחינה בסליימה כשהוא מתעמת עם חייל אחר, תופס את החייל, משתמש בו כמגן אנושי ומצמיד אקדח לראשו. נ.מ. הגיבה במהירות ובקור רוח, וירתה שלושה כדורים בסליימה, שנפל מת. רק לאחר מכן הבחינה נ.מ. שהאקדח שבו כביכול השתמש סליימה כדי לחטוף את החייל היה בעצם מצית דמוי אקדח.
מיד לאחר מכן הפכה נ.מ. לגיבורה לזמן קצר בתקשורת הישראלית. נטען שהיא הרגה "מחבל" ודובר רבות על "גבורתה." צה"ל מיהר לפרסם את שמה ואת תמונתה, ורק למחרת, כשהתחילו להגיע איומי הרצח על מי שירתה בילד בן 17 בלתי חמוש, מיהרו כלי התקשורת להסיר את הפרטים האלה. קצת מאוחר מדי: בתאוותו להציג תמונות של חמושים שלא עסוקים במנוסה מבוהלת, מיהר צה"ל להעמיד את נ.מ. בסכנה. התקשורת הישראלית, ראוי לציין, התמסרה לצה"ל בשני המקרים. היא התגלתה במלוא תיעובה: סליימה לא היה בשום צורה "מחבל", ואוי לגבורה של ירי בנער לא חמוש. במקרה הטוב ביותר, מבחינת כוחות הכיבוש ונ.מ., סליימה ביצע כאן מה שמכונה בארה"ב Suicide by cop: הביא שוטר לכך שיירה בו. לשמחה מה זו עושה?
אלא שעם חלוף השעות, הסיפור של נ.מ. התחיל להיראות בעייתי יותר. כפי שהבחין הבלוגר נועם ר., צילומי גופתו של סליימה מעידים שהוא לא נורה בראשו. מה שמעלה את השאלה המעניינת איך ירתה נ.מ. שלושה כדורים באדם שהשתמש בגופו של חייל אחר כדי להגן על עצמו. השוטרים שנכחו במקום מיהרו למחוק את התמונות שהיו במצלמתו של מתנדב "בצלם." איך אמרו חמושים ישראלים השבוע? "המצלמות הם הקריפטונייט שלנו."
ובכן, אמרתי לעצמי, חברון היא אחד המקומות היותר מרושתים במצלמות אבטחה. קצינים בכירים אמרו זאת בעצמם. סמח"ט בחברון אמר לפני כחודשיים שיש שם כמעט מאה מצלמות במעגל סגור. הרמתי טלפון לדובר צה"ל ושאלתי מתי נוכל לראות את הסרטון של מצלמת האבטחה שמתעד את התקרית. החיילת החביבה בצד השני חזרה אלי כעבור כמה דקות, והודיעה לי שאם יש סרטון כזה, דובר צה"ל לא מודע לו, ועל כל פנים הוא לא משחרר חומרים כאלה. היא גם התקשתה להבין למה מישהו יפקפק בגרסת דובר צה"ל. זה כבר התחיל להיות מעניין, כי כשצה"ל טוען שאין לו תיעוד שצריך להיות לו, אני חושב מיד על כל הצילומים ההם שבוצעו על המרמרה, שנעלמו משום מה אחרי הטבח שבוצע עליה.
מן הראוי לציין בשלב זה שאנחנו לא יודעים מה קרה שם, אבל בו זמנית לומר שרצוי לא להסתמך על הגרסאות של דובר צה"ל. כבר היו לנו מקרים של פלסטינים שתקפו בקלשון שהפך באורח פלא למזרק, ומקרה של חמושים מפוחדים שירו למוות בפלסטיני שהחזיק בבקבוק. בשני המקרים האלה, דובר צה"ל עמד – לפחות בהתחלה – לצידם של החמושים.
הבוקר (ו'), עצרו חמושי צה"ל בחברון שני עיתונאים של רויטרס, האשימו אותם בכך שהם "אנשי בצלם," תקפו אותם פיזית, הפשיטו אותם באמצע הרחוב, השליכו לעברם רימון גז ואחר כך הסתלקו עם המצלמה שלהם. אני תוהה למה הם היו מפוחדים כל כך ממי שהם חשבו שהם אנשי "בצלם," מה היה להם להסתיר. אולי הם יודעים מה באמת קרה שם, כשילד בן 17 שיצא לקנות עוגות ליום ההולדת פגש לוחמת מג"ב ולא חזר משם.
על כל פנים, הגיע הזמן להוציא את חקירת מקרי המוות האלה מידי צה"ל, ולהעביר אותה לגוף אזרחי נחוש. רק כשהחמושים לא יוכלו לסמוך על קשר שתיקה אוטומטי בעקבות הרג בלתי סביר, הם יתחילו לפחד לבצע מקרי הרג כאלה. צה"ל, מצידו, ירוויח קצת יותר אמינות, ולא יצטרך לתהות למה אנשים מפקפקים אוטומטית בגרסה שלו. הסיכוי שזה יקרה, יש להניח, נמוך למדי. צה"ל עסוק מדי בהגנה על החמושים שלו, שכבר מייבבים שמפקירים אותם.
ועוד דבר אחד: הבלוגר אישתון דיווח שהוא נמצא כרגע תחת חקירה משולבת של המשטרה ומצ"ח, ושהוא לא יכול לדווח על פרטי החקירה. לדבריו, מטרתה היא "להשתיק, לפגוע ולסחוט מידע פרטי ומוגן בנסיון להפליל אותי ואחרים." אין לי מידע נוסף.
(יוסי גורביץ)
דובר מג"ב משקר גם הוא כהרגלו. טפו על הקלגסים המרצחים.
לגבי החקירה של אישתון, אני חושב שיש סבירות גבוהה שהעניין הוא מסמכים צבאיים שפרסם אישתון בתחקיר על המתאבדים בצה"ל.
בפוסט השני בתחקיר שערך תחת הכותרת "גיבורים נולדים במותם" http://eishton.wordpress.com/2012/05/08/memorial2012part2/
פורסמו באופן חלקי מסמכים שנשלחו לאישתון ע"י חייל ובהם פרטי חיילים שמתו באותה שנה.
לעניות דעתי אישתון עשה טעות חמורה בכך שנתן פרטים כה רבים על המסמכים מהם קיבל את הנתונים לפוסט ואף חמור מכך פרסם סריקה מצונזרת של חלקם. הייתי מצפה ממנו ללמוד ממקרה אורי בלאו וענת קם אשר התחיל מכך שבלאו פרסם באחת מכתבותיו מסמכים שהעבירה לו קם. אני יכול להבין את הרצון לחשוף את הקוראים לחומר התחקיר המקורי. זה מראה על שקיפות וגם נותן תחושת התרגשות של שותפים לסוד. אבל המסמכים האלו הם מה שהפיל את ענת קם וגם מה שיפיל את החייל שהדליף לאישתון.
עיתונאי (ובתוך כך בלוגר חוקר) חייב לשמור על מקורותיו גם במחיר של תשתוש זהותם ואבדן סביר של חלק מהאמינות של התחקיר. הכל עניין של איזון.
ועוד דבר. אני חושב שהתחקיר של אישתון הוא תחקיר חשוב וראוי ועניין המתאבדים בצה"ל הוא סוגיה שאין לה מספיק התייחסות. אני גם חושב שכשבצה"ל מגלים שחייל מעביר מסמכים מסווגים לפרסום באינטרנט, חלה עליהם חובה לחקור את העניין ולמצות את הדין עם החייל, תוך התחשבות בעובדה שלא מדובר במסמכים שפרסומם סיכן את בטחון המדינה.
גם אני חשבתי שיש פה משהו מוזר. אם הנער תפס את החייל וכיוון אליו אקדח, לא סביר שהשוטרת הייתה יורה בו כי א) היא הייתה יכולה לפגוע בחייל ב) אם היא הייתה מפספסת הנער היה יכול להרוג את החייל.
בטח גם בסוף יסתבר שהוא בכלל לא היה מעשן…
אם הגירסה של החיילת נכונה,
אי אפשר לצפות ממנה לתגובה אחרת.
מישהו מתנפל על חייל מצמיד לו עצם שבלהט האירוע אף אחד לא יכול לזהות שמדובר באקדח דמה, ולברר את מנת משכל של הנער, למה בדיוק ציפיתם ?
הסיטואציה של נוכחות מתנחבלים וחיילים בחברון היא הרעה החולה.
למה שאתה עושה קוראים איש קש. אתה ממציא טיעון של הצד השני ואז מפריך אותו.
השוטרת בשום מקרה לא טענה שמוחמד סליימה השתמש בלוחם מג"ב כמגן אנושי או החזיק אותו באיזה שהיא צורה כך שלא הייתה יכולה לירות בו או הייתה חייבת לירות רק בראשו.
"לדברי השוטרת, אלמלא פעלה במהירות, סלאימה היה מצליח לפגוע בה ובלוחמים האחרים. בשיחה עם וואלה! חדשות, סיפרה השוטרת: יצאתי כדי למלא דו"ח מחסום, ובזמן שאני רושמת אותו, שמעתי קולות התקוטטות". לדבריה, הדבר הבא שראתה הוא את סלאימה תוקף את שוטר המג"ב, ושולף אקדח מכיסו האחורי. "הוא התעמת עם הלוחם. בזריזות דרכתי את הנשק. חיפשתי זווית נכונה, והבנתי שיש לי רק כמה שניות, כי החבר שלי יכול להיפגע. יריתי שלושה כדורים, והפלסטיני נפל. ידעתי שאם אני לא עושה משהו, החבר שלי יכול להיהרג"
אגב, כל מי שהיה לאחרונה בשטחים היה יכול לראות את כמות כלי הנשק צעצוע שמסתובבים שם. הצעצוע המועדף על הילדים. מיותר לציין איזה מין הורים הם שנותנים לילדיהם לשחק עם אקדחי צעצוע ברחוב באזורי סכסוך ששורצים בחיילים. מי שרוצה להטיל אשמה על אותה תקרית – פה היא נמצאת. לא באותה חיילת.
צודק! ההורג אף פעם לא אשם בהרג (אלא אם כן מדובר בערבי). לא, כשאנחנו צריכים לחפש אשמים קודם כל עלינו להפנות אצבע אל הורי הקורבן. והצעצועים – אסור לשכוח לגבי הצעצועים!
ואיך, מדברי, הצלחת להסיק ש"ההורג אף פעם לא אשם בהרג" ?
לרוב ההורג אשם בהרג. השוטרת הישראלית שירתה בפלסטיני שתקף חייל במחסום ושלף כנגדו מכשיר בצורת אקדח מכיסו האחורי – לא אשמה בהרג.
כשהצעוע הוא אקדח דמי שמכוון לשוטר שהותקף, אז כן, הצעצוע, האיש ששלף אותו, והאוכלוסייה שמאפשרת לצעצועים האלה להיות תופעה כל כך נפוצה – הם שאשמים בהרג.
למה הוא צריך לאיים באקדח דמה על חייל? מה הוא רצה להשיג בזה? לחטוף אותו למסיבת יום ההולדת שלו? להכריח אותו לקנות לו שוקו?
אני חייב להודות שהפעם אני לא מוצא עצמי מסכים עם כל מה שאתה מעלה פה.
בתור חייל לשעבר (ובמילואים), אני יכול להגיד לך באופן חד משמעי שאם אני רואה פלסטיני עם אקדח במחסום – מדובר באיום, ולא בלתי סביר שאמצא את עצמי יורה בו (כמובן שבשאיפה באוויר/ברגליים ולא למטרת הרג באופן מיידי). אבל פה מפורשות מדובר במקרה של הקם להורגך השכם להורגו, ובהנחה שגרסת החיילת נכונה אזי היא פעלה כראוי.
לגבי המצלמות שנמחקו – אפשר לשחזר כל מידע שנמחק ממצלמה כל עוד כרטיס הזכרון לא נפגע פיזית ולא נשמרו עליו תמונות חדשות. אם יש צורך מוכן לסייע טכנית בשחזור המידע.
מאז ההכרזה הפלסטינאית ניכרים בשטח 2 דברים שהראשון הוא הקצנת האלימות מצד הפלסטינאים והשני הוא הקצנת האלימות מצד צה"ל. אנחנו הולכים להתפוצצות וזה רק עניין של זמן. צה"ל מאבד את זה. ישראל מאבדת את זה. מעשים לא כשרים נעשים תחת ענייה של התקשורת ובידיעתה. תמה תקופת ה"לא ידענו", עכשיו מדובר חד משמעית בתקופה של בורות בהסכמה. עכשיו המעשים ידועים לכל אלא שהמטרה היא כבר לא להסתיר אותם אלא לפברק אותם. ישראל משתנה לנגד עיננו, זו לא בדיחה אלא עובדה המתרחשת ברגעים אלו ממש.
אם ההתפוצצות היא בלתי-נמנעת (זה גם הרושם שלי), אולי עדיף לעבור אותה כמה שיותר מהר. כך יהיה לנו יותר סיכוי לראות מה יקרה אחריה.
מתברר שהוא לא רק היה כבד שמיעה אלא גם ממש מטומטם ולכן אפשר להסתכל על האירוע הזה כסוג של דארוויניזם.
ילד תמים בן 17 ממשפחת ג'יהאד שאחיו הוא מחבל מורשע שישב 18 שנה בכלא בישראל ושוחרר רק בגלל עיסקת שליט.
אתה מקבל את גירסת צה"ל כאמת מוחלטת. היא לא בהכרח כזאת.
אין קשר בין אם הוא תמים או לא,
ההתנהגות של השוטרת היתה מוצדקת ללא
תלות מה היתה כוונתו האמיתית.
בארה"ב ובאירופה, היו נוהגים בדיוק אותו דבר, אני פשוט לא מבין את ההתעסקות הדבילית בזוטות כאלו, כשאם כל הסיבות למקקרה, היא הכיבוש המתמשך והנוכחות
של היודונאצים המתיישבים בחברון,
חבל שלרבין לא היה האומץ להעיף אותם לעזאזל אחרי הטבח של גולדשטיין.
מעניין שאתה מתפח את אתוס אי הנסיגה של צה"ל (גם אם זה על מנת להיכנס בו). בתקופה שהיינו בחברון היו סיטואציות והחלטות שהייתי שמח לסגת מהן ללא האתוס המטופש הזה.
אגב דווקא הפעם שבה כן ברחנו מבית ענון עם הזנב בין הרגלים היתה עלובה ביותר (ונגרמה בגלל קצין אג"מ אידיוט).
מטפח
הטענה שהשוטרת ירתה בו בלי סיבה גם לא כל לך סבירה. צה"ל והמשטרה הרוויחו ביושר את חוסר האמון של חלקים מהציבור בהם, על רקע שקרים רבים שנחשפו, אבל זה כבר נשמע לי מוגזם.
איזה צורה יש למחבל? בלונדיני, גבוה עם כרס? הביטוי ש"אין לו צורה של מחבל" מוזרה, כי הכותבים כאן לא היו באירוע ולא חוו את האיום שחוו חיילי מג"ב. גם נועם ר. אינו מומחה ואינו יכול לזהות אם יש פגיעת ראש או אין ובטח לא מצילום! גם אם יש 100 מצלמות בחברון אין הדבר מבטיח כיסוי של האירוע. עיר בגודלה של חברון צריכה מאות מצלמות. אבל תמיד תעלה השאלה לגבי באיזה חלק של חברון קרה האירוע.
ההצעה להוציא את האירועים לחקירות גוף אזרחי אינה ראויה, כי מדובר בצבא כובש ושטח כבוש, ולא בגוף שנותן שירותים אזרחיים, כמו למשל משטרה. ההתמודדות של הצבא היא מול האוייב המנסה בכל דרך לפגוע בישראל. החוכמה של הממשל הצבאי היא לצמצם אירועים ונזקים, אבל באותה עת אם ישנה התפרצות של אלימות או טרור, אז גם לדעת לעצור אותה במכה חדה ומבלי לדרדר את המצב יותר.
כל עוד אנחנו במחלוקת עם הפלסטינים, עלינו לשמור על נוכחותנו ועוצמתנו בהתאם לצורך. אם אבו עבאס היה מנהיג בעל שיעור קומה וכח הוא כבר מזמן היה בא לשיחות שלום עם נתניהו על בסיס "2 מדינות ל-2 עמים". אבל אבו עבאס חלש, מפחד על חייו ונוח לו להצטייר כמסכן ולקבל סיוע עקיף מגורם שלישי (למשל כמו החלטת עצרת האו"ם ב-29 לנובמבר 2012). כוונתו של אבו עבאס החלש להמשיך בניסיונות לנגח את ישראל, בין אם בהחלטות או"ם נוספות ובין אם בתביעה בבית הדין של האג, ובכך הוא מקווה שהוא יצטייר כמנהיג ערבי מזהיר. אבל בפועל הוא עוד לא מבין, שאם הוא רוצה שינויים של ממשל לקראת פתרון של שלום והשלמה, הוא חייב לדבר על נתניהו ובלי תנאים מוקדמים. ומזה אבו עבאס פוחד!
איך התנחלות ישראלית אזרחית בשטח כבוש משתלבת עם מסכת הטיעונים המרתקת שלך? מה אמורה לחשוב על זה האוכלוסיה הנכבשת? תמהתני.
סוג של ניטפוק: החקירה אינה באחריות צה"ל שוטרי מג"ב הם, נו, שוטרים. יש גוף, דווקא אזרחי, אך לא חף מבעיות שאחאי לחקירת שוטרים- הוא מח"ש. הבעיה היא דווקא אחרת: בשטחים, למח"ש אין סמכות לחקור אירועי ירי של שוטרי צג"ב. מי שאחראי, אם כן, לחקירה זו המשטרה. אם רוצים, המשטרה חוקרת את עצמה
כבד שמיעה ? תגיד גורביץ אתה לא מתבייש, אתה מאמץ את התעמולה הפלסטינית בלי להתבלבל. הנה הילד כבד השמיעה מדבר עם אחיו ממשוחררי עסקת שליט. גורביץ מה עם איזה פוסט – טעיתי ?
http://www.youtube.com/watch?v=zvew0I_2fac
על החלק הכי הזוי בסיפור דילגת, העובדה שבנאדם נאלץ לעבור במחסום צבאי כדי להגיע לקונדיטוריה שליד ביתו. כנראה שלחלק הכי הזוי התרגלנו איכשהוא, הוא כבר לא נראה לנו כזה.
להלן סרטון האבטחה המתעד את האירוע, באדיבות דו"צ בשפה הערבית
https://www.youtube.com/watch?v=ybw9gT1oFpE&list=UUifQ8WDg0zpCItTeTWBHsNA&index=1
לפי מה שמופיע בסרטון, הבחור הפלסטיני הלך מכות במשך כמה שניות עם שוטר מג"ב. הוא בוודאי לא השתמש בו כמגן אנושי. יתר על כן, בשלב מסוים רואים את המג"בניק הראשון הודף את הפלסטיני, ומגיע מג"בניק נוסף, שגם הוא מתנפל עליו. רק בשלב הזה הפלסטיני משתחרר, ודמות נוספת (כנראה אותה שוטרת שהפכה למשך יממה למאמי לאומית) יורה בו.
האם הירי היה מוצדק? לא ברור, אבל אם היה ברשותו של סליימה חפץ דמוי אקדח, מוזר שהוא שלף אותו דווקא בסיטואציה הזאת (ולא, למשל, לפני שהוא הלך מכות עם המג"בניק הראשון). מצד שני, אנשים במצבי לחץ יכולים לעשות דברים משונים. מצד שלישי, לא ברור מה הפריע לשני המג"בניקים לכפות את הבחור על האדמה לפני שהמאמי הלאומית נכנסה לזירה.
דרך מוזרה ביותר לקנות ממתקים.