החברים של ג'ורג'

פה זה לא אמריקה

מערכת הבחירות בארה"ב נגמרה אתמול, ולמרות כל החששות היא נגמרה היטב. השקרן הכפייתי מיט רומני הולך הביתה, ואובמה מקבל ארבע שנים נוספות. האמריקאים אמרו "לא" מהדהד לקריקטורה האנטישמית שלדון אדלסון; הוא הימר על מספר מועמדים (רומני ומספר חברי סנאט וקונגרס), והם הפסידו כולם. ירושלים נשארה כמאחז האחרון של אדלסון. רק שם עדיין הבובה שלו עדיין מתפקדת. בובה? כן. נתניהו לא מטומטם, ובכל זאת בחר להמר בכל מה שיש לו על נצחון של רומני. יכולות להיות לכך כמה סיבות: הוא לגם יותר מדי מהקוקטייל ההזוי שמכרו בפוקס ניוז ובישראל היום, והשתכנע שהמשחק גמור ורומני ניצח; הוא חזר לשורשים הרפובליקניים שלו והעז לעשות לאובמה את מה שלא העז לעשות לקלינטון בקמפיין 1996; או שהוא הבין מהאיש שנתן לו את מתנת הבחירות היקרה ביותר, החינמון "ישראל היום", מה הוא צריך לעשות.

על פניו, אפשר היה לצפות שאם האמריקאים זרקו את הקרקס הנודד של אדלסון לפח האשפה של ההיסטוריה, גם הישראלים יכולים לעשות זאת. בפועל, הסיכויים לכך קטנים, ומכמה סיבות.

קודם כל, הונאה אידיאולוגית. הבחירות בארה"ב היו המחודדות ביותר שנערכו שנים רבות, והן תוארו בדאגה כרוויות שנאה. בפשטות, אחרי 20 שנה שהדמוקרטים והליברלים חטפו התקפה אחרי התקפה מהימין הפסיכי, הם התחילו להרביץ בחזרה. הם אמרו מה הם חושבים על האוטומטונים של פוקס ועל האנשים העובדים שמבלים את חייהם בהגנה על הרכוש של אדלסון ושל האחים קוך. וזה עבד: ליברליזם לא מתנצל לא רק החזיק את הבית הלבן – שבלעדיו היתה קורסת רפורמת הבריאות – אלא גם העביר חוקים בעד נישואי גאים בארבע מדינות ולגליזציה של מריחואנה בשתי מדינות. הלסבית הגלויה הראשונה נבחרה לסנאט, והדמוקרטים בחרו גם לראשונה חבר קונגרס הינדי וחבר קונגרס בודהיסט. זה קרה כי הם החליטו להפסיק להתנצל על מה שהם.

זה לא המצב פה, ומכמה סיבות. שלשום, הודיעה יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' שמפלגת העבודה איננה מפלגת שמאל. היא מפלגת מרכז, היא אמרה. זו היתה אמירה מטומטמת כמעט כמו האמירה של פרס, כשערק לקדימה (עוד נחזור לפרס) שמפלגת העבודה מעולם לא היתה סוציאליסטית. נציגי מפלגת העבודה, ופרס בראשם, שימשו פעמים רבות כסגני יו"ר האינטרנציונאל הסוציאליסטי. אם זה לא שמאל, אני לא יודע מה זה כן. אני לא מעריך את נתניהו בשום צורה, אבל הוא לפחות לעולם לא היה מנסה לטעון שהליכוד איננו מפלגת ימין. הכבוד העצמי של חברי הליכוד לא היה מאפשר את זה. למפלגת העבודה, מצד שני, כבר 35 שנה אין כבוד עצמי.

אישתון, שבדרך כלל אני מעריך מאד, טען בפוסט מושקע שלשמאל אין סיכוי לנצח בבחירות ואשר על כן, מה שהוא צריך לעשות הוא לשקר. כלומר, להתחזות למרכז. יש שתי בעיות: קודם כל, יש פגם במשטר דמוקרטי בכך שאתה משקר לבוחרים שלך (נאיבי, אני יודע, ובכל זאת). ושנית, זה לא יעבוד. המצביעים לא מטומטמים. לא לגמרי. הם יודעים שמפלגת העבודה היא הסטורית מפלגת שמאל, הם זוכרים (ואם הם שכחו, אל דאגה, הליכוד יקפיד להזכיר להם) ששלי יחימוביץ' הודיעה בעבר שהיא הצביעה לחד"ש, וכשהם יראו את יחימוביץ' עוקפת את יאיר לפיד מימין ומתחרה עם נתניהו על לב המתנחלים, הם יריחו את הזיוף מקילומטרים. כל שהא כביצה, ביצה טובה הימנו, והם יעדיפו להשאר בבית. הוא, לפחות, לא מזויף. אפילו אם נניח שהטקטיקה היתה עובדת, והשמאל המחופש למרכז היה מנסה ליישם מדיניות שמאלית – ובכן, אם היה בממשלת ימין, זה פשוט לא היה קורה, ואם הצליח להערים על הבוחרים ולהקים קואליציה רעועה, היא היתה קורסת במהירות אחרי הפגנות ענק – מוצדקות לגמרי – על גניבת הבחירות.

התפיסה הזו היא בייליניזם: העם לא יודע מה טוב לו, אז צריך לרמות אותו. אפשר לעבוד על כל הבוחרים חלק מהזמן, אני מניח, אבל לא כל הזמן. וכשיגיעו הבחירות, והן יגיעו מהר, אז הנוכלים ישלמו על כך מחיר כבד, ויקברו את המחנה שלהם לשנות דור.

בעיה אחרת היא קבוצת האופורטוניסטים הגדולה שבפוליטיקה הישראלית. הגדול שבהם, כמובן, הוא שמעון פרס. בשבועיים האחרונים התפרסמו כמה מאמרי דעה, בעיקר ב"הארץ", שקראו לו לשוב ולהציל את המולדת. אני מוכן להמר על כף ידי השמאלית (לא יכול לכתוב בלי הימנית) שהם לא נכתבו בלי איזו שיחת טלפון או פגישה דיסקרטית ממישהו בלשכת הנשיא – לא שימון עצמו, כמובן, הוא לא עד כדי כך חובבן.

פרס, אומרים לנו, יציל את השמאל. כמה הערות: קודם כל, מדובר באדם שעבר את גיל הפרישה כל כך מזמן שהוא כבר לא זוכר אותו. אפילו הגרונטוקרטים של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית לא היו ממהרים למנות מישהו בגילו. שנית, בפעם האחרונה שפרס רצה להתמודד, ב-2001, הוא ניסה לשכנע את מרצ להריץ אותו לראשות הממשלה (הוא היה זקוק לעשרה חברי כנסת לשם כך). שבועיים אחר כך הוא זחל, במיטב חוסר החן שלמדנו לצפות ממנו, לממשלת שרון. עכשיו הוא מדבר על כך שהוא יציל את השמאל. זכרו: שבועיים אחרי הבחירות, הוא יזחל לממשלת נתניהו. זה האיש, זה טיבו.

ואם הנסיון של פרס לרוץ עוד פעם – כנראה שלא למד את לקחו של יצחק נבון, שרץ לכנסת אחרי הנשיאות והפך לבדיחה; פרס מעולם לא היטיב ללמוד את לקחם של אחרים – הוא פארסה, נסיונה של ציפי לבני להצמד אליו הוא גרוטסקה. העיוור מוליך את הפיסח. פרס, מי שתהילתו על כך שתמיד נכשל במבחן הבוחר ("אני לוזר?"), אמור לשאת השמימה את הכושלת בפוליטיקאים שלנו, מי שעמדה בראש המפלגה הגדולה ביותר בכנסת האחרונה ועשתה איתה… כלום. עד שהכלום הזה הביא להדחתה מראשות המפלגה, שמיד לאחר מכן קרסה כסופלה. אפשר להבין את לבני: אפילו פרס הוא מועמד מושך יותר מאולמרט, איתו היא מנהלת פלירט נלעג מזה כחודש. לא ברור מדוע אנחנו צריכים להשחית כוחות על צמד הפוליטיקאים הכושלים האלה, שלא ידעו מתי לפרוש בשארית של כבוד. לבני אפילו לא מעיזה להתמודד במקום הראשון; היא יודעת שאין לה סיכוי ושהיא תזכה בקיתונות מוצדקים של לעג. היא מתחבאת מאחורי פרס.

שמאלנים, רוצים לנצח? הסיכוי לכך עכשיו קטן, אבל כדי שזה יקרה, צריך שתרחשו כבוד לעצמכם. הפסיקו להתחפש. אין לכם – ודאי לא בהשוואה למפלגות הימין – במה להתבייש. קוראים לכם סמולנים? אמצו את הקריאה. הדמוקרטים אימצו את סמל החמור שהודבק אליהם והפכו אותו לסמל גאה. אל תסתירו את מה שאתם, אף אחד לא יקנה את זה. אל תברחו מעצמכם; ירדפו אחריכם. איך שר יובל בן עמי? "שק לי איווט/גם אני משתמט/אני הומו/ושמאל/וחופשי."

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • תיקון: לאדלסון היה לפחות ניצחון (שלילי) אחד. בנבאדה נאמר (ראו קישור בכינוי) שהוא הוציא כסף רב כדי שאויבתו (לשעבר מועסקתו) לא תיבחר, והצליח.

  • MuyaMan

    "המצביעים לא מטומטמים. לא לגמרי. הם יודעים שמפלגת העבודה היא הסטורית מפלגת שמאל."
    הלוואי. לתחושתי, אחוז גבוה מהמצביעים לא יודעים בכלל מה זה ימין ומה זה שמאל, ומבחינתם כל מי שמביע עמדה מדינית משמאל לנתניהו (או לפחות לגרסתו המוצהרת) הוא "מסייע למחבלים".

    כשזה המצב (וכנראה שלא יהיה אפשר לשנות את מפת הדעות באופן משמעותי בחודשיים וחצי הקרובים), אני מעדיף את שלי יחימוביץ' מתקרבת למרכז ומובילה מדיניות חברתית שפויה יותר (ואולי גם מדינית) על פני עוד קדנציה של נתניהו.

    זה לא אומר שאני הולך בהכרח להצביע לעבודה, אבל אם יש סיכוי להוריד את נתניהו, יש סיכוי שזה שווה גם אם זה מושג תוך הדגשה של הנושא החברתי על חשבון המדיני. כן, גם צריך לבנות מחדש את המותג של השמאל, ולהפוך אותו לכוח בולט ולא מתנצל, אבל זאת לא משימה בת ביצוע עד הבחירות הקרובות.

    • א.ה.

      מה שיוריד את נתניהו זה גוש חוסם לשמאל. עוד מנדט למר"צ תורם לגוש כזה בדיוק כמו עוד מנדט למפלגת העבודה.

      ומר"צ, לפחות, לא מכחישה את היותה מפלגת שמאל ולא מהססת לדבר על סיום משטר האפרטהייד בשטחים.

      אם יתרחש נס ויחימוביץ תרכיב ממשלה (אין סיכוי, אבל נניח), אני מעדיף שבממשלה הזאת יהיו עוד כמה מנדטים של מר"צ על פני עוד כמה מנדטים של מפלגת העבודה.

      • MuyaMan

        יש אמת בדבריך, ואם אצביע למר"צ זה יהיה כנראה מסיבות כאלה. מצד שני, סביר שלמפלגת עבודה גדולה יהיה קל יותר לקבל הזדמנות להקים ממשלה מאשר במצב שבו יש לה כמה פחות מנדטים ולמר"צ כמה יותר.

    • מודי תולשששש

      הצרה היא שביווט הם ימין קיצוני, ולידם שלי היא אכן מרכז.

  • ניר

    כתומך ארץ ישראל השלמה (מחיאות כפיים) אני רוצה לתמוך בעמדה של יוסי ולהגיד לאנשי השמאל שעוד מעוניינים להקשיב, בואו נשים את הקלפים על השולחן ונתחיל לעשות פוליטיקה, כלומר לעבוד עם מה שיש ולא להכפיש ולשלול את הלגיטימיות של צד את משנהו, אז נגלה על כמה דברים אפשר להסכים ולקדם למרות המחלוקות העמוקות

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      טוב, בתנאי שתפסיקו לרצוח ראשי ממשלה.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        הערה חסרת כל תרומה לשיח רציני

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      הבעיה היא שהימין הישראלי הוא לא שחקן פוליטי לגיטימי, כי הוא מבקש להשמיד ולשעבד את כל מי שאיננו גבר חובש כיפה.

      הימין משתמש במשוואה הטוטליטרית של מפלגה (ימנית)=חברה (יהודית)= מדינה (ישראל). ככה שכל מי שלא ימין=יהודי הוא לא ישראלי.

      ואת זה צריך לאיין. הימין הוא לא גוף פוליטי לגיטימי בדיוק כמו שהמפלגה הנאצית לא הייתה כזו. אחרי שיסתיים שלטון הימין, והוא יסתיים בסוף, המדיניות היחידה הלגיטימית תהיה להפעיל כלפי הימין גרסא מגויירת של הדה-נאציפיקציה של גרמניה פוסט-1945.

      • ניר

        הימין אינו שחקן, הוא אוסף של אזרחים ישראלים, בימין יש רבים שהם חילונים גמורים ונשים רבות גם כן.

        תחשוב על זה קצת בבית ותחזור אליי

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          תקרא קצת על דה-נאציפיקציה. כדאי לך.

          הימין בישראל לא נאצי, הוא בדרך לשם.

    • עדו

      בסדר גמור. רק תגידו בבקשה מה הקלפים שלכם?
      מאז רחבעם זאבי אין שום ימני שאפשר להבין מה בדיוק הוא רוצה.
      הנימוקים הם משהו כמו 'יש להם עשרים מדינות!' (יופי אנחנו בשיעור גאוגרפיה) , 'צריכים להיות חזקים!' (תירשם למכון כושר, מה אתה רוצה ממני?'), 'אתם חושבים שהערבים יאהבו אתכם?' (אהבה אני מחפש אצל בחורות לא אצל עמים שכנים).
      אז כתומך ארץ ישראל השלמה, מה בדיוק התוכנית הסודית? יש לך 2.25 מליון ערבים בשטחים ועוד 1.35 מליון בעזה (לפי שאול אריאלי), מה הרעיון? לספח ? לא לספח? לתת להם זכויות אזרח שוות? לא לתת? באמת שנדע סוף סוף לאן אתם מובילים אותנו כי יש לי חשד כבד שלכם אין מושג.

      • מודי תולשששש

        גם התוכנית של השמאל לא ממש ברורה לי. היחידים שברורים הם מיכאל בן ארי ובל"ד

        • עדו

          לצאת מהשטחים כל עוד אפשר. זאת כל התוכנית.

          • מני זהבי

            אבל איך לצאת? באלו תנאים? לאלו קווים? מה יהיו היחסים בין ישראל לפלסטינים אחרי היציאה?
            אפשר לענות על השאלות האלה, אבל השאלה תהיה תלויה במידה רבה בנסיבות הפוליטיות הן בישראל והן בקרב הפלסטינים. לכן, קשה מאוד להרכיב מהתשובות האלה סיסמאות בחירות, וגם אם אפשר לעשות את זה, ספק אם כדאי.
            הדבר המטומטם ביותר שעשתה מר"צ בתולדותיה הוא, כנראה, לשכנע את ברק שלא להקים ממשלת אחדות עם הליכוד ב-1999. זה יצר ממשלה שממילא לא יכלה לעשות שלום (כי העמדות של ש"ס, מפד"ל וישראל בעלייה בסוגיית השטחים לא היו שונות בהרבה מאלו של הליכוד), אבל גם לא יכלה לתפקד בשום מישור אחר (וליוסי שריד עוד היה דחוף לריב עם משולם נהרי על מימון רשת החינוך של ש"ס). איך זה נגמר, אנחנו יודעים. ב-2006 אולמרט ופרץ ברחו משיתופה של מר"צ בממשלה כמו מאש, והם ידעו למה.

            • עדו

              את הפרטים אנחנו במילא לא קובעים, רק את הכיוון הכללי. לכן מגוחך בעיני שאנשי ימין שואלים אותי מה יהיה עם אחרי שנפנה את מעלה יקותיאל ג' אבו מאזן יסרב להכריז שהשואה אכן קרתה או שאר שאלות חסרות משמעות.
              הכיוון הכללי צריך להיות יציאה מהשטחים ואם אתה שואל אותי לגבי איך התשובה האישית שלי היא: בריצה מבוהלת תוך כדי צווחות רמות. המצב שלנו בשטחים מזכיר לי את כל הסיפורים על השואה. כשהנאצים התחזקו כולם אמרו שהם לא יעלו לשלטון. כשהם עלו לשלטון אמרו שהם לא יתקפו, כשהם תקפו אמרו שהם בטח יובסו, ואנחנו כמו המשפחה היהודית שעדיין יכולה להציל את עצמה היום אבל נשארת עוד לילה אחד כי הסבתא קצת מצוננת ולמחרת כבר כולם מוצאים את עצמם על הרכבת לאושוויץ.

              • מני זהבי

                עזוב את אבו מאזן והשואה.
                לא מעט יהודים בישראל חוששים, לא בלי סיבה, שאם ישראל תעזוב חלק משמעותי כלשהו של הגדה המערבית, תושבי החלק הזה ינצלו את ההזדמנות על-מנת לירות מכל הבא ליד על ישראל. זה שהחשש מקסאמים גובר אצל אזרחי ישראל על שיקולים אסטרטגיים ארוכי-טווח ועל שיקולי מוסר והגינות בסיסיים, זו בעיה, אבל אני לא רואה איך ניתן לפתור אותה בעתיד הנראה לעין.
                בסופו של דבר, אם נתניהו החליט להיות סוג של ג'ון פורסטר או הנדריק פרוורד, אין לנו דרך לשנות את ההחלטה הזאת. מה שצריך, כנראה, הוא לחפש את המקבילה המקומית של מנדלה. מחמוד עבאס אינו נראה אחד כזה.

                • מודי תולשששש

                  אני חושב שהחוששים מהפלסטינאים הם מיעוט. הסיבה העיקרית לכך שלא נצא מהשטחים היא החשש למלחמת אזרחים.

                  • מני זהבי

                    והטענה הזאת מבוססת על?

                • דודי

                  אתה מציג "חשש מקסאמים" כאילו זה דבר של מה בכך, זה לא.

                  ומה גם שאחרי קסאמים – ראינו בעזה – באים גראדים. ישראל יכולה להתמודד ולתפקד כאשר כמה ערים בדרום סופגות (זה לא הגון, אבל זה המצב); היא לא תוכל לתפקד כאשר כל מה שבטווח 20 ק"מ מהקו הירוק יחטוף.

                  • מני זהבי

                    מה פירוש "לא תוכל לתפקד"?
                    ככל שאני מבין, בדרום מישור החוף ובצפון-מערב הנגב האנשים ממשיכים לחיות ולתפקד. זה לא נעים, בוודאי, אבל אפשר לחיות עם זה.
                    כמובן, אני לא בעד מתן אפשרויות נוספות לירי על ישראל. אני בעד לנסות כל פתרון סביר על-מנת למנוע את הירי הזה. אבל אני לא חושב שהמשך כיבוש השטחים הוא פתרון סביר, הן בשל הפרה מסיבית של זכויות האדם של הפלסטינים שכיבוש כזה יוצר והן בשל המצב המדיני שהוא מוביל אותנו אליו (רמז: פורסטר, פרוורד, פיטר בותה, פרדריק דה קלרק).

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        התוכנית של הימין היא שברגע ש"נתחבר לשורשים" הערבים פתאום יעלמו או יתגיירו.

  • ליברטריאן

    אפרופו אימוץ כינויי גנאי. גם אובמה אימץ את כינוי הגנאי Obamacare לתוכנית הבריאות שלו. או במלים שלו:
    It's a good word, it says that I care.

    • ככה סתם

      העניין הוא שגם יותר מחצי מהבוחרים ראו את החוק בחיוב.

  • א.ה.

    מחיאות כפיים סוערות. אם יש לשמאל סיכוי לנצח בבחירות בישראל אי פעם (וזה כנראה לא יהיה במערכת הבחירות הקרובה) זה רק אם יצליח לשכנע את הציבור הרחב.

    גניבת מנדט או שניים של ימניים מבולבלים – זה לא מה שיחליף פה ממשלה.

  • קורט בלומנפלד אבי הציונות הגרמנית

    קשה לי לדמיין את השמאל מנצח אבל אני מקווה שכן, לפחות הדתיים מתמתנים הנה שאלה ששאלתי את הרב והתשובה שקיבלתי ממנו
    http://www.kipa.co.il/ask/personal.asp?id=279755&pass=7278

  • חרטא ברטא

    ניתוח מוזר ופשטני ביותר כי אני כבוחר דמוקרטי מסתכל על הבחירות לקונגרס (שני הבתים) והתמונה כמעט זהה לבחירות של 2010 – אותן בחירות שהעבירו את הרוב בבית הנבחרים לרפובליקאים וחתכו בגסות את הרוב של הדמוקרטים בסנאט.

    התעוררתי בבוקר והתפוז המייבב בוניור עדיין האיש השלישי בתור לנשיאות.

    תוך שנתיים הציבור האמריקאי הפך מתומך נלהב ב"מסיבת התה" לנושא כרטיס חבר ב ACLU? לא, לא ממש.

    גם בבחירות לנשיאות היתרון במספר המצביעים לאובמה נפל בצורה רצינית (מ 10 מיליון ל3 מיליון).

    תמי בולדווין לא ניצחה בגלל שהיא לסבית אלא בגלל שמי שעמד מולה היה תומי תומפסון ולבוחרים של וויסקונסין די נמאס מהמושל לשעבר שלהם. דרך אגב – אלו בדיוק אותם בוחרים שהותירו את סקוט ווקר על כסאו לפני 6 חדשים.

    הליברלים בטח לא רצו על כמה הרעיונות הליברלים כל כך מוצלחים. הם רצו על כמה הרעיונות של הרפובליקאים חרא ומסוכנים. שום מילה על הגנת זכויות עובדים (תגיד לבוחר האמריקאי הממוצע שארגוני עובדים הם מקופחים כדאי שתזמין אמבולנס)
    הם הסכימו בעיקרון לקיצוץ נרחב בתכניות הרווחה (אבל הם גם דורשים העלאה במיסים – אבל רק על העשירים, למרות שברור לכולם שלא יהיה מנוס להעלות מיסים גם למעמד הביניים).

    בקיצור הדמוקרטים ניצחו בזכות מסע תעמולה שלילי (לא שהרפובליקאים עשו משהו שונה) ולא בזכות חוזק עמדותיהם.

    ליברל אמריקאי אמיתי שיאמר שבשעה הזו צריך להגדיל את הגירעון בתקציב כדי לייצר מקומות עבודה היה מפסיד אפילו לשמעון פרס.

    לגבי אישור נישואים חד מיניים. כאחד שגר באחת מהמדינות האלה אני יכול לדווח שהבדל בין הצלחה לכשלון היה מזערי – על הקשקש כמו שאומרים. אם היה יורד גשם, לך תדע אם זה היה עובר.

    הסיבה היחידה שזה עבר זה מחוז מונטגומרי שהיה מספיק גדול כדי לעבור את כל המחוזות האחרים – מחוז אחד ממדינה שלמה שברמת העקרון היא יותר כחולה ממסצ'וסטס (טוב היו עוד 4 מחוזות יותר קטנים שהצביעו בעד, אבל הפער שם היה מזערי).

    PRC שנחשב למחוז השחור העשיר ביותר בארה"ב והתמיכה באובמה היתה 90% הצביע ברובו נגד ההצעה.

    אבל גם אותו מחוז מונטגומרי הכחול כהה גם הצביע עבור שני חוקים אנטי-ליברליים מובהקים: הרחבת תעשיית ההימורים (שזה בעצם מס רגרסיבי) והגבלת יכולת ארגוני העובדים הציבוריים לשאת ולתת על תנאיהם.

    • מודי תולשששש

      תמי בולדווין ניצחה כי הדמוקרטים העזו להעמיד אותה לבחירה.

      "להגדיל את הגרעון בתקציב כדי לייצר מקומות עבודה" זה לא מה שאובמה אמר, אלא מה שעשה. וזה הביא לא את אוהיו ואת מישיגן.

      • חרטא ברטא

        נו באמת – הדמוקרטים העזו להעמיד הומוסקסואלים לבחירה גם לפני תמי.
        ברני פרנק למשל.
        תמי עצמה היתה חברת קונגרס כבר מ 1993.

        לגבי הגרעון – מה שהיה ב 2008 לא נכון ל 2012. אם בבחירות האלה אובמה היה מודיע שהוא הולך לעשות עוד פעם דבר כזה, הבחירות של 2010 היו נראות כמו משחק ילדים.

        • האח קרמזוב

          לעניין ברני פרנק – הוא יצא מהארון בשנת 87. הרבה אחרי שכבר היה חבר קונגרס פופולרי. ממש לא המצב עם תמי בולדווין.

  • אבנר

    תיקון קטן:
    א) אחרי שהימין האמריקאי הפך את הכינוי של השמאל למילת גנאי (LIBERAL היא כמעט קללה בפוליטיקה האמריקאית) השמאל קם והמציא לעצמו כינוי חדש שאמר בדיוק אותו דבר אבל נשמע יותר טוב (Progressive)
    ב) מה שאתה מתאר זה הייתה דווקא האסטרטגיה של הרפובליקנים, שעדיין שואפים לטוהר אידיאולוגי. הדמוקרטים מיהרו להרחיב את היריעה ולאמץ לתוך עצמם קואליציה רחבה, כולל סנאטורים בכירים שלא מוכנים לתמוך באובמה או אפילו להצביע בשבילו. (לדוגמא הסנאטור ממערב ורג'יניה). אפילו קלינטון (הבעל) זכור בעיקר באמרה שלו "עידן הממשלה הגדולה הסתיים"

  • עידן

    ולמה אתה, יוסי, מופיע בקליפ תחת "פסימיזם כללי"?

    • ygurvitz

      כמה זמן אתה קורא את הבלוג הזה? 🙂

      • עידן

        אני מתקשה להאמין שמישהו כותב כל-כך הרבה אם אין לו תקווה להצליח לשנות משהו.

  • עדו

    יש בכל זאת נקודה נכונה מאד בפוסט של אישתון. מהותו של השמאל היא בכך שהוא מכיר במציאות: יש אנשים שונים, דעות שונות, טעמים שונים ולא ייתכן שכולם יתיישרו לפי איזה קו אחד. והנה בהתנהגות השמאל פועל הפוך מהאידאולוגיה שלו, נשאר טהור וצודק ולא משנה כלום בעוד שהימין – בדיוק להיפך, מצד אחד רוצה אידאולוגית שכולם יתיישרו לפי איזה אידאל מדומיין שבו אין הומואים, נשים יושבות בבית והערבים לא קיימים אבל מצד שני עושה פעולות מעשיות לקידום האידאולוגיה שלו.

    • חרטא ברטא

      על זה אמר פעם השמרן הידוע וויליאם באקלי

      Liberals claim to want to give a hearing to other views, but then are shocked and offended to discover that there are other views.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        חופש נועד לאנשים חופשיים. בשביל נאצים יש לאנשים החופשיים הפצצות מאסיביות מגובה רב ופצצות תבערה.

      • עוד דברים שבאקלי אמר: השחורים לא מתקדמים מספיק כדי להצביע, והאפרטהייד בדרום אפריקה הוא משטר טוב ונחוץ.

        • מני זהבי

          האיש לא היה האוראקל מדלפי.
          מצד שני, סטרום ת'רמונד היה סנאטור מכובד עד לפרישתו בראשית העשור הקודם, וספק אם בזמן-האמת של שנות ה-50-60 היה אייקון בולט יותר של גזענות לבנה בארה"ב.
          מצד שלישי, גם שעון מקולקל, וגו'.

        • חרטא ברטא

          נו אז אמר כל מיני דברים.
          כולנו (ימנים, שמאלנים, סטרייטים, גאים, אוכלי שרצים ושומרי כשרות) אוהבים לשמוע בדיוק את מה שאנחנו חושבים מאנשים אחרים. זה לא מפתיע, וזה חלק מהקיום האנושי.

          אבל לפחות השמרנים מסוגו של באקלי לא מעמידים פנים שהם סובלנים לדעות אחרות….

          ליברלים בעיני עצמם סובלים בדיוק מאותה בעיה (גם הם לא בדיוק סמל לסובלנות), רק הם עוטפים את זה בשכבה וורדרדה של צמר סוכר מתוק.

  • ב

    וואו יוסי אני מאוכזב ממה שקראתי.
    אתה בטוח שאתה מדבר על הבחירות האחרונות בארה"ב? זה שההצבעה הייתה בו הכי שיבטית איי פעם? זה שאובאמה חתך למרכז בצורה גסה כמעט בכל דבר דבר?

    הדמוקרטים לא ניצחו כי הם הציגו את הרעיונות המעולים שלהם והעם האמין להם… הם ניצחו כי הם שיכנעו את כולם שלבחור ברומני זה להחזיר את המדינה למצב של בוש..

    מה גם שאתה צריך להבדיל בין הצהרות ופעולות של מנהיג הגוש או הרוב שמעוניין להיות ראש ממשלה או נשיא לבין חברי המפלגה.. כי גם אובאמה וגם רומני כל הזמן דיהרו על אחדות ועל כמה שהם לא כאלה שמאל או ימין קיצוני כמו שמנסים לצייר אותם הצד השני.. בגלל זה הפליטת 47 אחוז הייתה כל כך גרועה לרומני..
    במה זה שונה מההתנהלות של שלי יחימוביץ? היא מנסה להתחרות על ראשות הממשלה ולכן היא צריכה להיות הכי ממסדית, זה ראשות ממשלת ישראל לא ראשות ממשלת השמאל.

    מי שצריך לתקוף ולתקוף זה חברי המפלגה שלה והשותפים שלה.

    למרות מה שהיתרגלת מביבי ראש ממשלה צריך לדאוג לממשלה ולא להיות עסקן קטן.

  • מודי תולשששש

    האסטרטגיה שלך היא כמו תרופה לסרטן. מרעילים את האומה, בתקווה שהסרטן ימות לפני שישראל תמות.

  • שי בדיחי

    אני לא מבין את גורביץ'. מצד אחד הוא נוהג להתצנגח במפלגת העבודה שהיא לא שמאל מספיק, ומצד שני משתמש במנוי הטקסי של ראשי המפלגה באינטרנציונל הסוציאליסטי כהוכחה שזו בעצם מפלגת שמאל וששלי משקרת לבוחרים.

    אני חושב שברור לחלוטין – גם בפרספקטיבה היסטורית וגם בניתוח עמדות נוכחי – שמפלגת העבודה היא מפלגת שמאל – השואפת לסיים את השליטה בעם אחר (גם אם היא לא מחזיקה במנטרות התמימות של השמאל ממנה) – אבל היא באמת די 'במרכז' – מכיוון שיש ימינה ממנה (וזה ברור) ויש שמאלה ממנה. בזה ששלי מתארת באופן גלוי את עמדותיה של מפלגת העבודה במרכז ציר דמיוני (מבחינת הסכם עם הפלסטינים, כי מבחינת תפיסה סוציאלית מפלגת העבודה נמצאת שמאלה ממרצ) בין אלו שדורשים את סיום הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת היהודים ובין אלו שדורשים מדינה 'יהודית' – הרי היא עושה חסד גם עם בוחריה הפוטנציאליים שיידעו למי הם מצביעים, וגם עם מרצ – שהיא הכתובת לאדם שעמדותיו שמאל מובהק ועדיין אל רוצה להצביע למפלגות ערביות שהן ימין פלסטיני או קומוניזם פלסטיני.

    • עדו

      מאד פשוט. אם מפלגת העבודה היא שמאל שתצהיר על עצמה כשמאל.(יש כמה פעילי עבודה אולטרה שמאליים שהסבירו שהם לא במר"צ כי במילא העבודה ומר"צ זה אותו דבר). למה בדיוק היה דחוף לשלי יחימוביץ' לנפנף בזה שהמערך התחיל את ההתנחלויות? למה לא להגיד בקול רם וצלול מה העמדות שלה לגבי ערביי השטחים? כל הנקודה בפוסט הזה כפי שאני מבין אותו היא שבניגוד לדעתו של אישתון לא צריך לשקר לבוחרים אלא לומר להם את האמת ולקרוא להם להצביע עבור מי שמייצג את דעותיהם ולא לנסות לטשטש את הדעות בנסיון לגרוף כמה שיותר קולות. צודק או לא זו כבר שאלה אחרת..

  • הבחירות בארה"ב מוצלחות? נו, אולי יכול להיות גרוע יותר. לא נראה לי שיש מקום לשירי הלל כאלה כאשר ארה"ב במצב כל כך ירוד.

    העבודה היא מפלגת שמאל? אולי רק מבחינה היסטורית, וגם זה בדוחק. יחימוביץ' אולי אמרה את זה בנסיבות אופורטוניסטיות, אבל בוא נודה באמת: מפלגת העבודה ניהלה מלחמות, התנחלויות וחקיקה קפיטליסטית בהתלהבות לא פחותה מאחיותיה בימין המוצהר. האשליה של שמאל וימין בישראל היא בדיחה עצובה.

    ובנוגע לציבור והשקרים: אני חוששת שהציבור כל כך רגיל לאכול שקרים ולבלוע ספינים שהוא לא יזהה אמת ויושר אם הן ייכנסו לממשלה. אחרת איך תסביר את זה שגם אחרי המחאה החברתית ביבי עדיין מוביל בסקרים?

    • חרטא ברטא

      "ובנוגע לציבור והשקרים: אני חוששת שהציבור כל כך רגיל לאכול שקרים ולבלוע ספינים שהוא לא יזהה אמת ויושר אם הן ייכנסו לממשלה. אחרת איך תסביר את זה שגם אחרי המחאה החברתית ביבי עדיין מוביל בסקרים?"

      אני חושב שהתשובה בגוף השאלה. לא חשבת לעצור לרגע ולחשוב שאולי אותה מחאה חברתית היא זו שבעצם הוספנה למוות והציבור הרחב לא קנה את זה?
      מחאה חברתית אמיתית לא מתפוגגת עם הופעת הטיפות הראשונות ופתיחת שנת הלימודים האקדמית.

      אולי פשוט הנחת היסוד שלך, שהציבור רגיל לבלוע ספינים, היא לא נכונה?

      אולי הציבור כל כך רגיל לנסיונות לספינים מכל הכיוונים כך שהוא הפך למאד ציני (ישראלים? ציניים? לא יכול להיות!) ופיתח מסנן ספינים משלו?

  • א.כ

    לא נמאס מההתנגחות המטופשת ביחימוביץ' כל פעם שהיא אומרת משהו שלא נראה לשמאלנים?
    טוב, אז היא לא בעמדות שלך. אז אל תצביע לה. יש מפלגות אחרות. תצביע להן.
    העיקר שתצביעו.
    מישהו באמת חושב שזה משנה אם כמה עשרות או אפילו אלפי קולות ילכו למרצ או למפלגת העבודה? לא ישנה כלום. ממילא שתי המפלגות ישבו באופוזיציה.
    רוצים שגוש ה"שמאל" ינצח? תתחילו להילחם בביבי ולא בשלי.

    • מודי תולשששש

      +1