החברים של ג'ורג'

שטייניץ הביתה

דו"ח המבקר שפורסם אמש (ד') בעניין השריפה בכרמל מצא ארבעה אחראים, שניים מרכזיים (אלי ישי ויובל שטייניץ), ושניים מרכזיים פחות (נתניהו והשר לבטחון פנים, יצחק אהרונוביץ'. אף אחד מהארבעה לא מתכוון ללכת הביתה. על ישי כתבתי בשעתו, ואני רוצה לטפל כרגע בשטייניץ.

אף פרשן בכיר לא יצא להגנתו של ישי, אבל להגנתו של שטייניץ דווקא יצאו כמה, כמו כתבלב החצר ארי שביט. הטענה של תומכי שטייניץ, שהוא עצמו מפמפם אותה במרץ, היא שלא יכול להיות ששר האוצר יהיה אחראי לפאשלה של משרד אחר כי הוא לא העביר לו כספים. על פי ההגיון הזה, טוענים תומכיו של שטייניץ, אם הוא יתמוך בקיצוץ תקציב הבטחון הוא יהיה אשם בתוצאותיה של מלחמה. טענה שניה של שטייניץ, שהוא אף הגיש למבקר, היא שתפקידו של שר האוצר הוא "לשמור על הקופה."

פרה פרה. קודם כל, בהתחשב באימפריאליזם הזוחל של משרד האוצר, שנמשך כבר כמעט שלושים שנה, קצת חצוף מצידו לדבר על אחריותם של שרים אחרים. הרי האוצר הצליח לשתול "חשבים", כלומר סוסים טרויאנים שלו, בכל משרדי הממשלה – ואם הם לא חותמים על הוצאה, היא לא מתרחשת. מעבר לכך, בהתחשב בכך בעשורים האחרונים משרד האוצר אמר לנו שוב ושוב שהוא יודע יותר טוב מרופאים מה צריכה מערכת הבריאות, יותר טוב ממורים מה צריכה מערכת החינוך וכן הלאה – אז כן, אם החלטתם שאתם מנהלים את כל המדינה, אתם גם אחראים על כל המדינה.

מעבר לכך – וזו הנקודה הקריטית – שטייניץ לא סתם "לא נענה לדרישות." שטייניץ ידע שמערך הכבאות בישראל על סף קריסה, ובכל זאת נמנע מהעברת כספים אליו מסיבות אידיאולוגיות: הוא תלה את העברת הכספים ב"רפורמה" פעם אחר פעם. הדרישה ל"רפורמה", כפי שכבר נכתב, היתה למעשה דרישה לשבור את הכבאים ולהכריח את מערך הכבאות בישראל להסתפק במה שהם בפועל עובדי קבלן. כשמודיעים לך שעומד לקרות אסון, שהכל מתחת לתקנים, ואתה בכל זאת מסרב להעביר את הכסף – אז כן, אתה חלק מהאסון. אגב, כפי שמזכיר לנו שאול אמסטרדמסקי, מיד לאחר האסון דווקא נמצא הכסף. מסתבר ששמירה על כסאו של שטייניץ חשובה לו יותר מ"שמירה על הקופה."

אמסטרדמסקי עומד על עוד נקודה: ששר אוצר שחושב שתפקידו הוא "לשמור על הקופה" מוטה מאד אידיאולוגית, ואפילו לא מודע לכך. תפקידו של האוצר הוא לא "לשמור על הקופה": הוא לדאוג לרווחתה של ישראל. האידיאולוגיה של "שמירה על הקופה" היא אידיאולוגיה של המעמדות העליונים, שלא רוצים לשלם מסים. הם כבר יסתדרו. כל השאר, פחות.

כמה ימים לפני צאת דו"ח המבקר, נקט שטייניץ בפעולה שסותרת לחלוטין את העמדה שלו: הוא נתן בונוס לחברות המחזיקות ב"רווחים כלואים", והוא יגבה מהן רק שישה עד 12% אחוזי מס במקום ה-25% שהן צריכות לשלם. ההפסד לקופת המדינה נאמד, תלוי את מי שואלים, בין 20 מיליארדים ל-30 ומשהו מיליארדים. שטייניץ העדיף לדבר על כך שהאוצר יקבל מיידית חמישה מיליארדים. טובה ציפור ביד, או משהו. עיקר ההטבות ילכו לארבע חברות גדולות.

מהם רווחים כלואים? ובכן, מדי פעם אתם עשויים לשמוע שהמדינה העניקה הטבת מס לאינטל או חברה גדולה אחרת, כדי שזו תשקיע כספים בישראל. ובכן, החברות מאד אוהבות את הטבות המס, אבל כל הקטע של השקעה לא נראה להן, אז הן אוגרות את הרווחים. מצד שני, הן לא יכולות להוציא את הכספים הללו, כי הוצאה שלהם – כחלוקה כדיווידנד או כהוצאה לחו"ל – תגרור מס. כל הכסף הזה בעצם יוצא מהמחזור.

אז במקום לעשות את הדבר המתבקש – להודיע לחברות הללו שאחרי כפיות טובה כזו, הן יכולות לשכוח מזה שהכסף יצא אי פעם, ושאם הן לא משלמות את המס המדינה תנקט נגדם שורה של צעדים, כולל תביעה בדרישה להחזרת הכספים שקיבלו החברות מהמדינה, והעלאת מס החברות עליהן למשהו כמו 80% – שטייניץ העדיף להתכופף בפניהן ולאפשר להן להוציא את הכספים. האוצר אפילו לא כפה עליהן חלוקת דיווידנד, שהיתה מכניסה לו משהו כמו 15%. כלומר, בפועל, אנחנו סיבסדנו את הפעילות של אינטל ואחרות בישראל – וקיבלנו על כך פחות מחצי המס שהגיע לנו. תחשבו על זה בפעם הבאה שהמדינה תנסה להסביר למה מעניקה הטבות לחברות, במיוחד חברות מחו"ל. אם זו המשמעות של "למשוך עסקים לישראל", אז שייחנקו בחוץ.

ההפסד לקופת המדינה, כאמור, נאמד בכ-20 מיליארדים במקרה הטוב. הכסף שהיה חסר למערך הכבאים נאמד בשעתו על ידי אלי ישי בכ-400 מיליוני שקלים. כלומר, בפטור הנפשע שהעניק שטייניץ לחברות הענק אפשר היה לממן את שיפור מערך הכבאים 50 פעמים.

אז ככה שטייניץ "שומר על הקופה": את השירותים לציבור הוא חונק באיטיות, ואת המסים הוא מחלק כמתנה לעסקים הגדולים. אלה חברות, נזכיר, שממילא משלמות משהו כמו ארבעה (!) אחוזי מס בלבד. זה קורה כמה ימים לאחר שהממשלה סירבה להטיל מס של שני אחוזים על הכנסה של יותר ממיליון שקלים בשנה. זכרו את זה, כשיעלו בקרוב את המע"מ; זכרו את זה, כשיגידו לכם שאין ברירה ושצריך לקצץ בשירותים שלכם שוב.

אבל אל תסתפקו רק בזכרון: עשו עם זה משהו, לעזאזל.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

46 תגובות על ”שטייניץ הביתה“

  1. אבי הגיב:

    אתה בוחר להתעלם מנקודה משמעותית שהיא לא התקציב, אלא איך הוא מנוצל.
    במשרד האוצר התנגדו לתוספת תקציב (בצדק או שלא זה עניין אחר) מסיבה מאוד ברורה: במתכונת הנוכחית של שירותי הכבאות, אין טעם לתת תקציבים, כי זה פשוטו כמשמעו, בור ללא תחתית. תקציב שיתנו עכשיו לא ישנה כלום ועוד כמה שנים ידרשו עוד תקציבים. הדרישה של משרד האוצר הייתה ברורה – שירותי הכיבוי יבנו כמערך בפני עצמו (בדומה למשטרה ולשב"ס למשל), ולא כפלאנגות כיבוי אש של כל עירייה בנפרד. לי זה נשמע הגיוני.

    עם כל הביקורת נגד משרד האוצר ושר האוצר – אף אחד לא שאל את השאלה הנדרשת – מה היה קורה אם מערך הכבאות היה נבנה מחדש כמו שביקשו במשרד האוצר כתנאי לקבלת התקציב הנוסף.

    בYNET התפרסם לינק על מצב שירותי הכבאות כיום:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4245705,00.html

    ם לסכם: הוועד לא מוכן שהכבאים יהיו עובדי מדינה (כי אז אין יותר קומבינות עם ראש העיר)
    ראשי הרשויות לא מוכנים שיקחו מהם את שירותי הכבאות בלי שיפצו אותם כלכלית. מה שרק מוכיח שהתקציב שהם מקבלים עבור שירותי הכבאות לא באמת הולכים לשם.

    עוד כמה סיבות טובות למה האוצר צדק.

    • אבי הגיב:

      אגב, לגבי הטענה שהעלית שלאחר האסון נמצא הכסף, אז הנה התוצאה של הגדלת תקציב: http://www.haaretz.co.il/news/carmel-fire/1.1736277

      "מצב הכיבוי האווירי, מדאיב לגלות, לא השתפר. להיפך. הקמת טייסת הכיבוי עשתה את ישראל פגיעה יותר להצתות ולשריפות אחרות. לאחר סדרת תקלות מביכות ויקרות (רכישת מטוסים ימיים שעמדו כאבן שאין לה הופכין, פגיעה בבלון של צה"ל, גילוח צמרות עצים, טיסה בהילוך אחורי), כושר הנשיאה הכולל של מטוסי הכיבוי שווה היום בדיוק לזה שהיה לפני שנה וחצי – כל מטוס נושא כפליים, אבל מספר המטוסים ירד לחצי – והטייסים אינם כה מיומנים, מפני שנאסר עליהם להטיס את מטוסיהם גם לריסוס חקלאי. הם יושבים בכוננות, לעתים מתאמנים, אינם צוברים די שעות טיסה (60 לשנה לעומת 500 לטייס ריסוס) ומחלידים לאטם, אם לא באו חלודים. שיעור התאונות הקשות לשעת טיסה גדל פי 25, התקציב השנתי פי שישה – והטייסת עדיין לא הועמדה במבחן אמיתי."

      מסתבר שהממשלה לא עושה את זה יותר טוב, אלא פחות טוב.

      • שי הגיב:

        היא אינה מצטיינת בכך; אבל היא עדיפה על "השוק החופשי", כמו שהדוגמה הבאה (מטנסי) מדגימה: http://www.wpsdlocal6.com/news/local/Firefighters-watch-as-home-burns-to-the-ground-104052668.html

        • יריב הגיב:

          זה מקרה יותר מוזר מ"השוק החופשי". מה שהיה פה שם הוא שתי רשויות מקומיות שאחת החליטה לא להקים גוף כיבוי אש אלא להישען על השנייה. הכבאים שסירבו לכבות את השרפה במקרה זה הם עובדים של גוף ציבורי – העיר השכנה. עם זאת, מה שהסיפור הזה ממחיש הוא את הטיפשות האנושית ואת הצורך של המדינה לאכוף על אנשים השתתפות במימון כיבוי האש – בעל הבית חשב שגם אם הוא לא ישלם את התשלום הקבוע למכבי האש הם יכבו את השרפה, והוא טעה.

      • ערן ר הגיב:

        לעניות הבחנתי, זו לא התוצאה של הגדלת התקציב אלא של "נימין נתניהו, רכוב על כנפי התעמולה של ה"סופר טנקר", עם מזכירו הצבאי במדי צוות אוויר, הכריח את חיל האוויר לקבל אחריות למסגרת חדשה, שתוארה בהגזמה כטייסת כיבוי. פורסם מכרז חפוז, נחתמו חוזים, הוצאו עשרות מיליונים, נקנו מטוסים. כמו בדרך כלל בעסקים, היו שהרוויחו, היו שהפסידו."

        (פסקה לפני הפסקה המצוטטת).

        זאת אומרת, ניתן תקציב, החליט מי שהחליט (מהסיבה שהחליט) לתת אותו לגוף שלא מיומן ולא מוכן (מבחינה ניהולית) לערוך את הרכישה ולהקים את הטייסת. מכיוון שהגוף הוא לא מיומן ולא מוכן, ומכיוון שלא הוקצו תקנים ותקינה מתאימה – הגענו לתוצאה.

    • שי הגיב:

      ניחא; אלא שהאוצר דורש כי הרפורמה הנ"ל תכלול את ביטול זכות ההתארגנות של הכבאים (סעיף 1.9 כאן: http://www.pmo.gov.il/PMO/Archive/Decisions/2008/05/des3484.htm למשל).

      האמת, בהתחשב שהאוצר ממילא לא מקיים את ההסכמים אליהם הוא מגיע עם עובדים שובתים (העו"ס טרם זכו לסכומים שהובטחו להן, האוצר הודיע כי הוא מתכוון למסות את המענקים למתמחים בפריפרייה ב-48%), אולי באמת אין טעם בשביתות.

      • אבי הגיב:

        עובד ציבור שעסוק בהצלחת חיים לא אמור להיות מסוגל לשבות מתי שמתחשק לו.

        • אלון לוי הגיב:

          זה לא התפקיד של משרד האוצר להחליט על זה.

        • ג'ו כלום הגיב:

          הוא גם לא אמור לקבל שכר מינימום – אני לא יודע כמה כבאי מרוויח, אבל חובשים, רופאים ושוטרים מרוויחים גרושים, ואני בספק אם כבאים מרוויחים יותר.

          • אבי הגיב:

            אל תדאג לכבאים.

            http://www.themarker.com/career/1.583981

            • חיליק הגיב:

              שמע, זה נורא. אנשים שמסכנים את חייהם משתכרים עשרת אלפים שקל בחודש, הוותיקים אפילו עשרים!

              כלומר, בעיניי זה שכר סביר מאד. הבעיה היא, אם כבר, ש"שכרו הממוצע של כבאי הוא כפול משכרו הממוצע של שוטר", אליבא ד'דה מרקר.

              • יוני הגיב:

                כמובן שזה נראה סביר. נראה גם סביר ששכר של עובד נקיון יהיה הרבה יותר גבוה, וגם זה של פקיד בבנק, רופא או נהג אוטובוס.
                אבל אנחנו לא חיים באוטופיה. יש משאבים מוגבלים והשאלה היא אם להשקיע אותם בשכר לכבאים או, למשל, ברכישת כבאיות חדשות (או בחינוך או בסל התרופות)

                • E.T. הגיב:

                  התנהלות פיננסית קלוקלת היא קלוקלת בין אם אתה מנהל אלפי שקלים בחודש לבין אם אתה מנהל מילארד שקלים בחודש. אתה מדבר על אוטופיה אבל לצערי ברמות הללו, דין וחשבון וחיסכון נוטים לעוף מחוץ לדלת. כשאין אכיפה פיננסית שווה לכולם (בין אם אתה חייב מאה שקל או מיליון שקל). לצערי זה מתחיל הלשפיע על איך שהשירותים הציבוריים שלנו נראים. לגבי כבאות מול משטרה אוכל להגיד שאומנם תקציב המשטרה הוא פי עשר מתקציב הכבאות אבל המשטרה מנהלת בערך פי ארבעים יותר כוח אדם וציוד שמספרית הוא בסדר גודל יותר מציוד הכבאות.

            • אלון לוי הגיב:

              240 שעות בחודש זה יותר ממשרה מלאה במדינות מפותחות – זה יוצא 2,880 שעות בשנה, שזה יותר מהממוצע אפילו במדינות כמו דרום קוריאה וכפול מהממוצע בהרבה מדינות אירופאיות.

              אגב, בעיר שמתייחסת לשוטרים והכבאים שלה יותר בכבוד מבישראל, הנה המשכורות:

              http://www.nyc.gov/html/fdny/html/community/ff_salary_benefits_080106.shtml

        • ג'ו כלום הגיב:

          ובלי קשר, אני שונא כשאומרים שעובדים יכולים לשבות מתי שמתחשק להם. הם לא יכולים – הם צריכים לשלם שכ"ד ומשכנתא, להאכיל את הילדים, לשלם לביה"ס ולרופאים ומליון דברים אחרים. אנשים שמשלמים להם שכר הוגן לא שובתים סתם ככה כדי לסחוט אותך, כי הם יכולים. אנשים שובתים כשמשלמים להם שכר גרוע ואין להם דרך אחרת לשפר את מצבם.

          • חרטא ברטא הגיב:

            יש עובדים ששובתים כדי להגן על הפריווילגיות שלהם (מעבר לשכר).

            כשהעובדים שולטים על שירות ציבורי חיוני (כמו נמלים, חשמל, תברואה) הם לעיתים שובתים לא בגלל שאין להם מה לאכול (מתי ראית עובד חברת חשמל שלא גומר את החודש?) אלא כשמרחפת הצעה להתייעלות או הפרטה והם צריכים להרוג את זה כשזה קטן.

            • חיליק הגיב:

              ובכן, למדתי משהו: לעובדים מותר לשבות רק כשאין להם מה לאכול (או, לפחות, כשהם לא גומרים את החודש). נהדר

              • חרטא ברטא הגיב:

                ג'ו: אנשים שובתים כשאין להם מה לאכול.

                חרטא: יש עובדים ששובתים כדי לשמור על תנאי עבודה, גם אם התנאים נחשבים מפליגים.

                חיליק: חרטא טוען שלעובדים מותר לשבות רק כשאין להם מה לאכול……

                ועל כך נאמר במקורותנו (בבא חרטא י"ג עב) WTF????

            • ג'ו כלום הגיב:

              הצעה להתייעלות זה הרבה פעמים שם קוד לפיטורים נרחבים, הפרטה, ופגיעה בשכר. זה בהחלט עומד בתנאים של אנשים רעבים – אנשים שובתים מראש כדי שהם לא יהיו רעבים מחר. לו רק כולם היו ככה.

              • חרטא ברטא הגיב:

                שביתת הרופאים היתה על תנאי שכר ושר"פ, אבל אף אחד לא איים בפיטורים ואף אחד לא רעב ללחם (נהפוך הוא, ביהמ"ש מנע התפטרות). ברגע שהרופאים הבכירים קיבלו את ליטרת הבשר שלהם, לא היתה להם בעיה לזרוק את המתמחים לכלבים.

                שביתת המרצים – כנ"ל. פיטורים לא היו על הפרק, אבל ברגע שהפרופסורים קיבלו את שלהם, הם השאירו את הסגל הזוטר באבק.

                לפעמים ועדי העובדים מנצלים שינוי בתנאי העבודה (לא משנה כמה מינוריים) כדי לפתוח הסכמי שכר. זכורה לי השביתה הגדולה של הטלויזיה (כשהיה רק ערוץ 1) משום שההנהלה רצתה להכניס לשימוש ציוד דיגיטלי. וועד העובדים התנגד והשבית את הטלויזיה. הפשרה היתה (כמובן לאחר העלאת שכר) שבאולפנים יצלמו בדיגיטלי ובחוץ בציוד הישן… בכלל, באותה תקופה החשכת המסך ליום או יומיים היו חזיון נפרץ.

                דוד שלי היה בזמנו יו"ר ארגון עובדי התברואה של בת-ים (יעני פועלי זבל). אתה לא תאמין על מה הוא היה מוכן להוציא את העובדים שלו לשביתה – ולעיריה לא היתה בררה. כל תירוץ כדי לפתוח את הסכמי השכר.
                בהתחלה הם רצו משאיות חדשות. הם קיבלו. אח"כ הם דרשו תוספת שכר בעקבות המעבר ל"ציוד חדש". אחרי יומיים שתושבי בת ים הסתובבו עם מסיכות גז – גם את זה הם קיבלו. בא נגיד שדוד שלי לא בדיוק חי בבדון דולף.

                לעומת זאת, העובדים בסקטור הפרטי באמת שובתים על הפירורים של הלחם – אבל לאף אחד לא אכפת מהם. אם לא יהיה "פרי הגליל" נקנה ממישהו אחר.

                כל זאת לא אומר שאסור שוועדי העובדים ישבתו. לי אישית אין בעיה עם זה, אבל צריך גם לנהל את המאבקים האלה בחכמה. צריך לשמור על אהדת הציבור (ראה הרופאים מול עובדי הרכבת).
                בשביתה הפראית של 1987, עובדי רשות השידור כרתו את הענף עליו הם ישבו והביאו במו ידיהם לנסיקתו של המתחרה (ערוץ 2 שהיה אז נסיוני). את מי מעניינות שביתות בערוץ 1 היום?

                • ארז הוכמן הגיב:

                  הייתי שמח לדעת מה גובהו של דודך כדי שאוכל לדעת מהו גובהם של שאר אזרחי ארץ ישראל.

        • עדו הגיב:

          עזוב לשבות, בית המשפט קבע שגם להתפטר אתה לא יכול אם אתה רופא.

          • מני זהבי הגיב:

            כן, זה מדהים עד כמה בתי המשפט בישראל נמצאים בצד של המעסיקים הגדולים (בין אם מדובר במדינה או בתאגידי ענק) לעומת הצד של העובדים. מוזר מאוד שבהינתן המצב הזה, בתי המשפט נחשבים בישראל למעוז ההגנה על זכויות הפרט.

    • עמית הגיב:

      כל זה, גם אם היה נכון (ואני בספק רב), הוא מסמכותו של השר הממונה על שירותי הכבאות ולא סמכותו של שר אוצר. שר פנים יכול לכפות שינויים כמו שינויים מבניים, ולהתמודד עם מאבק מקצועי שיבוא מולו. לכל זה אין קשר לאי העברת הכספים. לו היה התקציב עובר, האסון הזה לא היה קורה, גם אם אתה מאמין ששירותי הכבאות היו נמוהלים כללית באופן פחות יעיל. מהסיבה הפשוטה הזו שטייניץ אחראי לאסון וחייב ללכת.

      • אבי הגיב:

        "לו היה התקציב עובר, האסון הזה לא היה קורה, גם אם אתה מאמין ששירותי הכבאות היו נמוהלים כללית באופן פחות יעיל".

        לא ברור לי על סמך קבעת את זה. להזכירך, מערך הכיבוי התנהל באופן שערורייתי. דוגמה לכך ניתן לראות בהשוואת מספר המשרות המאוישות של עובדי הכבאות בישראל בשנים 2006 ו- 2010: בין השנים הללו ירד מספר הכבאים מ- 1,375 כבאים ביוני 2006, ל- 1,195 כבאים במרץ 2010. ומה קרה באותה תקופה לעובדי המנהל בשירותי הכבאות? מספרם הוכפל! מ- 258 עובדים ל- 490… פי שניים פקידים מתעסקים עם פחות כבאים. שירות ממשלתי מובהק.

        לאוצר כנראה לא היה ספק לאן היו הולכים עוד 100 מיליון שקל בשרותי הכבאות. העובדות מצביעות על כך שקרוב לוודאי היינו מקבלים את אותה רמת שירות אבל במשכורות גבוהות יותר. לא שונה בהרבה משירותי הנמל ושרותי ההצלה. באחד העיתונים פורסם שפקידה בתחנת כיבוי אש מסוימת מקבלת 4,000 שקל תוספת סיכון כבאי בתלוש. לא מפתיע שמזכיר ההסתדרות התנגד בתוקף ל"רפורמה" שתפגע ב"זכויות העובדים". חכו למהומה שתתלקח אם ידרשו מהכבאים להחתים כרטיס נוכחות, לא לעסוק בעבודה נוספת כאשר הם "בבית בכוננות", או חלילה לקחת חלק באימוני כושר גופני במסגרת המשמרת.

        • סלבה הגיב:

          בסיכון של להשמע כמו מטורף שרואה רק קונספירציות, אני ישר חושד בכל אדם שמספר לי הממשלה או הצבא יודעים יותר טוב ממני מה הם עושים ומהסיבה הזו אני לא צריך להטיל ספק או להתווכח עם ההחלטות שלהם. בנתיים למדתי שהדבר היחידי שהם יודעים יותר טוב ממני זה אך לדפוק אותי ולדאוג שאני אסתום את הפה.
          לי זה ברור שמבקרה זה ההעברה של הכספים לא נעשתה כדי להגן על הציבור מהפסד של סכומי כסף שהיו הולכים למערך כבאות מושחת ולא מתפקד היטב, ויותר סביר שהעניין הוא הרעבה מכוונת של שרות לציבור כדי שיוכלו להפריט אותו או להכפיף אותו מול הממשלה. במקרה בלבד קרתה פשלה וכולם נתפסו עם המכנסיים למטה.
          לעובדים באשר הם יש את הזכות לשבות ובתי הדין צריכים להחליט אם השביתה שלהם חוקית או לא ולא משרד האוצר, שבדומה לבעלי המפעלים בתחילת המאה הקודמת לא מעונין שהעובדים יפסיקו לעבוד כדי שיצתרך להתייחס לתנאים ולמשכורות שלהם.

          אגב שביתות של אנשים שמספקים שרותים הכרחיים לציבור, בנתיים בין הסיכסוך התקציבי בין הרופאים למשרד האוצר הנוכחי למדנו שדווקא לרופאים איכפת יותר מציבור החולים גם כשהם עובדים יותר מדי שעות, בשביל מעט מדי כסף ובבתי חולים עם מעט מדי ציוד. רק על סמך ההשוואה הזו לא הייתי קופץ בכזאת התלהבות להאשים קודם את מערך הכבאות ורק אחר כך את השר שלא שיחרר כסף שהיו זקוקים לו. מילא אם היה משחרר והכבאים היו מפשלים אז לפחות היה אפשר להגיד שמערך הכבאות כושל וצריך רפורמה אירגונית אבל אני לא חושב שמגיע לשר לההנות מחמת הספק שהוא אולי דואג לכספי הציבור. אגב, טובה גדולה הוא באמת עושה לנו שהוא דואג לכספי הציבור יותר משהוא דואג לציבור.

  2. יובל הגיב:

    במאמר נפלה טעות כתיב קטנה:
    שמו הפרטי של שר האוצר בישראל הוא בנימין, לא יובל.

    • שי הגיב:

      לא, לא.
      גם אם שטייניץ הוא כלב החיק של נתניהו, יש לו שכל בקודקודו, וחתימתו מתנוססת על המסמכים.
      אם הסכים, ראוי שישא גם את הקלון.

    • מני זהבי הגיב:

      לא, מה פתאום, בנימין הוא המלך…
      אגב מלכים, מי כאן אחראי על אגף הגיליוטינות?

  3. אור שחר הגיב:

    אם כל חוסר אהדתי לשטייניץ, ויש חוסר אהדה, אני לא מסכים. מה ששטייניץ טוען לגבי "השמירה על הקופה" הוא נכון: הממשלה צריכה להוות משחק פוליטי בין אינטרסים, כאשר כל אחד נלחם עבור המשרד שהוא מייצג. תפקיד האוצר הוא אחד – להכניס כמה שיותר לקופה, ולהוציא כמה שפחות.

    הבעיה היא איננה במשרד האוצר, ואיננה באותם "נערי האוצר", כי אם בשרים שלא עושים את תפקידם – להוציא מהם כספים. ישי כשל, משום שלא מספיק "להתריע", צריך לדפוק על השולחן. הוא ידע יפה מאוד לדפוק על השולחן בעניין הגיורים, וידע יפה מאוד לדפוק על השולחן בעניין החינוך התורני, וידע יפה מאוד לדפוק על השולחן ביחס לגירוש הנפשע של הילדים. אך ביחס לכל מה שנוגע לתפקידו האמיתי כשר הפנים – שם הוא נאלם דום.

    המבקר טועה, לדעתי, אגב, כאשר הוא מוריד מן האחריות של נתניהו. השרים אחראים למשרדיהם – ראש הממשלה אחראי לאזן ביניהם. ולכן תפקידו היה לחייב את שטייניץ לספק תקציבים למערך הכבאות, ולצרוח על ישי שאיננו מטפל בסוגיה, מה שהיה אמור להניע את ישי לצרוח על הנציב ומפקח הכבאות. אבל זה לא היה נושא "חם" ללא רווח פוליטי, אז אף אחד מהם לא עשה את תפקידו.

    שטייניץ צריך ללכת הביתה בגלל מס החברות הנמוך, בגלל הכישלון ביישום טרכטנברג ובגלל מדיניותו הכלכלית הכושלת והניתוק מצרכי הציבור.

    • אור שחר הגיב:

      "עם כל אהדתי". נורא ואיום, הדיסלקציה של אחד מחבריי כפתה את עצמה עלי.

    • אורי דויד הגיב:

      מסכים עם כל מילה.

    • מני זהבי הגיב:

      "הממשלה צריכה להוות משחק פוליטי בין אינטרסים, כאשר כל אחד נלחם עבור המשרד שהוא מייצג. תפקיד האוצר הוא אחד – להכניס כמה שיותר לקופה, ולהוציא כמה שפחות"

      זה יכול להיות נכון, אולי, בשלב שבו הממשלה דנה באיזשהו נושא הקשור לתקציב. ברגע שהתקבלה החלטת ממשלה להעביר X ש"ח למשרד מסוים, האוצר צריך למלא אותה, בלי להתנות את ביצועה ב"רפורמות", "התייעלות" ושאר נוסחאות מאגיות.

    • ארז הוכמן הגיב:

      המדינה היא לא עסק שאמור לשאת רווחים, היא עסק שתפקידו היחיד הוא לדאוג לרווחת האזרח. לפי הגדרת התפקיד שלך אם שר האוצר אוסף מס ואז מסרב להעביר שקל לשאר המשרדים הוא מבצע את תפקידו נאמנה (איך כתבת ? "להכניס כמה שיותר ולהוציא כמה שפחות" ? אין פחות מאפס) ולהגדרתי הוא מועל בתפקידו ובאמון שנתן לו הבוחר.

  4. שונרא הגיב:

    http://www.youtube.com/watch?v=55fqjw2J1vI

    This calls for IMMEDIATE discussion…

    מונטי פייתון והגאונות הפוליטית.

  5. מאוד אהבתי את שכתבת.
    אבל נקודה אחת אם אפשר:
    ציטוט: "כלומר, בפועל, אנחנו סיבסדנו את הפעילות של אינטל ואחרות בישראל – וקיבלנו על כך פחות מחצי המס שהגיע לנו."

    צודק, אבל יחד עם זאת שווה לבדוק, או לכל הפחות יש לתת משקל לעובדה שאותן חברות מעסיקות אנשים, הרבה אנשים, בישראל – מה שכן תורם לכלכלה (נוסף על המס). אומנם זה לא מתרץ אי תשלום מיסים, אבל אם שר האוצר היה בא אליהם ואומר – תשלמו את המס במלואו והם היו מאיימים בעזיבה, אז היינו עלולים לסבול מבעיה אחרת.
    לצערי (או לצערנו), העולם העסקי איננו נחמד ואידיאלי כפי שהיינו רוצים שיהיה, יתכן והמס שהלך לאיבוד, היה הרע במיעוטו.

    • חרטא ברטא הגיב:

      למה צודק?

      מי אמר שהחברות הנ"ל באמת חייבות את הסכומים האלה? משרד האוצר?
      ממתי מאמינים באכסניה זו למשרד האוצר?

      משרד האוצר טוען שהחוק אומר א', החברות טוענות שהחוק אומר ב' ויש מחלוקת שברמת העקרון תפתר מתי שהוא בבית משפט (כמו בכל מדינה "מתוקנת").

      בסה"כ תגרנות רגילה אותה אנו רואים בשוק יום ביומו רק בסדרי גודל אחרים.

      הנה תסריט אלטרנטיבי: משרד האוצר מגלה שיש לו חור של 3 מיליארד שקלים.
      החשב מפרש את החוק בצורה יצירתית מאד ושולח חשבון של 30 מיליארד לחברות. ישלמו מיד (אין סיכוי)? סבבה – הרווחנו 27 מיליארד על סתם. לא ישלמו (יותר ריאלי)? נאיים עליהם בכל מיני חוקים ותקנות שיעלו להם המון כסף אבל "נתפשר" אם ישלמו 5 מיליארד. פרוטקשן קלאסי. לא חראם ישימו לך רימון בבמבה? אוסם זה קוסם.

      לחברות יהיה יותר זול לשלם 5 מיליארד (בתשלומים, הכל כלול) מאשר להסתכן בבית משפט שם אי אפשר לדעת מה יקרה.
      במקרה הכי גרוע מבחינת המדינה, היא לא תקבל כלום, אבל זה המצב ההתחלתי ממילא אז הסיכון למדינה נמוך.

      Win-No lose למשרד האוצר.

      קשה לי להאמין שמשרד האוצר יוותר בכזו קלות על 25 מיליארד שקל (7% מתקציב המדינה!!!). לא בגדר הבלתי אפשרי, אבל לא סביר (איך אמרו בכבלים? החבר'ה האלה מעבירים שקל מכיס לכיס עם ברינקס).

      אם כבר זה אולי מראה שהם למדו משהו מפוטין וארדוגן. הם העלו את האיומים באמצעות מיסים לדרגת אמנות.

      • אלון לוי הגיב:

        לפחות הם לא ברמה של לינדון ג'ונסון, שאיים על כל מיני בעלי חברות גדולות שאם הם לא יתרמו לקמפיין שלו הוא יחקור את העלמות המס שלהם. הדבר העצוב הוא שהוא מעולם לא בילף: האנשים שהוא סחט תמיד באמת היו אשמים בעבירות מס.

        • חרטא ברטא הגיב:

          מי שטוען שהוא הצליח לקרוא את כל התקנות של מס ההכנסה האמריקאי, הבין אותם על בורים, ונשאר שפוי הוא או לא קרא, או לא הבין או לא שפוי.

    • סתם אחד/האחד הגיב:

      נמאס מהאגדה הזאת,
      תמיד אנו(הציבור היצרני ) צריך להתכופף בפני חברות ענק שמא יעזבו:
      מבזק מידע:
      גם לאחר כל הקצבאות (סליחה מענקים) והורדת ערך המטבע באופן מלאכותי(מס של כ20-10% בפועל על אזרח במדינה) עדיין שכר העבודה גבוה משמעותית מבחו"ל.
      אז למה משקיעים פה ?
      מאותה סיבה שאנשים מעדיפים made in germany אנו איכותיים יותר .
      בנוסף העדפה של תאגיד גדול על אלפי עסקים קטנים עלולה לגרום למשבר במדינה (כמו שקרה לפילנד עם נוקיה )
      עדיף לפטור ממע"מ את כל העסקים הקטנים (מחזור קטן מ3M שקל) , ובמקרה של תאגידים לפטור את העובדים בתאגיד ממס הכנסה זה יעזור גם לתאגיד שאינם מרווחים (כאלה שבתחילת דרכם) ויעזור באופן ישיר למעמד הביניים היצרני .

טראקבקים/פינגבקים

  1. יומנו של הבייזוק » חופש הדיבור
  2. גול עצמי | החברים של ג'ורג'